https://www.yaarityair.co.il מיומנה של צלמת המתבוננת בעין טובה על העולם - אני יערית והשליחות שלי היא להוציא לאור את האור שלכם בעזרת המצלמה. צלמת צילומי משפחה בטבע, צילום לאירועים צילום אירוע הכולל בוק בת מצווה בטבע סדנאות צילום פוטותרפיה https://www.yaarityair.co.il/my-post9ca01d5e <div data-rss-type="text"> <p> <span> בשנים האחרונות עברתי כמה טלטלות, מכל מיני סוגים. </span> </p> <p> <span> כמו כולנו. </span> </p> <p> <span> נאחזתי בכל פיסת חיים , בכל שביב תקוה, בכל חיוך של ילד ולא כקלישאה. </span> </p> <p> <span> כמו כולנו. </span> </p> <p> <span> בכיתי הרבה, צחקתי המון. שתיתי הרבה לימונדה כי היה המון לימון. </span> </p> <p> <span> כמו כולנו. </span> </p> <p> <span> ועדיין ,אדם קרוב אצל עצמו ואני רק על עצמי לספר ידעתי. ורוב הזמן הצלחתי להרגיש רק את כאביי והלב שלי הצליח להזרים כוחות רק אל עורקיי הנמקים. </span> </p> <p> <span> מדי כמה ימים כשהיגון איים להשקיע אותי הייתי מרימה טלפון למישהי או מישהו קרוב, מחפשת לשמוע קצת מה נשמע אצל אחרים ולהזרים אליו מעט דם מהוורידים היבשים שלי (הם באמת יבשים, תשאלו את מלכה האחות, כל בדיקת דם מסתיימת בהרבה דקירות בזרועות ומבחנות שמתמלאות מוורידי כף היד..) </span> </p> <p> <span> <span> וכל שיחת טלפון כזאת הרימה אותי קצת. הנה, יש בי אור לתת קצת לאחרים. אני לא לימון חמוץ כבוש עד תום. יש בי קצת. והקצת הזה הלך איתי כמה שהלך וכשהרגשתי מתייבשת ושקועה בכאביי – שוב יצאתי מעצמי וחיפשתי מישהו קרוב בסביבה להציע לו ארוחה חמה או חיבוק עוטף או אוזן קשבת. </span> </span> </p> <p> <span> מי שעוד לא גילה את עוצמתה של אוזן קשבת כדאי לו לעמול על פתיחת שתי אוזניו וליבו הדואב לטובת העניין. זה מציל חיים לפעמים. אם יודעים לכוון היטב. </span> </p> <p> <span> בשבועיים הקרובים בעז"ה בנותיי ואני נעבור דירה.  <br/> אני מוצפת. בוכה וצוחקת. ואורזת וצוחקת ובוכה. </span> </p> <p> <span> ניצלתי את החודש הזה של המלחמה שהיינו סגורים בבית כדי לנקות מדפים. לפנות , למיין, לזקק. </span> </p> <p> <span> לא נשאר הרבה לארוז. בעיקר זכרונות וגעגוע. </span> </p> <p> <span> ויש בהם כדי למלא עולם שלם, או לפחות משאית גדולה. </span> </p> <p> <span> <span> אימנתי את עצמי מתוך הדמעות: על כל בכי מתפרץ לשאול על מה זה עכשיו ? </span> </span> </p> <p> <span> יש ימים שאני מתייפחת לחברותיי בטלפון על כלום ושום כלום. וכשאני מזקקת את המחשבה על מה היה הבכי?אני מתחילה לצחוק. על עצמי. </span> </p> <p> <span> הומור עצמי זה מנחם, מחזק, זה מרפא. תנסו את זה בבית. </span> </p> <p> <span> <span> וכשאני בוכה עם עצמי ברכב, הכי קל לי לבכות ברכב, זה סוג של התפרקות אבל אני עדיין מרגישה אחיזה בהגה ושליטה בנהיגה , אז עוצמת ההתפרקות היא משהו שאני יכולה לשאת. </span> </span> </p> <p> <span> אז כשאני בוכה עם עצמי ברכב , אני מיד מוחה את הדמעות ומדברת אליו , אל ריבונו של עולם ואני בוכה בפניו: לא רוצה להיות כופרת בטובה, אני יודעת ומתחילה לחזור וגם להרגיש עד כמה שאני מבורכת, ועד כמה הדמעות האלו שאני מורידה עכשיו, הם רק ניקוי פילטר, כי אמנם כואב לי , ואז בוכה שוב, אבל אני מכירה בניסים שאתה ברחמיך הגדולים עוטף אותי בהם כל יום , ומבליח בי חצי חיוך , אומרת "מזמור לתודה" ובכיכר הבאה, מספיק שמישהו ברדיו יגיד משהו שיזכיר לי כאב או יציף בי געגוע אני מיד דומעת שוב </span> </p> <p> <span> <span> וריבונו של עולם , ברחמים רבים ,מגיש לי ממחטה אישית , עם אותיות שמותיי רקומות בקצה , ושואל אותי ברכות אין קץ : </span> </span> </p> <p> <span> <span> בתי את בוכה או צוחקת ? </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ואם השורה הזאת היתה מוכרת לכם- הנה השיר שמתנגן לי בראש בתפילה לחזרת כל כוחותינו בשלום מגבול הלבנון ועד מדבר מצרים, ביבשה באויר ובים. יתן ה' את אויבנו ניגפים לפניהם. </span> </p> <p> <span> תגידו אמן. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בתי את בוכה או צוחקת / חוה אלברשטיין </span> </p> <p> <span> פגז אחרון התפוצץ ושתק <br/> עטפה הדממה את העמק <br/> ילדה בגדות יצאה ממקלט <br/> ואין בתים עוד במשק <br/> אמא, היה לנו בית ירוק <br/> עם אבא ובובה ושסק <br/> הבית איננו, ואבא רחוק <br/> אימי את בוכה או צוחקת </span> </p> <p> <span> הביטי למעלה, בתי, אל ההר <br/> ההר שהיה כמפלצת <br/> עוד יש תותחים, ילדתי, על ההר <br/> אך הם מאיימים על דמשק </span> </p> <p> <span> הביטי למעלה, בתי, לגולן <br/> שם יש חיילים, אך להבא - <br/> דגלם בצבעים של כחול ולבן <br/> בוכה וצוחק שם גם אבא <br/> יהיה לנו בית ירוק, ילדתי <br/> עם אבא ובובה ושסק <br/> ולא עוד אימה, ילדתי, ילדתי <br/> בתי, את בוכה או צוחקת </span> </p> <p> <span> שקיעות באדום וזריחות בזהב <br/> פוגשות בירוק ובמים <br/> ובלי תותחים של אויב על ההר <br/> יוריק עוד העמק כפליים </span> </p> <p> <span> זורם הירדן, מתפתל כשיכור <br/> פריחה את העמק נושקת <br/> ואיש לא יסב את מימיו לאחור <br/> בתי, את בוכה או צוחקת <br/> זורם הירדן, בין גדות יעבור <br/> פריחה את העמק נושקת <br/> ואיש לא יסב את מימיו לאחור <br/> בתי, את בוכה או צוחקת </span> <span> <span>  </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20221101_125915.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20221101_124508.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Thu, 16 Apr 2026 05:43:46 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post9ca01d5e בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post0fcd096f <div data-rss-type="text"> <h2> <span> <span> על המגירות </span> </span> <span> בכניסה לבית לא תמיד היו עציצים. </span> </h2> <p> <span> <span> פעם היו שם מכתבים, פתקים "חשובים", טושים זנוחים, חבילות טישיו ריקות (ואחת מלאה, ליתר ביטחון), איזה כלי קטן ויפה שזז מצד לצד, והרבה אבק. </span> </span> </p> <p> <span> בסוף כל שבוע הייתי צריכה לגייס את כל הסבלנות שלי כדי לעבור על הבלאגן שהצטבר שם,למיין בין מכתבים שחובה לשמור לכאלו שאפשר להשליך. </span> </p> <p> <span> בעידן של מיילים ועננים, לשמור מכתב שמסכם תשלום ארנונה שהגיע באיחור של רבעון הרגיש כמו מעשה מיותר. רוב הדפים שהונחו שם הושלכו אוטומטית, חלקם אפילו לא זכו לצאת מהמעטפה. </span> </p> <p> <span> זה נמשך ככה עד שנמאס לי. או ליתר דיוק- עד שנצבר לי מספיק. עד שצברתי מספיק "עציצים" קטנים. </span> </p> <p> <span> "עציצים קטנים" הוא שם קוד בבית שלנו לכל הכלים ששברתי במהלך ההכנה בחוג לקרמיקה :) <br/> בזמן שכולם מספרים בדיחות על כמות המאפרות שהם חילקו לחברים בהתנסויות הראשונות על האבניים, </span> </p> <p> <span> לי יצאו בעיקר... עציצים. </span> </p> <p> <span> על הכלים היפים והשבורים האלו אני חומלת. ברכות. אני מערסלת אותם כל הדרך למשתלה, עומדת בשלווה מול הרמת הגבה של אחראי המשמרת, ומסבירה לו בנחת שהוא "בסך הכל" צריך לסגור את התחתית עם רשת, או משהו שיצליח להחזיק צמח קטן וחמוד בתוך שבר הכלי שלי. </span> </p> <p> <span> כשאספתי מספיק עציצים כאלו, ריכזתי אותם למקום אחד: על המגירות בכניסה לבית. </span> </p> <p> <span> <span> עכשיו כבר אין שם מקום למכתבים הרגילים. חשבונות החשמל והודעות "תודה על תרומתכם" נודדים משולחן לשולחן, מארוחה לארוחה, עד שהם מוצאים את דרכם הקבועה... לפח. </span> </span> </p> <p> <span> המגירות מקושטות עכשיו בחומר..וירוק.. </span> </p> <p> <span> בשבוע שעבר קיבלתי מכתב . </span> </p> <p> <span> <span> אמיתי. כזה שנכתב בכתב יד. </span> </span> </p> <p> <span> אלו מכתבים שאני לעולם לא מזיזה מצד לצד. </span> </p> <p> <span> <span> המכתבים האלו חשובים לי באמת. אני בודקת קודם כל אם יש תאריך, ואם אין אני מוסיפה בעצמי. </span> </span> </p> <p> <span> אני מקפלת אותם יפה ומניחה בארנק או במגירת התכשיטים. המכתבים האישיים האלו, כמו "מזל טוב אימוש אהובה" או סתם הבעות אהבה שקיבלתי מהילדים לאורך השנים (כיף לראות את הכתב שהולך ומתעצב משנה לשנה) המכתבים האלו- הם האוצר שלי. </span> </p> <p> <span> הם המטען שלי לרגעים עייפים, כבדים או עצובים. הם תזכורת שיש מישהו בצדו השני של הדף שמחובר אליי באותם הצדדים של הלב גם אם פיסית הוא בצד השני של הכדור,יש מישהו שבחר להניח את מילותיו עבורי לנצח על הנייר. </span> </p> <p> <span> <span> הזמן אולי מקהה את הזיכרון ומטשטש את גבולות השורות, אך עומק הרגש טמון שם תמיד. </span> </span> </p> <p> <span> מקופל, מחייך אליי ממגירת התכשיטים. </span> </p> <p> <span> והעציצים? הם ממשיכים לחייך אליי מהכניסה.... </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20260410_090953.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Fri, 10 Apr 2026 06:38:07 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post0fcd096f בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post832bd5b4 <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> כולנו מכירים את הפירוש המפורסם למילה </span> </span> <strong> פסח: פה-סח. </strong> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> עיקר המצווה הוא לדבר, להגיד את ההגדה, להוציא מהפה את כל הסיפור. מתחילה "עבדים היו אבותינו" ועד "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". </span> </p> <p> <span> בתקופה האחרונה אני מגלה שאצלי בלב ההבדל בין יום טוב ליום פחות טוב מסתכם בדיוק בזה: ב"פה סח". בדיבור המיטיב. בשיח הפנימי שמחזק או מחליש אותי. </span> </p> <p> <span> רוב הזמן אני נופלת לביקורת עצמית: "לא הספקתי", "לא עשיתי נכון", "לא הייתי מספיק טובה". אני אפילו מצליחה לשכנע את עצמי שאני צודקת: הרי יש תוצאות בשטח, לא? (לא!) </span> </p> <p> <span> <span> אז הדיבור המיטיב שלי מתחיל בלהזכיר לעצמי: </span> </span> <strong> אני אחראית רק על הפעולות. הקב"ה אחראי על התוצאות. </strong> </p> <p> <span> הניתוק הזה, בין המאמץ לבין התוצאה הסופית, יכול לשגע פריק-קונטרול שכמוני. אבל דווקא שם, במרווח הזה, אני מוצאת חיבור מטורף: גם לאמונה בריבונו של עולם, וגם לאמונה בבחירה שלי פשוט לפעול. </span> </p> <p> <span> ואז, הדיבור המיטיב ממשיך וסופר. אני מתחילה לספור את מה ש </span> <strong> כן </strong> <span> <span> הצלחתי לעשות. גם את הפעולות הקטנות, אלו שבדרך כלל אני בכלל לא סופרת כהצלחה (או כמו שמישהי אמרה לי פעם: "בואי, אנשים נופלים לסמים על הרבה פחות...") </span> </span> </p> <p> <span> כשאני מונה את ההצלחות האלו, אני מוסיפה בלחש גם " </span> <strong> איזה אלופה </strong> <span> ". הרי בקלות יכולתי להיכנע ליצר הרע שהופיע באותו רגע, בדמות כזו או אחרת, ובחרתי שלא. </span> </p> <p> <span> ברגע הזה, משהו פיזי קורה לי בגוף: הצוואר שלי מתרומם מעט, הראש מתחיל לראות עננים ולא רק עפר, הגב פתאום פחות כואב, והכתפיים מצליחות לסחוב את המשא עד סוף היום. </span> </p> <p> <span> וככה, יום ביומו. וזה הכי קשה. </span> </p> <p> <span> <span> לא ה"יום ביומו" עצמו הוא הקושי , למרות שאני מתפללת כל הזמן להיות ממוקדת בכאן ובעכשיו, לא לחפור בעבר ולא לרוץ לעתיד, פשוט להיות נטועה ברגע. </span> </span> </p> <p> <span> <span> הקושי האמיתי הוא הידיעה שמה שיכול להרים אותי או להפיל אותי הוא הפה </span> </span> <strong> שלי </strong> <span> <span> . הדיבור הפנימי </span> </span> <strong> שלי </strong> <span> . </span> </p> <p> <span> חכמים היו חכמים כשאמרו "חיים ומוות ביד הלשון".... </span> </p> <p> <span> הכי קשה לדעת שאין "בית חולים ללבבות שבורים" שאפשר פשוט לגשת אליו, לקבל עירוי לוריד ולצאת אחרי כמה שעות מחוזקת ומולחמת. הכי קשה להבין שאני האחראית לאושר שלי-ולבצע את זה. פעם אחר פעם, רגע אחרי רגע. </span> </p> <p> <span> <span> זה החמץ שאני מבקשת לבער ממני השנה: </span> </span> </p> <p> <span> את הדיבור המחליש, המנמיך, זה שלא מעריך ולא מחובר למציאות. את הדיבור שמשלה אותי שאני יכולה להיות אחראית לתוצאות. </span> </p> <p> <strong> ומה החמץ שאתם מבקשים לבער השנה? </strong> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אשמח אם תשאירו לי איזה דיבור מיטיב בתגובות... </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20260401_102812.png" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Wed, 01 Apr 2026 09:38:40 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post832bd5b4 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post1baa4c60 <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> אנחנו כבר עמוק בתוך השבועות הארוכים האלו, במלחמה שנדמה שאין לה סוף. </span> </span> </p> <p> <span> לאט לאט, בלי ששמנו לב, נכנסנו למה שקוראים לו "שגרת מלחמה", מצב שבאופן אישי משאיר אותי לא פעם בקוצר נשימה. </span> </p> <p> <span> <span> ברגעים האלו, אני עוצרת לשאול את עצמי מה יכול לעזור לי להחזיר את האוויר לריאות. </span> </span> </p> <p> <span> <span> כשמצאתי את העוגן שלי, הרגשתי שאני פשוט חייבת להעביר אותו הלאה, אליכם. </span> </span> </p> <p> <span> אם תרגישו שזה נותן נשימה גם למישהו אחר-אל תהססו ללחוץ על "שיתוף". </span> </p> <p> <span> <span> עבורי, </span> </span> </p> <p> <span> <span> ההתבוננות בתמונות היא הרבה יותר מזיכרון. </span> </span> </p> <p> <span> <span> היא שער לשלווה. </span> </span> </p> <p> <span> יש בה כוח לנתק אותי מהכאן ועכשיו ולהעביר אותי לעולמות אחרים, פיזית ותיאורטית באותה הנשימה. </span> </p> <p> <span> <span> אני יכולה לשבת בחדר העבודה שלי, בין התראה לאזעקה, ולהתבונן בתמונה של חוף הים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> פתאום, קצף הגלים לוקח אותי איתו, לרגע אחד אני מצליחה לדמיין את המלח של המים על השפתיים ואת הרוח בפנים. כל זה קורה רק ממבט אחד בתמונה של ים. </span> </span> </p> <p> <span> תוסיפו לזה חיוך נוסטלגי קטן, או רשימה במחברת שמוקדשת ל"ימים שאחרי", והנה, הרווחתי כמה דקות שלמות שבהן הנפש שלי חוותה רגע של שקט, כזה שנשאר גם הרבה אחרי שהמסך נסגר. </span> </p> <p> <span> <span> צירפתי לכם כאן כמה תמונות שעוד לא הספקתי לפרסם. </span> </span> </p> <p> <span> <span> הן נלכדו בבוקר יום שישי אחד, בהיר ושקט, ביפו העתיקה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> צילמתי שם את האהבות שלי: הים, הצמחים, האופניים, הצבעים והצורות. </span> </span> </p> <p> <span> כל אותם הדברים שמשכו לי את העין והרעידו מיתר קטן בלב. </span> </p> <p> <span> <span> עכשיו, כשאני מתבוננת בהן כמה שבועות אחרי, הן שוב פותחות לי מקום לנשימה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> מבט חדש ,טוב ורך </span> </span> </p> <p> <span> ישר לתוך הנשמה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אגב, הוספתי כאן בבלוג ממשק תגובות חדש. אם מצאתם קצת אוויר או נחמה במילים או בצילומים שלי - </span> </p> <p> <span> אתם יותר ממוזמנים להשאיר לי כאן מילה או שתיים, לא יותר מזה... </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20260220_122645.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Thu, 19 Mar 2026 17:31:39 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post1baa4c60 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post825c91f2 <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> אני יושבת הבוקר בפינה הקבועה שלי בגינה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> הקפה כבר קצת התקרר, אבל המחשבות .. הן רק מתחממות. </span> </span> </p> <p> <span> מסביב הכל נראה רגיל, העצים באותה פוזה, השמש מנסה להבקיע דרך העננים, אבל בלב? בלב יש רעש, הכל כבד, הכל כואב . </span> </p> <p> <span> <span> המלחמה הזאת בחוץ, היא לא נשארת רק בחדשות. היא נכנסת לסלון, היא מתיישבת לנו על הכתפיים, היא מצמצמת לנו את הנשימה. </span> </span> </p> <p> <span> ובימים כאלו, אני מוצאת את עצמי מחפשת עוגנים. משהו להיאחז בו כדי לא לטבוע בתוך ה"אוף" הזה שיוצא לפעמים בלי כוונה. מה אני אעשה... כמה שאני משתדלת, הוא יוצא... </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> חוסן הוא לא היעדר הפחד, אלא היכולת שלנו לייצר איים של שפיות בתוך ים סוער. </strong> </p> <p> <strong> כשאנחנו בונים לעצמנו עוגנים ויזואליים, אנחנו בעצם מזכירים לנשמה שלנו שיש לה לאן לחזור, שיש לנו קרקע יציבה מתחת לרגליים. </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> המצלמה שלי, זו שבכיס או זו המקצועית, היא מזמן לא רק כלי עבודה. היא דרך להקשיב. </span> </span> </p> <p> <span> היא מאפשרת לי לעצור את המרוץ, להוריד שכבת אבק דקה מהלב ולשאול: "מה את רואה עכשיו?". </span> </p> <p> <span> <span> צילום הוא כלי של נוכחות, של עין טובה. </span> </span> </p> <p> <span> כשאנחנו בונים פריים, אנחנו בעצם בוחרים על מה להסתכל. ודווקא עכשיו, אני רוצה להציע לכם שלושה תרגילים פשוטים של צילום ,ופוטותרפיה. כאלו שלא דורשים ידע טכני, רק רצון קטן לשנות את הזווית. </span> </p> <p> <span> מה נדרש : </span> </p> <ol> <li> <span> מצלמה כלשהי (מצלמת הסלולרי זה מצוין ונגיש) </span> </li> <li> <span> עין טובה </span> </li> <li> <span> רצון להתבוננות פנימית </span> </li> </ol> <p> <span> <br/> </span> </p> <h3> <strong> 1. המיקרו של השפיות: לצמצם כדי להתרחב </strong> </h3> <p> <span> <span> כשהעולם מרגיש גדול מדי, מאיים מדי, בלתי אפשרי להכלה-אני בוחרת לצמצם. </span> </span> </p> <p> <strong> התרגיל: </strong> <span> <span> </span> </span> <span> חפשו אובייקט אחד קטן. זה יכול להיות המרקם של ספל הקפה, עורק דק בעלה בעציץ, או השתקפות בעל השיש שניקיתם כבר מאה פעם היום... :)  <br/> התקרבו אליו הכי הרבה שאפשר (פיזית, עם הטלפון). תנו לכל שאר העולם שמסביב להיטשטש, לצאת מפוקוס. </span> </p> <p> <strong> למה זה עובד? </strong> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <span> הצמצום הפיזי של המבט מרגיע את מערכת העצבים. כשאנחנו מתמקדים בפרט אחד, קטן ומוחשי, המוח מקבל רגע של הפוגה מהתמונה הגדולה והמפחידה. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> ההתמקדות הזו ב"כאן ועכשיו" בונה את החוסן שלנו דרך "קרקוע" (Grounding). </span> </span> </p> <p> <span> היא מלמדת אותנו שאנחנו יכולים לשלוט במיקוד שלנו, ומזכירה לנו שבדיוק כמו בפריים-אם נתמקד בטוב הקרוב, הרעש הגדול מסביב יאבד קצת מהכוח שלו. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <h3> <strong> 2. ציד של "עין טובה": לאמן את שריר האור </strong> </h3> <p> <span> <span> המוח שלנו כרגע נמצא במצב הישרדותי, הוא מחפש סכנות. התרגיל הזה נועד להזכיר לו שיש עוד פילטרים בעולם דרכם המוח יכול לעבוד. </span> </span> </p> <p> <strong> התרגיל: </strong> <span> <span> בחרו צבע אחד שמרחיב לכם את הלב. אולי צהוב של חמניה, אולי כחול של שמיים, אולי ירוק של התחדשות. צאו ל"מסע ציד" בתוך הבית או בחצר וצלמו 3 דברים שמופיע בהם הצבע הזה. אל תחפשו "אמנות", תחפשו את הצבע. </span> </span> </p> <p> <strong> למה זה עובד? </strong> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <span> זהו אימון אקטיבי של העין. כשאנחנו מחפשים יופי, אנחנו מתחילים למצוא אותו במקומות שלא ציפינו. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בכל פעם שאנחנו "צדים" רגע של יופי, אנחנו מחזקים את הגמישות הפסיכולוגית שלנו. החוסן גדל כשאנחנו מגלים שגם בימים חשוכים, האור הוא לא משהו שרק קורה לנו, אלא משהו שאנחנו יכולים לבחור לחפש ולמצוא. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <h3> <strong> 3. מסגור מחדש: לבנות לעצמנו מרחב מוגן </strong> </h3> <p> <span> <span> בפוטותרפיה, ה"פריים" הוא הממלכה שלנו. אנחנו מחליטים מה נכנס ומה נשאר בחוץ. </span> </span> </p> <p> <strong> התרגיל: </strong> <span> <span> חפשו "מסגרת טבעית" בתוך הבית. צלמו משהו דרך פתח של דלת, דרך שלבי התריס או בין ענפי עץ בחוץ. תנו למסגרת לעטוף את הנושא שלכם, להגן עליו. </span> </span> </p> <p> <strong> למה זה עובד? </strong> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <span> פעולת המסגור נותנת לנו תחושת שליטה וסדר במציאות שמרגישה חסרת שליטה. זהו ייצור של "מרחב מוגן" ויזואלי. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> החוסן שלנו נשען על היכולת להציב גבולות . לדעת מה להכניס ללב ומה להשאיר מחוץ ל"פריים" הנפשי שלנו. כשאנחנו ממסגרים תמונה, אנחנו מתרגלים את היכולת להגן על העולם הפנימי שלנו ולבחור במה להשקיע את האנרגיה שלנו. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> אני מאמינה </span> </span> </p> <p> <span> <span> שצילום הוא לא רק תיעוד של מה שיש, אלא יצירה של מה שיכול להיות. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לפעמים, כל מה שצריך כדי להחזיר לעצמנו את הנשימה ואת תחושת המסוגלות, זה חצי צעד קדימה, </span> </span> </p> <p> <span> <span> התבוננות אחת עמוקה, ולחיצה קטנה על הכפתור שמזכירה לנו: יש טוב בעולם! </span> </span> </p> <p> <span> בורא עולם נותן לנו את הכלים, אנחנו רק צריכים לדעת לכוון אליהם את העדשה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <h4> <span> מזמינה אתכם לנסות את אחד התרגילים ולשתף אותי / חברים / משפחה <br/> מה הצלחתם לראות היום ב"עין טובה" ואיך זה הרגיש בלב? <br/> ואיך היום שלכם נראה אחרי התרגילים האלו ? <br/> ואולי תרצו, כמוני, לאמץ אותם כחלק מהשגרה החדשה שלכם... </span> </h4> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20260310_090436.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20260311_083509.png" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Thu, 12 Mar 2026 17:15:14 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post825c91f2 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/11 <div data-rss-type="text"> <p> <span> · </span> <span>   </span> <span> כשקמתי הבוקר והצלחתי להגיד מודה אני לפני שיצא לי אוף או פליטת אויר של אין לי כח </span> </p> <p> <span> · </span> <span>   </span> <span> כשאני מוצאת בגדים בארון או על הכסא שמשמח אותי להיכנס לתוכם </span> </p> <p> <span> · </span> <span>   </span> <span> <span> </span> </span> <span> כשאני מוצאת גרביים שמעלות בי חיוך כי לבבות וציורים על גרביים תמיד מעלים בי חיוך </span> </p> <p> <span> 3 רגעים קטנים הבוקר </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> במישור האישי שעושים לי שמח בלב </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> · </span> <span>   </span> <span> כשאני מספיקה גם להכין אוכל בריא לילדות ללימודים </span> </p> <p> <span> · </span> <span>   </span> <span> גם להכין סיר לצהריים </span> </p> <p> <span> · </span> <span>   </span> <span> וגם לתת חיוך לשכנה כי נתקעתי בלי גזר </span> </p> <p> <span> · </span> <span>   </span> <span> כשאני מציעה ליעלי פתרון לסוגיה חברתית וגורמת לה לחייך ולהגיד וואוו איזה יופי של רעיון, תודה אמא </span> </p> <p> <span> 4 רגעים קטנים הבוקר </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> במישור המשפחתי שעושים לי שמח בלב </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> · </span> <span> <span> </span> </span> <span> מתיישבת מול המחשב לשלוח אלבום של לקוחה לדפוס </span> </p> <p> <span> · </span> <span> <span> </span> </span> <span> מציצה באלכסון על רשימת המשימות שלי </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> · </span> <span>   </span> <span> <span> </span> </span> <span> לוקחת עט ירוק ומסמנת וי על שורה אחרי שורה אחרי שורה </span> </p> <p> <span>          מחייכת </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> · מעלה תמונה שקיבלתי אישור לפרסם </span> </p> <p> <span> 4 רגעים קטנים הבוקר </span> </p> <p> <span> במישור העסקי שעושים לי שמח בלב </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> רגעים קטנים מהם מורכבים החיים הגדולים שלי </span> </p> <p> <span> רגעים קטנים שעם מודעות ותשומת לב </span> </p> <p> <span> משנים לי את התמונה. </span> </p> <p> <span> ומה לכם ? </span> <span> <span> </span> </span> </p> <h4> <span> <br/> </span> </h4> <h4> <span> בתמונה : רגע כזה שגורם לי לחייך עד שהם מסתדרים לצילום משפחתי </span> </h4> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_3574.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Tue, 24 Feb 2026 06:16:07 GMT https://www.yaarityair.co.il/11 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post20116334 <div data-rss-type="text"> <h4> <span> רצפה. </span> <span> <br/> </span> <span> נעליים. זוגות זוגות. בהמונים. </span> <span> <br/> </span> <span> <span> עקבים גבוהים מסוגננים. </span> </span> <span> <br/> </span> <span> נעליים שטוחות . שחוקות מהיומיום. </span> <span> <br/> </span> <span> נעלי ספורט קלילות. כאילו מבקשות לתת תמיכה לכובד שמונח עליהן. </span> <span> <br/> </span> <span> מגפיים מעור. שחור. אלגנטיות. כאילו אומרות אנחנו העולם ותנו לנו ממנו הכל. </span> <span> <br/> </span> <span> 10 ס"מ למעלה. </span> <span> <br/> </span> <span> רגליים. זוגות זוגות. בהמונים. </span> <span> <br/> </span> <span> רגליים ארוכות ודקות בגרבונים אלגנטיים. שנים ארוכות מסתובבות בעולם ככה. בלי שכבת ריפוד. </span> <span> <br/> </span> <span> רגליים ארוכות בתוך ג'ינס יומיומי. כמו אומרות אנחנו החיים עצמם. עברנו הרבה מסוגלות להתמודד כמעט עם הכל. </span> <span> <br/> </span> <span> רגליים ארוכות בתוך מכנסי טייץ אופנתיות. כמו אומרות מה זאת כל הדרמה.אחותי. תזרמי.. </span> <span> <br/> </span> <span> אה. וחצאית. תמיד יש שם חצאית אחת או שתיים שמהבהבות. חברים תרגעו. קחו פרופורציות.לא הכל עלינו. </span> <span> <br/> </span> <span> עלייה חדה למעלה. </span> <span> <br/> </span> <span> לב. </span> <span> <br/> </span> <span> מה מביא אותך בסוף לאן שאתה. </span> <span> <br/> </span> <span> האחד כמיהה לשקט. השני בריחה משקר. </span> <span> <br/> </span> <span> זה בכלל מחפש נחמה. וזה הגיע בגלל האהבה. </span> <span> <br/> </span> <span> לאחד היה מאוד חסר. נכנס לתוך הנעליים והתייצב. כמחפש. תר. תייר. </span> <span> <br/> </span> <span> לזאת בכלל יש שם מיטה באיזה מוסד.סגור או פתוח זאת לא השאלה. יש דברים עבורם אתה חוצה עולם. </span> <span> <br/> </span> <span> <span> וההוא שם בפינה. רק ביקש מקלט. ביקש יד. </span> </span> <span> <br/> </span> <span> לב כזה שפועם בחוזקה כמו מבקש. </span> <span> <br/> </span> <span> אולי אם אחצה את העולם מסופו עד סופו יבוא איזה מזור ללב. </span> <span> <br/> </span> <span> הנעליים תמיד בזוגות. </span> <span> <br/> </span> <span> הוא בודד. </span> <span> <br/> </span> <span> הנעליים תמיד מספרות. כמה גדולים אנחנו. כמה מתעסקים אנחנו ביומיום ברצפות עץ בוהקות או באבני חצץ , בשבילי עפר או בשבילי נשמות. </span> <span> <br/> </span> <span> והלב חצוי. שותק. יש לו מסיכות. מתעתע. עד שמצליח חציו להתקרב אליו. מסיר מעליו כמה שכבות אבק. </span> <span> <br/> </span> <span> שולח לו נים קטן . אומר לו. הנה. עכשיו גם אתה זוג. כמו הנעליים. כמו הרגליים. </span> <span> <br/> </span> <span> חציו עונה לו בשתיקה אופיינית. מהנהן. מתקן. </span> <span> <br/> </span> <span> אנחנו לעולם לא נהיה זוג. </span> <span> <br/> </span> <span> <span> תמיד אחד. </span> </span> <span> <br/> </span> <span> פועם. </span> <span> <br/> </span> <span> מקצה העולם ועד סופו. </span> </h4> <h4> <br/> </h4> <h4> <span> (נכתב ינואר/2019) </span> <span> <span>  </span> </span> </h4> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240613_144638-8801e8e4.png" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Thu, 19 Feb 2026 17:00:18 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post20116334 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post45095631 <div data-rss-type="text"> <p> <span> מכירים את הבדיחה על ההוא שמתפלל לה' שישלח לו חניה ? ומפרט בתפילה איך הוא יהיה צדיק יותר וטוב יותר אם רק ה' ישלח לו חניה ... </span> </p> <p> <span> ואז.. הוא מוצא חניה </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ואומר : עזוב ה', לא צריך כבר הסתדרתי ... </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> מכירים ?? </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> חוזרת אחורה בזמן , 21 שנה. </span> </p> <p> <span> 5.2.05 , כו' שבט </span> </p> <p> <span> זכיתי ללדת ילדה מתוקה. תמר. העונה לשם </span> <span> <span> </span> </span> <span> תמרי. </span> </p> <p> <span> חורף וקר, הבית היה בזמנו בדֹלב , בראש ההר. הקור חודר מהמסגרות של החלונות. </span> </p> <p> <span> ההורים שלי כפרה עליהם לא נתנו לי לחזור הביתה אחרי הלידה שלושה שבועות ! <br/> במשך שלושה שבועות שני זאטוטים מסתובבים לנו בין הרגליים במקום להיות עד 16:00 במסגרות , </span> </p> <p> <span> והכל כדי שאני אנוח בדרום "החם" אחרי הלידה. </span> </p> <p> <span> בסוף התקופה חזרנו הביתה, לראש ההר, וקרררררר קפואאאא . </span> </p> <p> <span> אחרי שהגיע האביב ועשיתי סדר בארונות , מיינתי את בגדי הילדים </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> דיברתי עם ה'. </span> </p> <p> <span> שמע, אמרתי לו, יש לי ברחמיך המרובים בן אחד ושתי בנות. </span> </p> <p> <span> בלידה הבאה בבקשה ממך, אני רוצה שזה יהיה בן ובאביב או בקיץ, לא בחורף. אני עם החורף גמרתי. </span> </p> <p> <span> וכדי להראות לו כמה אני "רצינית" לקחתי את כלללללללל בגדי התינוקות הוורודים והיפים והעברתי לגמ"ח. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> זהו. אם תבוא עכשיו תינוקת , בחורף – אין לנו כלום בשבילה. כלום. </span> </p> <p> <span> וב"ה. </span> </p> <p> <span> אחרי ארבע שנים בְּדיוק מדוייק 5.2.09 , יא' שבט </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> זכיתי ללדת ילדה מתוקה. מיכל. העונה לשם </span> <span> <span> </span> </span> <span> מיכלי. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הסיפור הזה מהדהד לי בראש כל שנה מחדש, והרבה פעמים גם תוך כדי.. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> על כמה אני כלום ושום דבר פה בעולם, וכל הבקשות והאמירות והנחרצוּת שבי </span> </p> <p> <span> וכל כמה שאני יודעת ובטוחה מה אני רוצה ומה טוב לי – הכל זה כלום. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> יש בורא אחד לעולם. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> והוא מתכנן הכל מתחילת העולם ועד סופו. </span> </p> <p> <span> והוא יתן לי את החניה שלי בדיוק במקום ובזמן </span> </p> <p> <span> ואת התינוקות שלי בדיוק במין ובזמן </span> </p> <p> <span> ואת השקלים שלי בדיוק בכמות ובזמן </span> </p> <p> <span> ואני... אני רק צריכה להמשיך לעשות את מה שנשלחתי לעולם לעשות. </span> </p> <p> <span> בצורה הטובה ביותר. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ולקוות ולהתפלל להארת הדרך , </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> לסימנים שאני בדרך הנכונה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> תגובת תמרי (21) לעניין : </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> איזה חמודי רק חבל שיצאתי בת :) </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> תגובת מיכלי (17) לעניין : <br/> אמא... מה....  </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מזל טוב יפות שלי :) היה מאתגר אבל הסכמנו על תמונה...    <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/IMG-20131230-WA0046-c7191676.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Thu, 05 Feb 2026 11:28:35 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post45095631 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post3f9b768f <div data-rss-type="text"> <p> <span>  בקטנה #1 </span> </p> <p> <span>  התחלתי את השבוע הזה עם מחשבה והחלטה. <br/> והלכתי על זה . בכל הכח. <br/> אף אחד לא יעצור אותי מלהגשים החלטה שקיבלתי. <br/> ביום רביעי בבוקר אני עצרתי אותי. <br/> ליומיים. <br/> ההחלטה הזאת התישה אותי. פיזית גמרה אותי. <br/> בשלושת הימים האלו הצלחתי לשכוח <br/> מהכל. <br/> היה לי מול העיניים רק ההחלטה הזאת ושאני על זה. חייבת את זה. לעצמי. <br/> לא ראיתי שום דבר חוץ מזה. <br/> לא ראיתי את עצמי. <br/> עד שביום רביעי הגוף שלי ראה את הנשמה שלי ועשה סטופ. <br/> הסטופ הזה המשיך גם לחמישי. <br/> אני מסיימת את השבוע הזה עם 50% עמידה ביעד מטופש וחסר היגיון שסימנתי לעצמי <br/> רק כי רציתי לא להרגיש. </span> <span> <br/> <br/> </span> </p> <p> <span>  בקטנה #2 </span> </p> <p> <span>  בשבועיים הקרובים, מסתבר, ימלאו חמש שנים לעלייה לאויר של האתר שלי. <br/> אני כותבת "מסתבר" כי גיליתי את זה לגמרי במקרה כשהגיעה הודעה שצריך לחדש אחסון... </span> </p> <p> <span>  זה נכון מה שאומרים: שהזמן עובר כשנהנים... <br/> וככה, בשניה , הייתי צריכה להתחייב על פרק זמן שאצטרך בו אחסון לאתר שלי.  <br/> הלכתי על המקסימום. חמש שנים. <br/> אני כאן כדי להישאר. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span>  בקטנה #3 </span> </p> <p> <span>  השבוע מלאו 17 שנים לבת שלי הרביעית. <br/> מיכלי. <br/> אני זוכרת את היום , הערב והלילה של הלידה שלה, בחדות כזאת כאילו זה היה אתמול. </span> </p> <p> <span>  ניסי ניסים. קלה כתרנגולת- זו אני של אז. <br/>  תודה לך ה' על כל החסדים. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span>  בקטנה #4 </span> </p> <p> <span>  ניגשתי אליו בסוף המפגש. <br/> אני רוצה להגיד לך תודה, אמרתי לו, ואם תצטט אותי- אני אכחיש :) <br/> תודה על מרחב שמאפשר לי במשך כמעט שנה וחצי לעזוב הכל ולהתמסר לעצמי. על זמן שהוא רק שלי. <br/> נכון שזו אני עושה את הבחירה והמאמץ ומגיעה כל שבוע מחדש, </span> </p> <p> <span>  אבל תודה שאתה כאן ושיצרת זמן שמאפשר לי  <br/> לברוח, לחזור, להתחבר, להתנתק, להרגיש, לעבוד, לזכור, לשכוח,  <br/> לתת מקום לכל חלק בי שמבקש - להיות. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <br/> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20260126_062148.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/%D7%A2%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%91+%D7%9C%D7%9C%D7%90+%D7%A9%D7%9D%282%29.png" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20260129_113413.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20251223_193057.png" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Fri, 30 Jan 2026 12:44:02 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post3f9b768f בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post7fa798e1 <div data-rss-type="text"> <p> <span>  היו רגעים שצמצמתי את עצמי מהמרחב הציבורי. </span> </p> <p> <span> בכל זאת קיבלתי טייטל שלא נעים להתגאות בו במרחבים שאני רגילה לחיות ולהסתובב בהם. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> היו רגעים שצמצמתי את עצמי מהמרחב הציבורי. </span> </p> <p> <span> כי הרגשתי שהכובע שהסרתי מעל הראש התחלף בשלט ניאון זורח (לא, זה לא הבלונד שסינוור.. בדקתי..) </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> היו רגעים שצמצמתי את עצמי מהמרחב הציבורי. </span> </p> <p> <span> כללי המשחק שלי השתנו. ואני לא זוג קלפים יותר, אלא אחת בודדה. </span> </p> <p> <span> אס מנצח או ג'וקר חמקמק. אבל אחת. לא זוג יותר. </span> </p> <p> <span> ובמרחב שבכל יד יש זוג קלפים הרגשתי פסולה, אחת שזמנה עבר.. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> היו רגעים שצמצמתי את עצמי מהמרחב הציבורי. </span> </p> <p> <span> הרגשתי לא מוצלחת. אחת שלא זכתה, </span> </p> <p> <span> אחת כזאת ש"אש אוכלתה" ואני פעם כמעט באמת אש אכלתני והתחושה היא שורפת ומתפשטת והורסת כל חלקה טובה. אבל כשאש פיסית נכבית, מרגישים קור ואולי הקלה על ההצלה, וכשאש פנימית שורפת ללא הפסקה, ואני לא יודעת מה יכול לכבות אותה כי גם מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה , הרגשתי שאין לי מוצא, בתוך עצמי אני תקועה, כלואה, נשרפת. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> אבל אז נפלה בי ההבנה שלא רק זאת שלא עשיתי שום דבר רע ואין לי במה להתבייש, <br/> אלא שאם אמנע את עצמי מהחברה ומהמרחבים הציבוריים – אז באמת אעשה משהו רע . לעצמי. ואולי גם לעולם , בכל זאת לכל אחד יש איזו בשורה להביא לעולם וקצת קשה להביא בשורה כשאדם מסתגר בד' אמותיו... </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> אז התחלתי להתמודד בכוחותיי שלי. </span> </p> <p> <span> היו רגעים שהתחברתי לקבוצות שייכות כאלו או אחרות, הרגשתי שם זרה, לא שייכת. <br/> אולי האמונה שלי שהמצב צריך להיות שונה מונעת ממני להפנים את המצב הנוכחי כמות שהוא, אולי. כך או אחרת לא הרגשתי שם בנח. <br/> היו רגעים שהסתובבתי עם עיניים מזוגגות והרגשתי כמו צל. צל מפואר, אבל צל. <br/> היו רגעים שהרהבתי עוז. עניתי ב"עזות" מדומיינת לכל מיני שאלות מטופשות שגרמו לי להרגיש שאולי היה כדאי שאסתגר בבית.. </span> </p> <p> <span> כמו בפעם ההיא בה מוכר אחד בחנות קטנה בעיר ממש רצה לעזור לי לסחוב משהו כבד , ומרוב שהיה לו כבד בעצמו הוא שאל בלי אויר "איפה בעלך שיעזור לך" .. </span> </p> <p> <span> "לא לכולם יש בעל " שלפתי במהירות בלי למצמץ... הוא היה נבוך ואני הרווחתי עוד קצת זמן במרחב הציבורי בלי להתבייש במה ומי שאני... וכן היה לי כבד. ולא, גם אם היה לי בעל הוא לא היה עוזר לי באותו הרגע לסחוב כי לפעמים (למרבה ההפתעה) אשה מסתובבת ברחוב וסוחבת משאות כבדים גם בלי בעלה לידה... </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> והרגעים האלו יותר מכל עזרו לי לפתח את המבט הפנימי והחיצוני. </span> </p> <p> <span> כמה מיהרתי לשפוט את אלו שהולכים על ידי: על מצבם המשפחתי / הדתי / העסקי / היכולת ההורית / הנתינה / גמילות החסד ועוד... </span> </p> <p> <span> כמה אני מתנהגת רק את הקליפה החיצונית שלי ,חיה וחווה את העולם ואת האחרים רק דרך הגוף המגושם (מלשון גשמי) שלי. </span> </p> <p> <span> כמה מקום באמת אני נותנת לנשמה שלי להופיע בי ? </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> כמה מקום באמת אני נותנת למהות הדברים להשפיע עליי ? </span> </p> <p> <span> כמה פעמים באמת הסתכלתי ללב ולא רק לעיניים ? </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> כמה פעמים עשיתי את כל הנ"ל בעצמי לעצמי מתוך </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> גסות המבט, קהות המחשבה, קלות הדעת ?? </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> זה לא טור ביקורתי. </span> </p> <p> <span> לא כלפי המרחב הציבורי. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> לא כלפי החברה שבה אני / אתם מסתובבים. </span> </p> <p> <span> זאת תזכורת. לעצמי. <br/> לקחת את כל הרגעים שהיו לי בתקופה האחרונה </span> </p> <p> <span> ומתוך תפילה לרגעים טובים יותר ביני לבין עצמי בכל המרחבים </span> </p> <p> <span> להיות יותר חומלת. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> לא להצטמצם. </span> </p> <p> <span> להבין בשכל שיש יותר מדרך אחת לחיות חיים של אושר ואהבה, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> לדעת שאני כאן עדיין, בצורה החדשה שלי, כי יש לי תכלית. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> יש בי אור וטוב. ואש בוערת בי. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> להאמין שיש יותר מדרך אחת לכבות אש בוערת, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> להבין גם בלי להסכים שיש שריפות שמטרתן , ברגע הזה היא פשוט... לבעור. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> להאמין ולהרגיש שיש גשם שיורד עלינו </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ובקצב שלו שוטף את הכל. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> הכל. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בתמונה - רגע אחרי שהגשם שטף הכל. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20260113_110810.png" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Thu, 22 Jan 2026 11:09:49 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post7fa798e1 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post2a4ed7a4 <div data-rss-type="text"> <p> <strong> נפרדת 01 </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> שבועיים לא כיבסתי תחתונים וגרביים. </span> </p> <p> <span> <span> אני יודעת, לא שורת פתיחה הכי מוצלחת, אבל לפעמים כשאת תקועה ובתחתית את צריכה למצוא משהו להתחיל ממנו. </span> </span> </p> <p> <span> המייבש שבק חיים. ככה פתאום באחד הימים הסוערים שהיו פה בחודש האחרון. </span> </p> <p> <span> עמדתי מולו מזיזה ייאוש קל מהעיניים, דיברתי אליו בלחישה מתחננת : גם טיול ששילמתי מראש וגם מייבש בחודש אחד זה יותר מדי תשלומים לאשה כמוני. </span> </p> <p> <span> <span> מה אומר- זה עזר ! </span> </span> </p> <p> <span> אחרי שעתיים ניגשתי שוב, ליטפתי, הכנסתי, לחצתי- עבד !! </span> </p> <p> <span> מסתבר שזה היה כמו נשימה אחרונה של בנאדם מת.. (אף פעם לא ראיתי באמת, רק בספרים ובסרטים...) כשהגופה פולטת אוויר.... ככה זה היה, הנשימה האחרונה. </span> </p> <p> <span> <span> מיד כתבתי לבני המשפחה על הארוע המצער ושמוזמנים ללוויה. </span> </span> </p> <p> <span> אני בעצמי לבדי הרמתי את ארון הקבורה הזה שנקרא מייבש 9 ק"ג. 9 !! כמה סיבובים שהוא עשה בשבילי הבחור החזק והאמיץ הזה.... את העולם הוא הפך בשבילי ! </span> </p> <p> <span> הרמתי אותו לבד בעוד הבנות שלי עם פה פתוח והמזלג ביד- מה את עושה ??? </span> </p> <p> <span> זה לא באמת נורא.... רק מסורבל ולא נח... עניתי בקול ( כמעט כמו החיים..לחשתי לעצמי) </span> </p> <p> <span> <span> כפרה עליה הזמינה לי מייבש. </span> </span> </p> <p> <span> הגיע במקום זה מכונת כביסה. </span> </p> <p> <span> חיכינו שיחזור, חיכינו לזיכוי, חיכינו לשעה שפויה והזמנו הפעם באמת- מייבש. </span> </p> <p> <span> והוא הגיע. </span> </p> <p> <span> בחגיגיות. </span> </p> <p> <span> והבוקר נזכרתי ששבועיים לא כיבסתי תחתונים וגרביים...כי למי יש סבלנות לתלות ? </span> </p> <p> <span> והקטע הגדול הוא – שבדור השפע- אף אחד אפילו לא הרגיש... </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> נפרדת 02 </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> התחלתי את 2025 נשואה, פרודה, אבל נשואה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> סיימתי אותה גרושה. </span> </span> </p> <p> <span> לא ממש הצלחתי לשתף בכתיבה את המצב שלי, את ההתמודדות. </span> </p> <p> <span> חברות ואנשי מקצוע פרגנו לי לאורך השנה איזו התקדמות מטורפת עשיתי עם עצמי </span> </p> <p> <span> זה מחזק. גם אם אני לא מצליחה לראות את זה מבחוץ, אני כנראה מפעילה את הכוחות האלו מבפנים. </span> </p> <p> <span> בד"כ זה מה שאני רוצה לשתף, נקודות של אור, של כח, של עין טובה. </span> </p> <p> <span> <span> לא שלי על עצמי </span> </span> </p> <p> <span> <span> אלא שכל אחת תוכל לקחת לעצמה. </span> </span> </p> <p> <span> אני חושבת שאנחנו בסוף מתמודדים באותן הזירות : הורות, זוגיות, חברות , עבודה , איזונים. </span> </p> <p> <span> הפרטים מסביב לא משנים כל כך- לכל אחת יש את התיק שלה על הגב. פעם יש לו צורה של תיק קטן עם פייטים ופעם הוא נראה ומרגיש כמו קיטבג מאובק של טירון בביסלח.. </span> </p> <p> <span> מה שבתוכנו זה מה שמשנה. </span> </p> <p> <span> הכלים שיש לנו להתמודד עם האתגרים. </span> </p> <p> <span> באיזשהו שלב השנה אבא שלי הביא לי ארגז עם כלים בסיסיים שצריך שיהיה בכל בית. </span> </p> <p> <span> חייכתי ושמחתי על הדאגה הפשוטה המעשית הזאת. </span> </p> <p> <span> וריחפתי לי על הסימבוליות הזאת של הכלים שאנחנו מקבלים מהסביבה הקרובה שלנו ומעניקים לסביבה הקרובה שלנו. זה בהלימה, זה לא בהתחשבנות. </span> </p> <p> <span> מי שהכלים שלו מלאים – יכול להעניק לאחרים משלו. </span> </p> <p> <span> והיתה לי שנה שהייתי כלי ריק, שבור, הרבה ימים הייתי אפילו במצב מרוסק. </span> </p> <p> <span> אבל לאט לאט ה' שלח לי כח, כל פעם בדמות אחרת – פעם חיבוק מהילדים, פעם חיבוק מהחברות, פעם חיבוק מההורים, פעם חיבוק מהעבודה, כל פעם חיבוק אחר, פעם זה היה רק שמיים מאוד מאוד יפים על רקע הים שזיכו את התמונה שלי בהרבה מחמאות. </span> </p> <p> <span> וכל כוכב קטן כזה של טוב, עזר לי לקום ולהרכיב בחזרה את הדבר הזה שהיה  <br/> אני </span> </p> <p> <span> <span> לגירסה הרבה יותר חזקה </span> </span> </p> <p> <span> של עצמי. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> נפרדת 03 </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> נפרדתי השנה מהצורך להוכיח את עצמי. </span> </span> </p> <p> <span> נפרדתי מהצורך האינטנסיבי לשווק את מי שאני ואת מה שיש לי לתת לעולם. </span> </p> <p> <span> ואין הכוונה ברמה העסקית. אנחנו כל הזמן עסוקים בלשווק את עצמנו ואת הפעולות שאנחנו עושים. </span> </p> <p> <span> אני היא מי שאני. טובה. ככה . כמו שאני. </span> </p> <p> <span> גם ברמה המקצועית וגם ברמה האישית. </span> </p> <p> <span> ואני עושה הכי טוב שאני יכולה בכלים שיש לי בכל רגע נתון. </span> </p> <p> <span> וזו פרידה משחררת. עד מאוד. </span> </p> <p> <span> אולי הפרידה היחידה השנה שאני מרגישה בה משוחררת עד מאוד. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> ממה/ממי אתם נפרדתם השנה ? </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20251226_113013.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Thu, 01 Jan 2026 07:13:00 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post2a4ed7a4 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post9dda0d6e <div data-rss-type="text"> <p> <span> אני חוף אליו עוגנות ספינות </span> </p> <p> <span> אני מזח מחזיק היטב אוניות מתנודדות בים סוער </span> </p> <p> <span> אני רציף עליו מהלכים בלילות של ירח מלא זוגות שלובי ידיים </span> </p> <p> <span> <span> אני צופה ומביטה במיגדלור המסתובב על צירו, מסתובב על קצי, </span> </span> </p> <p> <span> המבשר את בואן של ספינות ומאותת על לכתן של אחרות </span> </p> <p> <span> <span> אני נושמת את תנועת הגלים ומתנודדת יחד איתם </span> </span> </p> <p> <span> פעם למעלה פעם למטה העיקר לא לעצור לעולם </span> </p> <p> <span> וכשספינה אחת עוזבת ומתרחקת , ומתפנה מקום לספינה אחרת להתקרב </span> </p> <p> <span> מתעורר אז בקשר קול רחוק המבקש אישור להתקרב, ואני עולה ועונה בקול מצפה :   </span> </p> <p> <span> <span> קרב, קרב, קרב יום שהוא לא יום ולא לילה, הידעת ? </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> כתבתי פסקאות ארוכות , מילים מכובסות , חרזתי חרוזים, משלתי משלים </span> </p> <p> <span> <span> נמנעתי מלהגיד </span> </span> </p> <p> <span> כאבתי </span> </p> <p> <span> אהבתי </span> </p> <p> <span> התגרשתי </span> </p> <p> <span> התרגשתי </span> </p> <p> <span> הרגשתי </span> </p> <p> <span> החלטתי ממשיכה </span> </p> <p> <span> בוחרת בחיים </span> </p> <p> <span> בוחרת בעצמי </span> </p> <p> <span> לחיות </span> </p> <p> <span> לנוע </span> </p> <p> <span> <span> לאהוב </span> </span> </p> <p> <span> לכאוב </span> </p> <p> <span> פתחתי את הלב ונתתי לו דרור </span> </p> <p> <span> שמתי את המפתח באיזה חור , שיניתי את הקוד וזרקתי אותו לים </span> <span> . </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> וזהו , נתקעתי. </span> </p> <p> <span> <span> אין לי עוד מילים להסביר את הרגשות שלי, אין לי עוד מילים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אולי אין לי רצון , אולי אין לי כח. </span> </span> </p> <p> <span> בייאושי כי רב הוא רצתי לפיתרון זמין ומהיר - הלא הוא הצ'אט וביקשתי ממנו שיקרא טור אחד או שניים שלי וימשיך את המילים היכן שנתקעתי. </span> </p> <p> <span> כל פסקה שהוא כתב לא הזכירה לי במעט את מה שאני מרגישה או את המסר שאני רוצה להעביר. </span> </p> <p> <span> החלטתי לעצור. לא לתת למלאכותי להשתלט על הבינה שלי. </span> </p> <p> <span> הלוואי והייתי יודעת מה אני רוצה להעביר. </span> </p> <p> <span> אולי </span> </p> <p> <span> לפעמים ספינות צריכות פשוט לפרוק </span> </p> <p> <span> כדי שיוכלו "להעמיס" מלאי מחדש. </span> </p> <p> <span> <span> ואולי </span> </span> </p> <p> <span> זו התחושה איתה אני סוגרת את השבוע הזה. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> אם תרצו לשתף בתמונה שסוגרת לכם את השבוע הזה מוזמנים לשלוח אליי דרך כפתור הווצאפ בתחתית העמוד... </span> </span> </p> <p> <span> <span>  </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/FB_IMG_1637600223858.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Thu, 11 Dec 2025 17:53:42 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post9dda0d6e בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post4c9043ba <div data-rss-type="text"> <p> <span> יש רגעים שבהם אני עומדת מול קבוצה של אנשים, עם מצלמות בידיים, ורואה את אותו דבר קורה שוב ושוב: </span> </p> <p> <span> לפני הלחיצה הגוף מעט מתוח, הנשימה קצרה, העין מחפשת. </span> </p> <p> <span> וכל מה שנדרש כדי שהפריים ייפתח… זה רגע אחד של התבוננות. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> לא טכניקה. </span> </p> <p> <span> לא ציוד יקר. </span> </p> <p> <span> רגע. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> רגע שבו אנחנו מרשים לעצמנו לראות. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> המסע שלי בצילום התחיל מזמן, עוד לפני שקיבלתי את המצלמה הראשונה שלי. </span> </p> <p> <span> הוא התחיל ביכולת להבחין: באור שמשנה צבעים, במבט של ילד, בצל שמספר סיפור. </span> </p> <p> <span> ולמדתי משהו חשוב : </span> </p> <p> <span> צילום הוא לא רק לחיצה. צילום הוא לא רק תיעוד. צילום הוא לא רק לתפוס את הרגע. </span> </p> <p> <span> צילום הוא כלי להקשבה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בכל שבוע אני פוגשת אנשים שמצלמים “לא רע”. </span> </p> <p> <span> יש להם עין. יש להם תחושה. ויש להם אולי גם מכשיר משוכל, </span> </p> <p> <span> אבל משהו שם עוד לא מקבל עומק. עוד לא מתיישב נכון. </span> </p> <p> <span> כשהם מצטרפים לסדנה שלי, הם מגלים שזה לא בגלל שהם לא טובים, </span> </p> <p> <span> זה בגלל שאף אחד לא לימד אותם איך לראות. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> מה זה אומר “לראות”? </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> לראות זה לקחת נשימה לפני הלחיצה. </span> </p> <p> <span> זה לשים לב איפה האור נופל. </span> </p> <p> <span> זה לשאול מה אני רוצה שהאדם בצד השני ירגיש כשהוא מסתכל על התמונה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> לראות זה לתרגל חמלה </span> </span> </p> <p> <span> כלפי מי שמול העדשה, וכלפי עצמך. </span> </p> <p> <span> זה לא לפחד לתת מקום לבלגן, לרכות, לרגעים לא מושלמים. </span> </p> <p> <span> <span> זה לא לפחד להתקרב ! לנושא , לעצמי. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בסדנא אנחנו מתרגלים “עין טובה”: </span> </p> <p> <span> לא ביקורתית, לא שיפוטית, אלא עין שיודעת לזהות יופי אמיתי . כזה שלא צועק, אלא לוחש. </span> </p> <p> <span> כזה שלא מרעיש אלא נוכח. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> נשימה לפני בניית פריים </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> האמת? </span> </p> <p> <span> לפעמים מה שחסר לתמונה זה לא עוד שיפור טכני. </span> </p> <p> <span> אלא רגע אחד של נשימה והתבוננות. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אני רואה את זה כשהמשתתפים מצלמים אחרי ההסברים. </span> </p> <p> <span> הם עומדים, קצת "חסרי אונים" קצת מבולבלים, לא יודעים לאן לכוון... </span> </p> <p> <span> אל תפחדו להתקרב, אני מציעה. ותחשבו על משהו אחד קטן במרחב פה שגורם לכם עניין. </span> </p> <p> <span> ופתאום, כמו קסם, משהו משתחרר. </span> </p> <p> <span> העין המצלמת נהיית מלאת כוונה. </span> </p> <p> <span> והתמונה שהיתה מאוד משעממת ולא מדוייקת - משתנה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> למה ללמוד צילום במפגש חי ולא רק אונליין? </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> צילום הוא אנושי. </span> </p> <p> <span> הזווית שאנחנו מפספסים- באה במדוייק כשמישהו מכוון אותנו. </span> </p> <p> <span> <span> כי לפעמים רק מישהו שעומד לידך יכול להרגיש את הלב הפועם מהתרגשות, לראות איזו קרן שמש יפה מצאת, </span> </span> </p> <p> <span> לראות כמה קרוב כבר היית, ולהגיד שחסר עוד חצי צעד כדי שהתמונה תדבר את מה שרצית שהעולם ישמע. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> יוטיוב מלמד טכניקה. </span> </p> <p> <span> אבל טכניקה לבד לא מייצרת תמונה שנוגעת בלב, שמספרת סיפור. שמספרת את הסיפור שלנו. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בסדנה אני לידכם. </span> </p> <p> <span> רואה את מה שאתם רואים </span> </p> <p> <span> ומכוונת בעדינות: </span> </p> <p> <span> לשים לב לאור, לשים לב לדברים שנדחפים ולא משרתים את התמונה, לשים לב שזו התמונה שלך ורק לך יש שליטה עליה. </span> </p> <p> <span> לשים לב לסיפור שלך, ואיך הוא בא לידי ביטוי בתמונה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> ואז קורה הרגע הזה </span> </span> </p> <p> <span> שבו מתחילים לראות את העולם מחדש. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> מה תקבלו מהסדנה? </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> לא רק תמונות יפות. </span> </p> <p> <span> אלא: </span> </p> <p> <span> ־ עין שמזהה עומק ויופי גם בתוך רעש. </span> </p> <p> <span> ־ רכות וחמלה גם כלפי הצילום שלך וגם כלפי עצמך. </span> </p> <p> <span> ־ הבנה חדשה של אור, צבע ומרחק. </span> </p> <p> <span> ־ ביטחון לבנות פריים שיש לו מסר. </span> </p> <p> <span> ־ ובעיקר: פגישה עם עצמך דרך העדשה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> צילום הוא תרגול יומיומי של נוכחות. </span> </p> <p> <span> והיכולת הזו מחלחלת לחיים עצמם . </span> </p> <p> <span> לשיחות, להורות, לעבודה, לדברים הקטנים שעד עכשיו חלפו לידנו. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אם משהו בדברים האלו נגע בך, </span> </p> <p> <span> <span> אם אתם מרגישים שהגיע הזמן לראות טוב יותר </span> </span> </p> <p> <span> <span> לא רק דרך המצלמה, אלא גם את עצמכם,  </span> </span> </p> <p> <span> אני מזמינה אתכם באהבה להצטרף לסדנא הקרובה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> כמו תמיד, אנחנו נצלם, נצחק, נתרגש, ובעיקר -נראה טוב, נעמיק מבט, נחזק ונתחזק בעין טובה. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Wed, 03 Dec 2025 20:11:58 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post4c9043ba בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post6dfcc994 <div data-rss-type="text"> <p> <span> שעת בוקר סבירה. לא מאוד מוקדמת אבל לא מאוד רועשת.. </span> </p> <p> <span> אני והקפה שלי, בפינה הקבועה. </span> </p> <p> <span> יחד איתנו תמיד נדחפת לה גם מחשבה אחת או שתיים.. אני מחבקת אותן, את המחשבות, יחד עם הקפה של הבוקר. </span> </p> <p> <span> יש משהו בחיבוק של כוס קפה שכמו מדליק לי כפתור במח והרבה מילים מתחילות לזרום .. </span> </p> <p> <span> יש משהו בהתכווננות הזאת של השקט שלפני לגימה חמה ומרגיעה. </span> </p> <p> <span> זה יכול להיות בבוקר, זה יכול להיות בערב, או בין הערביים. </span> </p> <p> <span> בצהריים זה לא קורה. משהו בנפש לא ממש רגוע בין משימות של עבודה בית חיים וילדים...אז המחשבות שלי עסוקות במיוחד , הן צריכות לפקח על ההגשמה שלהן במציאות בשעת צהריים... </span> </p> <p> <span> יש מקומות מיוחדים שהקפה בהם ממלא את כל החושים </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> יש מקומות סתמיים שהמחשבות שלי ממלאות את כל החלל ויוצרות לי סביבה מיוחדת להיות בה </span> </p> <p> <span> ויש מקומות סתמיים עם קפה סתמי ומחשבות סתמיות אבל החברה שאיתי פותחת את כל המנעולים והמילים יוצאות בשצף... </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אז הבוקר, בשעה סבירה , לא מוקדמת ולא מאוד רועשת </span> </p> <p> <span> היה בוקר רגיל כזה, בשולחן הגינה שלי הקבוע, ומשהו בי רצה ממש להיות בנחת, להיות נוכחת.. </span> </p> <p> <span> פתחתי את "הדלת" ובלי ששמתי לב נדחפו כמה מחשבות . </span> </p> <p> <span> אחרי שחיבקתי אותן חזק, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> החלטתי לשלוח אותן לקבוצה שאני מלווה לאחרונה בתהליך קבוצתי דרך פוטותרפיה . </span> </p> <p> <span> קבוצה של סבים וסבתות שכולים מהמלחמה הנוכחית. יוזמה נהדרת של אגף הרווחה בעיריית אשקלון. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> סבים וסבתות שב 7 לאוקטובר (וגם קצת אח"כ) חרב עליהם עולמם. </span> </p> <p> <span> וכך שלחתי להם יחד עם הקפה של הבוקר : </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> סוף שבוע </span> </p> <p> <span> העולם שבחוץ מתחיל להירגע </span> </p> <p> <span> העולם הפנימי זה שבנינו לבד וביחד מתחיל לקבל מקום משמעותי </span> </p> <p> <span> זה זמן להתבוננות </span> </p> <p> <span> להסתובב במרחבי הבית ולתת מגע לפינות קטנות שלא הגענו אליהם במהלך השבוע. </span> </p> <p> <span> להוריד שכבת אבק דקה ולהתפיח כמה כריות, שיהיה יותר נח להתרווח.. </span> </p> <p> <span> זה זמן להתבוננות </span> </p> <p> <span> להסתובב בחדרי הלב ולתת מבט מאיר לפינות קטנות שהיו חשוכות במהלך השבוע. </span> </p> <p> <span> להוריד שכבת הגנה דקה ולהתפיח כמה רגשות מעוכים, שיהיה נח ל להתרווח... </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ואחרי שהסתובבנו והתבוננו וסידרנו והורדנו והתפחנו והכנסנו אור </span> </p> <p> <span> נפתח את העיניים ונביט דרך הסדקים של הלב השבור הזה במבט טוב ומיטיב על מה ומי שנמצא לידנו. </span> </p> <p> <span> ואולי אפילו נצליח לצלם את המבט הזה ולקחת אותו איתנו הלאה לימות השבוע העמוס הרועש הקרוב... </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Thu, 20 Nov 2025 10:50:09 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post6dfcc994 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postf842a636 <div data-rss-type="text"> <p> <span> פעם למדתי לימודי ים... ככה התפתחה לה שיחה אקראית סביב תמונה של סירה בים. </span> </p> <p> <span> אני חושבת שמי שמבין את הים מבין את החיים – חיזקתי את המלומד. </span> </p> <p> <span> למה הכוונה ? נשאלתי בתשוקה ללמוד עוד על העומק האינסוף הזה הקרוי "ים" .. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> ההבנה שיש ימים שהים רגוע והגלים בסדר מופתי נעים אחד אחרי השני , שומרים על קצב יחיד, קוצפים קצף ייחודי , ומתגלגלים לאותו הקו בעדינות </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ההבנה שבימים סוערים יש לך 2 אפשרויות בלבד – לגלוש על הגל בשליטה מלאה או להוריד את הראש תחתיו ולתת לו לעבור , כל אפשרות אחרת יוצרת מאבק, מרסקת אותך וכואבת לך בכל הגוף </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> ההבנה שכל הגלים כולם, השקטים והסוערים , שואפים לחוף, ליציבות, לשקט, לשלווה </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ההבנה שכמה שאתה רואה בעיניים יש עוד ים שלם שלא נגלה לעיניך וגם לא ייגלה לעולם ובאמון מלא אתה יודע שהוא פשוט ישנו וממלא את העולם </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> ההבנה ש 70% מהעולם הוא ים תופסת גם בעולמות הנפש </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> ההבנה שאתה יכול לשבת יום שלם ולהתבונן בו על גליו השקטים והסוערים , על המערבולות והאדוות , בזריחות ובשקיעות </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ההבנה שכל אחד מאיתנו ברגע אחד בזמן לפחות הוא חוף יציב עבור מישהו שהגלים שלו סוערים או שקטים ומבקשים יציבות </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ההבנה שכל אחד מאיתנו ברגע אחד בזמן לפחות יודע אם עליו עכשיו לשלוט בגל הזה שבא עליו או שאולי פשוט בכוחותיו להוריד את הראש עד שהגל יעבור </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> כל ההבנות האלו ועוד - </span> </p> <p> <span> אם הבנת אותם הבנת את החיים. </span> </p> <p> <span> חתמתי את השיחה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בעדינות הכנסתי את התמונה חזרה לשקית. </span> </p> <p> <span> <span> רגע לפני שהכנסתי אותה לתיק הצצתי פנימה ולחשתי לעצמי:  </span> </span> </p> <p> <span> <span> נראה שלפי ההבנה שלך את המצלמה תפסת רגע מאוד יפה שפתח לך ים של מחשבות ושיחה מאוד עמוקה על החיים, </span> </span> </p> <p> <span> <span> ונראה שלפי ההבנה שלך את הים את ממש מבינה את החיים , </span> </span> </p> <p> <span> אבל נשמה, </span> </p> <p> <span> <span> תמיד שימי לך בתיק קרם הגנה למקרה שלא הבנת את השמש... </span> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Thu, 06 Nov 2025 10:32:30 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postf842a636 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postfba1e5af <div data-rss-type="text"> <p> <span> לאחרונה חזרתי אחורה במנהרת הזמן. </span> </p> <p> <span> <span> פעם אחת חזרתי בה כדי לצלם תמונות יפות שיזכירו לי רגעים קסומים של עבר, הווה ועתיד </span> </span> </p> <p> <span> ואיך הם משתלבים בנשימה עצורה בתמונה אחת. </span> </p> <p> <span> ופעם אחת חזרתי בה בעקבות הודעה באחת הרשתות החברתיות. </span> </p> <p> <span> מישהי ביקשה את מספר הטלפון שלי והתקשרה. </span> </p> <p> <span> וכך היתה השיחה. </span> </p> <p> <span> "את לא זוכרת אותי , אבל את היית מורה שלי במקום X " (חשבון מהיר- 20-22 שנים אחורה בזמן) </span> </p> <p> <span> "אוקיי, מחילה, לא זוכרת" </span> </p> <p> <span> "ואת היית דמות שהשפיעה עליי מאוד" </span> </p> <p> <span> נחנקתי מהתרגשות. </span> </p> <p> <span> "אני? וואוו, את מרגשת אותי, תודה רבה". </span> </p> <p> <span> והבחורה המשיכה וסיפרה כי היא לומדת כרגע תואר שני בתחום מסויים ונתבקשה לעשות עבודה על דמות שהשפיעה עליה בחיים. </span> </p> <p> <span> והיא בחרה בי. </span> </p> <p> <span> <span> היא בחרה בי !! </span> </span> </p> <p> <span> ואני לא הפסקתי להתרגש ולהצטמרר ... </span> </p> <p> <span> <span> ושאלתי על מה ולמה </span> </span> </p> <p> <span> ולמרבה הפתעתי היא ציטטה לי משפטים שלי, שאני אמרתי לה, שחיזקו אותה באותה התקופה ולאורך השנים. </span> </p> <p> <span> 20 שנה אחורה במנהרת הזמן. </span> </p> <p> <span> לא זכרתי מילה. אבל זה נשמע כמו משהו שמתאים לי להגיד. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אני משתפת אתכם לא כדי שתגידו לי איזה תותחית את, משפיענית אמיתית. </span> </p> <p> <span> לא. </span> </p> <p> <span> אני משתפת כדי שנדע כולנו שלמילים ולמעשים שלנו כאן בנקודת הזמן הזאת - יש משמעות. </span> </p> <p> <span> יש השפעה. </span> </p> <p> <span> בין אם היא נראית לעין או מורגשת בלב ובין אם לא. </span> </p> <p> <span> ואולי בעיקר אם לא. </span> </p> <p> <span> <span> כי כמו שאני הלכתי לאחרונה במנהרות ישנות , כל אחד בעולם הזה קצת חוזר אחורה בזמן </span> </span> </p> <p> <span> <span> לרגעים , לנקודות, למילים , למעשים, לתחושות </span> </span> </p> <p> <span> <span> שגרמו ללב שלו לרעוד ולצהול, שנתנו לו כח להמשיך וללכת במנהרת חייו עוד צעד, עוד קצת לזקוף קומה, </span> </span> </p> <p> <span> עד לרגע ההוא בו אתם תיפגשו שוב </span> </p> <p> <span> בשיחת טלפון </span> </p> <p> <span> שתגלו שאתם משפיענים. </span> </p> <p> <span> ואולי לא תגלו לעולם. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> והשיחה הזאת הולכת איתי כל השבוע. </span> </p> <p> <span> <span> ומהדהדת בי בלב ובראש. ונותנת לי כח לעוד צעד, לזקוף עוד קצת קומה, </span> </span> </p> <p> <span> <span> ולקבל על עצמי עוד יותר, בלי נדר, </span> </span> </p> <p> <span> <span> להתמקד בטוב, להיטיב מבט ללב של מי שמולי </span> </span> </p> <p> <span> <span> בכל הזדמנות לעשות את הכי טוב שאני יכולה בכלים שלי </span> </span> </p> <p> <span> להיות מודעת עד לשד עצמותיי ולהוקיר תודה על כל הטוב שיש לי בחיים </span> </p> <p> <span> (ואתם כבר יודעים שאני מאמינה שלכל אחד יש טוב בחיים שלו, בתחפושת כזו או אחרת) </span> </p> <p> <span> ולהפיץ את זה הלאה. </span> </p> <p> <span> להיות משפיענית. </span> </p> <p> <span> <span> כן, </span> </span> </p> <p> <span> אני משפיענית. </span> </p> <p> <span> וגם אתם. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Thu, 23 Oct 2025 09:10:03 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postfba1e5af בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post8d288641 <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום יבוא ותספרי לכולם </span> </p> <p> <span> איך מהתוהו הזה בראת לך עולם </span> </p> <p> <span> יום יבוא וידעו כולם </span> </p> <p> <span> כי מאז ועד עולם יש להם בורא </span> </p> <p> <span> בעולם </span> </p> <p> <span> <span> ובכל לילה ויום מחדש </span> </span> </p> <p> <span> הוא תוהה ובוהה ובורא לך מקדש </span> </p> <p> <span> מעט </span> </p> <p> <span> קטן </span> </p> <p> <span> כזה מיוחד שהוא רק שלך </span> </p> <p> <span> ומעלה אליך הוא ברחמיו הקדושים </span> </p> <p> <span> <span> זבחים ושלמים </span> </span> </p> <p> <span> עולות ותודות </span> </p> <p> <span> ויום אחד כשיאירו לך פנים </span> </p> <p> <span> אל מול שבעה קנים </span> </p> <p> <span> בראש המעלות </span> </p> <p> <span> תקראי בקול גדול </span> </p> <p> <span> <span> מזמור לתודה </span> </span> </p> <p> <span> לך נאה להודות </span> </p> <p> <span> אבל עד שיגיע היום הזה בו תספרי לכולם </span> </p> <p> <span> איך מתוך התוהו הזה בראת לך עולם </span> </p> <p> <span> עד אז </span> </p> <p> <span> קומי יפה שלי </span> </p> <p> <span> קומי נשמה </span> </p> <p> <span> תדליקי לך נר , תעשי לך נס </span> </p> <p> <span> עם או בלי סוכר </span> </p> <p> <span> אבא שבשמיים שולח לך הכל מדוייק </span> </p> <p> <span> <span> ואם איבדת קצת קצב או משקל </span> </span> </p> <p> <span> זה גם לטובתך וגם לטובת הכלל </span> </p> <p> <span> אז תחזיקי את זה בראש חזק חזק </span> </p> <p> <span> <span> שלא ייעלם </span> </span> </p> <p> <span> שלא יועלם </span> </p> <p> <span> יום אחד מתוך התוהו הזה תבראי לך עולם </span> </p> <p> <span>   </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_5822-97247b94.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Thu, 16 Oct 2025 06:59:10 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post8d288641 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postc91442e3 <div data-rss-type="text"> <p> <span> כל הדיבורים השמחים השבוע סביב סיום המלחמה והשבת החטופים הביתה </span> </p> <p> <span> עוררו בהרבה אנשים מחשבות על כל השנתיים שחלפו </span> </p> <p> <span> בשילוב עם שנתיים למלחמה נהיה פה שילוב דחוס של כאב, זיכרון ותקווה שמנסה לדחוק את הקצוות ולהיכנס ללב. </span> </p> <p> <span> ללב האנשים, ללב התודעה ,ללב השיח ,ללב העשייה. </span> </p> <p> <span> גם אותי זה זרק אחורה: </span> </p> <p> <span> איפה ומה וכמה </span> <span> <span> . </span> </span> </p> <p> <span> והלכתי לחפש בגלריה של הסלולרי שלי תמונה משמעותית ראשונה מהימים של ראשית המלחמה. </span> </p> <p> <span> הראשונה היתה סלפי עם הבנות במוצאי שבת של ה 7.10 </span> </p> <p> <span> כנראה ניסיתי להקליל את האווירה ולהכניס קצת חיוך ( ספוילר : לא ממש הצליח) </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> השניה היתה שמים של בוקר מלחמה </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> תמונה סתמית של גינה ושמים וכשחזרתי אליה עכשיו היא לא עוררה בי שום רגש או רצון לשתף אותה, </span> </p> <p> <span> השלישית היתה של מנדלות שצבעתי בניסיון להכניס קצת שפיות לימים מוטרפים של מלחמה, </span> </p> <p> <span> והרביעית - היא כבר סיפרה לי סיפור אחר : </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20231012_191906.png" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> חמישה ימים אל תוך המלחמה, יום חמישי, 12.10.2023 </span> </p> <p> <span> זוג שבוטלו לו כל תוכניות החתונה החליט בכל זאת להתחתן בזמן. כי חוסן, מסתבר, הוא לא מצרך נדיר כאן . </span> </p> <p> <span> תוך 24 שעות הצליחו להרים חתונה בחצר של חבר </span> </p> <p> <span> עם כל הספקים והכי יפה, עדין ורומנטי שחתונה יכולה להיות. </span> </p> <p> <span> אני הוזמנתי עם מצלמה. </span> </p> <p> <span> הגעתי בלב שבור, רועד, משקשק מפחד, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> מתרגש מעוצמות של אהבה ותשוקה לחיים של האנשים שזכיתי שייכנסו לי לחיים. </span> </p> <p> <span> 15 דקות נסיעה מהבית בהלוך </span> </p> <p> <span> 25 בחזור . </span> </p> <p> <span> (הלוואי ולמתכנני המחלפים היה שכל בכמות של החוסן שיש פה)  </span> </p> <p> <span> היו המון תפילות בערב ההוא . </span> </p> <p> <span> אני חושבת שהעיקרית שבהן היתה - </span> </p> <p> <span> שלא תהיה אזעקה בזמן הקצר הזה של חתונה בחצר, </span> </p> <p> <span> כי איך ייכנסו 50-60 איש למרחב מוגן .. </span> </p> <p> <span> סבתא של החתן לא הסכימה שאחזור הביתה. </span> </p> <p> <span> תישארי לישון פה, הפצירה בי. </span> </p> <p> <span> מסוכן בדרכים.. </span> </p> <p> <span> מה זה מסוכן...אמא'לה, פחד פחדים. איך עשיתי את זה אני לא יודעת. </span> </p> <p> <span> כנראה שנאחזתי בידיעה שהבנות מחכות לי בבית, </span> </p> <p> <span> ואיכשהו הגעתי הביתה בשלום. </span> </p> <p> <span> שמחות קטנות </span> </p> <p> <span> חוסן גדול </span> </p> <p> <span> תקווה אינסופית </span> </p> <p> <span> ואהבה ללא גבול </span> </p> <p> <span> זה מה שאני פגשתי בכל הימים שהעזתי ויצאתי מהבית ביום ההוא ובימים שאחריו. </span> </p> <p> <span> ולוואי. </span> </p> <p> <span> הלוואי ולא נכאב ואיש אחיו יאהב. </span> </p> <p> <span> הלוואי שנזכור כי אחים אנחנו. </span> </p> <p> <span> והלוואי שנזכור שיש בנו אהבה שגדולה יותר מכל כח אחר פה בסביבה. </span> </p> <p> <span> והלוואי ויהיו בנו כלים לבנות גשרים  </span> </p> <p> <span> גם בכבישים וגם בלבבות. </span> </p> <p> <span> מספיק עם מחלפים, הם רק מאריכים את הדרך. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הנה כמה תמונות מהמצלמה שיזכירו לי תמיד שהאהבה מנצחת. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Fri, 10 Oct 2025 06:50:58 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postc91442e3 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postbabbc073 <div data-rss-type="text"> <p> <span> חלמתי על מלך. </span> </p> <p> <span> אחד כזה שכולם עושים דברו ורצונו. </span> </p> <p> <span> כזה שדר בארמון הכי מפואר שיש במדינה. </span> </p> <p> <span> חלמתי משרתים, שרים, יועצים, נוגנים, מבשלים, אופים ומשקים. </span> </p> <p> <span> חלמתי אפילו מנקה שטיחים לו, למלך. </span> </p> <p> <span> חלמתי לו מנהל תחזוקה לארמון, מנהל מחסן , מנהל כספים שישלוט בהכנסות-הוצאות-רווחים. </span> </p> <p> <span> טוויתי לו חוטי זהב בווילונות וצוות חדרניות מאבקות, מציעות, מסדרות.  </span> </p> <p> <span> רקמתי לו מפיות מפונפנות וכלי הגשה מיוחדים. </span> </p> <p> <span> חלמתי על מלך בשר ודם, ללא עוררין. </span> </p> <p> <span> התעוררתי מהחלום, בפתחם של ימים נוראים. </span> </p> <p> <span> התייצבתי למשימת הדחה. </span> </p> <p> <span> משימת המלכה.  </span> </p> <p> <span> אחד,יחיד ומיוחד. </span> </p> <p> <span> לא בשר ודם. אלוה כל בריות. </span> </p> <p> <span> מאוד מופשט אך יחד עם זאת מאוד פשוט. </span> </p> <p> <span> ה' הוא המלך. ואנחנו עמו וצאן מרעיתו. </span> </p> <p> <span> ואיך זה שכולם אומרים לי "תנשמי, יהיה בסדר". </span> </p> <p> <span> בזמן שה' הגדול קורא אותי לסדר! </span> </p> <p> <span> מייצב לי עמדות מימין, מציב לי מטרות משמאל, </span> </p> <p> <span> מצייר לי את המסלול במשיכות מכחול. </span> </p> <p> <span> מעמיד לי אתגרים בזה אחר זה.  </span> </p> <p> <span> בחיי, לא חלמתי על מלך כזה. </span> </p> <p> <span> חלמתי על מרפסת מזהב, עם מעקה מנצנץ. </span> </p> <p> <span> חלמתי על ניפנוף לשלום , וחיוך קורץ. </span> </p> <p> <span> התפללתי לשלום. לסדר, לשלווה. </span> </p> <p> <span> לחיים ישרים, מלאי שמחה. </span> </p> <p> <span> אז מתי להתעורר ? באיזו תמונה את החלום לגדוע ?  </span> </p> <p> <span> בזו של רצון ה' או כח הזרוע ?  </span> </p> <p> <span> בזו של מלך מלכי המלכים או רב המשרתים ? </span> </p> <p> <span> כך או כך משלא החלטתי על תמונה מסויימת, התעוררתי בהולה ומבוהלת. </span> </p> <p> <span> נקראתי אל המלך, הפעם באמת.  </span> </p> <p> <span> אימת יום הדין מרחפת ממעל, ואני שוגה בדמיונות וחלומות ממצנפת עד נעל. </span> </p> <p> <span> ובבואי לכתור לך כתרים מלכנו, בעת התרת נדריי , מהדהד בי קול קורא, מנער אותי משרעפיי. </span> </p> <p> <span> אל המלך הזה התפללתי. </span> </p> <p> <span> אז איפה טעיתי ולאן נעלמתי ?  </span> </p> <p> <span> הייתי כעיוורת באור היום, ההייתי או חלמתי חלום? </span> </p> <p> <span> ועוד מילים יפות ומנוסחות  </span> </p> <p> <span> ובינתיים נפשי טובעת בים של דמעות. </span> </p> <p> <span> מתעוררת שוב  </span> </p> <p> <span> מתוך הסידור, </span> </p> <p> <span> בינות למילים. </span> </p> <p> <span> ה' הוא האלוקים, ה' הוא האלוקים ! </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> (נחלם, נכתב וצולם ב"ארמון" בניצנים , תשרי תשס"ט , 2019) </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/FB_IMG_1757790698393.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Fri, 26 Sep 2025 13:19:06 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postbabbc073 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postdd5785d9 <div data-rss-type="text"> <p> <span> מכריחה את עצמי להתיישב מול המחשב. </span> </p> <p> <span> וזה לא שלא הגעתי לכאן בימים האחרונים </span> </p> <p> <span> הגעתי , אפילו כמה פעמים, </span> </p> <p> <span> ואפילו כתבתי ומחקתי קבצים עם 500-600 מילים (ויותר..) </span> </p> <p> <span> ולא שיתפתי אתכם. לא בבלוג , לא בפייסבוק, לא בניוזלטר.. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> לא מתוך רחמים עליכם (טוב, אולי קצת...) ולא כי הייתי מוצפת ברחמים עצמיים (נו, אולי קצת יותר מקצת...) אלא כי התחייבתי לעצמי להיות בעין טובה, ואם אין לעין שלי איזה שהוא טוב להוסיף בעולם -עדיף שאשמור אותה לעצמי עד שהראייה שלי תתחדד מספיק. </span> </p> <p> <span> כי כאבים, אתגרים, אכזבות וקשיים יש לנו בשפע, וכל אחד שקוע בעצמו, במשימות חייו, באיסוף שברי ליבו. אבל היכולת להתמודד בצורה שונה עם הכאבים- זה באמת מוסיף פה משהו טוב בעולם. </span> </p> <p> <span> כמה פעמים נמלאתי כח ושמחת הלב ממילים שכתבתם לי בחזרה- על כמה שנדמה כאילו כתבתי את רחשי ליבכם, כמה פעמים תפסתם אותי ברחוב וחיבקתם אותי על היכולת לתת שם ומילים לרגשות, תחושות והתמודדויות שכולנו חווים אך לא כולנו יודעים להגדיר מה עובר עלינו ואיך אפשר להביט על זה בעין אחרת, טובה יותר. </span> </p> <p> <span> אז כשהכאבים מציפים אותי אני כותבת. לפעמים יש לי רק כאב להוציא , ולפעמים יש לי גם תובנות על הדרך ,על ההתמודדות, על הכלים, איזו זווית אחרת או דומה קצת רק יותר מדוייקת להביט על העולם הפנימי שלנו בצורה טובה ומיטיבה. </span> </p> <p> <span> אז מכריחה את עצמי להתיישב מול המחשב. לא בשבילכם. בשבילי. </span> </p> <p> <span> כי התחייבתי לעצמי פעם בשבוע למצוא את הזווית הזאת. לא בשבילכם. בשבילי. כדי שהחיים שלי יקבלו מבט טוב , חומל ואוהב על עצמם. על עצמי. </span> </p> <p> <span> כדי שאהיה מוקפת במילותיי שלי, בהבנה שכולנו חווים את אותם האתגרים רק ציר המבט שלנו שונה. </span> </p> <p> <span> והנה מסתיימת לה שנה , ואחת חדשה עומדת בדלת, </span> </p> <p> <span> עם נעליים מבריקות , חולצה מעומלנת , שיער מתוח,  תיק מלא בחלומות, שאיפות , רצונות, תיקונים, תפילות ומשאלות ותפוח אחד רקוב מהשנה שעברה (תמיד יש משהו אחד ששכחנו להוציא מהשנה שעברה...) </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> והיא מחכה לי , השנה הזאת, שאני אכניס אותה. ואחבק אותה ואפתח את התיק הזה שהיא מחזיקה ואוסיף עליו את כל התקוות, תפילות, חלומות ורצונות שלי. ואאמין. שיש לה מקום בתיק , לשנה החדשה הזאת, יש לה מקום בתיק גם לדפים שלי , לחלומות שלי , לשאיפות הרצונות והתיקונים שלי, לכל המשאלות ואפילו לתפוח אחד טרי שילווה אותי ויזכיר לי כי יכול מאוד להיות שבשנה הבאה אני אשכח אותו בתיק והוא יירקב אבל גם יכול להיות שלא, </span> </p> <p> <span> ובשביל הסיכוי הקטן הזה שמשהו טוב יקרה לי אם אתמסר להכניס אותה בדלת , להכניס אותה בלב, בשביל הסיכוי הקטן הזה – אני פותחת לרווחה ומחבקת – </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אש שנה חדשה וטובה </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אמנם הקדמתי את הכניסה שלך בכמה ימים- אבל אני חושבת שאני לגמרי מוכנה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אולי ציפיתם לתמונות של תפוחים... אבל יש לי רק רימונים להציע... </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> (צולם בפרדס רימונים בשדות של גברעם) </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Sun, 07 Sep 2025 05:42:54 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postdd5785d9 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post2661177f <div data-rss-type="text"> <p> <span> בשבוע האחרון היינו במה שנקרא: חופשה משפחתית. </span> </p> <p> <span> המשפחה שלי שינתה צורה בתקופה האחרונה. שינתה מצב. <br/> מנחמת אותי ההרגשה שהלבבות של כולנו פועמים באותו הקצב : </span> </p> <p> <span> ארבעה ימים בצפון עם משפחה גרעינית במצב מחודש , עם משפחה מבחירה במצב מורחב, ואם לדייק: </span> </p> <p> <span> <span> אני , במצב מורכב. </span> </span> </p> <p> <span> <span> החלטתי שאני הולכת על כל הקופה. הולכת על זה ובגדול. </span> </span> </p> <p> <span> בשביל הבנות שלי. לשמור להן על המסורת המשפחתית הרחבה עד כמה שאפשר, בעיקר במקרים שבמסורת מצומצת קצת קשה לי כרגע. </span> </p> <p> <span> בשביל עצמי , לשמור על השפיות שלי , במרחב בטוח, מוכר, אוהב ומכיל. חברויות ילדות הן בעיניי משהו שהוא פרייסלס אם מצליחים לשמור עליו כל כך הרבה שנים.ואנחנו מתמידים בהצלחה. </span> </p> <p> <span> <span> אז נסענו צפונה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ידענו שמצב המים חלש ודליל. ידענו שמצב המטיילים מוגבר וצפוף , ידענו שהחום כבד אבל פחות משבוע שעבר, </span> </span> </p> <p> <span> מה שלא ידענו ולא שיערנו זה כמה פקקים נאכל בהלוך , ובטח ובטח שלא שיערנו לעצמנו שנחטוף כפל כפליים בחזור... </span> </p> <p> <span> למזלנו הטוב , זה לא הרס לנו את החוויה. </span> </p> <p> <span> אני חושבת שהכי היייתי עסוקה בימים האלו בלהתרכז בשני דברים חשובים ומהותיים : </span> </p> <ol> <li> <span> <span> להתרכז </span> </span> <strong> בכאן ועכשיו </strong> </li> <li> <span> <span> להתמקד </span> </span> <strong> בטוב שיש לי בחיי </strong> </li> </ol> <p> <span> <span> והאימון הזה הוא קשה וסזיפי, כי זה פוגש אותי רגע רגע. </span> </span> </p> <p> <span> <span> והתזכורת העצמית הזאת... מעייפת ... </span> </span> </p> <p> <span> אז נחתי לי קצת... והחבר'ה נהנו על חשבוני ותפסו אותי ישנה בתמונות... אני החלטתי לא לקחת את עצמי ברצינות מדי. זה עוזר לי להקליל את החיים ולהתמודד איתם ועם עצמי עם יותר חיוך.. הנה, הוכחה : </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> אז התמקדתי בטוב , ובכאן ועכשיו וראיתי (ישועות) פשוט ראיתי... </span> </p> <p> <span> <span> באותו רגע שהשתלטה עליי מחשבת "עתיד" מאיימת הדפתי אותה בנגיעה בדשא, במים, בחיוך לילדה מולי , לילדה שבי, במחשבה נוכחת של כאן ועכשיו וכמה שטוב לי כרגע... <br/> ובאותו הרגע שנכנסה לי בדלת מחשבה על כמה חסרה אני , דייקתי אותה במבט בוחן סביבי ומניתי בקול את כל מה שטוב לי בחיי, </span> </span> </p> <p> <span> <span> וככה מצאתי את עצמי צפה על הגב, מבט על השמש, אוזניים במים ,מדקלמת </span> </span> <span> : </span> </p> <p> <span> <br/> </span> <strong> מִזְמ֥וֹר לְתוֹדָ֑ה הָרִ֥יעוּ לַ֝ה' כָּל-הָאָֽרֶץ <br/> עִבְד֣וּ אֶת-ה' בְּשִׂמְחָ֑ה בֹּ֥אוּ לְ֝פָנָ֗יו בִּרְנָנָֽה <br/> דְּע֗וּ כִּֽי-ה' ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים הֽוּא-עָ֭שָׂנוּ <br/> (ולא) וְל֣וֹ אֲנַ֑חְנוּ עַ֝מּ֗וֹ וְצֹ֣אן מַרְעִיתֽוֹ <br/> בֹּ֤אוּ שְׁעָרָ֨יו | בְּתוֹדָ֗ה חֲצֵרֹתָ֥יו בִּתְהִלָּ֑ה <br/> הֽוֹדוּ-ל֝֗וֹ בָּרְכ֥וּ שְׁמֽוֹ <br/> כִּי-ט֣וֹב ה' לְעוֹלָ֣ם חַסְדּ֑וֹ וְעַד-דֹּ֥ר וָ֝דֹ֗ר אֱמוּנָתֽוֹ </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם עד שנרגעה בי הנשימה, וכל המחשבות השחורות והמאיימות יצאו להן וטבעו בים של טוב , בים של חסד, בים של אהבה. גם אם הצורה שרציתי כרגע לחיי היא אחרת. במשך כל הזמן הזה הייתי ממוקדת במה שיש. </span> </p> <p> <span> בימים של שגרה האימונים האלו קצת יותר מתוחמים, יש שעות שינה מסודרות , שעות שמוגדרות לעבודה, המון שעות של רעש טלפוני.. </span> </p> <p> <span> <span> ובחופשה, יש שקט. </span> </span> </p> <p> <span> הניתוק מהשגרה מאפשר חופש בחירה מוחלט בכל רגע. </span> </p> <p> <span> <span> דלת המחשבות פתוחה ומסתובבת על צירה עם כל מחשבה שנכנסת. </span> </span> </p> <p> <span> הייתי כמו "דורמנית" ארבעה ימים. היו רגעים שזה היה לי אפילו נעים... </span> </p> <p> <span> <span> את הרגעים האלו שמרתי לי בתמונה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> רגעים שנשמתי אור , נשמתי טבע , נשמתי את הגודל המקורי שלי אל מול העולם </span> </span> </p> <p> <span> <span> רגעים שנשמתי כאן, ועכשיו, וכל מה שצריך לדאוג לו מחר- חיכה למחר. </span> </span> </p> <p> <span> כשהמחר הזה יבוא, אם לא יהיו בי כוחות להתמודד איתו - יהיו לי תמונות שיזכירו לי כמה כוח יש לי כשאני </span> </p> <p> <span>   </span> <span> נוכחת וממוקדת בטוב שיש לי , כאן ועכשיו. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Thu, 21 Aug 2025 18:20:23 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post2661177f בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post49732711 <div data-rss-type="text"> <p> <span> שעות האור הארוכות והזמנים מחוץ לבית בשמש הקופחת הביאו אותי לחשוב </span> </p> <p> <span> שאתם חייבים לדעת איך להשתמש במצלמה יותר מללחוץ על הכפתור. </span> </p> <p> <span> אז הכנתי לכם טעימה קטנטנה ממה שאתם מסוגלים לעשות עם המצלמה שלכם. ממש קטנטנה. </span> </p> <p> <span> ואם בא לכם להעמיק... תקראו עד הסוף... </span> </p> <p> <span> לקראת הטור הזה השקעתי מחשבה ופרסמתי בקבוצת הפייסבוק שלי ובדף הלינקדין שלי שאלת סקר- </span> </p> <p> <span> מה סוג הסלולרי שלכם... בבחינת "דע את האויב".. :) רציתי להכין משהו שיהיה רלוונטי לכמה שיותר משתמשים. </span> </p> <p> <span> <span> הופתעתי מהתוצאות . </span> </span> </p> <p> <span> למרות החדות בפער - הכנתי מדריך לשני הסוגים הנפוצים. </span> </p> <p> <span> מקווה שתמצאו פה משהו יעיל עבור התמונות שלכם. </span> </p> <p> <span> <span> מתחת לכל פסקה יש תמונות מסבירות. תעקבו עד לפסקת הסיום (אודיע לכם שהגעתם לסוף... זה לא יהיה ארוך.. לכולם חם :) </span> </span> </p> <p> <span> <span> מוכנים ? SHOOT ! </span> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> תוצאות הסקר- רוב מוחץ ל.... </strong> </p> <p> <span> כמו שאתם יכולים לראות - <br/> מצד ימין - הסקר בלינקדין ( רשת חברתית למקצועות ההייטק ובעלי עסקים ) - רוב מוחץ לסמסונג </span> </p> <p> <span> מצד שמאל - הסקר בקבוצת הפייסבוק שלי (מוזמנים להצטרף. חפשו : בעין טובה על כל מה שיש) - תיקו בין שני המותגים הגדולים אך רוב מוחץ ל "לא אייפון" </span> </p> <p> <span> ומכיוון שעוקבים אחריי אנשים בעלי זיקה לעולמות התוכן שלי ומשתתפים בקבוצת הפייסבוק שלי בכל יום רביעי בהעלאת תמונות שצולמו השבוע - שמחתי בעובדה שגם ממכשירים "פשוטים" אנחנו מייצרים יחד ונהנים מתמונות איכותיות, יפות , מדוייקות. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מוכנים לעלות קומה... ? </span> <span> <span> </span> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> לפני הכל - למה הכוונה "לצלם כמו מקצועי" ? </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> המכשיר שיש לנו בכיס , זמין 24/7 , שבעזרתו אנחנו יוצרים , מתעדים ומשתפים תמונות לעולם הוא בעצם... </span> </p> <p> <span> מחשב. </span> </p> <p> <span> ההקבלה שלו לעולם המצלמות המקצועיות - היא צילום במצב "אוטומט" (חלק גדול מהאנשים שמסתובבים עם מצלמות מקצועיות בטיולים וכו' מצלמים על המצב הזה. אוטומטי. מחשב.) </span> </p> <p> <span> צילום הוא בעצם רישום באור. ואחד הדברים הכי חשובים שאני מדברת עליו בסדנאות הצילום שלי הוא היכולת שלי , זו שמצלמת את התמונה, להחליט : מה הנושא שלי בתמונה (משפיע על הפוקוס ) , כמה אור ייכנס לי לתמונה (משפיע על החשיפה) . </span> </p> <p> <span> ובעזרת ההבנה הזאת אני יכולה ליצור את התמונה לפי מה ש </span> <strong> אני </strong> <span> <span> רוצה. כשאני מצלמת על מצב אוטומט - התמונה תיראה איך שהמחשב שיש לי ביד חושב שהתמונה צריכה להיראות. </span> </span> </p> <p> <span> <span> יכול להיות שרוב הזמן נוח לי עם זה. </span> </span> </p> <p> <span> עצם זה ש </span> <strong> אני </strong> <span> <span>   </span> </span> <span> יוצרת את התמונה איך ש </span> <strong> אני </strong> <span> <span> חושבת לנכון - מביאה את ה </span> </span> <strong> ייחודיות שלי </strong> <span> <span>   </span> </span> <span> <span> בצילום. </span> </span> </p> <p> <span> <span> עצם זה שאני מביאה לידי ביטוי את </span> </span> <strong> כמות האור והפוקוס </strong> <span> <span> בתמונה- אני יוצרת תמונה שהיא מביעה - </span> </span> <strong> אותי. </strong> </p> <p> <span> <span> ואם אני משתמש בצילום </span> </span> <strong> ככלי להעברת מסר </strong> <span> <span> (וזה מה שאנחנו עושים רוב הזמן בלי לשים לב) כדאי לי לדעת לדייק גם את השליטה הטכנית בהתאם לחידוד המסר. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הנה 2 כפתורים שכדאי שתכירו - ותתנסו בהם בפעם הבאה שאתם מצלמים תמונה. </span> </p> <p> <span> תמונה אחת תצלמו כמו שאתם רגילים. </span> </p> <p> <span> ותמונה שניה תצלמו במצב "מקצועי" לפי ההסבר כאן. </span> </p> <p> <span> אתם תראו את ההבדל , תדייקו אותו לפי רצונכם. </span> </p> <p> <span> חשוב לציין - יש מצבים שלא תראו הבדל בתמונה. ויש מצבים שבהם יש הרבה אור / אור בזווית מסויימת / אור על חלק אחד בתמונה </span> </p> <p> <span> שבהם תראו הבדל משמעותי ותשנו את התמונה לפי רצונכם. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ועוד דבר חשוב- אני לא שמה כאן דוגמאות של תמונות בכל מצב צילום בכוונה. </span> </p> <p> <span> <span> העניין הוא לא איך </span> </span> <strong> אני </strong> <span> <span> מצלמת. העניין הוא </span> </span> </p> <p> <strong> איך אתם יכולים לצלם טוב יותר. </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> בעלי מכשיר מסוג סמסונג </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> פעלו לפי התמונה מצד שמאל - <br/> פתחו את המצלמה , בשורה התחתונה מצד ימין , יש כפתור "עוד" <br/> לחצו עליו ובחרו במצב "מקצועי" </span> </span> </p> <p> <span> לאחר מכן , כפי שתראו בתמונה מצד ימין יהיו לכם פרמטרים בשורה התחתונה. </span> </p> <p> <span> <span> כל פרמטר כזה משפיע על כמות האור שנכנסת למצלמה. </span> </span> </p> <p> <span> כל לחצן כזה יפתח לכם "סקאלה" שאפשר באמצעות האצבע להזיז ימינה ושמאלה ולהכניס יותר או פחות אור לתמונה. </span> </p> <p> <span> <span> הפרמטר SPEED אחראי על "מהירות התריס" המקבילה במצלמה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> הוא נמדד בחלקיות השניה. ככל שהתריס פתוח יותר זמן- נכנס יותר אור. </span> </span> </p> <p> <span> <span> שחקו עם המהירות ותראו שיש מספרים בהם נכנס מעט אור לתמונה ויש כאלו שנכנס המון אור לתמונה. </span> </span> </p> <p> <span> במצבים בהם יש לנו מקור אור ברור (פנס , שמש בשקיעה, קרן אור) נראה הבדל משמעותי מאוד בתמונה. </span> </p> <p> <span> הפרמטר ISO גם הוא אחראי על כמות אור, הוא עוזר בעיקר במצבים בהם אנחנו במצב חשוך </span> </p> <p> <span> ומהירות התריס פתוחה ככל האפשר ועדיין חשוך במסך, משחק איתו יכניס עוד אור אך שימו לב- הוא אחראי גם ליצירת "גרעיניות" בתמונה. </span> </p> <p> <span> הפרמטר WB משמש כמו "תנור" לתמונה , הוא מחמם או מקרר את האור . שחקו איתו ותראו שיש ערכים שגווני התמונה הופכים כתומים ויש ערכים בהם גווני התמונה הופכים כחולים, סגולים... </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> בעלי מכשיר מסוג אייפון </strong> </p> <p> <span> אצלכם זה נראה אחרת... יש רק מצב בו אתם יכולים לשלוט בחשיפה , בכמות האור שנכנסת לתמונה. </span> </p> <p> <span> זה עדיין מאפשר לכם קצת משחק ושליטה... </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> בגלל הבדלי הגודל במסך - תצטרכו לפתוח את התמונה למלואה. </span> </p> <p> <span> כשאתם פותחים את המצלמה לחצו על החץ בראש המסך </span> </p> <p> <span> ואז בסרגל התחתון בחרו בסימן הימני - הוא אחראי על החשיפה, כמות האור שנכנסת לכם לתמונה. </span> </p> <p> <span> גם שם - תיפתח לכם סקאלה- שחקו איתה ותראו איך התמונה משתנה... </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> שחקו עם המסך והפרמטרים, צלמו , צרו תמונות ייחודיות לכם ותהנו... </span> </p> <p> <span> <span> מוזמנים לשתף בקבוצת הפייסבוק שלי ! </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> פסקת סיום </strong> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> המצלמה הכי טובה בעולם היא המצלמה שיש עליכם באותו הרגע </strong> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> אני מצלמת כדי לתפוס רגע בזמן, ולתת לו לחיות לנצח. </span> </p> <p> <span> <span> אני מצלמת כי משהו תפס לי את העין והלב. </span> </span> </p> <p> <span> אני מצלמת כי משהו ברגע הזה ניגן בי ברגש משהו שארצה לזכור, משהו שיתן לי כח בהמשך. </span> </p> <p> <span> <span> יש לנו בחיים אינספור רגעים. אבל לא כל רגע שווה תמונה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> בשביל הרגעים האלו שכן - חשוב לזכור - זה לא משנה מה הכלי בעזרתו אנחנו מצלמים. </span> </span> </p> <p> <span> חשובה ההתבוננות, חשובה ההבנה מה התמונה הזאת עושה לי ברגע הזה עכשיו בלב. ומה היא תעשה לי בלב מחר, כשאפתח אותה שוב. ואסתכל בה. ואשאב ממנה כח, שמחה, תקווה. </span> </p> <p> <span> על כל אלו ועוד אתם מוזמנים לשמוע ולהביא חברים לסדנאות הצילום שלי. </span> </p> <p> <span> <span> התאריכים הקרובים : </span> </span> </p> <p> <span> 22.8 , 12.9 , 26.9 </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> מקווה שנהנתם </span> </p> <p> <span> שלכם,  באהבה ובעין טובה </span> </p> <p> <span> יערית </span> </p> <p> <span> <br/> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Fri, 15 Aug 2025 06:23:15 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post49732711 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-posta562e0df <div data-rss-type="text"> <p> <span> זה יהיה הטור הכי קצר שכתבתי. </span> </p> <p> <span> אולי כי אני מרגישה לאחרונה, כי אין בי די מילים שיכולות לשפוך אור וטוב בעולם. </span> </p> <p> <span> אולי כי אלו הזמנים , </span> </p> <p> <span> אולי כי יש רגעים שעדיף לומר בהם מעט . </span> </p> <p> <span> כך או אחרת , משכך ,קצרות הן מחשבותיי הפעם – אבקש כי עדיין תקראו אותן בכובד ראש ... </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> יש עניין אצל המקפידים בחומרתו של ט' באב לדבר דברים כמו   </span> </p> <p> <span> <span> " אם לא ניגאל עד אז -הצום ייכנס בשעה 19:35  ..." </span> </span> </p> <p> <span> ואני תוהה עם עצמי – ומה יקרה אם כן ניגאל עד אז ? מה יהיה הלו"ז .. ? </span> </p> <p> <span> <span> מה יצבע את יומנו ?  </span> </span> </p> <p> <span> <span> נלך לעבודה כרגיל ? לא נלך כי נחגוג ? </span> </span> </p> <p> <span> <span> ייגמרו המלחמות ? נדע שובע שלווה ושלום ? </span> </span> </p> <p> <span> <span> איזו תמונה יש לי בראש ? </span> </span> </p> <p> <span> <span> האם העזתי בכלל לייצר לעצמי תמונה כזאת בראש , כאילו יש תרחיש שכן ניגאל עד ליום ט' באב ולא נצום ? </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בציפיה למחשבות על גאולה שלמה באמת, אולי זה יזרז משהו בעולמות של גאולה.. </span> </p> <p> <span> <span> יערית </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_4427.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Sat, 02 Aug 2025 17:55:21 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-posta562e0df בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post0047ab58 <div data-rss-type="text"> <p> <span> זה היום השני של הקיץ, <br/> ביום הראשון שלו הייתי עסוקה בשעות האלו. </span> </p> <p> <span> החלטתי ללכת בעקבות השמש. </span> </p> <p> <span> <span> הימים ימי תמוז, שעות האור ארוכות מאוד, </span> </span> </p> <p> <span> לקחתי מצלמה ועדשה שאני בקושי מוציאה מהארון כי היא כבדהה לי .. <br/> ויצאתי יחד עם הלב השבור שלי בעקבות השמש. </span> </p> <p> <span> <span> שמחתי לגלות שהטבע לא מאכזב . לא אותי ולא רבים שבאו בעקבות השמש </span> </span> </p> <p> <span> לנשום קצת ים ושמיים בסופו של יום קיץ חם. </span> </p> <p> <span> להסתכל על השמש ולשאוב ממנה כח לזרוח למרות שעכשיו היא שוקעת. </span> </p> <p> <span> להסתכל על האנשים סביבי ולהבין שלכולם יש תיק עם כאב שמתפורר אל מול השמש </span> </p> <p> <span> ונעלם בים הרחמים , התפילות והבקשות. </span> </p> <p> <span> להסתכל על הים ולהודות על הגלים , ועל היכולת לנוע , על מציאות שמאלצת אותי לגדול ולהתפתח </span> </p> <p> <span> ולזרום ככה עם כל החול והקצף והגלים. </span> </p> <p> <span> זה היה היום השני של הקיץ, </span> </p> <p> <span> ביום השלישי כבר הרגשתי יותר טוב. </span> </p> <p> <span> <span> צירפתי לכם קצת תמונות בעקבותיי בעקבות השמש... <br/> אם אתם באזור - תמיד טוב לנשום את זה ב LIVE אבל לפעמים גם תמונות עוזרות </span> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Thu, 03 Jul 2025 15:59:30 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post0047ab58 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postb8e3a25e <div data-rss-type="text"> <p> <span> אני ויעלי עומדות בממ"ד של ההורים שלי מחובקות חזק. </span> </p> <p> <span> מוצאי שבת , הרבה אחרי שיצאה השבת , אנחנו יושבים בחצר עם קפה. </span> </p> <p> <span> נשמעו שני פיצוצים חזקים, כולנו קפצנו בבהלה, יעלי נכנסה לנוהל חירום ורצה לממ"ד. </span> </p> <p> <span> <span> בדרך לממ"ד אני שולפת את הנייד, מרפרפת, אין התראות של צבע אדום בשום מקום, </span> </span> </p> <p> <span> <span> כנראה פיצוץ ממקור אחר ... </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני מפחדת, היא אומרת לי </span> </span> </p> <p> <span> גם אני , אני עונה לה. </span> </p> <p> <span> <span> אני מחבקת אותה אליי חזק חזק , מלטפת את הראש ומזמזמת לי </span> </span> </p> <p> <span> *...תתארו לכם עולם יפה <br/> פחות עצוב ממה שהוא ככה </span> <span> ... </span> </p> <p> <span> אחרי כמה נשימות חזקות מחובקות , אנחנו משתחררות וחוזרות לחצר, לקפה... </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> בשבת המחשבות נדדו לי על כל מיני דברים ... אמרתי לילדים שאני ממש מקווה שגוגל יפתחו איזה צ'יפ שיוכל לקרוא מחשבות ולכתוב אותם כי בשבת זה זמן של שקט ובאות המחשבות הכי טובות ... מהמקומות הכי נקיים. </span> </span> </p> <p> <span> אין כמו השקט של שבת בבוקר, הציוץ של הציפורים נשמע יותר חד, יותר מדוייק, והכל הכל זורם בנחת מושלם. כמו אין הבדל בין חירום לשגרה, לשבת בבוקר יש את השקט המיוחד לו. </span> </p> <p> <span> <span> והמחשבות שלי רצות ... </span> </span> </p> <p> <span> <span> וחשבתי לי </span> </span> </p> <p> <span> איך כל אחד הוא עולם. </span> </p> <p> <span> <span> ובעולם יש מלא ארצות , ואיך כל ארץ מתגלה לי במיוחדות שלה בעולם שלי </span> </span> </p> <p> <span> ואני מזמזמת לי מנגינה... </span> </p> <p> <span> <span> ועוד אני חושבת שלפעמים אנחנו נודדים בתוך העולם הפנימי מארץ לארץ </span> </span> </p> <p> <span> <span> ואני מזהה שיש בתוכי ארצות מפותחות מאוד , שם הדברים מתקדמים קדימה בקצב מסחרר ובהרמוניה מושלמת, ויש בתוכי ארצות שהן כמו מה שאנחנו מכנים "עולם שלישי"...שם הכל זוחל לאט, והזמן עוצר מלכת </span> </span> </p> <p> <span> <span> יש בתוכי ארצות חדשות ויש עתיקות עתיקות , יש כאלו שמתעקשות לשמור על אופיין ויש כאלו הדורשות להתחדש, </span> </span> </p> <p> <span> וכשארץ מסויימת בתוכי רוצה להתפתח "ולעלות קומה" יש בתוכה הרבה שבילים ,יש הרבה אפשרויות ,הרבה מסלולים , עם חלוקה כמו בעולם שבחוץ: למטיבי לכת , מטיבי שבת ומטיבי לסת... </span> </p> <p> <span> <span> והבחירה באיזה מסלול ללכת תלויה בהתבוננות שלי </span> </span> </p> <p> <span> <span> ושוב עולה בי אותה המנגינה ממקודם </span> </span> </p> <p> <span> אבל עכשיו אני פנויה להקשיב לה... </span> </p> <p> <span> *...אם לא נאט , לא נביט , לא נשים לב לפרטים </span> </p> <p> <span> לא נגיע לארץ חדשה... </span> </p> <p> <span> וחשבתי לי שזה בדיוק מה שעושה הצילום לנפש שלי , לארצות שבתוכי, למחשבות שלי ולהחלטות שלי בבחירת המסלולים בארצות חדשות ישנות ... </span> </p> <p> <span> <span> הצילום מעניק לי את האפשרות לעצור, </span> </span> </p> <p> <span> <span> הצילום מעניק לי את ההזדמנות להתבונן , </span> </span> </p> <p> <span> הצילום דורש ממני לשים לב לפרטים ... </span> </p> <p> <span> בלי זה אי אפשר להגיע לארץ חדשה ... </span> </p> <p> <span> ובין הדמיונות לעולם יפה , פחות עצוב ממה שהוא ככה </span> </p> <p> <span> ובין ההזדמנות להתבונן כדי להגיע לארץ חדשה </span> </p> <p> <span> <span> מפרידה רק החלטה </span> </span> <span> . </span> </p> <p> <span> וכשפסקול חיי יתנגן בי שנית , אני בטוחה שתהיה בי ארץ חדשה </span> </p> <p> <span> ואהיה אני עולם יפה, פחות עצובה ממה שאני ככה </span> <span> .. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> * תודה לשלמה ארצי על המילים המופלאות והלחנים היפים </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> צירפתי כמה תמונות שאני חשבתי שהן קשורות למילים, מקווה שגם אתם.. </span> </p> <p> <span> <span> ואם אתם מעוניינים להצטרף אליי לזמן שמאפשר עצירה והתבוננות </span> </span> </p> <p> <span> תשאירו לי סימן... 052-6070036 </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Sat, 28 Jun 2025 21:14:27 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postb8e3a25e בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post497b8caf <div data-rss-type="text"> <p> <span> אני זוכרת מה גרם לי לצאת מהספה </span> </p> <p> <span> אי-אז אחרי השביעי באוקטובר. </span> </p> <p> <span> הייתי המבוגר האחראי היחיד בעורף. </span> </p> <p> <span> בעלי ושלושת ילדיי הגדולים היו בחזית. </span> </p> <p> <span> כל אחד בגיזרה אחרת, בתפקיד אחר, בעולם אחר. </span> </p> <p> <span> לא ידעתי איפה לשים את המחשבות שלי. </span> </p> <p> <span> ושתי הקטנות-גדולות שלי איתי. באחריותי.  </span> </p> <p> <span> בלבד. </span> </p> <p> <span> והכל הלך ונהיה כבד.  </span> </p> <p> <span> כי זה יום ועוד יום ועוד יום. </span> </p> <p> <span> אתם זוכרים את זה, כל אחד מאיתנו יזכור וינצור את זה לנצח. </span> </p> <p> <span> היום , אני יודעת להגיד שקפאתי. </span> </p> <p> <span> על הספה. </span> </p> <p> <span> פְרִיז אֵנְד פוּד פוֹרְאֶבֶר <br/> ככה נראו הימים, הלילות, השבועות, השבתות </span> </p> <p> <span> חשבתי שככה ייראו חיי עד לקץ הימים. </span> </p> <p> <span> (זאת הרגישה לי מלחמה של קץ הימים) </span> </p> <p> <span> אחרי הפְרִיז  בא הפְלַיִּיט. <br/> הוא בא מהר. אני טייסת טובה. מתעופפת סדירה יש לי מיליון שעות טיסה בשבוע בשגרה, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אז ברור שבחירום קץ הימים הייתי על פְלַיִּט אוטומטי חופשי באוויר. </span> </p> <p> <span> ובאופן מפתיע שמי ניצן הי ריקים מטילים. רק הדי הפיצוצים נשמעו בלי סוף. </span> </p> <p> <span> פְרִיז , פְלַיִּיט ו...פוּד </span> </p> <p> <span> על הספה. </span> </p> <p> <span> פוֹרְאֶבֶר. </span> </p> <p> <span> לא הועילו כל הדיבורים על החשיבות שלי בעורף כשרוב משפחתי בחזית, על היכולת שלי לחזק את החזית בכך שאמשיך לתפקד כלים, כביסה, מטבח פעיל, יצירות בשקל וקצת זומבה לתחושה "טובה". </span> </p> <p> <span> פְרִיז , פְלַיִּיט ופוּד פוֹרְאֶבֶר. </span> </p> <p> <span> ואז, אחרי מספר דו ספרתי מבייש של ימים,  </span> </p> <p> <span> רק אז </span> </p> <p> <span> הגיע הפַיִּט שלי. </span> </p> <p> <span> הפַיִּט הזה הגיע כמו שאני יודעת.  </span> </p> <p> <span> עם פוּד, כמובן, אבל פַיִּט ברבאק. </span> </p> <p> <span> מאפס שליטה בחרדות ואפס יכולת להניע את עצמי מהספה למאה אחוז תזוזה, כולל יציאה מהבית, כולל הבנה של המציאות ועיבוד ההשלכות (מי זאת ???)  </span> </p> <p> <span> <span> והנעתי את עצמי - </span> </span> <span> למען. </span> <span> <span> (אם נמשיך עם ה- F : פוֹר...)  </span> </span> </p> <p> <span> הנעתי את עצמי למען כל מי ומה שנקרא בדרכי, בקבוצות ווצאפ יישוביות, משפחתיות, חברתיות. </span> </p> <p> <span> פשוט החלטתי </span> </p> <p> <span> לקום. </span> </p> <p> <span> וקמתי. </span> </p> <p> <span> וזה היה קשהההה אבל מכונן. </span> </p> <p> <span> כי עובדה שאני זוכרת. כל התמודדות, כל שיחה, כל רגע. </span> </p> <p> <span> כמעט. </span> </p> <p> <span> והפעם, עם כלביא, ואני כבר לביאה מתורגלת כי המלחמה, כמו במלחמה, מביאה איתה התמודדויות משל עצמה, בכלל לא מתחשבת בשק האתגרים שיש לנו גם ככה על הגב ועל הלב,  </span> </p> <p> <span> וקפאתי. </span> </p> <p> <span> שוב. </span> </p> <p> <span> אבל קצת. </span> </p> <p> <span> טיפה. </span> </p> <p> <span> הגיוני. </span> </p> <p> <span> וכבר לא ריחפתי לי יותר מהרגיל </span> </p> <p> <span> והפַיִּט שלי הרבה הרבה יותר מדוייק. </span> </p> <p> <span> והרבה הרבה יותר יעיל. </span> </p> <p> <span> והפוּד לגמריי בשליטה.  </span> </p> <p> <span> (לא חוכמה לכתוב את זה אחרי 3 פרוסות של עוגת בננה, אבל בננה זה בריא ;)  </span> </p> <p> <span> ואם יש משהו אחד שבשבילו אני מקווה שמישהו מכם קרא עד הסוף ויקח אליו לחדרי הלב - המשהו הזה הוא </span> </p> <p> <span> להחליט לקום. </span> </p> <p> <span> כן, זה עניין של החלטה.  </span> </p> <p> <span> הפְרִיז והפְלַיִּיט משתלטים. הם לא בשליטה שלנו </span> </p> <p> <span> אבל הפַיִּט כן. </span> </p> <p> <span> צריך רק להחליט. משהו.אחד. קטן. </span> </p> <p> <span> מישהו שישמח אותו שהתקשרתי או ששלחתי ווצאפ עם לב דואג </span> </p> <p> <span> <span> מישהו שישמח לקבל הזמנה לכוס קפה קרה בשקיעה </span> </span> </p> <p> <span> <span> או פרוסת עוגת בננה.. </span> </span> </p> <p> <span> קטן קטן קטן </span> </p> <p> <span> ומשם המלחמה מנוצחת ! </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> צירפתי לכם תמונת מקום. שם הכל קורה אצלי </span> </p> <p> <span> שם אני קופאת, שם אני מרחפת,  ומשם אני קמה ונלחמת. </span> </p> <p> <span> ואם יש לכם פינה כזו שעושה לכם טוב בלב- תצלמו לכם אותה למזכרת. </span> </p> <p> <span> זה נותן הרבה כח. </span> </p> <p> <span> תחזיקו איתי מעמד. אנחנו תיכף מנצחים </span> <span> <span> ! </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250613_174840.jpg" alt="סדנאות צילום בסלולרי"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Fri, 20 Jun 2025 11:35:44 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post497b8caf בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postbc9a57bb <div data-rss-type="text"> <p> <span> לפני כמה שנים היה איזה מהלך אחד שנכנסתי אליו בעיניים פקוחות. </span> </p> <p> <span> עם כל הלב, הנשמה, התמיכה, הגיבוי </span> </p> <p> <span> האדמה תחתיי היתה יציבה. </span> </p> <p> <span> אלו היו ימים שגרתיים להחריד, לא היה איום מדיני , בטחוני , רפואי </span> </p> <p> <span> סתם ימים רגילים שהיה אפשר לריב בהם על כלום. </span> </p> <p> <span> <span> נכנסתי למהלך הזה בלב בוטח שאני בוחרת נכון , ממקומות נכונים בנפש, </span> </span> </p> <p> <span> ושיש לי הכלים והאמונה לצלוח את המהלך הזה. </span> </p> <p> <span> היו לי תמיכה ועידוד וגיבוי וכל המילים הטובות שעוזרות לבנאדם להיכנס למהלכים שסופם הצלחה או כישלון ולא תמיד זה תלוי בעיני המתבונן. לפעמים הצלחה היא פשוט הצלחה וכישלון הוא פשוט..כישלון. </span> </p> <p> <span> והמהלך הזה הסתיים בימים האחרונים. </span> </p> <p> <span> עברו מאז כמה שנים. </span> </p> <p> <span> המון השתנה לי בחיים. </span> </p> <p> <span> אני כבר אינני על אותה הנקודה. לא הפנימית, לא החיצונית. </span> </p> <p> <span> אינני מונחת באותן ההנחות, ואת רוב ימיי כעת מלוות..אנחות. </span> </p> <p> <span> הימים ימי מלחמה, ארוכים מנשוא, שבר גדול מבית ומחוץ, ימים בהם אני מתה מפחד משגרה מחרידה כי אני לא יודעת מה אפשר לעשות איתה אחרי שכל כך הרבה השתנה לי, השתנה בי. </span> </p> <p> <span> והמהלך הזה הסתיים ב... תלוי בעיני המתבונן... </span> </p> <p> <span> אני כותבת את זה כדי שהעיניים שלי יקראו שהכל מאת ה'. הטוב, הרע והלא נורא. </span> </p> <p> <span> אני כותבת את זה כדי שהלב שלי ירגיש שוב יציבות ותמיכה וגיבוי </span> </p> <p> <span> <span> אני כותבת את זה כדי שהדופק שלי יירגע וינוח כי אלו ימים כאלו שלא צריך בהם הרבה כדי להתערער </span> </span> </p> <p> <span> אני כותבת את זה כדי שמי שמתלבט אם להיכנס למהלך כזה או אחר שידע לקחת בחשבון נקודות אחרות שהוא יכול להיות מונח בהן בסיומו של תהליך. </span> </p> <p> <span> אני כותבת את זה כדי להפנים לעומק שזה היה יותר תהליך מאשר מהלך. </span> </p> <p> <span> זה היה תהליך שביגר אותי , מיקד אותי ,אם אני צריכה בעבודה פנימית לראות את הטוב שבו – אני יכולה לשים אצבע על כמה מצבים שבחיים לא הייתי מאמינה בעצמי שיהיו לי כוחות לעמוד בהם. ועמדתי בהם. כמו גדולה. </span> </p> <p> <span> <span>  </span> וזה לא צריך להיות מצב של חיים או מוות , זו יכולה להיות אפילו פרזנטציה בשפה זרה או מרחב אנושי שונה או אפילו תוכן מקצועי אחר שנדרשת ממני חובת ההוכחה. מה שהיום יכול להיראות לי כמו חלום (בלהות) , בעוד אי-אלו תהליכים אוכל לנוח על הענן שנחתתי עליו בשלום. </span> </p> <p> <span> אני מאמינה יותר בריבונו של עולם שהכל מדוייק מאיתו יתברך </span> </p> <p> <span> אני מאמינה יותר בכוחות שלי לעשות צעדים שלפעמים נדמים כמשוגעים (גם זה לא תמיד תלוי בעיני המתבונן) </span> </p> <p> <span> אני מעריכה יותר לב, נשמה, תמיכה, גיבוי, יציבות , אדמה. </span> </p> <p> <span> אני מרימה יותר עיניים לשמיים. </span> </p> <p> <span> הפרטים מטושטשים לצורך התבוננות </span> </p> <p> <span> אבל התמונה מעולם לא היתה לי ברורה יותר. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20230207_082742.jpg" alt="סדנאות צילום בסלולרי"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Thu, 05 Jun 2025 10:00:15 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postbc9a57bb בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post31755811 <div data-rss-type="text"> <p> <span> יש פה מישהי שקשה לה ? לא מעניין... </span> </p> <p> <span> ככה היא צועקת בחיוך ועוברת בין כולנו לראות שאנחנו עוד בחיים אחרי התרגיל המורכב שנתנה, מאמנת חדשה שהתחלתי להתאמן אצלה לאחרונה. </span> </p> <p> <span> ואני חושבת לעצמי תוך כדי הסדרת דופק מהיר במיוחד , שזו גישה מעניינת לחיים, אולי כדאי שאאמץ אותה: </span> </p> <p> <span> קשה ? לא מעניין. צריך להמשיך ! האימון הזה יימשך עד הדקה ה-60 שלו ולא דקה אחת פחות. (אולי דקה אחת יותר כי היא שכחה לצלם תרגיל קשה חדש שהיא ממש ממש חייבת להעלות לסטוריייי) </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> השבוע פגשתי אישה אחת מרשימה במיוחד , בת 82. אשה קלאס. כבר פגשתי אותה כמה פעמים בתקופה האחרונה, הכרנו במסגרת העבודה. </span> </p> <p> <span> במבט חיצוני האשה מתמודדת עם כל מיני מחלות זקנה אבל זה לא מונע ממנה להגיע לכל מקום במוניות , עם מקל ההליכה שלה, עם סיגריות בתיק קטן על הכתף, ועם טלפון חכם שכל לחיצה על מסך הנעילה מחליף בגאווה תמונות של הנכדים והנינים. </span> </p> <p> <span> כשערבבנו את הקפה (שלה-שחור בלי סוכר ובלי חלב, שלי טסטר צויס בלי סוכר וקצת חלב) </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> היא שאלה אם היא יכולה לספר לי על המשפחה שלה, לא זו שגידלה לתפארת, עליה סיפרה בגאווה לפרוטות , אלא זו הראשונה שגדלה בה. </span> </p> <p> <span> בוודאי, נעניתי בשמחה, הרי כל אדם הוא חומר טוב לסרט..ככה אמר המשורר .. </span> </p> <p> <span> לא שמנו לב ועברו כבר 60 דקות , אולי יותר, הקפה לא נגמר, עצרתי באמצע, לא יכולתי לשתות, נחנקתי. הרגל שלי נרדמה, רק תזוזות המקל מפעם לפעם נתנו לה דחיפה קלה, הלב שלי העלה דופק , הפנים שלי נמתחו ונמתחו , שוחררו ונמתחו שוב. </span> </p> <p> <span> איזה סיפור חיים. וואו. תקשיבו, מתהלכים בינינו אנשים שהם עצמם נס כאן על הארץ. לא רק כאלו שעברו מלחמות . היא היתה שם כילדה במחנה עבודה כמה שנים אבל מה שעוללו לה בתוך הבית פנימה, בתוך הלב, בתוך המקום שאמור לאהוב, לתמוך ולהצמיח, ועוד מה שעוללו לה כמבוגרת ,אולי עולה על העוולות שעוללו לה כילדה, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> והיא יושבת מולי זקופת קומה , חדה, רהוטה,  בשמלה אופנתית, עם סיגריה בפה, שיערה עשוי היטב, חיוכה נמתח בטבעיות ומבט עיניה מלא אהבה. מלאאאא.מפוצץץץץ. </span> </p> <p> <span> היא מספרת לי שהיו לה נוסף על ילדיה יותר מ-10 ילדי אומנה במהלך חייה הבוגרים. כדי לתת אהבה למי שזקוק , כמו שהיא היתה זקוקה כילדה. </span> </p> <p> <span> והמבט שלה היום כאשה בת 82 על החיים – מלא אהבה, מלא הכלה, אין בה טינה, ולא כעס, יש בה השלמה וחיבוק על כל הקשה שהיה לה ולא עניין אף אחד והודיה לבורא עולם ולשליחים שלו , </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> איך מתוך הקושי הגדול הזה בנתה חיים לתפארת, אשה שהיא אגדה. לא פחות. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> כששאלתי אותה במה היתה בוחרת אם היא היתה יכולה לחזור אחורה בזמן ולוותר על משהו אחד שעברה בחיים שלה – ענתה בלי למצמץ: הייתי מוותרת על </span> <span> <span> </span> </span> <span> הרחמים העצמיים. </span> </p> <p> <span> ואני , נזכרתי באימון הבוקר, ובעוד כמה רגעים שהתפרקתי בהם לאחרונה, והתביישתי.בעצמי. </span> </p> <p> <span> יצאתי משם אחרי דקות ארוכות של חיבוק פרידה בדלת </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> עם הבטחה לעצמי להיות אוזרת כח כשקשה, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> עם נחמת טפשים שלכולם קשה , </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ועם תפילה להיות נקיה מרחמים עצמיים, אין טעם, גם ככה מתחרטים עליהם בגיל 82... </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> השבוע היה לי יום יום ים ... במבט לאחור אני מבינה שהיו לי הרבה רחמים עצמיים להטביע... </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250528_191125.jpg" alt="סדנאות צילום בסלולרי"/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250528_190653.jpg" alt="עין המצלמה חוקרת את קו המים, מתוך סדנת צילום בסלולרי"/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250528_191849.jpg" alt="עין המצלמה חוקרת את קו המים, מתוך סדנת צילום בסלולרי"/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250525_185444.jpg" alt="עין המצלמה חוקרת את קו המים, מתוך סדנת צילום בסלולרי"/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250528_191217.jpg" alt="עין המצלמה חוקרת את קו המים, מתוך סדנת צילום בסלולרי"/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250526_192848.jpg" alt="עין המצלמה חוקרת את קו המים, מתוך סדנת צילום בסלולרי"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Fri, 30 May 2025 05:40:18 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post31755811 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post3ae2833e <div data-rss-type="text"> <p> <span> אני רוצה לנצל את הבמה. </span> </p> <p> <span> <span> הבמה הזאת פה היא שלי בכלל...מה יש לי לנצל... </span> </span> </p> <p> <span> אבל כולנו יודעים שבמה בלי קהל לא שווה כלום ואין בה שום עניין והיא לא יכולה להביא שום בשורה לעולם. חשובה ככל שתהיה, הבשורה. </span> </p> <p> <span> <span> במה ללא קהל היא כמו גוף ללא נשמה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> והבוקר הזה שנפתח בבשורות קשות , על אשה , יהודיה, בארץ ישראל, שנרצחה בדרך להביא חיים לעולם, רק בגלל היותה יהודיה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> בארץ ישראל. </span> </span> </p> <p> <span> <span> גם אם היתה בדרך להביא פרחים זה היה כואב באותה המידה. אבל עצם היותה בדרך להביא חיים , </span> </span> </p> <p> <span> ובדרך הזו ניטלו חייה באכזריות וברשעות גדולה, בדרך הזו הטלטלה קשה מנשוא. </span> </p> <p> <span> <span> ואני רוצה לנצל את הבמה הזאת. היא שלי , אז אף אחד לא יכול לחסום לי את הדף או את הפה , יהיה לי מאוד עצוב אם לא תחזרו, אבל האפשרות להשמיע את הקול שלי, עדיין נמצאת בחירותי, </span> </span> </p> <p> <span> נמאס להתחבא מאחורי מכבסות מילים כי לא "פוליטיקלי קורקט" לכתוב או לחשוב משהו שלא "פוליטיקלי קורקט" לכתוב או לחשוב. </span> </p> <p> <span> אבל די. די. די. </span> </p> <p> <span> <span> המציאות הזאת סוגרת עלינו. </span> </span> </p> <p> <span> מצפון , מדרום , ממזרח ממערב, כל עוד האויב שלנו , שחי בתוכנו לא משלם מחיר -אנחנו משלמים את המחיר. </span> </p> <p> <span> והמחיר צריך להיות מותאם למי שמשלם ! </span> </p> <p> <span> <span> כשאני רגילה להוציא על קפה 15 ש"ח ונמצאת במקום בו גובים ממני על קפה רק 2 ש"ח - אני לא ארגיש שאני משלמת מחיר. </span> </span> </p> <p> <span> <span> המחירים שאנחנו גובים מהאויבים שלנו- לא מזיזים להם, לא מפריעים להם. לנו כן. לנו זה כואב מאוד כשהורסים בתים, כשמפנים ישובים. כשאוסרים על לא עוול בכפם בני משפחה. אלו מחירים שלנו מאוד כואב לשלם, </span> </span> </p> <p> <span> להם לא. </span> </p> <p> <span> יש להם שפה אחרת. </span> </p> <p> <span> מנהגים אחרים. </span> </p> <p> <span> ערכים מעוותים מהיסוד עד היסוד- אחרים. </span> </p> <p> <span> דם תחת דם. </span> </p> <p> <span> חיי אדם שווים בעיניהם כקליפת השום. </span> </p> <p> <span> אדמה. </span> </p> <p> <span> אדמה הם כואבים. אדמה הם נוקמים. אדמה הם רוצים. </span> </p> <p> <span> <span> לא יודעת איך ומה, זה לא התפקיד שלי, אני בסה"כ אשה פשוטה, יהודיה, בארץ ישראל, שעברה כבר את השלב שהיא נוסעת להביא חיים לעולם , אבל יש לה עוד כל כך הרבה דרכים לסוע בהם וחיים לחיות אותם, </span> </span> </p> <p> <span> ותשמעו משהו, מפתיע משהו, שאפשר להגיד על במות מסויימות ועל במות מסויימות ממש אסור : </span> </p> <p> <span> גם אני מסומנת. וגם את. וגם אתה, וגם כל מי שהוא יהודי, בארץ ישראל, ומחוצה לה. </span> </p> <p> <span> אנחנו הבאים בתור הרבה לפני השביעי באוקטובר, ואנחנו נמשיך להיות הבאים בתור הרבה אחרי היום הקשה והכואב הזה. </span> </p> <p> <span> <span> אם אנחנו נמשיך לשתוק - אנחנו נמשיך למות. </span> </span> </p> <p> <span> משוואה מאוד פשוטה. </span> </p> <p> <span> יש כוחות שהם מבינים האויבים שלנו, </span> </p> <p> <span> <span> יש מחירים שכואבים להם. </span> </span> </p> <p> <span> כדאי שנפעיל אותם בכל פעם שכואב לנו, אפילו קצת. לא צריך לחכות לטבח הבא. </span> </p> <p> <span> <span> אני חושבת שאף פעם לא התבטאתי ככה. בפומבי. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני מאמינה שיש לזה מחיר. </span> </span> </p> <p> <span> לכתוב בשביל לשחרר את הלב זה טוב, אבל איך אני יכולה להמשיך לפעול ולהציג על במה "עסקים כרגיל" ביום כזה... ? איך.. </span> </p> <p> <span> <span> אני מוכנה לשלם את המחיר. יש אנשים ששילמו מחיר על זה שאנחנו נוכל לעמוד כאן ברגע הזה </span> </span> </p> <p> <span> ולומר- לא עוד. לא עוד. די. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הקב"ה ימלא חסרוננו , ויאמר לצרותינו די , ולוואי ויתן לנו את הכח לפעול בדרכים הנכונות, איש איש על במתו, איש איש מול קהלו, איש איש בתפקידו. </span> </p> <p> <span> יהודים , בארץ ישראל. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250515_084530.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Thu, 15 May 2025 15:07:39 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post3ae2833e בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post6744fffd <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום שלישי , 21:00 , חניון המוזיאון לאומנות. </span> </p> <p> <span> החניון חשוך, כמו כל יום שלישי כשאני יוצאת מסדנת האבניים. </span> </p> <p> <span> החניון מלא רכבים כמו שהגעתי אליו ב 18:00 , באיחור.. </span> </p> <p> <span> איתרתי את הרכב שלי , ולא יכולתי לפתוח את הדלת. הרכב שחנה בסמוך אליי- חנה סמוך מדי (אולי שמע שאני בתהליכי הרזיה מתמשכים ורצה לפרגן לי על המידות הלא אנושיות שהגעתי אליהן לדעתו....) </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> הקולות בראש מתחילים להתערבב..בעיקר קולות ייאוש , קצת קללות , הרבה מרמור והלקאה עצמית לדאוג לחנות בפעם הבאה בקצה השורה ולא באמצע , ולמה בכלל איחרתי </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ורק קול אחד חלוש , חנוק, קטנטן לוחש לי –קטן עלייך ,  תיכנסי דרך הדלת השניה, זו שליד הנהג. </span> </p> <p> <span> ותדלגי על המושב. </span> </p> <p> <span> נחנקתי. מצחוק עצמי על המחשבה שאני מסוגלת לעלות עם הרגליים על המושב ולכופף את הגוף מספיק בשביל לעבור ולהתיישב במקום. </span> </p> <p> <span> נשענתי על הרכב. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אני פשוט אחכה פה עד שיבוא הבעלים של הרכב הסמוך ואכנס רגיל. בלי דרמות. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אחרי ביס אחד בתפוח (אולי הטורים שלי מסתיימים בפיצה, אבל לתיק של הסדנא בשלישי אני תמיד זורקת תפוח ) החלטתי שאני מסוגלת. </span> </p> <p> <span> אני. מסוגלת. להיכנס מהדלת שליד הנהג ולעבור למושב ליד. קטן עליי... </span> </p> <p> <span> ועשיתי את זה. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> מזל שהחניון היה חשוך , לכל הדעות (שלי)  זה היה יכול להיות מאוד מאוד מביך ולא נעים אם מישהו היה רואה אותי... אבל איך אומרים... </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ס"הכ רציתי להגיע הביתה בשלום.... </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> יום רביעי , שעת בוקר מוקדמת . מוקדמת אפילו כדי לזכור אותה. חצר ביתי. </span> </p> <p> <span> כמה רגעים אחרי שמתחילה אימון אישי עם מאמנת של ה"כללית". (תהליכי הרזיה מתמשכים, זוכרים ?) </span> </p> <p> <span> המאמנת התלהבה מזה שיש לנו בחצר שק אגרוף ובשבועות האחרונים אנחנו מתאמנות עליו ובמחשבה נוספת- ואל תגלו לה- גיליתי בעצמי כוחות שלא חשבתי שקיימים בי...מפתיע לגלות שסילוק מחשבות טורדניות יכול להיות בעוד דרכים חוץ מאכילה, בהייה וצביעת מנדלות... </span> </p> <p> <span> בקיצור, כמה רגעים אחרי שמתחילות את האימון- השק..ובכן... נופל עלינו. ז"א עליה. </span> </p> <p> <span> פשוטו כמשמעו. השרשרת העליונה, שמחברת את הוו לשק -פשוט נפתחה. כמו ששרשרת לצוואר פתאום נפתחת בלי הודעה מוקדמת-רק כבד הרבה הרבה יותר... </span> </p> <p> <span> אוקי, יוסטון, ווי הב א פרובלם, אנחנו באמצע אימון , עם כפפות והכל.. </span> </p> <p> <span> שנוותר ? ונחליף סט ? -הפעם הקול הזה לא בא מתוך הראש שלי אלא מתוך הפה שלה. </span> </p> <p> <span> מה פתאום ! עניתי לה. מופתעת. קטן עליי,  יש לי סולם. חלוד, מימי אנו-באנו , אבל סולם.. </span> </p> <p> <span> חוקרת את השרשרת, מתכננת אסטרטגיה – אני אעלה, את תחזיקי  , אחכ אני ארד את תעלי , </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אני ארים , כי זה כבד ואני גדולה, וזה קטן עליי, יש לי כח להרים דברים כבדים... </span> </p> <p> <span> ובהינף של שק אגרוף (אלוהים יודע כמה שוקל הדבר הזה בכלל....) </span> </p> <p> <span> וכמה דפיקות על השרשרת - השק חזר למקום , האימון המשיך כסדרו </span> </p> <p> <span> והנה, אני יומיים אחרי עם זרועות תפוסות ב"ה... </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בין ה"מסוגלת" שאני מזינה את עצמי ביכולת לשנות את העולם הפנימי שלי , </span> </p> <p> <span> ביכולת לשנות את המציאות המקצועית שלי, </span> </p> <p> <span> ביכולת לשנות את המציאות הכלכלית שלי, </span> </p> <p> <span> כל </span> <span> <span> </span> </span> <span> העבודה העצמית הזאת שמתחילה ומסתיימת ב- </span> </p> <p> <span> אני מסוגלת </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> התנקזה לי השבוע לכמה אתגרים שלקחו אותי עוד קצת עם רף המסוגלות </span> </p> <p> <span> כדי לומר לי.. בקול גדול </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> את מסוגלת ! </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> הכל קטן עלייך ! </span> <span> <span> </span> </span> <span>   </span> </p> <p> <span> תודה שקראתם. עפתי לקנות בגדים, באמת הכל קטן עליי ... </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בתמונות : </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> רגעים מרגשים מבוק בת מצווה של ילדה מתוקה שיש לה אמא </span> <span> <span> </span> </span> <span> מדהימה </span> </p> <p> <span> שמוכיחה לעולם יום אחרי יום שהיא מסוגלת. להכל. והכל באמת קטן עליה ! </span> <span> <span> </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_5498.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_5536.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_5515.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Fri, 09 May 2025 05:19:18 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post6744fffd בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post5450f394 <div data-rss-type="text"> <p> <span> היי ארז. </span> </p> <p> <span> בדרך כלל אנחנו נפגשים פעמיים בשנה : ביום הפטירה שלך (א' אלול) וביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. </span> </p> <p> <span> שתי פגישות בהן אתה תמיד שותק ואני תמיד מדברת. </span> </p> <p> <span> השנה נפגשנו הרבה יותר. הרבה הרבה יותר. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> נפגשנו ביום שיואל אחיך נפטר. איך שסבתא צעקה שם שהיא רוצה את הבנים שלה בחזרה. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> את כולם. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> הצעקה הזו הדהדה גם במהלך ימי השבעה ופילחה לי את הנשמה. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> לכולנו. </span> </p> <p> <span> נפגשנו שוב, אחרי 3 שבועות,  ביום שסבתא ,אמא שלך , נפטרה. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> כולנו הרגשנו שהיא לא יכלה עוד. רצתה להיות ליד הבנים שלה.כולם. </span> </p> <p> <span> זה היה כאב גדול מנשוא. </span> </p> <p> <span> כולנו לא יכולנו עוד. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אני חושבת מאז הרבה על המפגש הזה ביניכם שם בשמיים. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אחרי כמעט 40 שנה. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> איך אתה ואבא שלך, סבא שלי , ששנתיים אחרי לכתך לא יכל עוד להחזיק את הכאב והצטרף אליך, איך שניכם שם מקבלים שם את דוד יואל ואיך אחרי שלושה שבועות אתם מקבלים את סבתא. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> בטח המדור לחיפוש קרובים שם התרגש מאוד ביום ההוא. </span> </p> <p> <span> אני חושבת הרבה אם אתם ביחד או שגם שם יש חלקות - חללי צהל וכל השאר או אולי יש חלוקה מגדרית של נשים וגברים או אולי בכלל יש מקומות משפחתיים לשהות בהם... </span> </p> <p> <span> <span> אולי אחד מכם , אולי אפילו אתה, בכלל ירדת בגלגול ונמצא כאן איתנו על האדמה ואנחנו לא יודעים ? </span> </span> </p> <p> <span> הרבה תינוקות נולדו לנו ב-40 שנים האחרונות וכמה מהם אפילו נושאים את שמך.... </span> </p> <p> <span> כמה מחשבות על ידיעה ואי ידיעה , על נסיונות לתרגם חיים בתחתונים לחיים בעליונים. </span> </p> <p> <span> ועוד אני חושבת על כל החיילים שהצטרפו אליכם בשנה וחצי האחרונות וכל גיבורי מלכות וקדושי ישראל שיושבים איתכם שם.. </span> </p> <p> <span> תגיד, כולם שם עושים קבלות פנים לכולם ? שואלים כל אחד הבן של מי הוא ? יש שם לוחות גדולים כאלו מאירים כמו בנתב"ג וכל אחד יכול למצוא את הנתיב למשפחה שלו ? </span> </p> <p> <span> איך זה עובד שם ? יש שער כניסה אחד ? או אולי 12 שערים כמו שהיו להם שם כשנהיינו לעם ? </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> שנה כזאת מלאה מחשבות על הנשמות שעלו מעלה, </span> </p> <p> <span> שנה כזאת מלאה כאב עלינו פצועים, חסרים,  שנשארנו כאן למטה. </span> </p> <p> <span> שתדע, ארז, הפגישות השותקות האלו משתקות אותי. </span> <span> <span>   </span> </span> </p> <p> <span> בחייאת ארז, עכשיו שאתה שם עם ההורים שלך, בטח מרגיש הכי מחובק בעולם , </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> דבר אלינו, תשלח איזה סימן שנדע שאתם יחד שם, שטוב לכם. שסופסוף כל אחד מצא את המנוחה הנכונה שלו. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <span> כולנו כאן על הארץ הזאת מתגעגעים. </span> </span> </p> <p> <span> כולנו כאן על האדמה הזאת מדממים ודוממים. </span> </p> <p> <span> אין לנו ארץ אחרת, אין לנו דרך אחרת. </span> </p> <p> <span> אנחנו כואבים , בוכים , מדברים , נלחמים , ויום אחד בשנה מתכנסים. </span> </p> <p> <span> כל אחד מגיע עם עצבונו ומדליקים מעין מדורת שבט גדולה כזאת מלאת עצבונות, זכרונות , מלכויות ודמעות, ומתפללים לה' שימלא עצבוננו כי רב הוא. </span> </p> <p> <span> יהי זכרך ברוך ארז. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אתה בליבנו לעד. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> *. תמונות מהאלבום המשפחתי </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/WhatsApp-Image-2025-04-29-at-14.28.30.jpeg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/WhatsApp+Image+2025-04-29+at+14.28.30%281%29.jpeg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/WhatsApp+Image+2025-04-29+at+14.28.30%283%29.jpeg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/WhatsApp-Image-2025-04-29-at-14.28.30-282-29.jpeg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/WhatsApp+Image+2025-04-29+at+14.28.31.jpeg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20241105_104000.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Tue, 29 Apr 2025 12:16:16 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post5450f394 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-posta095da47 <div data-rss-type="text"> <p> <span> שעת דמדומים, עוד מעט ערב, </span> </p> <p> <span> הרגעים האלו בהם האחיזה במציאות מתמוססת לתוך החושך השחור ומשאירה אותך לבד עם האמונה שלך שהלילה הזה יעבור, ויעבור בטוב. </span> </p> <p> <span> אני מול הים, יש רוח לא ממש נעימה, הטמפרטורה לא מוגדרת.. מחוץ לקו החוף נדמה שהמעלות גבוהות , יש אובך מעיק בשמיים ובאוויר מורגשים חלקיקים של אבק שחודר לנשימה. </span> </p> <p> <span> <span> הרוח גורמת לי לרצות להלך לאורך החוף ולא לשבת מול שקיעה. </span> </span> </p> <p> <span> אני עומדת בקצה שביל הגישה מתלבטת אם לצעוד לכיוון צפון או דרום </span> </p> <p> <span> הסלעים החשופים מדרום קורצים לי ואני נמשכת בעקבותיהם. </span> </p> <p> <span> הרוח מאחוריי, מעיפה לי את התלתלים , מצמידה לי את השמלה, אני הולכת על קו המים , המים נעימים , קרירים, אבל לא מתחשק לי להירטב יותר מדי. </span> </p> <p> <span> אני רואה על החוף פס רחב של צדפים, מחליטה לדרוך עליהם, אני יודעת שאולי יש בהם יצורים חיים ואולי זה יכאב להם, אבל אני לא עומדת בפיתוי של הרעש המרגיע שהם מייצרים , ולפתע אני שוקעת עד מעט מעל גובה הקרסול לתוך חול ים רך וטובעני, מלא בצדפים. </span> </p> <p> <span>  הרגל כבדה במשיכה למעלה, ואני מתמלאת צדפים וחלקיקים שנכנסים לי בין הרגל לסנדל ובין האצבעות. </span> </p> <p> <span> אני מנערת את הרגליים וממשיכה קדימה, על הסלעים החשופים, עוצרת, מצלמת, נושמת אוויר דחוס אבק לריאות, ברדיו הזהירו היום בדיוק מנשימות כאלו. </span> </p> <p> <span> הטלפון מצלצל : איפה את, תחזרי, איבדת את הצפון ואנחנו איבדנו אותך... </span> </p> <p> <span> <span> חוזרת לכיוון הנגדי, הרוח בעקבותיי , לא שמתי לב ונפלתי שוב בבורות הצדפים , המים קצת יותר גבוהים ואני קצת יותר נרטבת. </span> </span> </p> <p> <span> הבנות מתעקשות שאעמוד איתן מול הים, לראות את הרגעים האחרונים של השקיעה, גם אם לא נעים, בואי נצפה בה יחד, הרי שבעומק האמת אין שקיעה לא יפה, זה רק הפער הזה בין הציפייה לבין המציאות... </span> </p> <p> <span> <span> השמש כבר כמעט ונוגעת בים, הרוח מתגברת והאבק מתחיל לדעוך והוא ממש בגובה האף, ונהיה לי לא נעים, אני מוצאת כיסא נטוש בחוף, מתיישבת עליו, הבנות אוספות צדפים למובייל , כאלו עם חור, אני מספרת להן על הבור שנפלתי אליו, ומראה להן את שברי הצדפים על הקרסול והסנדל. </span> </span> </p> <p> <span> <span> השמש מתעכבת עוד רגע למעלה, כמו בוחנת את כח הרצון שלי להישאר להיישיר מבט בנשיקה עם הים, </span> </span> </p> <p> <span> <span> היא מנצחת. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני קמה בכבדות, הכיסא שוקע אחריי, </span> </span> </p> <p> <span> ומתחילה ללכת לכיוון הרכב. </span> </p> <p> <span> <span> יש ימים כאלו שהשקיעה החיצונית היא תפאורה יפה למה שמתחולל בי פנימה, </span> </span> </p> <p> <span> ויש ימים שהשקיעה החיצונית היא הד לשמש הפנימית שלי. </span> </p> <p> <span> <span> זה היה יום כזה </span> </span> </p> <p> <span> שהייתי מרוקנת מבפנים , בקטע טוב. החזקתי בפנים הרבה דברים שסוף סוף הצלחתי לשחרר, והשקיעה ביום הזה היתה תפאורה מדהימה לשקט הזה שלבסוף מצא אצלי מקום. </span> </p> <p> <span> הגענו הביתה, שטפנו רגליים , והכנו פיצה לארוחת ערב. </span> </p> <p> <span> פיצה. זה תמיד נגמר בפיצה. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250421_182217.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250421_182241.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250421_182509.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250421_182600.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250421_182708.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250421_184839.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250421_183949.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250421_185337.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250421_185401.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250421_204855.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Thu, 24 Apr 2025 14:59:37 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-posta095da47 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/5 <div data-rss-type="text"> <p> <span> פסח הגיע, והארץ שוב מתמלאת מטיילים, תרמילאים, משפחות, מצלמות וסמארטפונים. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> הדרכים מתעוררות לחיים, והאביב פורח בדיוק כמו שצריך בשביל תמונות שמזכירות לנו לנשום גם כשאנחנו לא מטיילים בחוץ... </span> </p> <p> <span> אני מאמינה שצילום טוב הוא לא רק טכניקה, הוא רגע שבו הלב שלי ניתר והאצבע קפצה על המצלמה.. </span> </p> <p> <span> אז אם גם אתם מתכננים לצאת ולקחת איתכם את המצלמה (או פשוט את הטלפון), </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> הנה </span> <span> <span> </span> </span> <strong> חמישה טיפים קטנים </strong> <span> <span> </span> </span> <span> שיעזרו לכם לתפוס את הרגע </span> <span> <span> , </span> </span> </p> <p> <span> ולהביא לידי ביטוי את הזווית </span> <span> <span> </span> </span> <strong> שלכם </strong> <span> <span>   </span> </span> <span> לראיית העולם: </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> טיפ מס' 1 : חוק השלישים או: תנו לרגע לנשום </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> חלקו את תמונת הנוף לשלושה חלקים. תנו לכל חלק מקום. </span> </span> </p> <p> <span> למשל - חוף, ים , שמיים ... </span> </p> <p> <span> לפעמים השמיים יהיו כל כך יפים שתרצו לתת להם מקום של שני חלקים... אל תתביישו ... </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20230205_124717.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> טיפ מס' 2 : מסגור טבעי, כמו: לצלם דרך החלון </span> <span> <br/> </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> כשמצלמים דרך קשת, חלון, ענף או כל דבר שיוצר מסגרת טבעית - נוצר עומק וסיפור. </span> </span> </p> <p> <span> המסגרת עוזרת להוביל את העין בדיוק למה שחשוב בתמונה ועוזרת לנו ליצור תמונה עם עומק במקום תמונה שטוחה... </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_2712-c5a868b7.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> <span> טיפ מס' 3 : תתמקדו. </span> </span> </h2> <h2> <span> <span>  </span> פחות זה יותר </span> <span> <br/> </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> לפעמים אנחנו רוצים לצלם הכל, אבל דווקא מיקוד באובייקט אחד יוצר תמונה חזקה יותר, ותתפלאו- התחושה מצליחה לעבור גם באובייקט אחד. </span> </span> </p> <p> <span> בחרו נושא ברור , כמו: ילד שקופץ בשלולית, פרח אחד בשדה, חיוך. זה כל מה שצריך. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_2639-8573f1ed.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> טיפ מס' 4: צבעים מדברים. תנו להם מקום </span> <span> <br/> </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> שימו לב לצבעים שמופיעים בתמונה. </span> </p> <p> <span> האם הם משתלבים? מתנגשים? בולטים? צבע אחד חזק יכול להפוך צילום פשוט למושך ומרגש. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250319_115019.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> טיפ מספ' 5: שנו זווית . כרעו, טפסו, שכבו על הרצפה.. </span> <span> <br/> </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> לפעמים כל מה שצריך זו נקודת מבט חדשה. תתכופפו, תצלמו מלמטה, תטפסו על סלע. זווית לא רגילה נותנת לתמונה חיים חדשים. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240301_070249.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> ולסיום - תנו לזה לקרות. </span> </h2> <h2> <span> <span> צלמו בלי לחץ. שחקו. תנסו. תראו מה יוצא. </span> </span> </h2> <h2> <span> <span> כל תמונה היא הזדמנות להתבונן על העולם מזוית שונה, הזמדנות ללמוד משהו קטן. </span> </span> </h2> <h2> <span> <span> ואם בא לכם להעמיק, להתנסות יחד, ולתת למצלמה שלכם יותר מקום בחיים אתם מוזמנים לסדנא הקרובה :) </span> </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> שיהיה לכולנו חג שמח וכשר! </span> </h2> <h2> <span> שנזכה לראות בחזרתם של כל החטופים עוד היום </span> </h2> <h2> <span> ושיהיו לנו שפע של בשורות טובות </span> </h2> <h2> <span> בארץ הטובה ויפה הזאת. </span> </h2> <h2> <span> תגידו אמן. </span> </h2> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Thu, 10 Apr 2025 07:55:10 GMT https://www.yaarityair.co.il/5 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post04ef4141 <div data-rss-type="text"> <p> <span> השבת נקרא את פרשת ויקרא. </span> </p> <p> <span> פרשה שעוסקת בדיני קורבנות, טומאה וטהרה בבעלי חיים ועוד.. </span> </p> <p> <span> <span> יש עניין כזה כשילד מתחיל ללמוד תורה, </span> </span> </p> <p> <span> להתחיל דווקא מספר ויקרא. </span> </p> <p> <span> "יבואו טהורים ויתעסקו בטהרות" (מדרש ויקרא רבה) </span> </p> <p> <span> וזה זורק אותי אחורה לימים הראשונים של כיתה א' בתלמוד תורה של הבן שלנו </span> </p> <p> <span> שהתחילו ללמוד את פרשת ויקרא, </span> </p> <p> <span> ואני לא זוכרת כלום חוץ מהדף המנויילן שכל ילד קיבל, </span> </p> <p> <span> דף שכתובות בו אותיות ,אולי גם פסוקים , לא זוכרת בדיוק, הדף הזה היה מנויילן, ומרוח בדבש. </span> </p> <p> <span> והילדים ליקקו את הדבש מהדף, בכזאת תמימות ומתיקות שידעו שהתורה מתוקה. </span> </p> <p> <span> <span> ופרשת ויקרא בפרט, וספר ויקרא בכלל , אחד המורכבים שיש לנו להבין, </span> </span> </p> <p> <span> <span> מתחברים לי תמיד להתחלות מתוקות, טהורות, תמימות, </span> </span> </p> <p> <span> ואיזה כיף שזה רגע כזה שחוזר לי כל שנה בזיכרון בשבת פרשת ויקרא </span> </p> <p> <span> ומזכיר לי שגם מה שנראה מורכב, לא מובן, לא מעשי לפעמים, </span> </p> <p> <span> הכל הכל מתוק. ותמים, וניתן ללמידה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בשבוע שעבר הייתי בים המלח, בנסיעת עבודה. </span> </p> <p> <span> <span> הצלחתי לשבת כמה רגעים על החוף , לנשום את הכחול המבלבל הזה, </span> </span> </p> <p> <span> <span> להרגיש את המליחות בעיניים, את הצריבה של המים בכפות הרגליים, </span> </span> </p> <p> <span> <span> הצלחתי לנשום... </span> </span> </p> <p> <span> וחשבתי לי שדווקא במקום הנמוך הזה , דווקא שם , זורחת השמש, כל בוקר מחדש. </span> </p> <p> <span> <span> ועוד חשבתי שהמקום הזה , הנמוך, הזה, הכי נמוך בעולם, הוא דווקא פה, בארץ ישראל, כדי שנוכל להגיע אליו בקלות יחסית, </span> </span> </p> <p> <span> ולנשום , ולהבין , שגם לנו יש תקווה לזרוח, דווקא במקום הכי נמוך בעולם, שזה הכי טבעי לפעמים להיות במקומות נמוכים, אבל לזכור שדווקא משם זורחת השמש. </span> </p> <p> <span> <span> וכשחזרתי הביתה לעת ערב, והשמש לא שקעה שם, רק אורה השתקף בשמים ובמים, </span> </span> </p> <p> <span> חשבתי לי שלשקוע זה הכי קל, אפשר לעשות את זה בהרבה מקומות לאורך מישור החוף, לא חייבים גבהים, או עמקים, או אפילו אתרים מיוחדים. </span> </p> <p> <span> הנה, פזורה לנו האפשרות לשקוע לכל האורך, </span> </p> <p> <span>  אבל לזרוח זה קשה. צריך להשקיע, צריך להגיע למקומות מיוחדים כדי לתפוס זריחות </span> </p> <p> <span> <span> צריך להגיע למקומות מיוחדים כדי להרגיש זריחות </span> </span> </p> <p> <span> צריך להיות בנפש במקומות שאפשר להאמין </span> </p> <p> <span> שגם לי יש את הכח לזרוח, דווקא שם, כאן, בכל מקום נמוך. </span> </p> <p> <span> <span> ואולי ההבנה הזאת בנתה בי משהו , </span> </span> </p> <p> <span> ואולי היא רק נתנה לי את האפשרות לגלגל מחשבות ולהיות עירנית כל הדרך חזרה הביתה.... </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250326_153457.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250326_171721.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250326_152208.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250326_171537.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250326_171532.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Fri, 04 Apr 2025 11:50:48 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post04ef4141 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post3f9b49f1 <div data-rss-type="text"> <p> <strong> אני מתכוונת לזה ברצינות - תישענו אחורה - תתבוננו ותנשמו. </strong> </p> <p> <strong> נשימה טובה. </strong> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250319_114531.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250319_113827.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250319_123157.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250319_112800.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250319_112611.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250319_114359.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250320_101652.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250319_113746.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Fri, 21 Mar 2025 06:25:11 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post3f9b49f1 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post944d4977 <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> פורים כבר כאן </span> </span> </p> <p> <span> תקופה מבלבלת ומלאת מהמורות . </span> </p> <p> <span> במישור הלאומי , במישור האישי...  </span> </p> <p> <span> <span> וברקע -ניצבת זאתי , זקופת הקומה, אין לה אב ואם , והכל מורכב לה ומבלבל ומלא מהמורות ואף על פי ולמרות הכל- היא ניצבת ואומרת לנו ש- </span> </span> <strong> אפשר !  </strong> </p> <p> <strong> אסתר י'מלכה </strong> </p> <p> <span> אחחח אם הייתי יכולה לשבת איתך לקפה קטן ,אולי אפילו להמשיך להתייעץ איתך בפרטי .. בטח הייתי שואבת ממך המון כח. </span> </p> <p> <span> המון אמונה. </span> </p> <p> <span> המון ביטחון. </span> </p> <p> <span> יש משהו בדמויות "הרואיות" שהן כמו "על- טבעיות " כאלו, שמכניסות בנו המון רוח והמון תקווה, והמון השראה. </span> </p> <p> <span> יש לי חברה שמשתדלת ממש לשמוע נשים ואנשים כאלו מיוחדים. היא מקבלת מהם המון כח. באחת השיחות הפילוסופיות שלנו (לכל אחד יש חבר פילוסוף, לא ? :)  </span> </p> <p> <span> באחת השיחות האלו אמרתי לה שהשיחות האלו בעיניי  </span> </p> <p> <span> יכולות לקחת את האדם לשני מצבים :פיגומים או פגמים. </span> </p> <p> <span> או להיות לו פיגום בעזרתו יוכל לטפס למדרגה הבאה שלו  </span> </p> <p> <span> או להציף לו את כל הפגמים שלו בנפש, במידות , ביכולת להתמודד עם החיים. </span> </p> <p> <span> לאחרונה אני מצליחה לייצר בעצמי פיגומים כאלו למדרגה הבאה שלי בנפש,  </span> </p> <p> <span> ואסתר המלכה היא בהחלט דמות שאני לוקחת איתי. </span> </p> <p> <span> ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות - זו אמירה שאני רוצה להגיד לעצמי יותר... להעיז. לקפוץ קפיצות אמונה כאלו , בבטחון מלא שיהיה טוב יותר, יהיה מוצלח ומי יודע אם לעת כזאת הגעתי למלכות... </span> </p> <p> <span> פורים שמח ! </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20241222_112343-c05d6f36.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> לפני 4 שנים זכיתי לעשות פרוייקט עם אנשים מדהימים ! ממש השראה !  </span> </p> <p> <span> קוראים להם ליצנבולנס .. אמבולנס משאלות לילדים שיש להם המון משאלות ומעט חיים להגשים... </span> </p> <p> <span> התרגשתי מהלב הפתוח שלהם , מהפשטות , מהחיוכים שהם הרעיפו והאהבה הגדולה על הילדים הקטנים והמתוקים. </span> </p> <p> <span> <span> אני אוהבת לחזור לתמונות האלו כי הן מזכירות לי שהעולם מלא, </span> </span> <strong> מפוצץ </strong> <span> , באנשים טובים עם לב פתוח ורצון להיטיב.  </span> </p> <p> <span> ואולי זו המלכות של הדור שלנו , העזרה הזאת הפשוטה לזולת נזקק </span> </p> <p> <span> יש נזקק למעות ויש נזקק לחיוך  </span> </p> <p> <span> יש נזקק לחיבוק </span> </p> <p> <span> ויש נזקק לדעת שיש מי שיחבק אותו  </span> </p> <p> <span> גם אם הוא לא מכיר אותו ולא חי כמוהו  </span> </p> <p> <strong> יש בנו אהבה, והיא תנצח. </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0159-f27de41b.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0158-0ac735a7.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0152-8a6c71b6.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0668.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Fri, 14 Mar 2025 07:02:54 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post944d4977 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postc03bcba1 <div data-rss-type="text"> <p> <span>  איך הופכים צפרדע ? – נזרקה השאלה והשתרר שקט </span> </p> <p> <span> על המסך עלתה תמונה של צפרדע עם כתר. </span> </p> <p> <span> השקט המשיך. </span> </p> <p> <span> לא יכול להיות שזו התשובה חשבתי לעצמי, אבל פתחתי את המיקרופון </span> </p> <p> <span> ואמרתי : בנשיקה. </span> </p> <p> <span> מסתבר שזו היתה התשובה הנכונה... &#55357;&#56842; כמה פשוט.. נשיקה אחת קטנה יכולה להפוך צפרדע לנסיך.. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> רוצו , רוצו לנשק את כל הצפרדעים שלכם חשבתי לי בלב, וההרצאה בזום המשיכה... </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הימים האלו של חודש אדר יש בהם עניין שהכל יתהפך לטובה, וככה אני מדמיינת שזה יהיה – בנשיקה. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אבל לפעמים יש נשיקות שמרגישים מרחוק, ולפעמים יש היפוכים שלא מצליחים במציאות אבל באמת הם טובים </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> כמו ההיפוך ההוא שלא הצליח לי בהריון של יעלי </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> הילדה היתה במנח עכוז משלב מאוד מוקדם של ההריון . </span> </p> <p> <span> הייתי אצל רופאים , מומחים , אפילו הלכתי לאחד שהוא לא קונבנציונלי רק כדי לשמוע אמירה לא קונבנציונלית כמו : אולי העובר שלך מרגיש שלא תהיה לו אהבה אז הוא מצמיד את הלב שלו אל הלב שלך כבר מעכשיו... </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> (מה שיש לי להגיד על אותו דוקטור זה שהרבה צפרדעים יש בעולם, לא כולם הפכו נסיכים , מסתבר...) </span> </p> <p> <span> יצאתי משם רפויית אחיזה במציאות וחיפשתי לי סגולות .. </span> </p> <p> <span> ניסיתי לעשות עמידת נר עם מוזיקה מרגיעה שמחוברת לי לגב התחתון ברצועה , </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ניסיתי לזחול על ארבע במשך X ימים, שעות וכל מיני דברים שמיועדים להיפוך, אכלתי, שתיתי, אמרתי , חשבתי, סגולות על גבי סגולות להיפוך... חוץ מלשתות מים מאיזו קרקעית לא ברורה בצפון... (לכל היפוך יש גבול..) </span> </p> <p> <span> וכלום לא התהפך. </span> </p> <p> <span> מלבד המחשבה שלי. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> שהלידה הזאת תהיה לידת עכוז. או ניתוח. ושאני אעבור אותה בשלום וכמו גדולה , בעז"ה. ושאין סיכוי שאני ארצה ניתוח אז.. לידת עכוז. </span> </p> <p> <span> כשהגעתי לבדיקה לפני ההיפוך, זה הדבר היחיד שהתהפך. המחשבה שלי. </span> </p> <p> <span> או אז נקראו אל החדר עוד ועוד אנשי צוות מנוסים בהיפוכים, אפילו הביאו איזה צופה או שניים שיראו "איך עושים את זה באמת" כי כל הסגולות אין בהם עניין. </span> </p> <p> <span> ואחרי סבב לחיצות כואב מהחיים מלמעלה ללמטה, מלמטה ללמעלה, מהצד השני לראשון ובחזרה לשני... נחשו מה... ? </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> כלום לא התהפך ! </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> חוץ מהמחשבה שלי. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> שהלידה הזאת תהיה לידת עכוז. או ניתוח. ושאני אעבור אותה בשלום וכמו גדולה , בעז"ה. ושאין סיכוי שאני הולכת על לידת עכוז גם ככה כואב לי בטירוף... אז .. ניתוח. </span> </p> <p> <span> כל הרופאים בהיפוכים וכל המתמחים המשתוקקים לידע בלעו את הצפרדעים שהם יצרו , </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> (או שמא נחנקו איתם לא נשארתי לעקוב ) </span> </p> <p> <span> ואני יצאתי משם , שלובה עם הנסיך שלי, כאובה בטירוף עם.. תאריך לניתוח, בעוד 14 יום. </span> </p> <p> <span> האדם מתכנן, מפנטז, מתהפך וחוזר חלילה, הרופא מדייק, לא לוקח סיכונים </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ולה' תוכניות משלו. </span> </p> <p> <span> כעבור 48 שעות , ב  03:00 לפנות בוקר,  צירים מטורפים. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> מעירה את הנסיך: קדימה לבי"ח , יש לנו צפרדע, אה, סליחה, תינוקת, להפוך, אה..סליחה שנית, אנחנו כבר בשלב של להוציא. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> (עם כאלו צירים , מי שם לב מה יוצא מהפה.. ) </span> </p> <p> <span> מגיעים לבי"ח , עוברים על המסמכים הרפואיים שלי , ונזרקת שאלה- </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> עכוז או ניתוח – מה את מחליטה ? מהר. עכשיו. </span> </p> <p> <span> אני ?? מאיפה אני יכולה להחליט ?? כואב לי בטירוף , היא לא התהפכה, לא צפרדע, לא נסיך, לא זחילה ולא מוזיקה ונרות , איך אני יכולה להחליט החלטה כזאת ?? </span> </p> <p> <span> ניתוח. הצלחתי לנשום את האותיות. ניתוח . אני רוצה ניתוח. תהיה החלמה ארוכה יותר, קשה אולי , אבל אני כבר לא יכולה לסבול את זה. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> מחתימים אותי על ניתוח , ומגלגלים אותי לכיוון החדר המיועד. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> בכניסה לחדר עוצרים את הנסיך שלי-עד כאן. לא מכניסים אף אחד נוסף לחדר ניתוח. </span> </p> <p> <span> גם אם הוא נסיך.. </span> </p> <p> <span> בפנים : </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> 3-4 ו.. מעבירים אותי ממיטה מתגלגלת לאחת שלא. </span> </p> <p> <span> שוכבת על הגב, רופאה ניגשת, ציר לחץ לחוץ במיוחד. </span> </p> <p> <span> "מתוקה, אין ניתוח, העכוז בחוץ, תלחצי". </span> </p> <p> <span> בחוץ: </span> </p> <p> <span> הנסיך לא הספיק לפתוח את משחק הצפרדעים </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> וכבר הדלת נפתחת "מזל טוב, יש לך בת בריאה, תיכנס". </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> אז בין צפרדע לנסיך , בין נשיקה לסגולות שנותנות כח , בין מעשים שיש בהם היגיון </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> לבין חלומות שרחוקים שנות אור מהמציאות </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> יש עניין בימים האלו שהכל יתהפך לטובה. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אז אני בעניין ! </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ואפילו שהקצבתי קצת פחות מילים לטור הזה </span> </p> <p> <span> אסיים בברכה להיפוך : </span> </p> <p> <span> ריבונו של עולם – תהפוך לנו לטובה. </span> </p> <p> <span> גם אם זה רק במחשבה. </span> </p> <p> <span> תהפוך לנו לטובה – גם אם אנחנו לא נדע להעריך מה טיבה. </span> </p> <p> <span> תהפוך לנו אסונות לששונות </span> </p> <p> <span> ייאושים לישועות </span> </p> <p> <span> צפרדעות לנסיכות </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> (כתוב בנקבה אבל מתייחס גם צפרדעים , פשוט הסתדר בחריזה... ) </span> </p> <p> <span> תגידו </span> <span> <span> </span> </span> <strong> אמן. </strong> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20230209_144427-856d469f.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Thu, 06 Mar 2025 07:29:20 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postc03bcba1 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post761f18a7 <div data-rss-type="text"> <p> <span> אני זוכרת את הפעם הראשונה שעליתי על מטוס. </span> </p> <p> <span> הייתי בכיתה ו', גיל 12 כזה.. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> זה היה מטוס קל, יום ל"ג בעומר, במדשאה הגדולה של בי"ס יחידני ביבנה (לפחות זה מה שהיה שם בשנות ה-90...) </span> </p> <p> <span> זכיתי בטיסה בשמי הארץ בהגרלה של חב"ד &#55357;&#56842; </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> התרגשתי מאוד. מאוד. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אין לי מילים להסביר את היופי שנפרש לי מול העיניים ואני ילדה קטנה, מעיר קטנה, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> שהעיר הגדולה שלנו היא... גם קטנה (סליחה ממך, רחובות...) </span> </p> <p> <span> היופי , העוצמה, הים , המרחק, הגובה , הכל הכל נתן בי רושם עז של ... חופש, הנאה, שחרור.. </span> </p> <p> <span> עד היום לא מצאתי תמונה מהארוע הזה.. אולי כי ההורים שלי היו בעבודה, אולי כי לא היינו במודעות לסחוב מצלמה לסתם יום ל"ג בעומר במדשאה הגדולה של בי"ס יחידני ביבנה של שנות ה-90 ואולי כי היו אלה שנות ה-90... </span> </p> <p> <span> כל התשובות נכונות. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הפעם הראשונה שעליתי על מטוס אמיתי של ממש היתה 20 שנה אחרי זה, ואני בת 32. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> טיסה רצינית, מחוץ לשמי ארצנו היפה, אל מחוזות פראג הקרה והמושלגת. </span> </p> <p> <span> משם דווקא יש לי תמונה. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> מצלמת כיס עם כרטיס זיכרון מוגבל וסוללה נטענת. היינו צמודים אליה. </span> </p> <p> <span> כל פעם שאני חוזרת לדפדף בתמונות האלו , של הפעם הראשונה, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> עולים בי רגשות של שמחה, חרדה, סקרנות , געגוע , ועוד כאלו רגשות של "פעם ראשונה".. </span> </p> <p> <span> וזה מה שאני אוהבת בתמונות. את הרגשות שהן מעלות בי. </span> </p> <p> <span> התמונות. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אני מצלמת היום משהו שבפרספקטיבה של זמן אני יכולה לחזור אליו ולהרגיש , ואולי להבין מזה משהו על הרגשות שלי עכשיו , במצב שלי עכשיו. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מאז גיל 12 היו לי הרבה "פעמים ראשונות" ... ובכולן יש איזה מימד דומה של אותו תמהיל שמח , מרוגש, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> מסוקרן , חרד , מאושר, מודה על הזכות ועוד... </span> </p> <p> <span> ככה תמונה עוזרת לי להרגיש טוב. כי אני הרי יודעת שככה מרגישים בפעמים ראשונות , לדוגמא, אז אני יודעת לא לחשוש מהן , עם כמה שזה מוציא אותי מאזור הנוחות. </span> </p> <p> <span> וזה לא חייב להיות פעמים ראשונות דרמטיות של מעברי עבודה, מגורים וכו'... זו יכולה להיות סיטואציה חברתית  חדשה, התנסות אמנותית חדשה, הזדמנות ספורטיבית חדשה (לא עלינו..:) ועוד ... </span> </p> <p> <span> ובכולן ,בכל הפעמים הראשונות האלו שזורים אותם רגשות שהרגשתי אי אז כשהייתי על המדשאה ההיא שם ביבנה בשנות ה-90 , ואפילו שאני היום 30 שנה רחוקה מהרגע ההוא,  <br/> אם הייתי רואה תמונה שלי שם ,הייתי מזהה בי את אותם הרגשות שהיו לי בכל פעם ופעם ראשונה בחיים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> פעמים ראשונות כמשל. </span> </p> <p> <span> כל פעולה שנדרשת מאיתנו, כל התמודדות שנקרית בדרכנו , </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <span> אם זו </span> </span> <span> לא </span> <span> <span> הפעם הראשונה- אני יכולה לחזור לתמונות ולנסות להתחבר לרגשות שלי מאז, ולהבין מה אני הולכת להרגיש עכשיו , לזהות בי את הכוחות הנדרשים להתמודדות הזאת ולהיות יותר "מוכנה" לרגעים האלו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ואם זו הפעם הראשונה- </span> </span> <span> אני אזכיר לעצמי לקחת תמונה. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> היא בטוח תעזור לי בפעם הראשונה הבאה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בתמונה : אני, בטיסה בשמי הארץ-בפעם השניה... </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/IMG-20220519-WA0025-40181996.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Thu, 27 Feb 2025 22:12:25 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post761f18a7 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postbdd6ed93 <div data-rss-type="text"> <p> <span> האמת שלא חשבתי שאכתוב השבוע. זאת אומרת היה לי המון מה לכתוב אבל ככל שהתקרב סוף השבוע והעניינים הציבוריים והלאומיים התגברו ונדחפו בכאב עצום לתוך המציאות , לא חשבתי שאכתוב. את מי המחשבות שלי מעניינות כבר... </span> </p> <p> <span> אבל יש כמה סיבות שבגללן בעקביות מתישה אני כותבת כל שבוע במשך יותר מחמש שנים : </span> <span> <span> </span> </span> </p> <ol> <li> <span> יש הרבה אנשים שיש להם הרבה מחשבות אבל אין להם מילים. ולי יש. בורכתי ביכולת לחבר מילים למחשבות ואני מאמינה בחלוקת השפע לעולם ולא בשמירת המתנות לעצמי..הרי אין בהן תועלת...כמה אני יכולה להתפעל ממילותיי שלי... </span> </li> <li> <span> יש הרבה אנשים שיש להם מילים אבל המחשבות שלהם לא ממש מסודרות וכשמישהו אחר כותב על מחשבותיו שלו , זה נותן תוקף למחשבות שלו עצמו גם ללא מילים משלו... </span> </li> </ol> <p> <span> איך אני יודעת את כל זה ? </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> רמת ההזדהות והפידבק שאני מקבלת , גם אם היא מספרית לא גדולה (לא יודעת באמת, אף פעם לא ספרתי לאורך זמן) היא עמוקה במהות שלה. ומרגשת באותנטיות, בפגיעות ובפתיחות שהיא מייצרת בין אנשים. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> כשאני קוראת את מה שאתם כותבים לי זה ממלא אותי אושר וסיפוק והכרת הטוב גדולה , שהנה, המאמץ לחצוב מילים ולעשות סדר במחשבות ולתאם בין השניים לא היה לשווא. יש בזה סוג של גאולה לאדם החושב , המרגיש, המתפתל, המתמודד, הלא יודע.... </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אחת המחשבות שפיתחתי לטור השבוע היתה שאני מסכימה להיות לא יודעת. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אני לא יודעת המון דברים , מניתי רשימה ארוכה. </span> </p> <p> <span> לא של נושאים בהיסטוריה עולמית או גיאוגרפיה פוליטית מקומית. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> נושאים מהותיים על עצמי ועל חיי. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אני לא יודעת המון דברים. </span> </p> <p> <span> אני בחיפוש, אני בגילוי, אני בציפיה, אני באכזבה , אני בהמתנה, אני במימוש, אני בהרבה הרבה תנועה. </span> </p> <p> <span> אבל מעל הכל מרחפת ההסכמה להיות לא יודעת. </span> </p> <p> <span> כי אם אהיה יודעת כבר לא אהיה בתנועה כל כך רחבה. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> דמיינו שהיינו יודעים את התוצאה של כל פעולה- היינו נמנעים מרוב הפעולות שאנחנו עושים. </span> </p> <p> <span> אם הייתי יודעת שבסוף כל שבוע בו התאמצתי מאוד לשמור על פעילות גופנית ותפריט מאוזן -עדיין המשקל שלי יראה מספרים בעליה- לא הייתי טורחת , וחבל. איזה שקיעות מדהימות אני מרוויחה בהליכות ,איזה תחושות טובות אני אוספת אליי בסוף כל נצחון מול העוגה המדהימה שיש לי על השיש במטבח , ויותר מפעם ביממה. איזה יכולת מפעימה של התחזקות והתמודדות אני מפתחת בעצמי והייתי מפסידה את כל זה אם הייתי יודעת מראש. </span> </p> <p> <span> וככה בעוד הרבה הרבה תחומים בחיים. </span> </p> <p> <span> אם הייתי יודעת סופן של בקשות - אולי הייתי נמנעת לבקש אבל איזה כלי מהמם זה בנה לי בנפש היכולת להחזיק חיובי ושלילי באותה העין הטובה שצריך להביט בה על העולם.. </span> </p> <p> <span> אם הייתי יודעת שהאמון שאני משקיעה באנשים היה מחזיר דברים לא טובים הייתי מפסידה גילוי של כל כך הרבה כוחות בעולם , גם אם נחשפתי לרגע בפגיעותי. </span> </p> <p> <span> אם הייתי יודעת שבעוד כמה שנים לא אעבוד באותה העבודה, לא אגור באותו המקום, לא אהיה בקשר עם אותן החברות , לא הייתי מפתחת את הצדדים האלו ולא הייתי נחשפת , מכירה , לומדת , מתפתחת ונקשרת להרבה הרבה דברים שמגדירים אותי כיום. </span> </p> <p> <span> אז ההסכמה להיות לא יודעת היא מעל כל ההצלחות , מעל כל הכשלונות ,מעל כל ההוויה. </span> </p> <p> <span> אני לא יודעת. </span> </p> <p> <span> אני כלי , לשליחות שייעד לי הבורא. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> וכל יום השליחות הזאת לובשת צורה אחרת , נכנסת לתוך מסגרות שונות , מקבלת כלים שונים להגשמתה </span> </p> <p> <span> וההסכמה הזאת היא החמצן לנשמה.חמצן להגשמה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אני חושבת שהיממה האחרונה , המטלטלת ברמה הלאומית , הציבורית והאישית , </span> </p> <p> <span> החזירה הרבה מאיתנו לתקופות שלא ידענו. </span> </p> <p> <span> אולי בהסכמה ואולי לא. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> הרבה מאיתנו גם חזרו לתקופות שידענו גם ידענו. </span> </p> <p> <span> בכאב ובדמע. </span> </p> <p> <span> בדם ובנפש. </span> </p> <p> <span> נקום מכאן חזקים , זה בטוח. אנחנו לא יודעים מה ילד יום, מה צופן לנו המחר או מה יקרה אפילו בעוד רגע. </span> </p> <p> <span> הכל הפיך, הכל יכול לקרות, הכל מאיתו יתברך. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> הטוב , הרע והלא נודע. </span> </p> <p> <span> אנחנו רק צריכים להמשיך לעשות את מה שאנחנו יודעים לעשות ולהסכים להיות לא יודעים באותה הנשימה. </span> </p> <p> <span> זה מביא גאולה. ככה אומרים, אני לא יודעת... </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250217_162316.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250217_161755.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250217_162446.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Fri, 21 Feb 2025 05:43:53 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postbdd6ed93 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post79fd4719 <div data-rss-type="text"> <p> <span> שבוע שעבר צילמתי זוג מתוק בגבעת הכלניות אצלנו בישוב, בניצן. </span> </p> <p> <span> חוץ מכלניות שידענו שלא יהיו עדיין , זכינו לפריחה מרהיבה של רתמים ושקדיות. </span> </p> <p> <span> והרותם הזה כבש אותי. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> הריח שלו כל כך נעים, כל כך טוב, עם נוכחות שמשמחת אפילו אחת כמוני שאיבדה את חוש הריח לפני שנים </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> (זה כבר לטור אחר) . </span> </p> <p> <span> הרותם הזה שמשתפל לו הפוך.. מלמעלה ללמטה.. מחטים ארוכות ירוקות , ופריחה עדינה , לבנה, מלכותית בעיניי, ריחנית ומיוחדת. כמו מנגיש את כל היופי שלו.. </span> </p> <p> <span> הרותם הזה כבש אותי. </span> </p> <p> <span> ונזכרתי איך חברה מפעם היתה קוטפת כל פעם כמה מחטים פורחים וריחניים ומקשטת את שולחן האוכל בעזרתם. </span> </p> <p> <span> (כמובן שעד סוף הצילומים שכחתי מזה לחלוטין וכל השבת התבאסתי על עצמי :) ... </span> </p> <p> <span> אז מרוב שנשביתי בקסמיו בדקתי עליו קצת בגוגל, וגיליתי שהפריחה שלו קיימת לתקופה קצרה מאוד - כל החורף. ינואר עד אפריל. </span> </p> <p> <span> בול עכשיו. </span> </p> <p> <span> ודווקא בגלל שאין עכשיו הרבה פריחה אז אחוזי ההאבקה שלו מצויינים (ועוד נתונים פחות מעניינים... :) </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ועברה בי מחשבה.. </span> <span> <span> </span> </span> <span> בא לי להיות רותם. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> דווקא כשקר, וחשוך , וגשום , וחורף בחוץ ובטח כשחורף וקר וחשוך בפנים, בלב, דווקא עכשיו - </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> בא לי להיות רותם. </span> </p> <p> <span> לפרוח. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> בעדינות , </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> במלכותיות, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> בריחניות מיוחדת, </span> </p> <p> <span> להנגיש את היופי שבי, לעצמי. </span> </p> <p> <span> בא לי . </span> </p> <p> <span> ובמקום לפרט את כל לבטי הלב וחרטות המחשבה - החלטתי פשוט להסתפק בתמונה. </span> </p> <p> <span> (וסליחה מכל מי שחשב שבא לי להיות רותם - סלע :) </span> <span> <span> </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_3995.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_4030.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_4069.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Thu, 13 Feb 2025 10:08:23 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post79fd4719 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post431a1ead <div data-rss-type="text"> <p> <span> כל מי שמכיר אותי יודע שקשה לי לסתום ת'פה... </span> </p> <p> <span> המילים מדבררות את המחשבות במהירות שיא , ובד"כ בלי פילטרים... </span> </p> <p> <span> <span> כל מי שמכיר אותי יודע גם שיש לי מחשבה ודעה כמעט על כל דבר, </span> </span> </p> <p> <span> גם במקרים שאני לא מבינה בהם כלום, תמיד יש לי מה לחשוב ותמיד יש לי מה להגיד </span> </p> <p> <span> <span> (נו, אפ'חד לא מושלם..) </span> </span> </p> <p> <span> <span> והשבוע היתה לי פעם כזאת ש... לא. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לא ידעתי מה לחשוב, לא ידעתי מה להגיד.. </span> </span> </p> <p> <span> שאלה פשוטה לכאורה, שאני שואלת את עצמי המון בשנים האחרונות . </span> </p> <p> <span> <span> בתקופות שהכל זורם חלק אז השאלה הזאת פחות צצה, אבל בתקופות שמרגישים צורך בשינוי השאלה הזאת עולה מיד , היא נותנת כיוון לחשיבה ומשם ישירות למעשה.. אתם בטח מכירים אותה מקרוב : </span> </span> </p> <p> <span> "איפה את רואה את עצמך בעוד X שנים " </span> </p> <p> <span> <span> אם זה היועצת העסקית שלך שואלת- אז ברור שאת צריכה לחשוב במובנים עסקיים </span> </span> </p> <p> <span> <span> וגם השאלות דיי מוכוונות , ואם נודה על האמת – את דיי מתאמנת על התשובות כי זה משהו שאת מזיעה עליו יום יום.. שאלות כמו : </span> </span> </p> <ul> <li> <span> איזה לקוחות את רוצה לעצמך (מתוקים וטובים כמו היום) </span> </li> <li> <span> <span> באיזה סביבה את רוצה לעבוד (חברות וארגונים ואם אפשר בשעות אחה"צ-ערב אז זה מושלם) </span> </span> </li> <li> <span> <span> איזה שירותים את רוצה להציע (סדנאות צילום ופוטותרפיה ..הכי אוהבת..) </span> </span> </li> <li> <span> <span> איזה מחירים את רוצה לגבות ( נו, באמת...התאפקתי מלענות :כמו שלך לפחות &#55357;&#56842; ) </span> </span> </li> <li> <span> <span> איך את רואה את הצמיחה של העסק (צמיחה... זו מילה יפה..לגובה? לרוחב יש עליי מספיק) </span> </span> </li> <li> <span> <span> איזה מספר את רוצה לראות בבנק בסוף כל חודש (וואוו. קודם כל אני רוצה לראות בסוף כל חודש. ואם אני צריכה לדייק אז משהו עם 5 ספרות לפחות) </span> </span> </li> </ul> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> אבל יש מקומות ששואלים אותי שאלות פתוחות יותר... שדורשות ממני ממש מעוף מחשבתי ורצון להצליח לדמיין מציאות בר השגה, שאתחיל לכוון לשם את מחשבותיי, ליבי, מבטי ומעשיי . </span> </span> </p> <p> <span> וגם שם השאלה כמעט זהה . </span> </p> <p> <span> <span> כמו למשל לפני 3 שנים בערך , שפתחתי את העסק, שאלתי את עצמי </span> </span> </p> <p> <span> "איפה את רוצה לראות את עצמך בעוד 5 שנים? " </span> </p> <p> <span> <span> והיתה לי תשובה מדוייקת, ברורה : </span> </span> </p> <p> <span> <span> בעלת עסק עצמאי , בעלת בית להעצמת נשים באמצעות צילום. </span> </span> </p> <p> <span> היתה לי תמונה מאוד ברורה של סטודיו מעץ, עם חלונות אור גדולים, , שולחן אבירים גדול באמצע , שירותים קטנים ומטבחון חמוד , פינת צילום מוארת עם תאורה מיוחדת והכל ... </span> </p> <p> <span> <span> צבעים של עץ, טבעי . לא מצועצע. קו נקי בעין. </span> </span> </p> <p> <span> תמונה ברורה ברורה. </span> </p> <p> <span> <span> אבל השבוע... השבוע לא מצאתי תשובה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> שאלה אותי המטפלת הרגשית : איפה את רואה את עצמך בעוד 3 שנים ? </span> </span> </p> <p> <span> <span> ו...וואו.. לא עלה לי כלום. </span> </span> </p> <p> <span> כלום .כלום. </span> </p> <p> <span> <span> לא מחשבה רצינית, לא מחשבה צינית, כלום. </span> </span> </p> <p> <span> <span> מרוב כלום -היא שאלה שוב. </span> </span> </p> <p> <span> היא לא ממש מכירה אותי עדיין כדי לדעת שהיא צופה במחזה נדיר. </span> </p> <p> <span> חשבה אולי אני ביישנית בשאיפות שלי .. </span> </p> <p> <span> ומהיובש המחשבתי שייבשתי את עצמי עניתי : תמונה לא ריאלית בכלל. </span> </p> <p> <span> <span> סיקרנתי אותה מסתבר.. </span> </span> </p> <p> <span> <span> מה ? איפה ? -שאלה מיד </span> </span> </p> <p> <span> <span> עזבי, לא ריאלית. אין לי תמונה. יש לי בלאק. ניתוק מחשבתי. חושך בנשמה. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> חברה יקרה ששמעה את השיתוף הזה שלי מחדר הטיפולים ענתה לי בחן ובחסד וברחמים : </span> </p> <p> <span> <span> " ברור שלא תוכלי לראות עכשיו תמונה. את בתוך בירור, בתוך בלאגן, בתוך מסע, בתוך..חושך. כרגע. </span> </span> </p> <p> <span> <span> בשביל זה אני כאן, מחזיקה לך את התמונה הזאת, שלך בעוד כמה שנים : </span> </span> </p> <p> <span> <span> יהיה לך טוב, יהיה לך שפע, תהיה לך שמחה. תהיה לך הקלה. תהיי מוקפת בחברים טובים, בהזדמנויות טובות ומאירות. </span> </span> </p> <p> <strong> אני כאן, בשבילך, מחזיקה לך את התמונה הזאת." </strong> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> ועם התמונה הזאת שלה, שהחזיקה לי בעדינות יתרה – הלכתי כל השבוע. </span> </span> </p> <p> <span> ובכל פעם שקצת היה לי רע, וקצת חשוך , וקצת איבדתי תקווה בדרך – </span> </p> <p> <span> התמונה הזאת הדליקה בי אור. </span> <span> <span>  </span> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> האתגר הכי גדול בצילום הוא להשתמש באור לטובת התמונה. </span> </span> </p> <p> <span> לפעמים זה מצליח ולפעמים לא.. </span> </p> <p> <span> צירפתי לכם כמה תמונות שצילמתי מזמן. בעיניי הצלחתי יפה לראות את האור, בתוך החושך. </span> </p> <p> <span> <span> (כל התמונות צולמו בשעות צהריים חמות ושקיעה, עם שימוש בתאורה טבעית של השמש בלבד) </span> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0832-5e2d7065.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0683-77562eab.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0700.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0608-dbb618c3.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0050-2.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Thu, 06 Feb 2025 06:18:57 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post431a1ead בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post1a7086ac <div data-rss-type="text"> <p> <strong> השבוע הייתי עצובה במיוחד. ונלחמתי עם עצמי לשהות שם.בעצב. </strong> </p> <p> <strong> כי יש רגעים שצריך להרגיש אותם כדי לעבד אותם באמת ולהבין אותם לעומק. </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> זה הרגע שאם לא בא </strong> <span>   </span> <span> <span> </span> </span> <strong> לכם </strong> <span>   </span> <span> <span> </span> </span> <strong> לשהות בעצב אתם יכולים להפסיק לקרוא ולדלג ישר לתחתית, </strong> </p> <p> <strong> יש שם הרבה תמונות יפות. </strong> </p> <p> <strong> כאב הוא מנוע יצירתי מדהים ככה אומרים יודעי יצירה...ויודעי כאב.. </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> אז הייתי עצובה. </strong> </p> <p> <strong> וכשאני מנסה לצאת מהעצב ולחשוב מה גרם לי להיתקע שם כמה ימים ברצף הבנתי משהו עמוק על עצמי. </strong> </p> <p> <strong> הבנתי שבתוך תוכי יש איזו ציפייה לשינוי. שינוי כזה מהותי, לא קוסמטי חיצוני. </strong> </p> <p> <strong> הבנתי שעל מנת שהשינוי הזה יקרה, צריכה להיות יגיעה גדולה. </strong> </p> <p> <strong> ועוד הבנתי שעל מנת שתהיה היגיעה הגדולה הזאת אני זקוקה להכוונה טובה ומדוייקת שתדע לקחת את הכוחות הגדולים שלי ולנתב אותם לעוררות הרצון לבניה מחודשת. </strong> </p> <p> <strong> ואחרי שהבנתי את כל זה , הבנתי גם שלמרות כל העמל והיגיעה וההכוונה, והרצון והדיוק וההתעוררות הפנימית שלי , למרות כל אלו – עדיין יהיו דברים במציאות שלי שלא ישתנו. </strong> </p> <p> <strong> והנטייה הטבעית שלי היתה לחפש בעקבות ההבנה הזאת סיבות או תירוצים , הקלות או התחשבות והכלה.. </strong> </p> <p> <strong> ועצרתי. </strong> </p> <p> <strong> הבנתי שזו אנרגיה שמושכת אותי להישאר במקום, המוכר, הידוע, הנקרא "נח" , ואני צריכה לזוז עכשיו ולתעל את האנרגיה שלי לשינוי המהותי הזה שהחיים מזמנים לי.  </strong> </p> <p> <strong> וההתנגשות הזאת , בין רצון אחד לרצון אחר, בין אזור אחד "נח" לאזור אחר "לא ידוע" , בין עצמי לבין החוץ- ההתנגשות הזאת הותירה בי עצב רב. כמו הודיעה שעליי להיפרד ממהות מאוד מהותית שהיתה בי לטובת הקומה הבאה שאני מזומנת לבנות בעצמי בחיי. </strong> </p> <p> <strong> ושאין לי ברירה אחרת. </strong> </p> <p> <strong> ואת העצב העמוק הזה לא ידעתי לאן לתעל. </strong> </p> <p> <strong> אז הלכתי לים. יום ועוד יום. ויצאתי לטבע פעם ועוד פעם. </strong> </p> <p> <strong> ונשמתי עמוק. וגם קצת צילמתי. </strong> </p> <p> <strong> ובכיתי. אלוהים יודע כמה בכיתי. כאבי לידה בכיתי, צירי לחץ ממש… </strong> </p> <p> <strong> וזה בכלל לא משנה אם אתם שקוראים מבינים על איזה עצב ואיזו מהות אני מדברת או לא, אני בטוחה שלכל אחד יש רגעים בחיים בו הוא צריך לאזור אומץ , להשאיר את ה"אני" הישן שלו במקום בו הוא נמצא, לגייס את כל הכוחות העל טבעיים שלו, ויחד עם זאת לתת לכל התהליכים הטבעיים שקורים בעצמו וסביבו מקום של כבוד, ולהמשיך ולצעוד ולעלות ולהתקדם ולבנות, </strong> </p> <p> <strong> ולהמשיך ולתת לעצמו להתפרק, ולהבין שככה זה ייבנה, ככה זה יתפרק ויורכב מחדש. </strong> </p> <p> <strong> רק ככה.  </strong> </p> <p> <strong> ריקבון הזרע הוא תנאי הכרחי לצמיחה ורק בעקבותיו תבוא פריחה.  </strong> </p> <p> <strong> ויום אחד תגיע העת שאשב בגינה היפה שעדרתי וחפרתי ובכיתי בתוכי ואשמח על הפרחים היפים שיעלו בי. </strong> </p> <p> <strong> ואני אדע כי כמו בגינה שלי בחוץ יש פרחים שנשארים לעונה או שתיים, ויש כאלו שנשארים יותר , יש כאלו שיחים שגדלים עד לגובה מסויים ויש עצים בעלי שורש עמוק וגזע עבה ויציב , </strong> </p> <p> <strong> ולאלה כמו גם לאלה יש מלאך שומר המצווה : </strong> </p> <p> <strong> "גדל"  </strong> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250130_165130.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250127_165941.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250127_170001-1f5ebf90.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250127_170021.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250126_152028.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250126_153339.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250124_141554.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250124_135252.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20250124_140048.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Fri, 31 Jan 2025 12:56:30 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post1a7086ac בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postfc52bc8b <div data-rss-type="text"> <p> <strong> חלק אחד - אף פעם לא ניסיתי כותנה מצרית </strong> </p> <p> <span> זה היה אחד השבועות המורכבים בחיים שלי , בחיים שלנו. </span> </p> <p> <span> בהלימה מושלמת בין החוץ לפנים כל הערכים התערבבו. </span> </p> <p> <span> כל הרגשות התערבלו במין מכונת כביסה שסוחטת וסוחטת וסוחטת </span> </p> <p> <span> והסיבים מהם אנחנו עשויים..קשים כאלו, צפופים, מורכבים... סיבים ישראליים , לא איזה כותנה רכה תוצרת מצרית.... (אף פעם לא בדקתי כותנה מצרית, המחיר הרתיע אותי עוד לפני שהעזתי להרגיש ) </span> </p> <p> <span> ועכשיו אין מכונה שיכולה לייבש לנו את הלב בלי קמטים , להחליק הכל , כלא היה, חדש מהחנות , לא שומש אפילו פעם אחת. </span> </p> <p> <span> אנחנו דהויים ובלויים , מסמורטטים, העצבים מרוטים עד לקצוות ומעבר. </span> </p> <p> <span> אני כותבת ברבים , אני כותבת על עצמי, אני בטוחה שיש עוד זוג עיניים אחד שקורא עכשיו ומזדהה. </span> </p> <p> <span> איך ברגע אחד עקרונות ברזל צרובים בדם יכולים לקבל אופי מנוגד </span> </p> <p> <span> איך ברגע אחד מחשבות רגשות ומאוויים הופכים אדם מאויב לשונא בלי שיש באמת שוני בינינו </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> איך ברגע אחד העולם נחלק לשחור ולבן וכבר אין ביטוי לצהוב וכתום ואדמדמם </span> </p> <p> <span> והערבוב הזה הוא תוהו ובוהו של רגשות ומחשבות וכאבים </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> תוהו ובוהו של רצונות וחלומות ושברים </span> </p> <p> <span> תוהו ובוהו של נסיונות לייצר סדר עולמי , ארצי , משפחתי , פנימי </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ורק קרן אור אחת זעירה מנסה לקום מתוך התוהו וללחוש </span> </p> <p> <span> מתוך התוהו הזה ייברא שוב העולם , </span> </p> <p> <span> יפה, ומופרד, צומח ומצמיח ותקין . </span> </p> <p> <span> אם רק נאמין. </span> <span> <span>  </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/%D7%99%D7%9D+%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%97.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> חלק שני - דברים שלחש לי השדה </strong> </p> <p> <span> <span> עם הגב אל המתים <br/> החיים מרגישים פתאום חזקים. <br/> ביציאה מבית העלמין <br/> מול שדה פתוח לרווחה <br/> יושבת על כיור שיש מפורק, <br/> מעליי שמיים ציוריים <br/> מלפניי ומצדדיי שדה. <br/> ואני בתוכי סוערת, אבלה <br/> על המתים ועל מה שלא יראו עוד . <br/> עצובה , כואבת <br/> עלינו החיים ועל מה שלא יהיה לנו עוד. <br/> ובין האין לאין <br/> לוחש לי השדה ומנשבת לי הרוח: <br/> הביטי לשמיים ילדתי <br/> לכם שנותרתם חיים - הכל פתוח. <br/> פתוחים שערי תפילה, פתוחים שערי צעקה <br/> פתוחים שערי מחילה, פתוחים שערי צדקה <br/> פתוחים שערי חמלה, פתוחים לרווחה שערי האהבה <br/> פתחי ליבך ילדתי, לוחש לי השדה בשקט של מתים <br/> פתחי ליבך ילדתי אל החיים... </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/474749652_10236472558655395_8612956859202220488_n.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> חלק שלישי - סיפורי דורות </strong> </p> <p> <span> בחודשים האחרונים </span> </p> <p> <span> אספתי בשתי ידיי </span> </p> <p> <span> רסיסי לב שבור </span> </p> <p> <span> של סבתי </span> </p> <p> <span> של אמי </span> </p> <p> <span> של עצמי </span> </p> <p> <span> ושל ילדיי </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20220323_194043_edited.jpeg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Thu, 23 Jan 2025 06:38:42 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postfc52bc8b בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post2fae785f <div data-rss-type="text"> <p> <span> היום הוא צום עשירי בטבת. </span> </p> <p> <span> היום בו התחיל המצור על ירושלים </span> </p> <p> <span> היום בו הכל התחיל עד ט' באב שם הכל נגמר... </span> </p> <p> <span> הרבנות הראשית גם קבעה את היום הזה כיום הקדיש הכללי לזכרם של חללי השואה שמקום קבורתם לא נודע. </span> </p> <p> <span> רבות מדברים ביום הזה על הסדק הזה , עת הוחל המצור , ששם הכל מתחיל, </span> </p> <p> <span> אבל המחשבות שלי נודדות למקומות שבהם הכל נגמר, לאנשים שעבורם הכל נגמר. </span> </p> <p> <span> אי שם, בלא נודע. </span> </p> <p> <span> <span> ואני נודדת מפולין דרך גטו וורשה לתוך היערות, לשוחות המסודרות, לבורות האקראיים, לכל אלו שנשארו שם, באירופה הקרה, </span> </span> </p> <p> <span> <span> ועולים מולי באותה הנשימה גם כל אלו שכאן, על אדמת ציון הנכספת , ברחובות, בבאר שבע, ביפו, </span> </span> </p> <p> <span> <span> נלקחו מהם טפם ועולליהם, ומקומם, חייהם ואולי מיתתם מאז במקום לא נודע... </span> </span> </p> <p> <span> <span> והמחשבות שלי ממשיכות ונודדות על כל אלו שקברו את עצמם או נקברו בלית ברירה בתוך אבלם ברבות השנים ומקום קבורתם בלא נודע, אם בהתפתחות אסון כזה או אחר, אם במבצעים או במלחמות אם ביישובים או באוטובוסים מתפוצצים, </span> </span> </p> <p> <span> עברנו פה , בחיים כל כך קצרים, כל כך הרבה מכאובים שחלקנו מתהלכים חיים בינינו אבל איפה שהוא, אי שם,  קבורה שמחת חייהם ומקום קבורתה אי שם, בלא נודע </span> </p> <p> <span> והם חיים בלא נודע הזה </span> </p> <p> <span> והולכים בלא נודע הזה </span> </p> <p> <span> ואולי גם מצליחים לעשות איזה משהו בתוך הלא נודע הזה </span> </p> <p> <span> וחלקם עלולים גם למות שם,  בלא נודע... </span> </p> <p> <span> <span> אז ביום כזה כללי, אני מבקשת לפתוח סדק, שיכניס להם קצת אור, </span> </span> </p> <p> <span> שאולי הסוף שלהם יהיה סוף אחר מהסוף הידוע של היום הקדוש הזה, עשירי בטבת, </span> </p> <p> <span> אולי המלחמה הפרטית שלהם תזכה להיות קצת מלחמה כללית של עם , שנמצא במצור רגשי, </span> </p> <p> <span> שאסור לו להתפרק כי תיכף דופק האסון הבא בדלת , </span> </p> <p> <span> שאסור לו להרגיש יותר מדי כי תיכף יידרש לעוצמות מאין כמותן כדי להמשיך </span> </p> <p> <span> ולגייס כוחות לחיות עוד קצת ועוד קצת </span> </p> <p> <span> בלא נודע. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20241105_105716.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Thu, 09 Jan 2025 19:12:01 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post2fae785f בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post5fdae387 <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> ביקשו ממני לתאר במילה אחת איך היתה שנת 2024 </span> </span> </p> <p> <span> <span> אמרתי : </span> </span> <span> "היתה" ... </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> כולם מסכמים שנה והראש שלי בכלל בעולמות אחרים... </span> </span> </p> <p> <span> <span> מה לסכם, איך לסכם, וגם , הכי חשוב... לָמָּה צריך לסכם... </span> </span> </p> <p> <span> הרי חודש ינואר הוא בסה"כ החודש בו מתחילה שנת כספים חדשה... </span> </p> <p> <span> <span> ועוד הרי כתוב בגמרא (מסכת ביצה) כי מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה, ושם הכוונה לראש העברי.. </span> </span> </p> <p> <span> אז הגיוני שהערבוב הזה בין העברי ל"מניינם" דיי מערבב אותי.. </span> </p> <p> <span> אבל לפעמים צריך להתיישר עם העולם הזה החיצוני כי בפעם האחרונה שכתבתי על צ'ק ג' טבת הפקיד בבנק לא ממש ידע מה לעשות עם זה... </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> יש לנו הרבה תפילות על פרנסה... ויש לו לריבונו של עולם הרבה דרכים להשפיע עלינו שפע... </span> </p> <p> <span> <span> בשנה הזאת היוצאת , בנוסף להיותי עצמאית בתחום הצילום וסדנאות הצילום חזרתי לעבוד כשכירה... </span> </span> </p> <p> <span> ואני מזכירה לעצמי שגם זו דרך לקבל את הכסף בשפע שהתפללתי עליו... </span> </p> <p> <span> אולי יש עצמאים ועצמאיות שיגידו שאני "מסכנה" שלשם התדרדרתי </span> </p> <p> <span> אולי יש עצמאים ועצמאיות שיחגגו את "נצחונם" שלהם אל מול "הכשלון" שלי </span> </p> <p> <span> אולי רואה החשבון שלי לא מבסוט כמו שהיה רוצה מהמאזן </span> </p> <p> <span> אולי... </span> </p> <p> <span> <span> אך אם לסכם בעוד מילה את השנה , </span> </span> </p> <p> <span> מעבר לזה שהיא "היתה" אני עבדתי ב"להיות" </span> <span> . </span> </p> <p> <span> להיות </span> <span> . </span> </p> <p> <span> להיות איתנה כשהמחשבות מתערבבות בין מציאות לדמיון </span> </p> <p> <span> <span> להיות אמיצה ולהעיף את הדמיונות </span> </span> </p> <p> <span> להיות שוב אמיצה בלהתמודד עם המציאות </span> </p> <p> <span> להיות כשהיה קל ופשוט </span> </p> <p> <span> להיות כשהכי רציתי לברוח </span> </p> <p> <span> להיות כשהכי מובן מאליו לא להיות </span> </p> <p> <span> <span> להיות כשנדרש ובעיקר כשלא נדרש </span> </span> </p> <p> <span> להיות בעד , להיות נגד </span> </p> <p> <span> להיות. </span> </p> <p> <span> <span> להנכיח את </span> </span> <span> מהותי , שלי, הייחודית,  </span> <span> <span> זו שבלעדיה העולם לא שלם, אחרת לא הייתי פה בינינו... </span> </span> </p> <p> <span> <span> וכל מי שניסה פעם או פעמיים להיות יודע שפשוט זה לא </span> </span> </p> <p> <span> ויודע שלסכם שנה "שהיתה" בניסיונות "להיות" זה אומר שיש הרבה כשלונות </span> </p> <p> <span> וצריך למצוא איזו הצלחונת אחת קטנה שכן הצלחתי להיות בה , </span> </p> <p> <span> אחת כזאת שאם אתרכז רק בה היא תמלא את השנה שהיתה באור יקרות </span> </p> <p> <span> ותתן לשנה החכספים החדשה משמעויות נוספות </span> </p> <p> <span> למשימת החיים הפשוטה אך מורכבת הזאת </span> </p> <p> <strong> להיות. </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> יה"ר שתיפתח עלינו שנת כספים טובה :) </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20220330_144817-a2fb8438.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Thu, 02 Jan 2025 18:22:47 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post5fdae387 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post6ef2b3c8 <div data-rss-type="text"> <p> <span> בעוד שלמה המלך מבקש "לך אל הנמלה עצל" </span> </p> <p> <span> אני מצאתי את עצמי בעצלנותי כי רבה היא הולכת אל ה..רובוט... </span> </p> <p> <span> יש לנו בבית 3 רובוטים מוצהרים ובכל מכשיר סלולרי מתחבאים עוד כמה כאלו שאני יודעת או לא על קיומם... לכל אחד לכאורה תפקיד שונה, אבל בפועל כולם עושים את אותה העבודה. או לפחות אמורים... </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> זה היה בשעת ערב מאוחרת, עמדתי במרכז המטבח והבטתי ברובוט הקטן העגול שהתעורר לפתע לחיים, בלי שאף אחד ביקש ממנו, אף אחד לא תיכנת אותו , אני בהתעלמות גמורה לקיומו, אבל הוא פשוט התעורר והתחיל לנקות. </span> </p> <p> <span> אז הסתכלתי בגולם, סליחה, ב "מאמי"... ככה כתוב עליו לפחות, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ועקבתי אחרי כל תנועה ותנועה שלו,  אחרי כל סיבוב וסיבוב אחרי כל איסוף וכל.. פספוס... </span> </p> <p> <span> וחשבתי לעצמי- הוא גאון הרובוט הזה.פשוט גאון. יש לו שיטה. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> הוא נראה כאילו הוא מסתובב במקום, אבל בסוף הוא ניקה את כל השטח.. </span> </p> <p> <span> <span> ועוד הפלגתי במחשבה שאולי גם אנחנו צריכים שיטה ככה כדי להתעורר מהמצב הזה. </span> </span> </p> <p> <span> אולי גם אנחנו צריכים איזו שהיא דרך מדוייקת לעבוד בה כדי לצאת מתוך הנקודה של עצמנו, שנתקענו בה.. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> וזה בכלל לא משנה מה הנקודה או למה מתי ואיפה נתקענו -   </span> </p> <p> <span> העיקר שתהיה תזוזה. שנצא מעצמנו, שנזוז, שנזיז , שנתקדם . גם אם זה בסיבובים קטנים שנראים לנו כאילו אנחנו מסתובבים במקום – בסוף כל הבית נקי , נכון שככה עובד הרובוט...?  מסתובב סביב עצמו עד שאני מתייאשת מלהסתכל עליו, ואחרי פרק זמן לא מבוטל אני נוכחת שוב ושוב שהוא באמת מגיע לכל הפינות... </span> </p> <p> <span> אז בעוד אני תקועה במבטי על הרובוט ועל המסרים שאני לומדת ממנו , זולגות לי דמעות מהעיניים. </span> </p> <p> <span> על הקושי והכאב וצער הפרידה, איך בתוך פחות משלושים יום איבדנו גם דוד אהוב וגם סבתא נערצת. </span> </p> <p> <span> איך המשפחה שלי איבדה גם צלע וגם ראש בתוך פחות מחודש ימים. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> איך שתי דמויות מלאות חיים ומשמעות כבר לא יהיו איתנו יותר, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> איך אנחנו כבר לא נהיה מי שאנחנו , איך הכל עומד להשתנות,   </span> </p> <p> <span> איך צער וכאב בוחשים בי בעירבוביה </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ועכשיו, עוד רגע קטן ממש , כולנו ניאלץ לזוז מהנקודה שלנו , מהקיפאון הזה שישבנו בו שבעה ועוד שבעה </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ונפתח בלית ברירה פרק חדש בחיים. </span> </p> <p> <span> אולי בהתחלה נזוז קצת במעגלים ,אולי יידרשו לנו המון תנועות כדי לעשות פעולות בסיסיות </span> </p> <p> <span> אולי קצת ניחנק ונתקע, ולא נזהה שאנחנו בעצמנו עצמים כבדים במרחב </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אבל אני מאמינה שבסוף , נזוז, ובסוף בעזרת ה' יהיה לנו גם כח להצליח להגיע לכל הפינות... </span> <span> <span> </span> </span> <span> <span>  </span> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> תמונה של האהובים שלנו שנפרדנו מהם </span> </p> <p> <span> דוד יואל ז"ל וסבתא לאה ז"ל </span> </p> <p> <span> ת.נ.צ.ב.ה </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240911_203023.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Thu, 26 Dec 2024 20:12:48 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post6ef2b3c8 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post3406974c <div data-rss-type="text"> <p> <span> באחת הקבוצות ביקשו המלצה לבית קפה לשישי בבוקר...משהו פסטורלי מומלץ כזה... </span> </p> <p> <span> ההמלצות שעפו שם העיפו לי את כל הרשתות שהידקתי השבוע </span> </p> <p> <span> כאילו היה צריך טריגר והסכר נפרץ </span> </p> <p> <span> <span> בכל המקומות שהמליצו ביקרתי , המתנתי תורים ארוכים , ואף טעמתי, בחלקם אפילו דיי התאכזבתי... בעיקר מעצמי , איך בעקבות המלצות מצולמות ברשת חברתית נהרתי כמו רבים לטירלול הזה... ואיך בזבזתי את הזמן והאנרגיה והווייבים החיוביים של שישי בבוקר בתור לקפה פושר ומאפה לא מתוחכם, כמו שמוכרים מתחת לבית.... </span> </span> </p> <p> <span> וזה מילא אותי עצבים. </span> </p> <p> <span> עצבים שהחזיקו בי יום שלם ! ובמשך כל היום אני מגלגלת את העצבים האלה בראש, איך אנחנו "מטומטמים" אחרי המלצות צבעוניות ריקות מתוכן, איך כל אחד יכול להיות "משפיען" אם רק צילם את הקפה בזווית המתאימה, איך כל מאפה מקבל דירוג של 7 כוכבים כשמייצרים את כולם באותו המפעל ומשווקים אותו ושכמותו לכלללל המקומות ה"שווים" , רק הנייר עליו הוא מוגש משתנה לפי החשק של בעל הקפה... </span> </p> <p> <span> עצבים. עצבים. </span> </p> <p> <span> וכשנגמר היום וחשבתי לעצמי מה עשיתי היום... ונזכרתי שהיום התחיל באיזה קבוצה עם המלצה לקפה, אז חייכתי לעצמי ונתתי לעצמי סטירה קטנה על העורף, מטומטמת. </span> </p> <p> <span> את כועסת – תכעסי . </span> </p> <p> <span> מה עשה לך הקפה ?? מה אשמים האנשים שרוצים לראות קצת פרסומות שמחות ויש מי שיתן להם מלוא הצורך ?? מה אכפת לך כמה תורים יש ביער ההוא ואצל ההיא... את בבית, בפוף, במזגן , תנשמייייייייי </span> </p> <p> <span> והעצבים שלי לאט לאט התחילו לקבל שם וצורה ומקום , ופתאום כבר לא כעסתי כל כך וממש ממש רציתי לקום בשישי בבוקר , לסוע לאיזה מקום שמצטלם יפה ולקנות קפה ומאפה בינוני ולייסר את עצמי שעבדתי קשה כל השבוע בשביל להעלות עכשיו את הקלוריות בחזרה ואם זה היה שווה את זה אז מילא... </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> אם אתם מזדהים עם כל הטרלול הזה של הקפה , שלי , של העולם , אתם רק צריכים להשאיר לי הודעה בתחתית, אתם צריכים להיות מחוברים לפייסבוק מהמכשיר , כן.. אני יודעת... הממשק הזה מעצבן, </span> </span> </p> <p> <span> אולי אני אתעצבן על הממשק זה הרבה יותר זול ומרזה מקפה ומאפה..... </span> </p> <p> <span>   </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> היה מתבקש לגאול כמה תמונות של קפה מהגלריה, כולם אגב, צולמו בסלולרי... </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20231006_103640.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240402_094949.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20221201_102741-a433cbd3.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20210709_075915.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20230621_102427-7371795c.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20210406_084649.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Fri, 20 Dec 2024 07:26:30 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post3406974c בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postee0d8b1b <div data-rss-type="text"> <p> <span> זה אני מול הדף. </span> </p> <p> <span> זה לא פייר, לא כוחות. </span> </p> <p> <span> הוא לבן, חלק, נקי, מוכן לספוג הכל, הוא לא משלם מחיר על אות אחת שתיכתב עליו, </span> </p> <p> <span> ואני סופגת את הכל, עמוק עמוק, לפעמים אפילו כמה פעמים הולכת וחוזרת אל המילים מנסה לשאוב מהם מה שאני מייחלת שיתנו לאחרים. </span> </p> <p> <span> יש משהו מרפא בחוסר אונים הזה אל מול הדף הלבן הנקי כמו אומר לי אפשר להתחיל מחדש בכל רגע נתון, לפתוח דף חדש. </span> </p> <p> <span> המציאות לא תשתנה,  זאת פשוט החלטה פנימית שלי אל מול הדף. </span> </p> <p> <span> אם לא התחברתי למה שיצא לי מהלב או למה שיושב לי על הלב או למה שקיים לי בתוך הראש והמחשבות אני פשוט יכולה להתחיל מחדש ולפתוח דף חדש ולבן . </span> </p> <p> <span> כמה פשוט , כמה מורכב, הרי הכל יצא, כל הג'יפה כתובה פה שחור על גבי לבן, לא משנה הפונט, הגודל ואפילו כמות טעויות הכתיב לא רלוונטית, </span> </p> <p> <span> אז למה אני מתמהמהת בכלל אם בהינף אצבע ובלחיצת כפתור אפשר להתחיל מחדש ??? </span> </p> <p> <span> כי זה אני מול הדף וזה לא כוחות. זה לא פייר. </span> </p> <p> <span> <span> הדף הזה אין לו קיום במציאות. למילים למחשבות ולרגשות שלי – יש. </span> </span> </p> <p> <span> <span> וזה לא כוחות כי תמיד אני מנצחת את הדף. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני חיה, נושמת, בועטת, מתמודדת עם כל מה שנכתב עליו , נושאת באחריות , בהשלכות של מה שנאמר. </span> </span> </p> <p> <span> <span> מילה שיוצאת אי אפשר להחזיר גם אם פותחים דף חדש, אולי בעידן של פעם כשהיו כותבים עם עט ודיו , היה אפשר לקמט ולהשליך באמת לפח , בלי יכולת ללחוץ על כפתור שיחזיר את הקמטים מהסל, אולי פעם כשהיו כותבים בעט ודיו היה אפשר לשבת ולדמוע על הדף עד שהמילים היו מיטשטשות ונמחקות ולא היה נשאר מהן זכר, ואז היתה איזו תחושה של ניקוי פנימי </span> </span> <span> אמיתי </span> <span> . היום אני חוששת על המקלדת מכמות הדמעות , שאולי זה יגרום לאיזה קצר, הכל חשמלי כל כך חוץ מהמילים שלי שהן בשר בדם, תרגום לא מוצלח של חוויות רגשות ומיחזור של מחשבות ששוב ושוב מביאות אותי אל אותו המקום הזה , המברר, העמוק, הכואב, ואולי זו רק תקופה והכח שלי אל מול העולם הפנימי שלי ילך ויהיה יציב יותר. אני לא חושבת שאני צריכה עוד עוצמה אל מול ה"תוך" שלי, אולי רק עוד קצת זמן להבשיל אולי רק קצת שמש, להתחמם , להיות מוכנה לפשוט מעליי את הקיים , ולקבל באהבה כנה את כל מה שיש לי מתחת ... </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> זה אני מול הדף </span> </p> <p> <span> זה לא פייר , לא כוחות. </span> </p> <p> <span> הוא לבן, חלק, נקי, מוכן לספוג הכל, הוא לא משלם מחיר על אות אחת שתיכתב עליו, </span> </p> <p> <span> ואני סופגת את הכל, עמוק עמוק, לפעמים אפילו כמה פעמים הולכת וחוזרת אל המילים מנסה לשאוב מהם מה שאני מייחלת שיתנו לאחרים. </span> </p> <p> <span> זה לא פייר, לא כוחות </span> </p> <p> <span> אני תמיד יוצאת מנצחת. </span> </p> <p> <span> איזה מפחיד זה לנצח. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> כמה תמונות של ים ושמיים מהשבוע האחרון... </span> </span> </p> <p> <span> <span> מקום וזמן נקי לנשום, </span> </span> </p> <p> <span> <span>  </span> להחליט להתחיל, שוב,  מחדש.. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/IMG-20241208-WA0020.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20241209_142716.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20241211_144957.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20241210_165305.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20241210_163911-1f7a438d.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20241210_165119.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Fri, 13 Dec 2024 10:58:39 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postee0d8b1b בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post06f7d877 <div data-rss-type="text"> <p> <span> החיים שלנו מורכבים מהרבה דברים ורגעים שלא בחרנו. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> וכמעט בכל סיטואציה כזו אנחנו זוכים לפגוש אנשים שעוזרים לנו לתווך בין המציאות לבינינו. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> בין הפְּנִים -לחוץ.בין הרצוי ל... מצוי... </span> </p> <p> <span> בשבועות האחרונים זכיתי להיות זו המרככת קצת באמצעות תמונות בתהליך של התרחבות. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אני אוהבת התרחבויות, אבל לא כולנו יודעים איך להתמודד איתן. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ובכן, מקרה שהיה כך היה.. הוותיקים לא יודעים איך להכיל את הצעירים , ויחד עם עיבוד גילם המתקדם ומצבם הגופני המשתנה -נדרש מהם לעבד סיטואציות חברתיות , על סף קיומיות הייתי אומרת, עבורם, וותיקי ומקימי הקהילה. עמודי היסודות והתווך של מה שהולך ומשתנה לנגד עיניהם: החל בשבילים המובילים אל בתים השונים מהבתים בהם גדלו, אפילו שהם נמצאים באותה קוביית השטח, מבני הציבור שמקבלים אופי שונה, אפילו עמדות האוכל בחדר האוכל נראות אחרת והרכב החברים משתנה. </span> </p> <p> <span> תוסיפו למשוואה מצב בריאותי , ימים של מלחמה- וקיבלתם חיים שלא ממש בחרתם לחיות בהם. </span> </p> <p> <span> והזמינו אותי. </span> </p> <p> <span> לעזור מעט באמצעות תמונות לעבד את התהליך הזה. </span> <span> <span> </span> </span> <span> מהפְּנִים לחוץ, מהפרט אל הכלל. </span> </p> <p> <span> בחרתי לשתף אותכם בדברי הסיום שלי לסדרת המפגשים שעברנו יחד הוותיקים ואני. </span> </p> <p> <span> דברי הסיכום שלי היו דרך תמונות. </span> </p> <p> <span> כשאני חושבת על הקשר בין הסיכום ההוא המדוייק לחבורה ספציפית שעברה תהליך </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> לביניכם, הקוראים, אני מגיעה שוב למסקנה שמלווה אותי בחיים:  </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> כולנו מתמודדים בחיים עם אותם האתגרים פחות או יותר. בעוצמות שונות, בזמנים שונים, בתפאורה שונה. </span> </p> <p> <span> הכלים בנפש הנדרשים להתמודד עם המציאות- זהים . וככל שנפתח וניטיב ונעמיק מבט - נוכל לצלוח את ההתמודדויות האלו בטוב, נוכל לפתח בעצמנו חוסן לבאות. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ואין לנו מושג מה ילד יום, ומה צפוי לנו. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אז עדיף שנהיה מחוזקים. לעולם. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אגלה לכם ברמז : יש 2 תמונות שאף אחד מהמשתתפים לא בחר . תוכלו לנחש איזה ולמה ? </span> <span> <span> </span> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> אתם יכולים לבחור להיות אלו שפותחים את השער עבור שאר החברים , תכניסו אותם אליכם. לרצונות שלכם, לחלומות שלכם, לחזון שלכם. ויחד , תיצרו את החדש. </strong> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20210322_114126-17505203.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> אתם יכולים לבחור להיות אלו שמהווים בסיס יציב, יצוק, עם שורשים נטועים, </strong> <strong> </strong> </p> <p> <strong> ולתת לחברים לשבת בצילכם הרחב. </strong> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0045-e422f842-8de95f64.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> אתם יכולים לבחור להיות אלו שנותנים לחברים </strong> </p> <p> <strong> <span>  </span> להנות מפירות עמלם בכל עת ובכל מצב </strong> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_7265-cf729bdc.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> אתם יכולים לבחור להיות הגשר בין העבר לעתיד </strong> </p> <p> <strong> להגשמת החזון המשותף </strong> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20210322_105849.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> אתם יכולים לבחור להמשיך להיות הבסיס הקיומי לקהילה </strong> </p> <p> <strong> יחד עם המחירים המשתנים </strong> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/IMG-20230507-WA0020.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> אתם יכולים לבחור להמשיך ולהתנשא מעל ולחכות שיצמחו סביבכם חיים בהתאמה </strong> </p> <p> <strong> <span>  </span> למה שאתם חושבים שצריך להיות </strong> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20230327_062933-b34a3bb7-90aa685a.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> אתם יכולים לבחור להיות המגדלור שמאיר לחברים </strong> </p> <p> <strong> את הדרך הבטוחה עד ליעד </strong> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20230409_140330.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> כך או אחרת - הבחירה היא שלכם. </strong> </p> <p> <strong> אנחנו לא בוחרים את האתגרים איתם אנחנו נצטרך להתמודד </strong> </p> <p> <strong> אבל אנחנו בהחלט בוחרים את הדרך להתמודד איתם. </strong> </p> <p> <strong> מאחלת לכולנו פחות אתגרים כואבים , יותר אתגרים מצמיחים </strong> </p> <p> <strong> שנדע להשתמש בכלים שיש לנו כדי לצלוח את המסע הזה ושנשכיל להתרחב. </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Fri, 06 Dec 2024 06:11:57 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post06f7d877 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postd7c19a8f <div data-rss-type="text"> <p> <span> היתה מישהי שפגשתי לרגע אחד, תחנה בזמן. </span> </p> <p> <span> לכל אחד מאיתנו יש מישהו כזה, שהוא פגש בו באיזו מסגרת לאיזה רעיון או פרוייקט משותף או אולי אפילו סתם חלק איתו נסיעה יום-יומית במעלית... </span> </p> <p> <span> <span> היתה המישהי הזאת, ואז קרה לה משהו גרוע. מאוד. ולא ידעתי איך לגשת. </span> </span> </p> <p> <span> <span> והמשהו הזה גרם לזה שהרגע האחד ההוא, הקצר, בו נפגשנו התקצר עוד יותר. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ולא אמרתי לה כלום. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אחרי תקופה של כמה חודשים תפסתי את עצמי ונזפתי בעצמי על השתיקה הזאת. </span> </span> </p> <p> <span> <span> גייסתי כוחות ושלחתי לה את ההודעה הבאה : </span> </span> <span> <br/> "הבנתי שזה שאין לי מילים לא אומר שאני צריכה לשתוק. </span> </p> <p> <span> שולחת לך חיבוק חם, עוטף ואוהב ומאחלת לך ולמשפחתך את כל הטוב שבעולם". </span> </p> <p> <span> היא מצידה שלחה לבבות מתרגשים וניכר שהמילים נגעו בה הגם שבאו באיחור ובמסורה. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> השבוע נזפתי בעצמי שוב. <br/> קרה משהו גרוע, מאוד, למישהי שהיתה חלק מחיי באחת התחנות. </span> </p> <p> <span> <span> ודווקא בזמנו, כשהכל היה "טרי", מצאתי בי כוחות ומילים לגשת. וניגשתי. </span> </span> </p> <p> <span> ואז נעלמתי. </span> </p> <p> <span> <span> היו בי קולות שצעקו לי שאני מזייפת, הרי מאז עזבתי את התחנה המשותפת ההיא לא שמרנו על קשר, </span> </span> </p> <p> <span> <span> היו בי קולות שלחשו ברכּוּת כנגד, שאולי זה מה שיחזק את הביחד. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אבל מי בכלל חושב לחזק ביחד שכזה בנסיבות שכאלו ?? </span> </span> </p> <p> <span> <span> ועל אף כל זאת מצאתי בי רגע של שקט והצלחתי לאזן בין הקולות, ועשיתי מעשה: הרמתי אליה טלפון. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ואף אחד לא ענה בצד השני. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לא לקחתי את זה אישית. כולנו עסוקים ורצים מדבר לדבר, במיוחד כשכואב לנו אז אנחנו רק רצים רצים רצים בורחים מכל הדברים ולא עוצרים לרגע, כי זה כואב יותר כשעוצרים ... </span> </span> </p> <p> <span> <span> החלטתי לנסות ולהתקשר שוב בעוד כמה ימים, אולי אצליח. ואולי לא. </span> </span> </p> <p> <span> ואולי איכשהו רק מלראות על הצג שם של מישהו שפעם היה קרוב כבר עשה ללב שלה טוב. </span> </p> <p> <span> ואולי לא. לעולם לא אדע... </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> למה אני כותבת לכם את כל זה... ? </span> </p> <p> <span> <span> אולי מישהו מכם ימצא את הכוח לעשות צעד , לשלוח הודעה, להרים טלפון , לפייס בתוכו בין הקולות שלו ולתת קצת מזור ונחמה </span> </span> </p> <p> <span> <span> למישהו שהיה ולו רק לרגע , </span> </span> </p> <p> <span> עובר אורח בתחנת חייו. </span> <span> <span>  </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20241119_161900.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Tue, 26 Nov 2024 13:11:58 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postd7c19a8f בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postecf72966 <div data-rss-type="text"> <p> <strong> ירושלים </strong> </p> <p> <span> בכניסה לעיר, באמצע נסיעה בכביש סואן ועמוס </span> </p> <p> <span> הוויז הפסיק לעבוד. </span> </p> <p> <span> אני נמצאת בנתיב אחד מתוך ארבעה, לא מכירה את הדרך, אמורה לדעת איך אני ממשיכה מכאן. </span> </p> <p> <span> הצפצופים מכל צד לא עזרו לי להחליט, אבל בכל זאת לחצתי על דוושת הנסיעה. </span> </p> <p> <span> החלטתי לסוע ישר. פשוט ישר. אין לי מושג גם ככה מה הכיוון. </span> </p> <p> <span> תוך כדי שאני מזדחלת על 10 קמ"ש , ורכבים עוקפים מימין ומשמאל , אני מנסה ללחוץ על המסך, אולי זה יעורר אותו שם לחזור להראות לי את המסלול הנכון. </span> </p> <p> <span> וחשבתי לעצמי שזה היה נחמד אם היתה לי צ'קלקה דמיונית כזאת שהייתי יכולה להושיט יד ולהניח דרך החלון על גג הרכב , וכל הנוסעים איתי בכביש היו יודעים שאני לא יודעת את המסלול. והיו נרגעים מהלחץ והעצבים והצפצופים, ואולי גם מתקרבים ושואלים אותי לאן אני רוצה להגיע והיו נותנים לי את המסלול הנכון .. </span> </p> <p> <span> <span> הייתי בוחרת לה צבע </span> </span> <span> כתום.. </span> <span> <span> הכתום הוא בין לבין כזה... בין האדום העוצר בהחלטיות לבין הירוק שיכול לפעול בחופשיות. וזה היה הופך סימן מוסכם כזה. כמו שכחול זה משטרה ואדום זה הצלה וחירום </span> </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אז כתום יהיה לאלו שמחשבים מסלול מחדש וצריכים כמה דקות של שקט כדי להבין לבד,  בעצמם את הדרך. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ועד חשבתי איך החיים היו יותר פשוטים לפעמים אם הייתי יכולה לזהות מי מתלבט , לעצור לידו, לפתוח חלון, לזרוק תובנה או שתיים , ולהמשיך... ואיך היה לי כיף לקבל תובנות כאלו בעצמנו מפעם לפעם. </span> </p> <p> <span> ועד שדמיינתי אותי נוסעת עם הצ'קלקה הדמיונית שלי , הוויז חזר לעבוד וכמובן שהייתי צריכה לחזור את כל הדרך חזרה כי בחרתי בנתיב הלא נכון אל היעד... </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20241108_111448.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> אור </strong> </p> <p> <span> <span> בשבועות האחרונים נאלמתי. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ידעתי בדיוק מה אכתוב כשאחזור, זה לא מחסום מילים רגיל. </span> </span> </p> <p> <span> <span> הרגשתי ואולי אני עוד קצת מרגישה בתוכי, שהכל סר-טעם. </span> </span> </p> <p> <span> <span> חוץ מטעמו של המוות. </span> </span> </p> <p> <span> וכשלא מצאתי את טעמה של התקווה מנעתי מעצמי את הכתיבה. שכן אם אני לא מצליחה להביא מעט אור במילותיי שלי, איזו סיבה יש לי לקוות שתקראו אותם .... </span> </p> <p> <span> אני לא יודעת אם מצאתי טעם , כי עובדה שחזרתי לכתוב, </span> </p> <p> <span> <span> אני יודעת שהציון של שנה למלחמה תפס אותי חזק בגרון. </span> </span> </p> <p> <span> שנה לשבי , שנה לכאב וצער בלתי פוסק של חיים צעירים , יפים ומלאי משמעות שהגיעו לסיומם. </span> </p> <p> <span> שנה של אלמנות גיבורות ויתומים נדירים שנוסף לכל כאבם לא קיבלו פטור מלהמשיך ולהתהלך כאן בארצות החיים ולבנות ולפעול, ולחיות חיים מלאי משמעות. </span> </p> <p> <span> <span> וכאילו הם יודעים שזה תפקידם , מכל כיוון מוקרנות עוצמות של כאב לצד עוצמות בלתי נתפסות של חיים ושל תקווה , של אמונה בצדקת הדרך ושל אהבה אינסופית לארץ הזאת , </span> </span> </p> <p> <span> שכבר שנה מבכה על בניה, מאנה להינחם כי איננו. </span> </p> <p> <span> <span> אז החלטתי להיאחז בתקווה הזאת, ולהתחבר דרכה לאור. </span> </span> </p> <p> <span> ואולי בשבוע הבא אוכל להוסיף קצת אור משל עצמי... </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20241108_114452.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> שנזכה לבשורות טובות במהרה </strong> </p> <p> <strong> עם ישראל חי ! </strong> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Fri, 15 Nov 2024 05:08:47 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postecf72966 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postc1b6e0ea <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום שישי, ערב כיפור תשפ"ה , 5:30 </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> השעון המעורר מצלצל. </span> </p> <p> <span> מתעוררת, מתארגנת, מניחה על קצה המיטה בגדי הליכה, ולידם על הרצפה את נעלי הספורט. </span> </p> <p> <span> נכנסת חזרה למיטה לכמה רגעים של התאפסות, גם ככה ממש ממש חשוך בחוץ </span> </p> <p> <span> וזה חושך שקצת מפחיד אותי יותר מהחושך בשעות הערב </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> בשביל לצאת להליכה בחוץ. </span> </p> <p> <span> לפתע נשמע בום חזק בעוצמתו. יותר מהרגיל. משהו מפחיד. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> מחפשת באינטרנט, לא רואה שום איזכור לפעולה חריגה באזורנו. </span> </p> <p> <span> דקה לאחר מכן נשמעת אזעקה בקול שחודר את השקט המיוחל של הבוקר המיוחד הזה. </span> </p> <p> <span> ממ"ד. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ואני נדרשת לצאת מהפחדים שלי , ולהרגיע את הפחדים של הילדה הקטנה שלי. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> והילדה הקטנה שבתוכי </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אומרת תודה לה' על הנס הזה , הקטן, שעיכב אותי במיטה לעוד כמה דקות של שקט... </span> </p> <p> <span> ואני משתפת את התודה הזאת בקול בממ"ד. </span> </p> <p> <span> וכולם מודים איתי. </span> </p> <p> <span> והמחשבות שלי מתנתקות. ועולות בי כל אותן תודות קטנות על רגעים של "כמעט".. </span> </p> <p> <span> ואני מבקשת בליבי סליחה מבורא עולם שלפעמים, או רוב הפעמים אם להיות כנה, הרגעים האלו היו שקופים בעיניי. </span> </p> <p> <span> אותן תודות קטנות על רגעים של ביחד עוטף , מחבק ומגן </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ואני מבקשת בליבי סליחה מבורא עולם שלפעים לא הערכתי את העוצמה של ההגנה הזאת, ואת החוסן שהיא בונה בי. </span> </p> <p> <span> אותן תודות קטנות על רגעים פשוטים של חיוך, של פחד מתפוגג, של הבנה קטנה שאנחנו חלק ממשהו גדול </span> </p> <p> <span> רגעים כאלו שמרכיבים את היומיום האפור הזה שלנו , </span> </p> <p> <span> ומיד אני מבקשת סליחה בליבי על שקראתי לשנה העצומה הזאת יומיום אפור. </span> </p> <p> <span> על רגעים שלא הייתי מספיק חשופה לחסד ולטוהר , לגבורה ולזוהר של כל מה ומי שמתהלך סביבנו, בינותינו, בשבילנו </span> </p> <p> <span> בשבילי החיים, למען החיים, ועל אלו שהשאירו אחריהם חיים. </span> </p> <p> <span> הסליחות האלו מכסות את כל הסליחות האחרות שאני צריכה להיות מבקשת מחילה בעבורן. </span> </p> <p> <span> סליחה על כובד הלב </span> </p> <p> <span> סליחה על קהות העין והרגש </span> </p> <p> <span> סליחה על האנוכיות הזאת שלפעמים אני מתעטפת בה באמתלות שונות ומשונות </span> </p> <p> <span> סליחה על מילים כאלו ואחרות שאמרתי ועל אלו שלא.. </span> </p> <p> <span> סליחה על מחשבות שיצרו מציאות שלעיתים לא היתה רצויה </span> </p> <p> <span> סליחה על שמנעתי ממחשבות אחרות ליצור עבורי מציאות שונה </span> </p> <p> <span> סליחה על כל מה שלא עשיתי בעיקר כדי להיות טובה יותר </span> </p> <p> <span> עבורי, עבור משפחתי ועבור עמי. </span> </p> <p> <span> והמחשבות האלו מתערבבות לי עם תודות על מה ומי שאני יחד ולמרות ועל אף הכל. </span> </p> <p> <span> וכל המחשבות האלו בממ"ד </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> בערב יום הכיפורים תשפ"ה </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> בשעת בוקר מוקדמת </span> </p> <p> <span> חיברו אותי מהווה המתיש הזה שלנו לעָבָר המנצח, הגאה, המחובר בנצח </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> עם תפילה חזקה לעתיד </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> מלא בסליחה, מחילה וכפרה </span> </p> <p> <span> לחיים טובים ולשלום. </span> </p> <p> <span> תגידו אמן. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20241011_091534.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> שנה טובה ! </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Fri, 11 Oct 2024 06:33:53 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postc1b6e0ea בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post8cfeaf42 <div data-rss-type="text"> <p> <span> בעולם שקדם לשנה הזאת </span> </p> <p> <span> הייתי אמורה לפתוח סדנת פוטותרפיה באזור אשדוד, בשיתוף עם מכללת דרך הערך. </span> </p> <p> <span> בניתי 10 מפגשים שיעמיקו התבוננות פנימית באמצעות תמונה וצילום. </span> </p> <p> <span> וכבר היו נרשמים, וכבר שילמו, וגם היו את אלה שישלמו מיד אחרי החג כי לא הספקתי להגיע לכולם לפני... </span> </p> <p> <span> אבל מי שאמר והיה העולם החליט אחרת עבור כולנו. </span> </p> <p> <span> והכל בוטל, הוחזרו הכספים לבעליהם, ואני קברתי את הרעיון הזה. </span> </p> <p> <span> לפני כמה חודשים, חשבתי שזה לא הוגן לא להעביר את המתנה הזאת הלאה, והפעם, בשיתוף עם </span> </p> <p> <a href="https://www.facebook.com/groups/PhotographersIsrael/?__cft__[0]=AZUxRFmxiFQzso4Kq0wMWG7gLQYUMZpFgCyjNlr33nbIdXemsFaI_DXs-uwUx8S3O8yojKDqZTY3S82q0cRQSOIis2Br15DggZx0Lhfgqj2E8EdCMoj8cr1q6SFRmxymyIdiFwOO3Hv5Gyi1IQzyF9P-UTwgq8Bsd_TCUlvsBq9xoA&amp;__tn__=-UK-R" target="_blank"> צלמים בתחילת דרכם </a> <span> <span> אני מוציאה </span> </span> <span> סדנת פוטותרפיה </span> </p> <p> <span> <span> בת </span> </span> <span> שלושה מפגשים </span> <span> <span> . הפעם </span> </span> <span> בתל אביב </span> <span> . </span> </p> <p> <span> מיועדת </span> <span> <span> לכולם </span> </span> <span> , לא רק לצלמים. </span> </p> <p> <span> ההתנסות בסדנא היא עם מצלמת הסלולרי </span> </p> <p> <span> ואתם לגמרי מוזמנים. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> למה אנחנו מצלמים מה שאנחנו מצלמים ? </span> </p> <p> <span> עצרתם פעם להתבונן על הבחירות שלכם בצילום? </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> זוהי הזמנה למפגש עם תמונות על תמונות. </span> </p> <p> <span> הזמנה להעמיק מבט על הצלם שבי ועל הצלם שאני. </span> </p> <p> <span> על המחשבות שמבעד לעדשה ומה שיוצא כשאני מרוצה... </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> באמצעות כלים מעולם הפוטותרפיה ניגע בשאלות כאלו ועוד </span> </p> <p> <span> על הצבעים, הערכים, הקומפוזיציות והדמויות שאנחנו רגילים כל כך להוציא מהמצלמה שלנו. </span> </p> <p> <span> איך זה משפיע עלינו ? מה הקומה הבאה שלנו ? </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> שלושה מפגשי עומק על צלם,צילום ותמונה. </span> </p> <p> <span> בתאריכים: </span> </p> <p> <span>  מפגש ראשון- יום רביעי 6.11.2024 </span> </p> <p> <span>  מפגש שני- יום רביעי 13.11.2024 </span> </p> <p> <span>  מפגש שלישי- יום חמישי 21.11.2024 </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> כל המפגשים (בני כשעתיים) יתקיימו בצבד האקדמיה לצילום בתל אביב בשעה 18:00 </span> </p> <p> <span> הסדנה מיועדת לכל מי שחי ואוהב צילום ומתאימה לצלמים במצלמות מקצועיות ובמצלמה בבסמארטפון. </span> </p> <p> <span> בסדנה נעשה שימוש במצלמת הסמארטפון </span> </p> <p> <span> <span>  </span> </span> </p> <p> <span> עלות הסדנה: 890 ש"ח </span> </p> <p> <span> לפרטים נוספים והרשמה: 050-2001594 </span> </p> <p> <span> *פתיחת הסדנה מותנית במספר משתתפים </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> תמונה שצילמתי באחד ממפגשי הפוטותרפיה שהעברתי לקבוצה בעוטף... </span> </p> <p> <span> יצאתי מהמסדרוןו זה תפס לי את העין, העדשה והלב. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240618_091545.jpg" alt="המצלמה שלי מתרגשת וככה מתחילה סדנת צילום"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> שנה טובה ! </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Wed, 09 Oct 2024 05:48:02 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post8cfeaf42 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post4308e181 <div data-rss-type="text"> <p> <span> כשראיתם את הכותרת, חלקכם בטח היה סקפטי ובטוח שיהיו גם מילים, ולא רק תמונה.. </span> </p> <p> <span> נכון ? (תודו, נו, תהיו נחמדים... :)  </span> </p> <p> <span> האמת שאין לי אוויר ואין לי מילים לסכם את השנה הזאת... </span> </p> <p> <span> מרגישה שאני צריכה לפחות עוד שנה כדי לעבד את כל מה שחוויתי בשנה הזאת. </span> </p> <p> <span> כולנו צריכים. </span> </p> <p> <span> המלחמה הזאת הקצינה את כל מה שלא היה מאוזן בחיים של כולנו. לטוב ולמוטב. </span> </p> <p> <span> ואני מרגישה חסרת אוויר ממש. כאילו הגעתי לקצה. אבל זו תחושה שמלווה אותי כל יום מחדש בשנה האחרונה.. </span> </p> <p> <span> אז קוצר הנשימה קצת מובן.. </span> </p> <p> <span> ואם לא- אני משתדלת להיות בעין טובה כלפי עצמי ולמחול לי על אי-היכולת לסכם.. </span> </p> <p> <span> לעומת זאת- יש בי המון תפילות. </span> </p> <p> <span> על הקיים, על הנעלם </span> </p> <p> <span> על מה שישנו ועל מה שעוד יבוא </span> </p> <p> <span> על מה שעקום שיתיישר </span> </p> <p> <span> על מה שישר -שישאר </span> </p> <p> <span> על מה שמטושטש שיתבהר </span> </p> <p> <span> ועל כל מה שבהיר-שימשיך להאיר. </span> </p> <p> <span> יש בי תפילה על החיים, על המתים </span> </p> <p> <span> על הנשארים והשורדים </span> </p> <p> <span> על כל החלקים האלו בנפש שלי, בכלל לא התכוונתי לאנשים אחרים. </span> </p> <p> <span> גם עליהם יש לי תפילות למכביר, </span> </p> <p> <span> <span> בעיקר שיהיה לכולנו כח להיות ערים </span> </span> </p> <p> <span> <span>  </span> לראות שחר חדש מאיר. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0027-2.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> שנה טובה ! </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Mon, 30 Sep 2024 05:51:22 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post4308e181 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post218881d7 <div data-rss-type="text"> <p> <span> אני אופטימית, </span> </p> <p> <span> יש שיאמרו "ללא תקנה". </span> </p> <p> <span> אני נאחזת בה באופטימיות הזאת כמו שאני נאחזת בנשימות שלי. </span> </p> <p> <span> אני מעדיפה להיות אופטימית ולהתאכזב לפעמים </span> </p> <p> <span> מאשר להיות פסימית. </span> </p> <p> <span> אני חושבת שאם אהיה פסימית - לא אצליח להיות מופתעת בכל פעם שאגלה שהעולם באמת טוב. שאנשים באמת טובים. שלרובם יש כוונות להיטיב, ורק איפהשהו בדרך מתערבב לו הכל ומתחרבש. </span> </p> <p> <span> יש כאלו שממליצים לי בלי הפסקה להיות ריאלית. </span> </p> <p> <span> מה זה ריאלית.. אני שואלת בהתרסה מולם.. </span> </p> <p> <span> מציאותית. </span> </p> <p> <span> תהיי מחוברת למציאות. </span> </p> <p> <span> תרדי מהענן שלך, צאי מהבועה ותסתכלי לאמת בעיניים. </span> </p> <p> <span> ככה הם טוענים. </span> </p> <p> <span> אבל מה זאת המציאות ? אני שואלת מהורהרת... </span> </p> <p> <span> ואני לא מחכה לתשובה מהם. אני יודעת את התשובה. </span> </p> <p> <span> התשובות נמצאות בתוכי. </span> </p> <p> <span> העולם הוא טוב. ויש בו גם פחות טוב. </span> </p> <p> <span> וגם הטוב וגם מה שלא טוב - יורדים ביחד מהשמיים. ככה אני מאמינה. </span> </p> <p> <span> וזה עוזר לי לשמור על התקווה. </span> </p> <p> <span> וזה עוזר לי להביט למציאות בעיניים. בעיניים שלי. </span> </p> <p> <span> כי יש הרבה דברים במציאות שאם נהפוך את ההסתכלות עליהם - </span> </p> <p> <span> נראה טוב , או לא טוב, תלוי בזווית ממנה התבוננו. </span> </p> <p> <span> וכשקשה לי לאחוז באופטימיות הזאת , כי היא חמקמקה , היא דורשת יחס מתמיד ועבודה ללא הרף, ומתעקשת האופטימיות הזאת שניכנס לכל מיני זוויות שהמימדים שלי לא תמיד מאפשרים לי.. </span> </p> <p> <span> אז כשקשה לי - אני חוזרת למילים שאני כותבת לעצמי. </span> </p> <p> <span> זאת אחת הסיבות שאני כותבת. </span> </p> <p> <span> וזה נותן לי כח. </span> </p> <p> <span> ולפעמים, אני מודה, כל כך מורכב לי במציאות שאין לי כח למילים של עצמי. </span> </p> <p> <span> אז אני מסתכלת בתמונות שצילמתי. </span> </p> <p> <span> והן נותנות לי כח. </span> </p> <p> <span> <span> אם במילים אני צריכה לקרוא כמה מאות כדי להבין מחדש ולהירגע- </span> </span> </p> <p> <span> התמונה מופיעה לי ישר מול העיניים ונותנת לי את השקט הזה </span> </p> <p> <span> שנכנס ומרגיע וממלא בתקווה. </span> </p> <p> <span> זאת אחת הסיבות שאני מצלמת. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> היה הכי מתבקש לצרף פה תמונה שנותנת לי רוגע ושקט ותקווה. </span> </p> <p> <span> <span> אבל כדי שזה לא יהיה רק הטור שלי.. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני משאירה לכם מקום לתמונה שלכם. </span> </span> </p> <p> <span> ואם אין לכם עדיין אחת- צאו לצלם. </span> </p> <p> <span> ושימו לב לזווית. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/%D7%A2%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%91+%D7%9C%D7%9C%D7%90+%D7%A9%D7%9D-4b39cceb.png" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Thu, 26 Sep 2024 03:59:44 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post218881d7 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post319b0aba <div data-rss-type="text"> <p> <span> רק כשישבנו בתוך המשוריין , בדרך המשובשת, תוך כדי יריות עזות </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> הוא אמר - את יודעת, אני קיבלתי עיטור גבורה במלחמת העצמאות.. </span> </p> <p> <span> ואני כבר לא יכולתי לעצור את הדמעה, ונתתי לה לרדת... </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> זה היה ביום ראשון, יצאתי לטיול עם הקשישים במסגרת הקהילה התומכת של מט"ב שאני מנהלת. </span> </p> <p> <span> זה היה יום גדוש, עמוס , בעיקר עליות וירידות מהאוטובוס...אבל לא רק.. </span> </p> <p> <span> יום מלא בחיוכים , בברכות והודיות - על החיים , על המזל בחיים , על הבריאות , על הנהג והמלווים בכל פעם שעזרו ונתנו יד לרדת או לעלות, על המלווה שבסבלנות אין קץ תמכה בגב במעלה השביל בדרך אל התחנה הבאה, על דברים קטנים שאפשר עוד לעשות כשאתה בגיל 80 צמוד להליכון אבל מצליח להנות מהחיים ולצאת לטיול. </span> </p> <p> <span> עז זה שאתה עדיין מרגיש את חרדת הקודש אל מול חיילים במדים ועדיין נרעד בהתרגשות מעיטור הגבורה של אי אז לפני הרבה שנים. </span> </p> <p> <span> עיטור גבורה זה... </span> </p> <p> <span> זה וואוו. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> זה זורק אותך לרגע ההוא בו </span> <span> <span> </span> </span> <span> באמת </span> <span> <span> </span> </span> <span> ישבת בתוך משוריין בדרך משובשת וירו עליך... </span> </p> <p> <span> לא כמונו , באתר זיכרון (מדהים) של רשות הטבע והגנים. ( </span> <span> חאן שער הגיא </span> <span> - תרשמו לכם ותלכו בהזדמנות קרובה) </span> </p> <p> <span> זה זורק אותך לחברים שנתנו את החיים והנשמה כדי שכולנו נשב כאן היום במשוריין מדומה </span> </p> <p> <span> זה זורק אותך למילים ולמחשבות שנאמרו או התחבאו מאחורי הפחד מהלא-נודע </span> </p> <p> <span> זה זורק אותך לתחושת הניצחון שהיתה חדורה בך מאצבעות הרגליים ועד לשיער הראש המלא של אז </span> </p> <p> <span> זה זורק אותך לריחות הדם שלא ירדו לך מהידיים ומהאף שנים אחרי שכבר ישבנו כאן לבטח איש תחת גפנו </span> </p> <p> <span> זה זורק אותך לתקוות ולתפילות , לנחישות ולעוז, לגבורה ולפחד , לייאוש ולנחישות להגן בכל מחיר </span> </p> <p> <span> על הארץ הזאת, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> וזה גם זורק אותך </span> </p> <p> <span> לכאן ועכשיו </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> לנכדים ולנינים שנלחמים עכשיו בשוחות , ממש כמו אז, כתף אל כתף , להגן בכל מחיר על הארץ הזאת. </span> </p> <p> <span> וכמו אז, גם הם בטח מרגישים וחווים את כל המנעד ההוא שהיה לך בלב ובראש שעה שעה , דקה דקה, אולי זו תהיה הדקה האחרונה שלך, אבל הניצחון , חייב לבוא, ואתה חייב להיות שם כשזה בא. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> והרגע ההוא </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> שנתתי לדמעה לרדת </span> </p> <p> <span> היה הרגע ההוא שהסכמנו בשתיקה, שנינו, בפער של 30-40 שנה </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> שאין לנו מדינה אחרת </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ואין לנו עתיד אחר </span> </p> <p> <span> ויש לנו עבר מפואר וחיילים מדהימים </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> שיתנו לה, לארץ הזאת, יתנו לנו, לאוהבים והכואבים אותה-  את הנשמה. </span> </p> <p> <span> ולזכרם של כולם מאז ומהיום </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> יצאנו מהמשוריין עם ראש מורם , רגליים רועדות </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ולב פועם - </span> <span> <span> </span> </span> <span> בתקווה </span> <span> . </span> </p> <p> <span> כמו אז- גם עכשיו. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> זה קשה מנשוא, זה לא נראה באופק, זה לפעמים לא מושג בדמיונות הכי גדולים </span> </p> <p> <span> אבל </span> <span> <span> </span> </span> <span> אנחנו ננצח </span> <span> <span> </span> </span> <span> ! </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אנחנו ננצח ! </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> צירפתי לכם הרבה תמונות.. תלחצו על VIEW MORE.. </span> </span> </p> <p> <span> וכמו תמיד.. גם התמונות האלו צולמו מהסלולרי.. </span> </p> <p> <span> <span> רוצים לדעת גם לצלם מהנייד ? תזמינו אותי לסדנא :) </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240915_142747.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Fri, 20 Sep 2024 05:10:20 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post319b0aba בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post6cde12b2 <div data-rss-type="text"> <p> <span> זה טור על צילום. </span> </p> <p> <span> צילום מהנייד. </span> </p> <p> <span> טור עם הסברים ותמונות שממחישות. </span> </p> <p> <span> אולי גם ישתרבבו לי כמה מחשבות ותובנות על החיים, תסלחו לי מראש.. אין לי שליטה במחשבות שלי לפעמים.. </span> </p> <p> <span> (אין לי שליטה על כלום מסתבר, אבל זה כבר לטור אחר... ) </span> </p> <p> <span> אז צילום מהנייד. </span> </p> <p> <span> <span> ידעתם שיש לכם מצב צילום בטלפון שנקרא "צילום מקצועי" ? <br/> שניה לפני שאני מראה לכם איפה הוא נמצא- אסביר לכם למה כדאי לכם להכיר את המצב הזה ואיך אתם יכולים להשתמש בו ליצירת תמונות מיוחדות. </span> </span> </p> <p> <span> <span> המצלמה שיש לנו בכיס 24/7 היא בעצם... מחשב. <br/> ויש לה אינטרס גדול למצלמה הזאת - שהתמונות שבה יצאו טובות. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אחד הפרמטרים שמדגישים לנו כשאנחנו בוחרים סלולרי חדש היא רמת המצלמה. המפתחים משקיעים במצלמות כדי שיהיו תחליף נגיש למצלמות מקצועיות. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ועובדה שזה מצליח להם. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אז נחזור לזה שהמצלמה הזאת מחשב. ובגלל שהיא מחשב- היא עושה את התמונה מוארת במידה שנוכל לראות בה את כל הפרטים בכל תנאי. </span> </span> </p> <p> <span> <span> כמו למשל בתמונה הזאת : </span> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240824_201609.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> את התמונה הזאת צילמתי בשעת ערב יחסית מאוחרת, </span> </p> <p> <span> ממכשיר לא ממש חדש (סמסונג FE21) . </span> </p> <p> <span> <span> יכולת הצילום של המכשיר שלי בחושך היא בינונית ולא לשביעות רצוני המלאה, אבל... </span> </span> <span> אנחנו עושים הכי טוב בכלים שיש לנו. </span> </p> <p> <span> <span> עכשיו אני רוצה שתראו איך אותה התמונה הזאת נראית כשצילמתי אותה </span> </span> </p> <p> <span> במצב של "צילום מקצועי" : </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240824_201850.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> בעצם מה שעשיתי - החשכתי את כל המקומות שאין בהם אור. </span> </span> </p> <p> <span> המצלמה של הסלולרי , מצידה, האירה את השמיים ואת כל המרחב הלא מואר במידה שנוכל לראות את הפרטים. </span> </p> <p> <span> <span> ואילו אני רציתי רק </span> </span> <span> להתמקד באור </span> <span> . </span> </p> <p> <span> וזו הסיבה שכדאי לכם להכיר את מצב "צילום מקצועי". </span> </p> <p> <span> כשמצלמים במצלמה מקצועית (במצב ידני) יש כמה פרמטרים שאחראים על כניסת האור לתמונה. והפרמטרים האלו הם בשליטה מלאה של הצלם. </span> </p> <p> <span> במצלמה של הסלולרי אין לנו את כל הפרמטרים האלו אבל יש מספיק כדי שנוכל לשחק ולשלוט בכניסת האור בתמונה. </span> </p> <p> <span> יש את התריס - שהוא אחראי על כניסת האור. כשהתריס פתוח הרבה זמן - נכנס הרבה אור. כשהתריס פתוח מעט זמן - נכנס פחות אור. </span> </p> <p> <span> מהירות פתיחת וסגירת התריס נמדדת בחלקי השניה. ככל שהחלקי השניה קטנים יותר- נכנס פחות אור </span> </p> <p> <span> במצלמות זה מופיע בצורת שבר. המצב האידיאלי לצילום הוא... אין מצב כזה :) הכל תלוי במה שאנחנו רוצים לצלם, בכמות האור שאנחנו רוצים... </span> </p> <p> <span> <span> אז במקום לצלם במהירות ממוצעת של 1/400 ואז ייכנסו לתמונה גם הרבה פרטים שלא מוארים לתמונה , אפשר לצלם במהירות של 1/2000 ואז רק מה שיש בו אור יישאר מואר. </span> </span> </p> <p> <span> <span> זה סליידר פשוט, והיתרון במצלמת הסלולרי שאנחנו רואים את התוצאה לפני שאנחנו מצלמים ואז אפשר לכוון את זה איך שאנחנו רוצים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> חשוב לשים לב- </span> </span> </p> <p> <span> <span> גם במצב צילום מקצועי- אנחנו חייבים לשים </span> </span> <span> פוקוס על הנושא של התמונה. </span> </p> <p> <span> <span> ככה זה נראה במצלמת הטלפון : </span> </span> </p> <p> <span> אם אתם קוראים מהמחשב תעבירו עכבר / תלחצו על התמונה כדי לראות את הוראות הצילום </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> הנה עוד כמה תמונות שצילמתי מסלולרי שלי , במצב צילום מקצועי. שיחקתי עם ה SPEED עד שהגעתי לתוצאה שאהבתי בה את השפעת האור על התמונה. </span> </p> <p> <span> <span> תנסו את זה בבית ! </span> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> בתמונה הזאת תוכלו לראות שהשמש עדיין גבוהה בשמיים, אין באמת חושך בחוץ... אבל כשהחשכתי את התמונה, כששלטתי במהירות התריס - אז </span> </span> <span> קיבלתי רק את האור שרציתי. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240722_185543-281-29-966200c1.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> גם בתמונה הזאת, במצב צילום מקצועי, התמקדתי באור ושיחקתי עם מהירות התריס כדי לקבל את התוצאה שרציתי. תוכלו להבחין באורות קטנים מנצנצים מהאוניה ברקע... </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240910_192225-ff3c8f15.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> ותמונה אחרונה . תמונה מהופעה.. בהופעות זה כיף לצלם... יש המון אור ומשחקים של אור על הבמה, כך שמה שצריך לעשות זה רק להחשיך לגמרי את התמונה והאור כבר מספר לנו את התמונה... </span> </p> <p> <span> <span> לפעמים מתוך החושך מפציע אור גדול... </span> </span> </p> <p> <span> <span> אמן שמתוך החושך הגדול שאנחנו נמצאים בו , </span> </span> </p> <p> <span> סיפור חיינו יפציע על במת חיינו ועל במת העולם כולו ונראה רק אור , ניסים וישועות. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240910_215200.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> אם אתם מכירים את מצב הצילום הזה, או חידשתי לכם, אם ניסיתם או שתרצו לנסות- אשמח שתשאירו לי בתגובות. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Fri, 13 Sep 2024 06:00:25 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post6cde12b2 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post377c0b46 <div data-rss-type="text"> <p> <span> כבר שבועיים לא כתבתי כלום. </span> </p> <p> <span> בהתחלה זה היה העומס של אוגוסט ששכנע אותי לא להציק עם המחשבות שלי </span> </p> <p> <span> לאחרים, שחם פה מדי.לכולם.  </span> </p> <p> <span> אחר כך זה עבר ל..מצב. </span> </p> <p> <span> הו המצב... </span> </p> <p> <span> ומה יש לומר כבר במצב שכזה. </span> </p> <p> <span> איך הוא שר ארקדי...  </span> </p> <p> <span> ...נאמר כבר הכל </span> </p> <p> <span> אין לי מה להוסיף לזה </span> </p> <p> <span> פשוט לא יכול </span> </p> <p> <span> הלילות ארוכים והפחד... </span> </p> <p> <span> הו הפחד.. </span> </p> <p> <span> אינני אשת בטחון ולא אשת פוליטיקה. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אין לי ידע במזרח תיכון חדש או ישן. </span> </p> <p> <span> אין לי דעה לגבי אסטרטגיה כזו או אחרת. </span> </p> <p> <span> התפיסות המדיניות או הפוליטיות שלי שוות בסך הכל לקול אחד בקלפי. </span> </p> <p> <span> ואני רוב הזמן בדעה שאם אין לאנשים משהו חכם לומר עדיף שישתקו. </span> </p> <p> <span> אני נמנעות מחדשות , אסונות מוצאים דרך להגיע לבד... </span> </p> <p> <span> אני לא עוקבת אחרי מסיבות עיתונאים או הצהרות לתקשורת. </span> </p> <p> <span> ורוב הזמן אני מאמינה שהאולפנים מלאים באותן המילים, רוב הזמן. </span> </p> <p> <span> ואז מתחילה מלחמה פנימית ביני לבין הקול שלי: הוא רוצה במה. </span> </p> <p> <span> לשם מה ?? אני שואלת ומקשה.. את מי אתה מעניין ?? </span> </p> <p> <span> והוא מצידו בטוח שיש לו לשם מה לצאת לעולם. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> בטוח שיש לו אוזן אחת קטנה אי שם שממתינה לשמוע אותו, </span> </p> <p> <span> מעין מסיבת מאזינים פרטית של הקול שלי ששווה קול אחד בעולם, עם אוזן אחת שמחזיקה מעמד רק בשבילו, ככה הוא בטוח. </span> </p> <p> <span> אז החלטתי לסור מדרכו ולפתוח דף לבן ולתת למילים לצאת לאור. </span> </p> <p> <span> במקום רותח ומבעבע כמו שלנו, אני מוכרחה לומר לך, אוזן קטנה, בטח תהיה איזו סערה חדשה שתטריף את העולם עד שהמילים שלי יגיעו אליך. </span> </p> <p> <span> אז אל תאבדי תקווה. באופן כללי, לא ביחס למילים שלי. </span> </p> <p> <span> אל תאבדי תקווה. </span> </p> <p> <span> עוד ישובו בנים לגבולם,  </span> </p> <p> <span> עוד נשוב לשם ולכאן ונפריח שממה, אולי שתיים, </span> </p> <p> <span> עוד יגור זאב עם כבש ונמר ירבץ עם גדי, רק חכי ותראי. </span> </p> <p> <span> עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים </span> <span> <span> </span> </span> <span> , זה במילותיו של ירמיהו הנביא, לא שלי. </span> </p> <p> <span> אז אל תאבדי תקווה, את שם, שמחכה למילים כלשהן.. </span> </p> <p> <span> שמחכה לנחמה. </span> </p> <p> <span> זה הכוח שלי, זאת ששווה בסך הכל קול אחד בקלפי. </span> </p> <p> <span> זה הכוח שלי.  </span> </p> <p> <span> התקווה. והאמונה. והאופטימיות. </span> </p> <p> <span> זה הקול שלי. </span> </p> <p> <span> להחזיק תקווה. </span> </p> <p> <span> רק עוד קצת. </span> </p> <p> <span> זה הכל. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> שמש ושמיים מחזיקים בי תקווה... </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Thu, 05 Sep 2024 19:21:26 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post377c0b46 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post2653d57d <div data-rss-type="text"> <p> <span> אני מהמרת פה </span> </p> <p> <span> אבל אתם בטח מכירים את זה שאתם נפגשים עם אנשים ומתגלגלת שיחה על איזה נושא.. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ניקח לדוגמא.. תזונה. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ויש שיחה ערה וכל אחד מוסיף משלו ומה הוא כן ומה הוא לא ואת אומרת בכזאת "גאוות הצלחה" </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> - מלאווח ? כבר שלוש שנים שאני לא מכניסה הביתה. אני מאוד אוהבת לאכול מלאווח אבל לא מכניסה הביתה כדי לא להתמודד עם זה... </span> </p> <p> <span> וכולם מלאי "הערצה" להצלחה הזאת שלך...עם המלאווח. </span> </p> <p> <span> ואת חוזרת הביתה ומגלה שדווקא הערב המתבגרת החליטה שנמאס לה שאין בבית מלאווח והלכה וקנתה כמה חבילות , שיהיה לכולם לארוחת הערב. והמחבת כבר מקפיצה אחד ועוד אחד. </span> </p> <p> <span> אז את , ז"א אני, מתיישבת, ואומרת לעצמך שלא יקרה כלום אם תשבי בארוחה משפחתית של מלאווח ותאכלי רק ביצה ורסק.. טוב אולי רק חתיכה אחת קטנה.. ועוד אחת...ובלי ששמת לב חיסלת מלאווח אחד שלם. </span> </p> <p> <span> ושלוש שנים של הצלחה נמחקו בארוחת ערב אחת </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ופתחת ת'פה הגדול שלך (תרתי משמע) והרסת לך הכל... </span> </p> <p> <span> או שמדברות כמה אמהות על התמודדויות עם הילדים ואת אומרת בשקט "עניו" כזה שמאז ששמעת את השיחה של ההיא עם ההוא את ממש משתדלת לא לכעוס. ויש לך את השיטות ההם, את המחברת ההיא, את המקום הבטוח ההוא שאת ניגשת אליו בשעת כעס ואת ממש מצליחה עם זה יפה (!) וכולן מסתכלות עליך בהערצה ומבקשות קישור לשיחה של ההיא עם ההוא, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ואת מגיעה הביתה ומשהו קטן מפוצץ אותך, ז"א אותי, ואת כועסת. על כולם. ואחר כך עוברים עוד יומיים לפחות בהם את כועסת על עצמך שכעסת. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> תראי איך פתחת את העין על הכעס הזה והוא התפרץ.. ולא משנה כמה עבדת על זה, ועבדת על עצמך – את משכנעת את עצמך שזו היתה בסה"כ עבודה בעיניים.... </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אז אני מהמרת פה </span> </p> <p> <span> אבל זה תמיד קורה לי אחרי שאני מדברת עם אנשים על הצלחות כאלו ואחרות שלי. </span> </p> <p> <span> יש שיגידו שאני פותחת עין, מה שבטוח- פתחתי את הפה. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ובפתיחת פה הזאת , כנראה , זימנתי לי אתגר שקורא לי : </span> </p> <p> <span> האמנם ?? </span> </p> <p> <span> האמנם גברת יאיר את מצליחה לשלוט בתזונה שלך ? או בכעס ? או ביכולת שלך להצליח במשהו כזה או אחר ? </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> האמנם ?? בואי נבחן...ובכן.. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> את לא  !!! </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> אני מאוד נזהרת במילים שלי על עצמי. (ועל העולם) </span> </p> <p> <span> ועברתי ועודני עוברת מסע מאוד מאוד משמעותי בלתת לכל רגע את הכבוד המגיע לו, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ואת הפרופורציה המתאימה לו. </span> </p> <p> <span> לרגעים של הצלחה, כמו לרגעים של חוסר הצלחה. </span> </p> <p> <span> אני חושבת שכולנו מתמודדים עם אתגרים. אתגרים קטנים כאתגרים גדולים. כולנו. כל הזמן. </span> </p> <p> <span> ואנחנו שואבים הרבה כח משיתוף בהתמודדות הזאת. בדיבור על זה. כאילו אנחנו מנכיחים את האתגר ואת היכולת שלנו להתמודד איתו. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> וזו רק הבחירה שלנו איך למדוד את ההצלחה שלנו. </span> </p> <p> <span> האם לתת לרגע של אי-הצלחה להפוך אותי ללא מצליחנית? </span> </p> <p> <span> האם לתת לשעה אחת לא טובה להפוך לי את היום ללא טוב ? </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אני חושבת שכשנגיע ל 120 , ונסתכל על החיים שלנו מלמעלה- </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> לא יראו לנו סרט וידאו באורך 120 שנה... אני חושבת שנראה את החיים כאוסף של תמונות. </span> </p> <p> <span> תמונה של רגע מוצלח, ותמונה של רגע אחד פחות, תמונה של רגע אחד של נחת, ותמונה או שתיים של רגעים אחרים... </span> </p> <p> <span> ומשכך- </span> </p> <p> <span> אני מסוגלת למסגר כל רגע כתמונה בפני עצמה. ולהסתכל אחורה על היום שלי , על ההתמודדויות שלי , על החיים שלי – </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> כאוסף של רגעים. בהם בחלקם אני צולחת את האתגר </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ובחלקם אני מצטערת שפתחתי את הפה... </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בתמונה : </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> עיניים טובות פתוחות לרווחה. מצליחות לזהות בכל רגע את הפוטנציאל ואת היכולת להיות יותר טובה. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/%D7%A2%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D+%D7%A6%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Thu, 15 Aug 2024 04:26:38 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post2653d57d בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post2396c8c1 <div data-rss-type="text"> <p> <span> -תכתבי על רוח התקופה , אמרה לי בחצי חיוך חברה בשיחת טלפון </span> </p> <p> <span> <span> -אולי על ריח התקופה , עניתי בעודי בוחשת מרכך כביסה ריחני מהול במים על הגז , </span> </span> </p> <p> <span> <span> זה קצת מצחיק כי כבר עברו כמעט עשר שנים מאז איבדתי את חוש הריח שלי </span> </span> </p> <p> <span> <span> במהלך פעילות במסגרת העבודה, רגע וחצי אחרי שחזרתי מחופשת לידה, נפלתי לתוך פח קבור באדמה באחד הפארקים. שני צעדים לפני הפח היה בול עץ קטן תקוע באדמה, עמודי בזק הישנים האלו שתוחמים איתם שבילים, מרוב ההתרגשות לחזור לעשות דברים שאני אוהבת, ריחפתי על הבול הזה ונחתתי עם הפרצוף ישר על מסגרת הפח. חסד ה' שהמסגרת פגעה לי בין העיניים, על גשר האף. </span> </span> </p> <p> <span> <span> כך שלשבור אף ואבד את חוש הריח זה אולי לא נעים אבל זה ממש ממש בקטנה עם איך שיכלתי לצאת מהארוע הזה  .. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אם נחזור לסיר עם המרכך... חמישי אחר הצהריים ויש לי המון מילים תקועות בראש אבל לא אחת לצאת... </span> </span> </p> <p> <span> אז גם זו דרך – להתחיל עם הכותרת. אני מוצאת לי כל מיני דרכים להתחיל... </span> </p> <p> <span> לפעמים כשאני מתמלאת חשק לכתוב, וממש מרגישה את המילים עולות לי במעלה המחשבות, ורק השורה הראשונה תקועה ככה חזק, שומרת באדיקות על הפתח, שלא ייפרץ, או אולי מתנגדת לו, או שאולי הקלאץ' שלה חלש מדי בשביל לעשות זינוק בעליה... </span> </p> <p> <span> אני מחפשת תמונה. </span> </p> <p> <span> ושואלת את עצמי - למה בחרתי אותה... </span> </p> <p> <span> ואז המילים נדחפות ויוצאות בזו אחר זו.. </span> </p> <p> <span> לא תמיד הן מביעות את מה שחשבתי שאני רוצה להגיד, אבל הן תמיד משקפות את מה שאני חושבת. </span> </p> <p> <span> אבל הפעם, העומס משגרת היומיום , הלחות הגבוהה מדי , והחרדות, הוי החרדות,  שמגיעות מצפון ומדרום והמלחמה שלי בהן, השאירו אותי עם תמונה אחת בלבד שאספתי לי השבוע... </span> </p> <p> <span> אז גם להתחיל מכותרת אפשר... </span> </p> <p> <span> <span> נוהגים לומר שאפשר להריח את הפחד... אני גם לפני שאיבדתי את חוש הריח לא ידעתי איך מריח פחד. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני משתמשת בחושים אחרים כדי לזהות אותו , את הפחד. </span> </span> </p> <p> <span> <span> למשל כח הכבידה. המועקה הזאת שהיתה לי מחמישי שעבר עד ליום שני .. ממש כבדה כזאת רבצה לי על החזה. המלחמה הזאת בין לתת למלחמה הזאת להפחיד ולשתק אותי ולנצח , או לנצח באמת ולא לפחד, לא לשנות את השגרה או התכנונים ... המלחמה הזאת מתישה... </span> </span> </p> <p> <span> <span> ובמלחמות...אנחנו יודעים... כולם מפסידים. </span> </span> </p> <p> <span> אז השגרה שלי הפסידה, נצמדתי שלושה ימים לבית .. </span> </p> <p> <span> והתכנונים שלי הפסידו , לוח החופש של הבנות שלי ריק... </span> </p> <p> <span> והחרדות שלי הפסידו... ושעות השינה, והשלווה הנפשית והכל... </span> </p> <p> <span> כולם הפסידו.. והחלומות נדחקו לפינה במגירה. והחזון... איפה המדינה ואיפה החזון.. </span> </p> <p> <span> <span> קראתי משהו יפה לקראת השבת הזאת שבפתחנו, שבת פרשת דברים, שתמיד נקראת לפני תשעה באב ונקראת גם שבת חזון. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ואני מביאה את זה ככה- בציטוט מלא מדף הפייסבוק של הרבנית ימימה מזרחי . אם זה יגרום להפחית את ריחות הפחד- אני את שלי עשיתי... </span> </span> </p> <p> <span> <span> וכך היא כותבת : </span> </span> </p> <p> <span> הכנה להדלקת נרות "שבת חזון". </span> </p> <p> <span> "אל תפחדו!" אומרים לנו שוב ושוב אבל הלב - פוחד ודואג. לאדם, בניגוד לחיות, יש ידיעת עתיד ולכן הפחד של "מה יהיה?" הוא אנושי לגמרי! </span> </p> <p> <span> אז מה עושים? </span> </p> <p> <span> ביהדות, ההיפך מהפחד הוא לא שלווה. אי אפשר להיות בשלווה כשהמצב מאיים. ההיפך מהפחד הוא המילה "חזון". </span> </p> <p> <span> אותן אנרגיות בדיוק שמכתיבות לנו תרחישים רעים, יכתיבו לנו תרחישים מופלאים. נצלו את העובדה שאין לנו מושג מה יהיה, וציירו את החזון הטוב מול העיניים. </span> </p> <p> <span> הרבי מליובאוויטש ורבי לוי יצחק מברדיצ'ב ילמדו שבשבת הזו, בהדלקת הנרות, יש לעצום עיניים ולראות ממש - </span> </p> <p> <span> איך מתמלאת קרית שמונה בתושביה, </span> </p> <p> <span> איך הפצוע קם ומתחיל ללכת, </span> </p> <p> <span> איך העם הזה מאחה את עצמו ואת שבריו, </span> </p> <p> <span> <span> איך כולם חוזרים הביתה. </span> </span> </p> <p> <span> "יְהִי חַסְדְּךָ ה' עָלֵינוּ כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ": החסד שנראה, יהיה בדיוק במידה שייחלנו לו וחזינו אותו מראש. התחזיות הטובות יגשימו את עצמן. </span> </p> <p> <span> בשבת הזו נהיה אנשי חזון. </span> </p> <p> <span> וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> נשאר רק להגיד אמן . </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> תמונה של ריח טוב שצילמתי השבוע... </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240802_112452.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Fri, 09 Aug 2024 09:14:26 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post2396c8c1 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post142e5e34 <div data-rss-type="text"> <p> <span> יש משהו קסום בעיניי בהתעוררות של רחוב בבוקר . </span> </p> <p> <span> ביישוב- הבוקר עולה בעצלתיים, קודם השמש עולה, תריסים חשמליים נפתחים ברעש שמסלק את החתולים מכיסאות הגינה (החצופים האלה יושבים על כל דבר... ) </span> </p> <p> <span> ואז מגיע השומר של הגן , עושה סריקות מסביב לוודא שהכל תקין ורק אז מגיע רעש האנשים והמכוניות , שמזדחלים להם לאט , עם עייפות של בוקר על הפנים, נפרדים מהילדים בפתח הגן וממשיכים בדרך אל עבודת יומם. </span> </p> <p> <span> בתקופה האחרונה יוצא לי להתעורר פעמיים. </span> </p> <p> <span> <span> פעם אחת בישוב ואחרי נסיעה רדומה וקצרה מתעוררת שוב בעיר. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ומצאתי בזה קסם. </span> </span> </p> <p> <span> לראות איך תריסים סגורים מתעוררים לחיים , איך מטאטאים את הרחובות , פורסים את הדוכנים, מנקים את האבק מעל שלט שמבשר "פתוח". </span> </p> <p> <span> איך ההוא מהירקות ממקם את הכיסא שלו שיהיה בזווית שיתפוס שמש אבל שלא תציק לו בעיניים ובאותה הנשימה גם תתן לו זווית צפייה על הדוכן ועל העוברים ושווים -זה אומנות זה.. </span> </p> <p> <span> לשמוע גבר מבוגר מזמזם שיר של בוקר כשהוא מסדר את הנעליים על השולחן ומצמיד לכל סוג את שלט המחיר המתאים , את ההיא מהמספרה פותחת חבל תליה בקצה, מנסה לתפוס קצת שמש בלי להפריע להוא מהירקות... </span> </p> <p> <span> חוויית בוקר שכזאת.... </span> </p> <p> <span> <span> והכי אני אוהבת לראות את השניים האלה, שחצו מזמן את גיל 70 , יושבים עם כוס קפה שחור על שפת המדרכה ועיתון של בוקר מגולגל לידם , אולי הוא מאתמול בכלל, מי קורא.. </span> </span> </p> <p> <span> <span> מפטפטים להם בנחת של בוקר ואת ההוא , שנראה בן גילם וכנראה חבר באותו הפרלמנט של בוקר איתם , צועק להם בלי חולצה אבל עם חיוך מרוצה מהמרפסת – </span> </span> </p> <p> <span> <span> "...יאאללה שלכם , אני משקיף עליכם מהבלקון, פה מלמעלה ואתם יושבים לכם למטה..." &#55357;&#56842; והוא צוחק מבסוט , כאילו כל יום אנחנו מורידים את הנייה , </span> </span> </p> <p> <span> <span> ואיך הם צוחקים שם מלמטה, בצד השני של המדרכה, וצועקים לו בחזרה שיבוא כי הקפה כבר מתקרר ונמאס להם לחכות לו עם הסיגריה... </span> </span> </p> <p> <span> ואני עוברת שם בדרך ליום שלי ומחייכת .. </span> </p> <p> <span> מודה על זה שרגע אחד מתעוררת לקולות ציפורים בפסטורליה של יישוב </span> </p> <p> <span> ורגע שני מתעוררת לקולות אנשים אוהבי חיים שהבינו דבר או שניים על החיים </span> </p> <p> <span> ואיך כדאי להתעורר לקראתם... </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240731_081654.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> השבוע נפגשתי עם ילדת בת מצווש מתוקה לצילומים לקראת בת המצווה. </span> </p> <p> <span> <span> נפגשנו בגן הלאומי באשקלון. </span> </span> </p> <p> <span> אני מאוד אוהבת לצלם בנות 12 רגע לפני שהן הופכות לנערות , רגע לפני שהן משתנות ועוד התום יושב להן על הפנים.. </span> </p> <p> <span> לראות איך הן באות ככה, פתוחות, פשוטות , בלי מניירות, עם בושה ילדית כזאת, עם הרצון להתבלט אך החשש איך לעשות את זה, זה באמת לא פשוט לגלות מי אתה ואז להביא את זה מול מצלמה.. וכל זה בפרק זמן כל כך קצר.. </span> </p> <p> <span> וזה מצליח, הרבה בזכות הכנה טובה לקראת הצילומים והרבה מילים מרגיעות שאני שולחת להן.. </span> </p> <p> <span> תהיו אתן, הכי טבעי, הכי פשוט. אם יש לכן דברים שאתן אוהבות ועושים לכם טוב - תביאו איתכן לצילומים. אל תתחפשו למשהו שאתן לא.. וזה עושה את שלו ומשפיע. ואחרי כמה קליקים , וכמה חיוכים קטנים שיוצאים בבושה, הן כבר זוקפות את הראש והחיוך מתרחב והגוף נרגע והתמונות זורמות... </span> </p> <p> <span> <span> אני גם מאוד אוהבת לצלם בגן הלאומי, יש שם כל מה שצריך לבוק מגוון - עצי זית , ושבילים , מדרגות עתיקות, מבנים קטנים ישנים פזורים ברחבי הגן , וכמובן ירידה לחוף הים.. זה מאפשר משחקיות עם הרגעים , ומאפשר תנועה וריצה בשביל , ישיבה לצד העץ, טיפוס על גזע גדום, הכל כדי שהילדה תשתחרר ותהנה מהחוויה, הרבה לפני שהיא רואה את התמונות. </span> </span> </p> <p> <span> <span> שתרגיש טוב. שתרגיש מיוחדת. שתרגיש כלה ליום אחד. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ושמחתי כל כך על היכולת לשלב את האהבות שלי בחיים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> את העשייה החברתית בשעות היום ,את היכולת להביא כשרונות שלי לידי ביטוי בעוד תחומים </span> </span> </p> <p> <span> ובשעות אחה"צ להביא לידי ביטוי את הצדדים האמנותיים , המתבוננים, היוצרים. </span> </p> <p> <span> <span> ולנשום שקיעה של ים. </span> </span> </p> <p> <span> רואים איך אני אוהבת את הים...? </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240729_193847.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Thu, 01 Aug 2024 05:04:33 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post142e5e34 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post27f5775e <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> חלק חשוב שלמדתי בתקופה האחרונה </span> </span> </p> <p> <span> ואולי חבל שלא למדתי את זה קודם בחיים שלי . </span> </p> <p> <span> <span> שאין קשר בין המאמצים שלי לבין התוצאות. </span> </span> </p> <p> <span> <span> זה נכון ש "לא יגעת ומצאת אל תאמין" ואני בתפיסת חיים שחייבים לעמול על דברים כדי שיצליחו , או שיתקיימו בכלל , </span> </span> </p> <p> <span> <span> ועדיין אחד הדברים החשובים שלמדתי הוא שיחד עם חובת העשייה וההתאמצות - אין לי מושג מה יהיו התוצאות של המאמצים שלי. ויותר "חמור" מזה- אין לי שליטה על זה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אתם יודעים איזה "מפחיד" זה לבנאדם כמוני להבין את המסקנה הזאת ? שאין לי שליטה על התוצאות של המאמצים שלי ?!  <br/> מה ז"א אין לי שליטה ?? הרי אם אני אתאמץ במטבח על הבצק – יצא לי לחם מושלם. </span> </span> </p> <p> <span> אז זהו שלא. (ואל תשאלו איך אני יודעת...) </span> </p> <p> <span> ומה אתם מחמיאים לי על התבשיל ה"מיוחד" הזה , עשיתי אותו בעיניים עצומות... </span> </p> <p> <span> <span> כאלה ועוד... </span> </span> </p> <p> <span> וזה נכון בכל התחומים בחיים. תבחנו את זה אצלכם .. מעניין מה תגלו... </span> </p> <p> <span> אחד התחומים שאני מרגישה את זה הכי הכי חזק זה היותי עצמאית. </span> </p> <p> <span> <span> אחרי יום וחצי בעולם הזה שנקרא עצמאית – הפקדתי את הלו"ז שלי בידי מנהל העולם. </span> </span> </p> <p> <span> ואמרתי לו – היומן שלי בידיים שלך. אתה תמלא לי אותו כמו שאתה מתכנן לי ואני אעשה את המקסימום שאני יכולה כדי שהכל יעבוד טוב, מקצועי, בצורה אמינה ובעין טובה. </span> </p> <p> <span> <span> וכמה סבלנות ואמונה ואמון וביטחון ועוד קצת סבלנות ואמונה זה דורש. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני חושבת שאלו התחומים שכצלמת עצמאית אני עובדת בהם הכי קשה. </span> </span> </p> <p> <span> לצלם, ולערוך , ולשווק- זה קל.. הרבה טכני, לומדים לעשות את זה יותר טוב עם הזמן והניסיון. </span> </p> <p> <span> <span> רוב הזמן במקביל לזה שאני מזיעה במאמצים של עשייה, אני מזיעה בנבכי הנפש על מידת הבטחון . שהכל מדוייק. והכל מגיע בזמן שלו, בקצב שלו, במידה שלו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לפעמים אני מגלה תגובות טבעיות כאלו מול עצמי, ומתנגדת בתוכי להשקפה הזאת שאני בעצמי מאמינה בה, ולוחצת ולוחצת ולוחצת, ואז מבינה את זה רק בדיעבד,שאין לי שליטה. ואז אני קשה על זה עם עצמי תקופה מסויימת, ואז מגייסת בי את מידת החמלה וההרפיה וחוזר חלילה... </span> </span> </p> <p> <span> <span> ולפעמים זה זורם בקלות ומצליח. </span> </span> </p> <p> <span> <span> זה הכל עניין של אִמּוּן. הרי גם סבלנות וגם ביטחון (ואולי אפילו אמונה) הם שריר שאפשר ואנחנו צריכים ואולי אפילו מחוייבים לעמול ולפתח. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אחרי חודש מלא בו תיפקדתי גם כשכירה במשרה מלאה וגם כעצמאית במשרה מלאה ישתבח שמו (יש לו לה' דרכים מעניינות ללמד אותנו דברים) </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני מתפללת על עצמי , שבין השאר, </span> </span> </p> <p> <span> <span> אדע להקשיב למילים האלו שפתחתי בהן. </span> </span> </p> <p> <span> <span> שאדע ליישם את הלימוד החשוב הזה בעוד תחומים בחיים, שאלמד לשחרר קצת שליטה, </span> </span> </p> <p> <span> <span> אבל רק במידה, שלא יתפזר לי הכל ממש ואז אצטרך להתכופף על הברכיים ולאסוף את הכל.. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני והברכיים זה כבר סיפור חורק לטור אחר... </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> תנחשו מאיזו זווית צילמתי ? </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240722_184206-ca5adf4e-3c7e3529.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240722_185543-26db24a4.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240722_183818-cd59e139.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Fri, 26 Jul 2024 06:05:14 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post27f5775e בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post944d771c <div data-rss-type="text"> <p> <span> נמנעתי. </span> </p> <p> <span> נמנעתי לכתוב כאן בשבוע שעבר. </span> </p> <p> <span> השבוע הארבעים מתחילת המלחמה. </span> </p> <p> <span> הדמיון שלי כאילו אנחנו סופרים לקראת לידה מדומיינת של ניצחון או של שלום עולמי או של אור גדול שמשנה את העולם </span> </p> <p> <span> כל הדמיונות האלו גרמו לי להימנע. <br/> ולחכות. </span> </p> <p> <span> <span> אולי בחנתי את היקום, את אלוקים, כאילו הוא חייב משהו לדמיונות שלי, </span> </span> </p> <p> <span> <span> אולי בחנתי את הגנרלים הגדולים, כאילו הם סופרים כמוני במושגים של לידה, </span> </span> </p> <p> <span> <span> אולי בחנתי את עצמי, אם אחרי ציפייה כל כך גדולה יהיה בי הכוח לקום ולהודות שהציפייה הזאת היתה לא מחוברת למציאות, ועכשיו לאן אני אתעל את כל אנרגיית הציפייה הזאת, </span> </span> </p> <p> <span> <span> או שאולי הבנתי שאני לא מבינה כלום במציאות ? </span> </span> </p> <p> <span> כך או אחרת - נמנעתי. <br/> והנה אני כאן היום. <br/> בסופו של השבוע הארבעים , <br/> מחליטה לשמוט את הספירה. </span> </p> <p> <span> אני סופרת בלב, כל יום , כל מהדורה (בין אם אני מאזינה לה או לא) , סופרת בלב כל חלום שמתנפץ, כל אמא או סבתא עצובה שאני פוגשת ,כל ילד או ילדה מצולקים שאני רואה. <br/> סופרת בלב. </span> </p> <p> <span> בשבת הקרובה נספור ארבעים ואחת שבועות. שזה מעל לזמן... </span> </p> <p> <span> ובמושגים של עצב, כאב, אובדן ומלחמה - זה הרבה מעל הזמן.. </span> </p> <p> <span> <span> אבל אם יש נחמה בעולם </span> </span> </p> <p> <span> אז היא נמצאת בלב אלו ששמטו את הספירה, ופשוט חיים את ההוויה. </span> </p> <p> <span> חיים את האובדן, חיים את מה שנשאר עם מי שנשאר. <br/> חיים לאור האסון שפקד אותם. <br/> אם יש נחמה אז היא האור שיש לנו בחיים. <br/> ואם יש בנו צד שמחפש נחמה - </span> </p> <p> <span> עלינו להתמקד באור. </span> </p> <p> <span> אני מצאתי כמה אורות כאלו השבוע, שהאירו לי שהחיים חזקים מכל ספירה </span> </p> <p> <span> <span> שהחיים חזקים מכל רוח רעה, </span> </span> </p> <p> <span> אורות כאלו שמנצנצים לי ששום דבר לא נמשך לנצח. </span> </p> <p> <span> <span> אורות כאלו שקוראים לי </span> </span> </p> <p> <span> להמשיך. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0900-d738bc3a-a381412e.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> תמונות הן סוג של נחמה... </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> בשלושת השבועות האחרונים העברתי יותר מ-20 סדנאות צילום בסלולרי לילדים, במסגרת ארגון תלמ"א המדהים , המעודד את הקניית השפה האנגלית. </span> </p> <p> <span> מורים מחו"ל מגיעים בהתנדבות גמורה לחודש ימים לארץ ומלמדים את הילדים אנגלית בצורה חווייתית , במסגרת קייטנות אנגלית. </span> </p> <p> <span> הילדים מקבלים תכנים חווייתייים ועל הדרך מעשירים את אוצר המילים שלהם ורוכשים ומחזקים את השימוש בשפה. </span> </p> <p> <span> בסוף כל סדנא אני אוהבת להגיד לילדים שיצלמו ימים טובים, רגעים שמחים, חוויות טובות ונעימות, וישמרו אותן למזכרת בגלריה. כך יוכלו בזמנים פחות טובים לפתוח את התמונות ולשאוב מהן נחמה ועידוד ולהיזכר בטוב. </span> </p> <p> <span> וילדים, כמו ילדים, הלב שלהם פתוח ומשדר את מה שעל ליבם- שאלו בכנות- ואם זה דווקא יעציב אותי ? לראות את כל הטוב שהיה ועכשיו אין לנו ? </span> </p> <p> <span> -הכל עניין של זווית הסתכלות, עניתי להם. לראות את הטוב שהיה ולדעת שעוד יהיה טוב.  </span> </p> <p> <span> שום דבר לא נמשך לנצח. לא הטוב,כולנו יודעים. אבל גם לא הרע. </span> </p> <p> <span> ואת זה קצת שכחנו... </span> </p> <p> <span> הנה כמה תמונות מהצפון האהוב , הבוער והנטוש שלנו.  </span> </p> <p> <span> <span> תמונות שהן נחמה, אני שואבת מהן עידוד-עוד יבואו ימים טובים יותר ונחזור ונטייל ונחיה ונפריח השממה. </span> </span> </p> <p> <span> <span>  </span> מתוך ניצחון מלא מדן עד אילת. </span> </p> <p> <span> תגידו אמן. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0922-2133de15.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0820-099aa586.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0013-1e192ccc.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_7294-b9a85253.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_7265-4ff7a5cc.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Thu, 18 Jul 2024 15:47:38 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post944d771c בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post2e966b8d <div data-rss-type="text"> <p> <span> חלומות ושברי חלומות </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> כשהייתי צעירה (ויפה) </span> </p> <p> <span> נשברו עליי החלומות שלי . </span> </p> <p> <span> וכשזה קרה -לא ידעתי להיזהר ונפצעתי מהשברים. </span> </p> <p> <span> כשקצת יותר בגרתי </span> </p> <p> <span> ונשברו עליי החלומות שלי, כבר ידעתי להתכופף ולהתרחק ממקום השבר. </span> </p> <p> <span> אחר כך קצת יותר בגרתי (ועדיין אני יפה בעיניי) </span> </p> <p> <span> וכשנשברים עליי החלומות שלי אני מתכופפת כדי לא להיפגע, נשארת, נושמת, ומיד אוספת את כל החלקים </span> </p> <p> <span> ומכניסה אותם לקופסא מיוחדת בלב שלי. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> כשחלומות של גיל 16 נפגשו עם העולם בגיל 20 יש שם איזו מורכבות שלא ידעתי להכיל אז כמה שנים קודם </span> </p> <p> <span> וכשחלומות של גיל 20 התנגשו עם המציאות בגיל 30 כבר התחלתי לחשוש שאולי בעולם הזה אין מקום לחלומות שלי </span> </p> <p> <span> ואז הגיע גיל 40 והשנים שאחריו מראות לי </span> </p> <p> <span> שחלומות ושברי חלומות מונחים אצלי בלב באותה הקופסא. </span> </p> <p> <span> וזה רק עניין של רצון וקצת יצירתיות להרכיב מהכל חלומות חדשים. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> כי אם רק העולם ישתנה והחלומות שלי יישארו חלומות של זמנים אחרים </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> איך יש לי סיכוי בכלל להתגשם ?? </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_9785-218af263.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> פעמיים עין טובה </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> מקרה שקרה באמת והביא אותי לכתוב : </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> הטלפון מצלצל: <br/> "שלום יערית מדבר X מארגון Y" <br/> הקו קצת מקוטע, הנחתי שמדובר בתרומות.. (לא גאה בזה) <br/> "מצטערת, לא יכולה לעזור לכם" <br/> מנתקת. <br/> הטלפון שוב מצלצל, אותו המספר. אני עדיין חושבת שמדובר בתרומות אבל שוב עונה. <br/> "מתנצל, לא הסברתי את עצמי, אני מחפש שירות. צריך צלמת ליום.. לארוע.. " <br/> "אה... " מיד אני מתנצלת בחזרה, "סליחה, הקו היה מקוטע והנחתי שמדובר בתרומות..." <br/> מתחילה שיחת בירור קצרה (אני תמיד מעדיפה לשוחח, חוסך הרבה אי הבנות) <br/> מבררת מה הוא צריך , למתי , כמה , למה , עלויות... <br/> ואז זה בא... : <br/> "האמת... לא חשבתי על מחיר כזה.. חיפשתי מישהו מתחיל שיבוא לאיזה שעה ככה בקטנה..." <br/> אני (נושמת) : "אוקיי, אז אני לא הכתובת שלך. תגיד,אגב,  איך הגעת אליי ? " <br/> הוא: "דרך אתר מידרג ! " <br/> הופתעתי. האמת. </span> </span> </p> <p> <span> <span> איחלתי לו בהצלחה , ניתקתי את השיחה, <br/> ושלחתי לו , כמו שאני בד"כ עושה בסיום שיחת טלפון , תודה על שיחתנו ומוסיפה את הלינק לאתר שלי. <br/> חיכיתם לעין הטובה שלי.. נכון ? <br/> "דרך אגב", כתבתי לו - "עסקים מתחילים ,ככה בקטנה , זה לא סוג העסקים שתמצא במידרג". <br/> והוספתי המלצה עם מספר טלפון למישהו מתחיל שאולי יתאים לו. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> ועוד חשבתי לי בעזרת העין הטובה - לשתף גם אתכם בתהליך הכניסה לאתר מידרג: </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> לאתר מידרג נכנסים אחרי תהליך ארוך של בדיקת איכות. <br/> בעצם מידרג הוא אתר שמעניק "תו איכות" לעסקים. </span> </p> <p> <span> <span> עסק שרוצה להיכנס למידרג צריך לשלוח להם 15 קבלות אחרונות. <br/> זה לא פשוט בשביל עסק מתחיל להגיע ל 15 לקוחות משלמים. לכן העסקים שנכנסים הם כבר עם קילומטראז' מסויים. </span> </span> </p> <p> <span> בשלב השני מידרג בודקים את התקינות החשבונאית של המסמכים שהוגשו <br/> ומתקשרים לכל הלקוחות האלו לקבל מהם המלצות לפי פרמטרים מסויימים. <br/> זה נותן לעסק המיועד דירוג, במספר. 1 עד 10.. <br/> רק עסקים שמקבלים דירוג גבוה של 9 ומעלה יכולים להיכנס לאתר. <br/> כמובן שיש תשלום מסויים שצריך לשלם למידרג , <br/> וכמובן שיש תשלום על כל עסקה שנסגרת דרכם. <br/> לכן בד"כ לא תמצאו שם עסקים מתחילים.. עסקים מתחילים קודם מבססים את עצמם, אוספים שקל לשקל, בונים תשתיות, רוצים לראות שההשקעה משתלמת, שהם על המסלול הנכון להם, ורק אח"כ הם מתחייבים לפלטפורמות כאלו. <br/> <br/> אז העסק שלי במידרג. </span> </p> <p> <span> ונכון להיום הדירוג שלי הוא <br/> בתחום הצילום : 9.8 <br/> בתחום סדנאות הצילום : 9.89 </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ואם אתם מחפשים עסק רציני , מחוייב, עם תו תקן איכותי - אתם מוזמנים לראות את העסק שלי במידרג או פשוט לפנות אליי: 052-6070036 </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/Screenshot_20240705_091409_Midrag+CRM.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Fri, 05 Jul 2024 06:18:26 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post2e966b8d בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postf17d3350 <div data-rss-type="text"> <p> <span> הזדמנות שניה </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> "בחרתי בתמונה הזאת כי אני מאמין בהזדמנות שניה". <br/> כך אמר לי ילד בכיתה ז', בקושי בן 13. </span> </p> <p> <span> ההנחיה היתה לבחור תמונה דרכה הוא יוכל להציג את עצמו. </span> </p> <p> <span> איך התמונה הזאת גרמה לו לחשוב על הזדמנות שניה הוא הסביר באריכות. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> התייחס לכל פרט ופרט בתמונה, מה הוא מזכיר לו , מה הוא מסמל עבורו. <br/> הילד הזה התנסח ברהיטות, במילים גבוהות , באינטלגינציה מעוררת פליאה. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> עבור ילד בן 13. </span> </p> <p> <span> הוא לא נראה "חנון" קלאסי. <br/> ממש לא. <br/> אם הייתי צריכה, הייתי "מהמרת" על קבוצת המפריעים והמופרעים. <br/> ובעוד הוא מדבר ומסביר ומאריך, מנמק ומפרט <br/> אני לוחשת לי בפנים : <br/> </span> </p> <p> <span> ילד מתוק, הלוואי הלוואי הלוואי ותפגוש בדרך שליחים טובים </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> שיתנו לך הזדמנות שניה ושלישית ורביעית, </span> </p> <p> <span> כל אימת שתצטרך כדי להצליח. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240617_121950.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> אלפי תלמידים יצאו לחופשה ועוד אלפים יצאו ביום ראשון בעז"ה וכבר אפשר לקרוא הרבה תובנות משנת הלימודים הזאת שהסתיימה לה. <br/> אולי הטור הזה יהיה סוג של אסקפיזם , כי למילים האלו ולמחשבות האלו אין שום קשר לתקופת מלחמה. <br/> אלפי ילדים מתוסכלים יצאו השבוע לחופשה השנתית. <br/> יותר לא ישמעו יומיום כמה הם לא מממשים את הפוטנציאל או יכולים ליותר, </span> </span> </p> <p> <span> יותר לא ישמעו יומיום באיזו צורה לשבת , באיזו צורה לכתוב, ובעיקר באיזו צורה לחשוב. </span> </p> <p> <span> <span> למשך חודשיים תמימים וארוכים הם יוכלו לעשות עם הכישרון שלהם ועם החלומות שלהם מה שיחפצו. <br/> גם אם יבחרו לישון עליהם למשך כל 8 השבועות הקרובים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> התיסכול הזה שמערכת שלמה מחייבת את כולם להיות כמו כולם ואין בילתה, ואין זולתה, ואין לאן לברוח, </span> </span> </p> <p> <span> <span> כי מי שבורח הוא בהכרח לא מתאים והבעיה היא בו. <br/> התיסכול הזה ששנה אחרי שנה אחרי שנה אחרי שנה - הרבה נאמר, הרבה נעשה <br/> אבל כלום לא השתנה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני הייתי ילדה כזאת "לא ממומשת". שיש בי המון אבל כלום לא מתאים למערכת. <br/> גדלתי בערוגה קטנה. ראו כל אחד ואחת מאיתנו.בכל החלקים שלנו. לטוב ולמוטב. </span> </span> </p> <p> <span> וכמו כל ילד שלא מתאים בדיוק למסגרת , את תעודת הבגרות שלי קיבלתי בזכות אנשים מיוחדים מאוד </span> </p> <p> <span> <span> שהיה להם אכפת מ... ובכן, ממני. מההצלחה שלי. </span> </span> </p> <p> <span> למרות המסגרת והחוקים והדרישות , הם עשו כל מה שהם יכלו ומעבר לזה כדי שאצליח. <br/> והצלחתי. <br/> ולהם אני חבה עד היום. ובכל הזדמנות שנקרית בדרכי, ונקרות בדרכי, אני מוקירת תודה להם. <br/> להם ולשכמותם- אני מקדישה את המילים האלו. </span> </p> <p> <span> קראתי בימים האחרונים הרבה מדי אמהות מתוסכלות , ממורמרות, עצובות , מדוכאות , מאוכזבות, מכות על חטא לא להן. <br/> וגם קראתי הרבה אמהות שמחות ,ומאושרות , ומודות לה' על שליחים טובים, מיוחדים, שהיה אכפת להם במיוחד, שבזכותם, ורק בזכותם, ילדיהם הגיעו לקו הסיום כפי שהגיעו. </span> </p> <p> <span> ואולי אולי אולי <br/> בשנה הבאה </span> </p> <p> <span> <span> ערב החופש הגדול </span> </span> </p> <p> <span> הוקרת התודה תהיה לכל המערכת על שלל כלליה דקדוקיה ופרטיה,  ולא רק לאלו שאכפת להם במיוחד. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20230512_112134-d5d8002f.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Fri, 28 Jun 2024 14:20:40 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postf17d3350 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post0eb01361 <div data-rss-type="text"> <p> <span> ...לכי עכשיו לזרוח, כמו שמש... </span> </p> <p> <span> תמונות ומחשבות </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_2480-af4fe6af.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> שישי שעבר , 06:00 . </span> </p> <p> <span> <span> מצטרפת לקבוצה מאוד גדולה של צלמים לצילומי זריחה. </span> </span> </p> <p> <span> כשמצלמים זריחה יש כמה רגעים של חסד כשעולה האור, אחר כך השמש כבר צורבת ושורפת. </span> </p> <p> <span> <span> בצעד הראשון שלי לתוך השדה- נפלתי לתוך הבוץ. אופייני לי. הראש בשמיים , והרגליים..לפחות מצאתי מים שינקו אותי קצת.. </span> </span> </p> <p> <span> <span> היה ערפל סמיך מאוד. <br/> צלמים אוהבים ערפל. זה מוסיף דרמה. <br/> אני אוהבת לראות בעיקר איך </span> </span> <span> שהכל מתבהר </span> <span> . </span> </p> <p> <span> זה נותן לי המון כח בחיים. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> כשיש המון צלמים אל מול הנוף, בדרך כלל אני מחפשת לי את השקט. את הפינה שאין בה אף אחד. </span> </span> </p> <p> <span> לא נעים לי "ההידחפות" הזאת.. זה בתחושה שלי בעיקר. האחד מתכופף, השני מעליו, השלישי תפס זווית מלמעלה , ההוא בכלל זז ימינה וההיא נשכבה מתחת כל המבנה הזה. כן, ככה, בבוץ... כולם רוצים להוציא את התמונות המושלמות מהרגע הזה שעוד רגע יחלוף... </span> </p> <p> <span> <span> אז אני זזה. מראש. ומחפשת לי את הפינה הזאת שאני לא מפריעה לאף אחד ואף אחד לא מפריע לי.. <br/> אולי אני מפספסת כמה תמונות , אבל אני </span> </span> <span> מרוויחה את הזווית הזאת שהיא רק שלי... </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_2423-5edd5d53.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> כשהשעון צלצל ב- 05:00 היד שלי לחצה עליו באוטומט שיכבה. ממש נלחמתי בעצמי לקום. <br/> בסוף שבוע זה קשוח לקום מוקדם כל כך.. וערפל בחוץ.. והחום הזה שיתפשט וישרוף , וכל הסיבות שבעולם ל "למה לא" קופצות ומשכנעות. <br/> ורק סיבה אחת פשוטה של "למה כן" הבהבה לי מול העיניים. כי ככה החלטת. אז פשוט תנצחי את כל מה שהוא התירוץ שלך ותקומי. <br/> הקריאות : "חברים, השמש עולה, השמש עולה" <br/> "תראו איזה אור יפה עולה מימין" </span> </span> </p> <p> <span> <span> היו שוות הכל. <br/> בפעם הבאה שכל תירוצי ה"למה לא" יעלו למולי- אני אזכר בשמש שעולה וכמה כח זה נותן לדעת שיום חדש מאיר. </span> </span> </p> <p> <span> <span> <span>  </span> ויש בו פוטנציאל להיות יום טוב. </span> </span> <span> <br/> שאני אפספס ?! </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> ואז הם נכנסו אל השדות ... <br/> זוגות שבאו שנצלם אותם , ילדות שחגגו בת מצווה, נשים עם צעיפים שרצו קצת להשתחרר מהמציאות המעיקה ולנשום שחר חדש... <br/> אני בעיקר שמחה כשאני מצליחה לצלם תמונה ואז בחיתוך או בעיבוד מסויים , להישאר נאמנה למקור ויחד עם זאת לספר סיפור אחר... </span> </p> <p> <span> <span> להיות אני עצמי. </span> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_2430-70565639.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> תעופי רחוק... </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> אם יש משהו שהמלחמה הזאת עשתה לי זה חשק לצאת מעצמי, לצאת מהבית ,לצאת מהמחשבות שלי, </span> </span> </p> <p> <span> לצאת מאזור הנוחות שלי.. </span> </p> <p> <span> <span> לצאת מהעיסוק המאוד ספציפי שלי, ולהגדיל, ולהאיר רחוק. <br/> להיות כמו שמש. <br/> לתת לעוד קרניים שלי להאיר, לאפשר לעוד כשרונות שלי להביא עוד טוב לסביבה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אז החלטתי לשלב עם עולם הצילום עוד עולמות. <br/> והם הולכים לפתוח לי כזה שפע של טוב ושל אור, של נתינה ושל חסד. </span> </span> </p> <p> <span> בהמשך אפרט לכם על עצמי עוד, <br/> אבל אם יש משהו אחד לקחת מהבוקר ההוא שם בשדות , עת השמש עלתה, ועלו החיוכים , וחיבוקי הנפגשים הרחיבו את הלב <br/> אם יש משהו אחד לקחת מהערפל הזה שמתבהר כשהשמש עולה </span> </p> <p> <span> אם יש משהו אחד לקחת מהשמש הזאת העקשנית שעולה כל בוקר מחדש, ולא משנה לה איזה חושך גדול היה כאן לפניה, </span> </p> <p> <span> אם יש משהו אחד לקחת מכל זה , <br/> זה את הבחירה לעוף על החיים. </span> <span> <br/> אז עכשיו אני עפה. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_2533-95be261a.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום <br/> סדנאות פוטותרפיה <br/> </span> </p> </div> Thu, 20 Jun 2024 16:17:03 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post0eb01361 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postaa783d17 <div data-rss-type="text"> <p> <span> לאחותי </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> את שומעת , אחותי ? <br/> אני שומעת אותך. את הלב שלך. <br/> לא ככה מלמעלה, <br/> אני שומעת אותך מבפנים. <br/> אחותי, את שומעת ? <br/> אני ואת - אולי לובשות כיסוי שונה ללב, <br/> ואולי הדרך שלנו מרוצפת אבנים שונות <br/> אבל התחושות שלנו, אחותי, אותן התחושות. <br/> גם אני, כמוך, הולכת רגע כפופה רגע זקופה. <br/> גם אני, כמוך, אחותי, בטוחה שכולן זקופות פה מסביבי, </span> </span> </p> <p> <span> <span> שזה רק הלב שלי הפצוע, המשתוקק. <br/> את מבינה , אחותי ? את מבינה. <br/> כי רק אנחנו, אחיות בלב, מבינות אחת את השניה. <br/> כולנו משתוקקות לאותה אהבה בוערת <br/> כולנו רוצות שירצו בנו, שיראו אותנו <br/> כולנו רוצות לדעת שהצלחנו לגעת <br/> כולנו רוצות להגיע בלי להזיע <br/> גם לי כמוך, אחותי, לא סיפרו כמה קשה ומורכב ומלא אבק ויזע המסע הזה הנקרא <br/> חיי-אשה <br/> אבל גם לי, כמוך, היה ברור שאני לא צועדת פה לבד. </span> </span> </p> <p> <span> <span> שתהיה לי אחות אחת או שתיים לפחות שיצעדו איתי בדרך, </span> </span> </p> <p> <span> <span> שירימו לי את הלב כשהוא כבד, שיתנו לי כתף כשאני מתמוטטת, </span> </span> </p> <p> <span> <span> שיחזיקו לי את הגב בפני השער שנפתח. <br/> את רואה, אחותי, הוא נפתח. <br/> ואת ואני וכל האחיות בלב נצעד בו <br/> פעם בראש זקוף ועוד פעם בראש זקוף <br/> ונחזיק אחת לשניה את הלב, שלא יקרוס מעוצמת השמחה וההתרגשות. <br/> נצעד בו פעם את <br/> ופעם אני <br/> ופעם היא <br/> ופעם את <br/> ושוב אני <br/> וככה נעבור את המסלול הזה שנקרא <br/> חיי-אשה <br/> ונקבל בו בשער הזה הפתוח את בנותינו שילכו בו <br/> במסע-החיים הזה <br/> ונספר להן רק על כל היופי וכל הטוב וכל האור וכל האהבה. <br/> ואת כל האכזבות והשריטות והפחדים נארוז להן בקופסא, </span> </span> </p> <p> <span> <span> כשיגיעו לגיל שלי ושלך אחותי, הן יגלו את זה לבד. <br/> והן יאשימו אותנו, אחותי, את יודעת. הן יאשימו אותנו. <br/> למה לא סיפרת לי שאהבה זה כואב ? <br/> למה לא הזהרת שלפעמים לב נשבר ? <br/> הן יטיחו בפנינו את כל היופי והטוב והאור והאהבה, <br/> ואנחנו, אחותי, נשב שם ונחייך, ונלטף <br/> ובשקט נלחש: <br/> בתי, <br/> אם היית יודעת מראש שמסע חיי-אשה מורכב הוא גם מכאב ושבר ואכזבה, <br/> ההיית מוותרת עליו ? </span> </span> </p> <p> <span> ההיית מוותרת עליך ? <br/> ונשעין ראש על כתף ונסמוך לב אל לב. <br/> את שומעת, אחותי? <br/> כי אפשר לעבור חיים שלמים עם שברים שצריך לאחות, <br/> אך קשה הוא מנשוא מסע חיי- אשה ללא אחות. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> יערית יאיר <br/> צלמת ארועים , תדמית, משפחות בטבע <br/> סדנאות צילום וסדנאות פוטותרפיה </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_2545.jpg" alt=""/> </div> Thu, 13 Jun 2024 19:44:56 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postaa783d17 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-poste2f55cb4 <div data-rss-type="text"> <p> <span> על קמח ועיר הנצח </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> את נעמי ממגילת רות אני אוהבת במיוחד. אני מדמיינת לי את תמונות המסע שלה, מתרשמת מניסיון החיים שלה, מרתקים אותי התובנות והמעשים שלה והכי הכי מפליאה אותי השושלת.  </span> </p> <p> <span> כל שנה אני משתדלת להתעמק בה ובקורות אותה  עוד קצת.לגלות עוד רובד. ללמוד עוד קצת על ההיסטוריה שלנו ומשם בנשימה מחוברת על העתיד שלנו. </span> </p> <p> <span> זו תחושה אחרת להגיע לחג מחוברת למהות, למסורת, לסיפור שקושר אותי ואותנו מהכאן ועכשיו הפרטי עד לנצח ,  </span> </p> <p> <span> אבל השנה התחושה היא שאני תקועה ב..קמח… </span> </p> <p> <span> העבודה הזאת שנקראת "עצמאית" דורשת ממני בתקופה האחרונה לגייס את כל האנרגיות שיש וגם את אלו שאין ולשווק, לשווק, לשווק. להמציא את עצמי מחדש, לחזק את האמונה והתקווה והאופטימיות פי מיליון ממה שאני מכירה.  </span> </p> <p> <span> לא קל למכור מותרות במלחמה. במיוחד מותרות שצריך בשבילן מצב רוח וחבורה שתזרום איתך באותו מצב הרוח.  </span> </p> <p> <span> כל בוקר החדשות מצפון ומדרום מערערות את התנועה הפשוטה הזאת שנקראת חיים,  </span> </p> <p> <span> הכל מיטלטל </span> </p> <p> <span> אין שום תוכנית שמחזיקה מעמד לאורך יום שלם. </span> </p> <p> <span> בצפון להבות עולות ומבעירות ערים נטושות כבר שמונה חודשים </span> </p> <p> <span> בדרום לבבות שבורים דואגים וחרדים מנסים לקיים חיים </span> </p> <p> <span> וזאת מהמזרח , מתעקשת כמו ילדה קטנה שמושכת לאמא  בחצאית ורוצה יחס, ומבקשת שנחגוג לה. על היותה מאוחדת. ושנעלה אותה על ראש שמחתנו, וזה לא משנה שאנחנו כבר הרבה זמן לא שמחים ואולי גם לא מאוחדים… </span> </p> <p> <span> ובתור אחת שדבקה בחיים, או לפחות עושה תנועות של משתדלת -ביום ירושלים מצאתי את עצמי בדרך אליה. </span> </p> <p> <span> <span> באופן מפתיע במיוחד נסעתי רק עם שתי הקטנות. </span> </span> </p> <p> <span> מי שמכיר אותי יודע שאני פחות מרגישה חגיגיות בהמוניות מטורפת וצפיפות מזיעה  </span> </p> <p> <span> <span> אבל ,  חייבת להודות … נהניתי. </span> </span> </p> <p> <span> <span> הבנות פחות. </span> </span> </p> <p> <span> אי אפשר להאשים אותן…לאור ניסיון העבר התעקשתי שניקח בגדים ארוכים , כי תמיד קררר בירושלים והפעם היה…ובכן… שרב מטורף ולח גם שם, הגענו לירושלים בשעה אחה"צ מאוחרת , מקום החניה היחיד ללא דו"ח היה באיזה חניון בשכונה ערבית סמוכה לשער שכם, מה שכבר העלה את רף החרדה… </span> </p> <p> <span> ומסתבר שהגענו לשער שכם יחד עם …צעדת הבנים …. היו שם עוד המון משפחות וילדים, אבל בעיקר בעיקר בנים גדולים , מזיעים , אוחזים דגלים , שרים , שמחים , ורועשים , כמו שבנים יודעים…  </span> </p> <p> <span> העמידה הזאת מול שער שכם המוצף בדגלי ישראל כשמכל עבר פרוסים שוטרים וכוחות בטחון </span> </p> <p> <span> נסכה בי כח. </span> </p> <p> <span> חיברה אותי ללב. </span> </p> <p> <span> <span> זה לא ויתור בצפון שיפתור את הסכסוך, גם לא רצועה בדרום. </span> </span> </p> <p> <span> <span> זה לא מובלעת או כוחות שישלטו פה או שם. </span> </span> </p> <p> <span> <span> הם רוצים את הלב. </span> </span> </p> <p> <span> <span> מאז ומעולם הם רצו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> הם, כולם, כולם. רוצים את הלב. </span> </span> </p> <p> <span> אנחנו קיבלנו אותו במתנה, בירושה מחייבת, ואין לנו , אין לנו ברירה, ואין לנו, אין לנו ארץ אחרת. </span> </p> <p> <span> <span> וכשעמדתי שם , חלק מההמון השר והשמח , והמילים הנישאות לכל עבר- </span> </span> </p> <p> <span> עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה </span> </p> <p> <span> מקבלות משמעות עמוקה, כואבת ומנחמת , </span> </p> <p> <span> <span> ואנחנו עוברים בשוק הערבי דרך שער שכם , </span> </span> </p> <p> <span> <span> והשירים ממשיכים ומתגברים </span> </span> </p> <p> <span> ואל תירא ישראל כי גור אריה הלא אתה </span> </p> <p> <span> וכולם כולם שמחים , ומתלהבים , ובדבקות מיוחדת , ובלחות לא נורמלית בירושלים של מטה  </span> </p> <p> <span> עמדנו מול הכניסה לכותל כמעט חצי שעה עד שהבנו שלהיכנס לא נצליח הפעם. </span> </p> <p> <span> <span> רק אחרי יממה הפיצו את הסרטונים שהראו את הרחבה מוצפת ב 50,000 איש שמחים , רוקדים, שרים, </span> </span> </p> <p> <span> מאמינים </span> </p> <p> <span> בירושלים מאוחדת </span> </p> <p> <span> מאמינים שיהיה פה עתיד טוב יותר </span> </p> <p> <span> מאמינים שאנחנו בדרך הנכונה </span> </p> <p> <span> לגאולה שלמה. </span> </p> <p> <span> ואולי כמו רות ונעמי מהמגילה שנקרא השבוע בחג השבועות  </span> </p> <p> <span> אנחנו עוברים ימים קשים, ונדמה שאין גואל, </span> </p> <p> <span> <span> אבל אנחנו צריכים להאמין ולזכור ש-יש. </span> </span> </p> <p> <span> <span> תמיד יש. </span> </span> </p> <p> <span> <span> והוא מחכה לנו שנגיע מוכנים. מאוחדים, מאמינים. מזיעים אבל יודעים שאין לנו, </span> </span> </p> <p> <span> אין לנו ברירה אחרת. </span> </p> <p> <span> אין לנו ארץ אחרת. </span> </p> <p> <span> עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. </span> </p> <p> <span> מזל טוב ירושלים.  </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> התמונות הפעם לא הכי איכותיות, היה כל כך צפוף ולח שלא היה לי מרחב תנועה ואוויר.. </span> </span> </p> <p> <span> <span>  </span> אבל הייתי חייבת לשמור לי את האווירה הזאת למזכרת בגלריה. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> מנסה לשבת ולסכם את חוויות יום ירושלים תשפ"ד </span> </p> <p> <span> הן השאירו עליי רושם, <br/> הן היו כמו זריקת אמונה חיונית בתוך הבלאגן הזה שאנחנו חיים פה בחודשים האחרונים </span> </p> <p> <span> ואני ביקורתית כלפי המילים שלי.  </span> </p> <p> <span> אני נשארת ברובד חיצוני, אני מרגישה שאני אופטימית , כל פעם מחדש, אבל מרגישה שזה נשאר ברובד חיצוני. </span> </p> <p> <span> אני לא יודעת איך להביא את האופטימיות שלי פנימה למי שיקרא, ככה אני מרגישה. </span> </p> <p> <span> אני יודעת שאני חייבת להביא את הקול שלי, את החוויה שלי , כי יש אנשים שקוראים אותי ואולי הרובד הפשוט הזה, זה מה שהם זקוקים לו כרגע. <br/> אבל אולי גם לא. </span> </p> <p> <span> <span> אולי המחשבות שלי והמסקנות המאוד "מוחצות" שלי שאין לנו ברירה אחרת ואין לנו ארץ אחרת , </span> </span> </p> <p> <span> ממש לא מעניינות אף אחד. <br/> אני מחליטה בכל זאת לשלוח את הטור הזה.  </span> </p> <p> <span> זאת פעולה שיווקית קבועה שאני עושה עבור העסק שלי כבר שלוש שנים.  </span> </p> <p> <span> ואני רואה בה תוצאות.  </span> </p> <p> <span> <span> והבלוג הזה משקף את המחשבות שהן שלי. לא של גדולי האומה, ולא של גדולי ההוגים. <br/> שלי, יערית , זאת שמצלמת כמו שהיא מצלמת, זאת שחושבת כמו שהיא חושבת. <br/> ויש למחשבות שלי מקום בעולם הזה. <br/> אולי הן לא יביאו את הנחמה הגדולה, אני גם לא מתיימרת ולא חיה באשליה. הן לא. <br/> אבל אולי הן ידליקו פנס קטן, בסוף שבוע בוער, כואב וחשוך <br/> ואולי מישהו יאחוז באחת התמונות ויאמץ אותן אל דמיונו ואל לוח ליבו. <br/> ואני , אני לא צריכה יותר מזה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אם יידלקו מהמילים והתמונות שלי פתיתים של אור בלב שבור- </span> </span> </p> <p> <span> והיה זה שכרי.  </span> </p> </div> Fri, 07 Jun 2024 05:11:02 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-poste2f55cb4 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post3954f54e <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> יומולדת יש רק פעם בשנה </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> לכבוד יום הולדתי ה-45 החלטתי לשתף אתכם ב-45 התמונות שצילמתי ואני אוהבת במיוחד. </span> </p> <p> <span> <span> רגעים של טבע, רגעים של אנשים, רגעים שעשו לי שמח בלב שתפסתי אותם, רגעים שמזכירים לי דברים טובים ומעלים עליי חיוך. </span> </span> </p> <p> <span> ומאחלת לכולנו שיהיו לנו המון רגעים של אור, שנדע להבין אותו, את האור, זה האתגר של כל צלם. האתגר של כל אדם, לראות את האור בתוך המציאות, ולהחזיק פתיל קטן לימים חשוכים. </span> </p> <p> <span> שנדע לזהות את החשוב, והנושא העיקרי בכל תמונה -אישית , משפחתית , חברתית ולאומית. </span> </p> <p> <span> <span> שנזכה לגאולה שלמה בקרוב, שנזכה לנצח את הרוע ואת החמאס ולהשיב את כל החטופים הביתה במהרה. </span> </span> </p> <p> <span> אמן. </span> </p> <p> <span> ושנאמין בכוחן של התפילות ובכוחה של אמירת אמן. זה חשוב לא פחות, זה לא מהשפה ולחוץ... </span> </p> <p> <span> <span> יאללה, </span> </span> </p> <p> <span> <span> תלחצו על התמונה עם הכובע - ותדפדפו... </span> </span> </p> <p> <span> <span> המסע שלי בזמן מתחיל.. </span> </span> <span> תהנו </span> <span> . </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Fri, 31 May 2024 08:03:46 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post3954f54e בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post391a2992 <div data-rss-type="text"> <p> <span> לייצר ניסים בכל יום </span> </p> <p> <span> <br/> </span> <span> חמישי אחה"צ </span> </p> <p> <span> יושבת עם הקפה בגינה. </span> </p> <p> <span> ריח מדורות עולה באוויר,  </span> </p> <p> <span> קולות של ילדים שרים "במירון שם רבי שמעון"  </span> </p> <p> <span> נישאים עם העשן אל הרוח, </span> </p> <p> <span> ואני נודדת לי לאי-שם, מעבר לים, חמש שנים אחורה </span> </p> <p> <span> לערב ל"ג בעומר תשע"ט, 2019. </span> </p> <p> <span> ישבתי בקומה תשיעית בחדר מלון בבנגקוק, תאילנד, וכתבתי את הטור השבועי של אז.. </span> </p> <p> <span> זה היה הערב האחרון שלנו בתאילנד לפני החזרה הביתה והמילים שלי כתבו את החוסר של האש של ל"ג בעומר , ומה היא עבורי, וכמה הוא חסר שם , מעבר לים, רבי שמעון. </span> </p> <p> <span> ובלי לדעת שלחתי מילותיי אל מעבר לים, </span> </p> <p> <span> והקב"ה ברחמיו שלח ניסיו אל ילדינו מעבר לים והציל אותם משריפת ביתנו הבוער. </span> </p> <p> <span> הם קיבלו מדורת ל"ג בעומר פרטית בדמות הבית שגרנו בו,  </span> </p> <p> <span> ואנחנו קיבלנו 11 שעות טיסה ארוכות כמו הנצח, ולא היה לנו די ששמענו כל אחד מילדינו  </span> </p> <p> <span> רגע לפני העליה למטוס ווידאנו שכולם בסדר. </span> </p> <p> <span> 11 שעות בהם בכל כמה רגעים "האצנו" בטייס ;)... </span> </p> <p> <span> הימים שבאו לנו אחר כך היו מלאים בחסדים , מוקפים חברים ומשפחה, אינטנסיביות של עשייה, לפנות, להוציא, לראות מה נשאר, ולחפש לנו בית חדש. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> <span> מאז בכל שנה אני מעלה על נס את הארוע הנסי,  המצמרר , הפרטי שלנו.  </span> </p> <p> <span> ומבקשת מכל מי ששומע (וגם ממי שקורא)  </span> </p> <p> <span> תעשו ביטוח תכולה. </span> </p> <p> <span> אין לי קשרים עם סוכנויות ביטוח אבל אין חכם כבעל ניסיון. </span> </p> <p> <span> והביטוח הזה , בחסדי ה' , עזר לנו לחיות בכבוד בתקופה שאחרי השריפה ולא להיות חלילה פושטי יד. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אני מאמינה שלאנשים מן השורה, כמונו, אין "בצד" סכום כסף לבנות ולרהט הכל מחדש בכל רגע נתון... </span> </p> <p> <span> אז תבדקו, האם יש לכם ביטוח תכולה. ואם אין - תעשו. תתפלאו כמה שזה לא מסובך וכמה שזה לא יקר. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> <span> אמנם יש ניסים בעולם, וראוי רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק, אבל אין סומכים על הנס. </span> </p> <p> <span> יש אימרה חב"דית שיהודים מייצרים את הניסים שלהם בכל יום מחדש.. </span> </p> <p> <span> אז תהיו יהודים טובים </span> </p> <p> <span> תבקשו ניסים </span> </p> <p> <span> אל תסמכו על הניסים </span> </p> <p> <span> ותייצרו לעצמכם את הניסים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> <span> ולוואי ונצליח בכוחות ניסיים להשיב את כל החטופים הביתה בקרוב. </span> </p> <p> <span> רבי שמעון, אנחנו בשעת דחק כבר הרבה מאוד ימים, ואנחנו סומכים עליך ומבקשים שתהיה מליץ יושר בעדנו, בעד לוחמנו ובעד מדינתנו. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> טיפ קטן לצילום במדורה </span> </span> </p> <p> <span> כדי לתת לאש את המקום שלה, נשים את הפוקוס על המדורה ובעזרת הסליידר שנפתח למטה נחשיך את המסך עד הסוף. </span> </p> <p> <span> אם עדיין יש לכם אור שאתם לא מרוצים ממנו בתמונה - <br/> או תצלמו שוב והפעם תסתכלו שאין לכם יותר מדי הפרעות , או שתנסו להחשיך בתוכנת עריכה בסיסית של גוגל פוטו או כזו שמותקנת לכם על הנייד . </span> </p> <p> <span> הנה דוגמא לאותה התמונה- עם החשכה ובלי... </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> ועוד קצת בשביל האווירה... </span> </span> </p> <p> <span> <span> <span>  </span> שיהיה ל"ג שמח ! </span> </span> </p> </div> Thu, 23 May 2024 16:11:38 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post391a2992 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postab61ad57 <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> האתגר של כולנו </span> </span> </p> <p> <span> קמנו לבוקר עצוב, חמישה חיילים נהרגו מכח שלנו. לא מקל על הכאב והצער הידיעה שזה חלק ממה שקורה במלחמה. בטח כמו זו שהיא בתנאי-שטח מורכבים מאוד.. </span> </p> <p> <span> <span> ועדיין יש ציפייה מהעולם לקום לבוקר "רגיל" כזה שנושמים בו , חיים בו , עובדים , יוצרים ומשווקים כאילו הכל כרגיל. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אבל זה רק בכאילו. <br/> ואל לנו לתת למציאות הזאת בה אנחנו נלחמים על החיים לטשטש את המתים מהחיים שלנו. <br/> ביום כזה אני בוחרת לעצור לרגע . נושמת . כואבת. אומרת פרק תהילים או שניים , זה מרגיע לי בלב את הכאב לדעת שהכל זה מלמעלה, במיוחד כשאני לא מבינה. אני לא מתיימרת. הפסקתי מזמן. <br/> ועדיין , הטור הזה ייכתב פה היום, קצת אחר ממה שתכננתי, אבל ייכתב. <br/> כי אם לא אכתוב- הם ניצחו אותנו. ודווקא ביום כזה עצוב, תעצומות החיים שבנו צריכות להיות מונפות בגאווה- <br/> לא תנצחו אותנו ! לא מנצחים אותנו כל כך מהר ! </span> </span> </p> <p> <span> יהי זכר הנופלים ברוך. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> האתגר האישי שלי </span> </p> <p> <span> אני משתדלת לא להיות בכיווץ </span> </p> <p> <span> להתרחב ולהרחיב </span> </p> <p> <span> אהבה עצמית </span> </p> <p> <span> אהבה לזולת </span> </p> <p> <span> בגשמי ורוחני </span> </p> <p> <span> לא תמיד זה קל להרחיב </span> </p> <p> <span> לפעמים מרגיש יותר "נכון" להיות מכווצת </span> </p> <p> <span> אבל אוהבת את החיים שלי עשירים בטעם ובריח </span> </p> <p> <span> וכדי להיות עשירים חייבים להתרחב </span> </p> <p> <span> זה מתחיל בקנה הנשימה </span> </p> <p> <span> עובר דרך עמוד השידרה </span> </p> <p> <span> מאתגר קצת את עמוד השיגרה </span> </p> <p> <span> וממשיך לקצה המחשבה </span> </p> <p> <span> למתוח קצת ועוד טיפה </span> </p> <p> <span> להשריש חלקים מסויימים ממני </span> </p> <p> <span> ולהרחיב ולמתוח את השאר </span> </p> <p> <span> לשאוף למעלה כשמרגישה את הלמטה. </span> </p> <p> <span> אתגר. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> בשעות בהן היום מפנה את המקום ללילה, ההיגיון מתכווץ והאמונה מתרחבת, </span> </span> </p> <p> <span> אספתי לי קצת תמונות להירגע איתן </span> </p> </div> Thu, 16 May 2024 11:52:13 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postab61ad57 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post38b98195 <div data-rss-type="text"> <p> <span> לחגוג או לחדול </span> </p> <p> <span> <br/> שמעתי שהרבה חושבים לא לחגוג השנה עצמאות. <br/> עצרתי הכל וכתבתי את הקול שלי. לא כי אני חשובה. כי הקול הזה חשוב לי שיעלה במרחב. <br/> <br/> למה לא לחגוג- כולנו מבינים. אנחנו כואבים , חסרים, הלומים ונלחמים על חיינו ועל עתידנו. <br/> אז למה כן לחגוג ?? <br/> אין ריק בעולם. אם אנחנו לא נחגוג אז הם ימח שמם יחגגו. ואת זה אנחנו לא יכולים לאפשר לעצמנו. </span> </p> <p> <span> ונכון שהמצב לא שלם. המצב חסר וכואב ורחוק מלהיות מושלם. אבל אנחנו כאן בבבית היחיד שיש לנו . אנחנו הריבון. <br/> זו לא קלישאה. אין לנו בית אחר. אין לנו ארץ אחרת. </span> </p> <p> <span> <span> אנחנו לא חייבים במות גדולות וזמרים מפורסמים , לא זיקוקים מתפוצצים , לא פטישים מתנפחים ולא תפוחים דביקים כדי לחגוג. <br/> אנחנו צריכים להבין מה אנחנו חוגגים. ואז אוהו, הרגליים יקפצו מאליהם והלב ישיר הלל. <br/> יש לנו מדינה ! משלנו ! מדינה בה יש לנו צבא משלנו ! זה נס ! לא פחות מזה ! <br/> יש לנו מדינה בזכות כל מה שהקרבנו בדרך, בזכות כל מה שאנחנו חסרים וכואבים והמומים. <br/> אז ההמלצה שלי למי שלא תכנן לחגוג - <br/> קחו ביד אחת כוס שראוי להחיל עליה ברכה. יין או בירה או תירוש של הקידוש או אפילו קולה או מיץ תפוזים <br/> וביד השניה קחו דגל , כזה שהילדים ציירו בגן או כזה שחילקו בצומת הכניסה לעיר או במתנ"ס <br/> ותביטו בו בדגל בלבן שבמשולשיים <br/> ותגידו לה למדינה האהובה שלנו - </span> </span> <span> <span> <br/> את לא שלמה, את לא מושלמת, את חסרה ומדממת, <br/> אבל את שלנו ! </span> </span> <span> <br/> ולמען אלו שאינם איתנו כאן היום כדי שאנחנו נוכל להיות כאן היום וללדת עוד ילדים על האדמה הזאת - <br/> אנחנו חוגגים היום ומרימים כוסית לחייך ! <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> תחי מדינת ישראל ! <br/> </span> </p> <p> <span> עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה ! </span> </p> <p> <span> <span> <span>  </span> עם ישראל חי ! </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> אם החלטתם לחגוג - תשאירו לי דגל בתגובות </span> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240513_180912.jpg" alt=""/> </div> Mon, 13 May 2024 15:40:47 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post38b98195 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post47d547de <div data-rss-type="text"> <p> <span> פגישה ללא מילים </span> <span> <br/>   </span> </p> <p> <span> <span> אנחנו מתראים הרבה, כמעט על בסיס שבועי, מתראים זה כזה "שלום שלום , היי מה נשמע", </span> </span> </p> <p> <span> אבל פעם בשנה אנחנו נפגשים לשיחה עמוקה כזאת בארבע עיניים : שתיים שלי שמביטות מתוך זוג עדשות. שיחה שאין לה מסגרת של זמן , שיחה שאין לה מגבלה של מקום, אתה זורם ומגיע לכל מקום שאני מציעה להיפגש בו (איך תמיד אתה מוצא חניה ואני נתקעת ?... <br/> שיחה שבה אתה מראה לי כל פעם מחדש את עוצמתה של ההקשבה, וכמה רגישות יש בה וכמה טוב היא עושה לזה שמדבר (במקרה שלנו אני מדברת המוןן ואתה מקשיב יפה...   <br/> שיחה שאני תמיד דרוכה לקראתה, כי אני לא יודעת מאיפה להתחיל. אני מרגישה חובה לעדכן אותך בכל הפרטים שנה אחורה, אבל מי זוכר...ואז זה תמיד מסתכם בכותרות כאלו ,כאילו אני מגישת חדשות. אבל מגישת חדשות גרועה..  <br/> ולמרות שאנחנו מתראים די הרבה אני כמעט ולא יודעת עליך כלום .  <br/> והשיחה הזאת פעם בשנה יותר מלמדת אותי עליי מאשר מלמדת אותי עליך.  <br/> אבל זה המצב. הוא לא טוב ולא רע. הוא כמו שהוא.  <br/> המצב. <br/> ואם אתייאש מהשיחה השנתית הזאת אז גם על עצמי לא אדע.. אז אני מעדיפה להחזיק בזה. ככה אני , חייבת לדעת.. <br/> ותיכף מגיע הזמן של הפגישה השנתית שלנו ואני חושבת עם עצמי על מה אני אדבר איתך השנה ? מה אני יכולה לחדש לך שבכל הפעמים שהתראינו לא שמעת ברקע ?  <br/> ואין לי מילים , ארז.  <br/> אין לי מילים. </span> </p> <p> <span>   </span> <span> ארז.  </span> <span> <br/> אולי השנה אני אשתוק ואקשיב ואתה תדבר ? בכל זאת עברתי בתקופה האחרונה חתיכת מסע אישי שלימד אותי על חשיבות ההקשבה ממקום פנימי ומכיל ואמיתי ולא ממקום "שומע" ולחוץ.. <br/> אולי אין לי מילים כי אני חושבת שהשנה הקשר בין השמיים לארץ כל כך מחובר ועמוק וקרוב, ואין יום שעובר בלי שליחים שעוברים מהעולם פה על הארץ לעולם שלך שם, בשמיים.  <br/> וכל שליח בטח מספר לך כמה אומץ היה לו, וכמה רצון ואש בעיניים וכנראה בכל הגוף בערו בו כדי להגיע לאן שהגיע, ובטח כולם גם מספרים לכם שמה שאם היו נדרשים היו עושים את הכל מההתחלה למרות שיודעים שגם הם , כמוך, יהיו מקשיבים נאמנים יותר מאשר מדברים ומשתפים... <br/> אחת המחשבות (הלא מאוד עמוקות ,אני מודה) שתפסה אותי השנה היתה- מה היה הגובה שלך ? אתה נמוך כמו ניסים ומשה (אל תיעלבו, אתם קצת נמוכים ...) , או שאתה גבוה יותר כמו רחמים אלי ויואל ? מהתמונות ראיתי שהידיים בחיבוק קצת עלו מהכתפיים אבל קשה לדעת ככה.. <br/> ועוד חשבתי לי שאנחנו , דור שני לטראומה המשפחתית הזאת.  <br/> ולהבדיל, אבל כמו בני הדור השני לשואה שלא ידעו ולא הכירו את ההורים/משפחה שלהם עד לשלבים מאוחרים (אולי מאוחרים מדי) גם אנחנו לא ממש מכירים.. <br/> אז מה הפלא שאני מבקשת איתך זמן להכיר ולהעמיק ? כן, אפילו ברבות הימים והשנים אני מבקשת לדעת מי אתה, מי היית, מה האור שכבה לנו, ואיך אנחנו יכולים להמשיך להאיר אותו ?  <br/> הדור הראשון שותק, עצוב, דומע, כואב, חסר, לא מנדב פרטים על היותך. צריך לחפור.. (בחפירות אני טובה אבל כשמגיעות השתיקות והדמעות אני עוצרת..יש לי קצת טאקט .. ) <br/> אולי זה הזמן שמשכיח, בכל זאת עברו יותר מ-30 שנה, לך תזכור...  <br/> אולי זה הרצון להיאחז בחיים הקיימים כאן על הארץ כי אחיזה בחיים שבשמיים מושכת אותך לתהומות ?  </span> <span> <br/> אין לי מילים השנה, ארז .  </span> <span> <span> <br/> אולי הרבה קורה פה במשפחה, הזמן עושה את שלו וכולם גדלים ומתמודדים עם דברים כאלו ואחרים , עניינים פשוטים ומורכבים של גוף ונשמה,  <br/> ובטוח שהרבה השתנה פה במדינה,  <br/> ואני לא יכולה לדמיין את הקול שלך על מצב כזה או אחר. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אז אני אשתוק.  <br/> ואתה תמשיך לשתוק.  <br/> ואולי השתיקה הזאת יפה .  <br/> ואולי השתיקה הזאת תקרב בינינו יותר.  <br/> ואולי לא.  <br/> כך או כך , אניח לך עכשיו, ואל תדאג, אגיע לפגישתנו גם בשנה הבאה בעז"ה, </span> </span> </p> <p> <span> ואני מקווה עד אז למצוא מילים. <br/> ואולי גם נחמה.. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> התמונה הזאת צולמה בטקס הזיכרון השנתי בגן יבנה. מיזם יפיפה שעשו לפני כשנתיים ובו ציירו את כל הנופלים בני המושבה. <br/> מתחת לתמונה יש קצת מילים על ארז מתוך אתר ההנצחה הממלכתי "יזכור". </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20230424_210539.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> רב-טוראי ארז שרים ז"ל </span> </p> <p> <span> בן לאה וסעדיה. נולד ביום א' בטבת תשכ"ה (6.12.1964) בגן יבנה. הבן השביעי למשפחה בת שמונה ילדים. ארז למד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי 'סיני' בגן יבנה ובבית-הספר התיכון-המקצועי בקרית הנוער מרום ציון, בירושלים. </span> </p> <p> <span> בחודש אוגוסט 1982 גויס ארז לשירות חובה בצה"ל. הוא הוצב בחיל-התותחנים ויצא לטירונות. ארז המשיך הכשרתו הצבאית בקורס יסודי ללוחמי חיל-התותחנים ובקורס תותחן-רומח. בסיום הכשרתו הבסיסית קיבל דרגת רב"ט ונשלח לשרת בגדוד תותחנים 334. בהמלצה לקבלת הדרגה כתב מפקדו: "לארז מוטיבציה 'פראית'. וכן נכונותו להשקיע. מקצועיות גבוהה, מוביל את החיילים במישור החיובי, ממושמע מאוד". נוסף לתפקידו כתותחן, נהג ארז לפתור ביוזמתו בעיות טכניות ולאלתר פתרונות שונים לטובת הסוללה או הגדוד. לדברי מפקדיו, פעולותיו היו ברוכות ומועילות ביותר. </span> </p> <p> <span> ביום א' באלול תשמ"ה (17.8.1985) נפל ארז בעת מילוי תפקידו. הוא נספה ממכת חשמל בעת שהותו בסוללה. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בגן יבנה. הותיר אחריו הורים, חמישה אחים - רחמים, יואל, אליהו, נסים ומשה, ושתי אחיות - אילנה ואורלי. </span> </p> <p> <span> במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "ארז היווה את אחד מעמודי התווך של סוללה ג', הן מבחינה חברתית והן מבחינה מקצועית. ארז אהב לעזור לחבריו, דאג לשיפור חיי החיילים בסוללה והיה לדוגמה בכל התחומים." </span> </p> <p> <span> בני משפחתו הנציחו זכרו בספרייה תורנית, שתרמו לסניף 'בני עקיבא' בגן יבנה, וברכישת ספר תורה שהוכנס אחר כבוד לבית-הכנסת 'נוה שלום' בגן יבנה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> (דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון) </span> </p> <p> <a href="https://www.izkor.gov.il/%D7%90%D7%A8%D7%96%20%D7%A9%D7%A8%D7%99%D7%9D/en_ddb225624ee332852182ce2007e6b314" target="_blank"> להדלקת נר לזכרו של ארז לחצו כאן </a> <span>   <br/> </span> </p> </div> Thu, 09 May 2024 05:40:04 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post47d547de בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post49161f47 <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> אזהרת מסע </span> </span> <span> <br/>   </span> </p> <p> <span> לא היה שם מקום לעצור. </span> </p> <p> <span> אבל הייתי חייבת לנשום את העצים האלו. </span> </p> <p> <span> יש לי אהבה מיוחדת לעצי זית. לא יכולה להסביר, ועם השילוב של הצהוב והחום-אדמדם והשמש שדימדמה, בקיצור- </span> </p> <p> <span> הייתי חייבת לעצור. </span> </p> <p> <span> אז הסתכלתי שלא מפריעה לתנועה </span> </p> <p> <span> ועצרתי. </span> </p> <p> <span> נשמתי מחוץ לחלון את היופי הזה על אם הדרך. </span> </p> <p> <span> מנהלי המקום בכלל לא התכוונו שיעצרו שם, זה רק כביש גישה בדרך למשהו שבעיניהם שווה הרבה יותר שאראה... </span> </p> <p> <span> אבל אני עצרתי. </span> </p> <p> <span> וצילמתי את היופי הזה,  </span> </p> <p> <span> ואפילו אמרתי שם על אם הדרך "מזמור לתודה" כי זה לא מובן מאליו כל היופי הזה בעולם שלנו, ועוד ככה סתם על אם הדרך. </span> </p> <p> <span> וכשסגרתי את החלון והמשכתי בנסיעה </span> </p> <p> <span> הודיתי שוב על מזלי הטוב שיש לי את החוכמה, האפשרות והכלים לעצור </span> </p> <p> <span> ולהנות מהדרך. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> בתקופה האחרונה אני במסע אישי משחרר שליטה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> המטרה : </span> </span> <span> לחיות את הדרך. </span> </p> <p> <span> לא לשפוט את איכות הדרך לפי התוצאה. </span> </p> <p> <span> להבין שיש לה ערך משל עצמה לדרך הזאת. </span> </p> <p> <span> ושהיא חכמה ממני. </span> </p> <p> <span> <span> ושבדרך הזאת יש לי את הבחירה אם לעצור, או לדהור. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אם להמשיך או לשהות. </span> </span> </p> <p> <span> אם להתפתל או להמשיך בדרך הישר. </span> </p> <p> <span> <span> וזה לא פשוט. </span> </span> </p> <p> <span> כל כך לא פשוט לבנאדם עם תכונות כמו שלי: משימתית, פריק-קונטרול, עם נגיעות של שאיפה לפרפקציוניזם לשחרר את מימד התוצאה ולהנות מהצבעים והריחות והאוויר והתנאים של הדרך, להתמקד במחשבות שהן שלי, ברצונות שהן שלי, בלקיחת אחריות רק על המעשים שלי, לראות צל כצל והרים כהרים, לא להניח הנחות, לחשוב מחשבות חיוביות חיוביות כל הזמן כל הזמן.. לא פשוטה הדרך הזאת. <br/> </span> </p> <p> <span> <span> אז בפתחה של השגרה החדשה הזאת שדפקה לי בדלת, כמו קיבלתי אזהרת מסע : </span> </span> </p> <p> <span> "על כרחך יצאת (שוב) למסע, לא תדעי מתי ולאן תשובי, יש לך רק את הדרך שאת הולכת בה, חבקי אותה והתמסרי אליה". </span> </p> <p> <span> בפתחה של ההזדמנות הזאת -  </span> </p> <p> <span> אני מחבקת את הדרך, ומשתדלת להתמסר אליה.. </span> </p> <p> <span> מתפללת לצעוד צעדים טובים, מתפללת להיות נאמנה לעצמי ולשורש שלי, <br/> מתפללת להיות מחוברת לרצונות האמיתיים שלי ולהצליח לעשות פעולות שמחוברות לכוונות שלי. <br/> </span> </p> <p> <span> להחליף את שאלת ה- "מה יהיה" ולהתרכז ב -"איך הולך", </span> </p> <p> <span> ולזכות לשליחים טובים באמצע הדרך. </span> <span> <span>  </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240501_171954-4a226565.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> הטור הזה התחיל מתמונה. <br/> המחשבות שלי קיימות שם כל הזמן בתוכי, אבל איך להוציא אותן לאור לפעמים זה קצת יותר מורכב. <br/> אז תמונה עוזרת לי לשחרר. <br/> אני פותחת את הגלריה, ומסתכלת על התמונות שצילמתי בימים האחרונים. <br/> התמונות שאני מצלמת לי כל יום משקפות את הלך הרוח שלי, את המחשבות והרגשות שלי. <br/> לפעמים הן מתעדות תנועות שאני עושה, לפעמים מקומות שאני מבקרת בהם, אבל הרבה הרבה פעמים <br/> התמונות משקפות את המחשבות והרגשות שלי באותו הרגע. <br/> כמו התמונה הזאת שלפניכם. <br/> והמחשבות שלי כמו נכתבו מאליהם בעת שהתבוננתי בה שוב. <br/> אני רוצה להזמין אותכם למסע צילום ייחודי ופנימי שלכם. עם עצמכם. <br/> לצלם כל יום. <br/> בטח כבר קראתם אותי ממליצה על זה.. אבל אני אמליץ שוב :) <br/> צלמו כל יום תמונה אחת לפחות. תתפלאו להרגיש כמה שזה ישחרר בכם . <br/> תמונה של ארוחה טובה שטרחתי עליה תגרום לי להרגיש שאני משקיעה באנשים שאני אוהבת ושיש לי כישרון ויכולת לפנק ולאהוב גם דרך הסירים ותשכיח ממני את כאבי הרגליים והגב, <br/> תמונה של פרח חדש שעלה בעציץ תגרום לי להרגיש שיש שכר להשקיה היום-יומית, <br/> תמונה של עלה חדש ליד עלה נובל  על העץ תגרום ללב ששלי לנתר כי יש תקווה!! אם עלה קטן עולה שוב וצומח, גם אני יכולה ! <br/> תנסו. אבל באמת. לא רק יום אחד. תנו לזה שבוע שבועיים, בהקפדה והתמדה. <br/> ותראו שאתם גם נהנים מהדרך וגם נהנים להסתכל עליה כעבור זמן ולתת לרגשות שלכם ביטוי מזווית אחרת. </span> </p> <p> <span> אם אימצתם את ההמלצה שלי וצילמתם - </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> תשאירו לי מילה , או בעצם, הכי טוב- </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> שלחו תמונה. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> נכנסתי לגוגל תמונות שלי וכתבתי את המילה "דרך" . תראו מה מצאתי : </span> </p> </div> Thu, 02 May 2024 06:57:39 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post49161f47 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post80794308 <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> על הניסים בשמיים </span> </span> </p> <p> <span> <span>  </span> והמגירות שהשארתי על המים </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> זהו השבוע ה-28 למלחמה. 28 בגימטריה=כ"ח. פלא גדול . </span> </span> </p> <p> <span> <span> בתחילת שבוע כ"ח למלחמה , חזינו כולנו בכח שיש לנו כעם ישראל, בכח המיוחד של הניסים שנעשים לנו יום יום שעה שעה <br/> בכח המיוחד של האחדות אל מול אויב שמאיים עלינו מאז ומעולם. וה' עזר לנו ויכול יכולנו לו. </span> </span> </p> <p> <span> הדפנו מתקפה חסרת תקדים ולרגע אחד היינו "אור לגויים" תרתי משמע.. <br/> בסופו של השבוע הזה תגיע השבת שלפני חג הפסח, שנקראת "שבת הגדול" על שם הנס הגדול שנעשה לנו במצרים. <br/> וכמו אז, כן עתה. ניסים של תחילת השבוע וניסים של סוף השבוע שוזרים בנו את החיבור הנצחי לייחודו של עם ישראל. </span> </p> <p> <span> נצח ישראל לא ישקר. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> הימים שלפני פסח מפגישים אותי עם הרבה מחשבות בתוך השקט הזה של הנקיונות וההכנות. <br/> כל מגירה שצריכה את תשומת ליבי מאתגרת אותי- מה יהיה בתוכה ? כשאפתח אותה, אפתח אותי, מה אגלה שם עליי ? מה אמצא בתוכי ? <br/> משנה לשנה היכולת לבחון, לדייק, להשתפר- משתכללת , שואפת גבוה. <br/> יש מגירות שפתחתי ונשארו בסידרן ונקיונן כמו שעזבתי אותן בשנה שעברה ערב החג, ויש כאלו שגרמו לי בפתיחתן "חושך" בעיניים ורעד ברגליים. <br/> אילצו אותי להתמודד עם הפחדים הכי גדולים שדחפתי לתוכן וסגרתי חזק. <br/> נושמת עמוק, מוציאה מטלית ומתחילה לאבק, שוטפת, סוחטת, מנקה, מוסיפה שפריץ של חומר ניקוי , כזה שאחריו הכל "לא ראוי למאכל" , <br/> ושוב מנקה, שוטפת, סוחטת. </span> </span> </p> <p> <span> <span> וכשאני כבר סחוטה מהמאמץ ומעיזה לחשוב שדווקא התמודדתי עם המגירה המאיימת הזאת בצורה לא רעה, כמו נפתח עליי קול פנימי ואומר לי : תראי, יש לידה עוד מגירה אחת שמחכה לך, אחת כזאת שלא יכולה לחכות. תפתחי גם אותה. <br/> ופתחתי גם אותה, ואת זו שמעליה, וזו שמתחתיה, וגם המדף שמחזיק את כולן, כרעתי בפניו ונתתי לו ניגוב עדין. <br/> לא פלא שמצאתי את עצמי בסופו של יום <br/> סחוטה, מאויימת , מרגישה שהמצרים רודפים מאחריי והים נמצא לפניי, חשבתי שאולי יקרה לי נס פרטי כזה, אישי . <br/> שרק אני והוא נדע שקרה לי . <br/> אז נסעתי לים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ומצאתי כסא על שפת המים. סיפור אמיתי לגמרי. </span> </span> </p> <p> <span> וישבתי שם. וחשבתי שאולי מישהו אחר ישב בו לפניי וקרה לו הנס כי הוא השאיר את קופסת הזיתים לשמאלו של הכסא ונעלם.. <br/> וישבתי שם ופתחתי את כל מגירות ליבי שוב . את זו שחשבתי שהתמודדתי איתה בגבורה ואת זו שמזמנת לי כוחות להתמודד איתה מחדש, את זו שאני יודעת מה המחיר של ההתמודדות איתה ואת זו שאין לי כרגע את הפריבילגיה להתעלם מהמחירים שהיא גובה בתוכי. <br/> את כולן פתחתי שם מול הים. </span> </p> <p> <span> ואז קמתי מהכסא, ונשמתי עמוק. ורציתי לצעוד לתוך המים. <br/> אם להם שם זה עבד, בטח גם לי זה יעבוד. <br/> אבל אז קול קטן אמר לי שכל דבר מגיע בזמן שלו. וכל יגיעה יש לה שכר, וכל דמעה נאספת מתחת לכסא הכבוד בזכות עצמה. <br/> הגעתי עד קו המים, לא נגעתי בהם, <br/> וחזרתי לאחור. <br/> אולי הים נפתח מאחוריי, לא הסתובבתי לראות <br/> אבל מה שבטוח היה לי קל על הלב כי השארתי שם <br/> על הכסא מול הים <br/> כמה מגירות. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240415_120651-EDIT.jpg" alt=""/> </div> Thu, 18 Apr 2024 05:08:20 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post80794308 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post8dc6b75d <div data-rss-type="text"> <p> <span> הַמַּעֲבָר אָסוּר </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ככה הרגשתי השבוע. </span> <span> <span> </span> </span> <span> הַמַּעֲבָר אָסוּר . </span> </p> <p> <span> אחרי חצי שנה אינטנסיבית , מורכבת, קשה, כואבת.. אני לא צריכה לספר לכם, אתם סופרים איתי.. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אז אחרי חצי השנה הזאת, קיבלנו כמה ימי הפוגה משפחתיים והחלטנו לנצל אותם באילת. <br/> חשבנו שהנסיעה הארוכה בנוף מדברי תעזור לנו להתנתק קצת מהמציאות (ספוילר: אם אתם מאלו שמאזינים לרדיו- זו משימה בלתי אפשרית ) </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> חשבנו שה"ללא מע"מ" יעזור לנו קצת להתמלא בדברים משמחים (גילוי נאות: היה שלב שחלק מאיתנו היו פחות שמחים :) </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> חשבנו שהים הפתוח יתן לנו אופק ושלווה , שההרים הגבוהים יתנו לנו תחושת בטחון גבוהה </span> </p> <p> <span> כשפגשנו כל מיני מכרים ממעגלים שונים ומשונים ברחבי המדבר והעיר הבנו שיש לנו ארץ קטנה קטנה קטנה ואין לנו באמת אפשרות "לעבור" ממצב מלחמה.. ואם היה לנו ספק קל, אזעקה שנשמעה בשני בלילה אישרה לנו את זה. <br/> אזעקות מלחיצות אותי. וכשאני לא יודעת מה לעשות (איך לעזאזל אפשר למצוא יציאה לחדר מדרגות במסדרון של מיליון חדרים ??) <br/> וכשאני לא יודעת למה לצפות ("אתם סתם יושבים פה, אין פה כיפת ברזל ולא תשמעו יירוטים..") <br/> אז מפלס הדאגה עולה ועולה.. <br/> למזלנו היינו כל כך עייפים , שאחרי שיצאנו מהמרחב הנקרא "מוגן" נרדמנו בשניה לשנת לילה ארוכה . </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> השבועות הקרובים עלינו לטובה יתאפיינו במעברים האלו. שחלקנו ירגיש שהם אסורים, וחלקנו כבר יודע להתמודד עם הרגשות האלו- <br/> מעבר מימי שגרה , מלחמה, חוסר וכאב לימי חג, ימי ביחד, ימי שמחה. <br/> איך חוגגים כשחסרים ? איך חוגגים כשעצובים ? איזה חלק בהגדה נצליח לציין בצורה יותר טובה - את ה"בנך" החסר או את ה"טבעו בים סוף" המיוחל ? <br/> שאלות מורכבות, שאלות של גדולים... ואנחנו לא ביקשנו זאת לעצמנו, התעוררנו בוקר אחד לתוך מלחמה </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ואנחנו נלחמים. <br/> אז כל אחד בגיזרה שלו, וכל אחד במשימה שלו עושה את הכי טוב שהוא יכול ומצליח. <br/> וכמו שהשבוע הזה עברתי מעֵבֶר אחד לעֵבֶר השני, לא הכי בקלות אבל הכי טוב שאני יכולה בכלים שלי, <br/> כך אני מתפללת שנעבור את ימי החג , <br/> וכך אני מאמינה שנציין השנה את ימי הזיכרון והעצמאות - <br/> נעבור מעֵבֶר אחד לעֵבֶר השני ונחזור בחזרה <br/> כמו שאי אפשר באמת להפריד את הגלים מהחוף, ואי אפשר להפריד באמת את הגל האחד מהגל השני <br/> כך נעבור גם אנחנו, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> רגעים נשמח ורגעים נכאב <br/> רגעים נחסר ורגעים נתמלא <br/> ולרגע אחד לא נפסיק להודות על מה שהיה וזכינו לחבוק <br/> לא נפסיק להודות על מה שיש ואנחנו חובקים כאן כעת <br/> ונודה על מה שעוד יבוא ונזכה לחבק. <br/> וזה יבוא, <br/> אנחנו נחיה, נעבור ונראה. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240407_124009.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240407_132329.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240407_133912.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240407_140931.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240409_132101-EDIT.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240409_131944-EDIT.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240408_183417.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240408_182206.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240408_112619.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240408_182058.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240408_182016.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240408_182213.jpg" alt=""/> </div> Thu, 11 Apr 2024 07:11:50 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post8dc6b75d בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post992e50fe <div data-rss-type="text"> <p> <span> ערפל... </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> לפעמים, כשאני לא יודעת לתאר במילים את מה שאני מרגישה, השירים עוזרים לי ... הפעם מצאתי נחמה בקולו העמוק, הכואב והמתייסר של שולי רנד : </span> <span> <br/> </span> <span> <span> </span> </span> <span> "הסתכלתי לאחור איי חורבות <br/> משמאלי מימיני הכול עולה בלהבות <br/> לעיני נגלה שביל מתפתל <br/> בליבו ענן, מכוסה בערפל..." </span> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ככה הרגשתי השבוע עם הערפל הכבד , הפיסי , שירד עלינו בבקרים ובערבים. בהתאמה מושלמת לערפל הכבד שנפל עלינו, כאן, בשבועות האחרונים. <br/> כשכבר חשבתי שהתמונה מתבהרת, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> והיא תמונה של אחדות ושל ניצחון, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> כשכבר חשבתי שלמדנו משהו מכל האסון הנורא והגדול שפקד אותנו בשביעי באוקטובר, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <span> כשכבר חשבתי שאני יכולה להרשות ללב שלי לשמוע ולקרוא קצת יותר מכותרות ראשיות, <br/> דווקא אז </span> </span> </p> <p> <span> מצאתי <br/> תיסכול גדול, שבר עמוק, כאב שמתפזר לאלף רסיסים, כדורים ששורקים לכל כיוון , חיצים שנורים מפיות של כאלו או אחרים לבלי היכר, לבלי מחשבה, לבלי אחריות, לבלי דעת. <br/> וכאב לי. <br/> וכאבתי מאוד. <br/> ואת הערפל הפיסי הזה שנפל עלינו השבוע, פגשתי בשעת בוקר מוקדמת כשיצאתי לנסיעה שלא יכולתי להתעכב ולעצור ולצלם, הבטחתי לעצמי שאני לא מצלמת בנהיגה (הפיתוי גדול) ועד שמצאתי פינה בטוחה לעצור בה שלא תעכב אותי בזמנים , <br/> מצאתי חלקי נוף שכבר התפזר מהם הערפל, ונשמתי את היופי שלהם, ואת הירוק הפורח והמתחדש שלהם. <br/> והתפללתי. <br/> התפללתי שנשכיל להכיר בקיומו של ערפל, <br/> התפללתי להיות בסבלנות עד לפיזור הערפל, <br/> התפללתי שנכיר ביופי שקיים שם למרות הערפל המכסה, <br/> התפללתי להיות ראויה לענן הזה שיתפזר עלינו <br/> ברחמים, <br/> ברחמים. <br/> התפללתי לרחמים. <br/> רחמים עליי, <br/> רחמים על משפחתי וילדיי, <br/> רחמים על העם הזה שלנו , שכל כך אוהב, ולפעמים כשאין לו מעצורים הוא גם אוהב עד הקצה וקצת קשה לו לקחת חזרה, <br/> רחמים על העם הזה שלנו , שנתקענו איתנו, אין לנו ברירה, יש לנו רק אחד את השני כאן על האדמה הזאת, <br/> שגם לה אין ברירה ונתקעה איתנו, <br/> האדמה הזאת , <br/> שמתעקשת <br/> שנאחוז בה. חזק. <br/> אפילו שערפל עכשיו. <br/> שרק נמשיך ונאמין שיש טוב שם באופק <br/> והוא קרוב. <br/> ואם פתחתי עם הערפל של שולי , אסיים עם "מה התכלית" שלו שמפרק בי עצב אחר עצב, פורט בי מיתר אחר מיתר : <br/>   </span> <span> <span> </span> </span> <span> "לב העולם אתה שומע <br/> מה זה לפתע מפחד אני <br/> באמונה אני יודע, יודע <br/> שלא תבזה תפילת עני <br/> שלא תבזה תפילת אני". </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240403_080745.jpg" alt=""/> </div> Thu, 04 Apr 2024 12:16:07 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post992e50fe בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postc92bea05 <div data-rss-type="text"> <p> <span> במאמר </span> <span> <span> הזה אני רוצה לתת לכם שני דברים : </span> </span> </p> <p> <span> 1. </span> <span>       </span> <span> הבנה איך תמונה עובדת, איך היא צריכה לעבוד </span> </p> <p> <span> 2. </span> <span>       </span> <span> מה תוכלו לעשות כדי שהתמונות שלכם ידברו אתכם </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span>  נתחיל מהשאלה הפשוטה : מה התפקיד של התמונה ? מה המשמעות שלה ? מה המטרה שלה ?  <br/> התמונה היא עוד דרך לביטוי. לא סתם אומרים שתמונה שווה אלף מילים.  <br/> התמונה מדברת את הסיפור שמאחוריה.  <br/> היא מבטאת מחשבות , מסרים , היא נוגעת ברגש, או בשכל. היא מעוררת למחשבה או לפעולה. <br/> למשל – כשאני רואה תמונה של מקום מסוים – אם יהיה שם ספסל או כסא, אני בקלות אוכל לדמיין את עצמי יושבת שם. אם אני רואה תמונה של נוף מסויים , אני אוכל לדמיין את התחושה שתהיה בי אם אהיה שם.  <br/> תאמרו , ובצדק: יש תמונות שלא גורמות לי להרגיש ככה או לחשוב ככה.  <br/> אז מה ההבדל ?  <br/> מה עושה תמונה ל"טובה" ?  <br/> מה גורם לתמונה להיות מעניינת ? מה יגרום לי לעצור לשניה על התמונה שלך דווקא בעולם מלא תמונות מכל פינה ? </span> </span> </p> <p> <span> <span> זה לא המיקום , או צבע המים, גם לא החפצים או העננים בשמיים.  <br/> זה איך שאנחנו </span> </span> <span> נבנה </span> <span> <span> את התמונה.  <br/> אם נבנה נכון את התמונה- היא תעבוד נכון על הצופה. ואם לא.. אז היא לא...  <br/> אם אמרנו שהמטרה שלנו היא להעביר מסר, לספר סיפור באמצעות התמונה-  <br/> אנחנו צריכים לחדד לעצמנו </span> </span> <span> לפני </span> <span> <span> שמצלמים – מה המסר ? מה אני רוצה לומר ?  <br/> לפעמים מילים יניעו אותנו לחפש תמונה מתאימה, ולפעמים , אם התמונה תהיה טובה , היא כבר תניע אותנו לכתיבה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לפני שאני ניגשת לטיפים לצילום – חשוב לי להדגיש.  <br/> הדבר הראשון לפני הצילום זה </span> </span> <span> ההתבוננות </span> <span> <span> . </span> </span> <span> המחשבה </span> <span> .  <br/> מה אני רוצה להגיד ? מה אני רוצה להעביר ? מה אני רוצה שהתמונה שלי תספר ? <br/> כולנו מכירים את המסרים שלנו בע"פ מתוך שינה.  <br/> אבל לפעמים יש צורך לבודד מסר קטן, ולחדד אותו .  <br/> הטיפ שיעזור לכם הכי טוב למקד את התמונה : תחשבו על מסר בשש מילים. לא יותר. </span> </p> <p> <span> המיקוד הזה יעזור לכם בהמשך. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> ועכשיו נעבור לטיפים </span> </span> <span> שישנו לכם את התמונה, </span> <span> <span> פשוטו כמשמעו : </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> טיפ מספר 1 - לצלם </span> </p> <p> <span> <span> לצלם זה לא אומר להיות "צלם".. </span> </span> </p> <p> <span> אנחנו חיים בעולם שבו לכולנו יש בכיס 24/7 מצלמה.  <br/> תתחילו לצלם.  <br/> אל תחשבו על השימוש בתמונה עדיין.  <br/> פשוט תיצרו לכם מלאי של תמונות.  <br/> זה יכול להיות בכמה חלקים של היום לצלם פעולות שאתם עושים, מקומות שאתם נמצאים בהם, אנשים שאתם נפגשים איתם.  <br/> פשוט תתחילו לצלם. </span> </p> <p> <span> <span> 3 דגשים פשוטים בצילום : </span> </span> </p> <p> <span> (יש המון דגשים וטיפים, מתחילה איתכם בקטנה.. שתזכרו ליישם) </span> </p> <ol> <li> <span> תבחרו נושא לתמונה, ותתקרבו אליו. תנו לו מקום של כבוד בתמונה. אל תתנו לצופה "לנחש" מה רציתם לצלם. תנו לו את זה "ישר לפנים". </span> </li> <li> <span> תמקמו את הנושא שלכם באחד השלישים של התמונה, לא באמצע. ככה תתנו מקום לרקע לתרום לנושא. למשל : כוס בירה היא סתם כוס בירה אם היא ממוקמת במרכז התמונה. אבל אם היא ממוקמת בצד שמאל של התמונה, וברקע יש חוף ים – זה מסר אחד של התמונה, ואם ברקע יש מסעדה – זה סיפור אחר. ואם הרקע הוא הסלון או פינת העבודה אלו כבר סיפורים אחרים עם משמעות אחרת.  <br/> הכוס נשארה אותה הכוס. הרקע תורם לנו להבנת הנושא. </span> </li> <li> <span> תשימו פוקוס על הנושא. פוקוס עוזר לנושא להיות חד, ולרקע להיות מטושטש, לתרום אבל לא להפריע. (פוקוס עושים בלחיצה על הנושא, צריך לוודא שהעיגול הופך לצהוב ו"ננעל") </span> </li> </ol> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> טיפ מספר 2 – "לביים" תמונות </span> </p> <p> <span> <span> לביים תמונות </span> </span> <span> <span> לא פוגע </span> </span> <span> <span> באותנטיות שלהן ! </span> </span> </p> <p> <span> מה הכוונה ?  <br/> למשל לבקש ממישהו שילך עם הגב אליי וכשאגיד לעצור- יעצור.  <br/> כך תהיה לי תמונה שמדמה צעידה, מסע, התחלה, וכו'.. </span> </p> <p> <span> <span> לביים תנועות ידיים , או חיבוק וכיוצ"ב.. כך נוכל לקלוע בדיוק יותר למסרים שלנו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> תתפלאו כמה אנשים שמחים לעזור ולהיות חלק מהתמונה שלכם (גם אם רואים להם רק את הציפורניים המהממות, אל תשכחו לפרגן !) </span> </span> </p> <p> <span> תיעזרו בבני משפחה, שכנים , חברים , לקוחות, כל מי שיכול לעזור לכם למלא את התמונה במסר המתאים. (כמובן שלשם כך תצטרכו רשימת מסרים מסודרת.. ) </span> </p> <p> <span> ותזכרו -אנחנו יכולים להעביר רגש בלי לצלם פנים !  <br/> כשאני מצלמת רק חלקי גוף , ולא פנים, אני משאירה מקום לדמיון אצל הצופה. הוא יכול לדמיין את עצמו בסיטואציה ולהתחבר אליי ולמסר שלי יותר בקלות. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> טיפ מספר 3 – לחפש השראה ברשת </span> <span> <span> <br/> לחפש השראה זה </span> </span> <span> לא אומר </span> <span> <span> להוריד תמונות ממאגרים ! </span> </span> </p> <p> <span> כשאני "נתקעת" עם תרגום של מסר לתמונה, אני יכולה לעשות שני דברים: </span> </p> <ul> <li> <span>  להתאמץ ולתרגם את המסר לפעולה- ואז יהיה לי יותר קל למצוא לזה ביטוי צילומי </span> </li> <li> <span> לגשת למאגרי תמונות מהרשת </span> </li> </ul> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> למה </span> </span> <span> לא כדאי </span> <span> <span> להוריד תמונות מהרשת ? <br/> הנופים לא אותנטיים, לא ישראליים. זה מרגיש לא אמיתי.. לא אמיתי = לא מעניין אותי לקרוא, לא ייחודי מספיק.. </span> </span> </p> <p> <span> כנ"ל לגבי הדמויות .. הם לא מהסביבה הטבעית שלנו.. לא מדברים אל הרגש שלנו.. למשל לראות פירסום עם פנים אסייתיות , קשה לנו לדמיין את זה על עצמנו , על הסובב אותנו כי זה לא מרגיש אותנטי.. זה יוצר ריחוק.. </span> </p> <p> <span> <span> וזה נכון גם לגבי המאכלים.. אם אני רוצה לדבר על אוכל , אני אעדיף משהו שמוכר מהחנויות המקומיות פה.. ולא משהו שרוב האנשים לא טעמו או ראו במציאות... </span> </span> </p> <p> <span> <span> כמה שיותר לשדר אותנטיות, פשטות. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אנחנו רוצים לקנות את האמון של הצופה שהתמונה אכן מדברת אותנו ואת המסר שלנו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> מתי אני </span> </span> <span> כן </span> <span> <span> פונה למאגרי תמונות ? </span> </span> </p> <p> <span> <span> כשלא הצלחתי לתרגם את המסר לתמונה. אני אחפש במאגר התמונות כיוון לתמונה, </span> </span> </p> <p> <span> אבל אני תמיד אצלם אותה בעצמי.  </span> <span> <br/> וכך אני אבטיח שה"מותגים" על הבגדים של המצולם, והניראות שלו, ואפילו השלטים ברחוב יהיו מקומיים ואותנטיים, אני אגרום לקהל שלי להתחבר לתמונה כי זה מקומות ואנשים ומותגים / מאכלים שהוא מכיר מהיומיום שלו ואצור אצלו את האמון והחיבור. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> והכי חשוב לזכור- </span> </span> </p> <p> <span> כמו שמילים שיוצאות מהלב נכנסות אל הלב- גם תמונה שהתרגשנו כשצילמנו אותה תרגש את הצופה.  <br/> זה עובד באותה הצורה. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> ואתם הרי משקיעים במילים שלכם, מקווה שעכשיו נתתי לכם גם כלים ומוטיבציה להשקיע בתמונה. </span> </span> </p> <p> <span> ואם אתם רוצים להעמיק ולקבל עוד כלים וטיפים תכתבו לי ואולי ניפגש בסדנא.. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_9826.JPG" alt=""/> </div> Mon, 01 Apr 2024 15:55:52 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postc92bea05 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post8f514fb6 <div data-rss-type="text"> <p> <span> הו תן לי כח... </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> היה איזה רגע שעצרתי וניגבתי את הדמעות ואמרתי לה :  </span> <span> <br/> לא, הבטחתי לעצמי לא להגיד יותר שאין לי כח, אלא לבקש כח. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> כי מי לא מוצא את עצמו מותש לפעמים ממה שהחיים מזמנים לו ?  <br/> עם יד על הלב , לכולנו , ואני שמה רגע את המלחמה בצד, </span> <span> <span> </span> </span> <span> לכולנו </span> <span> <span> </span> </span> <span> יש בתקופה כזאת או אחרת התמודדויות שונות ומשונות , תקופות שבהן הדמעות הן כל מה שאת מצליחה לראות מבעד לעיניים הרטובות , והמילים היחידות שאת מצליחה להוציא הן תפילות. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> על מה ? </span> <span> <span> </span> </span> <span> על מה לא... </span> <span>   <br/> על חינוך הילדים הקטנים , על הגדולים , על הפרנסה וההתעסקות , על הבריאות והזוגיות , על חלומות שחלמת ועל אלו שלא תחלמי יותר.. על מה שאת ועל מה שאת לא רוצה להיות ,  <br/> תמיד יש איזה רחש-בחש מעבר לפינה , דווקא ברגע שנדמה לך שמצאת את ה"ספה הנוחה" שלך מתחת לעץ פורח, תמיד יש איזה נחש שמציץ ומכרסם ספקות ולוחש הווה מטריד ועתיד שחור לכל דורש וגם למי שלא... <br/>   <br/>   </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אז היה איזה רגע שהתפרקתי. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> הרגשתי ממש חלקים בגוף שלי זזים ומחפשים לעצמם מקום חדש בתוך כל הדבר הגדול הזה שנקרא "אני" .  <br/> אבל אז עצרתי.  <br/> ובמקום להסתכל על הכח שאין לי , עצרתי וביקשתי עוד כח. <br/>   <br/> אני יודעת כמה כח של אור שמציץ מסדקים של לב שבור יכול לתת למי שגם לו יש סדקים בלב, אני מכירה את זה מקרוב, שואבת עמוק ומתחזקת מזה.  <br/> כי עם הסדקים שלי אני יודעת להתמודד, כך או אחרת. לפעמים מצליחה להתגבר יותר לפעמים פחות, אבל תמיד משתדלת לאחות ולהדביק וליצור את השלם..וכשאור מסדקים אחרים נוגע בסדקים שלי .. הוא כמו מחזיר אור , העוצמה שלו גדולה בי פי כמה. <br/>   <br/> וכבר חשבתי שאני מודבקת היטב, עם סדקים שהאור יוצא ונכנס דרכם אבל מודבקת היטב,  <br/> והיום , פגישה מקרית עם מישהי שלא פגשתי מתחילת המלחמה  <br/> פרצה בי את כל הסדקים. פתחה בי את כל הסכרים.  <br/> כאילו לכל אחד יש צורך בכל רגע נתון לשתף את כל קורותינו בחודשים האחרונים מחדש, כאילו לא כולנו חווים את אותם הכאבים, כאילו לא כולנו דואגים וחרדים לחיילים , ולאנשי המילואים, כאילו לא כולנו חרדים לשלום החטופים ולבריאות הנפש של הנשארים,  <br/> כאילו היה צורך לבדוק שגם אצלי סדוק ושבור וכואב, והיא בכלל לא ידעה שאני ... </span> <span> <span> </span> </span> <span> מבקשת </span> <span> <span> </span> </span> <span> כח... </span> </p> <p> <span> <span> היא פשוט רצתה לפרוק את הכובד מעל הלב שלה ולשים אותו על כתפיים של מישהו אחר,  <br/> גם היא ביקשה לעצמה כח... <br/> אבל אז הכל נפתח בי. <br/>   <br/> ומצאתי את עצמי בדרך לים, המקום שמחבר בי הכל, בשקט של החול וברעש הגלים , מאפשר לי להתפרק לחתיכות ולהיות מורכבת מחדש, כל חלק לא בדיוק חוזר למקום , לא בדיוק באותו הגודל, </span> </span> </p> <p> <span> <span> אבל בסוף אני יוצאת משם </span> </span> </p> <p> <span> אדם מורכב, שלם זמני כזה, כואב וסדוק ושבור,  </span> </p> <p> <span> שלם שהתמלא כח להמשיך להאיר בין הסדקים </span> <span> . </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> וזה מה שהמצלמה שלי קלטה ברגעים שביקשתי לי כח.. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/WhatsApp+Image+2024-03-27+at+7.08.25+PM%282%29.jpeg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/WhatsApp+Image+2024-03-27+at+7.08.25+PM%281%29.jpeg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> החוף מתחדש וזה נוסך בי תקווה לקיץ טוב </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/WhatsApp+Image+2024-03-27+at+7.08.26+PM%281%29.jpeg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/WhatsApp+Image+2024-03-27+at+7.08.26+PM.jpeg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/WhatsApp+Image+2024-03-27+at+7.08.27+PM.jpeg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> נזכרת בהבטחת ה' לאברהם "כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו" ומקבלת מזה הרבה כח </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/WhatsApp+Image+2024-03-27+at+7.08.26+PM%282%29.jpeg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יש תקופות שהים מלא והסלעים האלו טובעים במים.. ויש תקופות כמו עכשיו, שהכל חשוף.. מזכירה לעצמי שמחר אפשר להתעורר לים אחר </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/WhatsApp+Image+2024-03-27+at+7.08.27+PM%282%29.jpeg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/WhatsApp+Image+2024-03-27+at+7.08.27+PM%281%29.jpeg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> החיבור של נחל אבטח לים... </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/WhatsApp+Image+2024-03-27+at+7.08.28+PM%281%29.jpeg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/WhatsApp+Image+2024-03-27+at+7.08.28+PM.jpeg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> לפעמים לא רואים, אבל הים הגדול והפתוח נמצא ממש מעבר לגבעה </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/WhatsApp+Image+2024-03-27+at+7.08.28+PM%283%29.jpeg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/WhatsApp+Image+2024-03-27+at+7.08.28+PM%282%29.jpeg" alt=""/> </div> Wed, 27 Mar 2024 17:26:05 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post8f514fb6 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/צלמת-בדרום ״צלמת בדרום״. אם כבר חיפשתם את צמד המילים האלו בוודאי כבר נתקלתם במגוון רחב של אפשרויות שקשה להחליט ביניהם <div data-rss-type="text"> <h2> <span> כיצד בוחרים את הטובה ביותר? </span> </h2> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240310_163740.jpg"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> ״צלמת בדרום״. אם כבר חיפשתם את צמד המילים האלו בוודאי כבר נתקלתם במגוון רחב של אפשרויות שקשה להחליט ביניהם. איך אפשר לדעת מי היא האישה הטובה ביותר למשימה? במידה ואתם כבר חייבים לקבל החלטה בהקדם, אני מזמינה אתכם להמשיך ולקרוא. אספתי עבורכם שלושה אלמנטים שאתם חייבים לקחת בחשבון לפני שאתם סוגרים עם צלמת.  </span> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> בוחרים צלמת בדרום לפי הסגנון שמדבר אליכם </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> כמו כל אמנית, גם לצלמת יש את הסגנון הייחודי לה. בעוד שיש צלמים שמאמינים בצילומים קלאסיים, יש כאלו שלוקחות גישה קצת יותר יצירתית. הדרך הטובה ביותר לגלות את הסגנון של הצלמת שהתעניינתם בה היא לראות עבודות קודמות שלה. דרכן, תוכלו לראות מה הם התוצרים שהיא מפיקה והאם תרצו שגם התמונות שלכם יהיו בסגנון זה. במידה ואתם פחות מתחברים, תמיד תוכלו ליצור איתה קשר ולהסביר את הרצונות שלכם. תתפלאו לדעת כי במקרים רבים ניתן להתגמש ולהתאים גם את הסגנון הצילומי, במידת מה, לרצון הלקוחות. <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> בוחרים צלמת לפי ההתמחות שלה </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> לא כל הצלמים מתמחים באותם סוגי צילום: יש כאלו שעושים רק צילומים בסטודיו, אנשי מקצוע שמתמחים רק בצילום אירועים וכאלו שמשלבים בין העולמות. כל איש ואשת מקצוע בוחרים את התחום שהם רוצים להתמחות בו, וזה בסדר לחלוטין, אתם אלו שצריכים לבחור. רגע לפני שאתם סוגרים עבודה עם צלמת מסוימת, נסו להבין מה היא ההתמחות שלה. כלומר, מה הוא אופי הצילומים והאירועים שהיא מתמקדת בו. השתדלו לעבוד עם אשת מקצוע שמתאימה לתיעוד האירועים שלכם, על מנת שתוכלו לצאת הכי מרוצים שאפשר.  </span> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> בוחרים צלמת לפי המחיר שמתאים לכם </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> בסופו של היום, אנחנו לא יכולים להתעלם מעניין המחיר. כפי שבוודאי שמתם לב, צלמים שונים מבקשים מחירים שונים בעבור שירותיהם. המחירים מושפעים ממגוון רחב של פרמטרים: הניסיון של הצלמת, הכלים שאיתה היא עובדת, משך האירוע המבוקש, רמת העריכה של התוצרים וכן הלאה. מהסיבה הזו, תמיד כדאי לדבר עם הצלמת מראש ולבקש ממנה הצעת מחיר משוערת. כך, תוכלו לדעת מראש האם המחיר הזה מתאים לכם והאם אתם מוכנים לצאת לדרך. במידה ואתם מעוניינים לשכור את שירותיי לאירוע אבל אתם רוצים לסגור את עניין המחיר, אני מזמינה אתכם ליצור איתי קשר. בשיחה הראשונית אשמח ללמוד עוד על האירוע שלכם, להבין מה אתם מחפשים ולהעניק לכם הצעת מחיר מותאמת. שנדבר? אני ממתינה לכם בטלפון: 052-6070036.  </span> </p> </div> Sun, 24 Mar 2024 14:02:13 GMT https://www.yaarityair.co.il/צלמת-בדרום צילום אירוע,צלמת בדרום,צילום אירועים thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/צלמים צלמים הם אנשי מקצוע מבוקשים מאוד, ויש לכך סיבה טובה. אנחנו הם אנשי המקצוע שיודעים לתפוס את הרגעים הקטנים והמרגשים של החיים, אלו שאחרים אולי ידלגו עליהם <div data-rss-type="text"> <h2> <span> מתי כדאי לשכור את שירותינו? </span> </h2> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240310_163740.jpg"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> צלמים הם אנשי מקצוע מבוקשים מאוד, ויש לכך סיבה טובה. אנחנו הם אנשי המקצוע שיודעים לתפוס את הרגעים הקטנים והמרגשים של החיים, אלו שאחרים אולי ידלגו עליהם. בעזרת המצלמה וכלי העריכה שלנו אנחנו מצליחים להפיח חיים חדשים ברגעים שכבר חלפו, ושם טמון כל הקסם. ועדיין, יש לא מעט אנשים שלא לגמרי יודעים מתי כדאי לשכור שירותי צילום מקצועיים. במידה וגם אתם מתלבטים, אני מזמינה אתכם להמשיך ולקרוא. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> צילום אירועים לחתונות ושמחות גדולות </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> כפי שאתם בוודאי יודעים, לא מעט אנשים בוחרים להזמין צלם אירועים שיתעד את השמחות הגדולות של החיים: חתונות, בריתות, מסיבות אירוסין ועוד. סוג שמחות זה לא מגיע בכל יום, אז למה שלא נדאג לתעד אותם על הצד הטוב ביותר? מדובר בסוג אירועים שנרצה לחזור ולהיזכר בהם מדי פעם, באווירה הטובה שהייתה ובשמחה ששררה באוויר. מהסיבה הזו, אני ממליצה לשכור צלמים לאירועים הגדולים בחיים, בשביל שתוכלו תמיד להיזכר בהם באיכות טובה ובחיוך. <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> צילומי בוק בת מצווה </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> בשנים האחרונות, צילום והפקה של בוק בת מצווה נהיה כמעט עניין שבשגרה. נערות רבות מעוניינות בשירות המיוחד הזה, ואני מאמינה שגם כאן דרושה עבודה של אשת מקצוע. לא כל אחת ואחד ידעו כיצד לגשת לנערה, לגרום לה להיפתח ולזרוח בתמונות שלה. העבודה עם צלמים מקצועיים תוכל לגרום לה להרגיש כמו המלכה במרכז העניינים ליום אחד. בנוסף, האלבום יכול לשמש ככלי ביטוי עבורה, דרכו היא יכולה להדגיש את מה שחשוב לה ואת האישה שהיא רוצה להיות. מהסיבה הזו, חשוב שתהיה לצידה אשת מקצוע שתוכל לנווט אותה לאורך הצילומים. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> צלמים – לרגעים המרגשים של החיים </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יש עוד המון רגעים מרגשים וחשובים שלא הספקתי להכניס לרשימה הזו: ימי הולדת, כנסים, אירועי חברה, הריון ועוד מגוון אירועים שרק נראים קטנים. אני מאמינה שלכל אירוע של שמחה בחיים מגיע להיות מתועד על הצד הטוב ביותר. דרך עדשת המצלמה ניתן לתפוס את הייחודיות של אותו יום, את מה שהפך אותו למה שהוא. לכן, לא משנה מהו האירוע המשמח או החשוב שאתם עומדים לציין: כדאי שתהיה לידכם צלמת מקצועית. במידה ואתם מחפשים צלמת בדרום שתוכל לבצע את עבודת התיעוד, אני אשמח לעמוד לשירותכם. אגייס את כל שנות הניסיון והידע שלי על מנת לדייק ולהאיר את הרגעים המיוחדים שלכם. מעוניינים לשמוע פרטים נוספים? צרו איתי קשר בטלפון: 052-6070036.  </span> </p> </div> Sun, 24 Mar 2024 13:59:06 GMT https://www.yaarityair.co.il/צלמים צילום אירוע,צלמים,צילום אירועים thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/צלם-אירועים צלם אירועים הוא איש מקצוע שחשוב לבחור בקפידה. למרות שחיפוש פשוט בגוגל יחשוף אתכם לעשות אנשי מקצוע, חשוב שתעשו את הבדיקות שלכם <div data-rss-type="text"> <h2> <span> כיצד לבחור צלם אירועים? </span> </h2> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240310_163740.jpg"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> צלם אירועים הוא איש מקצוע שחשוב לבחור בקפידה. למרות שחיפוש פשוט בגוגל יחשוף אתכם לעשות אנשי מקצוע, חשוב שתעשו את הבדיקות שלכם. המגוון הרחב שקיים ברשת לא אומר שישר תמצאו את בעל המקצוע הנכון עבורכם. אז איך בכל זאת אפשר למצוא את האיש או האישה הטובים ביותר למשימה? ממש כאן למטה אסביר לכם כיצד לאתר למצוא את הצלם הטוב ביותר לאירוע הבא שלכם.  </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> צלם אירועים בוחרים לפי הניסיון </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> אחד הפרמטרים החשובים ביותר בבחירת צלם אירועים הוא הניסיון שלו. על מנת שהתמונות מהאירוע שלכם יצאו כמה שיותר מדויקות, כדאי להיעזר באיש מקצוע בעל וותק בתחום וידע מקצועי. הסיבה לכך היא שהניסיון עם עבודה עם מצלמה לא נצבר ביום אחד. רק שנות עבודה רבות בתחום יכולה לדייק את פעולת המצלמה של הצלם ואת הידע של בחירת הרגעים הנכונים לצילום. בנוסף, צלמים מנוסים לרוב יודעים לעבוד עם תוכנות עריכה וצילום עדכניות וחזקות יותר. כך, תוכלו להבטיח לעצמכם תוצרים איכותיים הרבה יותר. <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> בחרו צילום לאירועים לפי הטאצ׳ האישי </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> לכל צלם וצלמת יש את הטאצ׳ האישי שלו בצילומים. בעוד שצלמים מסוימים מעדיפים להתמקד בתיעוד האווירה הכללית, יש מי שמנסים לתפוס את הרגעים האישיים. לכל בעל מקצוע יש גישה אחרת למלאכת הצילום, וחשוב לעבוד עם הגישה שאליה אתם מתחברים. מגיע לכם להנות משירות צילום אירועים שמתאים לאווירה שאתם רוצים להשרות בתמונות, כך שכדאי לשוחח עם הצלם מראש. אל תהססו לבקש ולראות עבודות קודמות של הצלם או הצלמת ולראות את התוצרים. נסו להבין עם עצמכם האם אתם מתחברים לסגנון הזה והאם תרצו שאותו אדם יתעד את השמחה הקרובה שלכם עבורכם. במידה ואתם מקיימים אירוע משפחתי קרוב, שווה לכם להתעקש על צלמת ששמה דגש על האנשים. אשת מקצוע וצלמת שתנסה לתפוס את הרגעים הקטנים של האירוע, את החיוכים המתביישים ואת מהות האווירה המיוחדת שהייתה באותו היום. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> מחפשים צלמת בדרום? הגעתם למקום הנכון </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> כמו שבוודאי הצלחתם להבין, בחירת צלם או צלמת לאירוע שלכם הוא משימה לא פשוטה. במידה ועוד לא מצאתם את האישה הנכונה עבורכם, אני אשמח להציע את עצמי. אני מתעסקת בצילום מגיל קטן, ופועלת בתחום כאשת מקצוע כבר שנים רבות. אשמח להגיע גם לאירועים שלכם ולתעד אותם על הצד הטוב ביותר. אני מזמינה אתכם לפנות אליי ולספר לי עוד על השמחה הקרובה שלכם בטלפון: 052-6070036.  </span> </p> </div> Sun, 24 Mar 2024 13:55:48 GMT https://www.yaarityair.co.il/צלם-אירועים צילום אירוע,צילום אירועים thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/צילומי-משפחה-בטבע צילומי משפחה בטבע הם תמיד צילומים שמרגישים אותי במיוחד. ההתאחדות של כל בני הבית בטבע, ההתארגנות וההסתגלות לעמידה מול מצלמה <div data-rss-type="text"> <h2> <span> לאילו אירועים זה מתאים? </span> </h2> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240310_163740.jpg"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> צילומי משפחה בטבע הם תמיד צילומים שמרגישים אותי במיוחד. ההתאחדות של כל בני הבית בטבע, ההתארגנות וההסתגלות לעמידה מול מצלמה. לא משנה באיזה לוקיישן נבחר – ההתרגשות לא תחלוף ממני אף פעם. אני מאמינה שצילומים בטבע מוציאים משהו יותר טבעי מאנשים, משהו יותר רגוע, נינוח ואמיתי. מהסיבה הזו, המון משפחות לקיים יום צילום דווקא מחוץ לסטודיו ולהתחבר לטבע ולעצמם. ועדיין, אני מוצאת לא מעט אנשים שמתלבטים האם סגנון הצילום הזה מתאים להם ולאירוע שהם רוצים לציין. במידה וגם אתם מתלבטים, אני מזמינה אתכם להמשיך ולקרוא </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> צילומי משפחה בטבע לכבוד יום המשפחה </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> כמה פעמים ביקשו מכם בגן או בבית הספר להביא תמונה משפחתית טובה לכבוד יום המשפחה? לא לכולנו יש תמונה כזו בשליפה מהירה, אז למה לא לדאוג לעצמכם לאחת כזאת? בעיניי, יום המשפחה הוא אחד הימים החשובים בלוח השנה, והוא סיבה מעולה לפרגן לעצמכם ביום צילום משפחתי. ניתן להתאים את הצילום, המיקום, הבגדים והקונספט בהתאם למה שהמשפחה שלכם אוהבת ורוצה להדגיש. אני משתדלת לזרום עם כל משפחה שמגיעה אליי ולהעניק לה את יום הצילום שהכי מתאים לה. כך, כולם מרגישים בנוח ומאפשרים לאור הפנימי שלהם לזרוח בכל צילום. <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> בוק בת מצווה בטבע </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> אולי זה יפתיע אתכם אבל כן, יש לא מעט בנות ובני מצווה שבוחרים לקיים את ימי הצילום שלהם בטבע. אני משתדלת להעניק לכלות וחתני השמחה חופש בבחירת מיקום הצילום – בחוף הים, בשמורה אהובה או אפילו בחצר הבית. אני גיליתי שצילומי בוק בת מצווה הופכים לקסומים יותר כשהם מתקיימים בחיק הטבע שהחוגג/ת מרגיש/ה מחובר/ת אליהם. השילוב של הנוף הגולמי ביותר עם החגיגיות של המעבר לבגרות הוא הפילטר הכי יפה שיש. כך, ניתן לייצר לא מעט תמונות מרגשות שיככבו באלבום עם כל פתיחה שלו.  </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> צילומים לכבוד חבר/ה חדש/ה במשפחה </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יש משהו מיוחד בצילומי הריון. לא משנה אם זה הריון ראשון, שני או שישי – הצילומים האלו תמיד מגיעים עם הילה מיוחדת בתוכם. לא מעט בני זוג ומשפחות רוצים לתעד את הרגעים האלו, רגע לפני שהתא המשפחתי משתנה. כמובן שבסוג צילומים זה נשים לא מעט דגש על האישה ההרה, ונשלב אתכם במיקומים הכי יפים של הטבע הישראלי. כך, תוכלו להביט בצילומים האלו בעוד שנים רבות ולהראות למי שהיה אז בבטן את החיים שהיו לפני שהוא הגיע. האם יש משהו יותר מרגש מזה? </span> </p> </div> Sun, 24 Mar 2024 13:52:22 GMT https://www.yaarityair.co.il/צילומי-משפחה-בטבע צילומי משפחה בטבע thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/צילומי-בת-מצווה צילומי בת מצווה הפכו לחלק בלתי נפרד מחגיגות האירוע הזה. הם הפכו למנהג כל כך נפוץ עד שהיום יש מגוון רחב של אנשי מקצוע שעוסקים בתחום <div data-rss-type="text"> <h2> <span> כיצד לבחור עם מי לעבוד? </span> </h2> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240310_163740.jpg"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> צילומי בת מצווה הפכו לחלק בלתי נפרד מחגיגות האירוע הזה. הם הפכו למנהג כל כך נפוץ עד שהיום יש מגוון רחב של אנשי מקצוע שעוסקים בתחום. העובדה הזו היא חיובית, אבל גם מקשה על חלק נרחב מההורים – איך אפשר למצוא את הצלמת הטובה ביותר למשימה? במידה וגם אתם רוצים לקיים צילומי בוק בת מצווה בצורה הנעימה והמקצועית ביותר, כדאי שתמשיכו לקרוא. אספתי עבורכם שלושה טיפים לבחירת צלמת בדרום או בכל מקום אחר שתגרום לכל תמונה לצאת ״וואו״.  </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> צילומי בת מצווה עושים עם מי שהחוגגת מרגישה איתה בנוח </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> החוק הראשון והחשוב ביותר בעיניי בקביעת אנשי המקצוע שאיתם תעבדו באירוע הוא – לבחור אותם לפי החוגגת. הצילומים האלו הם לרוב פעולה לא טבעית עבור רוב הנערות, והן לא תמיד ירגישו בנוח עם כל צלמת. העמידה מול המצלמה וההרגשה הנינוחה לא תמיד באות בקלות, ופעמים רבות הנערות זקוקות לסוג של דחיפה קלה. בדיוק בגלל זה חשוב לבחור בצלמת שהן ירגישו איתה בנוח להיות מי שהן, כזו שתתאים את עצמן למצטלמת. זה בדיוק מה שאני מנסה לעשות עם כל חוגגת, להתאים עבורה את יום הצילום בשביל שהיא תרגיש בבית מול המצלמה. <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> בוק בת מצווה כדאי לעשות רק עם צלמים בעלי ניסיון </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> הנקודה הזו אולי נשמעת מובנת מאליה, אבל חשוב לשים עליה דגש: בשביל שגם אתם וגם החוגגת תצאו מרוצים, חשוב לעבוד עם צלמים בעלי ניסיון בצילומים לכבוד בת מצווה. לא כל הצלמים בשוק מתמחים ביום הצילום הספציפי הזה שדורש הרבה סבלנות, ניסיון והתאמה לנערה שעומדת מולם. מהסיבה הזו חשוב לבדוק את הניסיון של הצלם או הצלמת שעניינו אתכם ולהבין האם זו אחת ההתמחויות שלהם.  </span> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> העדיפו לעבוד עם מי שתוכל לצלם גם את האירוע עצמו </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> לכם, ההורים, יש כל כך הרבה הכנות לקראת האירוע הזה. יש המון ספקים שאתם צריכים לבחור מבניהם, אז למה שתתמודדו עם עוד משימה? דרך נהדרת לדאוג לעצמכם לראש שקט ביום האירוע הוא לעבוד עם צלמת שתוכל להתמודד עם שתי המשימות: גם לארגן לכם צילומי בוק בת מצווה איכותיים וגם לתעד את האירוע עצמו. צילום אירוע הוא משימה שונה לגמרי מצילומי בוק, כך שלא כל אחד/ת ידעו להתמודד איתה. אני שמחה להעניק ללקוחותיי את שני השירותים האלה על מנת שהם יוכלו להישאר בראש שקט לאורך כל האירוע.  </span> </p> </div> Sun, 24 Mar 2024 13:48:01 GMT https://www.yaarityair.co.il/צילומי-בת-מצווה בוק בת מצווה,צילומי בת מצווה,אלבום בת מצווה thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/צילומי-בוק-בת-מצווה צילומי בוק בת מצווה הם אחד האירועים המרגשים ביותר בדרך ליום הגדול. פעמים רבות החוגגת רוצה שהצילומים יכללו את כל בני המשפחה <div data-rss-type="text"> <h2> <span> איך להתכונן לקראתם? </span> </h2> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240310_163740.jpg"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> צילומי בוק בת מצווה הם אחד האירועים המרגשים ביותר בדרך ליום הגדול. פעמים רבות החוגגת רוצה שהצילומים יכללו את כל בני המשפחה, מה שאומר שכולם יצטרכו להתגייס לאירוע. בין אם אתם, ההורים, מצולמים ובין אם לא – כדאי שתגיעו מוכנים ליום הזה. אז איך להתכונן לקראת יום צילומי בת מצווה? הנה שלושה טיפים שיעזרו לכם לצלוח את היום בשלום וגם להנות ממנו.  </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> קבעתם צילומי בוק בת מצווה? הגיעו עם הרבה סבלנות </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> אם יש משהו שחשוב לי להדגיש להורים זה שלצילומים מהסוג הזה חשוב לבוא עם המון סבלנות. נכון, יש משהו מרגש בלראות את הנערה שלכם פורחת ומצטלמת, אבל בסופו של דבר זה יום שמיועד עבורה. איתי, היא צריכה להרגיש הכי בנוח בעולם להצטלם כפי שהיא ולבטא את הפנימיות הייחודית לה. הורים רבים דואגים שהנערות שלהם מציקות או מפריעות לי יותר מדי, אז בואו ונעשה סדר – היום הזה נועד בשבילה, אני כאן על מנת להעניק לה את התמונות שהיא תמיד חלמה עליהן. אני יודעת להתמודד עם כל אחת וכל מצב, לכן מה שאתם צריכים להיעזר בו היא סבלנות רבה. <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> הביאו אוכל ושתייה – אבל במידה </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יש לא מעט הורים שמתכוננים ליום הצילום הזה קצת כמו לטיול שנתי: דואגים להביא כמויות של אוכל, שתייה, חטיפים ונשנושים. עם כמה שחשוב שהחוגגת (וגם ההורים) יאכלו וישתו כמו שצריך ביום הזה, חשוב לקחת את הכל בפרופורציות. בסופו של דבר מדובר בכמה שעות של צילומי בוק בת מצווה ולא יציאה של כמה ימים. לכן, למרות הרצון הטוב, נסו להגביל את כמויות המזון והשתייה שאתם מביאים. לפני הצילומים עצמם נסגור מראש בכמה זמן מדובר והיכן הם יתקיימו, כך שתוכלו להתארגן בהתאם.  </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> קבעתם יום צילום בחוץ? התאימו את עצמכם למזג האוויר </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> לא מעט נערות רוצות להכין בוק בת מצווה מצילומים המתקיימים מחוץ לבית. בעיניי זה רעיון מקסים, אבל הוא דורש מעט התארגנות מראש. התאימו את הלבוש שלכם למקום בו אנחנו מצלמים על מנת שתוכלו להתנהל ביום הזה בנוחות. אם גם אתם לוקחים חלק בצילומים, חשוב לשים לב לביגוד עוד יותר. התלבשו בדרך שנוחה לכם ושתגרום לכם להרגיש בטוב, אבל כזו שגם תרצו לראות שוב ולהיזכר בה. אותו חוק כמובן חל גם על החוגגת, אך משום שאתם עומדים לבלות כמה שעות במבטים מהצד חשוב שתדאגו לעצמכם. </span> </p> </div> Sun, 24 Mar 2024 13:44:12 GMT https://www.yaarityair.co.il/צילומי-בוק-בת-מצווה צילום אירוע,צילום אירועים thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/צילום-אירועים צילום אירועים הוא אחד השירותים המבוקשים ביותר בעולמות הצילום בישראל כיום. אנשים רוצים לתעד את הרגעים החשובים בחייהם ולהנות מהם גם שנים רבות לאחר מכן באמצעות התמונות <div data-rss-type="text"> <h2> <span> למה חשוב להשקיע בצילום אירועים מקצועי? </span> </h2> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240310_163740.jpg"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> צילום אירועים הוא אחד השירותים המבוקשים ביותר בעולמות הצילום בישראל כיום. אנשים רוצים לתעד את הרגעים החשובים בחייהם ולהנות מהם גם שנים רבות לאחר מכן באמצעות התמונות. מהסיבה הזו, חשוב להקפיד על צילום אירועים מקצועי בכל שמחה, אירוע או חגיגה מהותית בחייכם. הישראלים בוחרים להשקיע בצילום איכותי של האירועים שלהם משום שהם מודעים לעובדה הזו. הם רוצים להסתכל על התמונות שלהם בחיוך ולדעת שהרגעים החשובים שהם עברו יישארו מתועדים לנצח. הדבר הזה חשוב במיוחד באירועים שמאורגנים כהפתעה, למשל חתונה בהפתעה או מסיבת הפתעה מושקעת. ההפתעה וההנאה של חתן/כלת השמחה לרוב מלווה בהרבה רגשות מיוחדים ששווה לתעד בצילום איכותי. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> לאילו שמחות מומלץ להזמין שירות צילום ייעודי? </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> בעיניים שלי, כל אירוע יוכל להפיק תועלת מצילום איכותי. צילום אירוע הוא משימה בפני עצמה עבור צלמים. היא שונה לחלוטין מצילומי בוק בת מצווה או יום צילומי תדמית. כשמדובר באירוע, על הצלמת לעבור בין האנשים ולא לפספס אף רגע ששווה תמונה. משום שמדובר בעבודה כל כך מיוחדת ומאתגרת, היא לרוב שמורה לאירועים המרגשים של החיים. לאורך השנים, זכיתי לתעד מגוון רחב של אירועים: הפרשות חלה, חתונות, כנסים מקצועיים, הצעת נישואין, בר/בת מצווה, ימי הולדת ועוד. בכל אירוע אני משתדלת לתפוס את האנשים ברגעים המאושרים ביותר שלהם, על מנת שתהיה להם מזכרת שתעלה להם חיוך על הפנים. אין שמחה שלא תהפוך לאיכותית ומהנה יותר בעזרת צילום מקצועי. בנוסף, חשוב לציין שהשירות מתאים גם לאירועים קטנים יחסית, גם שם ניתן להוציא תמונות מרהיבות ומרגשות. <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> האם צילום אירוע זה לא מותרות? </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> כמובן שניתן לקיים אירוע מהותי בחיים גם ללא צלם אירועים מקצועי, אך זוהי תוספת מהותית בעיניי. אפשר להסתכל על הצילום כסוג של מותרות, אבל אפשר להסתכל עליו גם כשדרוג. בעידן שלנו, שלכל אחד יש מצלמה לא רעה בכיס, הצילום כבר לא מוגדר כמשימה בלתי אפשרית. עם זאת, אין ספק שאיכות הצילום של צלמת מנוסה תהיה שונה מזה של כל אורח אחר. בעוד שהאורחים שלכם יהיו עסוקים בלחגוג ולשמוח אתכם, שירות צילום אירועים יתעד עבורכם את כל הרגעים החשובים. אנשי המקצוע יתפסו את הרגעים הקטנים והמרגשים, את רגעי השיא וגם יוציא תמונות מחמיאות של האורחים שלכם. במידה ואתם מציינים אירוע שחשוב לכם לתעד בדרך הטובה ביותר, שירות צילום אירוע הוא השירות הנכון עבורכם.  </span> </p> </div> Sun, 24 Mar 2024 13:40:56 GMT https://www.yaarityair.co.il/צילום-אירועים צילום אירוע,צילום אירועים thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/צילום-אירוע צילום אירוע הוא שירות שכבר נהפך לדי סטנדרטים בחברה שלנו היום. מארגני אירועים רבים כוללים צלמים ברשימת הספקים לאירועים גדולים כמו חתונות או כנסים רבי משתתפים <div data-rss-type="text"> <h2> <span> צילום אירוע – למה צריך את זה? </span> </h2> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240310_163740.jpg"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> צילום אירוע הוא שירות שכבר נהפך לדי סטנדרטים בחברה שלנו היום. מארגני אירועים רבים כוללים צלמים ברשימת הספקים לאירועים גדולים כמו חתונות או כנסים רבי משתתפים. עם זאת, יש עדיין לא מעט אנשים שלא מצליחים להבין את הצורך בשירות הזה. הרי לכולנו יש מצלמה בסמארטפון וכולנו מצלמים, אז למה לא להסתפק בזה? הניסיון שלי לימד אותי שאין תחליף ל </span> <span> צילום אירועים </span> <span> <span> מקצועי מהצד. רוצים להבין בדיוק למה? קבלו את שלושת הסיבות המרכזיות.  </span> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> צילום אירועים לרגעים היפים של החיים </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יש סיבה לכך שאנשים שוכרים צלמים שיתעדו עבורם רגעים משמעותיים בחיים: חתונות, בת/בר מצוות, מסיבות אירוסין ורווקות, כנסים, השקות ועוד. כשזה מגיע לרגעים מיוחדים, כאלו שלא בהכרח יחזרו על עצמם – אנחנו רוצים שיהיה לזה תיעוד. בשביל שנוכל להיזכר בהנאה ובחוויה שהייתה לנו, כדי להעניק את משימת הצילום לבעל מקצוע. צילום אירוע יכול לבצע את העבודה הזו עבורכם על הצד הטוב ביותר. כך, תוכלו לתעד את הרגעים הכי יפים של החיים בצורה הטובה והיעילה ביותר. הצילומים שאנחנו עושים בטלפונים החכמים לא תמיד יספיקו, במיוחד כאשר מדובר בשמחה של פעמים בחיים. <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> צילום אירוע ישאיר אתכם בראש שקט </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> במידה ואתם מתלבטים האם להזמין צלם אירועים לאירוע שלכם, אני מזמינה אתכם לזכור את הנקודה הבאה: אתם לא יכולים לנהל את הכל. יש המון משימות ואחריות שאתם לוקחים על עצמכם לפני ובזמן האירוע, אז למה שתיקחו על עצמכם גם את משימת הצילום? בסופו של היום, חשוב שגם תהנו מהאירוע ומהשמחה שאתם מארגנים, בין אם עבורכם ובין אם עבור האהובים עליכם. מהסיבה הזו, מומלץ להאציל מעט סמכויות ולתת לבעלי מקצוע לטפל בחלק מהדברים. הצילום הוא ללא ספק אחד מהדברים שניתן לתת לאנשי מקצוע לעשות בשביל שתוכלו להנות מהאירוע שלכם– ועדיין להנות מתמונות מעולות. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> הצילום יתעד הכי טוב את הרגעים הקטנים והמרגשים של החיים </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> לפעמים, כשאנחנו בתוך אירוע, אנחנו לא שמים לב לכל מיני רגעים קטנים ויפים שקורים בו. מהסיבה הזו, תמיד טוב שיש באירוע שלכם צלמים שיוכלו לתפוס אותם עבורכם. אתם לא יכולים להיות בכל מקום בכל זמן, ובדיוק שם בעלי המקצוע נכנסים לתמונה. צלם אירועים יתפוס עבורכם רגעים קטנים, שבתוך תמונה יהפכו לזיכרון מרגש ויפה במיוחד. כך, תוכלו להנות מכל הרגעים הקסומים של האירוע שלכם – גם אם לא ראיתם אותם מתרחשים לנגד עיניכם.  </span> </p> </div> Sun, 24 Mar 2024 13:37:42 GMT https://www.yaarityair.co.il/צילום-אירוע צילום אירוע,צילום אירועים thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/סדנת-צילום-חד-פעמית הסדנה החד פעמית יכולה לחשוף אתכם לתחביב או תחום עיסוק חדש. ישנם לא מעט אנשים שחושבים שצילום הוא לא בשבילם, אבל הניסיון מלמד אותם אחרת <div data-rss-type="text"> <h2> <span> שאלות ותשובות נפוצות </span> </h2> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240310_163740.jpg"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> סדנת צילום חד פעמית היא הזדמנות יוצאת דופן לפנק אדם שאתם אוהבים במתנה מיוחדת. זו אפשרות לחשוף אותו אל עולם תוכן חדש ולהעניק לו חוויה שהוא לא יעבור בכל יום. בין אם אתם בוחרים בסדנת צילום סטנדרטית או סדנת צילום בסמארטפון – הייחודיות עדיין תישמר. עם זאת, ועל אף הפופולאריות של הסדנאות האלו, יש לאנשים לא מעט שאלות בנושא. אם גם אתם רוצים לקבל כמה תשובות לשאלות בוערות, אני מזמינה אתכם להמשיך ולקרוא. אספתי עבורכם את שלושת השאלות הנפוצות ביותר ועניתי עליהן אחת ולתמיד.  </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> האם סדנת צילום חד פעמית היא אפקטיבית? </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> השאלה הזו תמיד משעשעת אותי, משום שאני לא מאמינה שהסדנה הזו צריכה להיות אפקטיבית. לא צריך לחשוב על צילום במונחים של רווח והפסד, אלא במונחים של חוויות והיכרות עצמית. העמידה מאחורי המצלמה וההסתכלות הייחודית שהיא דורשת על העולם היא משהו שרובנו לא חווים ביומיום. מהסיבה הזו, אפשר להגיד שגם סדנה חד פעמית היא סוג של אפקטיבית: היא מאפשרת לנו לרכוש דרך אחרת להסתכל על העולם. בנוסף, הסדנה החד פעמית יכולה לחשוף אתכם לתחביב או תחום עיסוק חדש. ישנם לא מעט אנשים שחושבים שצילום הוא לא בשבילם, אבל הניסיון מלמד אותם אחרת. <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> למה שאנשים שיודעים לצלם יגיעו לסדנה חד פעמית?  </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> פעמים רבות, </span> </span> <span> סדנת צילום חד פעמית </span> <span> <span> נרכשת עבור קבוצות שונות: קבוצות עובדים, תלמידים, צוותים חינוכיים, פרויקטים חברתיים ועוד. מרבית המשתתפים יודעים כיצד ללחוץ על כפתור הצילום, אבל בסדנה מקבלים הרבה מעבר. הסדנה מלמדת את המשתתפים שלה כיצד לבחון אובייקטים מצולמים, כיצד לבחור מה לצלם ואיך לעשות זאת על הצד הטוב ביותר. העובדה שכמעט כולנו יודעים ללחוץ על הפתור המצלמה בטלפון לא אומרת שאנחנו עושים זאת בצורה מדויקת. בנוסף, הסדנה הזו היא הזדמנות נפלאה לחיבור בין אנשים. ניתן לשתף את התמונות אחד עם השנייה, לבקש טיפים ולחלוק את הרגשות העולים מהתמונות. הניסיון שלי לימד אותי כי פעמים רבות, דווקא בסדנאות החד פעמיות עולים הרגשות היפים ביותר, גם בקרב אנשים שכבר מכירים.  </span> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> למי הסדנה הזו מתאימה? </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> סדנת הצילום החד פעמית שלי מתאימה לטווח גילאים רחב, החל מגיל 12 ומעלה. הסדנה מתקיימת בקבוצות קטנות של עד 18 משתתפים בכל קבוצה. הסיבה לכך היא שחשוב לי שכל אחד ואחת יקבלו ממני יחס אישי ומקיף. ניתן לרכוש את הסדנה ולהתאים אותה גם לקבוצות מאורגנות כמו וועדי עובדים, קבוצות תלמידים ועוד.  </span> </p> </div> Sun, 24 Mar 2024 13:19:12 GMT https://www.yaarityair.co.il/סדנת-צילום-חד-פעמית סדנת צילום חד פעמית,סדנת צילום בסמארטפון מחיר,סדנאות צילום,סדנאות צילום בסמארטפון thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/סדנת-צילום-בסמארטפון-מחיר ״סדנת צילום בסמארטפון מחיר״, זהו ככל הנראה אחד מביטויי החיפוש הנפוצים ביותר בעולמות הצילום בישראל של היום <div data-rss-type="text"> <h2> <span> סדנאות צילום בסמארטפון – עלות </span> </h2> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240310_163740.jpg"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> ״סדנת צילום בסמארטפון מחיר״, זהו ככל הנראה אחד מביטויי החיפוש הנפוצים ביותר בעולמות הצילום בישראל של היום. לא מעט אנשים מתעניינים בסדנאות צילום מסוגים שונים, אך הם רוצים לדעת את המחירים לפני שהם מתחייבים. החשיבה הזו הגיונית, אך גם חשוב להכיר את כל הפרמטרים שמשפיעים על המחיר. יש המון דברים שנמצאים מאחורי הקלעים שאנשים לא מודעים עליהם, ומהם המחיר מושפע. במידה וגם אתם רוצים להבין קצת יותר טוב מה עומד מאחורי המספר שתקבלו, אני מזמינה אתכם להמשיך ולקרוא.  </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> סדנת צילום בסמאטרפון מחיר – הפרמטרים שמשפיעים </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> • </span> <span> משך הסדנה </span> <span> : הזמן שבו תימשך הסדנה משפיע בצורה ברורה על המחיר שלה. סדנת צילום חד פעמית של שעה תהיה בעלת עלות פחות מסדנת צילום ממושכת של שעתיים בכל מפגש. חשוב לקחת גם את הפרמטר הזה בחשבון כשאתם בודקים עלויות. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> • </span> <span> רמת הידע של המשתתפים </span> <span> : אנשי מקצוע רבים היום מציעים סדנאות צילום בסמאטרפון לרמות ידע שונות: מתחילים או מתקדמים. פעמים רבות סדנאות המתקדמים יהיו בעלות גבוהה יותר, בשל הצורך לאתגר את המשתתפים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> • </span> <span> מיקום הסדנה </span> <span> : האם הסדנה מתקיימת בסטודיו צילום או שהיא נודדת בין לוקיישנים? הצורך להשיג מגוון מקומות צילום עלולים להעלות גם את המחיר. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> • </span> <span> עריכת התוצרים </span> <span> : ישנן סדנאות בהן המנחים מציעים לערוך את התוצרים והתמונות עבור המשתתפים. תוספת זו מגיעה גם היא עם מחיר, משום שהמנחה יקדיש לכך לא מעט זמן וכלים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> למה אנשים שונים מציעים מחירים שונים? </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> שאלה נפוצה שאני מקבלת מאנשים רבים היא מדוע צלמים שונים מבקשים מחירים שונים בעבור סדנאות די שונות. התשובה לכך די פשוטה: אין שני צלמים שהם בדיוק אותו דבר. כל אחד מגיע עם ניסיון אחר, כלים שונים ודגשים מיוחדים שהם רוצים להעניק למשתתפים שלהם. בעוד שסדנה אחת תכיל שעה של צילומים וחצי שעת עריכה, סדנה אחרת יכולה להציע 3 שעות צילום ללא עריכה. כל בעל מקצוע יכול לבנות ולהציע סדנאות משלו, והשינוי באופי שלהן משפיע על המחיר. כדאי לזכור שגם הניסיון של הצלם יכול להשפיע על מחיר הסדנה שהוא מציע. ככל שהוא בעל ניסיון רחב יותר, כך סביר להניח שהסדנה שלו תהיה מדויקת יותר.  </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> סדנאות צילום ממגוון סוגים </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> גם סוג הסדנה יכול להשפיע על המחיר שלה. למשל, המחיר של סדנת פוטותרפיה יהיה שונה ממחיר של סדנה לצילום בטלפון החכם. בשל המאפיינים השונים של הסדנאות גם המחיר ישתנה בהתאם, משום שבכל אחת אתם מקבלים תמורה שונה. </span> </p> </div> Sun, 24 Mar 2024 13:13:43 GMT https://www.yaarityair.co.il/סדנת-צילום-בסמארטפון-מחיר סדנת צילום בסמארטפון מחיר,סדנאות צילום,סדנאות צילום בסמארטפון thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/סדנת-פוטותרפיה סדנת פוטותרפיה היא סדנה ייחודית במינה אשר רותמת את כל הטוב שבצילום למקום אחד. במהלך הסדנה אנחנו נשתמש במצלמה, בצילום ובתמונות על מנת להתקרב קצת יותר לעצמנו <div data-rss-type="text"> <h2> <span> מה זה סדנת פוטותרפיה? </span> </h2> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240310_163740.jpg"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> סדנת פוטותרפיה היא סדנה ייחודית במינה אשר רותמת את כל הטוב שבצילום למקום אחד. בחיי היומיום העמוסים שלנו אנחנו לא תמיד מוצאים זמן להתחבר לעצמנו, לשאול שאלות עמוקות ולנסות לענות עליהן. הסדנה הזו מבקשת לעצור לרגע את השטף שאנחנו חיים בו, להביט פנימה ופשוט לתעד. הפוטותרפיה מוכרת כבר שנים רבות ככלי טיפולי של ממש, בו משתמשים ברחבי העולם כולו. עם זאת, בישראל הנושא עדיין נמצא בחיתוליו והחשיפה אליו לא מספיק רחבה. אחת המטרות שלי בסדנאות צילום מסוג זה היא לחשוף את הקהל הישראלי לטוב ובעוצמה שבפוטותרפיה. במידה ואתם רוצים ללמוד עוד על הסדנה הזו ולהבין אם היא מתאימה לכם, אני מזמינה אתכם להמשיך ולקרוא.  </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> מהי פוטותרפיה? </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> כפי שכבר התחלתי להסביר, פוטותרפיה היא שיטת טיפול נפשית-רוחנית הנעשית בעזרת צילום. השיטה הזו היא שיטה-בת של עולמות הפסיכותרפיה, בה משתמשים בשיטות תקשורת שונות על מנת להגיע למבוכי הנפש ולטפל בבעיות. השיטה הספציפית הזו מתמקדת בצילום ככלי טיפול וככלי איכותי להיכרות עצמית. כמו כל שיטה טיפולית, גם כאן יש כלי טיפול (המצלמה) ומרחב טיפולי (התמונה). באמצעות </span> </span> <span> פוטותרפיה </span> <span> <span> אדם יכול לבטא את עצמו, להציף בעיות נפשיות ולדבר על קשיים בדרך ויזואלית. מחקרים הוכיחו כי השיטה מסייעת בפתיחת התדרים החברתיים ומחזקת את מערכת היחסים הפנימית שלנו עם עצמנו. באמצעות הצילום אפשר להגיע למקומות רגשיים עמוקים ואפילו לצאת לתהליכי צמיחה וריפוי. </span> </span> </p> <p> <span> הביקוש לשיטות טיפול והיכרות עצמית לא מפסיק לעלות בשנים האחרונות, גם כאן בישראל. עם זאת, אין הרבה אנשים שמציעים טיפולים או סדנאות הנסובים סביב המצלמה וסביב פעולת הצילום הייחודית. מהסיבה הזו, חשוב לעבור את התהליך או את החוויה החד פעמית הזו אצל אנשי מקצוע מנוסים. <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> אז מה עושים בסדנת פוטורתפיה? </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> במהלך הסדנה אנחנו נשתמש במצלמה, בצילום ובתמונות על מנת להתקרב קצת יותר לעצמנו. הסדנה מתקיימת בקבוצות קטנות יחסית, כך שכל משתתף ומשתתפת מקבלים יחס אישי והזדמנות לביטוי עצמי. הסדנה שמה דגש חשוב על הקשר בין המצולמים לבין הדברים שהם מצלמים. בפוטותרפיה, לכל צילום יש אמירה ויש רגש, ואנחנו ננסה להבין את המנעד הרגשי שמאחורי התמונה. במסגרת הסדנה אנחנו נלמד כיצד לצלם תמונות, בטלפון או במצלמה, בהתאם לאופי הסדנה. לאחר מכן נצא לזמן צילום, שבסופו נתכנס כולנו לדון בתוצרים שלנו. פעמים רבות, בחינה של תוצרים וצילומים של אחרים יוכלו ללמד אותנו לא מעט לגבי עצמנו.  </span> </p> </div> Sun, 24 Mar 2024 13:06:52 GMT https://www.yaarityair.co.il/סדנת-פוטותרפיה סדנת פוטותרפיה thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/סדנאות-צילום סדנאות צילום הן הזדמנות מעולה לחשוף את עצמכם לכלי חדש ואולי אפילו לאמץ תחביב. להפיק תצלומים מרהיבים ללא מאמץ רב וללא עלות <div data-rss-type="text"> <h2> <span> סדנאות צילום – לאלו אירועים הן מתאימות? </span> </h2> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240310_163740.jpg"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> סדנאות צילום הן הזדמנות מעולה לחשוף את עצמכם לכלי חדש ואולי אפילו לאמץ תחביב. הטכנולוגיה של היום מאפשרת לנו להפיק תצלומים מרהיבים ללא מאמץ רב וללא עלות. מהסיבה הזו, אנשים רבים רוצים לקחת חלק בסדנאות המיוחדות האלו ולצאת עם תוצרים יפים במיוחד. עם זאת, עדיין יש אנשים שמתלבטים באיזה סוג של אירוע ניתן לשלב את הסדנאות האלו על הצד הטוב ביותר. אם גם אתם עדיין מתלבטים, אני מזמינה אתכם להמשיך ולקרוא.  </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> סדנאות צילום ליום הולדת </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> אם חתן/כלת השמחה אוהבים להצטלם או לצלם תמונות בטלפון, למה לא לקחת את זה לשלב הבא? הסדנאות האלו יכולות לשמש כמתנת יום הולדת מפתיעה ומהנה שכמעט כל אחד ישמח לקבל. היא משלבת בתוכה גם זמן איכות, גם רכישת כלים חדשים וגם תוצרים יפים שאפשר לקחת לכל מקום. הדבר תקף גם, ואפילו בצורה עוצמתית יותר, עבור נערים ונערות צעירים. לא פעם, נערים ונערות שעשו צילומי בת מצווה/בר מצווה מתאהבים בתחום הצילום ורוצים לדעת עליו יותר. זו אחת מתופעות הלוואי היפות ביותר של האירועים האלו, כך שהסדנה יכולה להתאים גם בהם. במהלך הסדנה הם יעברו לצד השני של המצלמה, ילמדו הרבה על הכלי שנמצא עליו ביד ויוכלו להשתמש בו בכל יום.  </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> סדנאות חינוכיות לתלמידים </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> רבים לא יודעים כי ניתן לקיים סדנאות צילום גם עבור תלמידים ותלמידות בטווחי גילאים שונים. מחקרים רבים כבר נעשו על הקיום של הצילום ככלי חינוכי, דרכו אנחנו יכולים ללמוד על עצמנו ועל הסביבה. מהסיבה הזו, סדנאות מסוג זה יכולות להתאים כפעילויות גיבוש לכיתה או פעילות חינוכית אחרת. בדור של היום, שבו כמעט לכל ילד יש טלפון חכם, ניתן לרתום את הטכנולוגיה גם לטובה. מורים וקבוצות הורים רבות כבר אימצו את הסדנה הזו כדרך לחזק את התקשורת בין הילדים. כמובן שהדבר נכון גם לקבוצות של מבוגרים הזקוקות לגיבוש, כמו קבוצות עובדים או צוותים חינוכיים.  </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> בקיצור – סדנה לכל אירוע </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> המקום שיש לי קצר מכדי לפרט את כל האנשים שיכולים להפיק תועלת מהסדנה, אבל המסקנה ברורה: סדנת צילום, בין אם מדובר ב </span> <span> סדנת צילום חד פעמית </span> <span> <span> או ארוכת טווח, היא חוויה שמתאימה לכל אירוע בחיים. במידה וגם אתם רוצים לסגור סדנה מסוג זה עבור אירוע משמח שמתקרב, אני מזמינה אתכם ליצור איתי קשר בהקדם. נוכל לתאם ולהתאים את הסדנה בהתאם לקהל המשתתפים ולרצונות שלכם.  </span> </span> </p> </div> Sun, 24 Mar 2024 13:01:13 GMT https://www.yaarityair.co.il/סדנאות-צילום סדנאות צילום,סדנאות צילום בסמארטפון thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/סדנאות-צילום-בסמארטפון סדנאות צילום בסמארטפון הפכו לאחת המתנות המבוקשות ביותר של 2023 ושל העשור האחרון בכלל <div data-rss-type="text"> <h2> <span> סדנאות צילום בסמארטפון – למי זה מתאים? </span> </h2> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240310_163740.jpg"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> סדנאות צילום בסמארטפון הפכו לאחת המתנות המבוקשות ביותר של 2023 ושל העשור האחרון בכלל. יותר ויותר אנשים רוצים לדעת כיצד להשתמש בכלי הזה שנמצא בכף היד שלנו, אבל יש עדיין חששות. לא מעט אנשים מוותרים על הסדנאות האלו מתוך מחשבה שזה לא באמת מתאים להם, אז בואו נעשה קצת סדר. סדנאות צילום מסוג זה מתאימות לקהלי יעד רחבים במיוחד. לא מאמינים לי? כדאי שתמשיכו לקרוא. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> סדנאות צילום בסמארטפון מתאימות לכל הגילאים </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> אחת הסטיגמות הגדולות ביותר על סדנאות צילום דרך הטלפונים החכמים היא שהיא לא מתאימה לכל הגילאים. עם זאת, כל מי שמגיע לסדנה רואה שאין בזה שום ביסוס. המפתחים המוכשרים של המצלמות הסלולאריות עיצבו אותן כך שהן יהיו נוחות לשימוש על ידי כל אחד ואחת. כל מה שצריך לעשות הוא להתגבר על החשש מהלא מוכר ולהסכים להיפתח לטכנולוגיות חדשות. יצא לי להעביר סדנאות לאנשים מכל הגילאים – וכולם יצאו עם חיוך ועם דרך חדשה לתעד את העולם. החל מילדים קטנים ועד לפנסיונרים, כולם יכולים ללמוד עוד על הקסם שמאחורי המצלמה. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> סדנאות צילום שמתאימות לחובבי הצילום </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> הילד שלכם מתעניין בצילום? אתם רוצים לחשוף את הילדה לתחביב חדש שיכול לעניין אותה? אולי הגיע הזמן שתגיעו לסדנת צילום חד פעמית ומרתקת במיוחד! אחד מקהלי היעד הגדולים של סדנאות צילום דרך הטלפון החכם הם חובבי צילום בכל הגילאים. פעמים רבות מגיעים אליי ילדים שמסתקרנים מהקסם שבצילום, ולהעביר להם את הסדנה זו הרפתקה של ממש. הסדנאות האלו מתאימות גם למבוגרים שרוצים לדעת כיצד לצלם יותר טוב ולהכיר את הכלי שנמצא להם ממש מתחת לאף. במסגרת הסדנה נלמד כיצד לעבוד נכון עם המצלמה הסלולרית ולשפר את התוצאות בכל צילום מחדש.  </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> מושלם גם לאנשים הלא טכנולוגים שבינינו </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יש לכם חברים או מכרים לא טכנולוגים? כאלו שמתרחקים מכל מה שקשור לטכנולוגיה חדשה או אפילו אין להם טלפון חכם? תאמינו לי שאני אומרת לכם שגם הם ייהנו מהסדנה הייחודית הזו. סדנת צילום בסמארטפון יכולה לחשוף אותם לעולמות חדשים שהם לא מכירים ואולי אפילו לגרום להם להסתקרן עוד. פעמים רבות החשש מטכנולוגיה מגיע מחוסר היכרות, והסדנה הזו היא דרך מעולה להתחיל ולהכיר. ניתן להתאים את הסדנה למשתתפים בה, כך שנוכל להתחיל ממש מהבסיס ולהתקדם משם. כך, אפשר להפוך כל א-טכנולוגי לצלם נלהב שלא יפסיק להשתמש בפיצ׳ר המיוחד הזה.  </span> </p> </div> Sun, 24 Mar 2024 12:53:07 GMT https://www.yaarityair.co.il/סדנאות-צילום-בסמארטפון סדנאות צילום,סדנאות צילום בסמארטפון thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/בוק-בת-מצווה בוק בת מצווה נהיה סוג של סטנדרט בשנים האחרונות. כמעט כל חוגגת רוצה לדאוג לעצמה ליום צילום מהנה ומפנק שיגרום לה להרגיש במרכז העניינים. <div data-rss-type="text"> <h2> <span> בוק בת מצווה – למי זה מתאים? </span> </h2> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240310_163740.jpg"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> בוק בת מצווה נהיה סוג של סטנדרט בשנים האחרונות. כמעט כל חוגגת רוצה לדאוג לעצמה ליום צילום מהנה ומפנק שיגרום לה להרגיש במרכז העניינים. עם זאת, יש עדיין לא מעט הורים שקצת חוששים מהעניין הזה ודואגים שצילומי בת מצווה לא מתאימים לבת שלהם. אם גם אתם מתמודדים עם השאלה הזו, אני מזמינה אתכם להמשיך ולקרוא. ממש כאן למטה אפרט את כל קהלי היעד של הצילומים המיוחדים האלו על מנת שתוכלו לראות שגם הבת שלכם נמצאת שם. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> בוק בת מצווה לנערה שאוהבת להצטלם </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> הבת שלכם אוהבת את המצלמה, להתארגן לקראתה, להתלבש, להתאפר ולהתגנדר? היא בעצמה ביקשה צילומי בת מצווה לכבוד האירוע? כנראה שהיא תפיק מהיום הזה את המירב. ניתן להתאים הן את הצילומים והן את האלבום עצמו לרצונות ולאהבות של הילדה. הניסיון שלי לימד אותי שפעמים רבות, הנערות שמתעניינות באופנה ואיפור פורחות בצילומים האלו. הן מסתקרנות מהעבודה, רוצות לעזור גם בפרטים הכי קטנים ויש להן הרבה מה להגיד. כמובן שניתן להתאים את האלבום והצילומים לסגנון שמדבר אליה, כך שהיא תוכל להרגיש כמו מלכה אופנתית ליום אחד.  </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> צילומי בוק בת מצווה לנערה הביישנית </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> רוב ההורים חושבים שרק נערות שיש להן ביטחון עצמי גבוה יכולות לעשות בוק בת מצווה. יש איזושהי סטיגמה שאומרת שאנשים ביישנים פשוט לא מצטלמים טוב, אבל אני יודעת שזה ממש לא נכון. כל מה שצריך לעשות זה למצוא את הדרך להגיע אל הלב של הנערה המצטלמת. לי אישית חשוב להבין מה היא רוצה שיהיה בבוק הזה ולדאוג לעשות את הצילומים אליו במקומות שהיא אוהבת. הנערה החוגגת אוהבת את הים או את החורשה שליד הבית? נוכל לעשות את הצילומים שם על מנת שתוכלו לראות אותה פורחת. בוק בת מצווה וההכנות אליו יכולים להתאים גם לנערות ביישניות, רק חשוב לתת להן את המקום שנוח להן בו. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> יום צילום מיוחד לנערה החולמת </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> הנערה לעתיד שלכם כבר יודעת מה היא רוצה לעשות שהיא תהיה גדולה? יש לה תחביב שהיא חולמת להפוך למקצוע? היא מגיעה עם שאיפות גדולות לגיל ההתבגרות ולחיים בכלל? למה שלא תכניסו את כל זה לבוק הבת מצווה שלה? נוכל לארגן ולהפיק עבורה בוק בת מצווה שמתאים לה כמו כפפה ליד וישים דגש על הדברים שחשובים לה. כך, היא תוכל להשתמש כמו גם כמעין תזכורת למה חשוב לה בחיים וכדחיפה להגשמת החלומות הגדולים שלה. </span> </p> </div> Sun, 24 Mar 2024 12:48:43 GMT https://www.yaarityair.co.il/בוק-בת-מצווה בוק בת מצווה,צילומי בוק בת מצווה,אלבום בת מצווה thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/אלבום-בת-מצווה אלבום בת מצווה הוא אחת המזכרות המיוחדות ביותר שאפשר לקבל מהאירוע החשוב הזה <div data-rss-type="text"> <h2> <span> למה כדאי להשקיע באלבום בת מצווה? </span> </h2> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240310_163740.jpg"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> אלבום בת מצווה הוא אחת המזכרות המיוחדות ביותר שאפשר לקבל מהאירוע החשוב הזה. הוא מאגד בתוכו את כל התמונות היפות, הרגעים המרגשים ואת האנשים שבאו לשמוח בשמחתכם. עם זאת, לאחרונה יש לא מעט אנשים שמחליטים לוותר עליו – ובעיניי מדובר בטעות. אנשים חושבים שבגלל שהעולם הופך לממוחשב, כבר אין מקום לאלבומים פיזיים עם תמונות מודפסות. בעיניי, למרות שהעולם שלנו הופך ליותר ויותר דיגיטלי, אלבום פיזי הופך למתנה עוד יותר מיוחדת שהחוגגת תנצור במשך שנים. אם אתם עדיין לא לגמרי משוכנעים, אני מזמינה אתכם להמשיך ולקרוא. אספתי עבורכם שלוש סיבות מעולות שישכנעו אתכם להשקיע באלבום לאירוע הקרוב שלכם.  </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> אלבום בת מצווה מסמל סיום והתחלה של תקופות בחיים </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> בין אם אנחנו, ההורים, רוצים להתכחש לזה ובין אם לא – אירוע בת המצווה מסמל תקופה. הילדה החוגגת שלנו מפסיקה להיות ילדה והופכת להיות נערה של ממש. ציון וקיום של טקסי מעבר מילדות לבגרות מתרחשים בכל התרבויות, וגם אצלנו במערב וביהדות הטקס הזה עבר שינויים. היום, הוא הפך לאירוע בת מצווה שמתאים לילדה החוגגת. בשביל שתוכלו לציין את המעבר הזה בחייה בצורה טובה ומקצועית, כדאי שיהיו תמונות שילוו אותו. תוכלו להשתמש ב </span> <span> אלבום בת מצווה </span> <span> <span> כמעין רצף זמנים שמלווה את הילדה מרגע הולדתה ועד לרגע המגש שבו היא נמצאת כיום.  </span> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> צילומי בת מצווה לכבוד האלבום יגרמו לחוגגת להרגיש מלכה ליום אחד </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> תחילת גיל ההתבגרות הוא תקופה מורכבת, גם להורים אבל בעיקר לבנות הנוער. רבות מהן מתמודדות עם קשיים בביטחון העצמי, עם חששות ועם הרבה שאלות. חשוב לזכור כי בדרך לאלבום נמצאים הצילומים עצמם, שהם אירוע מיוחד שלא קורה כל יום. לאורך השנים, ראיתי כי צילומים לקראת בוק בת מצווה מוציאים מהנערות האלה המון דברים חיוביים: פתאום הן מקרינות ביטחון, שולטות במה יהיה באלבום, משלבות בו את הדברים החשובים להם ועוד. האלבום הוא דרך נוספת של הנערות הצעירות האלו להביע את עצמן וגם לאחל לעצמן דברים להמשך החיים.  </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> צילומי בת מצווה לכבוד האלבום יגרמו לחוגגת להרגיש מלכה ליום אחד </span> </h2> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> כמה תמונות דיגיטליות יש ברשותכם? למרות שאנחנו אומרים ש״הכל בענן״ ו״אפשר למצוא הכל בקלות״ – זה לא באמת נכון. תמונות יכולות להיאבד בקלות בתוך כמויות התוכן שאנחנו אוגרים, ואנחנו לא רוצים שיקרה דבר דומה לתמונות מהאירוע או מהצילומים המקדימים. איגוד שלהן באלבום פיזי יבטיח שהן לעולם לא ילכו לאיבוד, ותמיד תוכלו למצוא אותן בקלות ובמהירות.  </span> </p> </div> Sun, 24 Mar 2024 12:41:57 GMT https://www.yaarityair.co.il/אלבום-בת-מצווה בוק בת מצווה,אלבום בת מצווה thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postefed36e0 <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> כ-פורים </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ניסיתי לדפדף אחורה בזמן, לראות איזה מחשבות היו לי לפני שנה , בפורים. <br/> מה היה מד השמחה שלי , איפה הייתי על רצף ההתבוננות הפנימית שלי, <br/> אם תשאלו אותי למה (וגם אני שאלתי את עצמי כמה וכמה פעמים) <br/> יש לי תשובה לא מספקת לתת.. כי ככה יותר קל לי לשפוט את עצמי, אולי אני צריכה אישור למחשבות שלי <br/> לתחושות ולרגשות ולעבודה הפנימית, שהנה, אני בסדר, אני בהתקדמות. <br/> אבל במבט מעמיק, נטול מסכות , מבט פנימי שלי על עצמי בלבן של העיניים יכול לאותת לי שאני בדיוק באותו המקום. <br/> אז אתעקש להסביר לעצמי שהחיים הם ספירלה. ואני אולי באותה נקודה, אבל בעומק אחר. <br/> את השבועיים האחרונים העברתי במעין חשבון נפש המאפיין את יום כיפורים. מה שמחזק אצלי את התובנה של פורים כ-פורים. </span> </p> <p> <span> <span> פתאום אזור הנוחות שלי התקפל לי מתחת לרגליים והייתי צריכה למצוא קרקע יציבה לעמוד עליה. נדרשתי להפעיל את כל שרירי הליבה שלי ולהעמיד אותם במבחן הישרדות. <br/> אני בטוחה שאחרי שאתייצב רגליי יהיו נטועות בקרקע וראשי ישאף גבוה למעלה, הלב שלי יהיה מכוון בדיוק במקום שבו הוא צריך להיות וכל עצמותיי תאמרנה שירה. <br/> עד אז, <br/> שולחת לכם </span> </span> <span> חמישה טיפים לצילום </span> <span> <span> ילדים, או מבוגרים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> פורים שמח :) </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span>   </span> </span> <span> <span> 1. </span> </span> <span> צלמו בגובה העיניים </span> <span> <span> - תתאימו את גובה המצלמה לגובה העיניים של המצולם (ככה הפרופורציות של הילד יישארו מותאמות לגודל האמיתי שלו ולא יתקבלו עיוותים..)  </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span>  2 . </span> </span> <span> שימו את הפוקוס על העיניים של המצולם </span> <span> <span> - בסלולרי אנחנו עושים פוקוס ע"י לחיצה על המסך באזור המבוקש (במקרה זה העיניים/גשר האף) . חצי לחיצה יופיע לנו עיגול, ואז עוד לחיצה הוא ישנה את צבעו לצהוב. ככה תבטיחו שהפנים של המצולם יהיו חדות וברורות.  </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span>   3. </span> </span> <span> תרחיקו את המצולם מהרקע </span> <span> <span> - לפחות חצי מטר מהקיר / עץ / מה שתבחרו.. ככה תכניסו קצת עומק לתמונה ואת הטשטוש שאתם מאוד אוהבים.    </span> </span> </p> <p> <span> אופציה נוספת להשגת הטשטוש הזה במונח המקצועי שלו : בוקה , לצלם במצב דיוקן / פורטרט.  </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span>  4. </span> </span> <span> שמרו על אותו הגובה </span> <span> <span> - כשאתם מצלמים כמה ילדים יחד, תדאגו שהעיניים של כולם יהיו פחות או יותר באותו הגובה. ככה תבטיחו שכולם יהיו בפוקוס.    </span> </span> </p> <p> <span> עדיף שהגבוהים ירדו על הברכיים מאשר יתכופפו עם חיבוק גמלוני כזה שמועך את הנמוכים.  </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span>  5. </span> </span> <span> תצלמו גם חצי גוף </span> <span> - זה נותן דגש לפנים, ומשאיר לנו מזכרת מהתום הזה לפני שהם משתנים לנו ומתחצ'קנים לנו :)    </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> תחייכו, תנשמו , תסלחו להם אם הם קימטו את התחפושת.. הם מתרגשים בדיוק כמונו !  </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> והכי חשוב. תשלחו לסבא וסבתא. תעשו להם נחת.. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20230305_073225%281%29.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20230305_073231.jpg" alt=""/> </div> Thu, 21 Mar 2024 08:16:02 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postefed36e0 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post2f893b3d <div data-rss-type="text"> <p> <span> מה למדתי מצילום השקדיות </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> זה היה בתחילת השבוע, אחרי יום עבודה ארוך ומתיש , המיטה קרצה לי בחום, השמש נפנפה בחלון . <br/> ידעתי שהמיטה תחכה לי אבל השמש פחות , מילאתי בקבוק מים, נעלתי נעלי ספורט , לקחתי את המצלמה ועליתי על הרכב. <br/> הגעתי עד הכיכר ביציאה מהישוב ואז הבנתי שלא תכננתי לאן לסוע.. (פרט שולי...) <br/> שלפתי את הווצאפ, נזכרתי במעיין ושקד שצילמתי אותן שנה שעברה בשקדיות (כי שקד, הבנתם..), נכנסתי להתכתבות עם מעיין ומצאתי את נקודת המפגש. <br/> הימור. <br/> יהיו או לא יהיו שקדיות ? ניסע. מקסימום נמצא יופי אחר בדרך. <br/> כשהגעתי לכיוון היעד ראיתי מכוניות חונות בשולי הדרך, הבנתי שמשהו לצלם יהיה פה. <br/> רכב החתן-כלה שעמד שם אישש את זה, האדרנלין התחיל לזרום והלב שלי התחיל לפעום בקצב. </span> </p> <p> <span> <span> תראו, </span> </span> </p> <p> <span> <span> היו את כל הסיבות למה לא. <br/> השעה אחרי 16:00, ישבתי יום שלם על המחשב, לא תכננתי לצאת מהבית אז אין לי מושג מה הלו"ז אחה"צ עם הבנות ולמה צריך לדאוג, וגם תיכף ממש תיעלם השמש, אבל את כל התירוצים האלו דחיתי בהינף יד. <br/> כשפתחתי את התיק והוצאתי את המצלמה פתאום קצת "התחרטתי" ביני לבין עצמי. <br/> מה את עושה ?? אין לך עדשה מתאימה בכלל לצילומים כאלו. והמקום הזה, אם להודות על האמת נראה סוג של "סוף העונה".. <br/> מיד עצמי ענתה לי - אז מה ? לוותר ? אמנם לא נסענו רחוק אבל כבר יצאת , וזאת יכולה להיות חוויה שיש בה הרבה שקט. וחוצמזה שלאף אחד אין אף פעם את כל הכלים המתאימים. <br/> ואת תמיד אומרת שהכל תלוי בהתבוננות שלנו , אז תקחי את המצלמה ותעופי לי מהרכב. <br/> נבהלתי מעצמי וירדתי לשטח. <br/> בשניה אחת כל התירוצים נעלמו. בשניה. </span> </span> </p> <p> <span> נשמתי ירוק, נשמתי לבן, נשמתי ורוד, נתקעה לי המטפחת בעצים (בנוהל...) , בהיתי מרחוק בחתן וכלה יפיפיים והזלתי דמעת התרגשות (גם בנוהל..), פגשתי משפחה שהגיעה בלחץ רק כדי לעשות תמונה משפחתית בשקדיות וכשראיתי שהבעל מסתבך איך להיות חלק מהתמונה וגם לצלם - אמרתי לו בחיוך- עזוב, כנס לתמונה, למזלכם אני עם עדשה מתאימה לצילום משפחות. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> בכל התמודדות בחיים יש את המניעים , השליליים , שחוסמים , ומשאירים אותנו בנקודת הנוחות. <br/> אני מתפללת להשכיל ולקחת מהטיול הקטן הזה את הכוחות למצוא נקודות של אור בתוך הסבך, לראות את היופי שיש לי בחיים גם אם אני חושבת שלא תמיד יש לי את הכלים , גם אם זה לא כזה פשוט ודורש להתאמץ, אני בטוח אמצא אנשים טובים בדרך שיחייכו בחזרה ויזכירו לי שהכל תלוי בנקודת המבט. </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240310_164441-f9ec6c34.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0563.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0567.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0573-addee502.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0587.jpg" alt=""/> </div> Fri, 15 Mar 2024 06:14:18 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post2f893b3d בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post3e7ba250 <div data-rss-type="text"> <p> <span> מקרה שקרה במקרה </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> "שלום, יש כאן מישהו ?" </span> </span> </p> <p> <span> שאלתי יחד עם צלצול פעמון הכניסה. </span> </p> <p> <span> בדלת מאחורי הדלפק הגיח איש מבוגר, מזוקן ולבן, בגיל 75-80 לפחות. </span> </p> <p> <span> <span> "כן גברתי", צעד לעבר הדלפק באיטיות, "במה אוכל לעזור לך ?" </span> </span> </p> <p> <span> הורדתי את תיק הכתף והוצאתי משם את החבילה העטופה בסרט הורוד. </span> </p> <p> <span> "הנה, קראתי באינטרנט שאתה עושה עבודות כיוון. אז אלו צריכות את העזרה שלך." </span> </p> <p> <span> "אינטר מה ?" שאל, תוך כדי גירוד באוזן שמאל </span> </p> <p> <span> "ניצמד לעיקר", מלמלתי מתחת לאף.. </span> </p> <p> <span> "אה, סליחה, לא משנה. קראתי במחשב." </span> </p> <p> <span> "אה, במחשב, שוין. נו, מה קראת ? " </span> </p> <p> <span> "שאתה עושה עבודות כיוון. </span> <span> כיוון </span> <span> ." </span> </p> <p> <span> <span>  עניתי בנימה חסרת סבלנות </span> </span> </p> <p> <span> <span> (בד"כ יש לי סבלנות לכבדי גיל ושמיעה, אבל הבוקר היה לי כל כך מטורף וכל מה שיכל-השתבש לטובה, אז להתעסק עם מכשירי שמיעה פחות התאים לי באותו הרגע...) </span> </span> </p> <p> <span> "אה... כיוון, כן כן. אני עושה. </span> </p> <p> <span> מה צריך לכוון גברתי ? " </span> </p> <p> <span> "אפשר עם פחות גברתי, אדוני ? אני בדרך לחגוג 45 וקצת כבד לי כל ה"מְבֻגָּרוּת" הזאת על הבוקר.." </span> </p> <p> <span> "כן ,כן,טוב, מה לכוון ?" ונאנח.. </span> </p> <p> <span> "הנה, פה בערימה קשורות בסרט, מסודרות היטב, כל המחשבות שלי. </span> </p> <p> <span> <span> אני ממש רציתי לחשוב מחשבות טובות, אבל איכשהו זה תמיד יוצא עקום. אז חשבתי שאולי </span> </span> <span> אתה </span> <span> <span> תוכל לכוון אותן." </span> </span> </p> <p> <span> "אה..מחשבות טובות גיברת, אה,סליחה, נערתי היקרה, מחשבות טובות אני לא מכוון." </span> </p> <p> <span> <span> "אבל היה כתוב באינטרנט, אה,במחשב, שאתה עושה את </span> </span> <span> כל </span> <span> <span> עבודות הכיוון." </span> </span> </p> <p> <span> <span> "כן,אבל אין לי ניסיון בזה, אנשים לא באים עם מחשבות טובות, אנשים באים עם מחשבות מפחידות, מייאשות ואני מכוון להם. </span> </span> </p> <p> <span> אבל טובות ?? כבר 35 שנה לא נכנס פה מישהו עם מחשבות טובות.. נו אני לא יודע מה לעשות איתן גברתי." </span> </p> <p> <span> "די עם הגברתי ! אין מצב שאתה שולף איזה מסמך הוראות ישן ? בטח שמרת פה משהו ב 35 שנים האלה.. באיזה קלסר או מה.." </span> </p> <p> <span> "נו הלוואי," נאנח שוב. "הבן שלי פה הכניס הכל במחשב. כל המחשבות פה לא טובות. </span> </p> <p> <span>   </span> <span> אין מחשבות טובות. </span> <span> " </span> </p> <p> <span> מיואשת , על סף דמעות, אספתי חזרה את כל המחשבות הטובות לתוך הסרט הורוד. </span> </p> <p> <span> ותוך כדי הוא שואל, באמת בנימה של סבא חמוד ולא זקן נרגן וכבד שמיעה </span> </p> <p> <span> "ולמה שתרצי לכוון מחשבות שהן טובות..??" </span> </p> <p> <span> "כי.." עניתי תוך כדי שאני מוחה את האף, "כי הן לא יוצאות טוב, המחשבות האלה. לא משנה כמה אני חושבת אותן, אני בסוף יוצאת מאוכזבת." </span> </p> <p> <span> "אה, מאוכזבת...נו היית אומרת מההתחלה גיברת. </span> </p> <p> <span> מאוכזבת זה בחנות ממול. " </span> </p> <p> <span> <span> "הוא מצחצח ," עניתי, "ככה כתוב על הדלת ובמחשב... אני צריכה מכוון." </span> </span> </p> <p> <span> "הוא יוכל לעזור לך," התעקש הסבא'לה. </span> </p> <p> <span> " </span> <span> הוא מצחצח אמונה למי שהתאכזב ממחשבות טובות </span> <span> ." </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20230622_113035-ca9826d5.jpg" alt=""/> </div> Thu, 07 Mar 2024 20:55:23 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post3e7ba250 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post9474cc97 <div data-rss-type="text"> <p> <span> בחרתי טוב. פעמיים. </span> </p> <p> <span> איזה כיף זה יום של חופש בחירות באמצע השבוע, מנתק אותך מכל היומיום , בהכרזה קולקטיבית כזאת - עכשיו מותר לעצור, ולנשום. <br/> למרות שאצלנו במועצה הבחירות נדחו לנובמבר לקחנו לנו יום חופש ויצאנו לנשום עם כולם את הטבע היפיפה שלנו. פריחה יפה קיבלה את פנינו , מערות מרשימות מעוררות התפעלות , קצת נוגעים , קצת מתלכלכים מהגיר, חוזרים אחורה בזמן לצורות חיים שלא הכרנו , והרבה הרבה ביחד מחבר. <br/> אם לבחור במשהו בתקופה הזאת- זאת היתה הבחירה המעולה עבורנו. ולפי כמות הרכבים בחניות, ולפי כמות המטיילים בשבילים -זאת היתה הבחירה המעולה עבור הרבה הרבה אנשים נשים וטף שכבר הרבה הרבה ימים , 21 שבועות ליתר דיוק, היה חסר להם את האוויר הזה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> 21 שבועות זה יותר מחצי הריון, וכן, אני מתעקשת לספור בשבועות כי יש בי איזו מחשבה (ילדותית אולי) שכשנגיע לשבוע 40 (אם נגזר עלינו) אז לפחות תהיה פה לידה של משהו יפיפה, שרק הבורא יכול ליצור בעולם שלנו. משהו מושלם שהוא קצת דומה לך וקצת דומה לי, עם שהוא אחד,  נושם בכוחות עצמו, בזכות עצמו- <br/> </span> <span> חי. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> העוצמה והצבע שיש בטבע </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> שתינו אוהבות את הים <br/> שתינו אוהבות את תל אביב </span> </p> <p> <span> שתינו קנאיות לחופש התנועה , המחשבה והיצירה שלנו . </span> </p> <p> <span> <span> לה יש 6 ילדים מסודרים בשתי שלישיות שהגיעו לה אחרי 6 מילים שהפכו לה את העולם ואת הבטן,  </span> </span> </p> <p> <span> לי יש 5 שהגיעו אחד אחד בלי הרבה מהפכות (חוץ מהאחרונה שנתקעה במצג עכוז) </span> </p> <p> <span> 3 השעות שהתעקשנו כבר חודש ימים למצוא לנו זמן להיפגש היו הבחירה השניה הכי טובה שעשיתי השבוע. </span> </p> <p> <span> <span> אז כשעופרה שרה </span> </span> <span> "לאורך הים אין גלים , יש עולם" </span> <span> <span> - היא יודעת למה היא מתכוונת. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לאורך החוף כל עולמות חיינו נפרשו בשאלות - על חלומות ורצונות ושאיפות , על לימוד מהעבר שמניע אל העתיד, על כשרונות , על משאלות , על הצלחות וכשלונות, על מה שהיינו רוצות ובעיקר לא רוצות, </span> </span> <span> להיות. </span> </p> <p> <span> <span> זמן כזה שבסוף נשברות לך הרגליים, </span> </span> </p> <p> <span> <span> אבל משהו בלב... קצת יותר </span> </span> <span> שלם </span> <span> . <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240228_152102.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240228_152728.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240228_160450.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240228_155424.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240228_174938.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240228_180147.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240228_180939.jpg" alt=""/> </div> Thu, 29 Feb 2024 05:45:42 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post9474cc97 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post72728baa מחשבות ברזל שבוע עשרים - בעין טובה | יערית יאיר - צלמת צילום אירועים בוק בת מצווה בטבע סדנאות צילום <div data-rss-type="text"> <p> <span> זמן להיות.. </span> </p> <p> <span> השבוע הזה התאפיין בחוסר זמן... הראיה- זמן כתיבת הטור הזה, יום שישי 15:23 </span> <span> <span> . </span> </span> </p> <p> <span> כל השבוע נעתי בחלוקת הזמן בין עבודתי כשכירה, פיתוח ותפעול העסק והבית ... </span> </p> <p> <span> תעשו לבד את החישוב, לא נשאר הרבה זמן לדברים אחרים, (לדאגות ולחרדות תמיד יש זמן אם חששתם..) <br/> אבל בכל זאת כשזה חשוב אז מוצאים. <br/> למשל כמו ביום רביעי שהזמנתי חברה לארוחת בוקר בגינה, זמן קצר ממש אבל מטעין ומחבר. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> בערב כבר היה לי ברור שהזמן המשפחתי יהיה מחוץ לבית, ככה הרווחנו שקיעה מטורפת למרות שהגענו לחוף דקה אחרי... </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> בחמישי הרגשתי שאני חייבת לספוג קצת מהשמש הזאת רגע לפני שהחורף יחזור ובהחלטה ספונטנית של רגע, כיביתי את המחשב ועם בגדי הבית והקבקבים העמסתי את המצלמה והבנות על הרכב ונסענו לתוך העוטף לחפש כלניות. <br/> והרגעים האלו שהכנסתי את העין לתוך העדשה, וחיפשתי איך לתפוס את הרגע הזה שרציתי ואת הזווית, ברגעים האלו  שפשוט הייתי שם כולי בתוך המצלמה , הכלניות לימדו אותי את הדבר הכי חשוב שלמדתי השבוע... </span> <span> <span> </span> </span> <span> <br/> </span> <span> להיות </span> <span> . </span> <span> <span> </span> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240221_103326-894f262e.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> קצר אבל מטעין ומחבר </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240221_180033-c72f1f04.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> גם ברגע שאחרי יש יופי </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_9793.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_9785-e00c5f20.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_9782.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_9778.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_9795.jpg" alt=""/> </div> Fri, 23 Feb 2024 13:34:31 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post72728baa בלוג,בוק בת מצווה,צילום אירועים,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postd852f711 בעין טובה | יערית יאיר - צלמת צילומי משפחה בטבע, צילום לאירועים צילום אירוע הכולל בוק בת מצווה בטבע סדנאות צילום פוטותרפיה <div data-rss-type="text"> <p> <span> אור ..כמה אור... </span> </p> <p> <span> <span> חיכיתי לכתוב את האור הזה. <br/> השבוע זכינו לאורות גדולים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> מבצע הירואי לשחרור חטופים. <br/> אשרי העם שאלו בניו, שאלו לוחמיו, </span> </span> </p> <p> <span> שאלו מפקדיו. <br/> אשרי מי שזכה ונתגלגלה על ידו הזכות הזאת. </span> <span> <br/> </span> <span> וּפְדוּיֵ֨י ה' יְשׁוּב֗וּן וּבָ֤אוּ צִיּוֹן֙ בְּרִנָּ֔ה וְשִׂמְחַ֥ת עוֹלָ֖ם עַל־רֹאשָׁ֑ם שָׂשׂ֤וֹן וְשִׂמְחָה֙ יַשִּׂיג֔וּן נָ֖סוּ יָג֥וֹן וַאֲנָחָֽה. </span> </p> <p> <span> הלוואי ונזכור ונתחזק מרגעי האור האלו תמיד. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> יוצאת לאור... </span> </span> </p> <p> <span> <span> כנראה שזה לא מקרי שבחרתי לי לעיסוק את עולמות </span> </span> <span> האור </span> <span> <span> . <br/> אחד מפירושי המילה הלועזית </span> </span> <span> photography </span> <span> <span> הוא רישום באור. </span> </span> </p> <p> <span> יש משהו בצילומי תדמית שמוציא לאור את המצולם. <br/> במקרים שלי - המצולמת. </span> </p> <p> <span> קמה אשה ומחליטה לקחת את הכישרונות שלה ותחושת השליחות שלה ולחבר ביניהם. <br/> ובאומץ רב צועקת את החלומות שלה לעולם. <br/> ואחד הצעדים הראשונים המתבקשים הוא- צילום של החולמת יוצאת לאור. <br/> </span> </p> <p> <span> יש פה הרבה קוראות שיצטמררו למקרא המילים "צילומי תדמית", אבל יש פה הרבה שכבר לא... <br/> </span> </p> <p> <span> אני ממש אוהבת ש </span> <span> הבעל </span> <span> <span> </span> </span> <span> נוכח בצילומי תדמית. <br/> יש בנוכחות של האדם הכי קרוב אלינו משהו משחרר, כל הפילטרים נפתחים,  אין מחיצות. <br/> יש צחוק, יש מבטים, יש רמיזות, יש שקט, יש רעש,  הוא יודע איזה מילים להגיד שירגיעו, <br/> איזה מילים לא ירגיעו, <br/> איזה מוזיקה תגרום לה לזוז לפי הקצב, <br/> </span> </p> <p> <span> <span> יש באוויר אינטימיות שהמצלמה יכולה לקלוט אם בא לה וגם אם לא.. </span> </span> </p> <p> <span> <span> למה אני ממשיכה לדבר כשיש תמונות ... </span> </span> </p> <p> <span> <span> בהצלחה, עינת ! </span> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_9653.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_9665.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_9672.jpg" alt=""/> </div> Thu, 15 Feb 2024 13:54:20 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postd852f711 בוק בת מצווה,בלוג,צילום אירוע,צלמים,צילום אירועים,סדנאות צילום בסמארטפון thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post91d7bafa מחשבות ברזל שבוע שמונה-עשר יערית יאיר | בעין טובה | צלמת צילום אירועים בוק בת מצווה בטבע סדנאות צילום <div data-rss-type="text"> <p> <span> חופים הם לפעמים... </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> השבוע הייתי בהרבה חופים. <br/> יום אחד הייתי בחוף מבטחים שנתקעה בו חברה וביקשה עזרה לצאת מאזור הנוחות, </span> </p> <p> <span> ביום אחר הייתי על שובר הגלים , מכוונת חברה שמצאה את עצמה עם החרטום בקיר ונתקעה עם הרברס.. </span> </p> <p> <span> היה אפילו יום אחד השבוע שנסחפתי אני בעצמי על הגלים רחוק רחוק וחברה שהיתה באמצע חיפוש עצמי משל עצמה והלכה לעצמה לאיבוד עזרה לי לחזור לחוף הבטוח שלי. </span> </p> <p> <span> <span> ככה זה , ב"ה ,יש לי הרבה חברות. זכיתי. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני עוגן להן והן עוגן לי. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ובשעה שעננה קלה מכסה את הפנים , שלי או שלהן, תהיה שם כבר מישהי מאיתנו <br/> להוציא את השמש, לכסות בחול את אצבעות הרגליים, לשרטט עם האצבעות לב אוהב על החול, להוציא כוס משקה קר או חם , </span> </span> </p> <p> <span> <span> ועם חיוך בוטח ויד מחבקת </span> </span> </p> <p> <span> <span> תגיד: <br/> את יכולה לנשום. הגעת לחוף. </span> </span> </p> <p> <span> מעכשיו הכל יהיה טוב יותר. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_2698.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> מוכרחים להיות... </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> רציתי לכתוב שזה לא הוגן. <br/> שהחיים האלו לא הוגנים. שיש מי שסוחבים על הכתפיים והלב משא כבד , כבד מדי. </span> </span> </p> <p> <span> רציתי לצעוק לשמיים ש"די" אי אפשר יותר להכיל. </span> </p> <p> <span> רציתי להגיד לאמונה החזקה שלי  שהים הזה גדול. גדול עלינו. ואנחנו חייבים כבר איזה קרע, קטן , התחלה של משהו שנראה כמו קרע. <br/> משהו שמרגיש כמו גאולה, או לפחות כמו ניצחון. <br/> ממש רציתי. <br/> אבל במקום זה נזכרתי בו , ב"מוכרחים להיות שמח" שהשנה ניאלץ לחגוג. פעמיים. (קארמה איז א... ) </span> </p> <p> <span> <span> ונזכרתי שיש עניין שיתהפך הכל לטובה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לא חלק, לא משהו קטן. <br/> הכל. <br/> יש עניין. <br/> אז אם יש עניין ריבונו של עולם , ואתה יודע שיש עניין , </span> </span> </p> <p> <span> תעזור לנו להיות חלק מהעניין. <br/> תעזור לנו להיות "מוכרחים להיות שמח", </span> </p> <p> <span> כי זאת משימה גדולה מדי <br/> לשמוח כאילו הכל כבר התהפך לנו בחזרה אחרי שהתהפך עלינו. </span> </p> <p> <span> ואז חשבתי </span> </p> <p> <span> <span> שאיזה מזל. </span> </span> </p> <p> <span> <span> איזה מזל שיש עניין להיות מוכרחים. כי בטבעי תמיד יש עניינים ומניעות , ויש דאגות ויש תהפוכות. <br/> אז מוכרחים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> וכמה טוב שכתבתי... <br/> אמן שיהיה לנו חודש טוב, ושמח, ושנראה סוף לצרותינו, ושנזכה להיות מעטים מול רבים ולנצח,  ונזכה לתלות את ההמן הנוכחי וכל בניו על העץ, בנשימה אחת ככה, שיהיו לנו ניסים גדולים. <br/> דיי סבלנו חודשים בשמן המור ובשמן הבשמים.. <br/> אנחנו </span> </span> <span> מוכנים </span> <span> <span> להיות שמח. </span> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0044-83276bc6.jpg" alt=""/> </div> Thu, 08 Feb 2024 19:14:57 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post91d7bafa בוק בת מצווה,צלם אירועים,בלוג,צילום אירוע,צילום אירועים,סדנאות צילום בסמארטפון thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-posted05d6a3 מחשבות ברזל שבוע שבעה-עשר יערית יאיר | בעין טובה | צלמת צילום אירועים בוק בת מצווה בטבע סדנאות צילום <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> למחשבות שלי יש כח.. ?! </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> אני מרגישה שהשבוע הזה עבר לי בכח המחשבה. <br/> זזתי. שלא תטעו. <br/> זזתי הרבה. <br/> ועדיין ... אני זוקפת את העשיה שלי השבוע לכח המחשבה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> השבוע שלי במחשבות ותמונות- תרגישו איתי את הדופק.. </span> </span> </p> <p> <span> <span> <br/> זה התחיל </span> </span> <span> <span> ביום ראשון. </span> </span> <span> <span> <br/> עם המדבקה על הסדנוויץ' של הצהריים ששלחתי עם יעלי </span> </span> <span> . <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240128_073544.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> המשיך </span> </span> <span> <span> ביום שני </span> </span> <span> <span> בצילומים מרגשים לחתן בר מצווה מתוק מדבש <br/> שעשה להורים שלו הרבה <br/> "נחת יהודית". <br/> אלו המילים שאמא שלו בחרה לתת לו בסיום הקריאה המרגשת שלו בתורה. <br/> והביטוי הזה המיס אותי. כמה שורשים יוצאים ממנו ואליו - </span> </span> </p> <p> <span> "נחת יהודית </span> <span> ". </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240129_073548.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> באמצע הבוקר קיבלתי הודעה : </span> </span> </p> <p> <span> <span> מחכות לך בשמחה הערב בשבע. <br/> אמא'לה , מי זה ? היומן שלי ריק בשבע בערב! <br/> עם מי קבעתי ?? <br/> לאחר מעבר זריז בווצאפ לאחור.. גיליתי שהבטחתי להגיע עם סדנת הפוטותרפיה שלי </span> </span> <span> לנשות מושב יושיביה </span> <span> <span> . </span> </span> </p> <p> <span> להפוגה קלה מרעם התותחים .. </span> </p> <p> <span> <span> בשעה שבע בערב נכנסתי בדלת הבית של רווית . <br/> אני היחידה שנכנסה בדלת. כל השאר נכנסו מהמרפסת. <br/> אשה ועוד אחת ועוד אחת ועוד... זרם בלתי פוסק של נשים יקרות , עטופות במעילים וצעיפים (יותר מאוחר כל אחת תפרוט את ה"כמעט לא הגעתי" שלה...) <br/> כל אחת מחבקת סיר או כלי עם אוכל חם בריא ומנחם. מרקים מיוחדים, סיר ממולאים , אורז פרא, ירקות, שעועית מבושלת. כל טוב. <br/> ובחיוכים וחיבוקים נפתח לו הלב. <br/> זאת שחזרה אחרי שלושה חודשי פינוי מהצפון, זאת שמתמודדת עם בית הרוס עקב פגיעת טיל ומה שזה זימן לפיתחה, זאת שמזמן לא אחזה מצלמה ואיך הצפתי לה את הגעגוע, זאת שבד"כ לא משתתפת בסדנאות אבל הגיעה בשביל החיבוק החם של החבורה. </span> </span> <span> <br/> שבט נשי </span> <span> <span> חמוש בכח הריפוי החזק ביותר בעולם  - </span> </span> <span> אהבה </span> <span> <span> . </span> </span> </p> <p> <span> בסוף הערב נשלפה גיטרה , וסביב מזמור לתודה ושיר למעלות הדמעות חנקו אותי. </span> </p> <p> <span> פשטות הלב התחברה עם הנחת היהודית מהבוקר. <br/> רגע לפני שיצאתי מהמרפסת (כבר הרגשתי בת בית) <br/> כל אחת העניקה לי ממרכולתה : לימונים טריים ועסיסיים, חסה בגידול ביתי , צרור זעתר ריחני שנקטף אך לפני שעה קלה, כוסות לתה, וצעיפים לחימום , סבונים ועוד ועוד שקיות קטנות ומחממות לב. <br/> את הפומלות שכחתי מרוב התרגשות. <br/> בדרך חזרה הביתה, מטחי הגשם הבלתי פוסקים התחרו עם הדמעות שלי. <br/> התפללתי לריבונו של עולם שישלח לנו כוחות. לכולנו. <br/> כולנו צריכות ריפוי. <br/> והודיתי על הזכות להיות לערב אחד - נושאת כלי ריפוי ללבבות שבורים. <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240129_193611.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> הטוב שנשות יושיביה הרעיפו עליי משך חוטים משני בערב </span> </span> <span> לשלישי בערב </span> <span> <br/> והוזמנתי בדקה האחרונה, אך בדיוק מושלם,  להעביר מפגש לסטודנטיות מתוקות באשקלון. <br/> מדהים אותי לראות כל פעם מחדש- איך בחירה של תמונה "סתם כי לא מצאתי משהו" <br/> הופכת לאחר כמה מילים של שיתוף "כי בזמן האחרון אני לומדת לתת ללב שלי לסמוך על אחרים" . </span> </p> <p> <span> ואיך תמונה תמימה של שני מנעולים על שרשרת פתחה שיתוף אמיץ <br/> אצל אחת שמזמנת לעצמה באופן קבוע שעות לבכי, לפורקן , כי אחרת היא לא יכולה לסחוב את החיים. <br/> וכמה כח יש.. למחשבות שלנו. </span> </p> <p> <span> וגם לתמונות... </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240130_182301.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> ביום רביעי </span> </span> <span> <span> זכיתי להדליק ניצוץ בעיניים ל-12 בעלות עסקים (אם להודות על האמת היו שם 11 נשים וגבר 1..) </span> </span> </p> <p> <span> <span> בצילומי תדמית מרוכזים. <br/> מדהים לראות כמה אהבה ותשוקה נדלקת בלב כשהמחשבה על חזרה לשיווק, חזרה לפעילות מלאה של העסק <br/> פתאום נראית מעשית . </span> </span> </p> <p> <span> איך פתאום החזרה הזאת לשגרה - היא ממש יציאה לאור. <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_9508.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> והנה כבר </span> <span> <span> </span> </span> <span> חמישי </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ובין סדנאות וצילומים ומפגשים ותמונות , כבר הגיע סוף השבוע <br/> והבית מתמלא חזרה בקולות הילדים ובריחות של שבת <br/> והמחשבות שלי נודדות הרחק-הרחק מעבר לגבול המותר <br/> ומבקשות כח. <br/> כח לאמהות ולנשים המחכות שיחזרו בשלום מהשבי </span> </p> <p> <span> כח לגברים והצעירים הלוחמים שיחזרו בשלום משדה הקרב </span> </p> <p> <span> כח למחליפי הכוחות שצריכים ריפוי ללב שבור </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> כח למחבקות ומערסלות להיות כלי מקבל וחומל ומעניק </span> </p> <p> <span> כח להמשיך לחשוב מחשבות חיוביות. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240131_133508.jpg" alt=""/> </div> Thu, 01 Feb 2024 17:25:32 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-posted05d6a3 בוק בת מצווה,צלם אירועים,בלוג,צילום אירוע,צילום אירועים,סדנאות צילום בסמארטפון thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postd52f2a64 מחשבות ברזל שבוע שישה-עשר יערית יאיר | בעין טובה | צלמת צילום אירועים בוק בת מצווה בטבע סדנאות צילום <div data-rss-type="text"> <p> <span> מחשבות על חביתה </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> ביקשתי מהם לשאול שאלות על התמונה.  <br/> בשניה הראשונה הם לא קלטו מה אני רוצה ואז התחיל מבול... </span> </span> </p> <p> <span> מי הכין ? עם מי אכלת ? היה לך טעים ? שמת לימון על האבוקדו ? איפה זה היה ? הפכת את החביתה ? למה עצרת באמצע הביס ? שמת מלח בחביתה ?  <br/> ילדה אחת אפילו שאלה אותי  : איפה כוס המים שלך ? </span> </p> <p> <span> ואהבתי את ההתבוננות הזאת – </span> <span> <span> על מה שיש בתמונה, על מה שאין . </span> </span> <span> <span> </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240117_095131.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> ביום שלישי השבוע יצאנו בשני רכבים לכיוון מזרח. רגע אחרי שעלתה השמש. <br/> אני מאוד אוהבת את השעות האלו של הבוקר, בטח כשמזדמנת לי נסיעה לכיוון הזריחה. ההחמצה היחידה שלי היא שאני צריכה להיות עסוקה בנהיגה ולא לצלם.. <br/> על הגשר ביציאה מהישוב, רגע לפני שהרמזור התחלף לירוק פתחתי את החלון וסימנתי לו שיפתח את שלו – תראה איזה שמיים מהממים סוג של צעקתי בכביש.. <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> חבל שאני לא יכולה לצלם חשבתי לי... אולי אני אעצור אחרי הרמזור תיארתי לעצמי איזה יופי של שמיים היו נדלקים בי כל פעם שהייתי מסתכלת בזוהר הזה... <br/> <br/> בירידה מהגשר, עוד לפני שהספקתי לעצור, התחלפו השמים היפים בענן שריפה שחור משחור. </span> </span> </p> <p> <span> <span> משהו עלה באש מאחד המושבים על הכביש הראשי. וכבר לא היה זכר לזוהר היפה שהיה פה רק לפני רמזור אחד. <br/> וחשבתי לי על החיים האלו שלנו כאן. </span> </span> </p> <p> <span> <span>  </span> רגע אחד יש , רגע אחד אין. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <span> מי שהצליח לעצור וללכוד את הרגע הרוויח אותו לעולם אצלנו למזכרת מאירה ומעוררת </span> </span> </p> <p> <span> <span> ומי שלא – יאלץ לסמוך על הזיכרון ועל תחושת ההתרגשות שתישאר בו מפעמת. <br/>  ואז הרדיו משמיע חדשות. <br/> על זוהרי רקיע שרגע אחד והם כבר לא איתנו. וכמה אור שהם השאירו לנו פה, ועוד לא הספקנו לאצור את כל הזוהר והטוב שיש להם לתת לנו מחומם ועל כמה שהם אצרו ועצרו בגופם ובנפשם לטובת החיים הזוהרים והיפים שעוד יהיו לנו כאן . <br/> <br/> מחשבות שמתחילות עם החביתה של הבוקר, עת השמש זורחת ומתגלגלות לאורך היום , עם כל תנועה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> עד לשקיעתה של השמש . <br/> מזל שאנחנו חיים בדור שהמציאו את החשמל. לא יודעת אם הייתי יכולה להילחם במחשבות האלו כל לילה מחדש לאור נרות חלושים .... <br/> <br/> השבוע הזה היה קשוח מאוד. אם ביומיים לפני שהאסון הגדול הזה התרחש עלינו היו דיבורים מחלישים וחרדות לגבי הפסקה, עצירה, מתווה שונה, ועוד מילים מכובסות ...הפמליה הקדושה שעלתה בסערה השמיימה ציוותה לנו <br/> בכאב רב ושורף להמשיך עד לניצחון. להמשיך עד שנוכל להבטיח שילדינו וצאצאינו יוכלו להמשיך להסתובב בבטחה, לרקוד, לצחוק, לחיות זריחות לנשום שקיעות , כאבים ושמחות <br/> על האדמה האדומה המיוחדת הזאת , הקדושה הזאת . </span> </span> </p> <p> <span> <span> "במותם ציוו לנו" השבוע נתן לי הרבה כוחות לחיות גם כשאין חשק </span> </span> </p> <p> <span> <span> והדבר היחיד שאני מסוגלת לעשות זה חביתה. </span> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240118_165046.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240118_165114-f9ae03b1.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240122_161833-8aaae1bd.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240124_170121.jpg" alt=""/> </div> Thu, 25 Jan 2024 06:55:49 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postd52f2a64 בוק בת מצווה,צלם אירועים,בלוג,צילום אירוע,צילום אירועים,סדנאות צילום בסמארטפון thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-poste43f3301 מחשבות ברזל שבוע חמישה-עשר יערית יאיר | בעין טובה | צלמת צילום אירועים בוק בת מצווה בטבע סדנאות צילום <div data-rss-type="text"> <p> <span> הייתי צריכה מהטור הזה שיהיה אחר. <br/> שיהיה קצת של פעם. </span> </p> <p> <span> שיהיה, איך אומרים בעברית.... </span> <span> <span> </span> </span> <span> אקספיזם </span> <span> <span> </span> </span> <span> טהור. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אז חשבתי מה הייתי עושה עכשיו אם לא היתה מלחמה.. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> על מה הייתי מדברת, במה הייתי מתעסקת , והאמת שלא מצאתי משהו מיוחד . </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אולי זה ינואר הקר, אולי זה הגשם ששוטף את המחשבות , הרצונות החלומות .. </span> </p> <p> <span> ואז נזכרתי בארבעת חודשי הינואר הקודמים . החל משנת הארבעים שלי. </span> </p> <p> <span> ( תעשו לבד את החישוב ותחזרו במאי לאחל מזל טוב &#55357;&#56842; ) </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> לכבוד שנתי הארבעים נתתי לעצמי מתנה שישבה במגירה מאז אני זוכרת את עצמי כותבת – </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> פתחתי בלוג רשמי. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> נכנסתי לאתרים שבהם קוראים כתבות בצבע , ממש כמו המגזינים האמיתיים, נרשמתי, בחרתי שם לבלוג ומדי שבוע שלחתי לינק לכל מי שרצה לקרוא. אם להיות כנה- לא רק למי שרצה &#55357;&#56842; </span> </p> <p> <span> והתרגשתי. סוף סוף אני מדייקת את החלום הזה שלי ומוציאה אותו מהמגירה, מהפנקס שיש לי מתחת לכרית מגיל 15 בערך שכתבתי על הדף הראשון שלו "מקצת הגיגיי" ... הקצת הזה התרחב, ואפילו קיבלתי למשך שנה וחצי טור קבוע בן 500 מילים בעלון שבועי שהופץ בבתי הכנסת "חושבת בקול". </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> שנה וחצי של מחשבות מתוזמנות לפי דד-ליין ומילים ספורות שמביעות את כל מה שנקרא "אני". </span> </p> <p> <span> ואז קורונה והם עושים רענון מחדש לכל הכותבים שלהם ואני חוזרת לפלטפורמות הדיגיטליות </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> (לא לפני ששמרתי את כל העותקים בניילונית...) <br/>   <br/>   </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> לכבוד שנתי הארבעים ושתיים נתתי לעצמי מתנה נוספת יקרה מפז תרתי משמע:  </span> </p> <p> <span> פתחתי עסק בצילום. </span> </p> <p> <span> משהו בקורונה גרם לי לזוז מאזור הנוחות ולחפש את עצמי בתוך כל התנועה הקבועה והגעתי ללימודי צילום. התחושה החזקה שזה כרטיס היציאה שלי ממעגלי הנוחות הכבדים שהייתי שרויה בהם גרמה לי לעשות את זה כמו שאני יודעת לעשות :בגדול ! </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> פתחתי עסק. </span> </p> <p> <span> אם חשבתם שלכתוב טור שבועי זה מחייב אז עכשיו עם העסק המחוייבויות שלי גדלו והתרחבו והתעמקו. </span> </p> <p> <span> בשמחת תורה לפני שנתיים – הבלוג שלי התיישב יחד עם העסק שלי כאן, בבבית היפה שבניתי לשניהם יחד. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אז בינואר הזה, הנוכחי,  החלטתי לכתוב כמה עקרונות חשובים לכל </span> <span> <span> </span> </span> <span> המתחילים. </span> </p> <p> <span> זה בכלל לא משנה אם תתחילו דיאטה, תפתחו בלוג, או עסק, תתחילו לחסוך לקראת דירת החלומות, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> או אפילו רק תפתחו את הראש או הלב. <br/> "העקרונות למתחיל" זהים בכל ההתחלות.  </span> <span> <br/> </span> <span> <span> </span> </span> <span> שנתחיל ? </span> <span> <span> </span> </span> <span> <br/>   <br/>   </span> <span> <span> </span> </span> <span> אמונה </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> לפני הכל ומעל הכל – כל מתחיל צריך אמונה . </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אמונה בריבונו של עולם </span> <span> <span> </span> </span> <span> (או היקום או הבריאה, you name it) </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אמונה שמישהו גדול וחזק ממני מנהל את העולם. הכל ממנו והכל שלו. </span> </p> <p> <span> ואני כאן מנסה להגשים את הייעוד שלי בעזרת הכלים והמתנות שקיבלתי ממנו. </span> </p> <p> <span> אמונה בעצמי . </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> שאני יודעת מה אני רוצה, שאני יודעת מה היכולות שלי. שאני יודעת מה החלומות שלי. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ואני יודעת שאני אצליח ! </span> </p> <p> <span> ואני יודעת שאני אצליח ! </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ואני יודעת שאני אצליח ! </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ואני יודעת שאני אצליח ! </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אמונה בדרך. </span> </p> <p> <span> בחרתי דרך ואני לא עוצרת עם כל כוס קפה לבחון אותה. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אומרים שחכמה הדרך מן ההולכים בה. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> להאמין בבחירות שלי, להאמין באינטואיציות שלי, להאמין בצעדים שאני עושה שהם מקרבים אותי למטרה, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> גם אם נראה שחלק גדול מהזמן (בטח בהתחלה) אני בעיקר סובבת סביב עצמי. </span> </p> <p> <span> אמונה בטוב האדם ובטוב העולם. </span> </p> <p> <span> העולם הוא טוב. אנשים סביבי רוצים בטובתי ורוצים שאצליח. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> בקיצור- המילה החשובה למתחיל (ולממשיך ולמסיים, ולכל מי שנושם) </span> <span> <span> </span> </span> <span> אמונה ! </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>  למידה </span> </p> <p> <span> תנו לעצמכם להיות במקום הלומד. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> המקום הלומד הוא המקום הכואב הזה שאתם לא מבינים כלום , ויודעים שאתם יכולים ליפול בכל רגע, ואתם בטוחים שעוד רגע כולם ידעו שאתם לא יודעים, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אבל יחד עם זאת זה המקום שבו אתם נמדדים גדלים ומתפתחים בזכות: היכולת שלכם לקום ! </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> להיות במקום הלומד זה אומר להיות חסר. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> חסר בידע שיכול לקדם ואולי נמצא אצל אחרים , חסר באמצעים שיכולים לתת מענה ואני צריכה לעבוד בכמה חזיתות על מנת להשיג אותו , חסר בחברים מבינים ותומכים מהתחום ואני צריכה להרחיב את המעגלים החברתיים שלי בשביל זה. </span> </p> <p> <span> לדעת להיות חסר זו התחלה של שלמות. כי ככה מחפשים ומתמלאים במה שמדוייק. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   סבלנות </span> </p> <p> <span> ריבונו של עולם ברא את העולם בשישה ימים. למרות שיכל באות אחת לברוא את הכל. </span> </p> <p> <span> מלמד אותי כל יום מחדש, כל פעולה מחדש. להיות סבלנית. </span> </p> <p> <span> סבלנית כלפי הטעויות שלי, סבלנית כלפי המעשים שלי שיניבו תוצאות , סבלנית כלפי הביקורת של הסביבה. סבלנית באמונה שלי בריבונו של עולם שיביא לי את מה שמדוייק לי בזמן שמדוייק לי. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span>   התמדה </span> </p> <p> <span> "אין הטיפה חוצבת בסלע מכוח חוזקתה אלא מכוח התמדתה" </span> </p> <p> <span> כל פעולה, ולו הקטנה ביותר, חשובה. וחשוב להתמיד בה אפילו שלא רואים תוצאות מיידיות, ולא מבינים את המשמעות , וההיגיון אומר שאולי זה לא הכיוון.  <br/> כי באמת – איך אפשר שטיפת מים תחצוב בסלע ?? </span> </p> <p> <span> אחד הדברים </span> <span> <span> </span> </span> <span> המתישים והמתגמלים </span> <span> <span> </span> </span> <span> כל הולך בדרך היא ההתמדה. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   נתינה </span> </p> <p> <span> תנו מטובכם לעולם בלי לרצות לקבל תמורה. תנו מהידע שלכם , תנו מהכישורים שלכם , תנו מהניסיון שלכם (גם אם הוא קטן) , תנו מהלב שלכם. </span> </p> <p> <span> נתינה מחברת בין אנשים , נתינה מחברת בין החלקים הפנימיים בנפש שלנו – בין אלו שאומרים שאנחנו כלום ושום דבר ובין אלו שרואים כמה אנחנו יכולים להיות משמעותיים עבור אחרים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ויש עוד ועוד.. אבל הגעתי כבר ל 750 מילים , וגם אם אין לי מגבלת עורך על הראש- יש לי מגבלת קשב וריכוז שלכם על הלב... </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מקווה שנתתי לכם קצת כח לדרך מהמחשבות שלי , </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אני בהחלט קיבלתי הרבה מהכתיבה הזאת הפעם. </span> </p> <p> <span> עוד יבואו ימים טובים , אני יודעת. זה רק </span> <span> <span> </span> </span> <span> המבט שלי </span> <span> <span> </span> </span> <span> שצריך להמשיך </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> להאמין </span> <span> <span> </span> </span> <span> בריבונו של עולם שמביא לנו טוב גדול מעבר לפינה האפלה הזאת,  </span> </p> <p> <span> ושאני צריכה </span> <span> <span> </span> </span> <span> ללמוד </span> <span> <span> </span> </span> <span> לשחרר את כל החרדות שלי והדאגות שלי כי אני לא מנהלת פה כלום , </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ושאני חייבת לנשום את הימים והלילות ב </span> <span> סבלנות </span> <span> <span> </span> </span> <span> אין קץ כי איש לא יודע מה הקץ , </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ש </span> <span> להתמיד </span> <span> <span> </span> </span> <span> בתפילות ובמעשים טובים זו הדרך שלי כרגע לנצח את המלחמה הזאת שמתחוללת בחוץ ובפנים </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ושאני צריכה </span> <span> <span> </span> </span> <span> לתת כל מה שאני יכולה </span> <span> <span> </span> </span> <span> למען בני ביתי שיגיעו בעוד רגע בדלת, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> לכבוד שבת , </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ולתת להם , ולי ,כוחות לעוד שבוע חדש של </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ניצחון. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> התמונות השבוע מרגעים של זריחה. גם לי יש את היכולת לזרוח כל בוקר מחדש ולהאיר. </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0058-1c3d1bb9.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0081-8a6eaace.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0214-5c452a21.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0097-be22f959.jpg" alt=""/> </div> Thu, 18 Jan 2024 07:17:53 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-poste43f3301 בלוג,צלמים,סדנת צילום חד פעמית,צילומי בת מצווה,צילומי בוק בת מצווה,אלבום בת מצווה,סדנת צילום בסמארטפון מחיר,צלמת בדרום,סדנת פוטותרפיה,צילומי משפחה בטבע,סדנאות צילום thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post16e0dc0a מחשבות ברזל שבוע ארבע-עשרה יערית יאיר | בעין טובה | צלמת צילום אירועים בוק בת מצווה בטבע סדנאות צילום <div data-rss-type="text"> <p> <span> חשיפה ארוכה </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> היה ערב אחד השבוע שנחשפנו כולנו לשמועות שהגיעו במהירות האור מעזה היישר ללבבות של כל אחד מאיתנו. <br/> ואין מי שיאמת , אין מי שיפריך, <br/> החשיפה הזאת היתה כל כך מיידית , משתתפי הארוע עוד לא קלטו מה הארוע שהם נמצאים בתוכם וכבר כולנו נחשפנו לזוועות ולכאב ולחושך הגדול. </span> </p> <p> <span> בערב הזה היה לי קשה לישון. יותר מכל ערב. <br/> משהו באי-הוודאות שיחק לי במחשבות והן נדדו לכל הכיוונים. הרציונאליים ואלו שלא. <br/> אחרי כמה רגעים החלטתי לחשוף את המחשבות שלי לדברים אחרים , מטופשים , לא מעניינים בשגרה, בטח לא במלחמה, וחשבתי שכך אולי אצליח להירדם. <br/> והצלחתי. </span> </p> <p> <span> <span> בעקבות המחשבות האלו באותו הערב הארוך והחשוך, <br/> יצאתי עם המצלמה לחפש קצת אור. </span> </span> </p> <p> <span> <span> חזרתי עם תמונות ועם כמה תובנות : </span> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240110_170740.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> צולם במצלמת הסלולרי </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> יצאתי מהבית עשר דקות </span> </span> <span> אחרי </span> <span> <span> השקיעה. </span> </span> </p> <p> <span> ידעתי שאני לא אמצא צבעים יפים של שמיים , ידעתי שיהיה לי חשוך עם המצלמה, וידעתי שאני הולכת לצלם בטכניקה שדורשת חצובה. </span> </p> <p> <span> ארזתי את יעלי ואת הציוד ונסענו לחוף. </span> </p> <p> <span> בדרך, שאריות הכתום עוד שיחקו בשמים. </span> </p> <p> <span> מדהים שהעין שלנו רואה הרבה יותר אור כשהיא ללא עדשה חוצצת. </span> </p> <p> <span> במצלמת הסלולרי, כלי ה-AI מפצים על החושך ומאירים איכשהו את התמונה בצורה שתשמור עדיין על האיזונים בין החושך לאור. </span> </p> <p> <span> דרך המצלמה הרגילה- ההתמודדות יותר מורכבת. </span> </p> <p> <span> <span> יצאנו מהרכב לתוך רוח חזקה וקרה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> כמעט ויתרתי. </span> </span> </p> <p> <span> הגענו לקו המים, התחלתי לפרוש את החצובה, ונאבקתי עם החיבור למצלמה... תמיד נאבקתי עם החיבור הזה, כאילו הקירקוע הזה "מאיים" עליי באיזו מידה ואני מעדיפה להיות עם יד חופשית ולא עם 3 רגליים מקובעות לאדמה.. </span> </p> <p> <span> <span> כשחיברתי הכל , הספקתי ללחוץ קליק אחד לפני שהציף אותנו גל גדול בהפתעה גמורה.. </span> </span> </p> <p> <span> <span> את מה שנשאר מהצבעים שעוד הצלחתי לראות צילמתי בטכניקה שנקראת </span> </span> </p> <p> <span> <span> חשיפה ארוכה: </span> </span> </p> <p> <span> טכניקה בה </span> <span> <span> הצמצם </span> </span> <span> <span> (האחראי על הכנסת האור ) פתוח על המקסימום (במקרה כאן 2.8) , </span> </span> </p> <p> <span> <span> התריס </span> </span> <span> <span> (גם הוא אחראי על ויסות כמות האור שנכנסת) שבד"כ נפתח ונסגר במהירויות של מינימום 1/200 השניה, עבד כאן במהירות פתיחה של שניה וחצי. לכן יש צורך בחצובה, שלא יהיו רעידות ותזוזות... </span> </span> </p> <p> <span> הטכניקה הזאת גורמת לכל מה שזז בפריים - להימרח... ואז הגלים נראים כמו ציור. </span> </p> <p> <span> <span> בדיוק כמו לשכב במיטה, כשהשמועות רצות במהירות מטורפת, ואת עם עיניים פתוחות, והכל נמרח ומתערבב, המציאות עם הדמיון, החושך עם האור, התקווה עם הייאוש, למין ציור כזה של תוהו ובוהו של בראשית. <br/> אבל בבוקר, כשאני מספיק נחושה להסתכל לזה בעיניים , ולתת לזה שמות, </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני נשארת עם תמונה בהירה, שאולי יש בה תנאים קשים מאוד להתמודדות, ואולי אני לא מבינה בכלל איך הגענו לתמונה כזאת, איך ריבונו של עולם, איך אפשר להגיע לתוצאות כאלו, </span> </span> </p> <p> <span> <span> אבל לאט לאט , צעד אחרי צעד ,שלב אחרי שלב, </span> </span> </p> <p> <span> עולה הבוקר והאור שהייתי צריכה להתאמץ מאוד ללכוד אותו לתוך התמונה שלי </span> </p> <p> <span> מפציע ומאיר בי את התקווה. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> צולם במצלמה: </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_8051.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_8052.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_8070.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_8061.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_8076.jpg" alt=""/> </div> Thu, 11 Jan 2024 07:05:26 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post16e0dc0a בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postfb1ae839 מחשבות ברזל שבוע שלוש-עשרה יערית יאיר | בעין טובה | צלמת צילום אירועים בוק בת מצווה בטבע סדנאות צילום <div data-rss-type="text"> <p> <span> שיעור נהיגה </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אחרי יומיים במיטה עם שפעת שלא זזה לשום מקום , חזרתי להתייחס ליומן וללו"ז ונסעתי לירושלים. </span> </p> <p> <span> כדי לא להתמודד עם העייפות שבנהיגה אחרי לילות שבקושי ישנתי בהם , החלטתי "לשחרר שליטה" וליסוע ברכבת. </span> </p> <p> <span> אני מאוד אוהבת לסוע ברכבת, יש בזה משהו מאוד משחרר. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> מרוב לחץ להגיע בזמן ולמקום הנכון ירדתי בתחנה הלא נכונה... וכך מה שהיה אמור להיות "עוד 4 דקות בתחנה הנכונה" הפך לנסיעה יקרה וארוכה במונית בפקקים של תל אביב בבוקר ואיחור של שעה בזמנים. </span> <span> <span> </span> </span> <span> <br/> </span> <span> בלילה הבא ישנתי טוב. אולי כי כבר הייתי מותשת , ואולי כי ידעתי שגם מחר אני צריכה להגיע לירושלים , </span> </p> <p> <span> והפעם עדיף שאנהג בעצמי... </span> <span> <br/> </span> <span> מול עוצמת הברזל "החתמתי כרטיס" בכניסה וביציאה... </span> </p> <p> <span> מה עשיתי שם ומה זה העיר בי ... תגללו ותגלו </span> <span> . </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> מישהו או משהו </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> <span> תשלח לעיתון , הפצרתי בו. <br/> ברגע שהתינוקת תצא לעולם תשלח לעיתון שבשעה טובה נולדה לנו בת. כך דרשתי ממנו. לעיתון. לא פחות. והשארתי בידיו את כל הפרטים הטכניים. <br/> היה איזה עיתון ספציפי שאהבתי לקרוא בכל שבת. <br/> בעמודים האחרונים היה מדור עם הרבה מזל טובים, קידומים, מינויים, חדשות המגזר כזה... <br/> נהגתי לקרוא את כללל השמות כולם. כל שם עם מי התחתן, מי הסבים והסבתות החדשים והמאושרים, מאיפה הם, ובאיזה אולם נערכו השמחות. מי קיבל תפקיד חדש, מי יצא לפנסיה, מי בילה במלון כזה או בחופשה אחרת , מי הצליח לתפוס תמונה עם ראש הממשלה ומי סתם זכה בתמונה עם רעייתו שלו. <br/> כך נהגתי במוחי המצומצם להכיר את העולם ולדרג את החיים עליו - האם אתה "משהו" או "סתם מישהו"... </span> </p> <p> <span> והרי הורגלנו לחשוב שמי שבעיתון הוא "משהו-משהו"... אז אל תשכח ותשלח לעיתון. שיכתבו מזל טוב. <br/> הייתי אז , במחשבות שלי, ובעולם המצומצם שלי , במסלול אחר. <br/> מסלול לעולם אחר שהיום אני קצת מתביישת במחשבות האלו. </span> </p> <p> <span> <span> ואז נולדה יעלי. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ושום הודעה לא נשלחה לעיתון. רק תמונה לחברים ומשפחה בחמש בבוקר <br/> שהצטרפה לנו נסיכה בריאה ומתוקה למשפחה. <br/> וכשיעלי נולדה הכל כאילו איבד מהמשמעות שלו. <br/> כל מה שהעסיק אותי , כל מה "שעמלתי" בשבילו , כל מה "שחלמתי להשיג" , הכל קיבל פתאום מקום אחר. פרופורציות אחרות. <br/> מי שלא מכיר עלול לחשוב מהדברים שיעלי היא הילדה הראשונה שנולדה לנו אחרי שנות ציפיה ארוכות , או שהיא הגיעה לעולם בכאבים וטלטלות חלילה. <br/> לא כך הוא. יעלי היא הילדה החמישית שלנו . ברוך ה' בבריאות ובקלות . <br/> אבל עדיין , משהו בפלא הזה, בשלב ההוא של החיים , גרם לי לסובב את הראש 180 מעלות. <br/> היו לי מאז עוד כמה רגעים מכוננים כאלו בחיים שלי , שהכל השתנה בהם, קיבל מקום אחר, וכאילו ירדתי מרכבת החלומות המוטרפת הזאת שהייתי עליה ונעמדתי על קרקע יציבה ומדוייקת יותר למידות שלי. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ומשם אני אוספת לי חלומות. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני כותבת לכם את כל זה, לא כי נתקפתי בפרץ נוסטלגי, אלא כי השבוע, בירושלים , קיבלתי פתאום זכות להציץ לחיים האלו של אז. <br/> כצופה מהצד. </span> </span> </p> <p> <span> <span> פתאום ראיתי הרבה אנשים שעושים בדיוק את כל מה שאני עשיתי במשך שנים רבות , בהשקעה, במסירות , במקצועיות , בדייקנות , </span> </span> </p> <p> <span> <span> הרבה אנשים שהשיגו חלומות שכאילו היו החלומות שלי פעם... <br/> והרגשתי לחץ על הכתפיים , ולחץ על החזה ומועקה חדה התיישבה לה בגרון. <br/> ראיתי את עצמי בתוך הרבה אנשים שהסתובבו סביבי , ראיתי פתאום את השעות שהשקעתי אז, את המחשבות שהטרידו אותי בזמנו, את כל מה שהיה לי "חשוב" להיות , כל מה שהיה לי "חשוב" שידעו שאני... <br/> רציתי להיות "משהו" . "משהו לכולם" . לא רק למשפחה ולחברים שאוהבים ומעריכים אותי על מי שאני, אלא לעולם כולו. <br/> שכולם ידעו כמה שאני "משהו מיוחד" וכמה "חשיבות" יש בי וכמה "טוב" אני עושה לכולם.. <br/> והיום , אחרי כל השינויים שעברתי בעצמי עם עצמי ומול עצמי, הבנתי <br/> שלהיות "משהו" זה אומר קודם כל להבין שאת , כמו כולם , "עוד מישהו". </span> </span> </p> <p> <span> <span> והמשהו הזה שאני מחפשת - הוא לא "משהו להיות" אלא "משהו לחיות". </span> </span> </p> <p> <span> <span> ועם כמה שזה קורץ לי לפעמים לחזור לדהירה ההיא של אז, עם כמה שזה נראה לי "משהו משהו" </span> </span> </p> <p> <span> <span> יש בי הרבה רוגע, שלווה, נחת, אומץ, פנאי וטוב לתת לעולם כשאני בלי כותרת, לא מוכרת , לא מפורסמת , <br/> רק אני , על כשרונותיי, משפחתי וחבריי . </span> </span> </p> <p> <span> והעזתי לנשום שם , בתוך כל ההמולה, ולפזר את כל הערפל שנוחת עליי כשהכל מסתחרר בי,  <br/> והידיעה שיש לפחות חמישה ילדים בעולם הזה <br/> שלא משנה מה אני אבחר להיות , ומה אני אבחר לעשות , <br/> בשבילם אני תמיד משהו מיוחד <br/> נסכה בי הרבה שלווה. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20240104_062523.jpg" alt=""/> </div> Thu, 04 Jan 2024 05:51:58 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postfb1ae839 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-poste8f68272 מחשבות ברזל שבוע שנים-עשר יערית יאיר | בעין טובה | צלמת צילום אירועים בוק בת מצווה בטבע סדנאות צילום <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> בלילות של ירח מלא... </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> יטענו מי שיטענו שיש משהו מיוחד בלילות של ירח מלא. משהו שמתאפיין באי-שקט פנימי שמחזיק אותך ער, משהו מטריד... <br/> מעבר לעובדה שירח מלא נותן לי הרבה אור ומעורר בי הרבה אהבה , אין לי הבנה גדולה מדי... <br/> ועוד יש כאלו הטוענים שבימים של ירח מלא הסלעים בים חשופים יותר, גלויים לעין כל. משהו עם חישובי הגאות והשפל... </span> </p> <p> <span> מעבר לעובדה שהסלעים בים מעוררים בי רצון לשבת עליהם שעות ארוכות אין לי הרבה תובנות בעניין... </span> </p> <p> <span> זה היה השבוע, יום של ירח מלא, שנסעתי חזרה הביתה בשעת אחה"צ מאוחרת, <br/> והמחנק הזה בגרון שמלווה כבר 12 שבועות ארוכים צרב בי ופתאום נפלה בי ההכרה שלא צילמתי כבר כמה ימים, <br/> לא עצרתי להתבונן ביופי שסביבי , היומיומי, לא עצרתי לקחת איתי להמשך רגע אחד של נחמה וטוב ואור , <br/> ועצרתי את הרכב בצד הדרך . <br/> הבטתי ימינה ושמאלה <br/> קליק אחד לכל כיוון. <br/> ירח מלא, גאות ושפל, סלעים חשופים ונסתרים <br/> חיים מלאי אור ורגעים מלאי חושך. <br/> 12 שבועות שהכל פה התהפך עלינו ורק הירח והשמש בציווי אלוקי ממשיכים במסעם המפרך <br/> לזרוח ולשקוע, לזרוח ולשקוע. <br/> נשמתי עמוק, הכנסתי את האור הזה עמוק אל תוך תוכי , נזכרתי בציווי האלוקי המחייב גם אותי <br/> ואצרתי לי שני רגעים בזמן להתנחם בהם. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> שקיעה בשמונה תמונות </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ברגע ספונטי סימסתי לחברה ,לקחתי את המצלמה, שלפתי בירה קרה , זרקתי ביי חטוף לבנות <br/> ונסענו לנשום שקיעה בים. </span> </p> <p> <span> <span> מול הים הגדול - האדם הקטן נאלם דום. <br/> רק בית החזה העולה ויורד מזכיר כי יש כאן חיים. <br/> זה הקסם שהים מהלך עליי. <br/> שמונה תמונות , שקיעה אחת, </span> </span> </p> <p> <span> והרבה מחשבות ותפילות לימים טובים ומוארים יותר על כולנו, עד לניצחון.אמן. <br/> ואם משהו ממני נגע בכם- תשאירו לי מאורכם הטוב בתיבת התגובות. <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/1.jpeg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/8.jpeg" alt=""/> </div> Wed, 27 Dec 2023 16:06:04 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-poste8f68272 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post428744cd מחשבות ברזל שבוע אחד-עשר יערית יאיר | בעין טובה | צלמת צילום אירועים בוק בת מצווה בטבע סדנאות צילום <div data-rss-type="text"> <p> <span> מחשבות על... התמדה </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אחד הדברים המאתגרים בעיניי זה </span> <span> <span> </span> </span> <span> התמדה </span> <span> . </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> מדברים על זה בכל העולמות...  <br/>   </span> <span> <span> </span> </span> <span> בעולם הפיסי </span> <span> <span> </span> </span> <span> – להתמיד באורח חיים בריא, להתמיד בשגרה של עשייה, להתמיד בתחזוקת בית , תחזוקת קניות , בישולים , כביסות ,  <br/> אחרת נהיה בלאגן מושלם ותחושה לא נעימה לחיות בתוך החיים של עצמך... </span> </p> <p> <span>   </span> <span> בעולם הרוחני </span> <span> <span> </span> </span> <span> – להתמיד בלימוד, לקבוע עיתים לתורה, זמנים ללמידה, להתפתחות, לצמיחה, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אחרת הכלים מצטמצמים וכבר לא יכולים להתגמש ולהתרחב </span> </p> <p> <span> ותחושת הערך העצמי יורדת ... </span> </p> <p> <span>   </span> <span> בעולם החברתי-משפחתי </span> <span> <span> </span> </span> <span>  – להתמיד במפגשים חברתיים , במפגשים משפחתיים,   </span> </p> <p> <span> אחרת נוצר ניתוק ותחושת התלישות והבדידות מתחזקת .... </span> </p> <p> <span> ומסתבר שגם </span> <span> <span> </span> </span> <span> בעולם הצבאי, מדיני </span> <span> <span> </span> </span> <span> , להתמיד במשימה, בלחימה עד הניצחון זה אתגר מטורף  <br/> ואנחנו נעים בתוך האתגר הזה כבר אחד-עשר שבועות ארוכים , כואבים , מתישים </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ואני סופרת את השבועות כי משהו בי אומר – אם זה ארוך בטח </span> <span> <span> </span> </span> <span> יש משמעות לזמן </span> <span> <span> </span> </span> <span> . </span> </p> <p> <span> לזמן יש יכולת  לקבע הרגלים , לפתח ולהעמיק תהליכים , ליצור תחושת ביטחון . </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> כל מי שמתמיד במשהו בחיים שלו יודע ש </span> <span> המתמיד מנצח ! </span> </p> <p> <span> הוא זוכה לראות את האור בקצה החושך, הוא זוכה להנות מהפירות המתוקים של העבודה הקשה . </span> </p> <p> <span> כל מי שמתמיד במשהו בחיים שלו מכיר בקושי של ההתמדה ובמחוייבות שהיא יוצרת אצלו לעניין . </span> </p> <p> <span> כל מי שמתמיד במשהו בחיים שלו יודע כמה מתוקה ההרגשה של "יום חופש" מההתמדה הזאת. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> תהיה באיזה תחום שלא תהיה.. <br/>   <br/>   </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אז למה התחושה הזאת ,מעיקה כל כך ולופתת בגרון בחוזקה כשמדברים על הפסקת לחימה, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> למה התחושה הזאת של "יום חופש" מההתמדה לְנַצֵּחַ קשה יותר מההשלכות והכאבים היומיומיים של הלחימה עצמה ? </span> </p> <p> <span> <span> קצת מהשאלות שאין לי תשובות עליהן , </span> </span> </p> <p> <span> <span> אבל אני מעיזה, ושואלת.  <br/> אני לא שואלת </span> </span> <span> למה </span> <span> <span> זה קורה, זה קצת ברור לי. </span> </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני מבררת מה </span> </span> <span> <span> הרגש שלי </span> </span> <span> אל מול מה שקורה וזה לא ברור לי , </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> לא מתחילתה של המלחמה הכואבת הזאת וכנראה גם לא יהיה ברור עד סופה ואחריתה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> אחד הדברים </span> <span> <span> </span> </span> <span> שכן ברורים לי כמתמידה ידועה </span> <span> <span> </span> </span> <span> – זה האור שיש בקצה כל חושך. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <span> זאת </span> </span> <span> התקווה. </span> <span>   <br/> ובה אני נאחזת חזק ומתמידה להכניס לי אותה בחיים בכל רובד:  <br/> פיסי , רוחני , חברתי , משפחתי .. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ככה היא נראתה אצלי בוקר אחד השבוע . </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <span> רגע יומיומי , פשוט , שקיים בכל מצב, אם רק ניטיב </span> </span> <span> להתמיד במבט אל האור </span> <span> .  </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20231220_084429.jpg" alt=""/> </div> Thu, 21 Dec 2023 06:15:47 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post428744cd בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-poste5d1c9aa <div data-rss-type="text"> <p> <span> על הניסים ועל... </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> איזה חנוכה מטלטל זה היה עד היום...  </span> </p> <p> <span> בבוקר מותרים לפרסום , בערב מחוייבים לפרסם. </span> </p> <p> <span> ובין לבין אנחנו נעים על צירים של כאב ושמחה. </span> </p> <p> <span> המציאות מושכת אותנו למטה, ימי החג מושכים אותנו למעלה  </span> </p> <p> <span> ושניהם מתקיימים בנו לאורך כל שעות היום והלילה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הצטרפתי השבוע לפעילות הפוגה שיצאה מטעם הקהילה בישוב. </span> </p> <p> <span> בד"כ אני מעסיקה את עצמי בפעילויות וחוויות , נוסעת עצמאית ונהנית ממה שאני בוחרת, אבל הפעם חרגתי ממנהגי והצטרפתי לנסיעה באוטובוס המשותף. </span> </p> <p> <span> גם הבוקר ההוא נפתח ב"הותר לפרסום" כואב כואב , על נפילת חיילים רבים בקרב.  </span> </p> <p> <span> יום כזה שאין לך חשק לעשות כלום ובטח אין חשק לדבר על כלום עם אף אחד.  </span> </p> <p> <span> ובכל זאת, הצטרפתי לפעילות . </span> </p> <p> <span> בדרך חזור חשבתי לי שזה לא יפה להיות לא חברותית בימים קשים כאלו ופתחתי בשיחה סתמית (עד כמה שהימים סתמיים) עם אחת הנשים שישבה סמוך למושב שלי.  </span> </p> <p> <span> והכאב שנשפך ממנה, היה כאב אישי לגמרי, לא קשור למלחמה, כמו תזכורת לעולם קדום שאנשים מתמודדים בו בדברים "הזויים" לגמרי , ממש "עולם חיצון" .. מחלות עם שמות מוזרים , בכלל לא רימונים ופצמרים ויריות והתהפכויות , לא התנקשויות ולא מטענים.. </span> </p> <p> <span> דברים איומים ונוראים אחרים כמו סרטן וכימו ואשפוזים ארוכי טווח . </span> </p> <p> <span> והחושך שנפל עליי עם השיחה הזאת התפזר באחת כשהאשה היקרה הזאת שמה בתוך השיחה חזק בקול את שתי עיניה הטובות על הקהילה שלנו, על כמה שהיא מחזקת ועל כמה שהיא עוטפת , ועל כמה שבאמת ביקור חולים עוזר ומרפא ומיטיב עם החולה, ועל כמה שאם כבר להיות בחושך כזה, אז להתפלל שתעטוף אותך טבעת אור. כמו שעוטפים אותה ואת משפחתה בקושי העצום הזה.  </span> </p> <p> <span> ולרגע אחד הרגשתי קצת הקלה בחזה, הרגשתי עטופה באור, במקום החשוך הזה ששיתפה אותי בהתמודדות הפרטית שלה וכשברקע קולות מלחמה וחרדות קיומיות אחרות. הרגשתי בטוחה ומוגנת , שאני במקום טוב וקיבלתי הרבה כח לקום ולהיות טובה עבור עצמי , בני ביתי וקהילתי. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> את החג הזה התחלתי עם החלטה - לחגוג אותו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> עם לב כואב, עם שבר גדול , עם דמעות ובלי מצב רוח - החנוכה הזה יהיה לי אור. </span> </span> </p> <p> <span> <span> כלשהו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> והשתתפתי בשני ערבים מיוחדים מאוד שאירגנה המועצה שלנו במסגרת פסטיבל האור. </span> </span> </p> <p> <span> <span> בערב אחד הופיע יוני רכטר , אמן גדול. שירים שמעירים בי הרבה טוב ואהבה, ושמתי לב לאורך המופע שלו שהוא מדבר הרבה על התחלות , או בשפה של בעלי (שהזדמנו לו שעתיים פנויות להצטרף אליי) : </span> </span> </p> <p> <span> "יערית , לא צריך לחפור. שרנו, נהננו, ביי". </span> </p> <p> <span> <span> בערב השני הופיעו ליטל שוורף וקובי אפללו במופע משותף. הם הרימו את הקהל על הרגליים - במפורש ביקשו- לעמוד על הרגליים , לא שאני קמתי אבל זה היה משחרר לראות גופים משתדלים לנוע בקצב סוחף ומשמח.. הם הצחיקו , וריגשו , ושימחו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ושמחתי על ההחלטה הזאת . </span> </span> <span> <span> לחגוג את החיים. </span> </span> </p> <p> <span> בשביל זה הרי יש לנו כל כך הרבה מתים. כדי שנחיה. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <span> וכמה שזה מסר פשוט , ואולי כבר נדוש, אבל אני מוצאת שהתזכורת היומיומית הזאת גורמת לי לעשות עוד צעד, עוד פעולה רגילה, נותנת לי עוד כח לקום ולהכין ארוחת בוקר, לקום ולהפעיל מכונה, לקום ולהיות אמא חומלת לרגע אחד ועצבנית , לחוצה ורגילה בשאר הרגעים , </span> </span> </p> <p> <span> <span> המסר הזה נותן לי כח להיות. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 14 Dec 2023 08:30:54 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-poste5d1c9aa בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post0dd07b08 <div data-rss-type="text"> <p> <span>  רגע לפני חנוכה הדלקתי לי אור </span> </p> <p> <span> <span>  </span> </span> </p> <p> <span> אנחנו בשבוע התשיעי למלחמה.. חוזרת רגע אחורה בזמן.. </span> </p> <p> <span> אחרי כמה שבועות של הלם טוטאלי ועיבוד הטראומה ( או ניסיון לפחות..) </span> </p> <p> <span> <span> העולם החל להראות סימני הסתגלות למציאות החדשה </span> </span> </p> <p> <span> וגם אני </span> </p> <p> <span> קילפתי את עצמי מהספה, מהשמיכה, מהפחד </span> </p> <p> <span> וניסיתי לחזור </span> </p> <p> <span> <span> לחזור לזכור מה </span> </span> <span> השליחות </span> <span> <span> שלי בעולם </span> </span> </p> <p> <span> <span> לחזור לזכור מה </span> </span> <span> נותן לי כח </span> <span> <span> ומוטיבציה </span> </span> <span> לשמוח </span> </p> <p> <span> <span> לחזור לזכור מה אני </span> </span> <span> אוהבת </span> <span> <span> לעשות </span> </span> </p> <p> <span> <span> לחזור לזכור </span> </span> <span> איך </span> <span> <span> עושים את כל הפעולות האלו </span> </span> </p> <p> <span> <span> לחזור להבין שאני </span> </span> <span> עצמאית </span> <span> <span> בעולם ללא שליטה </span> </span> </p> <p> <span> <span> לחזור להבין שגם בעולם "עם שליטה" </span> </span> <span> זה מורכב </span> </p> <p> <span> <span> לחזור להבין ש </span> </span> <span> <span> זה מעשי ! </span> </span> </p> <p> <span> <span> לחזור להיזכר בכל </span> </span> <span> ההצלחות </span> <span> <span> שהיו לי עד ה 7.10 </span> </span> </p> <p> <span> <span> לחזור להיזכר ש </span> </span> <span> יש לי </span> <span> <span> את כל הכלים, הידע, הניסיון, התמיכה, הרצון והמוטיבציה </span> </span> </p> <p> <span> <span> להצליח </span> </span> <span> <span> עם העסק שלי ולעוף איתו </span> </span> <span> גבוה </span> </p> <p> <span> ו-לתרגם את הכל למעשים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אבל העולם... עולם כמנהגו נוהג: </span> </p> <p> <span> יש דברים שיקח לנו זמן לחזור לעשות כמו פעם, בטח כשגרים באזור מלחמה. </span> </p> <p> <span> והעולם..עולם כמנהגו קורא : קומי. </span> </p> <p> <span> ואני שואלת אותו : אבל לאן ?? </span> </p> <p> <span> ואז קרן אור ששלחתי לחברה בשיחה פתוחה מנצנצת אליי בחזרה ושולחת לי תשובה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> ואני חוזרת להבין שאני </span> </span> <span> גם וגם </span> <span> <span> , </span> </span> </p> <p> <span> <span> ואני </span> </span> <span> <span> כל יכולה </span> </span> </p> <p> <span> <span> ואני, בעיקר בעיקר - </span> </span> <span> רוצה !! </span> </p> <p> <span> <span> אז חיפשתי והכרזתי מול חברות והתפללתי גם על זה בלילות </span> </span> </p> <p> <span> ומצאתי </span> </p> <p> <span> <span> משרה </span> </span> <span> זמנית </span> </p> <p> <span> <span> שתתן לי </span> </span> <span> אור </span> </p> <p> <span> <span> שתתן לי אור </span> </span> <span> ירוק </span> <span> <span> לקום בבוקר ולהיות </span> </span> </p> <p> <span> עסוקה </span> </p> <p> <span> בשליחות </span> </p> <p> <span> <span> תרתי משמע </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> אז למשך החודשים הבאים </span> </span> </p> <p> <span> בנוסף </span> <span> <span> על צילומי ארועים ובנוסף על צילומים בטבע </span> </span> </p> <p> <span> ובנוסף </span> <span> <span> על מפגשי פוטותרפיה וסדנאות צילום </span> </span> </p> <p> <span> אני גם ארכז את המיונים של בנות השרות שיוצאות לשליחות בתפוצות דרך "בת עמי" </span> </p> <p> <span> <span> ואני מתרגשת ולומדת </span> </span> <span> ושמחה </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ו...מחכה כבר לשַׁבָּת להתחפר שוב בספה... </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הנה כמה תמונות מהתקופה הזאת אשתקד, יצאתי עם המצלמה לשעה של משחק מהנה עם האור בטבע </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_9785-eb8f80f7.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_9846-2eb098ca.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_9775-80cee88e.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_9841.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_9855-7775a8bd.jpg" alt=""/> </div> Wed, 06 Dec 2023 11:09:36 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post0dd07b08 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postf8955e6f <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום שלישי בחדר הכושר של תקווה </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> פחדתי שהיא תישבר. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ארבעים דקות אני והיא מול מראה גדולה ופחדתי שהיא תישבר. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ארוכה, גבוהה, מתוחה, ידיים ישרות , רגליים ישרות , גב מתוח, שולחן ממש לשאת את משקל כל העולם כולו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> גם שערות ראשה כמו למדו את חוק המשיכה והן ישרות וארוכות .  <br/> רק אל תגידי את המילים האלו , רק אל תגידי את המילים האלו. בבקשה, תבחרי משהו אחר. </span> </span> </p> <p> <span> שידרתי מעצמי קול פנימי שישפיע במרחב, החוצה. רק אל תגידי, היא תישבר, את יודעת, תראי אותה.. </span> </p> <p> <span> אחרי 2 שניות בהתעלמות מוחלטת מהקול הפנימי שלי – היא ירתה את המילים : </span> </p> <p> <span> ועכשיו - להתכופף. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> בבהלה הרמתי ידיים על האזניים ועצמתי עיניים חזק. </span> </span> </p> <p> <span> משלא נשמע כל רעש של שבר , פתחתי עין אחת וראיתי את כל המבטים מופנים אליי בשאלה.. </span> </p> <p> <span> פחדתי שהיא תישבר, הסברתי בלי מילים. </span> </p> <p> <span> <span> תראו, היא כל כך מתוחה, הרגליים , הידיים, הגב, השערות , הכל כל כך ישר אצלה, וארוך, ומתוח. </span> </span> </p> <p> <span> אפילו השפתיים , תראו אותה שעה מול המראה והן לא יודעות שיש להן אופציה להתעגל אל זאת הישרה שמולן...   </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> יערית ,איזה מחשבות יש לך לפעמים , נזפו בי כל מחשבותיי כולן... תני לה קצת קרדיט , מלחמה.. </span> </span> </p> <p> <span> את לא מכירה אותה ולא יודעת עליה כלום . </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> נכון. אני לא מכירה ולא יודעת מה היא סוחבת . אבל החיים , תראו את החיים , כמה יופי יש בהם. כמה מותגים של נעלי ספורט יש פה, לא החלטתי בכלל מה אני בוחרת , כמה סוגים של מכנסיים וגופיות , וזה רק כאן, בחדר הסגור הזה שלנו.. </span> </p> <p> <span> <span> ובכלל , המשכתי לנוכח מבטיהם המתפלאים,  עצם הבחירה והיכולת לבוא לכאן , להיות שעה מול מראה עם מוזיקה מקפיצה, עם כל מיני כלים שמכאיבים לנו </span> </span> <span> מבחירה </span> <span> <span> – אלה חיים. וחיים שיש בהם בחירה. ויופי , ועושר, ואולי גם כושר,  אז ראוי לפחות שנחייך מולם.. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> כל המחשבות האלו תקפו אותי באמצע תרגיל עמידה על רגל שמאל כשמשקולת מונחת על רגל ימין </span> </span> </p> <p> <span> שמתי לב שיש לי צדדים פחות חזקים ביציבה ויש לי כאלו שיותר עומדים בלחץ </span> </p> <p> <span> <span> והעיניים והלב שנושאים וסוחבים את מראות הנשים והילדים שחזרו מהשבי , </span> </span> </p> <p> <span> <span> והמחשבות על מה שעבר עליהם עד שהגיעו לשם ואחרי שהגיעו לשם ועד שהגיעו אלינו חזרה , </span> </span> </p> <p> <span> <span> את כל המחשבות העברתי אחורה, בדחיפה חזקה, לא יכולה לשאת אותם. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ומזכירה לעצמי כל הזמן , כמו אז לפני הרבה שנים כשהבנתי שלמתוח שרירים ולחזק שרירי ליבה ויציבה נכונה זה לא עבודה של חודש-חודשיים וגמרנו , זאת עבודת חיים ,זאת דרך חיים ,זה שינוי הרגלים , זה להזכיר לעצמי כל הזמן </span> </span> </p> <p> <span> כל הזמן </span> <span> <span> שאני צריכה להיות יציבה. שאני צריכה לכווץ ולשחרר בהתאמה, שאני צריכה להקפיד ולעשות אימונים כאלו ואחרים כחלק מהיומיום היפה שלי... </span> </span> </p> <p> <span> <span> הזכרתי לעצמי שזה אותו הדבר עם התקווה. ועם הייאוש. ועם האמונה. ועם השמחה ועם העצב. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> באיזה חדר כושר אני בוחרת לאמן את הנפש שלי ,את המחשבות שלי , באילו אימונים אני בוחרת להתמיד , </span> </span> </p> <p> <span> <span> על אילו שרירים אני בוחרת לעבוד. </span> </span> </p> <p> <span> <span> יש ימים שמדריכי הכושר של התקווה מצליחים לגייס אותי לטובתם ואני מתאמנת שם, איתם, </span> </span> </p> <p> <span> על כל מה שמביאה איתה התקווה- אהבה, אמונה, שמחה, חלומות..עתיד.. </span> </p> <p> <span> <span> ויש ימים שנציגי הייאוש משפיעים עליי חזק חזק. מבקשים ממני להישאב לשחור הזה , ולהתמסר לכאבים שבאים איתו.. </span> </span> </p> <p> <span> <span> רוב הימים אני מעבירה את כרטיס הנוכחות שלי בחדר הכושר של תקווה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> וכמו חתמתי איתם מראש על חוזה, עם מדריכי התקווה, שאם יראו אותי ברגע כזה או אחר נכנעת לייאוש , שיתפסו אותי חזק, יעמידו אותי מול המראה ויבקשו ממני להתכופף... </span> </span> </p> <p> <span> <span>  </span> והדם יזרום , והמחשבות יזוזו ואני אחזור לאיזון הנכון. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בתמונות : רגעים של אור וחושך והרבה תקווה לטוב שיבוא. והוא יבוא. ובעז"ה אנחנו ננצח. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0198.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0381-c997d207.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0358.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0333.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0391-76922e8f.jpg" alt=""/> </div> Thu, 30 Nov 2023 06:04:38 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postf8955e6f בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post6345e099 <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום חמישי, 23.11.2023 , י' כסלו תשפ"ד , 11:11 </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> עיני כולנו פה נשואות לשמיים , מאיזו תחתית תגיעו לכאן. </span> </span> </p> <p> <span> <span> מדברים על עסקה , על החזרת </span> </span> <span> חמישים </span> <span> <span> שבויים - ילדים, נערים, תינוקות , נשים צעירות ומבוגרות. </span> </span> </p> <p> <span> הנשימה לא סדירה, הנפש אין לה מרגוע </span> </p> <p> <span> הדמעות לא נשלטות והחנק בגרון יושב קבוע </span> </p> <p> <span> העיניים מצפות , הלב קרוע </span> </p> <p> <span> <span> מי יחזור ומי לא </span> </span> </p> <p> <span> ומי שיחזור איזה חיים מצפים לו כאן ואיזה חיים לא </span> </p> <p> <span> <span> מה הם חוו ומה הם יודעים </span> </span> </p> <p> <span> <span> מה הם כאבו ומה הם כואבים </span> </span> </p> <p> <span> רב הנסתר על הגלוי </span> </p> <p> <span> רק שיסתיים בטוב , גם אם הוא טוב "תלוי"... </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מצאתי את עצמי חושבת באילו מילים לבטא את הרגשות והמחשבות , הפחדים והדאגות </span> </p> <p> <span> שמתרוצצות אצל כולנו בלב ובראש </span> </p> <p> <span> ואז החלטתי לתת לתמונות לספר את זה במקומי. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ולוואי ויבואו עלינו ימים טובים יותר. </span> </p> <p> <span> בעז"ה, ביחד, ננצח. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> במוצאי שבת החייל חזר לאפטר קצר. זה תמיד קצר. קצר אבל נותן הרבה כח. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20231120_045432.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום שני 05:15 </span> </p> <p> <span> החייל צריך לחזור לבסיס </span> </p> <p> <span> קיבלנו יממה וחצי של חיבוק וחסד ו..יאללה, קדימה, חזרה למלחמה. </span> </p> <p> <span> בדרך חזור מהתחנה , החושך חשב שהוא יכול לדבר איתי, עכשיו כשנשארתי לבד עם עצמי. </span> </p> <p> <span> הפניתי לו את הגב, תוך מודעות גדולה לקיומו, והוא מנסה לזחול לתוך ליבי, חושך כבד, גדול כזה, מהסוג של הרגע לפני שמגיע האור.. </span> </p> <p> <span> ניצלתי את היכרותי עם הרגע מזריחות אחרות וגייסתי את שני העוזרים שלי בשבועות האחרונים: </span> </p> <p> <span> "מזמור לתודה" ו"שיר למעלות". בזה הסדר. </span> </p> <p> <span> לרגע קטן החושך נסוג כמה צעדים אחורה. </span> </p> <p> <span> הבטתי בחלון הרכב, זה עוד רגע כאן, האור הזה, אמרתי לעצמי, תגייסי מתוכך משהו, אל תניחי לו לחושך הגדול הזה להיכנס.. </span> </p> <p> <span> גייסתי במלוא המנגינה את </span> </p> <p> <span> "לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם.." </span> </p> <p> <span> והנה כבר הגעתי לשער הישוב, לשומר בכניסה, שבירך אותי בחיוך, במראה האחורית קלטתי את החושך מתקפל... חוזר למחילה ממנה יצא, ורגע בהיר כזה של כחול שמיים עלה ברקע.. </span> </p> <p> <span> - בוקר טוב, אמר השכן בעמדה, מה את עושה בחוץ בשעה כזאת ? </span> </p> <p> <span> - יש 2 סיבות אפשריות עניתי לו : חו"ל או חיילים.. </span> </p> <p> <span> וצחקנו... </span> </p> <p> <span> והחושך התפוגג כלא היה... </span> </p> <p> <span> עוד רגע יום חדש עולה , תפילות ישנות יעלו, עם כוונות חדשות.. </span> </p> <p> <span> אולי כל רגע בבוקר כזה הוא ..גאולה.. ? </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> אם יש משהו אחד שעבד השבוע כמו שצריך זה... מזג האוויר... </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> כשאין לי מילים אני יוצאת החוצה ומתמלאת ממילים של אחרים... </span> </span> </p> </div> Thu, 23 Nov 2023 09:31:12 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post6345e099 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post173c2a8d <div data-rss-type="text"> <p> <span> יצאתי לחפש שיגרה... </span> </p> <p> <span> השבוע הזה השקעתי בניסיונות לחזור לשגרה. </span> <span> <br/> </span> <span> שישה שבועות מאז שהחיים שלנו על האדמה הזאת התהפכו ואני מחפשת משהו מוכר להיאחז בו.. גיליתי שהמוכר הזה מחזיר לי קצת את היכולת לנשום רצוף דרך האף אבל ממש להיכנס לתוך הסרעפת ולא להיתקע באמצע הגרון .. </span> </p> <p> <span> במקום למלא לכם את הראש במילים - החלטתי לקחת אותכם עם התמונות שאספתי השבוע לתוך התחושות שלי.. </span> </p> <p> <span> מתחת לכל תמונה צירפתי לכם מחשבה קטנה.. </span> </p> <p> <span> שימו חגורות, אנחנו ממריאים: </span> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20231113_104031.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> ביום שני לקחתי מחשב וישבתי בבית קפה במשך שעתיים. הנושא היה חשוב. אבל חשוב מזה היה לי הרגע הזה שהרגשתי שיש לאן להמשיך מכאן </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20231113_192916.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> ערב ראש חודש כסלו. כמה אנחנו זקוקים לניסים ולזכור שכל אור קטן מגרש חושך גדול. <br/> התפנקתי אצל ההורים בסופגניות חמות ומנחמות <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20231114_081447.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> שלישי בבוקר, אפור מתמיד, פספסתי את התחזית ויצאתי לתל אביב אהובתי עם חברה ליום הפוגה כשעליי סנדלים וחולצה קצרה :) </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20231114_095645.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> אני מאוד אוהבת לשוטט. וככה מצאתי את עצמי בגלריה לאמנות עכשווית בכיכר המדינה. נפעמתי מהדימיון למציאות. כל כך מוחשי. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20231114_095802.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> ועוד אחת, שאם תגדילו תראו קווי חיים בכף היד בצורה כל כך מדוייקת. הותמונה למעלה סוריאליסטית לימינו לגמרי. <br/> הצטערתי שלא רשמתי את שמות היוצרים.. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20231114_095706.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> תמונה שהזכירה לי את המלחמה. החלטתי ליצור לי ממנה מזכרת. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20231114_103129.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> כיכר המדינה תמיד היתה בעיניי סמל לחיים מעולם אחר, אבל הנה, גם שם חופרים, משפצים, רחובות סגורים .. מראות ורעשים שצריך לסבול כדי להגיע לרגעים של כיכר משופצת ויפה.. </span> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> עצרתי לקפה. פוקוס על הכוס מול פוקוס על הרקע. אני אוהבת את המשחקים האלו.. </span> </span> <span> <br/> </span> <span> ישבתי וכתבתי בפנקס מילים ששיחררו לי את כל המחשבות וככה יכולתי להמשיך בראש משוחרר </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20231114_104043.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> כאלו שהשגרה לא נעצרה להם.. קצת קינאתי </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20231114_104135.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> שאזכור שגם אם אני נראית לא קשורה לסביבה- אני דווקא כן כמו כולם... </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20231114_110648.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יש יותר מדרך אחת לסדר דברים... מה שתמונה יכולה לעורר לי בראש.. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20231114_104358.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> ההשתקפות משכה לי את העין מהקומה השלישית עד למטה והנה הרווחתי גם בקבוקים חמודים... </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> אני מאוד אוהבת לראות איך אנשים משקיעים בצמחים במרפסות.. השראה בצבע וצורה </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20231114_105416.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> קרוב לקונסרבטוריון שדרה עתיקה משכה לי את העין </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> יש לי כבוד לשורשים </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20231114_105934.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> לפעמים </span> </p> <p> <span> אשה נדרשת </span> </p> <p> <span> לצאת מעצמה </span> </p> <p> <span> כדי </span> </p> <p> <span> לשמור על יציבות </span> </p> <p> <br/> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> גם פסל דומם יכול להעיר מוזיקה בלב </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20231114_110133.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> השבת אבידה נוסח תל אביב. אהבתי </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20231114_120821.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> רגע נכסף של "שגרה"... (ואף מילה על הקלוריות) </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20231114_142307.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> מראה שחייך אותי :) </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20231114_140952.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> החתיך הזה ריתק אותי :) </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20231114_154939.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> נגמר לו יום פעמיים כי- טוב </span> <span> <br/> </span> <span> לזכור תמיד שהאור עצום יותר מהחושך </span> </p> <p> <span> גם כשלא רואים או לא מבינים </span> </p> <p> <span> זה תמיד שם, קיים , יצוץ ברגע </span> </p> <p> <span> ויש לנו ברית עם מי שאמר ונברא העולם </span> </p> <p> <span> <span> והוא לא נוטש אותנו לרגע, אולי הוא מסתתר, </span> </span> <span> <br/> </span> <span> <span> אולי אנחנו צריכים לעבור פה איזה מסע בתוך מסך כבד </span> </span> <span> <br/> </span> <span> <span> אבל הטוב ממש מעבר לפינה, </span> </span> <span> <br/> </span> <span> מעבר לקשת בענן. </span> </p> <p> <span> <span> עוד יהיו לנו ימים טובים , ושגרתיים , ונקטר עליהם בעייפות ונחכה שתגיע שבת כדי להתנתק מהעולם.. <br/> אבל עד אז - </span> </span> </p> <p> <span> נמשיך להאמין , לעשות טוב , לאהוב. </span> </p> <p> <span> ביחד, בעז"ה, אנחנו ננצח ! <br/> </span> </p> </div> Thu, 16 Nov 2023 19:42:18 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post173c2a8d בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postcffd0aed <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> חומרים שמהם עשויה ...מלחמה </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> זכיתי השבוע לכמה שעות של חסד בהם כל ילדינו היו בבית באותו הזמן. </span> </span> </p> <p> <span> החייל הצטרף למלחמה מתוך שגרת הצבא שלו. כך שלא נפגשנו לפני הקרבות והסערה.  <br/> אפילו לא דיברנו בטלפון... היתה שבת. </span> </p> <p> <span> <span> בטלפון הראשון שקיבלתי ממנו אחרי חמישה ימי לחימה סוערים והזויים – התפרצתי בבכי. </span> </span> </p> <p> <span> <span> למה את בוכה אמא ? הכל בסדר ..  <br/> הכל בסדר, אני יודעת... זה הלחץ והעומס והדאגה והלא נודע... </span> </span> </p> <p> <span> <span> בטלפון השני שקיבלנו ממנו בערך שבוע וחצי אחרי הקודם – נשמנו לרווחה. שוב. </span> </span> </p> <p> <span> <span> בשגרת הצבא שלו אנחנו מתורגלים בשבועות ארוכים ללא קשר.. למדנו לנשום בהדרגה... </span> </span> </p> <p> <span> כמו שילד יוצא מהבית לשעתיים ,ואז ליומיים ואז לשבוע..ואז המשימות מאתגרות ו </span> <span> עם </span> <span> <span> ששמת לב כבר עברו 28 יום,  ככה גם עם הקשר הטלפוני, למדנו שצריך לנשום את זה...ואנחנו מתרגלים.. <br/>   </span> </span> </p> <p> <span> אבל במלחמה, כמו במלחמה... הכל קשה יותר.. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> והנה פתאום ביום ראשון בערב , הטלפון מצלצל ועל הצג תמונת בני . </span> </span> </p> <p> <span> <span> הרמתי את הטלפון במלוא "השליטה" ובחיוך אוהב ומוצף געגוע: </span> </span> </p> <p> <span> <span> ילד שלי , הכל בסדר ? בבקשה תגיד לאמא שאתה בדרך הביתה... <br/> והוא בחיוך אוהב ומלא געגוע משל עצמו : אמא, ביקשת כל כך יפה, אז אני בדרך..  <br/> מיד שיגרתי הודעות לחצי עולם – הוא בדרך הביתה !  <br/> אחיות שלו המתוקות – כל אחת מגיזרתה – עשתה מה שעשתה ובשעה 8:30 בבוקר המחרת  <br/> התיישבנו אני והילדים סביב שולחן מלא פינוקים מתוקים ושיגרנו תמונה חסרה לאבא שעובד לילות כימים.. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ככה זה תמיד בישראליות הזאת שלנו , אף פעם לא מושלם... </span> </span> </p> <p> <span> <span> אבל משתדלים להשלים עם זה כי אנחנו יודעים </span> </span> <span> מה המטרה ולמען מה </span> <span> <span> ... </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> אני לא "אמא אווזה" , בכלל לא.. לא מאלו שהילדים קשורים לסינר שלהן.. </span> </span> </p> <p> <span> <span> (או שאולי אני כן ואני בחוסר מודעות בעניין , מה שלא יפתיע אותי..) </span> </span> </p> <p> <span> <span> אבל השעות האלו שכולם היו </span> </span> <span> "תחת העיניים שלי" </span> <span> <span> היו רגועות בצורה.. מפחידה.  <br/> הדיבור הפנימי שלי היה שעכשיו הכל בסדר, שום רע לא יכול לקרות מבחוץ. אלא אם אני אתפרק פתאום או שהכל יתפקשש לי ואבחר מילים לא נכונות ..אבל מפגעי החוץ – אנחנו מוגנים לכמה שעות.. </span> </span> </p> <p> <span> <span> והפחדים , כמו פחדים , לא משחררים גם ברגעי שלווה.. מעבירים את דעתי לרגעים שאחרי,  <br/> והופ, אחרי כביסות , שירים ,חיבוקים , ארוחות מפנקות- הזמן עבר , </span> </span> </p> <p> <span> <span> ואני שולחת ילד בחזרה למלחמה, והחיבוק טעון , והעיניים מוצפות, </span> </span> </p> <p> <span> <span> והלב, הלב מתפוצץ מכל הרגשות כולם : </span> </span> </p> <p> <span> <span> <span>  </span> פחד, גאווה, שמחה, עצב, כאב, בטחון .. </span> </span> </p> <p> <span> <span> חומרים שמהם עשויה אהבה.. </span> </span> </p> <p> <span> <span> חומרים מהם עשויה מלחמה... </span> </span> </p> </div> Thu, 09 Nov 2023 06:57:19 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postcffd0aed בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post97a6310f <div data-rss-type="text"> <p> <span> הטור הזה מיוחד. כי הוא נכתב בשעת ערב. <br/> בחודש האחרון הזמנים הכי גרועים הם בערב. <br/> החושך יורד והשחור משתלט על העולם , הלב והנשמה. <br/> האצבע מתפתה לגלוש ברשת והעיניים... מרפרפות ודומעות מרפרפות ודומעות... <br/> שנות השינה לא יציבות , לא רגועות ..מה שנותן אותותיו בשעות היום.. <br/> אבל המילים דחפו בי, אז התיישבתי מלאת תקווה שיצאו ממני מילים מחזקות. <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> לילה כיום יאיר... ? </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> בשני בערב נסעתי לקנות פיצה בישוב. </span> </span> </p> <p> <span> <span> רגע לפני שנכנסתי לחנות הרמתי מבט לשמיים. <br/> הירח דיבר אליי. קרץ לי. ביקש ממני להביט בו זורח בתוך השחור הזה. <br/> זה היה יום מורכב מבחינתי. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> "הרשיתי לעצמי " ביום הזה לחזור לסוג של שגרה ונכנסתי למפגש עסקי של שלוש שעות בזום. <br/> מפגש שתואם כבר בסוף החופש הגדול וחיכיתי לו מאוד כמו כל דבר שמחכים לו לאחרי החגים. <br/> בערב קודם המפגש - בכלל לא זכרתי שיש  לי מפגש כזה .. מי בכלל פותח יומן בימים האלו.. <br/> כשההנחיה היא להישאר צמודים לממ"ד אין ליומן תפקיד ביומיום.. <br/> התמסרתי לתחושת "השליטה" שהמפגש הזה העיר בי מחדש, ונהניתי לחשוב על העסק שלי ועל דרכים חדשות לצמוח ולהתפתח בזמנים המורכבים האלו <br/> עד ש.. <br/> אזעקת צבע אדום קטעה לי את החוט, המחשבה והתחושה. <br/> וזה פירק אותי יותר ממה שחשבתי. <br/> את שאר היום העברתי על הספה משחקת קנדי קראש וצביעת מנדלות בנייד. <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> אז אני והירח מול הפיצה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ואני מדברת איתו. איזה יפה אתה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> כמעט מלא. <br/> נסתר, לא נסתר. מאיר לא מאיר. </span> </span> </p> <p> <span> <span> מגלה לא מגלה. מסתורי כזה... <br/> ואני שואלת , תגיד-אתה זכר ירח ? או נקבה -לבנה ? <br/> מתי אפשר לפנות אליך ככה ומתי ככה ? <br/> יש כללים שאני לא מכירה?.. <br/> <br/> וקליק ועוד אחד ועוד אחד <br/> עד שיצאה לי תמונה שאהבתי. <br/> <br/> והמחשבות זורמות זורמות וכבר שכחתי מהפיצה. <br/> והמילים שמתנגנות לי בראש הן בכלל של אלתרמן, על הילד אברם , ישן על מדרגות הבית.  <br/> ועל האמא עם המאכלת בלב.. סיוט כזה שיצא מהסיפור והגשים את עצמו.. <br/> פונה לטקסט המלא ועורכת  <br/> ורגע לפני שמשתפת את המחשבות החשוכות האלו , גם אם הן ההיסטוריה הכתובה שלנו כפי <br/> שמתאר בכאב ובעצב ובכישרון אלתרמן , רגע לפני שפורקת את העצב הגדול הזה- <br/> קופצת לי הודעה שצה"ל והשב"כ שחררו במבצע מיוחד את אחת החיילות </span> </span> </p> <p> <span> <span> שהיתה חטופה במשך שלושה שבועות וקצת.. ותמונת הירח נגנזה <br/> והמילים הכואבות של אלתרמן התחלפו </span> </span> </p> <p> <span> במילות שמחה ותפילת הודיה מלאת התרגשות. <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אספתי את הפיצה והתפרקתי בבית בבכי בלתי נשלט על הספה בסלון. </span> </p> <p> <span> <br/> לפעמים צריך לתת ללילה לעשות את שלו <br/> כדי שהיום הבא יאיר. <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20231030_184147.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> והיום שהאיר לא איכזב </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20231031_144343.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> לבחור נכון </span> </p> <p> <span> <span> בשבועות האלו אני משתדלת עוד יותר לחמול על עצמי ועל מצבי הרוח שלי. <br/> ובכל פעם שאני בודקת מה שלומי - אני מדגישה לעצמי שזה המצב </span> </span> <span> נכון להרגע </span> <span> <span> . <br/> וברגע הבא הכל כבר מתחלף. <br/> לפעמים אני חושבת שאני "משוגעת" , שככה אני עוברת ממצב למצב, <br/> אבל אז אני מזכירה לעצמי שיש מלחמה בחוץ </span> </span> </p> <p> <span> על החיים שלנו </span> </p> <p> <span> <span> ובאופן הולם גם אצלי בפנים יש מלחמה של החיים שלי <br/> ולחיות באמת, לא רק לשאוף ולנשוף-  זאת בחירה ! <br/> ובימים שהכל קשה בחוץ - הבחירה הזאת לא מובנת מאליה ויש לה את ההתמודדויות שלה <br/> ויש כל מיני רמות של "חיים"  <br/> ולפעמים החיים האלו מתחילים ונגמרים בפיג'מה על הספה <br/> ולפעמים </span> </span> </p> <p> <span> <span> המבט נודד החוצה </span> </span> </p> <p> <span> <span> ופתאום  <br/> את רואה יד מושטת <br/> ואת מושיטה בחזרה <br/> והכל מקבל פרופורציות , והכל נכנס למקום <br/> ואת שאר היום את מעבירה בהודיה גדולה על הרגע ההוא, הפשוט , <br/> שבחרת נכון. <br/> ואז נרדמת בתפילה שגם מחר יהיה לך את </span> </span> </p> <p> <span> הכח לראות יד מושטת <br/> את הכח להושיט יד בחזרה <br/> ולבחור נכון מחדש. </span> <span> <span> </span> </span> </p> </div> Wed, 01 Nov 2023 18:15:14 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post97a6310f בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post096dbaa3 <div data-rss-type="text"> <p> <span> איך מנצחים מלחמה </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> תקומי מהמיטה, תשטפי פנים ותמרחי קרם. וסרום. לא, לא חבל על הכסף.. הפרצוף שלך הוא פרצופה של המדינה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אם בא לך תישארי בפיג'מה זה יכול להתחלף בשלב מאוחר יותר...אל תשללי.. הרי יום שעובר בלי "אין לי מה ללבוש" הוא יום מבוזבז... כלל ידוע אצל כל הלוחמות... </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> תחברי את הנייד למכשיר הבלוטוס הקרוב, תצעקי שאת לא מצליחה להתחבר, אה, הנה , הצלחת... </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> תפעילי איזו רשימת השמעה שעולה לך החל מנועה הפנתרה וכלה בעידן המרגיע .אם את מאלה ששלמה הנדוש עושה להם את זה אז גם בסדר, גם חנן האלוף או ישי המלטף או יונתן החד או רמי וריטה שיודעים שביחד גם מרינה יודעת שביחד.. מה שעושה ללב שלך לרקוד , אפילו במקום.. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ועכשיו תגבירי. עוד. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> תרתיחי מים לקפה, תחשבי איזו שכנה או חברה יכולה להיות לידך בזמן שאת שותה אותו – או בטלפון או על הספה ממש לידך... תאמיני לי : ניצחת את זה- ניצחת את הרוב. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ברגעים קשים ממש ההמלצה היא לקצוץ בצל ולטגן – ריח של ניצחון מתפשט בכל הבית וכל הילדים יצאו מכל החדרים והמסכים ואז תתחיל המלחמה הבאה- מה להכין היום.. אבל את תנצחי אותה כי את מהסוג הזה של הנשים שמנצחות. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> איך אני יודעת את כל זה ? חכו עד הסוף... </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> כשתגיע השעה ה"מתה", אל תיכנסי לחדשות או לרשתות החברתיות. ככה יורדים הסיכויים לנצח. תיכנסי לנטפליקס או לסדרות למה שגורם למוח שלך להפליג לנופים אחרים לדילמות של אחרים לצרות של עשירים מומצאים , של אלו שחיים באושר ועושר בעיירות לא קיימות שהאנשים שם נאמנים להם בכל מאודם... </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ותשני קצת. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> בלי רגשות אשמה. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> תשני. או "רק תרימי את הרגליים".. הצבא הרי צועד.. ואת קיבתו ניצחת כבר לפני שעתיים.. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ואח"כ תקומי ותעשי לך עוד קפה אחד חזק עם קוביית שוקולד להתעורר, אם בא לך להישאר עם המוזיקה תחלישי, זו שעה שצריך לנשום בה לקראת החושך הגדול שיורד, </span> </p> <p> <span> והאצבע קלה על הרשת.. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ואוף ולא בא ולמי כבר מתחשק לנצח את המלחמה הזאת כשכל כך הרבה פנים יפות , מחייכות זורחות אליי מהמסך , פנים של היו ואינם עוד ואת יודעת שלכל פנים שמחות ומוארות יש משפחות מאוד עצובות עכשיו שם בחושך גדול בישובים ממול... </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אבל אנחנו פה בענייני ניצחון , את זוכרת ? ואנחנו ננצח. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ככה אני אומרת כשאני פוגשת מישהי בשבילים אחרי שהכרחתי את עצמי להתגבר על הפחד ולצאת מהבית, לסיבוב בשכונה. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> החיבוק שעטפה אותי היה שווה את הפחד. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> "איך את נושמת ?" היא שאלה אותי... </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> "מי אמר שאני נושמת" עניתי... </span> </p> <p> <span> "את נשמעת לי אשה חזקה" החזירה לי </span> </p> <p> <span> "אגלה לך סוד" השבתי בתמורה... "בסוף כולם מתרסקים. מי שחזק יותר – מתרסק מגובה רב יותר"...  <br/> לא בטוחה שהיא אהבה לשמוע את התשובה שלי  <br/> אבל לי זה גרם לצעוד הביתה בראש מורם, לטפס חזרה וחזקה לגובה שלי , </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ולהחזיק מעמד עוד כמה ימים עד להתרסקות הבאה.. <br/>   <br/>   </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ככה מנצחים מלחמה. אין דרך אחרת. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> כי להילחם בזה- משאיר אותנו נמוכות , לא מתמודדות, מפחדות , לא מתחבקות , לא נפגשות , סגורות, לא משתפות , עצובות . </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> וככה, כולם יודעים שלא מנצחים , אפילו את עצמנו, אז קל וחומר מלחמה... </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> שלושה שבועות למלחמה הזאת שהתחילה בחושך ובתוהו ובבוהו. החושך הזה עוד כאן מסביבנו, עוטף אותנו , והוא לא הולך להתפזר אם לא נפזר אותו בעצמנו. <br/> לאט לאט , צעד אחרי צעד, יום אחרי יום- </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אנחנו ננצח ! </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> את החושך. ואת האויבים שלנו. <br/> עם ישראל חי ! </span> <span> <br/> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> צירפתי תמונות של זריחה מהמקום הנמוך בעולם. <br/> ולוואי ונשאב מזה כוחות לעלות ולהאיר בכל פעם מחדש. </span> </p> </div> Thu, 26 Oct 2023 09:00:46 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post096dbaa3 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postf80f84d3 <div data-rss-type="text"> <p> <span> על דלת המקרר שלנו תלוי לוח מגנט שקיבלתי פעם מתנה.  <br/> אנחנו כותבים בו בכל מוצאי שבת את התוכניות לשבוע שמתקיימות בשעות המשפחתיות-אחה"צ והערב. <br/> חוגים / בילויים/ ארועים וכו'.. ככה כולנו מסונכרנים מי נמצא בבית ומתי. </span> </p> <p> <span> בתחתית הלוח הזה יש משבצת עם כותרת – הציטוט השבועי . </span> </p> <p> <span> שם אנחנו כותבים כל מיני משפטי עידוד, חיוך, בהתאם למוזה או לימים שעוברים ... </span> </p> <p> <span> בד"כ יעלי ואני משרבטות שם ולפעמים הבוגרים יותר כותבים שם דברים מצחיקים רגע לפני שהם יוצאים לשבוע ארוך וככה אנחנו נשארים עם ציטוט שמחייך אותנו בכל פעם שניגשים למקרר... </span> </p> <p> <span> בערב חג סוכות מילאתי את כל המשבצות בביקורי האושפיזין ותכנוני החג ובמשבצת הציטוט השבועי כתבתי "והיית אך שמח !!! " שנזכור השבוע שזו המהות וזו השאיפה. </span> </p> <p> <span> <span> את חג שמחת תורה בילינו אצל ההורים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> וכשחזרנו הביתה במוצאי החג -מחקתי את תוכן כל השבוע </span> </span> </p> <p> <span> <span> עמדתי מול הלוח והרהרתי ולבסוף השארתי את הציווי הזה.  <br/> שיאיר לי , שיזכיר לי, שיש רגעים כאלו שאנחנו מצווים לשמוח.  <br/> שזו חובה לזכור ולנשום את זה, גם אם לא בא ממש. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אחרי כמה ימים מתוחים של אזעקות ודמעות ותפילות, </span> </span> </p> <p> <span> <span> יעלי ניגשה אל הלוח ומחקה את הציטוט. </span> </span> </p> <p> <span> כששאלתי אותה למה היא עשתה את זה ענתה בפשטות: אמא, עכשיו יש מלחמה. צריך משהו אחר. </span> </p> <p> <span> <span> ותוך רגע כתבה את הציטוט שלה, שנותן לה את הכח והתקווה ומאיר לה. <br/> וגם לנו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> וזו חובה לזכור ולנשום את זה, </span> </span> </p> <p> <span> גם אם לא בא ממש. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> בשבועיים האחרונים יחד עם הקושי לנשום , להבין ולהכיל את המציאות </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני חווה קושי גם לצלם. </span> </span> </p> <p> <span> הפורקן הזה לנשמה כאילו לא מצליח לעבוד עליי יותר. <br/> קשה לי להתרגש משמיים יפים, קשה לי להתרגש מפרח פורח.. <br/> לא מתבוננת בשקיעות <br/> ולא מתעוררת להביט בזריחות. <br/> אבל </span> </p> <p> <span> בכח רב אני מכריחה את עצמי <br/> להרים את הראש ולהביט ביופי שסביבי <br/> כי אם נשארנו לחיות את התופת הזאת - <br/> סימן שיש לנו משימה. <br/> אני עוד לא יודעת ועוד לא גיליתי מהי כרגע, חוץ מלחיות <br/> ולדאוג לקרובים לנו <br/> אבל לאט לאט אני מצליחה לעשות פעולות שהיו לי פעם פשוטות <br/> ונותנות לי כח.. <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> אסופה </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> יום רביעי ג' חשוון תשפ"ד 18.10.2023 </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> פתאום קלטתי </span> </p> <p> <span> שבעולם שילדים עוד לא יודעים </span> </p> <p> <span> איך באים ילדים לעולם </span> </p> <p> <span> הם למדו טוב מאוד </span> </p> <p> <span> איך ילדים מסתלקים ממנו. </span> </p> <p> <span> ועוד הבנתי </span> </p> <p> <span> הם כולם יפים </span> </p> <p> <span> הם כולם גיבורים </span> </p> <p> <span> הם כולם מתוקים מדבש </span> </p> <p> <span> למרות שהם הכי מלח הארץ </span> </p> <p> <span> ועוד חשבתי </span> </p> <p> <span> שלמרות שאף אחד לא ביקש לעצמו </span> </p> <p> <span> את הגבורה הזאת </span> </p> <p> <span> אם היו נדרשים לכך </span> </p> <p> <span> הם בטח היו עושים שוב </span> </p> <p> <span> למעננו </span> </p> <p> <span> בדיוק את אותו הדבר. </span> </p> <p> <span> והמחשבה על זה </span> </p> <p> <span> פירקה אותי שוב. </span> </p> <p> <span> בתמונה : שמיים שלא משקפים את הלב אבל נותנים הרבה כח ואמונה ותקווה. </span> </p> <p> <span> אנחנו ננצח אין לנו ארץ אחרת. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20231017_110355.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום חמישי ד' חשוון תשפ"ד 19.10.2023 </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אני יודעת בשכל </span> </p> <p> <span> שיש לי ביד </span> </p> <p> <span> כח מטורף </span> </p> <p> <span> לתעד </span> </p> <p> <span> ולהפיץ </span> </p> <p> <span> את כל הזוועות שיש לנו פה </span> </p> <p> <span> אני יודעת בשכל </span> </p> <p> <span> שיש לי ביד </span> </p> <p> <span> כח מטורף </span> </p> <p> <span> לתעד ולהפיץ </span> </p> <p> <span> את כל הטובות והאחדות שיש לנו פה </span> </p> <p> <span> אני יודעת בשכל </span> </p> <p> <span> שיש לי בלב </span> </p> <p> <span> עצב מטורף </span> </p> <p> <span> וכאב חד </span> </p> <p> <span> ויגון תהומי </span> </p> <p> <span> על חיים שהיו ואינם </span> </p> <p> <span> לעד </span> </p> <p> <span> אני יודעת בשכל </span> </p> <p> <span> שיש בי בגוף </span> </p> <p> <span> פחד מטורף </span> </p> <p> <span> מהימים שהיו </span> </p> <p> <span> מהימים האלו </span> </p> <p> <span> מהימים שיבואו </span> </p> <p> <span> לצד זוועות ותהומות </span> </p> <p> <span> כאבים ויגונות </span> </p> <p> <span> עצב ופחדים </span> </p> <p> <span> טובות ואחדויות </span> </p> <p> <span> התקווה מבקשת ממני </span> </p> <p> <span> בשכל </span> </p> <p> <span> לפתוח בכח המטורף הזה </span> </p> <p> <span> שיש לי ביד </span> </p> <p> <span> פתח </span> </p> <p> <span> להיכנס </span> </p> <p> <span> ולהישאר </span> </p> <p> <span> ולנצח. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20231017_135441.jpg" alt=""/> </div> Fri, 20 Oct 2023 06:41:20 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postf80f84d3 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post184b9bf8 <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> אסופה </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> יום חמישי כז' תשרי תשפ"ד 12.10.2023 </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> התיישבתי לכתוב קצת, למצוא מזור לנפש הכואבת. <br/> לא הצלחתי לצלם השבוע ויש בי הרבה מחשבות שמחפשות מפלט... <br/> <br/> הכי אהבתי את שבת בבוקר. <br/> את הקימה המאוחרת , את האפשרות להסתובב בפיג'מה עוד קצת , <br/> את הקידוש המתוק והמפנק <br/> את הנחת עם הילדים , עם החיילים , עם הבעל. <br/> זמן נינוח לשיתופים. <br/> חיכיתי לו , לשבת בבוקר גם הפעם. <br/> והפעם בשמחה כפולה – חג שמחת תורה. <br/> והתעוררנו כולנו , בבהלה גדולה לזוועות עולם. <br/> לסרט אימה מהגרועים ביותר שלא יכולנו לדמיין אפילו שיתפוס אותנו כאן, <br/> בארץ הקודש, בשנת ה-75 לקיומנו החזק על אדמתנו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> <br/> עוד יבואו ימים של איך , ולמה, ומאיפה, ומתי . עוד נבוא חשבון עם הפרטים הקטנים שהביאו לחושך הגדול הזה שנחת עלינו. <br/> אבל אנחנו עכשיו בימים אחרים. ימים של מלחמה. ימים של הגנה על הבית. ימים של הפגנת ריבונות בכל החזיתות . ימים של הגנה מתוך עוצמה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> <br/> ועם כמה שאני רוצה שיחזרו הביתה לשבת, שנשב על הספה סביב מגש מתוקים ותה עלים, עם קצת וויסקי ליד, ואולי גם יין טוב, עם כמה שאני רוצה לשמוע ולחבק ולנשום ולהריח - <br/> אני רוצה שננצח. <br/> אחת ולתמיד. <br/> ובשביל זה אני מבינה שהשבת הקרובה תהיה שונה. <br/> לא כקודמתה, אלא מלאת עוצמה של עם מאוחד, של צבא מלוכד ומיומן , של צעירים שנקראו לדגל ועזבו הכל והתייצבו. של מטיילים שחזרו מעבר לאוקיינוס הרחוק כי אמא פה, בבית , חרדה ואבא כבר ארבעה ימים על מדי הזית . </span> </span> </p> <p> <span> <span> <br/> אני אשה קטנה, פשוטה, של פרטים קטנים , והימים האלו - הם ימים גדולים. <br/> ואין לי מילים. <br/> ואין לי אוויר. <br/> יש לי דמעות , וכאבים , ותפילות וחרדות . <br/> יש בי תקווה ואופטימיות, אמונה וחזון. <br/> יש בי הלם וזעזוע ודמיונות שמשתלטים. <br/> יש בי חושך ,יש בי אור. <br/> יש לי תפקיד , תפקיד חשוב. <br/> יש לי ילדים שזקוקים לאמא חזקה <br/> יש לי בעל שזקוק לעורף חזק <br/> יש לי משפחה שצריכה לדעת שאנחנו מאמינים ביכולת לקום ולהמשיך <br/> יש בי לב פועם שלעולם לא יפעם באותו הקצב <br/> יש בי אהבה והיא תנצח. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בתמונה : דרך הבנים בקיבוץ בארי </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20230217_112529.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום שישי כח' תשרי תשפ"ד 13.10.2023 </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מחשבות קטנות של בוקר </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> זה ייגמר, וננצח, ויהיה פה טוב יותר </span> </p> <p> <span> כי כל מה שעושה ה' הכל לטובה </span> </p> <p> <span> גם אם זה לא נראה בעין כרגע </span> </p> <p> <span> זה ייגמר, וננצח, ויהיה פה טוב יותר </span> </p> <p> <span> אבל הבוקר קמתי בתחושת געגוע </span> </p> <p> <span> לימים הדפוקים שהיו לנו לפני.. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> התחלתי את הבוקר במלחמת התשה </span> </p> <p> <span> מול החרדות שלי. </span> </p> <p> <span> אחרי קרב ארוך- אני ניצחתי. נראה לי. </span> </p> <p> <span> זאת מלחמה ארוכה מאוד, אני והחרדות שלי. </span> </p> <p> <span> ויש לה הרבה משתתפים. הרבה אויבים יש לי ולחרדות שלי. </span> </p> <p> <span> כל דבר קטן יכול לגרום למלחמה הזאת להתעורר. </span> </p> <p> <span> לכתוב עוזר לי. </span> </p> <p> <span> גם לצלם. </span> </p> <p> <span> וכשהקושי תופס בגרון, במקום הקריטי הזה שכמעט אפשר להכניע אותי </span> </p> <p> <span> אני מצליחה לראות תמונות. </span> </p> <p> <span> תמונות של מילים שכתבתי </span> </p> <p> <span> תמונות של מילים שכתבו לי </span> </p> <p> <span> תמונות שצילמתי </span> </p> <p> <span> תמונות שצילמו אותי </span> </p> <p> <span> אני חיה בפילם </span> </p> <p> <span> לפעמים זה מפריע לחיים האמיתיים להתרחש </span> </p> <p> <span> אבל בהרבה יותר פעמים זה עושה אותי מנצחת. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> זה ייגמר, וננצח, ויהיה פה טוב יותר. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> האוויר שלי דליל, </span> </p> <p> <span> הגוף שלי כואב, </span> </p> <p> <span> הלב שלי שבור </span> </p> <p> <span> אבל הרוח והאמונה חזקים מהכל. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> דף לצד דף ימים של טוב וימים של פחות ... </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20231011_204232.jpg" alt=""/> </div> Fri, 13 Oct 2023 06:49:39 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post184b9bf8 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post051bce20 <div data-rss-type="text"> <p> <span> דמיינו את זה : </span> </p> <p> <span> <span> שישי, צהריים , הילדים חזרו מהמסגרות , התקלחו , את מנסה להרדים אותם קצת, מקווה להירדם עצמך קצת מכל השבוע הארוך..  <br/> רגע לפני שנעצמות העיניים את שומעת את זה דק דק ומתגבר...  <br/> אוטו גלידה הגיע לשכונה.  <br/> המחשבה הראשונה שעוברת לך בראש- זה: עצור או שאני יורה ! </span> </span> </p> <p> <span> כשאת מבינה שזו מחשבה לא ריאלית את מחליפה אותה ב : עצור או שאני מפנצ'רת לך את ארבעת הגלגלים.. </span> </p> <p> <span> כשאת מבינה שגם זו לא מחשבה הגיונית את מתחילה לדמיין איך תכתבי על ההפרעה הזאת בכל רשת אפשרית ותעשי לו שיימינג שהוא לא ימכור יותר גלידה בין 2 ל- 4 יותר בחיים .. </span> </p> <p> <span> וכשזה לא מרגיע אותך – הילדים כאילו קולטים את המחשבות שלך ומתעוררים בקפיצה "רוצה גלידה" "אבל למה לא" "הבטחת לי שבוע שעבר" ועוד כל מיני משפטים שילדים אוהבים לעצבן איתם.. <br/> ואת תולה את כל ישועתך בהבנה של איש הגלידה – שיסתובב על עקביו , בשקט, ויצא לך מהשכונה לתמיד.  <br/> כשבעצם... ההתמודדות האמיתית היא מול עצמך והילדים , לא לתת לרעש הזה להיכנס עכשיו בינך לבינך, לא לתת למנגינה המעצבנת הזאת ולוורוד מתוק הזה לחרב לך את השישי בצהריים שחיכית לו כל השבוע .  <br/> כי מי אוהב לעשות עבודה פנימית עמוקה עם עצמו כשהוא יכול פשוט להאשים את האוטו-גלידה ?? </span> </p> <p> <span> <span> כבר תקופה ארוכה אני מרגישה שהרגע הזה, עכשיו,  תלוי בעבודה הפנימית שלי ולא בשום רצון טוב של נהג האוטו-גלידה להיעלם לי מהאזניים ... </span> </span> </p> <p> <span> וזה מאתגר , וזה קשוח , וזה כואב, וזה חשוף, זה מייגע, ומתיש,  <br/> ולפעמים גם לא מתגמל.. לפחות לא בדרך שדמיינתי..  <br/> אבל כשאני מתעקשת להצליח – זאת המתנה הכי וורודה, והכי מתוקה שאני יכולה לקנות לעצמי . ולא רק בשישי בצהריים.... </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20231003_141823-EDIT.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> השבוע , בין טיולי החג, זכינו לחנוך שביל הליכה חדש בארץ ישראל.  <br/> נחל קנה.  <br/> אגזים אם אומר שהוא "נחל הבית" , בכל זאת – ביתי נמצא בניצן שבדרום השפלה ונחל קנה זורם לו בין הרי השומרון , אבל במובן מסויים כבר עשור שנחל קנה הוא נחל הבית. פשוט כי לחברים טובים שהם כמו משפחה יש שם בית ... </span> </span> </p> <p> <span> <span> אז כל חג או חופשה או סתם יום של חול אנחנו נפגשים ומטיילים שם.  <br/> לפעמים יורדים עם הרכב עד לנחל עצמו, לפעמים נוסעים לישוב כזה או אחר סביב הנחל ומשם יורדים ברגל לבריכות , מה שבטוח החברה נעימה, מזג האוויר מאיר פנים, ההרים עוטפים, והמראה של בריכות הנחל תמיד מרחיב את הלב.  <br/> לפעמים אנחנו פוגשים פרות נחמדות במרחב ועל רקע ההרים מרגישים כמו פריים בסרט זר , והיתה אפילו פעם שראינו בעיניים המלטה "בשידור חי" – טלה מגיח מתוך האם.  <br/> מרגש .  <br/> והשבוע... השבוע זכינו לחנוך שביל הליכה חדש לנחל.  <br/> אם להודות על האמת – על אף שזה מה שאני עושה עם המשפחה והחברים , ועל אף שצעדתי 80% משביל ישראל , אני </span> </span> <span> לא חובבת </span> <span> <span> מסלולים . החרדות שלי מתעוררות כשהרגליים פוגשות באבנים הלא מסודרות , כשאני נדקרת בקוצים ונאחזת בעצים פראיים.. לא חובבת.  <br/> אבל מטיילת. כי אוהבת לנשום את האוויר, אוהבת את התחושה בסוף שמגיעים ליעד, </span> </span> </p> <p> <span> <span> אוהבת את התמונות שיש לי מרגעים כאלו.. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ( שם בתמונות לא יכולים לנחש שקיטרתי וחרדתי והזעתי..) </span> </span> </p> <p> <span> <span> אז השבוע התרגשתי . <br/> לצד החרדה בהליכה בשביל לא סלול , שביל שעוד לא כבשו אותו מאות אלפי צועדים , עוד לא כופפו את כל צמחי הבר בצדדים , לצד כל זאת -  <br/> התרגשתי מהחידוש הזה </span> </span> </p> <p> <span> <span> בארץ ישראל השלמה. <br/> ומהתמונות היפות שאספתי לי בדרך. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ואם תשאלו לפרטי המסלול – </span> </span> </p> <p> <span> <span> אכחיש כל קשר &#55357;&#56842; </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/WhatsApp+Image+2023-10-05+at+10.36.22%281%29.jpeg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> זו היתה נקודת ההתחלה </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> השקיעה המרהיבה שהיתה בשלישי השבוע </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> ועוד קצת תמוונות ממקומות אחרים </span> </p> </div> Thu, 05 Oct 2023 07:58:37 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post051bce20 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post17b8aee6 <div data-rss-type="text"> <p> <span> ערב יום כיפור הכנתי טור שלם על מחילה וחמלה וחטאים והחטאה. </span> </p> <p> <span> <span> על כל ההחטאות שלי השנה </span> </span> </p> <p> <span> שמתבטאות ויזואלית בפריימים שלא צילמתי </span> </p> <p> <span> <span> ובהכנסות שלא הכנסתי </span> </span> </p> <p> <span> ובחיבוקים שלא חיבקתי . </span> </p> <p> <span> <span> אבל אז שיחת טלפון אחת , כן, שיחה. זה סטארטאפ מטורף כזה מִשְּׁנוֹת "אנו-באנו" ..תנסו את זה בבית,  <br/> אז שיחת טלפון אחת לחברה שעובדות יחד על פרוייקט משותף ניערה אותי למקומות אחרים </span> </span> </p> <p> <span> <span> כי בניגוד לווצאפ שם ה"מה נשמע" תמיד "בסדר", או "מעולה", או "ב"ה" </span> </span> </p> <p> <span> שם , בווצאפ , לא שומעים את כל מה ששומעים בשיחה בדיוק באותם מילים של בסדר, מעולה, ב"ה.. </span> </p> <p> <span> פתאום שם שמעתי עייפות , ייאוש, כמיהה , איבוד דרך, חשק עז לאיפוס, לטוב, לחיבוק, לחיבור , לתחושה של פעם לפני שהתחיל כל הטראראם.  <br/> לכל אחד יש הטראראם הפנימי שלו. נוסף על הנוכחי הזה המשתולל ברחובות, שגם הוא מתעדכן מרחוב לרחוב ובכל שכונה יש לו פנים אחרות. </span> </p> <p> <span> <span> ופתאום , בהזדמנות אחרת, במפגש עם שותף לחשיבה , וותיק כזה שחצה את ה-60, אני מאוד אוהבת לשוחח עם כאלו וותיקים , יש בהם חוכמה וחמלה שחסרה לי בצעירים כמוני ,  <br/> ופתאום הוא משתף בעומק של תחושות ורצון ופגיעה ותיקון ושאיפה לטוב ואולי ניתוק יעשה קצת טוב לנפשו הכואבת שנותנת כבר שנים את הנשמה למען אותה המטרה וכולם מייאשים, מקללים ומקלים ראש בכל אותם יסודות שעלולים להיחרב לנו פה בשניה אחת, </span> </span> </p> <p> <span> כל מה שנכנס בווצאפ בתשובה כמו "בסוף יהיה בסדר, אני מאמין".. </span> </p> <p> <span> <span> שיחת הטלפון והמפגש ההם פתאום ניערו בי רצון עז עז עז כה לרגע אחד שיהיה פה סוג של "רגע דיקטטורי" מוחלט כזה (רק בשביל התיאור, תזרמו) <br/> רגע אחד, שייהלך מהקצה הדרומי ביותר עד לנקודה הצפונית ביותר, </span> </span> </p> <p> <span> <span> שמישהו יוריד את השאלטר בכל החדרים ,האולמות , המסעדות , המסדרונות, בכל הישיבות , בכל הנסיעות , </span> </span> </p> <p> <span> <span> בכל התכנונים , בכל חדרי הלב עם הכוונות הטהורות והלא טהורות, </span> </span> </p> <p> <span> <span> שמישהו ישתיק לרגע את כל היראים לכאן או לכאן אלו שרוצים לברוח משם אל שם , </span> </span> </p> <p> <span> שמישהו יוריד את השאלטר אפילו בחופי הים <br/> וברגע הזה , הקטן הזה יישמע קול אחד מקצה העולם עד קצהו , אני מדמיינת את זה בקול <br/> כמו של רביטל, זאת עם ה"ב" , ויטלזון , שהיא צועקת בכל הזדמנות  <br/> סתמווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו </span> </p> <p> <span> <span> ואז כשירימו את השאלטר בחזרה, הכל יישכח, כל מה שנצרב בתודעה ובזיכרון יישכח. ייעלם כלא היה. <br/> ונתחיל מחדש, בחיבוק גדול , כמו שתינוק יוצא לעולם, חדש כזה, עטוף באהבה, ברחמים , בחמלה, בהבנה  <br/> ואז עוד יותר אני כמהה ומתגעגעת ומייחלת לרגע הזה, ביום ההוא, </span> </span> </p> <p> <span> וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָ͏ִם (ישעיהו כז,יג) </span> </p> <p> <span> ופתאום כל המילים שרציתי לכתוב , וכל המחשבות שידעתי לחשוב על כיפור מקבלות משמעות אחרת. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> שנזכה כולנו , כל בית בישראל , כל בית ישראל, לגמר חתימה טובה. </span> </p> <p> <span> <span> ולשנה טובה ומתוקה. </span> </span> </p> <p> <span> תגידו אמן. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_3237-2.jpg" alt=""/> </div> Thu, 21 Sep 2023 06:10:05 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post17b8aee6 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post4b2a4b53 <div data-rss-type="text"> <p> <span> ערב ראש השנה ואני כותבת על סלפי... לכאורה מנותק קצת מצידי.. </span> </p> <p> <span> <span> אבל זה רק לכאורה.. </span> </span> </p> <p> <span> הימים האלו מאופיינים בחשבון נפש. אישי, קולקטיבי. </span> </p> <p> <span> <span> כל אחד מהמקום בו הוא נמצא , מתבונן לתוך עצמו, ומבחין בין מה שהצליח ושיפר בעצמו מראש השנה שעבר ועל מה יש לו עוד רצון לשפר.  <br/> אם זה בהישגים חומריים , הישגים רוחניים , אם זה במידות הגוף או במידות הנפש – ההתבוננות היא מה שנקרא "בלבן של העיניים" ואין לאן לברוח...  <br/> כמו .. סלפי כזה, שמתעד את מה ומי שאני כרגע. ואם מחר אשתנה- תשתנה גם התמונה שלי. </span> </span> </p> <p> <span> <span> והסלפי הזה, התמונה הלכאורה פשוטה, ידידותית, לא שופטת , לא מתיימרת לספר שומדבר חוץ מ"זאת אני" , </span> </span> </p> <p> <span> <span> כמה זה לא פשוט לנו , כמה זה מפעיל אותנו וכמה קשה לנו לאהוב את מה שאנחנו רואים.  <br/> אולי זאת הקשה גם לחשבון הנפש שלנו, ואולי זה רק בראש שלי,  <br/> בכל מקרה - הנה </span> </span> </p> <p> <span> הטיפים שלי לצילום סלפי מוצלח </span> <span> <span> </span> </span> <span> : </span> </p> <p> <span> 1. </span> <span>   </span> <span> <span>     </span> </span> <span> חפשו בהגדרות המצלמה ובדקו את הפונקציות הבאות : </span> </p> <p> <span> שמור סלפי כמו בתצוגה המקדימה- כבוי (זה יבטיח לכם שאם תצטלמו ליד כתוביות -הן יצאו הפוכות וקריאות ולא בכתב מראה) </span> </p> <p> <span> שיטות צילום – הצג כף יד – פעיל . ככה תוכלו אחרי שהתייצבתם מול המצלמה לאותת מול הפנים שלכם בכף יד פתוחה והמצלמה תצלם ללא צורך להגיע ללחצן. זה יעיל במיוחד כשיש הרבה אנשים , רוצים להתרחק מאוד מהפנים.. </span> </p> <p> <span> טיימר- הפעילו על 2-3 שניות – מרגע שתציגו את כף היד תוכלו להתמקם ביתר נוחות של כמה שניות חשובות. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> 2. </span> <span>   </span> <span> <span>   </span> </span> <span> עליכם להביט למצלמה הקדמית ! רובנו מביטים למרכז המסך, ואז בתמונה נראה שהמבט שלנו לא ממוקד/לא למקום הנכון. </span> </p> <p> <span> 3. </span> <span>     </span> <span> הקפידו לנקות את העדשה ! אולי הייתי צריכה להתחיל בזה.. </span> </p> <p> <span> 4. </span> <span>     </span> <span> פתחו את העיניים קצת יותר ממה שאתם רגילים בד"כ, זה יתן לכם מבט יותר חד, יותר פתוח. </span> </p> <p> <span> 5. </span> <span>     </span> <span> <span> חייכו. זה ממש משנה את התמונה.. </span> </span> <span> <span>  </span> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> 6. </span> <span>     </span> <span> תעדיפו לצלם מזווית גבוהה – כך תצאו יותר ארוכים ופחות עגולים, זה מחמיא יותר, כך אומרים... בכל מקרה -אל תצלמו מזווית נמוכה. לאף אחד לא כיף להציץ לתוך הנחיריים שלכם.. </span> </p> <p> <span> 7. </span> <span>     </span> <span> ודאו שאין מאחוריכם או מעליכם מקור אור שנכנס לתוך התמונה– זה יעזור לנו לראות אותכם יותר טוב. וודאו שאתם לא ממצמצים מהשמש מולכם, חפשו את הזווית הנכונה של האור.. </span> <span> <span>  </span> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> אין באמת חשיבות אם התמונה היא לאורך או לרוחב- מטרת הסלפי היא לראות אותכם, ככה , כמו שאתם , בלייב. יפים וטובים . </span> </p> <p> <span> אז תאמינו בעצמכם שאתם יפים וטובים . אנחנו הרי מכירים ואוהבים אותכם בדיוק ככה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> תחל שנה וברכותיה! </span> </p> <p> <br/> </p> </div> Tue, 12 Sep 2023 17:57:33 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post4b2a4b53 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postdb43a93c <div data-rss-type="text"> <p> <span> ואני חשבתי שיהיה לי מצ'עמם השבוע... <br/> בכל זאת , הילדים כולם חזרו לשגרה, והשאירו אותי לבד עם... היומן ומה שכתוב בו.. <br/> אבל זה הגיע - קול כזה שלא ידעתי לזהות מאיפה הוא בא... בהתחלה הוא היה חלש אבל כשהקשבתי רוב קשב - <br/> הצלחתי לזהות ! <br/> הלב. <br/> הלב שלי חזר להשמיע קולות ! <br/> זה לא שעומס החום ירד ממני ואיוורר לי קצת את המוח והמחשבות , ממש לא. <br/> אלו היו לגמרי האנשים איתם נפגשתי שהדהדו לי את הלב שלהם תוך כדי שהם מחבקים את הלב שלי. <br/> זה התחיל במפגש עסקי שהנחיתי במסגרת ארגון עצמאית , לכל מפגש כזה אני מתארגנת ברצינות, מכינה את התוכנית כך שתיגע גם בלב המשתתפות וגם בלב העניין, סיימתי את המפגש בשיר שכתבתי במיוחד שנגע לכולן בנקודה הרגישה הזאת שנקראת שנה חדשה. <br/> זה המשיך בלקוחות שפירגנו על צילומים של ארוע פתיחת שנה נהדר ומרגש <br/> והמשיך בקהל שקיבל ממני את המידעון החודשי ( או שבועי, תלוי במוזה) ולמרות שקיבל אותו פעמיים (סליחה על זה, עברתי לתוכנה חדשה...) למרות כל זאת - השיב לי במילים משלו לתיבת המייל שלי. אולי זאת היתה השנה החדשה שניגנה לכולנו בלב, אולי היו אלו המילים שלי , אולי התמונות, זה לא באמת חשוב כשהלבבות מתחברים. <br/> וזה קרה גם היום במפגש מיוחד בסדנת צילום שהעברתי <br/> בחברת קרמיקה , הם מצידם רצו להיות יצירתיים ולפנק את קהל הלקוחות שלהם (מעצבי פנים) בסדנת צילום. <br/> לקראת סוף הסדנא נכנס גבר לבוש פריסטייל כזה, מכנס קצר וחולצה חצי רשמית , ויושב מולי בחלק האחרון של הסדנא. </span> </p> <p> <span> חשבתי שהוא אחד הספקים של המקום או אחד המוזמנים.. <br/> בסוף הסדנא , הנהנתי לו לשלום ותודה, ואז הוא גילה לי שהוא המנכ"ל של החברה וכשהחבר'ה שלו הזמינו אותי הם הוסיפו לו שיהיה מעניין - אז הוא בא לשמוע. <br/> ושהסוף של הדברים שלי היה מצויין ושהוא מאוד נהנה. <br/> אז אחרי שהסמקתי והנהנתי בתודה הזמנתי אותו להצטרף לחלקים הראשונים של הסדנא הנוספת שתתקיים שם איתי בשבוע הבא. <br/> נפרדנו בחיוך. <br/> וככה סגרתי את השבוע הראשון של השגרה. <br/> ואם ככה נראית שגרה- אז אותה אני מבקשת לי. <br/> מפגשי ללבות פתוחים , אוהבים, מחזקים מושלמים וגם... משלמים :) <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> קצת ממה שהלב שלי אסף בעדשה השבוע.. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> הנה השיר שהקראתי במפגש בתחילת השבוע <br/> שתהיה שנה טובה על כולנו. <br/> תגידו אמן. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> הַשָּׁנָה הַזֹּאת תַּעַבְרִי בָּהּ בַּדֶּלֶת <br/> כְּשֶׁלְּרֹאשְׁךָ כִּתְרֵךְ הַשָּׁבוּר </span> </span> </p> <p> <span> <span> מֵהַפַּעַם הַהִיא בָּהּ נֶאֱלַצְתְּ לְהִתְכּוֹפֵף בְּאַחַת, <br/> כְּדֵי לְהָגֵן עַל הַלֵּב מֵחִצֵּי תַּרְעֵלָה. <br/> הַשָּׁנָה הַזֹּאת תַּעַבְרִי בָּהּ בַּדֶּלֶת </span> </span> </p> <p> <span> <span> כְּשֶׁרַגְלַיִךְ שְׂרוּטוֹת, <br/> מִשִּׁבְרֵי הַזְּכוּכִיּוֹת שֶׁנִּפַּצְתְּ בִּצְמִיחָתֵךְ. <br/> הַשָּׁנָה הַזֹּאת תַּעַבְרִי בָּהּ בַּדֶּלֶת </span> </span> </p> <p> <span> <span> עִם גְּלִימָתֵךְ הַקְּרוּעָה מִמִּרְדָּפִים אַחֲרֵי  הָרוּחַ <br/> ַהַזֹּאת הַנּוֹשֶׁבֶת בָּךְ, בְּעַצְמוֹתַיִךְ, בִּשְׁלִיחוּתֵךְ. <br/> הַשָּׁנָה הַזֹּאת תַּעַבְרִי בָּהּ בַּדֶּלֶת <br/> שְׁבוּרָה, פְּצוּעָה, עֲיֵפָה <br/> מְחַיֶּכֶת <br/> יוֹדַעַת <br/> כִּי כְּשֶׁתַּעַבְרִי בָּהּ בְּדֶלֶת </span> </span> </p> <p> <span> <span> תִּזְדַּקֵּף קוֹמָתֵךְ, יִתְיַשֵּׁר כִּתְרֵך <br/> ְיַגְלִידוּ פְּצָעַיִך <br/> ְוְכֹל הַסְּדָקִים כֻּלָּם </span> </span> </p> <p> <span> יָשִׁירוּ לָךְ שִׁיר הַלֵּל. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20230821_141414-a2d90cdc.jpg" alt=""/> </div> Thu, 07 Sep 2023 10:24:54 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postdb43a93c בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post1d2765bc <div data-rss-type="text"> <p> <span> יוני רכטר הרגיש שר למילותיו של עלי מוהר המוכשר  : </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> ילד הולך לו ברחוב <br/> בבוקר בהיר של תשרי <br/> אל בית הספר שוב יוצאים הילדים <br/> גבר הולך אחריו <br/> משגיח, רואה - לא - נראה <br/> ורק אחר כך הוא עומד שם ורואה  <br/>   <br/> איך עוד שנה פה נפתחת <br/> כמו כל שנה, בסתיו, <br/> איך בן הולך לו לבד <br/> ואב בעקבותיו  <br/>   <br/> גבר רואה בחשאי <br/> איך בנו נכנס לכיתה <br/> גבר עומד כמו ילד שנשאר בחוץ <br/> וכבר שרים שם בפנים <br/> שיר של שנה חדשה <br/> הו איך הכל מתחיל פה שוב מהתחלה -  <br/>   <br/> שוב הם שרים על הגשם <br/> שוב הם שרים על סתיו <br/> ועל הלוח עולות שוב אותיות הכתב  <br/>   <br/> (א.ב.ג.ד.ה.ו.ז.ח.ט.י.כ.ל.מ.נ.ס.ע.פ.צ.ק.ר.ש.ת.)  <br/>   <br/> גבר באמצע הבוקר <br/> גבר בלב חייו <br/> על יד גדר של בית ספר לבדו ניצב <br/> והוא זוכר שאביו <br/> פעם הלך אחריו <br/> הוא מנסה לשמוע את קול צעדיו  <br/>   </span> </span> </p> <p> <span> <span> אך הילדים עוד שרים </span> </span> <span> <br/> שיר על יורה וחצב, <br/> וגם שפתיו של גבר לוחשות עכשיו: <br/> גם אם אלך בגיא צלמוות <br/> הן לא אירא, <br/> גם אם אפול פתאום <br/> יאמר לבי שירה  </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> כל עוד עולה הבוקר <br/> כל עוד נכתב הלוח <br/> כל עוד הולך לו בן <br/> ואב בעקבותיו <br/> כל עוד שרים הילדים <br/> על שנה חדשה <br/> כל עוד הכל מתחיל פה שוב מהתחלה  <br/>   <br/> </span> <span> כל עוד הים מתעורר <br/> כל עוד הרוח עולה <br/> כל עוד על שחור הלוח <br/> תתנוסס מילה </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> השיר הזה מתנגן לי תמיד יחד עם הראשון בספטמבר... זו לגמרי היתה כוונת המשורר והוא הצליח בגדול.. <br/> התיאור הכל כך חי של ההורים שאנחנו עם כל החרדות שלנו והדאגות האינסופיות <br/> על ההתרגשות הילדית המיוחדת הזאת מהיום הראשון ללימודים </span> </p> <p> <span> על משמעותה של התחלה חדשה <br/> על כוחו של השחר העולה </span> </p> <p> <span> <span> הן במובנים הברורים והן המופשטים - קשה שלא להתרגש לנוכח ההתחדשות הזאת שתפרוץ אלינו <br/> בעז"ה ובעזרתם של ארגוני המורים ולהקתם ... </span> </span> </p> <p> <span> ואז כשהשחר הזה יפציע - כולנו נדפדף ונתרגש מתמונות ילדים עם ילקוטים , קטנים כגדולים , <br/> התרגשות כזאת שנראית רק בימי הפורים בהרחבה ובסלחנות בכל הקבוצות ובכל המדיות. </span> </p> <p> <span> <span> אז בין אם אתם שולחים ילדים למסגרות בראשון לספטמבר, או נכדים , או רק מציצים על ילדי השכנים , <br/> קבלו ממני </span> </span> <span> כמה טיפים לצילום </span> <span> <span> בבוקר המרוגש הזה : </span> </span> </p> <ul> <li> <span> <span> צלמו </span> </span> <span> בגובה העיניים </span> <span> <span> - תתאימו את גובה המצלמה לגובה העיניים של המצולם (ככה הפרופורציות של הילד יישארו מותאמות לגודל האמיתי שלו ולא יתקבלו עיוותים..) </span> </span> </li> <li> <span> שימו את ה </span> <span> פוקוס </span> <span> <span> </span> </span> <span> על העיניים של המצולם - בסלולרי אנחנו עושים פוקוס ע"י לחיצה על המסך באזור המבוקש (במקרה זה העיניים/גשר האף) . חצי לחיצה יופיע לנו עיגול, ואז עוד לחיצה הוא ישנה את צבעו לצהוב. ככה תבטיחו שהפנים של המצולם יהיו חדות וברורות. </span> </li> <li> <span> תרחיקו את המצולם מ </span> <span> הרקע </span> <span> <span> - לפחות חצי מטר מהקיר / עץ / מה שתבחרו.. ככה תכניסו קצת עומק לתמונה ואת הטשטוש שאתם מאוד אוהבים. </span> </span> </li> </ul> <p> <span> <span>         אופציה נוספת להשגת הטשטוש הזה במונח המקצועי שלו : בוקה , לצלם במצב דיוקן / פורטרט. </span> </span> </p> <ul> <li> <span> כשאתם מצלמים כמה ילדים </span> <span> <span> יחד </span> </span> <span> - תדאגו שהעיניים של כולם יהיו פחות או יותר באותו הגובה. ככה תבטיחו שכולם יהיו בפוקוס. </span> </li> </ul> <p> <span>         עדיף שהגבוהים ירדו על הברכיים מאשר יתכופפו עם חיבוק גמלוני כזה שמועך את הנמוכים. </span> </p> <ul> <li> <span> <span> תצלמו גם </span> </span> <span> חצי גוף </span> <span> <span> - זה נותן דגש לפנים, ומשאיר לנו מזכרת מהתום הזה לפני שהם משתנים לנו ומתחצ'קנים לנו :) </span> </span> </li> <li> <span> <span> אם אתם רוצים שיראו גם את </span> </span> <span> הילקוט </span> <span> <span> המושקע ולא רק את הילד - תורידו את הילקוט מהגב, ותניחו אותו על הרצפה ליד הילד, זה עדיף מזוויות שהילד מסתובב כשהתיק על הגב ואז אנחנו מאבדים חצי הבעה.. </span> </span> </li> <li> <span> תחייכו, תנשמו , תסלחו </span> <span> <span> להם אם קימטו את הבגדים או ריחפו על הציוד.. הם היו חודשיים ארוכים בחופש.. </span> </span> </li> </ul> <p> <span> <span> אה, והכי חשוב. </span> </span> <span> <span> תשלחו לסבא וסבתא. תעשו להם נחת.. </span> </span> </p> <p> <span> <span> שנת לימודים פוריה ומוצלחת. </span> </span> </p> <p> <span> ממני, ומיעלי שעולה לכיתה ד' אבל כאן בתמונה היא רגע לפני ג'... </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/WhatsApp+Image+2023-08-29+at+17.03.33.jpeg" alt=""/> </div> Tue, 29 Aug 2023 14:33:01 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post1d2765bc בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/shake-it-shake-it <div data-rss-type="text"> <p> <span> לא האמנתי כמה פשוט זה יהיה . </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> לערבב.  <br/> אז התחלתי לערבב, וקצת התמכרתי.. </span> </p> <p> <span> התחלתי לערבב יוגורט עם בננה ושיבולת שועל, קישטתי קצת בזרעי צ'יה וכדי לתת גוון של בריאות הוספתי כמה עלי חסה, </span> </p> <p> <span> התחלתי לערבב את הצלוליטים שלי במינונים קטנים של שחייה בבריכה ביתית בחצר בעזרת גומיה שמחזיקה אותי במקום , בהליכה מסביב לישוב עם עיניים נפוחות משינה, </span> </p> <p> <span> התחלתי לערבב את הרצונות שלי עם רשימת משימות מדוייקת לפי ימים ושעות , </span> </p> <p> <span> התחלתי לערבב את החלומות שלי עם המציאות , </span> </p> <p> <span> וגיליתי שהעולם יכול להיות אחרת , </span> </p> <p> <span> בשביל אלו המערבבים. </span> </p> <p> <span> כי לשמור על כל דבר במקום שלו – משאיר לי את אותו הדבר.  <br/> היוגורט נשאר מצ'עמם  <br/> הצלוליטים משאירים חותם </span> </p> <p> <span>  הרצונות נשארים בחלק האחורי של המוח </span> </p> <p> <span>  החלומות נשארים במגירה   </span> </p> <p> <span>  והמציאות ... נו.. נשארת כמו שהיא... לא מספיקה ולא מספקת. </span> </p> <p> <span>  מזכירה לעצמי שאני צריכה לשים לב טוב טוב ולהשאיר את התירוצים במקום שלהם. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  לא לערבב אותם עם שום דבר ממה שאני רוצה להצליח להשיג, כי התירוצים האלה, יש להם נטייה מיוחדת משלהם – </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> הם משתלטים עליי. ואז לא משנה מה אני מערבבת עם מה - </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אני תמיד נשארת עם תירוץ ביד. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הבוקר בהליכה חשבתי לעצמי שזה היה נחמד אם היה כאן בדרך הזאת ספסל...  <br/> ולא כי התעייפתי, ולא כי היה שם נוף יוצא מן הכלל ,  <br/> פשוט כי אני אוהבת ... לשבת. <br/>   אני גם מאוד אוהבת לזוז.  <br/> אז גם את זה אני מערבבת . </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אני זזה עד למקום שנראה לי נחמד לשבת שם – ומתיישבת.  <br/> אלו יהיו בד"כ מקומות עם הרבה תנועה ועניין שיגרמו לי לשבת שעות מול העולם . <br/> ככה אני מרגישה שאני זזה, שאני מתערבבת עם החיים, כשבפועל אני בס"הכ... יושבת. <br/> והמחשבות שלי מתערבבות עם המציאות. <br/> אז ערבבתי את האהבה שלי לשבת עם הרצון שלי לשנות , והוספתי גם את הכישרון שלי לצלם עם הרצון שלי להביא מבט חדש על התופעה הזאת שלי לשבת..  <br/> וחשבתי שזה יהיה נחמד אם אאסוף בשיטוטים שלי בעולם תמונות של פינות ישיבה.  <br/> אז הנה התמונה הראשונה שאספתי בדרך הביתה הבוקר.  <br/> וערבבתי גם את החיפוש בגוגל תמונות כדי להביא לפניכם את המקבץ הבא. </span> </p> <p> <span> תשבו על זה קצת ואל תשכחו לערבב מדי פעם. שלא תידבקו לספסל. סוף אוגוסט, חםםםם </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20230823_071224.jpg" alt=""/> </div> Wed, 23 Aug 2023 08:04:01 GMT https://www.yaarityair.co.il/shake-it-shake-it בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post62ac6fe0 <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> לילדים שלי יש שתי אמהות. </span> </span> </p> <p> <span>  כך גיליתי לאחרונה.  <br/> יש את זו החולמת , המתכננת , השולטת בלו"זים של כולם . <br/> זאת שדואגת שיהיה , ויהיה בשפע, ומג'נגלת את החיים.  <br/> זאת שמבטיחה שתמיד יהיה כיף והנאה, וטעים ונעים. וביחד.  <br/> זאת שאין לה מחירים לחשב ואף פעם אין לה מה להפסיד.  <br/> יש להם אותה. את האמא הזאת.  <br/> ויש להם אותי.  <br/> זאת המנסה להגשים את החלומות בהתאמה ללו"ז ולתקציב <br/> בהתחשב במזג האוויר החיצוני ובתנועות הנפש הפנימיות. <br/> יש להם אותי שמנסה למרות החום לא להזיע ולשמור על קור רוח. <br/> יש להם אותי שמבטיחה שוב ושוב למלא את משאלות האמא ההיא החולמת  <br/> אך תמיד זה משפריץ בצעקות , ובלחץ ובשאיפות נשיפות שאיפות. </span> </p> <p> <span> ניסיתי להבין מתי נכנסה להם האמא השניה הזאת לחיים, ומה קרה שאני כבר לא הבלעדית ואיך בכלל שיחררתי שליטה ונתתי לדמות אחרת להיות עבורם מופת ומגדלור  <br/> והבנתי שזה קורה בכל קיץ , בכל חופשה, בכל פעם שמזיזים לי את המסגרת ומרחיבים את החופש לפעול לנפוש ולנוח. אז היא נכנסת לתמונה במלוא המרץ ומשנה את כל הההרגלים , פורצת את כל הגבולות והסייגים, ומבטיחה את הבטחות העולם כולו. כאילו אין בעוד ארבעה שבועות שוב חופש.  <br/> והכל חייב להיות תמיד כאן ועכשיו ומהנה ושובב.  <br/> וכמה שניסיתי להיות "היא" , עדיין נתקעתי עם הזאתי  שהיא "אני".  <br/> המתעייפת , המרצה, שמאוד מאוד רוצה אבל לפעמים מפשלת ולא מדוייקת , ולפעמים יוצא לה עקום  <br/> ואין דרך ליישר את זה ואין דרך לייפות את זה וגם למתוח חיוך מזוייף לא עוזר וגם לא לשתוק, כי יש שתיקות רועמות לזאתי שהיא "אני" כי זאתי , "ההיא" , לא מפריע לה מה שלא חשוב באמת. <br/> היא מצליחה לראות ללב ולא לכוון לבטן הרכה. והיא יודעת תמיד לצאת האמא הטובה. <br/> ובדיוק כשכבר התייאשתי מזאתי שהיא  "אני" ורציתי לכוון נגדה אצבע מאשימה  <br/> שמעתי שיחת מסדרון  <br/> בין בעלי לבת הגדולה – נלך ונבוא, ונעשה ונאכל ונהנה,  <br/> ומעבר למשקוף הצצתי ושאלתי – סליחה, אבל מה עם התוכנית ההיא, שהבטחת ל"זאתי" ?  <br/> ואז חזר בו באחת וסייג את דבריו : כמובן רק אם התוכניות לא יסתרו אחת את השניה וננסה להתחשב שכל הלו"ז יתקיים בהתאמה כי יש פה הבטחה ויש פה תכנונים קודמים <br/> ואז הבנתי שלילדים שלי  <br/> יש לא רק שתי אמהות אלא גם שני אבאיים.  <br/> וקצת נרגעתי . </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> במסגרת מה שקרוי "חופשת קיץ משפחתית" יצאנו (לא בחוכמה רבה) <br/> לקמפינג על שפת הנחל. <br/> היתה אווירה מצויינת עם החברים והמים היו קרירים בדיוק כמו בכל שנה <br/> אבל התנור השמיימי עבד בטורבו </span> </span> </p> <p> <span> <span> והתאדנו מחום ... <br/> הנה קצת תמונות שירעננו לכם את מה שנשאר מהשרב הגדול.... <br/> ואם מדי פעם אני ממליצה לכם לנסות את זה בבית - הפעם רק אוסיף - תדאגו שיהיה </span> </span> </p> <p> <span> לכם מזגן :) <br/> </span> </p> </div> Thu, 17 Aug 2023 12:22:55 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post62ac6fe0 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post502816bf <div data-rss-type="text"> <p> <span> לפני שבועיים שעון היד שלי החליט שהוא יוצא לחופשה לא מוגדרת.  <br/> בגלל שהוא לא נתן לי שום התראה מראש פיטרתי אותו לצמיתות. <br/> אני פריקית של זמן. אני מסתכלת בשעון הרבה פעמים יותר ממה שבעצם צריך.  <br/> נראה לי שזה מה שהתיש אותו.  <br/> החיבור של ימים ארוכים , ריבוי משימות, חוויות, טיולים ופעילויות קיץ פשוט גרם לו מראש לוותר על החיים שלו.  <br/> החלטתי שאם הוא לא בעניין להילחם על עצמו – אני בטח לא אלחם עליו והתוצאה...  <br/> כבר שבועיים מסתובבת נטולת שעון על היד.  <br/> צמודה כמובן לשעון של הסלולרי.  <br/> אבל אז.. באה שבת. ומה יהיה? איך אדע מה השעה בכל רגע נתון ?!  <br/> איך אדע כמה דקות עברו מהפעם האחרונה שהסתכלתי בשעון כשאני עדיין באמצע אותה הכתבה ..? </span> </p> <p> <span> השעון שבסלון עוזר כשאני בסלון, אבל בבוקר מוקדם, או בלילה, איך אדע מה השעה כשאני מתעוררת לפתע ?  <br/> אל תשאלו למה בכלל אני צריכה לדעת מה השעה באמצע הלילה כשאני מתעוררת לפתע או באמצע כתבה מרתקת ככה שתהיה, אין לי תשובות לשאלות המשמעותיות האלו באמת &#55357;&#56842; </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אז לקחתי את השעון של יעלי, צבעוני כזה , מעלה חיוך, למרבה ההפתעה גם היה לי נוח על היד עד כדי כך שיצאתי איתו מהבית בלי משים ואפילו לא היה שבת !  <br/> ככל שעוברים הימים אני כבר מורגלת בזמנים ויודעת להעריך כמה דברים אני יכולה לעשות מהרגע שהפעלתי מכונת כביסה או מדיח עד לסיומם, והצורך להביט בכל רגע בשעון יורד ויורד..  <br/> מזל שהטיימר של הסלולרי עוד לא התייאש ממני, או אז באמת חבל לי על הזמן.... </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> קצת ממה שעבר לי בעדשה בזמן האחרון-מקומות שמעבר לזמן </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> ועוד קצת חוויות בתמונות </span> </p> </div> Wed, 09 Aug 2023 07:53:58 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post502816bf בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postea553e51 <div data-rss-type="text"> <p> <span> אם להודות על האמת , ביום ראשון בבוקר כבר הסתדרו לי כל המילים בשורות, שורות. <br/> שום ארוע חריג לא נרשם במהלך השבוע שיכל להסיט אותן ממסלולן. <br/> ובכל זאת , עדיין, ביושבי אל מול הדף הלבן , לא הצלחתי לדוג אותן ממעמקי הראש שלי... <br/> שלחתי פתיונות שיקפיצו לי אותן אחת אחת לפי הסדר, השמעתי להן קולות מרגיעים, <br/> אבל הן בשלהן, שטות במעמקים ומסרבות לעלות בחכתי... <br/> הבטחתי להן שלא אכה בהן חזק , ועוד הבטחתי להן חיים גם מחוץ לתהום שבראשי , <br/> חשבתי שזו תהיה הבטחה אטרקטיבית עבורן להמשיך ולשוט במי-ראש של אחרים.. <br/> אך התבדיתי. <br/> למזלי - יש לי באמתחתי כמה תמונות שיכולות להעביר את המראות, הריחות, הצבעים, הקולות ולספר את הסיפור במקומן... <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> מעשה שהיה כך היה .... </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> ועוד קצת סיפורים בתמונות מהנמל... </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> והסיפור יסתיים עם האיש הנחמד שנכנס לי לתמונה ונעלם באור השמש החזק ... </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_2714.jpg" alt=""/> </div> Thu, 03 Aug 2023 06:28:41 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postea553e51 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post1aa6604f <div data-rss-type="text"> <p> <span> בשישי עוד הייתי בסדר.. <br/> החיילים חזרו הביתה והלב התרחב ועלה על גדותיו, אכלנו בשר בגעגועים וייאוש מהדגים... </span> </p> <p> <span> בשבת אחר הצהריים כבר הרגשתי את זה מטפס לי לגרון וסותם לי את האף. </span> </p> <p> <span> צינון כבד השתלט עליי. מלווה בסופות שיעולים קטנות.. </span> </p> <p> <span> <span> עם צאת השבת – פתחתי יומן וביטלתי את כל הלוז של ראשון. <br/> נשארתי במיטה עד שהיה לי מעיק ,עברתי לספה ... <br/> הרשיתי לעצמי להיות חולה ואיפשרתי לגוף להתחזק , מסתבר שגם לתסמינים התחשק להתחזק .. </span> </span> </p> <p> <span> <span> נו, מדינה חופשית וזה.. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ביום ראשון בערב הכפלתי את מספר האקמולים.. בשני היתה לי פגישה עסקית שלא הסכמתי לוותר עליה.  <br/> חרף נסיונות ההשתלטות של השיעול על עצמות המוח שלי , השכמתי קום , עליתי על הרכב , שתקתי בפקקים וקיימתי את הפגישה החשובה.  <br/> הגעתי בצהריים מותשת וחולה חזרה לספה עד שנהיה לי מעיק ועברתי למיטה. <br/> כמובן שאת הלוז של שלישי ביטלתי כבר בדרך הביתה. מי שלא מקשיב לגוף משלם מחירים... </span> </span> </p> <p> <span> בשלישי כבר היתה לי הקלה מסויימת עם הצינון אבל השיעול , התעקש להתנחל ובקצב מטורף , כאילו אין מחר שהוא יכול לדפוק לי את הלוז שוב, דפק לי את השינה ולכל הסובבים את החשק לחיות ( הם מצידם לא אמרו כלום אבל אני משערת שאם הייתי במקומם ככה הייתי מרגישה...) </span> </p> <p> <span> היה שם איזה רגע בשלישי שגרם לי לחזור אחורה בזמן... לימי הקורונה העליזים.  <br/> אולי זה השאלות של בני המשפחה המודאגים אם בדקתי קורונה ( לא. ואם כן – איך זה יועיל לי בחיים..? )  <br/> אולי זה ההתחפרות על הספה עם שמיכות ומזגן 24/7 </span> </p> <p> <span> <span> אולי זאת הטלוויזיה שעברה דירה מפינת המשפחה לכסא בסלון </span> </span> </p> <p> <span> ואולי זאת סתם תחושה פנימית ש </span> </p> <p> <span> <span> אין לאן ללכת , כי חם גיהנום בחוץ, </span> </span> </p> <p> <span> <span> אין סיבה לחגוג כי תשעת הימים וגם המצב החברתי לאומי לא משהו מרומם , </span> </span> </p> <p> <span> <span> אין אנרגיות בגוף כי השיעול הזה משתלט על הריאות והנשימה , </span> </span> </p> <p> <span> <span> אין מתוקים להתנחם בהם (המחיר של מעבר תזונתי) </span> </span> </p> <p> <span> <span> אין בשר, אין יין , ואין... </span> </span> </p> <p> <span> כאילו אין אור בקצה המנהרה... </span> </p> <p> <span> <span> אז הכנסתי אותן בכוח, את המחשבות על האור. והתחלתי לדמיין איך כשאני יוצאת מזה אני קונה מתנות לכולם , אבל זה נהיה לי לא חסכוני, אז עברתי לתכנון חופשה קצרה מיד כשאתאושש, וזה היה גם לא חסכוני ומסתבר שביולי-אוגוסט זה גם לא הגיוני , </span> </span> </p> <p> <span> אז חזרתי לתכנן יציאה קטנה מהבית, לבושה ומאורגנת , נטולת פיג'מה, שמיכת משבצות וטישיו צמוד לאף אל עבר אחד מבתי הקפה הקרובים  <br/> וזה עודד את רוחי. <br/> קצת.  <br/> ועם הקצת הזה התעוררתי לבוקרו של רביעי שהיה ריק מתוכניות כי ערב ט' באב, ואז יגיע הצום , שגם ככה מוריד את האנרגיות מתחת לאפס,  <br/> ועד שכל אלו יעברו התנחמתי שעוד רגע תגיע שבת , והחיילים יחזרו שוב ונחגוג יום הולדת ונאכל בשר ונשתה יין ונחגוג את החיים  <br/> ואולי זה יהיה לא חסכוני ולא הגיוני אבל זה יהיה מאוד בריא. ושמח. ומלא אור. <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20230725_175202.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> בואו נדבר על אור </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <span> המושג צילום, או Photography בלעז הוא שילוב של שתי מילים מהשפה היוונית - פוטוס (Photos - אור) וגרפה (Graphe - רישום או איור). </span> </span> </p> <p> <span> לפיכך, צילום הוא בעצם ציור באור. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> אחד הדברים הכי חשובים בצילום הוא להבין את האור. </span> </span> </p> <p> <span> <span> מי שמבין את האור , איך הוא נופל, מה ההשפעה שלו בכל זווית , ידע ליצור באור תמונות טובות יותר ממי שלא ישים לב לאור ומה ההשפעה שלו על התמונה. <br/> אנחנו אוהבים אור, אוהבים בהיר. ולפעמים זה גורם לנו לטעות ולא לשים לב לאור שנכנס לנו לתמונה. <br/> הימים ימים חמים, מאוד, אבל כולנו יוצאים ומטיילים , ולאו דווקא בשעות שבהן נוח לצלם. </span> </span> </p> <p> <span> ריכזתי עבורכם כמה דגשים חשובים לצילום באור : </span> <span> <br/> 1. שימו לב שלא נכנסות לכם קרני אור שיסיטו את הפוקוס מהנושא. העין נמשכת לאור, לבהיר, תזכרו. </span> </p> <p> <span> <span> <br/> 2. שימו לב שהצל שלכם / של המצלמה לא נכנס לתמונה (אלא אם כן זה חלק מהעניין בתמונה) <br/> <br/> 3. כשאתם מצלמים מישהו על רקע של אור חזק (כמו שקיעה) יש לשים לב שהשמש או מקור האור החזק יהיה מצדדיו מעט לא בדיוק מאחוריו ( דמיינו שעון , מקמו את הנושא במספר 12 ואז תזיזו אותו כך שהאור יהיה  במספר 10 או 2) </span> </span> </p> <p> <span> <br/> 4.שימוש בצל נותן עומק לתמונה. תכניסו אותו במקומות שיכולים להדגיש את הנושא ולתת עניין נוסף. <br/> <br/> </span> </p> <p> <span> 5. והכי חשוב- תביאו את האור שלכם איתכם. <br/> אל תצלמו כי כולם מצלמים , אל תצטלמו במקומות מסויימים כי כולם מצטלמים שם, לא סתם אתם זה אתם ואני זו אני והם זה הם. <br/> יש לנו אור מיוחד. <br/> תפיצו אותו. גם בתמונה. </span> </p> <p> <span> תשימו לב לפרטים , מה מושך לכם את הלב ואת העין, <br/> ותנו לזה מקום של כבוד ואהבה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אם קראתם את החלק הפותח של הטור הזה הבנתם שלא יצא לי להסתובב הרבה השבוע <br/> הנה כמו תמונות בעיבוד לשחור לבן שאני מאוד אוהבת .תהנו.  <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0207-336f997f.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/FB_IMG_1611036585884.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/FB_IMG_1611036589376.jpg" alt=""/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/FB_IMG_1611036595726.jpg" alt=""/> </div> Wed, 26 Jul 2023 08:00:50 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post1aa6604f בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post264ca0da <div data-rss-type="text"> <p> <span> ראש חודש אב הגיע </span> </p> <p> <span> ואיתו הטבעת מתהדקת. </span> </p> <p> <span> מצור שהתחיל לפני כמעט שבועיים </span> </p> <p> <span> בצום יז' בתמוז  </span> </p> <p> <span> <span> והולך ומיציר, עובר דרך מיצרי ראש חודש אב, תשעת הימים, </span> </span> </p> <p> <span> חוצה את השבוע שחל בו ויסתיים , יש המאמינים בגאולה שלמה, בצום ט' באב. </span> </p> <p> <span> גם אני מאותם המאמינים. </span> </p> <p> <span> אמנם לא הייתי כאן ממש כשחרבו שני בתי מקדש , באותו היום, בהפרש של שבעים שנה.  </span> </p> <p> <span> שניהם.  </span> </p> <p> <span> באותו היום. </span> </p> <p> <span> אין סמלי יותר מזה. </span> </p> <p> <span> <span> המקום שאיחד, קירב, קידש, בית תפילה לכל (!) העמים , </span> </span> </p> <p> <span> פעמיים </span> <span> <span> נלקח מאיתנו בשל היותנו לא זכאים. </span> </span> </p> <p> <span> לא זכאים לקדושה ?  </span> </p> <p> <span> לא זכאים להנהגה אלוקית ?  </span> </p> <p> <span> לא זכאים לאחדות מקרבת ? </span> </p> <p> <span> לא זכאית לראות כהנים בעבודתם ולשמוע לוויים בנגינתם ?  </span> </p> <p> <span> אין לי מושג. אין לי מושג בחשבונות שמיים, </span> </p> <p> <span> בקושי רב בחשבונות פה , על פני האדמה, אני מצליחה לתפוס בשכלי דבר או שניים. </span> </p> <p> <span> ולצערי כי רב,  </span> </p> <p> <span> ההרגשה שהתעוררתי איתה, הבוקר, </span> </p> <p> <span> ראש חודש אב, </span> </p> <p> <span> היא שאולי אולי גם השנה, בט' באב נהיה חסרים. <br/> נהיה חסרים את הגאולה שאני כל כך מאמינה ומייחלת לה. </span> </p> <p> <span> <span> אולי המסך השחור שיש לי על העיניים המאמינות נהיה עבה עד כדי מציאותי, </span> </span> </p> <p> <span> אולי המנוע הפנימי שלי לא חזק כמו שחשבתי שטיפחתי אותו להיות <br/> אולי המנוע הפנימי שלי חלש מלהכיל את כל מה שמתרחש פה סביבנו בארץ הקודש האהובה שלנו. </span> </p> <p> <span> <span> ואולי זה פשוט ככה. </span> </span> </p> <p> <span> זה מה שצריך להיות. </span> </p> <p> <span> <span> עד אז אני אמשיך לתדלק את המנועים הפנימיים שלי </span> </span> </p> <p> <span> בתקווה שיהיה לי מספיק כח לפזר את מסך הערפל הכהה מעל עיניי </span> </p> <p> <span> <span> ואתחזק ואאמין שהלוואי הלוואי שבט' באב הקרוב הבא עלינו לטובה, </span> </span> </p> <p> <span> לא נצטרך לצום ונידחס בפקקים בדרך לירושלים הקדושה. </span> </p> <p> <span> תגידו אמן. </span> </p> <p> <span> לכו תדעו... </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> למה התלבטתי אם לפרסם את הטור הזה </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ומה הטיפ הכי חשוב בצילום בעיניי </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> הטקסט שקראתם למעלה הוא חלק ממה שמרכיב ומורכב בנפש שלי. <br/> יש בכל אחד מאיתנו הרבה יותר חלקים פנימיים , שאנחנו מטפחים / מתמודדים איתם בינינו לבין עצמנו, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> בינינו לבין בוראנו, מאשר חלקים חצוניים שאנחנו מתמודדים איתם בינינו לבין הסובבים אותנו. <br/> בימים האחרונים אני שמה לב למשאלות הלב שלי, איך הן באות לידי ביטוי בתפילות שלי, במעשים שלי, בכוונות שלי. <br/> ולפעמים , לא נעים להודות, יש פער. יש פער בין מי שאני רוצה להיות לבין מי שאני. <br/> יש פער בין מי שאני </span> <span> <span> </span> </span> <span> רוצה </span> <span> <span> </span> </span> <span> להיות לבין מי שאני </span> <span> <span> </span> </span> <span> מסכימה </span> <span> <span> </span> </span> <span> להיות. <br/> אני חושבת שאנחנו נולדים עם הפער הזה, אבל זה נושא לטור אחר.. <br/> ובדרך הזאת , שנקראת "חיים" , אנחנו חותרים להשלמת הפער. <br/> חותרים לאיחוי הסדקים. <br/> ובדרך נפערים בנו עוד ועוד , ובדרך נשברים לנו קצת מכאן וקצת משם, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ופעולות האיחוי והריפוי נהיות מורכבות יותר. <br/> בעיניי, <br/> הטיפ לחיים מאושרים הוא "פשוט" להסכים להיות מי שאתה. עם כל הפגמים והפערים בין החלומות למציאות. עם כל ההבנה והקבלה של המסע שאתה צריך לעבור. </span> <span> <span> </span> </span> <span> <br/> </span> <span> וזה גם הטיפ הכי חשוב בעיניי בצילום. </span> <span> <span> <br/> להסכים להיות מי שאתה. <br/> זה אומר להסכים לצלם גם אם המצלמה שלך "דפוקה" , להסכים לנסות ולהעיז גם אם "כולם מקטרים על התמונות שאני מצלם אותם" , <br/> להסכים לנסות עם ברכיים כואבות ,או עם גב זקוף שלא מצליח להתכופף או עם שערות שנתקעות בכל עץ <br/> או שהשמש צורבת בך יותר מבאחרים, או עם האצבעות השמנות שלך שלא מצליחות להתמקד עם הכפתור.. <br/> להסכים להיות אתה. </span> </span> </p> <p> <span> עם ה </span> <span> מבט הייחודי שלך </span> <span> <span> </span> </span> <span> <span> בעולם. </span> </span> </p> <p> <span> ולהביא אותו בתמונות. <br/> אין אושר גדול מזה. <br/> תנסו את זה בבית. <br/> ככה מרגישים גאולה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> התמונות השבוע- התמונות הן מהעבר, לכבודה של ירושלים החסרה, בתפילה לגאולה שלמה במהרה. </span> </p> <p> <span> תגידו אמן. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 20 Jul 2023 06:09:59 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post264ca0da בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postcdc2b31b <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> רגע לפני שסוגרת שבוע עמוס ופורה, תודה לאל, יושבת עם עצמי לסדר את התמונות לטור הזה. <br/> ההתחייבות העצמית לצלם תמונה בכל יום נהייתה לי כבר הרגל, ועם כל שבוע שעובר ואני מצליחה לצלם לפחות תמונה אחת ביום , אני מרגישה את המבט שלי על החיים משתנה. לטובה. <br/> אני יודעת להבחין מתי פורחים ניצנים חדשים בעציצים, </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני פתאום שמה לב לשפע שמקיף אותי וכמה שזה לא מובן מאליו <br/> אני מצליחה לשים לב לשינויים ברחוב, בהתקדמות הבניה והתפתחות היישוב, </span> </span> </p> <p> <span> אני אפילו עוקבת באדיקות אחרי השדות בצד הדרך, <br/> אך לא מחייבת את עצמי לעצור שם אם זה לא עוצר לי את הנשימה מעצמו. <br/> שמתי לב פתאום על עצמי שלצלם את היומיום הפשוט עוצר לי את הנשימה לפחות כמו לצלם מרחבים עוצרי נשימה. <br/> ועדיין אני כמהה לשינוי הזה בנוף מדי פעם. <br/> יש פעמים שקפיצה קטנה לתל אביב עושה את כל ההבדל , יש פעמים שאפילו החוף הקרוב משנה לי את התמונה. <br/> ויש פעמים ש... כלום לא עוזר, אני ממשיכה לחכות לנופים הפתוחים בצפון או בדרום ולשקט המבורך הזה שמביאה איתו ההתבוננות מבעד לעדשה. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> אחת הסיבות שאני מגבילה את מספר המשתתפים בסדנאות שלי היא כי אני רוצה לייצר שיח עם המשתתפים. </span> </p> <p> <span> <span> השבוע שמעתי משפט אחד ששינה לי את התמונה. </span> </span> </p> <p> <span> לקראת סיום הסדנא ביקשתי מכל משתתף תובנה אחת שהוא לוקח איתו מהזמן המשותף הזה שהיה לנו יחד. <br/> "אני מוכנה להגיד" התנדבה ראשונה אשה מעל גיל 50.. <br/> "בשמחה, מקשיבה" עניתי לה. <br/> "בזכות הסדנא הזאת היום הבנתי - שהאמת היא סובייקטיבית". <br/> הלב שלי החסיר פעימה. באמת. <br/> והיא המשיכה: <br/> "הבנתי שכל אחד מהזווית שלו רואה אמת. והכל נכון. וזה רק עניין של נקודת מבט. וכולם צודקים". <br/> אחחח... כמה שהחיים מורכבים. ומפתיעים. <br/> והיום, חמישה ימים אחרי ששמעתי את המשפט הזה - <br/> הוא עדיין מהדהד לי בלב בצורה מיוחדת. <br/> איך שינוי קטן של הסתכלות דרך העדשה - לא מניפולציות, לא עריכה בפוטושופ, לא AI, <br/> איך בינה אמיתית של אשה שהגיעה לסדנת צילום בסלולרי , איך ההבנה על משמעות התמונה וההשפעה שיש לאופן בו אנחנו בונים את התמונה- <br/> ההבנה הזאת הביאה איתה בשורה גדולה <br/> והיתה שווה הכל. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> טיפ נוסף לצילום- בואו נתמקד. </span> </p> <p> <span> אחד הדברים שגורמים לנושא של התמונה לבלוט - זה הפוקוס שאנחנו שמים עליו. <br/> שמים עליו מילולית, לא רק בהתבוננות שלנו. <br/> המצלמה בסלולרי היא... מחשב. <br/> ואם נשאיר את ההחלטה לבחירת נושא התמונה בידי המחשב- לפעמים נתאכזב מהתוצאה. <br/> אז כדי להבטיח שהנושא שבחרנו אכן יבלוט בתמונה- <br/> אנחנו צריכים לשים עליו את הפוקוס של התמונה. <br/> בכך שאנחנו שמים עליו את הפוקוס אנחנו גורמים לשאר האלמנטים המופיעים בתמונה להיות פחות חדים, להיות מה שהם אמורים להיות - רקע תורם לתמונה. <br/> איך עושים את זה ? <br/> כשסידרנו את התמונה ובחרנו את הנושא ומיקמנו אותו בשליש- <br/> אנחנו נלחץ על המסך במרכז הנושא (אלא אם הנושא הוא בנאדם אז נלחץ על אזור העיניים) <br/> יופיע לנו על המסך עיגול לבן ובלחיצה ארוכה הוא יהפוך לצהוב. <br/> זה סימן שהפוקוס שלנו ננעל על הנושא <br/> ואפשר לצלם. <br/> אם נזיז את המצלמה לפני שצילנו - נצטרך לשים את הפוקוס מחדש. <br/> (יש מכשירים שאצלם הפוקוס הוא בצורת ריבוע) </span> </p> <p> <span> מקווה שהבנתם איך לעשות את זה, ואם לא- אתם תמיד יכולים לכתוב לי ואסביר בשמחה. </span> </p> <p> <span> עכשיו תוכלו להסתכל בתמונות שאספתי השבוע ולראות מה הנושא, ואיך הוא מופיע בשליש ומה המשמעות של הפוקוס בתמונה. <br/> </span> </p> <p> <span> <span> (תלחצו בתחתית על view more כדי להנות מכל התמונות) </span> </span> </p> </div> Wed, 12 Jul 2023 19:00:50 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postcdc2b31b בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postc1d9e410 <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> לכבוד הקיץ שהגיע.. כתבתי טיפ :) <br/> כולנו מרגישים בעומס הלחות , עומס הציפיות מהילדים לחגוג את החופשה הגדולה <br/> והילדים.. נו, הם צודקים. <br/> זה רק אנחנו המבוגרים ששבויים ב"חייבים" ו"לא כרגע" ו"המצב לא מאפשר" ו"אולי מחר נהיה שמחים יותר". <br/> הם מבחינתם , ובצדק בריא לחלוטין, רוצים הכל כאן ועכשיו. <br/> ואם אתם כמוני , מבוגרים שלא מוכנים להיות שבויים, וחושבים שהם יכולים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה (או מקסימום לקנות בדרך חזור אחת למחר) , <br/> אז אם אתם כמוני- בטח יצאתם איתם מהבית. <br/> לאנשהו, לזמן קצר ככל שיהיה, אפילו רק לקפה בלי מאפה, העיקר לצאת... <br/> בדרך בטח רציתם גם לצלם אותם, שיהיה למזכרת ליומן החופש הגדול שתעשו לקראת סוף אוגוסט.. <br/> מה ?? אתם לא מצלמים כל פעילות ויציאה ומזכירים להם בסוף שבוע / חודש / חופש - איזה כיף עשיתם יחד ?? <br/> תעצרו כאן ומיד. <br/> קבלו טיפ מקדים לטיפ שלי - </span> </span> <span> תצלמו חוויה אחת משותפת בכל יום ! </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <span>  </span> אתם הרי עושים משהו אחד משותף כל יום. גם אם זה רק ארוחת ערב, או הליכה בפארק ... <br/> פשוט תצלמו. <br/> ועכשיו לטיפ עצמו .. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> טיפ לצילום- שישנה לכם את התמונה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> תחלקו לשלוש. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> לא.. אין הכוונה לתשלומים... <br/> תחלקו את המסך לשלושה חלקים.  <br/> זה לא משנה אם תצלמו לאורך או לרוחב, אם תצלמו דומם או חי או אנשים - תחלקו את המסך לשלושה חלקים. <br/> את נושא התמונה תמקמו באחד השלישים הימניים או השמאליים/ בשליש העליון או התחתון. <br/> רק לא באמצע. <br/> הסיבה לכך היא כזאת : <br/> 1. זה מחייב אותנו לבחור נושא לתמונה. (כשזה ילד מלקק גלידה זה מאוד פשוט.. אבל כשאנחנו בטבע, או במרחב מרתק וצבעוני.. אנחנו כבר נדרשים להתמקדות בהתבוננות שלנו..) <br/> 2. כשאנחנו ממקמים את הנושא שלנו בשליש אנחנו משאירים לרקע מקום "לספר את הסיפור" שלנו. <br/> האם הילד אוכל גלידה בקניון ? בעגלת קפה ? בחניה ? ברכב ? <br/> כל רקע כאן יספר סיפור שונה לגמרי.. או שאולי הסיפור הוא אותו הסיפור ורק אתם בוחרים איזו זווית להציג בתמונה.. </span> </p> <p> <span> במצלמת הסלולרי יש כלי שיכול לעזור לנו לחלק את התמונה לשלישים. <br/> קוראים לו "קווי רשת" או באנגלית GRID </span> </p> <p> <span> <span> תבדקו בהגדרות המצלמה שלכם את האפשרות הזאת ותפעילו אותה. <br/> תראו שמסך המצלמה מסומן בקווים לאורך ולרוחב , 9 ריבועים. <br/> החלוקה הזאת תאפשר לכם גם לשמור על קווים ישרים בתמונה וגם לדאוג שהנושא שלכם יקבל מקום בשליש. <br/> הנה כמה תמונות, את חלקן בטח ראיתם פה פעם - כולן צולמו במסגרת טיולים עם הילדים, כאן, מתחת לאף...  <br/> תזכרו -  זה פחות משנה כמה יפה המקום שאנחנו נמצאים בו, משנה מה העין שלנו רואה ומה הסיפור שאנחנו רוצים לספר.  <br/> לאורך הקיץ אשתף בעוד טיפים לצילום שתוכלו ליישם בעצמכם במצלמת הסלולרי שלכם, <br/> ועד אז, אם עניינתי אותכם- תשאירו מילה או שתיים בתגובה ותעקבו :) </span> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> זה עובד נפלא גם בנופים : </span> </span> </p> </div> Fri, 07 Jul 2023 10:09:13 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postc1d9e410 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post2c01fc7a <div data-rss-type="text"> <p> <span> שמונה ימים מעבר לים גרמו לי לשתף איתכם שמונה תובנות לגבי חופשה. </span> </p> <p> <span> ויש כמובן גם יומן בתמונות. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> 1. </span> <span>       </span> <span> <span> הכחול הזה לא נמאס עליי לעולם. גם אם הוא יותר לח מרטוב, יותר רחוק מקרוב, יותר מלוח ממתוק, יותר רדוד מעמוק. </span> </span> </p> <p> <span> 2. </span> <span>       </span> <span> יש קסם בללכת לאיבוד בסמטאות עיר זרה. במיוחד כשאת אוחזת בעוגן שלך ביד אחת והכתף שלך נשענת על שלו . </span> </p> <p> <span> 3. </span> <span>       </span> <span> מזכרות ומתנות ביורו אני אוהבת מאוד. בעצם ככל שהן יותר לא שימושיות ככה ערכן הרגשי גובר בעיניי. </span> </p> <p> <span> 4. </span> <span>       </span> <span> לצאת לחופשה לפני שכולם בחופשה זה עושה לי שמח בלב במיוחד, <br/> הכל פתוח ופנוי (חוץ מעומס החום שמתנהל איך שבא לו ). </span> </p> <p> <span> 5. </span> <span>       </span> <span> מכל חופשה אני מעתיקה משהו אחד למימוש בשגרת היומיום. מהחופשה האחרונה לקחתי למלא את כניסת הבית בגרניום אדום ולצאת בשעות אחר הצהריים מהבית, סתם ככה, לשוטט בלי מטרה. שבוע אחרי ועדיין לא מימשתי אף אחד מהנ"ל.. מקווה להצליח. </span> </p> <p> <span> 6. </span> <span>       </span> <span> יש אינטנסיביות של חיים שנוחתים אליה ביתר שאת ומצפון אחרי חופשה.  <br/> מזל שיש גלריה מלאה תמונות שעוזרת לי לחזור אחורה בזמן לרגעים בהם הרגשתי חופשיה מכל. </span> </p> <p> <span> 7. </span> <span>       </span> <span> <span> העניין בלפרגן לעצמך חופשה, במיוחד כשאת עצמאית , מורכב פי כמה. אני מודה לה' ולשותף שלי לחיים שהצלחנו לתת את המתנה הזאת לעצמנו. שוב. </span> </span> </p> <p> <span> <span> 8. החלק הכי חשוב בחופשה הוא לדעת לחזור ממנה. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אז הנה אני. חוזרת. ובגדול . <br/> ולוקחת אותכם איתי אחורה בזמן לנשום קצת מהחופש שנשמתי.  </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יומן מסע בתמונות - כרתים ואתונה- יוני 2023 </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ישראל-הרקליון , כרתים. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> אגיה פלאגיה, כרתים - כפר דייגים שהפך לכפר נופש. אני קוראת לו גן עדן. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> חאניה. עיר נמל משגעת. בלילה וביום. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> רתימניון. עיר נמל קטנה מלאה בסמטאות יפיפיות , יופי שהעין לא שבעה.. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> מאווירת האי היישר לעיר הגדולה והצבעונית שראיתי בחיי-אתונה. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> מה טוב לנדוד אך טוב יותר לחזור. </span> </p> </div> Sun, 02 Jul 2023 15:05:06 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post2c01fc7a בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post0af419f2 <div data-rss-type="text"> <p> <span>  אני זוכרת אותנו  <br/> מחליפים מצעים כל שבוע ביום קבוע.  <br/> שתי טפיחות על הכרית לאוורור ואם מזג האוויר מאפשר אז להניח על אדן החלון שיספגו אוויר נקי.  <br/> אני זוכרת אותנו <br/> מנקים את מפסקי החשמל וידיות הדלתות  <br/> בכל שבוע ביום קבוע. <br/> מנקים אבק מאדני החלונות , מנקים אבק מהתריסים ומעל המשקופים. <br/> כי "רק לשטוף" זאת לא חוכמה. כל העניין הוא הניקיון הכולל. מסביב.  <br/> אני זוכרת אותנו מגיעים לרגע הזה שהרצפה גרופה ורטובה  <br/> עומדים על המשבצת היחידה שנתקענו בה <br/> מחכים שסימני הייבוש ייעלמו. <br/> אני זוכרת אותנו מכבסים , מקפלים,  <br/> אני זוכרת אותי שוטפת כלים כל ערב שבת, זה היה התור שלי.  <br/> מזמזמת לי שירי שבת תוך כדי הצצה אל החלון לראות מתי החבר'ה באים לקרוא לי  <br/> לפעולה בבני עקיבא. מקווה להספיק הכל לפני שהם באים.  <br/> אני זוכרת אותנו מגהצים ותולים את חולצות התנועה על דלת הארון  <br/> מחכים בסבלנות לשבת אחר הצהריים , מקפלים בקפידה את השרוולים שיהיו באותו האורך,  <br/> מותחים את הצווארון וכבר מוכנים למפקד.  <br/> אני זוכרת אותנו  <br/> משקיעים  <br/> בטקסים  <br/> קבועים  <br/> בשוטף של היומיום. <br/> לפעמים </span> </p> <p> <span>  נדמה לי שהיום, <br/> כאמא , חוץ  <br/> מהזמן הקבוע הזה שנקרא <br/> "שבת"  </span> </p> <p> <span>  אין לנו בבית זמנים קבועים  <br/> לנקיונות , אפייה, בישולים , לכלים ולכביסות... <br/> אפילו הטור הזה, כמה שהוא "קבוע" בראש שלי  <br/> הוא תמיד נכתב בימים אחרים, בזמנים אחרים.. <br/> הכל נעשה לפי הצורך , לפי החשק, לפי ה"מוזה".. <br/> אין מסגרת "שימור החומר" שהיתה כל כך מוקפדת בילדותנו  <br/> אין את כללי הבית השומרים שכל דבר יקרה בזמן שלו לטובת דברים אחרים שצריכים לבוא מיד בזמן שלהם. <br/> ואת זה אני מרגישה כאחת שמנהלת לו"ז יומי/שבועי צבוע לפי קטגוריות... <br/> אני יודעת שזו בחירה שלי , <br/> אבל משום מה כשישבתי מול הדף הלבן  <br/> אלו המילים שפרצו מתוכי.  <br/> אני בכלל תכננתי לכתוב על אווירה. <br/> על כמה היא חשובה כדי לאפשר שדברים אחרים יקרו כמו שהם צריכים להיות. <br/> כאילו לרקע יש את התפקיד המושלם עבור הנושאים השונים הנוכחים בתמונה. <br/> כאילו לאווירה יש את הקסם לחולל את כל מה שדרוש בשביל שנהיה שמחים או מסופקים או אוהבים. <br/> אז תכנונים לחוד ומילים על הדף לחוד,  <br/> ואולי אם אתאמץ גם אמצא את המחבר. <br/> ואולי אני לא צריכה להתאמץ כדי לראות שהאווירה שגדלתי בה איפשרה לי לצמוח ולהיות </span> <span> <span> </span> </span> <span> מי שאני </span> <span>   </span> <span> <br/> והאווירה שאני בוחרת לילדיי לגדול לתוכה מאפשרת להם לצמוח ולהיות </span> <span> <span> </span> </span> <span> מי שהם </span> <span> <span> </span> </span> <span> . <br/> ואם רק אשמוט לרגע את הצורך להחזיק בה, באווירה ש </span> <span> גדלתי </span> <span> <span> </span> </span> <span> בתוכה, <br/> ואהיה קצת יותר באווירה שאני </span> <span> <span> </span> </span> <span> מגדלת </span> <span> <span> </span> </span> <span> בתוכה  <br/> אוכל להיות רגועה יותר.. <br/> </span> </p> <p> <span>  ולהרגיש שאולי בסוף דברים קורים לפי הסדר שהם צריכים לקרות <br/> פשוט כי ככה דברים קורים. <br/> והאווירה? מה איתה.. ? תשאלו בצדק.. <br/> האווירה... האווירה פשוט מסתדרת עם זה... <br/>   </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20230609_154446.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> פרוייקט 365 - שבוע 34 </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> הטור הזה , כבר הבנתם, לא תמיד נכתב בזמנים קבועים <br/> אז הפעם אין לי הרבה תמונות לחלוק איתכם מהשבוע החולף.. <br/> תהנו ממה שיש ותנסו להיכנס לאווירה :) </span> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Wed, 14 Jun 2023 12:00:09 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post0af419f2 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postac8f0d86 <div data-rss-type="text"> <p> <span>  זה שהסנדלר הולך יחף, זה לא חדש.  <br/> זה שהסנדלר מופתע שכואב לו לדרוך על האבנים הקטנות.. זה הפתיע גם אותי. </span> </p> <p> <span> פרוייקט שעבדתי עליו הרבה זמן גרם לי להיות בעמדת ממתינה לאישור.  <br/> פתאום אני, הסדנלרית העצמאית,  הייתי צריכה להמתין לאור ירוק.  <br/> חוויה לא נעימה בכלל עבורי. <br/> להמתין. <br/> קשה לי עם זה.  <br/> גם כשאני מגלגלת בראש את משחק המילים – המתנה שבהמתנה..  <br/> רק לעיתים רחוקות אני רואה את המתנה הזאת ..  <br/> אז המתנתי.  <br/> כמו ילדה טובה. <br/> וכשהרמזור התחלף... הוא התחלף לאדום.  <br/> ישר קיללתי את חברת המשקפיים שלי. מההתחלה היה לי ברור שהמסגרת שהם עשו לי לא בדיוק מתאימה עבורי.  <br/> ואז עברתי להאשים את חברת האינטרנט. כי בטוח שלחו לי מייל שזו טעות אבל הוא לא מצליח להגיע.  <br/> אבל אז , כשניקיתי וסידרתי את המשקפיים, והחיבור לאינטרנט עבד רצוף <br/> וקיבלתי את זה שחור על גבי לבן -  <br/> א. פתאום ראיתי שזה יותר כתום כהה מאדום. ומשהו בי טיפהלה נרגע <br/> ב. פתאום הרגשתי את כל האבנים הקטנות האלו שדרכתי עליהן יחפה לאורך כל הדרך. </span> </p> <p> <span> "מה קרה פתאום ל"הכל לטובה, הכל מדוייק" ? התריס מולי בעלי, בניסיון להעלות לי טיפה את המורל </span> </p> <p> <span> "הכל עדיין מדוייק עניתי לו" והרמתי את השמיכה גבוהה יותר מעל הראש... <br/> והוספתי ליתר שכנוע: "אני בכלל לא דואגת. מכלום. כלום לא נפגע בי.  <br/> אולי קצת התאכזבתי.." התחלתי להצטדק..  <br/> "זה בסדר להתאכזב- מאפה קטן עם שוקולד וקדימה לדרך"... ניסה לנחם.. <br/> אני, מצידי,  הייתי צריכה את הזמן השקט שלי לפרק את זה.. <br/> אחרי יומיים של שיטוטים חסרי תכלית ותוצאה (תוך הימנעות מכוונת מפחמימות ריקות) <br/> נפל לי האסימון ! (וכשהוא נפל על בטן ריקה הוא השמיע קול הרבה יותר חזק.. וזה צרם!)  <br/> זה בכלל לא עניין של להאמין שיש לי איזה טוב בפינה.  <br/> כך גיליתי לבושתי .  <br/> זה עניין של....  <br/> נו , המילה המגעילה, האכזרית הזאת... שלוש אותיות... <br/> נו, אתם יודעים, זה החלק הזה בגוף שתופס הרבה יותר מקום ממה שמגיע לו באמת...  <br/> (אני באמת צריכה לזמן פגישה עם מסדר הגופים ולהסדיר בדחיפות תור להקטנה...)  <br/> החלק הזה  <br/> שמציק, שמעיק, שמעוות כל חלקה טובה... <br/> אגו. <br/> אגו.  <br/> מסתבר שהוא מגיע להתנחל גם אצל צלמות מוכשרות שרואות את העולם בעין טובה.  <br/> והוא לא מרפה.  <br/> והוא דורך על הנקודות הכי הכי כואבות. (איך הוא מצא אותן בכלל ? הייתי בטוחה שהחבאתי אותן היטב)  <br/> אז הוא הגיע, האגו המגעיל הזה, בשיא תפארתו ,  <br/> עם גלימה קרועה כרוכה אחריו על הצוואר, דורש תשובה. <br/> "סה"כ מכה קטנה בכנף.. " ניסיתי להעלות חיוך על פניו...  <br/> אבל הוא נפגע עד עמקי נשמתי. <br/> "תרצה אולי מאפה" .. ניסיתי שוב ?  <br/> הפנה לי עורף מלא שריטות משרוכי הגלימה הקרועה... <br/> אז ישבנו לשיחה צפופה, בארבע עיניים, בלי המשקפיים עם המסגרת הדפוקה. <br/> וכששיקפתי לו שזה לא סירוב מוחלט, זאת בסך הכל המתנה קטנה.. ושאני כבר מתחילה לעטוף אותה בסרטים ורודים ומנצנצים... <br/> גם בזה לא שכנעתי אותו / אותי, מסתבר.  <br/> אז החלטתי לנקוט בגישה הבריאה: אם אתה לא יכול להילחם איתו, תצטרף אליו.  <br/> ונתתי לו מקום.  <br/> פיניתי לו את כל הזמן. <br/> ניערתי אבק מהפינות ההן שהדחקתי , והסכמתי להכניס אותו לכל החדרים האפלים שלי. <br/> הוא עבר שם עם הגלימה המזוייפת הקרועה הזאת שלו,  <br/> עלוב, פחדן על גבול מוג לב  <br/> וניקה, וסייר, ושוטט, וחיפש והציק והכאיב  <br/> ואחרי שבוע שהוא מציק לי ככה בכל נימי הנפש <br/> אני חושבת שהצלחתי סופסוף לסלק אותו מעליי  <br/> או שאולי בינתיים מצאתי את הנעליים שיעזרו לי לעבור את הדרך הזאת הקרובה <br/> עד שאוכל לפתוח את סרט המתנה הוורוד  <br/> ולראות את המתנה הנהדרת הזאת  <br/> שמחכה שם רק עבורי. <br/> (אם אפשר לצרף משחה להקלת פצעי הדריכה היחפה זה יהיה מאוד מתחשב ) </span> </p> <p> <br/> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20220328_165714.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> פרוייקט 365 - שבוע 33 </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> השבוע שחלף... ובכן... חלף :) <br/> הבת השלישית שלנו סיימה יב' בהתרגשות עצומה <br/> צילמתי חינה לכלה מתוקה מדבש <br/> העברתי סדנת צילום לבעלות עסקים בעיר הגדולה <br/> ואפילו הייתי בפארק אחד בשפלה שקצץ התבלבלו לו העונות ויש לו צבעי סתיו והרבה דוכיפתיות עפות להן שם (אולי זה הבית שלהן בין נדידה לנדידה.. חבל שלא שאלתי..)  <br/> בין לבין החלפתי צמיגים, ארחנו , שמחנו , ואפילו צילמתי בחנות אחת שגרמה לי לצחוק :) <br/> כשערכתי את הדף הזה התחלתי לחשוב איזה תמונות כבר צילמתי השבוע ונבהלתי שאולי דילגתי על זה עם כל הרעש הפנימי.. <br/> אבל הנה כמה שבכל זאת הצלחתי לתפוס <br/> והוסיפו לי עוד קצת שקט </span> </span> <span> <br/> </span> <span> <span> סה"כ שבוע טוב :) </span> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 08 Jun 2023 06:23:58 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postac8f0d86 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postd9764598 <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> כל יום , למשך שעתיים. <br/> כל יום. <br/> נושאים חדשים לכאורה, תוכן חדש. <br/> בדיחות חדשות, דמויות ישנות, <br/> והמון... מאזינים. <br/> תוכנית יומית קבועה ברדיו מקומי היא אחת ההתמכרויות של בעלי. <br/> זה מעביר לו את הפקקים בטוב, ובכלל צחוק זה בריא לבריאות... <br/> לפעמים כשאנחנו נוסעים יחד בשעות האלו , התוכנית מתנגנת ברקע.. <br/> ושניה אחרי שאני מסיימת להתפלא "מי נותן לשטויות כאלו זמן אוויר" ? <br/> אני נמלאת הערכה על ההתמדה שלהם לייצר כל יום, שעתיים של תוכן. כל יום. <br/> גם אם התוכן הוא לא מעולם התוכן שלי, <br/> והנושאים שעולים שם הם לא בדיוק נושאים ברומו של עולם <br/> (במחשבה נוספת אולי עדיף שכך) <br/> אבל בעיקר בעיקר זה גורם לי לנדוד על גלי האתר <br/> אל מחשבות וחלומות משלי. <br/> אם היתה לי תוכנית רדיו יומית - מה הייתי עושה איתה. <br/> איזה תוכן הייתי יוצקת לה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> "בינינו, את מסוגלת לדבר על כל נושא" עודדה אותי חברה ללכת על זה. <br/> "אבל אני צריכה להיות רלוונטית לכל השאר, ומעניינת, ומביאה זוויות חדשות" עניתי לה מהמקום הפנימי, החרד.. <br/> עד שתתברר לי התמונה המלאה על תוכנית רדיו משלי, <br/> בינתיים הגשמתי אותה כאורחת לשעה קלה עם גיל-עד ארד, איש מיוחד, חם, לבבי, איש שיחה נעים ומאמן בחסד. <br/> את גיל-עד פגשתי לראשונה בתחילת החורף , בהרצאה שהעביר בזום. <br/> בסוף ההרצאה הוא הזמין כל מי שמעוניינת להתארח אצלו בימי חמישי בתוכנית ברדיו מודיעין. <br/> כמובן שקפצתי על המציאה.. וקבענו תוכנית בשבוע של יום ההולדת שלי. <br/> דיברנו על החיים, על עין טובה, על המשמעות של צילומי תדמית ועל חשיבות הצילומים האותנטיים לעסקים . <br/> (נראה לי שבתקציר של הטור הקודם הזכרתי את זה במילה או שתיים.. - אלו פאדיחות שבטוח אני אעשה כשתהיה לי תוכנית משלי..) <br/> המפגש בתחנת הרדיו עורר בי את החשק ואת הרצון להשמיע את קולי מעבר לדפי האתר, אל עבר גלי האתר. <br/> בתחילת השנה הצבתי לעצמי יעד להקליט פודקאסט. <br/> ומאז זנחתי את הרעיון הזה..משהו בי מהסס, עדיין לא בטוח. <br/> גם עכשיו, אחרי שפרקתי את כל המחשבות הכמוסות האלו אל הדף, עוד אין לי ממש את התמונה המלאה- </span> </span> </p> <p> <span> <span> איפה ואיך ומה. <br/> אבל ככה חלומות מתחילים... <br/> בקריאת כיוון, בהצהרת כוונה, ואולי מישהו שם בצד ישמע, <br/> ויזמין , </span> </span> </p> <p> <span> ואזכה שיום אחד <br/> גם לי ירצו בקביעות שכזו להאזין.. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20230530_131339.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> פרוייקט 365 - שבוע 31-32 </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> אתם מרגישים את זה ? <br/> את זה, נו... הקיץ.. <br/> החופש הגדול... <br/> כולם נהיו על קוצים </span> </span> </p> <p> <span> <span> התלמידים כבר לא בפוקוס <br/> מורים רק מחכים לצלצול כדי לממש חופשה יקרה לכל הדעות ביעדים חמים ומיוזעים <br/> ואלו שהתמזל מזלם ואינם תלויים במשרד החינוך נכנסים ל"כוננות ספיגה".. <br/> <br/> רוצה להזכיר לכולנו לקחת הכל ב- </span> </span> <a href="https://www.linkedin.com/feed/hashtag/?keywords=%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%AA&amp;highlightedUpdateUrns=urn%3Ali%3Aactivity%3A7069358839426367490" target="_blank"> <br/> פרופורציות </a> <span> <span> <br/> פרופורציות לזמן הזה שמגיע וחולף <br/> פרופורציות על הזמן שיחלוף לבלי שוב <br/> פרופורציות להשקעה שלנו בין החשוב והחשוב יותר <br/> פרופורציות בין הלב לשכל <br/> פרופורציות בין רוצה למוכרח ליכול <br/>   <br/> קיץ טוב פורה מהנה וממוזג <br/> ואם תרצו ליצור פרופורציות בתמונות- כתבו לי, יש לי סדנא להציע לכם :) </span> </span> <span> <br/> </span> <span> <br/> הנה קצת ממה שעבר לי בעדשה, לא לפי הסדר...תהנו. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 01 Jun 2023 15:41:56 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postd9764598 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postca17e359 <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> לכל אחד ישנו מקום בירושלים  <br/> שהוא קורא, קורא לו אהבה,  <br/> כשיבוא בסוף יחף וקר אלייך,  <br/> ימתקו האור והאבק. </span> </span> </p> <p> <span> <span> (נתן יונתן) </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span>  יום ירושלים מאחורינו וחג השבועות לפנינו  <br/> אלו ימים שמרגשים אותי מאוד באופן אישי . <br/> אני מרגישה זכות גדולה לחגוג את יום הולדתי בקירבת הימים האלו המיוחדים <br/> ותמיד איכשהו , בלי תכנון מוקדם , הרגליים מגיעות לחגוג שם , <br/> בירושלים. <br/>   <br/>   </span> </span> </p> <p> <span>   </span> <span> חגיגה שהיתה- כך היתה : </span> <span>   <br/> בבוקר שישי, כשכל הילדים והחיילים היו בבית שמנו פעמינו בשעה מוקדמת לכל הדעות , בטח ובטח לפי שעון יאיר, לעיר הקודש.  <br/> היעד : ארוחת בוקר בקפה קדוש.  <br/> מקום שמהלך עליי קסם. מקום שמרעיד בי את כל החושים.  <br/> חוץ מהעניין של ההמתנה בתור. בטח בשישי. <br/>   <br/> הופתעתי מעצמי שהצלחנו. מילאנו את בטננו ונפשנו במאכלים טעימים של בוקר ושל בכלל  <br/> והמשכנו לטייל על החומות. <br/>   <br/> היה מזג אויר מצויין וירושלים היתה מלאה תיירים.  <br/> באופן מפתיע, לאורך החומות, בין החרכים ממש, התיישבו להם נוצרים עם הברית החדשה וצעקו בקולי קולות פסוקים.  <br/> לא כקבוצה. אלא כיחידים. כל כמה מטרים עמד/ה מישהו/י וזעקו את קירבם..  <br/> נדמה שלא נתנו לעוברים והשבים להפריע להם, היו כל כך מרוכזים בתפילתם כאילו הם מביאים עכשיו את הגאולה במו פיהם.  <br/> לא זכרתי מחזה כזה על החומות. או בעיר בכלל..  <br/> עוד עניין הממחיש עד כמה העיר הזאת קדושה לכולם. וכולם מוצאים בה בית תפילה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span>  ירדנו לכותל לתפילה אישית . בין הזמנים של התפילות הקבועות (שחרית,מנחה וערבית ), יש זמנים כאלו של תפילות מהלב, תהילים למי שצריך , ובקשות ותחינות לחיים טובים, בריאים, מלאי אושר, משמעות ואהבה.   </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span>  סיימנו את היום , כמובן , איך לא, בשוק מחנה יהודה. המקום שהוא כור היתוך לכל מה שצריך ערבוב. <br/> חדש וישן, ימין ושמאל, דתיים ואלו שאינם, ספרדים ואשכנזים.. <br/> השוק משרה עליי תמיד אווירה של שמחה , קירבה ושייכות.  <br/>   </span> </span> </p> <p> <span> חזרנו הביתה עייפים ומרוצים , <br/> ובגלל שהיינו גם מתוכננים למופת, והשבת היתה מוכנה- השנ"צ הפעם היה מתוק ביותר. <br/> </span> <span>   <br/> תנסו את זה בבית.. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20230512_101804.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> מקרה שקרה באמת : </span> </p> <p> <span> השבוע ליוויתי חברה לבדיקה באחד ממכוני הרפואה.  <br/> יחד איתנו בהמתנה ישבו גם שתי נשים שחצו את גיל ה-70 .. <br/> לבנה ושמחה.  <br/> האחת הגיעה , בדיוק כמונו, ללוות את חברתה.  <br/> כשלבנה נכנסה לבדיקה, שמחה שמה לה בסלולרי שיעורי תורה מחזקים קרוב לאוזן "וזיכתה" את כל הממתינים יחד איתה בתור בדקות של קדושה &#55357;&#56841; </span> </p> <p> <span> <span> התבוננתי בה, בתמימות שבה, באותנטיות השמורה לספרדיות המבוגרות ההן, מפעם.  <br/> והמחשבות שלי הפליגו..  <br/> כשלבנה יצאה מהבדיקה, ניגשה אליה שמחה בדאגה, אחזה לה בידה, לקחה ממנה את המסמכים ושאלה אותה איך עברה לה הבדיקה ואיך היא מרגישה.  <br/> כשהבינה שלבנה מרגישה בטוב  <br/> התנהלה ביניהן השיחה הבאה :  <br/> שמחה : לבנה, אני אומרת לך , אין עליו בעולם. הוא כזה מדהים. <br/> לבנה : מה עכשיו שמחה ?  <br/> שמחה: ה'. ה'. הוא כזה מדהים. <br/> לבנה : נכון . נכון .  <br/> שמחה : אני אומרת לך לבנה. אני שומעת את הסיפורים פה ברדיו , ואת הניסים  <br/> ואני ממש נפעמת.  <br/> אין עליו בעולם. <br/> לבנה : נכון שמחה, נכון . <br/>   <br/> וכשיצאה חברתי מהבדיקה , ווידאתי שהיא בטוב, ואמרתי לה בחיוך גדול :  <br/> שומעת ? אין עליו בעולם, אני אומרת לך. הוא כזה מדהים ... <br/>   <br/> היה ברור כלבנה שהיא לא הבינה על מה אני שמחה.... </span> </span> </p> <p> <span> <span> <br/> ואני ... אני רק התבאסתי שהתביישתי לשלוף את המצלמה ולתעד את התום והיופי והפשטות של הדברים .. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> פרוייקט 365 - שבוע 30 </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> מדהים שבזיכרון שלי, השבוע, נשאר רק סופו של השבוע. </span> <span> <span> איזה מזל שיש תמונות </span> </span> <span> <span> ! <br/> מבט מהיר על התמונות הזכיר לי <br/> שהיה לי שבוע פורה ומלא שהכיל : <br/> יצירה בסדנת עץ מהממת בבארות יצחק אצל </span> </span> <a href="https://esterika.co.il/" target="_blank"> אסתריקה </a> <span> <span> . מקום מלא עצים ישנים ומפוצץ בהשראה. ומכל הישן הזה הכנו הרבה יצירות חדשות ומשמחות . <br/> ארחתי חברות עצמאיות, מנהלות בארגון </span> </span> <a href="https://atzmait.org.il/" target="_blank"> עצמאית </a> <span> <span> </span> </span> <span> <span> למפגש חשיבה משותף, <br/> התארחתי בתוכנית הרדיו של גיל-עד ארד, ברדיו מודיעין  ,דיברתי על צילומי התדמית , על עין טובה ועל סדנאות הצילום שלי </span> </span> <a href="https://www.facebook.com/watch/live/?ref=watch_permalink&amp;v=780001446862585" target="_blank"> (לינק להאזנה) </a> <span> <span> </span> </span> <span> <br/> ואפילו, חרף כל ההתראות,  שמנו פעמינו (שוב) לירושלים ביום חגה של בירתנו <br/> חוץ מהרוחות והקור הלא צפוי באמצע מאי <br/> ומצלמת הסלולר שיש לה גבולות בחושך... <br/> היה ארוע מרגש ומרומם.. <br/> הנה קצת ממה שעבר לי בעדשה השבוע, לא לפי הסדר... <br/> </span> </p> </div> Sun, 21 May 2023 06:21:12 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postca17e359 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post4319a495 <div data-rss-type="text"> <p> <span>   </span> <span> זה </span> <span> <span> </span> </span> <span> היה אמור להיות מאוד פשוט .  <br/> יומיים שגרה  <br/> ערב מדורות  <br/> יום חופש </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  ערב הודיה משפחתי </span> </p> <p> <span>  עוד יום שגרה  <br/> וסופש חגיגות יומולדת. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>  מאוד פשוט. <br/>   <br/> אבל במדינה שלנו לא הכל פשוט. בטח שלא "מאוד פשוט".  <br/> ואיכשהו הלו"ז השתנה  <br/> ונכנסה שם באמצע מלחמה  <br/> שנדמה וסוףסוף אנחנו מנצחים.. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> אז יתרון אחד מהמצב הזה: </span> </p> <p> <span> התאספנו כולנו מול ה... טלוויזיה וכך צפינו בלייב בחצי הגמר של האירוויזיון. <br/> בשום מציאות אחרת לא הייתי יושבת מול הדבר הזה...  <br/> אני חושבת שההופעה של נועה היתה פצצה. שלא תבינו אותי לא נכון. <br/> גם אם אני לא מתחברת לכל המילים שלה -אני מעריצה את הילדה הזאת , את האמביציה שלה , את החיוך,את ההסתערות על העולם בגדול, ובהצלחה ! והכי מגיע לה לזכות במקום הראשון ! <br/> אבל כל ההפקה המוגזמת הזו מסביב ...לא משהו שאני טורחת להקדיש לו את הזמן שלי .. <br/>   <br/> יתרון נוסף מהמצב:  <br/> ביום השני לישיבה בשקט בבית – פשוט בחרתי </span> <span> <span> </span> </span> <span> אחרת </span> <span> .  <br/> החלטתי שגם כאן - אני יוצרת את התמונה שלי. <br/> חצי מדינה משותקת ומחכה להיכנס למרחבים המוגנים.  <br/> זכיתי זכות גדולה ואנחנו גרים בחצי הזה של המדינה.  <br/> אבל היי, יש עוד חצי מדינה בחוץ , בשגרה, ואני לגמרי יכולה להנות ממנה.  <br/> אז אחרי הרבה שכנועים והרגעות של הבנות,  <br/> ומיד אחרי ששמנו לב ששלוש מתוך ארבע לבשנו בדיוק את אותם הגוונים (ושלחנו את הפיצית להתחלף בהתאמה) <br/> יצאנו לדרך . <br/> שלוש בנות עצבניות , לחוצות , חרדות , </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ואמא אחת חדורת מוטיבציה ותקווה להצליח לסלק את כל הפרעות המצפון, להנות מהיום הזה ולנשום אוויר נקי, נטול צבעים אדומים.  <br/> (עכשיו שאני כותבת חבל לי שלא "רדפתי" עם המצלמה אחרי צבעים אדומים אחרים.. היה יכול להיות פרוייקט נחמד.. שומרת למלחמה הבאה שתבוא עלינו.. והיא תבוא, כמו שאנחנו יודעים..) </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> היעד היה : נחל אלכסדנר.  <br/> המוח הבין , הפה שיגר לוויז- נחל התנינים.  <br/> הגענו לשומקום בפאתי נתניה.  <br/> כי המוח של הוויז לא שידר כלום, מסתבר...  <br/> משם , ניווטתי שוב לנחל אלכסדנר והפעם בהתאמה מלאה בין הפה שלי והמוח של הוויז. <br/>   <br/> שעה קלה בטבע. זה כל מה שצריך כדי להשיל את לחץ המלחמה וחרדת השקט המאיים הזה. <br/>   <br/> האוויר היה לטובתנו. השמש קצת פחות אבל הסתדרנו איתה בשלווה. <br/>   <br/> חרף כל הפצרות הבנות להגיע לאתרי קניות הכרזתי בגאווה שהיום אנחנו ביום טבע, ולא ביום אורבני.  <br/> אבל מתישהו מצאנו את עצמנו במדרחוב בזכרון יעקב, ואחרי ארוחת צהריים טעימה ומפנקת  <br/> נכנסנו למוזיאון ני"לי.  <br/> הרווחנו בדיוק את הסיור האחרון שיצא. <br/>   <br/> הכתובת שהיתה על הקיר – חיברה אותנו מהנקודה ההיא בזמן , </span> </p> <p> <span> אי שם ב 1915  <br/> לנקודה הזאת בזמן 2023 <br/>   <br/>   </span> <span> <span> </span> </span> <span> "אפילו אבנים נכרסם <br/> ממקומנו לא נזוז" (מלכה אהרונסון) </span> <span> <span> </span> </span> <span> <br/>   <br/> הכל מתחיל ונגמר באמהות שלנו .  <br/> הן יודעות על מה הן מדברות... <br/>   </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> גם כשתפסו אותנו הבומים מתחת לגשר וולפסון בחזור, חוויה מלחיצה בפני עצמה,  <br/> המילים האלו הדהדו לי בראש, ונתנו לי הרבה כח.  <br/> למזלי אספתי אותן איתי בגלריה.. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בשבת חוגגת יומולדת. מקווה שזה יהיה פשוט... <br/> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> פרוייקט 365 - שבוע 29 </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יומיים של שגרה , בתוכם לג בעומר... <br/> כיף לעצור ולצלם. <br/> ולקחת לי למזכרת בגלריה רגעים יפים. <br/> לגמרי תנסו את זה בבית .. <br/> </span> </p> </div> Thu, 11 May 2023 06:49:44 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post4319a495 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/copy-of <div data-rss-type="text"> <p> <span>  ומה אם אני חולמת שסבתא שלי תמות ? <br/>   <br/> נחנקתי בדיוק כמוכם הרגע. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span>  מיד גייסתי את כל החמלה שלי ושאלתי ברוך-  <br/> את מתכוונת שאת חולמת את זה בלילה,  ומפחדת מזה ? <br/>   <br/> היא זקרה את הסנטר. בסה"כ בת 15. מתוקה כזאת. עם מלא עגילים על האזניים.  <br/> עם חיוך ביישני ושקט. וכשצריך היא יודעת  לתת גערה בקול. <br/>   <br/> לא, לא מפחדת מזה. אני רוצה שזה יקרה. זה החלום שלי. <br/>   <br/> התאמצתי להביט לה בעיניים במלא האהבה וההבנה שהצלחתי לגייס בשניה הזאת, <br/> מבלי להראות לרגע את כל הרחמים והכאב  שצפו בי,  <br/> ועניתי לה בחצי חיוך– אז זה מה שתכתבי. <br/>   <br/> המפגש הקצר הזה הימם אותי.  <br/> אני והיא </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  מול שולחן מלא תמונות </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  ודף אחד לבן.  <br/> אני בת 44 בעוד רגע, אשה, רעייה, אמא, צלמת <br/> והיא, נערה בת 15 , תלמידה בכיתת חינוך   מיוחד בפריפריה, מאוכזבת, כאובה, למודת   סבל ועצב. <br/>   <br/> נפגשנו במסגרת סדנת צילום ופוטותרפיה   שהעברתי לתלמידים בכיתתה. <br/>   <br/> תכתבי 3-4 חלומות שיש לך. אלו יכולים להיות   חלומות לטווח הרחוק, כשתהיי גדולה, ואלו   יכולים להיות   חלומות קטנים על התקופה   הקרובה, דברים שאת רוצה להשיג. שאת רוצה   שיקרו לך. <br/> ככה ביקשתי ממנה ותיווכתי לה את המשימה. <br/> התכוונתי שאחר כך היא תקום, תתבונן   בתמונות ותבחר מהשולחן תמונה אחת בלבד   שתשקף את אחד   מהחלומות שכתבה ודרך   התמונה נעבד את החלום הזה ונרחיב על   משמעותו עבורה ועל הדרך שהיא נדרשת   כדי   להגשים אותו. <br/>   <br/>   </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  כך שממש, אבל ממש לא ציפיתי לתשובה   הזאת שלה. <br/>   <br/> כמה רגישות נדרשת בעולם הזה שאנחנו   פוסעים עליו בבטחון שכזה.  <br/> כמה רוע יש בעולם , שילדה קטנה, בת 15,   שאמורה לאהוב את סבתא שלה, ולחכות   ולצפות לביקורים   ולבילויים משותפים עם   סבתא שלה, מעיזה ופותחת בפניי שזו   המשאלה הכמוסה שלה.  <br/> עד כדי כך שהכאב צף והיא כבר לא סוחבת   אותו לבד אלא זועקת לעזרה בכל הזדמנות   שיש לה. <br/>   <br/>   </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  אני צלמת . </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  למדתי חינוך ופוטותרפיה. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  מה שעוזר ומאפשר לי לפתוח עם ילדים , נערים ומבוגרים את העניינים היותר פנימיים   שלהם עם עצמם  <br/> ולעזור להם לעבד את זה - דרך תמונה.  <br/> לא מאמנת. לא מטפלת.  <br/> אם היתה הגדרה כזאת אולי הייתי "מתבוננת".  <br/> למצב כזה אין לי כלים או יכולת לתת מענה.  <br/> כמה תסכול זה מציף בי כשאני רואה כאב, שומעת על עצב גדול כל כך , ואין לאל ידי   להושיע. <br/>   <br/> כמובן שביצעתי את מחוייבתי בצינורות המקובלים , חובת הדיווח וכל העניינים הנלווים. <br/>   <br/> אבל המועקה הזאת  <br/> בעקבות שאלה כל כך תמימה <br/> סביב שולחן מלא תמונות <br/> ודף אחד לבן  <br/> לא עוזבת אותי כבר כמה שבועות. </span> <span> <span> </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20230428_160123.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span>  השבוע נפגשתי עם להקת נשים לצילומי תדמית עבור ההרכב המוזיקלי שלהן. <br/> איזו חוויה מיוחדת זו היתה. <br/> יש משהו מרגש בלהיות עם / לפגוש קבוצה של נשים. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  זה עוצמות של רגש, של נתינה, של חיבור. מיידי כזה. </span> </p> <p> <span>  זה לראות בעיניים את ההבנה, את העומק שיש לכל אחת ומה שהיא מביאה איתה לביחד הזה.. </span> </p> <p> <span>  וכמובן שמרגש ליצור ביחד קומפוזיציות מעניינות שאספנו כהשראה מהרשת..  הכל כדי שהתמונה הכללית תהיה שלמה ותספר את הסיפור שלהן. </span> </p> <p> <span>  להעביר את המנגינה דרך התמונה. </span> </p> <p> <span>  מאתגר.. </span> </p> <p> <span>  עד שיגיעו התמונות של הלהקה.. בינתיים תהנו מקצת אווירה תל אביבית כפי שתפסתי בצילומי רחוב באותו הבוקר. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> פרוייקט 365 - שבוע 27-28 </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום הזיכרון והעצמאות אלו תמיד ימים שמטלטלים אותי. <br/> ימים שנעים בין הכאבים והגאוות הפרטיות והלאומיות. <br/> במין רקמה אחת מיוחדת <br/> השמורה רק לנו <br/> יהודים בארץ ישראל. <br/> קצת ממה שעבר לי בעדשה.. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Wed, 03 May 2023 08:36:08 GMT https://www.yaarityair.co.il/copy-of בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post2d937458 <div data-rss-type="text"> <p> <span> השבוע הצלחתי לחזור אחורה בזמן. <br/> התקשרתי ל </span> <a href="https://www.facebook.com/neta.ceramicstudio" target="_blank"> נטע </a> <span> , וכשזו אמרה שיש מקום - מיד שיריינתי ביומן והתייצבתי בסדנה. </span> </p> <p> <span> הכל היה מוכר וחדש בו זמנית עבורי ויחד עם שלוות הציפורים בבוקר בקיבוץ <br/> התנגנה לי התרגשות בלב. </span> </p> <p> <span> ניגשתי לעמדה שישבתי בה אז, לפני ארבע שנים </span> </p> <p> <span> והתחלתי במלאכה. </span> </p> <p> <span> זה היה ביום ראשון בבוקר. אחרי חופשת הפסח. </span> </p> <p> <span> הרגשתי קושי בלהתניע את השגרה בחזרה, אז איפשרתי לעצמי בוקר אישי. </span> </p> <p> <span> ההתרגשות שלי היתה בשיאה. </span> </p> <p> <span> אני אוהבת את הזמן הזה של השקט שלי, את המקום שמאפשר לי ליצור מכל מיני כיוונים- </span> </p> <p> <span> יצירה מחשבתית, יצירה פיסית.. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> והשילוב הזה עושה לי טוב ומצמיח אותי. </span> </p> <p> <span> תוך כדי שהידיים עובדות- המוח מפליג לו למחוזות רחוקים (או קרובים, תלוי בנקודת המבט) </span> </p> <p> <span> והמחשבות רצות ורצות ורצות.. </span> </p> <p> <span> הטעות היחידה שעשיתי היא שלא עצרתי מיד בצד הדרך וכתבתי את הכל מסודר. </span> </p> <p> <span> איזה מזל שאיפשרתי לעצמי את החוויה הזאת כבר אז, לפני ארבע שנים </span> </p> <p> <span> כך שהרווחתי זמן של שלווה , יצירה והתפתחות </span> </p> <p> <span> וגם יש לי לשתף איתכם מילים שעדיין בתוקף (לצערי כולל המשפט האחרון) </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> מניחה לפניכם את הלב. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> זהירות, שביר. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> תובנות ממפגש עם חומר (לא על פי סדר מסויים ) </span> </p> <p> <span> <span> או </span> </span> </p> <p> <span> <span> איך להגדיר מחדש כישלון והצלחה ועדיין לנסות לשמור על הגיזרה &#55357;&#56835; </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> כחלק מהחיפוש של עצמי את עצמי בעצמי </span> </p> <p> <span> ניצלתי את תכונת ההקשבה וחיפשתי בכל מפגש עם אנשים כיוון שאולי אצליח למשוך ממנו קצה חוט </span> </p> <p> <span> לניעור הכישרונות החבויים בתוכי (או במילים קצרות יותר- אוטוטו חוגגת 40...) </span> </p> <p> <span> ונחשפתי . </span> </p> <p> <span> וזרמתי עם החשיפה הזאת. </span> </p> <p> <span> <span> בהתחלה במעטה חגיגי- זמן איכות עם חברות ! </span> </span> </p> <p> <span> <span> (ככל שיש לך יותר זמן – בתי הקפה נהיים פחות מקום איכותי לבילוי...:) </span> </span> </p> <p> <span> אז לקחתי אוויר ונשמתי עמוק לתוך עצמי. </span> </p> <p> <span> <span> ודיברתי אל עצמי בקול גדול ממש. אמיתי. </span> </span> </p> <p> <span> <span> יערית – היום את הולכת להנות. </span> </span> </p> <p> <span> לא להצליח. לא להכשל. לא למצות. לא למקסם. לא להרוויח. כלום. </span> </p> <p> <span> רק - להנות. </span> </p> <p> <span> <span> ותשמעו – זו בלבד- עבודה קשה !! </span> </span> </p> <p> <span> שעתיים וקצת של ניקוי מרתפי החשיבה (כמובן שהנייד היה כבוי) וניתוק עצמי מכל ניסיון לתת ציון על תוצרים או מסקנות להמשך. </span> </p> <p> <span> התמקדות בבילוי המשותף. בחוויית הביחד. בהתנתקות מרעשי היומיום. </span> </p> <p> <span> ובחידוד ההבנה- שהנה, מצאתי לעצמי שעתיים של מרגוע. </span> </p> <p> <span> וכדרך שבה חודרת שלווה לנפש- היא מבקשת מקום של קבע. </span> </p> <p> <span> <span> רגע. </span> </span> </p> <p> <span> קבע זה כבר דורש להתעמת עם עצמי. מה אני רוצה בעצם. </span> </p> <p> <span> שלווה ? לכי לשבת על חוף הים </span> </p> <p> <span> מנוחה ? סגרי את הדלת ותיכנסי למיטה </span> </p> <p> <span> חברות ? כל שבוע ? בסוף לא תתגעגעי לזמן איתן (הבלים. בחיים לא יחסר לי מכן :)  </span> </p> <p> <span> אז גיבשתי לי עמדה. </span> </p> <p> <span> <span> אני רוצה זמן. קודם כל. זמן. </span> </span> </p> <p> <span> שהוא לעצמי. ואחכ הצטרפו כל הפרטים לתמונה שלמה. ושלווה. </span> </p> <p> <span> <span> והתחלתי להפגש עם חומר. </span> </span> </p> <p> <span> ולאחר מפגש שחשבתי שהוא חד פעמי של שלווה בתחושה מצויינת של הצלחה, </span> </p> <p> <span> הגיע הקבע. המפגש השני. </span> </p> <p> <span> ועכשיו מה? מעלים הילוך. עולים שלב. נחשפים מחדש לעולם חדש. </span> </p> <p> <span> מה זה חושף בי. מה זה פותח. מה אני צריכה להיזהר מלחסום. </span> </p> <p> <span> כל כך הרבה מחשבות. </span> </p> <p> <span> אז שוב. דיברתי אל עצמי בקול. גדול ממש. אמיתי. </span> </p> <p> <span> <span> אפעס, פחות השפיע... </span> </span> </p> <p> <span> ולאחר מפגש ארוך לא פחות, מנותק ועמוס בהתעסקות בידיים (שמאפשרות למחשבות לזרום ולא להתקע) </span> </p> <p> <span> <span> בעבודה עם אבניים – בסטודיו נעים עד מאוד- יצאתי עם כמה תובנות . </span> </span> </p> <p> <span> לא רק לעבודה על אבניים. </span> </p> <p> <span> <span> קטנתי מלומר לגזור ולשמור, אבל </span> </span> <span> לקרוא ולזכור </span> <span> <span> יכול להיות יעיל באותה מידה : </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> &#55356;&#57337; </span> </span> <span> חייבים לזהות את הלב </span> <span> . את המרכז. ולהישאר צמודים אליו. כל העבודה מתחילה מהלב. </span> </p> <p> <span> כל מה שלא תעשי – ברגע שזזת והתפזרת – התפזר החומר, הלכה העבודה. צריך להוריד את הרגל מהדוושה. אשכרה. לעצור. ולאסוף את הכל . לנעוץ חזק (לא ככה. עוד יותר חזק) במרכז. </span> </p> <p> <span> ולהתחיל מחדש. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> &#55356;&#57337; </span> </span> <span> כל פעולה מחייבת הכנה </span> <span> . גם פעולות שהן ספונטניות לכאורה- יחזרו לשלב הכנת הבסיס. הכשרת הלבבות. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> &#55356;&#57337; </span> </span> <span> את לא מבינה כלום. </span> <span> <span> כמה שחשבת שאת מבינה תהליכים והסברים ואיך דברים אמורים לעבוד – לא הבנת כלום עד שלא התיישבת מול החומר והאבן התחילה להסתובב. והחומר נמס לך בין הידיים. כלום. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> &#55356;&#57337; </span> </span> <span> 4 קטנות על פשטות. </span> </p> <p> <span> עם כמה שדברים נראים מאוד פשוטים: ימין קדימה. שמאל עוטפת. להרים . להוריד: </span> </p> <p> <span> <span> 1. שום דבר לא פשוט. </span> </span> </p> <p> <span> <span> 2. כל דבר שצריך שיעלה למעלה- חייב עטיפה מכל הכיוונים. ללא עטיפה מכל הכיוונים –מתפזרים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> 3. עוצמת האחיזה היא משמעותית ! ולא בהכרח כח זה מה שמצליח פה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> בעצם – כח ממיס. מפרק. עוקר. </span> </span> </p> <p> <span> <span> 4. כשיש רצון להעלות למעלה- צריך לתת דחיפות קטנות . ולשחרר. לא למחוץ. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לשחרר. אח... לשחרר... </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> &#55356;&#57337; </span> </span> <span> פרופורציות. </span> <span> <span> כישלון והצלחה נמדדים ביחס לנקודת ההתחלה. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> אז בסופן של שעתיים אין לי מוצר לצלם לכם. תצטרכו להאמין ש.... נתקעתי בשלב המירכוז. </span> </span> </p> <p> <span> <span> שלב שימת החומר בלב. הלב בחומר. </span> </span> </p> <p> <span> נכון שזו טכניקה. וגם טכניקה מסתבר היא שריר שצריך ואפשר לעבוד עליו. </span> </p> <p> <span> אבל עדיין , משהו בתחושה שלאחר שעתיים לא הצלחתי לייצב את החומר – גרם לי להגיע הביתה </span> </p> <p> <span> לפשוט על צלחת פיצה (ביתית אמנם אבל עדיין פיצה) ושקית במבה (ממולאת חלבה) </span> </p> <p> <span> עוד משהו שעבדתי עליו בתקופה האחרונה וחשבתי שהצלחתי לשלוט בזה. </span> </p> <p> <span> כנראה גם הנושא הזה עוד לא מתיישב לי בלב... </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> פרוייקט 365 - שבוע 24-26 </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> לחזור לשגרה זה קשוח.. אבל חייבים את זה כדי שנדע להעריך את ההפוגות.. <br/> הנה קצת תמונות מהתקופה האחרונה. <br/> שיהיו לנו ימים שמחים ובריאים. <br/> כל השאר יסתדר.. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 20 Apr 2023 11:41:27 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post2d937458 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post7a80c994 <div data-rss-type="text"> <p> <span> ים </span> </p> <p> <span> לתמונה יש יכולת לגרום לך לצלול לתוכה ולמצוא בה עומקים שברפרוף קליל היית מפספס. <br/> בדיוק כמו למילים. </span> </p> <p> <span> יבשה </span> </p> <p> <span> למילים יש יכולת להביא אותך לחוף מבטחים בתנאי שהעמקת בהן ואיפשרת לעצמך להתמודד איתן פנים מול פנים. <br/> בדיוק כמו לתמונה. </span> </p> <p> <span> ים </span> </p> <p> <span> שבריר שניה לפני שהמצלמה עולה מול העיניים, עוברת בי מחשבה, מתחדד בי הרצון, מתגבש בי הסיפור. </span> </p> <p> <span> בדיוק כמו במילים. </span> </p> <p> <span> יבשה </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> הרגעים האלו - יש בהם קסם. יש ניתוק מהצדדים הטכניים והתרכזות מוחלטת במהות , </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ברגש שעובר בי וברגש, מחשבה ותחושה שאני רוצה שיעבור הלאה, למי שיעז להעמיק מבט. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בדיוק ההפך ממה שקרה לי בטור הזה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ים-יבשה </span> </p> <p> <span> ביום ראשון בבוקר באות לי הרבה מחשבות טובות. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אחרי שבת שלמה שלא צילמתי ולא כתבתי או שרבטתי, כל המחשבות שלי טריות ומסתדרות בשורה לצאת לאור. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אני מוצאת את עצמי עם הרבה פתקים, פסקאות מותחלות וחצאי טורים כבר ביום ראשון בצהריים. <br/> ויש חלקים בי שמתפללים שעד לסוף השבוע המחשבות האלו יישארו בתוקף או יתחדשו מאליהם. <br/> מה שקרה לי השבוע תפס אותי לא מוכנה. <br/> ישבתי מול הדף הלבן, מעבדת את המחשבות שהוצאתי ביום ראשון - ולפתע נפתח בי הים <br/> ונכתבו בי מילים אחרות לגמרי. </span> </p> <p> <span> לא הייתי מוכנה להן, אבל הן, כנראה יש להן את המסע שלהן </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> לגאולה. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ים </span> </p> <p> <span> יש חשש תמיד שפרסום מחשבות ורגשות יכול להטביע אותך. <br/> </span> </p> <p> <span> יבשה </span> </p> <p> <span> התקווה להיות </span> <span> <span> </span> </span> <span> אי </span> <span> <span> </span> </span> <span> עבור מישהו שקורא - עולה על כל החששות. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ונותנת את הכח הדרוש לביטוי מלא. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> לכל אחד יש את הכח שלו לביטוי. <br/> מילים או תמונה. </span> </p> <p> <span> אם מישהו ימצא בטור הזה אי לשבת עליו, לנשום אויר פתוח, <br/> היה לי שווה לחצות את הים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ים-יבשה-ים </span> </p> <p> <span> זה ניסיון שלא הייתי עומדת בו, את גיבורה. אמרתי לה בהערצה. <br/> ככה את חושבת ? היא שאלה, מהססת. <br/> בוודאי ! עניתי וחיזקתי את הערצתי. </span> </p> <p> <span> <br/> שיחת נפש פתוחה עם חברה עזרה לי להבין שוב, שאולי בסוף כל אחת ישנה במקום אחר, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> בפיג'מה אחרת, במיטה אחרת , עם בעל אחר, </span> </p> <p> <span> אבל לכולנו, לכולנו, יש את אותן הנקודות בהן אנחנו נדרשות להתמודד עם סיטואציות שמורכבות מאותם החלקים שקוראים להם - </span> <span> <span> </span> </span> <span> החיים </span> <span> . </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> התחושה הזאת, כשאת בעיצומה של התמודדות, התחושה הזאת שבטח את הדפוקה היחידה שהעניין הזה נפתח אצלה, וזה קרה לך דווקא כי האופי הזה שלך, האופי הזה המקולקל, נו, את כבר מכירה את המידות הלקויות שלך, ואת ממשיכה ומספרת לעצמך שהעולם בחוץ הוא לא כזה.. וכולם חיים אחרת, ואין להם בכלל התמודדויות כאלו. <br/> ולא, זאת שקרה לה הכאב ההוא - היא לא דוגמא כי... <br/> וההיא שנעשה לה עצב כזה - היא ממש חריגה כי.. <br/> וככה את ממשיכה ומשכנעת את עצמך <br/> שכולם, אבל כולם, יודעים איך לצלוח את המסע הזה שנקרא חיים, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ורק את עוד תקועה בין </span> <span> <span> </span> </span> <span> ים סוחף ליבשה מוכת אויבים. </span> <span> <br/> ואין לך, אין לך לאן לברוח. <br/> רק את. <br/> מול הים הגדול, <br/> בורחת מקול פרסות הסוסים <br/> נבעתת לשמע קולות מלחמה ונחרדת מקולות אנקת הגלים. <br/> רק את. <br/> <br/> ואז, כשאת מעיזה לפתוח לב מול חברה, <br/> ואת מעניקה לה את אותות הגבורה שהדחקת על ההתמודדויות שחשבת שהן המיוחדות רק לך, <br/> וברגע ההוא, כשאת מעבירה סמרטוט על הכתר המאובק שלך ממעמקי המעמקים </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ומעבירה אותו באצילות נפש ולב לזאת שמולך שפתחה חזרה את הלב - <br/> או אז, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> את מגלה <br/> שנפתח לך הים, <br/> ומצאת לך יבשה לעבור בה. <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_3654.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> פרוייקט 365 - שבוע 23 </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> בין נקיונות להכנות לחג -עברתי השבוע חוויה מיוחדת. <br/> הצטרפתי לסדנת צילום בזריחה, בים המלח, בשייט. <br/> נשארתי פעורת פה. <br/> עוד לא עיבדתי את כל התמונות וכל החוויה, והיא מתבררת בי לאט לאט.. <br/> וזה תענוג שנתתי לעצמי את החוויה הזאת. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> וקצת תמונות מהרגע הכי גבוה ביום, בו השמש זורחת ומוכיחה שאפשר להתחיל מחדש ושיש תקווה לכל <br/> אפילו במקום הנמוך בעולם... </span> </p> </div> Thu, 30 Mar 2023 05:39:36 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post7a80c994 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post8d92095a <div data-rss-type="text"> <p> <span> תזכירי לי ? שאלתי במבוכה..  <br/> והיא נתנה את אותה התשובה שנתנה לי כבר קודם , שלא גרמה לי להיזכר. <br/> הייתי מצפה ממנה לתת לי תשובה שתקדם אותי ותעורר בי את הזיכרון. <br/> אני לא מצליחה להיזכר... תוכלי להזכיר לי רגע אחד לפני או אחרי.. ?  <br/> ביקשתי שוב. כמעט התחננתי.  <br/> לא עזר לי.  <br/> לא הצליחה. <br/>   <br/> אני תמיד מתייחסת לתמונות כלוכדות זיכרון. <br/> כמנציחות רגע אחד שהיה יקר לי ושווה לי לשמור למזכרת עד.  <br/> כשאני מצלמת אני נושמת את השניה של הקליק ואני יודעת שיום יבוא וזה יעלה בי את אותם הריחות , </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  מחשבות , רגשות שרוקדים בי עכשיו השניה הזאת ממש שהאצבע לחצה. </span> </p> <p> <span>  כשאני מסתכלת על תמונה ישנה מיד עולים בי הרגעים שלפני ואחרי ואיך הרגשתי ומה חשבתי .  <br/> אבל הפעם, לא עזר כלום.  <br/> יש תמונה.  <br/> אבל הזיכרון מסביב לא מתעורר. <br/>   <br/> זה התחיל בשאלה הנפיצה המתפוצצת : "אצל מי אנחנו בליל הסדר ?".. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  עד הקורונה , היה העולם מסודר (לפחות ככה חשבנו) שנה אצל ההורים שלו שנה אצל ההורים שלי.  <br/> אין ויכוחים , אין העלבויות. לכל אחד יש את התור שלו.  <br/> פסח וראש השנה – לפי הסדר : שנה שנה.  <br/> הגיעה הקורונה ואילצה אותנו להסתגר בביתנו בליל הסדר , ואז הסדר הופר.  <br/> ואבד הזיכרון .  <br/> והתחלנו מנחשים.  <br/> שנה אחת כיבדנו את הזיכרון שלו, שנה אחת את שלי..  <br/> עד שזה לא עבד יותר (כנראה הזיכרונות שלי היו מוטים קצת &#55357;&#56842; <br/>   <br/> והשנה , אבד לנו לגמרי הזיכרון ופנינו לעזרת חברים .  <br/> והם , בהיכרותם את הצלמת שבחבורה, הציעו לנו לבדוק את תמונות ערב החג.  <br/> אנחנו תמיד מצטלמים בערבי חג. כשכולנו בהרכב משפחתי ,יפים כאלה, מסודרים וחגיגיים.  <br/> העניין הוא שאנחנו תמיד מצטלמים באותו המקום – בבית הוריי.  <br/> אם אנחנו אצלם בחג , או אם רק נכנסים לומר חג שמח ונוסעים לחג למשפחת בעלי.  <br/> תמיד מצלמים בבית הוריי התמונה המשפחתית. <br/>   <br/> אז ידעתי מראש שתמונה לבדה לא תספיק כהוכחה.  <br/> תסתכלו על התאריך והשעה, ייעץ חבר.  <br/> תודות לגוגל תמונות החביב – פיענחנו גם את הנתונים האלו..  <br/> שלא הובילו לשום תוצאה בזיכרון של אף אחד מאיתנו.  <br/> תתקשרו לילדים , הם בטוח זוכרים.  <br/> החיילת ענתה בשיא הבטחון : היינו בבית . <br/> מיד הבנו שזיכרונות והחיילת – לא משהו שאפשר לסמוך עליו.  <br/> גם אחסון התמונות שלה לא הוביל לשום פיתרון.  <br/> השמיניסטית הביאה הוכחות מתמונות שצילמה בערב החג השני , </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  כאילו משם נוכל להסיק מה עשינו בערב החג הראשון ... <br/> וכך המשיך דיון מתנצח לאורך כל הערב.  <br/> אנחנו , הילדים שלנו, החברים שלנו והילדים שלהם ,  <br/> מנסים להעלות בזיכרון , סביב תמונת ערב חג עם נתונים של מיקום, תאריך ושעה- <br/> איפה חגגנו את ליל הסדר אשתקד. <br/>   <br/> נכון לכרגע עוד לא הוכרעה השאלה, ועוד לא התעורר הזיכרון.. <br/> מה שבטוח – איפה שנבחר להיות, יהיה לנו חג משפחתי, נעים, טעים ושמח, בעז"ה. <br/> עד אז , מבטיחה לעצמי להוסיף לכל תמונה בערב החג גם כמה מילים... &#55357;&#56842; <br/> <br/> התמונה של ערב פסח אשתקד... לוקחת את הסיכון שאולי לא ישתפו איתי יותר פעולה בתמונות ערב חג.. :) <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20220415_184104.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> פרוייקט 365 - שבוע 22 </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> שבוע שהתחיל בחתונה משפחתית משמחת ומסתיים בראש חודש ניסן שמביא איתו </span> </span> </p> <p> <span> את האביב והפריחה והנקיונות ואת תחושת החג באוויר <br/> אפשר לומר שבוע טוב <br/> תמונות יום ראשון עד רביעי משמאל לימין <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> ועוד קצת תמונות... <span>  </span> </span> </p> </div> Wed, 22 Mar 2023 07:20:52 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post8d92095a בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postf7bce487 <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> "אפשר לשאול אותך שאלה אישית ? " <br/> שאלתי בהיסוס <br/> "כן, בשמחה" , ענתה שרית בנימוס <br/> " למה הלכת ללמוד רפואה ? מה דחף אותך - הרצון להיטיב עם אנשים או העניין הביולוגי? " <br/> זה מה שעניין אותי תוך כדי שחיברה אותי לכל מיני צינורות ומכשירים.. <br/> בדיקה פשוטה, תהליך רגיל בבירור של משהו אוטואימוני שתוקף אותי.. <br/> <br/> העניין הזה מעסיק אותי הרבה. <br/> לא זה הבריאותי, אלא ההוא הרעיוני. <br/> מה גורם לנו לעשות את מה שאנחנו עושים : </span> </span> </p> <p> <span> העניין הטכני, ההתעסקות עצמה או תחושת השליחות הנעלה ? <br/> כמו לכל דבר שהוא נשגב ונעלה <br/> אין כאן נכון או לא נכון <br/> אלא מה נכון עבורי. <br/> אני מזהה שאלו שני הצירים עליהם נעים האנשים בעולם של עמל, יגיעה ומימוש עצמי. <br/> <br/> חוץ מהעובדה שיש לי הרבה שעות והזדמנויות לחפור בעניין , אני מוצאת שבכל פעם שאני מדוייקת על הצירים האלו- היומיום שלי נראה בהתאמה. <br/> אם לצהול מידיעה ששיניתי לאשה את ההסתכלות על עצמה מ"רגילה לראות אותי" ל "מאוהבת בעצמי" <br/> או לרקוד מתפיסה מדוייקת של קרן האור בזווית הנכונה. <br/> כמובן שיש ימים שיש בהם גם מזה וגם מזה ואז החגיגה כפולה <br/> ויש ימים שיש בהם רק מזה או קצת מזה וגם בהם אני צריכה לצהול על הקרונות שלי שנעים על הצירים בהתמדה. <br/> <br/> בסיום התהליך, ומיד אחרי שהצטלמנו יחד בחיוך רחב תוך איחולים לבריאות שלמה , <br/> הבטחתי לעצמי לדייק יותר את הצירים עליהם אני נעה. <br/> לדייק את העניין והמקצועיות <br/> לדייק את הכוונה והשליחות <br/> לדייק את העין הטובה שלי על עצמי בכל תנועה על כל ציר <br/> ולהודות <br/> להודות על היש <br/> ויש כל כך הרבה <br/> והוא כל כך נוכח <br/> ולעולם, לעולם לא לקחת את החיים כמובן מאליו. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20230314_092031.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> פרוייקט 365 - שבוע 21 </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> שבוע מוזר כזה עבר עליי, <br/> רוצה להציע לכל מי שעוד לא נשאב לעניין, ורק נשאר כצופה - <br/> תפתחו את המצלמה, תביטו דרכה על העולם, <br/> תנו קליק. <br/> קחו איתכם את האוויר הזה הלאה. <br/> זהירות, זה ממכר.. </span> <span> <span>  </span> </span> </p> </div> Wed, 15 Mar 2023 16:01:36 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postf7bce487 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postaa9e2c0e <div data-rss-type="text"> <p> <span> אני אוהבת פרפרים לבנים. <br/> אחד החלומות שלי זה לשתול בגינה פרחים מיוחדים שמושכים אליהם פרפרים וכך אהיה מוקפת בהם כל הזמן. <br/> למרות אהבתי העמוקה אליהם, עוד לא ניסיתי לצלם אותם. <br/> אני תמיד נשבית ביופי שלהם והם מתעופפים לי מהר מדי.. <br/> <br/> יש לנו בחיים הרבה התמודדויות ואתגרים. <br/> עם הילדים, ובן/בת הזוג, וההורים, והמשפחה, והחברים,והבריאות, והילדים של החברים, והלימודים של הילדים, וההוצאות וההכנסות ו..ו..ו.. <br/> האתגרים שנדחקים לפינה וצצים ברגעים של שקט הם המשמעותיים ביותר. הם האתגרים של הבירור הפנימי שלי מול עצמי. <br/> הם המקומות שהכי כואבים לי, כי הם הכי מצמיחים אותי. <br/> אני זוכרת הרבה רגעים כאלה. ובחלקם גם שיתפתי פה.. <br/> למשל בהתלבטות אם ומתי וכמה לצאת לעצמאות. מצד אחד היתה לי התרגשות גדולה ומהצד השני היה לי כאב גדול. <br/> וידעתי שכאבים רבים מחכים לי בדרך ועמל רב ויגיעה גדולה. <br/> יש הרבה נקודות בחיים שאנחנו חווים את הפריצה האישית הזאת שלנו מתוך עצמנו, והיא תמיד מלווה בכאב. <br/> כאילו הגולם הזה שאנחנו שבויים בתוכו, כל פעם מצופה שכבה חזקה יותר שעלינו לפרוץ. <br/> בכל פעם הסגירה של החיבורים של הגולם הזה שהוא אנחנו, חזקה יותר , ובכל פעם מחדש <br/> הכוחות שנדרשים מאיתנו כדי לשבור את המעטפת החיצונית הזאת, שהיא לגמרי תהליך פנימי עמוק, בכל פעם הכוחות שנדרשים הם רבים יותר, חזקים יותר, עצומים יותר <br/> והפרפר שיוצא מתוכנו כשהצלחנו לצלוח את סף הכאב הזה הוא מדהים ביופיו. <br/> אני תמיד משתדלת לחשוב על עצמי כעל פרפר בעל כנפיים גדולות יותר בכל פעם, ואז ברגעי המשבר, מנחם אותי לדעת שהגולם שאני גם גדול בהתאמה. גם קשוח בהתאמה, כי הפריצה הפעם תהיה גדולה יותר, ויהיו לי כנפיים גדולות יותר, צבעוניות יותר, אוכל בעזרתן להגיע רחוק יותר. <br/> עד הפעם הבאה שמשהו בנפש שלי יצטרך להתברר שוב, ושוב אדרש לגדול. <br/> ושוב אתכנס, אבעט בכל הכוח, בעצמי, במגבלות המגבילות שלי, באמונות המעכבות שלי, במידות הסוררות שבי, עד שאהיה ראויה יותר לחסד הזה שאני ורק אני אוכל להעניק לעצמי- לעוף גבוה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אמרתי לכם שלא הצלחתי לצלם פרפרים.. נכנסתי לגוגל תמונות האישי שלי, וכתבתי בחיפוש פרפר. <br/> זה מה שצילמתי שזוהה כפרפר. <br/> זרמתי. טוב  לי :) <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/%D7%A4%D7%A8%D7%A4%D7%A8.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> פרוייקט 365 - שבוע 20 </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> חשבתי על זה שהספירה של השבועות היא כמו הריון... רק של 365 שבועות ולא 40... <br/> זה נותן תקווה להתמיד ומייאש באותה נשימה - תלוי בזווית ההתבוננות שלנו . <br/> איזה שבוע כייפי של 4 ימי פורים. <br/> ולוואי ונדע למשוך עלינו שמחה ממקורות פשוטים עד לפורים הבא. <br/> תגידו אמן. <br/> </span> </p> </div> Fri, 10 Mar 2023 05:55:11 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postaa9e2c0e בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post5a34ff36 <div data-rss-type="text"> <p> <span> ב </span> <span> אחד הימים השבוע, בשעת בוקר מוקדמת <br/> בדרך, בכביש, נדדו לי המחשבות <br/> וחשבתי על האירועים שפוקדים אותנו בתקופה האחרונה. וחשבתי שזה בדיוק כמו אז, <br/> לפני 75 או 100 או הרבה יותר שנים, <br/> רק בצבעוני ... <br/> <br/> המחשבות האלו ש"גלגל חוזר בעולם" ו"רבותיי ההיסטוריה חוזרת" בד"כ מטפטפות לי קצת שקט.. הפעם, משום מה , הן פעלו עליי הפוך. <br/> <br/> הפיגועים הקשים מנשוא שבוע אחרי שבוע, יום אחרי יום, אלו שהסתיימו במוות אכזר ואלו שהסתיימו ב"לא היו נפגעים" הם כנראה אבני דרך שנהיה חייבים לעבור במסע הזה שנקרא <br/> גאולת ישראל בארצו... <br/> <br/> יצא לי לשוחח טלפונית (כן, יש עוד אנשים כאלו בעולם) עם מכרה ותיקה ומיוחדת <br/> ושיתפתי אותה בתיסכול המתמשך של כל מה שמוגדר "דו-קיום" ועל הערבוב הרגשי שאוחז בי בתקופות כאלו. <br/> עוד שיתפתי אותה במחשבה על כך שלאורך כל שנות האחיזה בארץ , ספגנו מלחמות,התקפות,פיגועים והרוגים. <br/> עד לרמה של "אין בית שאין בו מת" <br/> ואם יש נחמה בימים האלו היא שלכולנו ברור שאנחנו רוצים בטובתה, שלמותה ואחדותה של ארצנו. <br/> רק לפעמים אנחנו לא מסכימים על הדרך. <br/> הדרך הזאת שהיא ארוכה עד מאוד <br/> הדרך הזאת שבאמצעה יש אנשים טובים <br/> הדרך הזאת שהיא חכמה מן ההולכים בה <br/> הדרך הזאת שאנחנו לא מפחדים לצעוד בה. <br/> בראש מורם, <br/> בלב שותת, <br/> בדגל מונף, <br/> יהודים אחים אנחנו. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> פרוייקט 365 - שבוע 18+שבוע 19 </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> בשבוע שעבר לא שיתפתי פה טור מחשבות ולא תמונות. אז משלימה... <br/> מזל שפירסמתי בפייסבוק כך שהזיכרון נצרב :) </span> </span> </p> <p> <span> יום ראשון, בין משימה לפגישה, עצרתי ודאגתי לעצמי♡ </span> </p> <p> <span> יום שני בין השאר ביקרתי במרפאת שיניים. צילמתי עולם הולך ונעלם ... </span> </p> <p> <span> <span> יום שלישי, ראש חודש אדר, העברתי סדנת צילום באמית עמיחי רחובות, בהפסקה היה שמיייחח </span> </span> </p> <p> <span> ביום רביעי בצהריים הגעתי לבית של הגמד/ענק למסור משלוח. הפעמון שבה אותי.. </span> </p> <p> <span> בחמישי העברתי סדנת צילום בבית של חברה.. מלא אוצרות בגינה ובכלל.. <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> הטור השבוע נכתב ביום רביעי בבוקר - אז 3 תמונות עד כה </span> </span> </p> <p> <span> <span>  </span> והשאר בטור הבא.. <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> ביום ראשון בין פגישה עסקית להעברת סדנא, הצלחתי למצוא זמן לקפה עם חברה. כמות הפיתויים היתה גדולה מלהכיל.. </span> </p> <p> <span> <span> ביום שני במפגש עסקי קיבלתי משלוח מנות מפנק ואישי. הייתי חייבת לתעד :) </span> </span> </p> <p> <span> בשלישי, עם קבוצת תלמידים הדגמתי קווי אורך, ואיך הם יוצרים עניין אחר בתמונה. העץ שנכנס הוא בונוס משמח. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> מה שלא רואים בתמונות זה את הלב העצוב בעקבות האירועים הקשים שפקדו אותנו לאחרונה. <br/> בתפילה לישועה, נחמה וגאולה בקרוב. </span> </span> </p> </div> Wed, 01 Mar 2023 13:44:56 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post5a34ff36 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-posta27fbd42 <div data-rss-type="text"> <p> <span> ב </span> <span> שבת שעברה הבית התמלא בעוצמה באור ושמחה. <br/> כל הילדים חזרו הביתה לשבת. <br/> החייל, והחיילת, והאולפניסטיות היו בבית שבת שלמה בלי שבת ארוח/ארגון/חברות <br/> ויעלי הקטנה... כרגע היא העוגן שתמיד איתנו. <br/> וכשהבית מתמלא וכל המקומות מתאיישים , <br/> מהבכור עבורהדרך הסנדוויצית ועד הקטנהץאז הקטנה.. מתנהגת כמו קטנה. <br/> והיו לנו כמה חיכוכים ליעלי ולי שהמכנה המשותף להם הוא..פינוק יתר. <br/> במוצאי שבת מיכל פתחה את המיטה ליד יעל ונכנסה לישון, יעלי מתוך שינה אמרה לה <br/> סליחה אמא, סליחה <br/> וכשכולם מסביב צחקו, <br/> היה לי עצוב בלב <br/> והבטחתי לעצמי להיות </span> <span> <span> </span> </span> <span> אמא טובה יותר </span> <span> . <br/> ♡ <br/> אני רודפת אחרי החלומות שלי. <br/> לא אלו הגדולים , של ההגשמה. <br/> דווקא אלו שבאים לי בלילה. <br/> בחושך, <br/> כשלא מצליחה לישון טוב <br/> ואז שוקעת חצי ערה חצי ישנה לתוך <br/> חלומות מעורבבים מציאות. <br/> חלמתי השבוע שאני בראש מבנה ויורד גשם מבול. <br/> בחלום הרגשתי שזה מבנה שאני רגילה לקפוץ ממנו למטה אבל הפחד להחליק מנע ממני לרדת. <br/> סבתא שלי עמדה שם למטה וקראה לי. ולא הצלחתי לקפות אליה. בחלום. <br/> לאחר כמה רגעים, סבתא שלי היתה בחלון שלי, טיפסה על סולם. <br/> כשהיא צעירה ויפה ואין בכלל גשם. <br/> כשהיא בחלון שלי. <br/> התעוררתי אחוזת בהלה. <br/> בבוקר מיהרתי לשלוח את הבנות <br/> ונסעתי ישירות אליה. <br/> ב"ה העולם שהכרתי לפני החלום הזה הוא אותו העולם עדיין. <br/> היתה מופתעת על שעת הבוקר המוקדמת. <br/> חיבקתי אותה חזק, <br/> והבטחתי לעצמי להיות </span> <span> <span> </span> </span> <span> נכדה טובה יותר </span> <span> . <br/> ♡ <br/> היה יום אחד השבוע שקצת פישלתי. <br/> הרסתי במו ידיי הזדמנות שחיכיתי לה. <br/> הייתי עייפה ולא מרוכזת <br/> הייתי עצבנית ולא מאוזנת. <br/> והייתי אולי גם קצת רעבה. <br/> אולי רעבה לפחמימה אולי רעבה למריבה. <br/> כך או אחרת, פשוט הרסתי את זה. <br/> וניסיתי תוך כדי תנועה לתקן.. ולא כל כך הצלחתי. <br/> והלכתי לישון עצובה. <br/> כי הדבר האחרון שהייתי צריכה זה ... להרוס.. <br/> למחרת קמתי חדשה ובלב רועד וגרון חנוק <br/> הצעתי..ביקשתי.. <br/> הזדמנות לנסות שוב.. ? <br/> להיות </span> <span> <span> </span> </span> <span> אני טובה יותר </span> <span> <br/> אולי אצליח לתקן.. <br/> וקיבלתי אותה, את ההזדמנות. <br/> והצלחתי, ותיקנתי. <br/> והלב שלי כמו התרפא קצת. <br/> </span> <span> ♡ </span> <span> <br/> משאלותיי לסופ"ש הקרוב: <br/> 1. לא להרוס <br/> 2. לנסות ולתקן גם כשקשה <br/> 3. תמיד להיות בסביבת פחמימה.. <br/> לכו תדעו מה זה יכול למנוע ;) </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> פרוייקט 365 - שבוע 17 </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> השבוע עבר בכזאת מהירות שהייתי צריכה להיזכר איפה הייתי ומה עשיתי. <br/> מזל שיש לי תמונות שיזכירו לי <br/> שהשבוע התחיל עם בשורות קשות, ביום שני הייתי במיטה מקוררת, וגם היה פה גשם שהשאיר שלוליות יפות כשיצאה השמש... ולוואי שישוב השקט על כנו והחיים למסלולם. <br/> בשורות טובות. <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> ועוד קצת תמונות שצילמתי השבוע </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 16 Feb 2023 18:17:17 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-posta27fbd42 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post2ec00364 <div data-rss-type="text"> <p> <span>  כבר שבועיים שלא כתבתי משהו מסודר. <br/> כתבתי המון מחשבות , קטעים קצרים,  <br/> הרבה הפסקות באמצע. </span> </p> <p> <span>  זה מה שמאפיין את היומיום שלי עכשיו: ריצה ארוכה, הפסקות קצרות לטעינת כוחות וקדימה שוב. <br/> אני יודעת שלאורך זמן זה מעייף , <br/> איזה מזל שאחרי כל שישה ימים כאלו מתישים באה שבת ומטעינה מחדש . </span> </p> <p> <span> <span>  בין שבת לשבת , הצילום מאפשר לי לרוקן את המחשבות ומדייק לי את ההבעה בצורה שלא האמנתי, <br/> עד כדי כך שהתמונות החליפו לי את הצורך במילים. <br/> אתמול בבוקר קמתי עם מספר רעיונות די מפותחים לטור השבועי, <br/> כאלו שהתבשלו לי היטב השבוע בצפייה בגשם, <br/> ואמרתי לעצמי שכשאחזור הביתה אתיישב לכתוב.  <br/> העברתי סדנאות לשתי קבוצות תלמידים, צילמתי איתם קצת , <br/> נפגשתי עם חברה במקום פסטורלי לקפה והשלמת פערים וצילמתי שם קצת יותר,  <br/> וכשהגעתי הביתה , כבר לא נשארה לי מילה אחת בראש שעוד לא יצאה לאור.  <br/> הבעתי התרגשות, ואהבה, הבעתי קיפאון וצמיחה. הבעתי חלומות ותקווה. הבעתי את המשאלות ואת האכזבות,   את העומס ואת ההתפרקות. את החרדות והפחדים , את ההתגברות והשמחה. <br/> הכל הכל פרקתי באמצעות הצילום.  <br/> אולי התמונות שצילמתי לא יגידו לכם כלום . </span> </span> </p> <p> <span>  אבל כל תמונה שאספתי לי בגלריה במהלך הימים, פירקה לי את כל הצורך לדבר במילים לכדי צילום. <br/> והשבוע הבנתי עוד יותר טוב <br/> כמה הבחירה בצילום ככלי לביטוי היא משמעותית עבורי <br/> ושמחתי שיש לי את הכלים ואת הדרך לתת את המתנה הזאת לעצמי. <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> פרוייקט 365 - שבועות 14-16 </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> בשבוע 14 </span> <span> <span> </span> </span> <span> <span> הייתי בחופשה קצרצרה עם חברה. <br/> חזרתי עם אלבום מלא תמונות , ובאופן מפתיע גם היו לי מלא מילים. <br/> שיתפתי איתכם את הטור האחרון, ללא תמונות. <br/> המילים דרשו (וקיבלו) מקום של כבוד. </span> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> בשבוע 15 </span> <span> <span> </span> </span> <span> חזרתי מימים של שקט עם עצמי לימים אינטנסיביים ב"ה של העברת סדנאות וצילומים. <br/> נפגשתי פרונטלית עם יותר מ 250 אנשים. <br/> אין פלא שבסופו של אותו השבוע לא נשארו לי מילים לבטא על הכתב. <br/> שיתפתי עם המנויים שלי בווצאפ סרטון שהכנתי. דקה על למה בכלל לשתף את המחשבות. <br/> אל דאגה, מתחת לסרטון צירפתי גם תמונות, תוכלו לשים לב שכל תמונה "מעולם אחר". זה היופי בגיוון היומיומי של העסק שלי. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> בשבוע 16 </span> <span> <span> </span> </span> <span> כבר מצאתי את האיזון . ויחד עם מערכת חורפית אפילו נהניתי מכמה שעות בפיג'מה. <br/> במבט לאחור זה היה שבוע מיוחד וקסום עבורי. <br/> ועדיין, הכי כיף כשבאה שבת של משפחתיות ומנוחה מהמירוץ. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Fri, 10 Feb 2023 05:21:07 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post2ec00364 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post6df34987 <div data-rss-type="text"> <p> <span> לכל אחת יש את הרגעים האלו שהיא מרגישה בפלונטר אינסופי והיא רק רוצה להיעלם. <br/> זה בכלל לא משנה אם הפלונטר הוא אמיתי ומנוהל על ידי דמויות מהחיים </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> או אם הפלונטר מדומיין ומנוהל על ידי החרדות שלנו. <br/> תחושת המחנק היא זהה והרצון לברוח ולהיעלם עד יעבור זעם הוא זהה. <br/> בנקודה הזאת שבה הרגשתי ככה בפעם האחרונה <br/> הבנתי שחלק מהעניין הוא שמזמן לא עשיתי משהו בשביל </span> <span> <span> </span> </span> <span> עצמי </span> <span> . <br/> כי את הפלונטר אני לא יכולה לפתור ברגע. <br/> לאנשים לוקח זמן להיפתח ולחרדות לוקח זמן להתמוסס. <br/> אני לא יודעת מול מי מאבק ההסברה הזה יותר פשוט אבל כך או כך, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> שמתי לב שקצת הזנחתי את המקום הפנימי המתמלא האישי שלי <br/> כשמיהרתי למלא את כולם סביבי בעקביות ובהתמדה. <br/> וכשנשארתי ריקה , מסובכת ידיי, רגליי, ראשי ולבי בתוך פלונטר ללא מוצא <br/> אז ברגע החשוך ההוא, שניה לפני שחוט החסד מעליי נמשך ונדלק האור <br/> החלטתי לעשות משהו בשביל עצמי, משהו שימלא אותי בשמחה, בהנאה, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> כזאת טהורה ומזוקקת, כמו שילדה קטנה שמחה לסוכריה על מקל הכי גדולה שיש בחלון הראווה. <br/> וברגע ההוא, נדלקו בי מחדש כוחות לנשום, להילחם על עצמי ועל היקר לי, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> כוחות להבין את הפלונטר הזה, איך הוא עובד, מה נקודת המוצא שלו, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> איפה הוא נסגר, איפה נתתי לו לסגור עליי, והבנתי מאיפה להתחיל לצאת ממנו. <br/> כמו תמיד הפיתרון נמצא אצלי. <br/> בעצמי. <br/> וכשיצאתי מעצמי כדי להביא מיכל דלק למילוי אישי, או אז <br/> התמלאתי תבונה, דעת, אמונה, כח ורצון <br/> לתת לעצמי מהמעט שאני מעניקה לאחרים סביבי. <br/> אם יש לי שורה אחת שאני רוצה שתזכרו מהטור הזה - זאת השירה הזאת: <br/> <br/> עשי לך איים, חגים בזמן <br/> לבשי בהם בגדי עבודה או בגדי לבן <br/> כל מה שיגרום לך להתנתק לרגע מהגוף הדואב ויגרום ללב שלך לנתר <br/> בלי להשמיע מילות גערה, בלי את עצמך לבקר. <br/> תקשיבי לו ללב ותשאלי אותו מה חסר לו, מה הוא ירצה על האי הזה שלך, <br/> מה היה לוקח איתו, איתך. <br/> והתמלאי בעצמך בחמלה,רגישות ורכות <br/> עבור עצמך, מגיע לך. <br/> זה בכלל לא משנה אם התרחקת מעצמך מעט או ממש הלכת לאיבוד בהיותך <br/> משנה שתמשכי מחדש חוט של חסד עטוף באהבה טהורה לעצמך. <br/> כי הכל מתחיל ונגמר בך. <br/> כשאת שמחה העולם שמח <br/> וכשאת לא אז העולם חסר לימי חגך. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הפעם אין תמונות שירחיבו את הלב. <br/> אני רוצה שהמילים יגעו ויחדרו ויקבלו את המקום הראוי להן. <br/> שכל אחת תמצא את המקום הראוי לה. <br/> </span> </p> </div> Fri, 27 Jan 2023 05:58:20 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post6df34987 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post57bfaa24 <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> עכשיו כשאתם מסתכלים על התמונה הזאת , אני יכולה לספר לכם איזה סיפור שאני אבחר.  <br/> אבל האמת היא – שהכל התפורר אחרי שניה.  <br/> אני אשה מוכשרת.  <br/> אני מארחת לעיתים קרובות יחסית גם 20 אנשים לארוחה (אם מתעלמים ממיסיס קורונה שעיוותה לנו את ההתלהבות)  <br/> אני מכינה מנות בשריות מורכבות , עוגות בשכבות ושלבים.  <br/> אני מולטי טסקינג מאז ומעולם. <br/> הרמתי ארועים מורכבים מהמון משתתפים, הרבה תחנות , כמויות של צוותים ולוגיסטיקות מפוארות.  <br/> אני מגדלת ילדים , משקיעה בחברויות ובקשרים משפחתיים , נוסעת בזמן , מגשימה משאלות ,  <br/> מצמיחה גינת תבלין יחסית לתפארת ,  <br/> אבל זה...  <br/> מעל לכוחותיי.  <br/> חרדת החרדות. אפילו יותר מ "אמא בואי נביא כלב" .  <br/> כדורי שוקולד.  <br/> אין.  <br/> לא משנה איזה מתכון , באיזו הזדמנות , כמה סבלנות אני מגייסת, כמה עוזרים יש לי במטבח באותו הרגע -  <br/> יש לי יכולת אחת מולם – להרוס.  <br/> גם התמונה שאתם רואים כאן במו עיניכם – לכאורה היא תמונה ניצחון.  <br/> שהתפוררה מיד אחרי שהקליק נלחץ... הכל התפורר.  <br/> זה לא שלא השקעתי .  <br/> השקעתי מלא.  <br/> המסתי בבן-מארי שוקולד וחמאה וערבבתי בעדינות ובסבלנות של פיל.  <br/> הוספתי סוכר והמתנתי שוב תוך כדי ערבוב עד להמסה מלאה..  <br/> ואפילו הכנתי עמדת עבודה יפה ומסודרת.  <br/> אבל הדבר הארור הזה שנקרא עיסת כדורי שוקולד- סירב להתגבש לו.  <br/> אני מגלגלת קובה, מגלגלת עלי גפן , מפלטת ירקות למילוי בצורה סימטרית ,  <br/> מכניעה פרות, דגים וגם תרנגולות במטבח שלי,  (סליחה ממי שלא.. )  <br/> אבל את העיסה הזאת לא מצליחה לכדרר.  <br/> אפילו בטניס נחלתי הצלחה ארוכת טווח יותר מהכדור המתפורר הזה.  <br/> צוחק עליי הוא מונח שם במרכז התבנית היפה.  <br/> צוחק. נקרע.  <br/> מגחך בהנאה, מכריע אותי בקלות. <br/> זה לא כוחות, אני לוחשת לו.  <br/> אני אוכל אותך בכל צורה. אני יודעת מה שמתי בתוכך. הכל טעים.  <br/> ואפילו לא צריך לבשל או לאפות. <br/> הצורה החיצונית לא מעניינת אותי. מעניין הבפנים. והטעם.  <br/> אז אכלתי אותו. ככה מתפורר.  <br/> וחשבתי לעצמי שאיזה מזל שבחיים לא הייתם מנחשים שאין לי את היכולת המולדת הפשוטה הזאת-  <br/> להכין כדורי שוקולד. </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20230118_184007.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> פרוייקט 365 - שבוע 13 </span> </p> <p> <span> <span> ביום שני נזכרתי מאוחר מדי שלא צילמתי כלום <br/> עזבתי הכל ויצאתי לחפש מה לצלם.. <br/> ראיתי את יעלי קופצת בקלאס שציירה בעצמה על המדרכה <br/> התכופפתי וניסיתי <br/> והצלחתי לתפוס את הנעליים חדות וכל השאר בתנועה. <br/> אותי זה סיפק :) </span> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> ועוד קצת ממה שעבר לי השבוע בעדשה </span> </p> </div> Wed, 18 Jan 2023 17:35:12 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post57bfaa24 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post251b099e <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> אחד האתגרים הכי קשוחים שלי כעצמאית זה ה...יומן. <br/> מאישה שהיתה רגילה למסגרת מסוימת של עבודה פתאום אני אחראית על המסגרת. <br/> אם להודות על האמת תמיד דאגתי להיות במקומות שמאפשרים לי גמישות <br/> כי ידעתי ש 8:00-16:00 זה פשוט לא אני... <br/> באופן כללי אין לי שום בעיה עם אחריות על המסגרת כל עוד היא מלאה :) <br/> אבל כשפתחתי את היומן במוצאי שבת וראיתי חצאי בקרים פנויים - בבת אחת עלה בי הדחף למלא אותם.  <br/> וכך יצא שמצאתי את עצמי ביום ראשון בבוקר מבטיחה לעצמי - לנשום. לעצמי.  <br/> לא למלא את היומן בשום פגישה יזומה, לא לחפש פרוייקטים חדשים להוציא לאור, <br/> ולא להתבזבז מול הנטפליקס... <br/> פשוט ללכת למקום שעושה לי טוב ופותח לי את הלב.  <br/> מקום שיוריד לי את מפלס החרדה ל-0 ויחבר אותי בחזרה לעצמי. <br/> כמובן שישר המצלמה קפצה לרכב והתעקשה להצטרף. <br/> איפשרתי למצלמה ולעצמי לצרף את חברי הלא כל כך משומש- הפלאש, <br/> ונתתי לעצמי אפשרות לחוות בוקר מסוג אחר.  <br/> לבד. <br/> ביער.  <br/> אני, והמצלמה, והפלאש.  <br/> מעבר לעובדה שזה פותח את הנשימה בצורה שאין לי דרך להסביר במילים , <br/> זה גם הפחית לי את החרדה מחורים ריקים ביומן בצורה שאין לי דרך להסביר במילים.  <br/> ואיזה מזל שיש לי תמונות, ככה שאתם יכולים לחוות את החוויה הזאת יחד איתי. </span> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> המורה לנהיגה שלי היה נוהג לנזוף בי "מבט מוביל תנועה, יערית, עיניים על הכביש..." <br/> לקח לי זמן בלימודי הנהיגה להבין שכשהעיניים זזות לכיוון מסויים, ההגה אוטומטית זז אחריהן... <br/> בימים האחרונים אני ממש מרגישה את זה בתנועה בעסק שלי. <br/> לאן שאני מביטה - לשם ההצלחה שלי לוקחת אותי. <br/> בחמישי נדחה לי יום צילומים בעקבות תנאי מזג האויר שלא התאימו. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ישבתי על הספה, הבטתי על המשבצת שהתרוקנה לה ביומן, והיא הביטה עליי בחזרה. <br/> תנשמי, הוריתי לעצמי. <br/> זוכרת את הבוקר הנפלא שפתחת איתו את השבוע ? <br/> תזכרי כמה נפלא זה יכול להיות. <br/> שניה לאחר מכן התקבלה הודעת הזמנה בווצאפ, להשתתף בסדנת ממולאים של <br/> השף </span> <span> <span> </span> </span> <a href="https://agri-chef.co.il/" target="_blank"> גיל סלוקי </a> <span> <span> </span> </span> <span> לצורך הכנת כתבה. <br/> כמובן שמיד קפצתי על ההזדמנות. <br/> וגם כשהבנתי שיהיה שם צוות צילום מטעם הכתבה ושאני מוזמנת כאורחת , </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> שמחתי על ההזדמנות . <br/> ושמחתי שיש סביבי אנשים טובים ומדהימים שיודעים להיות בזמן הנכון </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ולעזור לי להגיע למקום הנכון. <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> פרוייקט 365 - שבוע 12 </span> </p> <p> <span> ביום רביעי השבוע היתה שקיעה מדהימה ! ורודה כמו שמזמן לא היתה... <br/> הייתי טרודה בהרבה עניינים, ורצתי מפגישה לפגישה.. מצאתי את עצמי שוטפת כלים בזמן הזה. <br/> תוך כדי שאני מסתכלת על השקיעה המדהימה וחושבת לעצמי שחבל שלא צילמתי אותה, <br/> פתאום נזכרתי - לא צילמתי היום בכלל ! <br/> עזבתי את הכלים, ידעתי שלהגיע לחוף עם המצלמה כבר לא אצליח, אז פשוט התכופפתי לרקפות הורודות , <br/> אמרתי להן "היי, מה שלומכן? , סליחה שאני לא באה לכאן הרבה" והתחלתי לשחק עם המצלמה... לנסות לתפוס את הורוד של הפרח יחד עם הורוד של השקיעה. <br/> ואז התחדדה בי עוד יותר החשיבות של תמונה ביום. <br/> בשבילי. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 12 Jan 2023 13:21:26 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post251b099e בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-posta4e7022e <div data-rss-type="text"> <p> <span> יש שבועות שטסים לי מול העיניים, <br/> ועוד לפני שהחזרתי את גביע ההבדלה לארון, כבר צריכה לערוך שולחן לקידוש של שישי. <br/> כזה היה השבוע. <br/> ככה, בלי ששמתי לב, הימים עברו. <br/> ולא כי הייתי עסוקה עד מעל הראש ורצתי מדבר לדבר. <br/> (לא שאני יודעת לעשות דברים אחרת, אבל השבוע לא זאת היתה התחושה). <br/> הפעם הימים עפו לי - פשוט כי ... חיכיתי שהם יעברו. <br/> החצי היה בנסיעת עבודה השבוע וגיליתי, <br/> שוב, להפתעתי, כמה שבסוף אנחנו שניים שהם אחד. <br/> הייתי מוטרדת ומוסחת ודואגת וחרדה. <br/> ומוצפת געגוע. <br/> געגוע כזה שמשתק וגורם לשבת על הספה, להסתכל על השעון, <br/> להכין עוד כוס תה, ולחכות שהזמן פשוט יעבור. <br/> אחרי שהייתי קשה עם עצמי על התחושות האלו ועל האופן שבו (לא) ניצלתי את הזמן, <br/> הסכמתי להכניס קצת רכות וחמלה לכל חדרי הלב ואונות המח. <br/> והכל התבהר פתאום. <br/> התחלתי לשחזר מה היה לי בלו"ז. <br/> ואחרי שמניתי את כל הפעולות המקדמות שכן הצלחתי לעשות השבוע, <br/> אני סופרת לאחור את הימים ומבינה שמבחינה טכנית - תיפקדתי, יש שיאמרו מעולה על גבול המצויין: <br/> * העברתי שלוש סדנאות <br/> * צילמתי ילדה אחת מדהימה <br/> * וזוג אחד מתוק על הדרך <br/> * הנחיתי מעגל עסקי <br/> * יצאתי עם הבנות לנשום אוויר קר <br/> * עשיתי הזמנה בסופר מראש <br/> * ואפילו בישלתי לשבת כבר בחמישי <br/> </span> <span> ואז הבנתי </span> <span> . <br/> אנחנו יכולים לתפקד מצוין חיים שלמים כשהראש במקום. <br/> אבל כשהלב מחפש ומתגעגע - זה הרבה יותר קשה עד בלתי נסבל.. <br/> אז אם משהו אחד טוב יש בטור הזה השבוע- <br/> שהנה, זה סימן שהגיע סוף השבוע <br/> והבית מתמלא שוב באהבה ♡ </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_9109-f6609f92.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> פרוייקט 365 - שבוע 11 </span> </p> <p> <span> למתבונן מהצד אלו תמונות שלא יגידו לו כלום. </span> </p> <p> <span> אפילו לא יגרמו למתבונן מהצד להגיד : וואוו. </span> </p> <p> <span> בעצם חוץ מלתהות - מה היא רוצה האשה הזאת ??!! </span> </p> <p> <span> התמונות האלו לא ידברו כלום למישהו אחר. </span> </p> <p> <span> אבל עבורי...עבורי התמונות האלו הן מנוע של כח! </span> </p> <p> <span> וכשאני אתבונן בהם - זה מה שאני אראה בהן. </span> </p> <p> <span> כמה כח יש לי </span> </p> <p> <span> שיש לי מסוגלות </span> </p> <p> <span> שאני יכולה להניע את עצמי </span> </p> <p> <span> וכשיש לי רצון אז יש לי יכולת. </span> </p> <p> <span> זאת הסיבה שאני מצלמת כל יום. </span> </p> <p> <span> כל יום. </span> </p> <p> <span> זה נותן לי המון כח. </span> </p> <p> <span> לתפוס רגע אחד בזמן שהזיז אצלי משהו ברגש, משהו במחשבה, משהו ברצון. </span> </p> <p> <span> רגע אחד. </span> </p> <p> <span> משנה המון. </span> </p> <p> <span> תצלמו. כל יום. </span> </p> <p> <span> <span> ובעיקר - תהיו טובים לעצמכם. <br/> תמונות השבוע שלי - מימין לשמאל- ראשון עד חמישי </span> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> ועוד קצת תמונות שצילמתי השבוע ועשו לי טוב על הלב </span> </p> </div> Thu, 05 Jan 2023 13:07:03 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-posta4e7022e בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post96a28b69 <div data-rss-type="text"> <p> <span> מעל שולחן העבודה שלי תלויה דרך קבע גלויה עם המשפט - </span> <span> <span> </span> </span> <span> תחליטי שהיום את זורחת </span> <span> . <br/> בימים שאני לא מוצאת שמש- אני מכניסה את המילים האלו לתוכי ומוציאה אותן בחזרה בצורת חיוך גדול והכל מתיישר. <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הגשמים שהגיעו וכבר הספיקו להיעלם הוכיחו לי שוב- שהכל בראש. <br/> ביום שני הוזמנו לטקס ויום הורים בבסיס של בננו בכורנו, בחיפה. <br/> גשמים מטורפים לברכה ירדו ביום שני. והיה קרררר .ואף על פי כן ארזנו את עצמנו ונסענו. <br/> אפילו מצאנו כמה רגעים של שמש כדי לקחת מזכרת מהאוויר הנקי. <br/> אין לי ספק שאם לא היו לנו התוכניות האלו - לא הייתי יוצאת מהפיג'מה ומהפוך, המזגן היה דולק על חום בכל החללים, מרק חם היה מתבשל משעות הצהריים המוקדמות ותה חם היה נמזג בכל שעה עגולה והכל היה מלווה בהתכרבלות והסתגרות. <br/> לעומת זאת - מצאנו את עצמנו מטיילים בחוץ למרות הגשם, מדלגים, שמחים ומחייכים. <br/> מה שמוכיח לי שוב- שהכל עניין של החלטה. <br/> ואיזה ניצול מושלם של יום זה היה, <br/> כשאנחנו החלטנו לזרוח. ובגדול . </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> ביום חמישי גם השמש החליטה שהיום היא זורחת - מה שסייע רבות לסדנת צילום שהעברתי בתל אביב. <br/> מי שקורא אותי בקביעות כבר מכיר את חיבתי הרבה לעיר הזאת שלא נרדמת, תל אביב. <br/> תוסיפו לזה שיטוט בסמטאות , כשהמטרה היחידה היא למצוא דברים שמרגשים אותי לצלם <br/> ואני זורחת באור גדול. <br/> התמונות ידברו בעד עצמן : (לחצו בתחתית על View more) <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> פרוייקט 365 - שבוע עשירי </span> </p> <p> <span> נכון, תמונה ביום זה סופר מחייב. <br/> מחייב אותי לנשום. רגע. מחוץ לשגרה. <br/> זה כל כך ממכר. וכל כך עושה טוב. <br/> הלוואי שלא הייתי מפספת את יום שלישי :)... <br/> <br/> כל התמונות שתראו כאן (גם הפעם) צולמו בסלולרי. <br/> ואם בא לכם לדעת גם למקסם את המצלמה של הסלולרי שלכם, מוזמנים ללמוד איתי. </span> <span> <span> </span> </span> <a href="https://yaarityairphoto.ravpage.co.il/50+" target="_blank"> לחצו כאן לעוד פרטים </a> <span> . </span> </p> </div> Thu, 29 Dec 2022 17:04:29 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post96a28b69 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post2c09fe86 <div data-rss-type="text"> <p> <span>  שילמנו את החשבון, נפרדנו בחיבוק, עליתי   לאוטו ופרצתי בבכי.  <br/> ככה הסתיימה פגישה שהתחילה במילים- יש לי   שאלות לדיון פילוסופי.  <br/> הבעיה שלי עם מחשבות פילוסופיות היא שאם   אין לי הזדמנות לדבר עליהן לפני סוף השבוע-   הן מגיעות לטור השבועי ואז זה יוצא ממני לא   מאורגן ואף אחד לא מבין מה אני רוצה להגיד   במילים האלו. כולל אני בעצמי. </span> </p> <p> <span> <span>  כל המחשבות האלו התעוררו בגלל הסגולה   המדוברת בשנים האחרונות – להכניס פתק   לחנוכיה כשמחזירים אותה בסיום החנוכה   לקופסא.  <br/> ובפתק הזה לכתוב את כל מה שאת מבקשת   עליו. שאת רוצה שיהיו לך ניסים.  <br/> ובשנה הבאה, כשתוציאי את החנוכיה – תפתחי   את הפתק ותראי אם קרו לך הניסים האלו   שביקשת עליהם.  <br/> אבל, וככה התחילה המחשבה הפילוסופית שלי, <br/> אבל , לדוגמא, מה אם מישהו רוצה ומבקש בכל   מאודו להיות עשיר גדול. רוצה להיות מרבה   נכסים.  <br/> וזה לא טוב לו. וה' ברחמיו מרעיף עליו שפע   גשמי לרוב. ויש לו לחיות בשפע וגם להתפרנס   בכבוד כפול ובנחת   מרובה, ויש לו גם לתת   לילדיו שיחיו בשפע ובנחת מרובה, אבל הוא לא   עשיר גדול כפי שהוא עצמו מדד איך הוא   רוצה   להיות ?  <br/> מה אז ? כל מה שהשיג בשנה החולפת, זה לא   נס ?  <br/> כל מה שביקש בפתק בחנוכיה- אפשר לומר   שלא התגשם לו ?  <br/> איזו תחושה בנפש תהיה לו כשיסתכל על   בקשתו שלו ועל המספר שכתוב על ליד השורה-   מספר נכסים?..   תחושה טובה? תחושה   מספקת? תחושה של הודיה ? תחושה של   חוסר? תחושה שעוד לא הגיע ליעד ? תחושה   שיש עוד על מה לבקש ?  <br/> ומה, לדוגמא, מה אם הבקשות הן קצת יותר   רוחניות וקצת יותר קשה לספור אותן   במספרים?  <br/> וככה המשכתי ושאלתי ושאלתי  <br/> על שתי כוסות קפה ועוגה אחת מתוקה  <br/> מול הנוף שהכי מרגיע אותי בעולם – חוף הים.  <br/> ואני , מה כבר ביקשתי בפתק ההוא ? ומה כבר   יש לי ממה שביקשתי ?  <br/> איך בשניה יצא לי כל האוויר מלנסות ולבקש   ולקלוע למה שטוב עבורי . <br/> איך אני לעולם לא אדע מה הטוב והנכון בעיניים   אינסופיות עבורי. רק בעיניים שלי, הקטנות.   לפעמים ילדותיות   להחריד. לפעמים גשמיות   להפחיד. לפעמים מנותקות להטריד.  <br/> ולמרות שאני משתדלת לשמור על עין טובה   ועומלת להיות ראויה לטוב ולשפע ומתעקשת   עם עצמי להיות   בהודיה על כל דבר קטן שיש   לי בחיים שביחד זה שפע גדול שלא מגיע לי   בהכרח. אבל יש לי אותו.  <br/> ואיך למרות הכל -  <br/> המסקנה שעלתה לי כהד מהיד השניה שאחזה   בקפה-  <br/> אולי עכשיו זה לא זמן לבקשות ?  <br/> אולי עכשיו זה זמן להודיה גדולה על כל היש ?  <br/> אולי זה התפקיד שלי בזמן הזה גם אם ממש   רציתי וקיוויתי לראות ניסים אחרים ?  <br/> אולי.. <br/> ועם האולי הזה <br/> שילמנו את החשבון, נפרדנו בחיבוק, עליתי   לאוטו , פרצתי בבכי. <br/> ודיברתי איתו ישירות.   <br/> אמרתי תודה לה' ומניתי בקול את כל השפע   הגשמי והרוחני שיש לי בעולם הזה.  <br/> הודיתי על כל מה שיש לי אחיזה בו ועל מה   שנשמט לי מבין האצבעות. <br/> הודיתי על כל שקיבלתי מתנה ועל כל מה   שהזעתי ועמלתי עבורו עד כה.  <br/> הודיתי על המובן מאליו , ועל כל מה שאני   פוחדת עליו.  <br/> הודיתי על כל היש, הודיתי על כל האין.  <br/> ולמרות שהכי פחדתי שהמחשבות האלו יישארו   איתי עד לסוף השבוע, אני מודה עליהן שנשארו.  <br/> זה השאיר אותי בהודיה הרבה אחרי שהסתיימו   לי הדמעות. <br/>   </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20221219_122822.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> פרוייקט 365 - שבוע תשיעי </span> </p> <p> <span> חנוכה.איזה חג מהמם זה חנוכה. השתדלתי לצלם תמונה של כל נר. <br/> שביחד יהיה פה אור גדול. <br/> כל התמונות שתראו כאן (גם הפעם) צולמו בסלולרי. <br/> ואם בא לכם לדעת גם למקסם את המצלמה של הסלולרי שלכם, מוזמנים ללמוד איתי. </span> <span> <span> </span> </span> <a href="https://yaarityairphoto.ravpage.co.il/50+" target="_blank"> לחצו כאן לעוד פרטים </a> <span> . </span> </p> </div> Thu, 22 Dec 2022 10:23:48 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post2c09fe86 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/copy-of-vs <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span>  אם הייתי עושה ביום ראשון, את מה שעשיתי הרגע- הייתי אשה קצת יותר טובה...  <br/> השעה 10:28, יום חמישי. <br/> הטור השבועי מתגלגל לי בראש, וממש דופק על דלתות המקלדת. רוצה לצאת לאור. <br/> תמיד לפני שאני פותחת את הדף הלבן, אני סוגרת את כל יישומי המחשב, </span> </span> </p> <p> <span>  משתיקה את הנייד וגם הופכת אותו.  <br/> סוגרת את הדלת של החדר, ואם מישהו דופק עליה הוא מקבל צעקה : "10 דקות שקט!". </span> </p> <p> <span> <span>  אני לא מאפשרת לשום צליל זר לחדור לי את המחשבות ואני מעניקה להן את הכבוד שמגיע להן אחרי שבוע של   התבשלות פנימית.  <br/> תבינו: למחשבות שלי -לא באמת אכפת. החיים היחידים שיש להן, והרגשות המעטים שיש להן- <br/> הם כולם שלי !  <br/> לי אכפת. <br/> אני רוצה לנקות את הראש, אני רוצה לשחרר את מה שיושב לי על הלב, על הלשון, על האצבע. </span> </span> </p> <p> <span>  זה שלי מול עצמי. בלבד.  <br/> אבל השבוע , משום מה – לא נהגתי ככה.  <br/> והאמת שעבר כבר שבוע שלם ואני עדיין מתייסרת. </span> </p> <p> <span> <span>  וזה מה שהיה.  <br/> תיאמתי פגישה עם בעלת עסק מסויים לקראת הצעד הבא בעסק שלי.  <br/> קבענו יום ומקום ושעה.  <br/> חיפשתי חניה, ואפילו שילמתי עליה. <br/> הגעתי למקום הלא נכון, משם קיבלתי הכוונה למקום המדוייק.  <br/> כשאני בפתחה של הדלת, כאשר השעון מורה על הדקה המדוייקת שקבענו  <br/> (אני מכבדת זמנים של אחרים ותמיד מדייקת בזמנים)  <br/> כשאני בפתחה של הדלת , הוא מזמזם. הנייד.  <br/> הודעה מלקוח פוטנציאלי. הוא רוצה פרטים, ומחיר והסבר וכו..  <br/> אני כבר עם היד על הדלת החצי פתוחה, כבר נפנפתי לשלום מול האשה שקבעתי איתה,  <br/> חייכנו אחת לשניה.  <br/> עצרתי שם, על הדלת , וכתבתי : אני נכנסת לפגישה, אשמח שנדבר ואתן לך את כל המידע בעוד כשעה.  <br/> כמו שאתם יודעים – הכותבת הינה... צלמת. ולא מנתחת חירום.  <br/> הלקוח מצידו – ממשיך ושואל : אם רק תוכלי לענות לי על זה וזה...  <br/> ואני מוצאת עצמי – עונה.  <br/> ועוד שאלה, ואני עונה.  <br/> ועוד אחת ועוד אחת. <br/> אני מסתכלת על המסך , מסתכלת לתוך עצמי , ונשטפת בבושה גדולה.  <br/> לאחר שכתבתי שאני נכנסת לפגישה עניתי לו על עוד חמש שאלות !!  <br/> כשאני כבר בפתח הדלת, והאשה יושבת מולי !  <br/> איזה בושות.  <br/> תראו, לא מדובר ביותר מדקה וחצי.  <br/> אף אחד לא כועס על איחור של דקה וחצי. <br/> אני בטוחה שהאשה מולי לא שמה לב בכלל לעניין הזה.  <br/> היא בטח ענתה להודעות שחיכו לה בין הפגישות. <br/> זאת אני, מול עצמי.  <br/> שיכולה לעשות מול דף לבן מה שהרגשות שלי חפצים, <br/> אבל מול מסך שחור קטן הולכת לאיבוד בין מה שטוב ומה שלא.  <br/> נשאבת לתוך דמיון שהתשובה הקטנה הזאת שתינתן כאן ועכשיו תחרוץ גורלות.  <br/> נשאבת לתוך ה"עונג הרגעי" המטופש הזה שמישהו זקוק לי ורוצה לדבר איתי בעוד מי שאני זקוקה לה </span> </span> </p> <p> <span>  יושבת מולי וממתינה שהדלת תיפתח עד סופה ואכנס בה. <br/>   <br/> נכון לכתיבת שורות אלו, הלקוח המיועד עדיין מתכתב איתי בשאלות פעם ביום. <br/> העסקה לא נסגרה.  <br/> אבל למדתי את הלקח.  <br/> אני מרחיקה את הנייד כשאני מחליטה שנגמר לי הערב עם העולם החיצון ואני מתרכזת עכשיו במשפחה.  <br/> אני מרחיקה את הנייד כשאני מחליטה להיות אמא במשרה מלאה ולשים בצד את כל העולם. על כל ההצעות   המפתות האישיות והעסקיות שהוא מציע לי. <br/> או שאני חושבת שהוא מציע לי. <br/> ואני מבטיחה לעצמי. קבל עם ועולם (זה הרבה יותר מחייב ) </span> </p> <p> <span>  לעולם לא לתת עדיפות למסך הקטן השחור על פני ניצוץ העיניים ודופק הלב. <br/>   </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20221213_105738-01.jpeg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> פרוייקט 365 - שבוע שמיני </span> </p> <p> <span> יש לי חוב אליכם משבוע שעבר- תמונת יום חמישי. לבושתי - לא צילמתי באותו היום אפילו לא תמונה אחת. <br/> הפסקתי להילחם בזה כשהבנתי שזה חלק מהחיים. <br/> התמדה היא עניין קשוח. ועייפות החומר מתחילה להיות מורגשת.. במיוחד בימים שאני לא יוצאת מהבית.. <br/> להסתכל על כל הפעמים שכן מצליח- הרבה יותר מקדם מאשר להסתכל על יום אחד שלא הצלחתי. <br/> כל התמונות שתראו כאן (גם הפעם) צולמו בסלולרי. <br/> ואם בא לכם לדעת גם למקסם את המצלמה של הסלולרי שלכם, מוזמנים ללמוד איתי. </span> <span> <span> </span> </span> <a href="https://yaarityairphoto.ravpage.co.il/50+" target="_blank"> לחצו כאן לעוד פרטים </a> <span> . </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום #1 </span> </p> <p> <span> כדי לעודד את עצמי להחזיק מעמד עם תוכנית תזונתית שאני מחוייבת אליה כבר יותר מחצי שנה- עוזר לי לצלם את ההשקעה שלי בעצמי. רווח כפול. גם תמונה וגם עידוד. אפילו שהתמונה מטושטשת :) </span> <span> <span> </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20221211_091423.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> יום </span> </span> <span> #2 </span> </p> <p> <span> נפגשתי עם חברות עצמאיות לפיקניק ביער. התרגשתי לגלות שלמרות שאני לא אוהבת את כל עניין הפיקניק (מי אוהב לסחוב את כל הבית בשביל ארוחת בוקר?) , דווקא יצא לי לא רע :) <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20221212_092045.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום #3 </span> </p> <p> <span> במפגש השבועי עם התלמידים עבדנו על השתקפויות... תמונה שצילמתי כהדגמה ואני מאוד אוהבת את מה שיצא.. </span> <span> <span> </span> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20221213_092553.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> יום </span> </span> <span> #4 </span> </p> <p> <span> <span> חצי שעה לפני השקיעה חשבתי שתהיה פה שקיעה מיוחדת .. לא יכלתי לצלם את השקיעה עצמה אבל אני שמחה שזיהיתי נכון :) </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20221214_162016.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום #5 </span> </p> <p> <span> הטור הזה נכתב בחמישי בבוקר... את תמונת יום חמישי - אצרף לטור של השבוע הבא ... <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> השבוע אין לי הרבה תמונות שצילמתי...הימים עפו לי מעניין לעניין.. <br/> ובאמת הדקות האלו של הצילום שהן המרגוע שלי - חסרו לי השבוע. <br/> מבטיחה בשבוע הבא להשלים את החסר... <br/> </span> </p> </div> Thu, 15 Dec 2022 09:03:52 GMT https://www.yaarityair.co.il/copy-of-vs בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post9e25ce91 <div data-rss-type="text"> <p> <span> הזהרתי אותם שזה הולך להיות מורכב.  <br/> קצת כבד ולא קל לעיכול.  <br/> אבל גם הבטחתי להם שמי שיחזיק ראש <br/> ויישאר מרוכז לאורך כל ההסברים שלי  <br/> יבין את הנושא העיקרי והחשוב ביותר בצילום. <br/> שכחתי להוסיף, ואולי חטאתי בזה,  <br/> שמי שישכיל לקחת את התובנות האלו צעד אחד פנימה <br/> אולי יבין את הנושא החשוב ביותר בחיים. <br/>   <br/> דיברנו על חשיפה. <br/>   <br/> על המשמעות הפשוטה של המילה.  <br/> על ההיבטים הטכניים שלה במצלמה.  <br/> על השאיפות שלנו כמצלמים.  <br/> על הסוגים השונים של חשיפות.  <br/> על היתרונות והחסרונות של כל סוג חשיפה. <br/>   <br/> מעבר לזה שחינוכית, בגיל ההתבגרות (ואולי גם אחרי) זה נושא חשוב ומשמעותי,  <br/> בתחום הצילום - זה גם נושא "כבד" , עם המון משתנים טכניים. <br/> אבל כשלומדים עם מצלמה מקצועית ביד אפשר עוד לראות איך זה נראה,  <br/> והסדנא שלי היא .. על סלולרי.  <br/> שזה סוג של ... מחשב... התמונה יוצאת מעובדת בחשיפה הנכונה.  <br/> אין אפשרות לחשוף יותר מדי או מעט מדי.  <br/> ובשביל אלו שכן ירצו לעשות את זה מהסלולרי, הראיתי את האפשרויות המעטות והלא מספקות בכלל שיש על   המצלמה של הסלולרי.  <br/> וכדי שיהיה להם יותר קל להבין את הנושא הזה-  <br/> המחשתי להם את זה דרך העין האנושית שלנו. <br/>   <br/> אחד ההבדלים בין העין האנושית למצלמה, הוא  <br/> שאת העין תכנן ויצר בורא עולם. שהוא כל יכול.  <br/> ובגאונותו כי רבה שם לנו באמצע העין אישון שקולט את האור ואין לנו יכולת לשלוט על זה.  <br/> לעזרתנו ברא הבורא גם עפעפיים, בעזרתם אנחנו יכולים לווסת את האור שנכנס עד להחשכה מלאה. <br/>   <br/> בשר ודם תכנן את המצלמה כך שישנם שני פרמטרים בעלי אפשרות וויסות ,מה שמאפשר <br/>  משחק ושליטה מלאה על כמות האור. <br/>   <br/> ושם בתסבוכת הפרטים המושווים, נפלה בי התובנה הזאת העמוקה. </span> </p> <p> <span>  בעוד שבמצלמה אנחנו יכולים לעוות את המציאות ולהכניס מעט / יותר אור מזה הקיים סביבנו,  <br/> העין האנושית קולטת ה-כ-ל.  <br/> ללא יכולת עיוות.  <br/> ולשם, בתוך העין, בנקודה השחורה הקטנה מתנקזות חוויות העולם כולו.  <br/> שם מבזיקה בנו התקווה,  <br/> שם מפעמת בנו ההתרגשות, <br/> שם מתגלה התאהבות ואהבה,  <br/> ושם גם מכבה בנו האכזבה והעצב הגדול. <br/> שם – טמונים סודות האדם כולם.  <br/> בכל סביבת חייו יכול אדם להוסיף או להחסיר מהאור שנכנס אליו . <br/> חוץ מהנקודה הקטנה הזאת , במרכז העין. <br/>   <br/> כשאתם פוגשים חברים , בנוסף לשאלה "מה נשמע?" תסתכלו להם בעיניים.  <br/> ואולי שם תגלו את מה שחשוב ביותר בעבורם..  <br/> <br/> בתמונה : שקיעה בחשיפה ארוכה. <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0092-3bb7d28f.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> פרוייקט 365 - שבוע שביעי </span> </p> <p> <span> השבועות עפים מיום ליום, טוב שיש תמונות שמזכירות לי מה היה... <br/> כל התמונות שתראו כאן (גם הפעם) צולמו בסלולרי. <br/> ואם בא לכם לדעת גם למקסם את המצלמה של הסלולרי שלכם, מוזמנים ללמוד איתי. </span> <span> <span> </span> </span> <a href="https://yaarityairphoto.ravpage.co.il/50+" target="_blank"> לחצו כאן לעוד פרטים </a> <span> . </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום #1 </span> </p> <p> <span> אני אוהבת לפתוח את הבוקר בהתבוננות בגינה. פתחתי את הדלת והחסרתי נשימה. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20221204_070008.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> יום </span> </span> <span> #2 </span> </p> <p> <span> את יום שני תכננתי כיום בבית בין יום ראשון העמוס לשלישי המתפקע.. אבל אתם יודעים איך זה... האדם מתכנן והאלוקים צוחק.. <br/> וכשכל התוכניות של יום ראשון התבטלו ונשארתי בבית, ביום שני פשוט טיפסתי על הקירות.. <br/> שמתי לב לכוסות האלו, שקניתי לכבוד מפגש החברות שבסוף לא התקיים, אז שלחתי להן את התמונה. <br/> שידעו מה הפסידו, <br/> וכחברות טובות, הן הבינו בדיוק על כמה קירות כבר הספקתי לטפס :) <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20221205_133638.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום #3 </span> </p> <p> <span> <span> התובנות של הטור השבוע הזה בעבעו כאן...בעוד התלמידים בסדנא מנסים לשחק עם הפרמטרים של החשיפות... גנבתי חתיכת שמיים.. </span> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20221206_112300.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> יום </span> </span> <span> #4 </span> </p> <p> <span> כדי לחמוק מהפקקים בדרך מהדרום למרכז בשעות הבוקר אני תמיד יוצאת מוקדם. כך מתאפשר לי לפתוח את הבוקר בנחת , בלי לחצים, ועם הרבה אויר לנשימה. בדרך למפגש עסקי בראש העין עצרתי במגדל אפק. <br/> התיישבתי על ספסל, ושוחחתי עם ה' על כל השפע שיש לי בעולם. <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20221207_081738.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום #5 </span> </p> <p> <span> הטור הזה נכתב בחמישי לפנות בוקר... את תמונת יום חמישי - אצרף לטור של השבוע הבא ... <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> ועוד קצת תמונות שצילמתי השבוע ולא נכנסו לפרוייקט, <br/> תלחצו לפתיחה על מסך מלא.. הראשונה משמאל - תמונת יום חמישי הקודם... </span> </p> </div> Thu, 08 Dec 2022 06:19:56 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post9e25ce91 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post09ba15b5 <div data-rss-type="text"> <p> <span> שכחתי ללבוש את הכפפות.  <br/> אלו של העבודה בגינה.  <br/> תמיד אני שוכחת אותן..  <br/> כנראה בגלל זה תמיד אני גם שוכחת שיש לי כפפות כאלו <br/> ובכל ביקור במשתלה אני חוזרת עם עוד זוג חדש של כפפות <br/> שאוכל לשכוח להשתמש בהם.. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>  הטור הזה ממש לא תוכנן להיכתב. </span> <span>   <br/> יצאתי החוצה בעקבות תמונה חסרה. התמונה של יום רביעי. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  כבר שעת שקיעה ועדיין לא יצאתי החוצה לצלם היום.  <br/> במקרים כאלו אני תמיד מתחילה בהתבוננות בגינה.  <br/> ואז גיליתי שאמנם עשיתי עבודת שתילה מדהימה, אבל מאז נתתי לגשם ולרוח לטפל לי בגינה.  <br/> עוד לא התרגלתי בחזרה לזה שהסתיימה שנת השמיטה ולא רק שמותר אלא רצוי וחובה שאתייחס לגינה מעבר   לשתילות חדשות. <br/>   <br/> חיפשתי בגינה משהו חדש שימשוך לי את העין והלב, וגיליתי המון... פולשים.  <br/> עשבים שוטים , מתחזים למשהו שהוא בר קיימא מילאו את הגומות של השתילים האמיתיים שלי.  <br/> מסביב ללואיזה, ובינות לנענע, בתוך שתילי הבזיליקום ואפילו מסביב לזעתר.  <br/> שוטים שוטים שוטים מפוזרים בהמוניהם. <br/>   <br/> הנחתי את הטלפון על השולחן בצד, כרעתי על הברכיים (התפללתי שיהיה מי שיעזור לי לקום אם אתקע)  <br/> ובידיים חשופות מכפפות, עקרתי ועקרתי ועקרתי. <br/>   <br/> כשהפעולות מונוטוניות ולא מצריכות מחשבה- המחשבות החשובות מתחילות לזרום.. <br/>   <br/> ושקעתי לי. <br/>   <br/> על כמה שאני לפעמים מאפשרת לשתילות חדשות ששתלתי להיות ניזונות מרוחות וגשמים שאין לי שליטה   בהם... למרות שצריכה להיות לי.  <br/> על כמה שעשבים שוטים שאין בהם ממש יכולים בקלות להתחזות לשתילים מלבלבים ולהסיח את דעתי   מהעיקר,  האמיתי.  <br/> על העדינות שנדרשת כדי לקלטר מסביב לערוגה בלי לעקור שורשים של צמחים פורחים. <br/> על יכולת ההבחנה בין טוב למוטב, <br/> על כמה רגישות זה שואב ממני. <br/>   <br/> בשבוע שעבר נקלעתי לסיטואציה שדרשה ממני הבעת רגשות במילים.  <br/> הסיטואציה לא היתה נעימה.  <br/> יכולתי להמשיך ולהתחפר בשתיקתי ואולי הדברים היו חוזרים למסלול כזה או אחר, <br/> אבל הרגשתי שאני חייבת   לדבר. פה גדול שכזה.. אבל הפעם – לדבר דיבור אמיתי, מהלב.  <br/> הרגשתי שהגרון שלי שורף. פיסית. כמו בדלקת גרון חריפה. הרגשתי שאם אני לא אוציא את המילים מהפה הם   ישוטטו לי בבטן כמו כדור אש.  <br/> הרגשתי שלא משנה מה התגובה שאקבל בתמורה- המילים האלו לא יכולות להמשיך ולהישאר אצלי בערוגה.  <br/> עמדתי , אוחזת בצווארי , עצמתי עיניים , ויריתי מתוכי את המילים.  <br/> עם המון מחשבה והמון רגש.  <br/> והתפללתי שהן יפלו ויגעו בדיוק במקומות הנכונים . <br/> אחר כך הרגשתי מרוקנת.  <br/> הרגשתי שזה כבר ממש לא משנה מה תהיה התגובה, זה בכלל לא העניין.  <br/> העניין הוא מה שקרה אצלי בפנים. <br/>   <br/>   </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  שזה כמו עם הגינה שלי . במבט חיצוני היא נראתה עד לפני כמה רגעים ירוקה ופורחת,  <br/> אבל הירוק הזה נבע מהרבה מאוד עשבים שוטים שהייתי צריכה לעקור.  <br/> וככה זה עם רגשות . במיוחד בגינות וערוגות שיקרות לליבנו.  <br/> ערוגות המשפחה, הילדים, הזוגיות, העסק שאת מקימה בשתי ידיים עם תמיכה רחבה.  <br/> אסור לך לתת לרגע להישען על רוחות זרות שאת לא יודעת מה המקור.  <br/> את חייבת להיות בשליטה. <br/> גם אם זה אומר שאת צריכה לרדת על הברכיים <br/> ובידיים חשופות <br/> לגוע בבוץ, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  לעקור עשבים שוטים. <br/>   <br/> הטור הזה לא תוכנן להיכתב. <br/> אבל יש פעמים שלהיסחף עם הרוח מביא מזור. <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_6314.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> פרוייקט 365 - שבוע שישי </span> </p> <p> <span> השמש הנעימה שהיתה השבוע עזרה לי לעמוד בפרוייקט.. גם המפגשים הרבים שהיו לי.. <br/> כל התמונות שתראו כאן (גם הפעם) <br/> צולמו בסלולרי. <br/> ואם בא לכם לדעת גם למקסם את המצלמה של הסלולרי שלכם, מוזמנים ללמוד איתי. </span> <span> <span> </span> </span> <span> <br/> </span> <a href="https://yaarityairphoto.ravpage.co.il/50+" target="_blank"> לחצו כאן לעוד פרטים </a> <span> . </span> <span> <br/> </span> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> יום </span> <span> <span> #1 </span> </span> </p> <p> <span> נסעתי להיפגש עם חברות צלמות. מסוג המפגשים שמטעינים אותי באנרגיה. <br/> במיוחד כשאני מצליחה למצוא תמונה כל כך יפה בדרך.. <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20221127_130004.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום #2 </span> </p> <p> <span> <span> במפגש עם חברות עצמאיות עשינו סדנת צמיד מילה של </span> </span> <a href="https://www.daphneartjewelry.com/" target="_blank"> דפנה טל </a> <span> <span> . <br/> השולחן היה מסודר כל כך יפה. וכשיש גם מסר חזק זאת תמונה מושלמת מבחינתי. <br/> </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20221128_100520-e173b18b.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום #3 </span> </p> <p> <span> יצאתי לצלם בשמש עם התלמידים במסגרת סדנת הצילום שלי. אחת מהמשימות שהם קיבלו היתה לחפש "פסים". <br/> הם היו מופתעים מהפסים שאני מצאתי. </span> <span> <span> </span> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20221129_113904.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> יום </span> </span> <span> #4 </span> </p> <p> <span> <span> אם קראתם את כל המילים שכתבתי בטור השבוע, אתם בטח סקרנים לדעת כמה עשבים שוטים כבר היו.. </span> </span> <span> <span> <br/> ואולי אני סתם מגזימה ביכולת שלהם להיות ירוקים ירוקים... </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20221130_164213.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום #5 </span> </p> <p> <span> הטור הזה נכתב ברביעי.. את תמונת יום חמישי - אצרף לטור של השבוע הבא ... <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> ועוד קצת תמונות שצילמתי השבוע ולא נכנסו לפרוייקט, <br/> תלחצו לפתיחה על מסך מלא.. </span> </p> </div> Wed, 30 Nov 2022 15:27:51 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post09ba15b5 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post581a141b <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> למרות שכולם קוראים לו מר.. אני דווקא מוצאת בו שהוא מתוק. <br/> אם הייתי יכולה, הייתי מובילה קמפיין לשינוי השם.. הופכת אותו ממר למתוק, <br/> אבל אשה אחת אל מול עולם שלם - זה לא מתכון מנצח לחולל שינויים, <br/> ואולי לפעמים זה כל מה שדרוש בעולם כדי להפוך מר למתוק- רק אשה אחת מול עולם שלם.. <br/> אבל אני מקדימה את המאוחר, לא כי אני לא יכולה ללכת על קמפיין עולמי כזה, אני אוהבת אתגרים, <br/> אבל כמו שזה נראה כרגע המר הזה הביא לפתחי הרבה אתגרים מתוקים.. <br/> ואתם עוד קוראים לו מר... <br/> אני מדברת על חשוון, כמובן, זה היוצא. המר שאתם אוהבים לתאר.. <br/> זה שמאופיין בשלושים ימי שגרה ללא מועד באופק <br/> שזה שמבקש ממני עמוד שדרה ועוד מודד לי את הדופק, <br/> זה שהוא תחנה בדרך בין החגים ההם שרק רצינו שייגמרו כבר לבין החג ההוא המאיר <br/> שאנחנו מחכים ומצפים לו.. <br/> "תחנה בדרך" מאפיינת אותו יותר ממר.. <br/> זה מסתדר במיוחד עם כל הניו-אייג' הזה שלדרך יש משמעות וחשוב להנות ממנה, <br/> תשאלו את רחל, אמנו. <br/> אולי "להנות" זאת מילה גדולה מדי עבורה אבל היא נבחרה להישאר בדרך. <br/> ככה אין סיכוי שאנחנו שוכחים ממנה כל כך מהר.. <br/> מהדרך . <br/> וגם מרחל.. <br/> <br/> אני מוצאת את עצמי יושבת ומהרהרת בחודש שעבר. <br/> משום מה עלה בי רצון לסכם אותו באוזני עצמי. <br/> לא קרו בו דברים משני גורל עבורי, <br/> לא היו בו ארועים יוצאי דופן, <br/> ואולי בגלל שהוא נגמר בקול תרועה רמה של ראש חודש אהוב במיוחד <br/> האפרוריות שלו זורחת בעיניי. <br/> כמו מבקש - הייתי מתוק אלייך , לאורך כל הדרך, <br/> תני לי להישאר... </span> </span> </p> <p> <span> <br/> אבל חוץ ממירוץ נגד הזמן שעדיין לא הוכח שאפשר לנצח בו , <br/> האפשרות היחידה שיש לי להשאיר אותו <br/> היא לקחת את המתוק שהיה לי החודש הזה <br/> ולגלגל אותו עוד קצת על הלשון לפני שייעלם בשמן של הסופגניות שכבר תופחות בקערה <br/> לכבוד חגיגות החודש החדש. <br/> <br/> אני לוקחת איתי <br/> את יכולת ההתמדה, <br/> את העשייה השגרתית היומיומית, <br/> את רצף ארוחות הערב שכללו מעט מדי פחמימות מנחמות ויותר שאריות מארוחת אתמול , <br/> את אינסוף הפעולות הנדרשות להנעת הגלגלים <br/> כולל שימון , חילוץ מבורות , חליצת ברגים וסתימת פנצ'רים , <br/> גם שטיפה קלה מאבק ומגשם מלכלך.. <br/> את מצב הרוח הפנימי שנאבק להישאר מואר למרות מצב הרוח שבחוץ <br/> ובעיקר <br/> כמה ימי חופשה כדי להזכיר לעצמי שעבדתי קשה בחודש הארוך הזה.. </span> </p> <p> <span> ושצריך לדעת לעצור.  <br/> גם באמצע ריצות קצרות. <br/> תנסו את זה- <br/> זה מתוק.  <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> לא שכחתי : <br/> חוב מהשבוע שעבר- תמונת יום חמישי  </span> <span>   <br/> </span> <span> בשיטוט בסמטאות העיר ירושלים מצאתי מילים מונחות כבדרך אגב.. בחרתי לתת להן מקום של כבוד </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20221117_192408.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> פרוייקט 365 - שבוע חמישי </span> </p> <p> <span> הגעתי לסוף השבוע הזה אחרי ימים רבים של שהייה בטבע... </span> <span> <span> </span> </span> <span> <br/> </span> <span> כבר אמרתי שהכי מאתגר זה לבחור את התמונה היחידה של היום ? <br/> לשאלותיכם - <br/> כל התמונות שתראו כאן (הפעם) <br/> צולמו בסלולרי. <br/> ואם בא לכם לדעת גם למקסם את המצלמה של הסלולרי שלכם, מוזמנים ללמוד איתי. </span> <span> <span> </span> </span> <span> <br/> </span> <a href="https://yaarityairphoto.ravpage.co.il/50+" target="_blank"> לחצו כאן לעוד פרטים </a> <span> . </span> <span> <br/> </span> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> יום </span> <span> <span> #1 </span> </span> </p> <p> <span> בדרך לאילת עצרנו בעין בוקק. הצבעים והזרימה כבשו אותי. <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20221120_130001.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום #2 </span> </p> <p> <span> נוף שאני יכולה לשבת מולו שעות על גבי שעות. יש בו הכל . <br/> מרחב פתוח וזורם של ים <br/> אופק של הרים וערים <br/> תנועה של כלי שייט ותנועת אנשים <br/> והרבה הרבה שקט ושלווה.. <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/WhatsApp+Image+2022-11-24+at+15.41.20.jpeg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום #3 </span> </p> <p> <span> אתם תראו פה קפה. אני רואה פה אהבה. <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/WhatsApp+Image+2022-11-24+at+15.41.41.jpeg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום #4 </span> </p> <p> <span> צילמתי את התמונה הזאת כדי להזכיר לעצמי שלפעמים אפשר וצריך להנות רק מישיבה על שפת המים. </span> <span> <br/> ועדיין להרגיש את המים הקרים מרעננים את הנשמה.. <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/WhatsApp+Image+2022-11-24+at+15.42.46.jpeg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום #5 </span> </p> <p> <span> מה טוב לנדוד אך טוב יותר לחזור.. עשיתי סיבוב לראות מה התחדש בגינה.. תכלס התגעגעתי :)  </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/WhatsApp+Image+2022-11-24+at+15.49.48.jpeg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> ועוד קצת תמונות שצילמתי השבוע ולא נכנסו לפרוייקט, </span> </span> <span> <br/> </span> <span> תלחצו לפתיחה על מסך מלא.. </span> </p> </div> Thu, 24 Nov 2022 14:00:47 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post581a141b בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postef0ef5e6 <div data-rss-type="text"> <p> <span> לפני כשבועיים השתתפתי בסדנת כתיבה אינטואיטיבית של </span> <span> <span> </span> </span> <a href="https://www.facebook.com/zeefshariwithwriting/" target="_blank"> הדס הורודי </a> <a href="https://www.facebook.com/zeefshariwithwriting/" target="_blank"> <br/> </a> <span> נושא הסדנא היה עדשות, כמובן שהתחברתי מיד :) </span> <span> <span> </span> </span> <a href="https://www.facebook.com/zeefshariwithwriting/" target="_blank"> <br/> </a> <span> והנה המסע שאני עברתי דרך ההנחיה המיוחדת של </span> <span> <span> </span> </span> <a href="https://www.facebook.com/zeefshariwithwriting/" target="_blank"> הדס הורודי </a> <span> . </span> </p> <p> <span> עדשת הטלסקופ הכניסה בי חרדה של ממש וזכוכית המגדלת- הדליקה בי אור גדול. <br/> מסע פנימי לתוך הנשמה בעקבות מילים ועדשות . <br/> מקווה שתהנו. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <a href="https://www.facebook.com/zeefshariwithwriting/" target="_blank"> עדשת המיקרוסקופ </a> </p> <p> <span> מכוונת את העדשה פנימה ורואה צלליות. </span> <a href="https://www.facebook.com/zeefshariwithwriting/" target="_blank"> <br/> </a> <span> שמה לב שהפוקוס לא מכוון, מכוונת שוב. </span> <a href="https://www.facebook.com/zeefshariwithwriting/" target="_blank"> <br/> </a> <span> קשה לראות . מכוונת שוב, מחדש. מתחילה לראות טיפה אבק. </span> <a href="https://www.facebook.com/zeefshariwithwriting/" target="_blank"> <br/> </a> <span> עוצרת, מנערת, מרססת מעט מים חיים ואז מכוונת את העדשה שוב. </span> <a href="https://www.facebook.com/zeefshariwithwriting/" target="_blank"> <br/> </a> <span> ושוב מפקסת. </span> <a href="https://www.facebook.com/zeefshariwithwriting/" target="_blank"> <br/> </a> <span> והפעם מתחילה לראות קווים וצורות </span> <a href="https://www.facebook.com/zeefshariwithwriting/" target="_blank"> <br/> </a> <span> מתחילה לראות ריחות וטעמים <br/> וכל מיני רגשות ורגעים שכבר שכחתי שקיימים שם בפנים </span> <a href="https://www.facebook.com/zeefshariwithwriting/" target="_blank"> . <br/> </a> <span> מכוונת את העדשה מעט החוצה. לנשום. <br/> מגלה שזה עשה לי טוב לתפוס מעט מרחק ולהיזכר שעד לפני רגע היה כאן אבק. </span> <a href="https://www.facebook.com/zeefshariwithwriting/" target="_blank"> <br/> </a> <span> לחזור ולתת חמלה ואהבה עצמית </span> <span> <span> </span> </span> <a href="https://www.facebook.com/zeefshariwithwriting/" target="_blank"> , <br/> </a> <span> ולכוון פנימה <br/> והפעם לראות פצעים שהגלידו ומחשבות שפרצו לאור , חלומות שהתגשמו </span> <a href="https://www.facebook.com/zeefshariwithwriting/" target="_blank"> <br/> </a> <span> ורצונות שבאו לידי ביטוי. </span> <a href="https://www.facebook.com/zeefshariwithwriting/" target="_blank"> <br/> </a> <span> מכוונת את העדשה פנימה שוב, זה לא פשוט הפעולה הזאת. </span> <span> <span> </span> </span> <a href="https://www.facebook.com/zeefshariwithwriting/" target="_blank"> <br/> </a> <span> יש קווים ורגשות וטעמים שנראים כלא מחוברים לשורש <br/> וצריך לכוון לאט לאט בעקבותיהם עד לנקודת החיבור </span> <a href="https://www.facebook.com/zeefshariwithwriting/" target="_blank"> <br/> </a> <span> בה אני פוגשת </span> <a href="https://www.facebook.com/zeefshariwithwriting/" target="_blank"> <br/> </a> <span> אותי. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> טיפת הגשם האחרונה על החלון </span> </p> <p> <span> אני עומדת מול החלון , מביטה בו בגשם הראשון. <br/> זה שמנקה ומלכלך באותה נשימה, <br/> עושה אור וחושך באותה הנשמה. <br/> מודיע לנו שהנה נגמר האור ואני מול החלון לוכדת עוד רגע <br/> האצבע שלי מלטפת מבפנים את מה שזולג לו מבחוץ <br/> ואני מולה, הטיפה האחרונה שנשארה זולגת <br/> והאצבע מלטפת אותה לכל אורכה <br/> ואני חושבת כמה זה אופייני לי לפעמים להביט דרך הדברים החוצה.. <br/> עכשיו צריכה לשים את האמצבע לכל האורך ולרדת לכל האורך עד שנפגשת ברצפה הקרה <br/> ורואה שהכל זלג </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ופספסתי <br/> והנה צריכה להשתדל עכשיו עם כל מטר מחדש </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> לעמוד שוב ולהביט ולשים את האצבע <br/> מהטיפה הראשונה ולהרגיש את זה <br/> כאן ועכשיו. <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> עדשת הטלסקופ </span> </p> <p> <span> מה שרחוק מתקרב אליי ואין לי מושג למה <br/> לא זימנתי את זה <br/> גם לא עצמתי עין בשמירה </span> </p> <p> <span> אבל אולי קצת פזלתי לכיוונים אחרים, רחוקים, <br/> רציתי להיות "שם". <br/> זה מוזר שיש דברים רחוקים שאני צועדת לקראתם ומכוונת את כל חושיי לעומתם <br/> ורק שהרגליים צועדות לכיוונם אני מתחילה להתקרב. <br/> אני הולכת לאיבוד ולא מצליחה לדמיין את זה <br/> ישר עולות לי מחשבות שליליות ואני לא רוצה להיות שם. <br/> זה לוקח אותי לכיוון הזה כי בד"כ הכל קרוב אליי וכל מה שאני רוצה להשיג <br/> אני מתקרב אליו, <br/> ופתאום <br/> משהו מתקרב אליי. <br/> זה הציף לי בפחד וחרדה ותיסכול ורצת חוסר אונים שאני לא יכולה לעצור <br/> אולי באמת זה יגיע אלי ואני בכלל לא רציתי <br/> זה רחוק ממני ואני רחוקה מזה. </span> <span> <span> </span> </span> <span> <br/> </span> <span> <br/> זכוכית מגדלת </span> </p> <p> <span> אני מחפשת את המילה שהלכה לי לאיבוד. <br/> כמעט בכל שבוע אותו המרדף- <br/> היא נעלמת ואני נאלמת. <br/> ואף פעם זה לא נגמר באותה הצורה, <br/> אבל מתחיל באותה הדרך. <br/> אני זקוקה לה כדי להתחיל או לקשור או לסיים <br/> והיא בורחת ממני, נעלמת, נאבדת בתוך..אין לי מושג בתוך מה.. <br/> לפעמים היא בתוך הדמיונות ולפעמים היא מתחבאת היטב מאחרוי קפלי הוילון <br/> לפעמים בדופן חדרי הלב המביט. <br/> אבל מה שתמיד קורה שם, במרדף הזה, בו אני דולקת אחריה, <br/> כשאני מוצאת אותה, ואני תמיד מוצאת אותה, <br/> היא מדליקה בי <br/> אור גדול. <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> המראה השבורה </span> </p> <p> <span> לכתוב מתוך השבר ולראות את כל החלקים. <br/> אני מעבירה אצבע על הסדק. <br/> זה שורט אותי. <br/> כמו שזה שורט לראות פנים גדולות ונשמה ענקית דרך שבר קטן של זכוכית. <br/> ואם הדס אומרת ששברי זכוכית הן הזדמנות חללכוד זוויות שונות, <br/> אני חושבת שמראה שבורה היא הזדמנות לקנות מראה חדשה... <br/> יש בו בסדק הזה, שהאצבע שלי עוברת עליו, חספוס מה.. <br/> החלק העליון חלק ופנים השבר מחוספס וזה הקטע של המראה בעיניי <br/> שהיא מראה את החלק השטוח החלק אבל כשמעמיקים ורואים יש שם חספוס גדול. <br/> הלכתי לאיבוד עם המילים והמחשבות <br/> אני מעבירה את האצבע על הסדר רק כדי להגיד לעצמי <br/> גם ללב שבור מגיע ליטוף של אצבע חומלת. <br/> </span> <span> <br/> </span> <span> שלוליות-השתקפויות </span> </p> <p> <span> מלמעלה למטה- מעורפת <br/> מתארת אותי משתקפת בשלולית <br/> <br/> נעליים גרביים אולי קצת שערות ברגליים <br/> שפלי חצאית חגורה חולצה בתוך החצאית <br/> קצה שרשרת שמשדרת קו אורך כמו כל שומניי נעלמו </span> </p> <p> <span> סנטר חד <br/> חיוך רחב <br/> אף שבור <br/> עין טובה מימין ועין טובה משמאל <br/> שתי צלקות במצח <br/> שערות לא צבועות שורשים לבנים <br/> מטפחת זרוקה מרושלת <br/> כל מה שהוא אני פעמיים <br/> פעם אמיתי ופעם משתקף <br/> כשמסתכלים במבט <br/> <br/> מלמטה למעלה מתוך השלולית <br/> <br/> העיניים הטובות חודרות אליי כמו יודעות כמה ערפל אני מכניסה <br/> כשאני מתבוננת בעצמי <br/> נועת המים הקלה מאפשרת לדמעה להסתתר ולא לבלוט. <br/> חדות המבט מאפשרת לי להגיד לעצמי <br/> את ראויה לטוב והוא כאן את רק צריכה לשנות </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> את הזוית את הכיוון את המבט לחדד מעט את הפוקוס <br/> ולהיטיב <br/> מבט <br/> גם <br/> בעבורך. <br/> </span> </p> <p> <a href="https://www.facebook.com/zeefshariwithwriting/" target="_blank"> <br/> </a> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> פרוייקט 365 - שבוע רביעי </span> </p> <p> <span> הטור הזה נכתב ביום רביעי בערב. <br/> ארבע תמונות שמשקפות מעט ממה <br/> שהיה השבוע שלי .. <br/> תהנו </span> <span> <span> </span> </span> <span> . </span> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> יום </span> <span> <span> #1 </span> </span> </p> <p> <span> סיימתי יום צילומים בחוף ניצנים . חוף הבית. תמיד מוצאת שם עניין... <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20221113_162308.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום #2 </span> </p> <p> <span> סיימתי יום צילומים בחוף זיקים. החוף השני האהוב עליי .. </span> <span> <span> </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20221114_163837-01.jpeg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום #3 </span> </p> <p> <span> יצאתי עם התלמידים להתאמן על קומפוזיציות בגן השעשועים.. זה תמיד מרגיש קצר..  (אפילו לא עצרתי לערוך..) <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20221115_095411.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום #4 </span> </p> <p> <span> הגעתי לצילומים בבית מעלף.. זה כיף לראות איך אחרים מגשימים חלומות שיש לך. נותן הרבה השראה.. </span> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/%D7%9E%D7%A4%D7%AA%D7%975566.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום #5 </span> </p> <p> <span> אשלים לכם בשבוע הבא :) <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> ועוד קצת תמונות שצילמתי השבוע ולא נכנסו לפרוייקט.. </span> </p> </div> Wed, 16 Nov 2022 19:19:04 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postef0ef5e6 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postbe057a23 <div data-rss-type="text"> <p> <span> כל השבוע החזקתי בהן. במילים לטור הזה. <br/> ביום ראשון הן פשוט הבריקו בי  וידעתי שהן המילים שאני אוציא לאור השבוע. <br/> ביום שני הקסם שלהן כבר דהה וברביעי כבר ממש לא זכרתי מה כל כך היה מיוחד במילים האלו. <br/> ושוב חמישי,  ושוב אני מול הדף הלבן וחושבת על תופעות הלוואי של הבחירות שלי.. <br/> לו בחרתי לשבת מול דף לבן נקי באויר הפתוח כשהטלפון רחוק ממני , יכולתי לשמור אותן, את אלו שהבריקו בי. <br/> אולי היה בהן מסר חשוב למי שנפשו צמאה, כבר לא אדע.. <br/> אבל במקום זאת בחרתי להמשיך ולשוטט עם המצלמה. <br/> יש בזה משהו נוח להכניס את הראש לתוך הקופסא הקטנה של העדשה <br/> להתנתק מהעולם שבחוץ ולהתרכז בעולם משלי. <br/> זה יותר נוח מלכתוב ( מי זוכר כבר איך עושים את זה על דף נייר) <br/> וזה יותר פשוט מלהתחיל לתקן שגיאות הקלדה... <br/> ואם אודה על האמת, הצילום מרגיע אותי הרבה יותר מהר משפיכת המחשבות על הדף. <br/> המחשבות שלי תמיד צריכות איזה חמש מאות מילים כדי להתכנס למסר שיכול להיות מובן לעולם, <br/> פעם חשבתי שאני עמוקה, <br/> היום אני חושבת שאני מסתבכת עם המחשבות שלי בעצמי ועוד מצפה שאחרים יבינו אותם. <br/> אבל ככה זה כשאנחנו מחלקים את כל הקרדיט לאחרים... <br/> ואם נחזור לצילום... יש בהתבוננות הזאת בשיטוט הסתמי עם המצלמה, משהו בהתבוננות הזאת - <br/> גורם לי להרגיש כאילו אמרתי לעולם כל מה שיש לי לומר בקליק אחד , <br/> ואם העולם לא הבין איך בתמונה של השתקפות שני זוגות רגליים הבעתי עכשיו את המחשבות העמוקות <br/> ששוטטו בי מיום ראשון עד יום שלישי אז זו בעיה של העולם בכלל.... <br/> והלוואי והוא היה יותר מבין. <br/> <br/> יש בקרים שאני מתעוררת בהם ואומרת .. הלוואי. <br/> הלוואי יקרו דברים טובים כמו זה וזה וזה ואני מונה אותם בקול את כל הדברים שאני רוצה שהלוואי ויקרו. <br/> יש בקרים שאני מתעוררת בהם ואומרת היום זה קורה. פשוט ככה. מדלגת על ההלוואי. <br/> ויש בקרים שאני מתעוררת בהם ומקווה שהלוואי ויהיה בי כח ורצון להגשים את כל מה שכבר ניצב לפתחי. <br/> כי אחת מתופעות הלוואי של משאלות הלוואי היא שצריך פשוט להגשים אותן כשהן קורות לנו. <br/> ואז... מי זוכר בכלל מה רציתי להגשים ?.. <br/> טוב שיש תמונות שמחזירות אותי לרגעים האלו...ומזכירות לי <br/> את תופעות הלוואי של ההלוואי האמיתי <br/> ועד כמה זה לא פשוט- </span> </p> <p> <span> פשוט </span> </p> <p> <span> להיות. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> פרוייקט 365 - שבוע שלישי </span> </p> <p> <span> הגשם הביא איתו שלוליות וגרם לי לצהול כמו ילדה קטנה.. <br/> כדי לצלם השתקפויות בתמונות - צריך לרדת על הברכיים, הכי נמוך שאפשר, ואם צריך - גם להפוך את המצלמה של הסלולרי כך שתהיה הכי קרובה לשלולית, לחפש זווית שמשתקפים בה הדברים שבחרנו, לפעמים צריך להסתובב מסביב לשלולית עד שמוצאים את ההשתקפות היפה שרצינו..(ועל הברכיים זה ממש אתגר) <br/> זה היה השבוע שלי בתמונות.. <br/> תהנו </span> <span> <span> . </span> </span> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> יום #1 </span> </p> <p> <span> הרכב היה בטיפול חורף , יצאתי לקחת את יעלי לחוג... בדרך מצאנו שלכת מקומית. <br/> איזה כיף למצא יופי כזה ליד הבית. <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20221106_155221.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום #2 </span> </p> <p> <span> <span> קפצתי לקניון לקפה , בחניה, משך לי את העין אופנוע אספנות , עם כפתורים של הרדיו כמו פעם... הנוסטלגיה שצפה בי כמעט גרמה לי לקבל הערה מהמאבטח :) </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20221107_123004.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום #3 </span> </p> <p> <span> כמו ילדה קטנה צהלתי וקיפצתי בשלוליות.. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20221108_083215.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום #4 </span> </p> <p> <span> עקבתי אחרי האנרגיה של רביעי השבוע וב"ה היא חזרה למסלול.. <br/> מיהרתי לרכבת, ידעתי שאני עלולה לאחר. אבל לא יכולתי להתעלם מהמראה הזה.. </span> <span> <span> </span> </span> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20221109_154448.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום #5 </span> </p> <p> <span> השמש יצאה אחרי יום וחצי של גשם (ככה זה אצלנו במדינה..) ליוויתי את יעלי לביה"ס ברגל והמראה הזה כמו שיקף את מה שקורה בינינו בהליכות האלו. יעלי כמו ספר פתוח, רק היא ואני , יד ביד. <br/> כל שאני צריכה לעשות זה... להקשיב. <br/> לא תמיד זה פשוט.. במיוחד שלפעמים אני עוצרת לצלם.. <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/WhatsApp+Image+2022-11-10+at+08.29.01.jpeg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> ועוד קצת תמונות שצילמתי השבוע ולא נכנסו לפרוייקט.. </span> </p> </div> Thu, 10 Nov 2022 06:40:35 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postbe057a23 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post97763ae6 <div data-rss-type="text"> <p> <span> בדיוק כשחשבתי שאין לי את האומץ, היא נשברה בקול רעש גדול. <br/> הזכוכית. <br/> זאת שלא נשברת עם רסיסים, רק עם רעש. <br/> זאת שמכסה הכל. התקרה הזאת שמדברים עליה. <br/> גיליתי שיש לי אחת שלא שברתי, באיזור האוזן. <br/> ובדיוק כשחשבתי שאין לי את האומץ לעשות את החור הקטן הזה , מעל ההוא הקיים, היא נשברה. <br/> תגידו " על חור שני באוזן??על איזה שטויות את מדברת.." <br/> אבל אני גדלתי בצורה אחרת. באווירה אחרת. <br/> פעם מזמן מזמן , במחוזות ילדותי שכבר מזמן שינו פנים וצורה, חור שני באוזן היה מעשה שלא ייעשה. <br/> עשו אותו רק כאלו שפורצות גבולות.. <br/> ועל האוזניים של כולנו הונחה תקרת זכוכית יפה כזאת. גם על האף. <br/> אז היה קול נפץ חזק כשהתחוררה לי האוזן שוב. <br/> במשך יום שלם הלכתי כשראשי נוטה לצד המחורר וידיי מלטפות כאילו מדובר ביהלום יקר ערך, כשבעצם בדורנו אנו מדובר סתם בחור חסר ערך.. <br/> <br/> בתקופה האחרונה, ככל שהתקרב מועד הבחירות, עטיתי על אזניי מסכי ברזל. לא זכוכית, ברזל. <br/> לא רציתי לשמוע מההוא ועל ההיא, לא רציתי להיכנס לוויכוחים אינסופיים שברור כשמש שכל אחד יצא מהם כמו שהוא נכנס אליהם או הרבה יותר דבק בעמדתו. עוד לא ראיתי ויכוחים והתנצחויות שהניבו תשובה כמו "אולי יש משהו בדבריך, אחשוב על זה". <br/> יש תקופות שהשיחה היא לשם ויכוח, לשם השארת חותם כמו תדעו " לי יש דעה". <br/> ואני..האזניים שלי לא יכולות להכיל את זה. זה תמיד נגמר רע. גם כשאני בצד של הבעד וגם כשאני בצד של הנגד. <br/> אז שמתי שיריון כבד. </span> </p> <p> <span> <span> <br/> וכשכבר עברו הבחירות והוכרעה ההכרעה וחשבתי שאולי יהיה פה קצת שקט , <br/> והחור הקטן שעשיתי באוזן ניפץ כמה הגנות.. <br/> הבנתי שעדיין מוקדם מדי ועדיף לי לחזור למסכי הברזל עם כל העצב והצער והדרמה והשמחה וההקלה. <br/> והחור הקטן שניפץ אצלי זכוכית גדולה מנחם אותי כמו אומר </span> </span> </p> <p> <span> <span> מה שפעם היה גדור גדר חזקה כעבור שנים נראה כמו סתם עוד משהו להתקשט בו.. </span> </span> </p> <p> <span> יש עוד תקווה ונחמה לטוב ולשלווה ולשקט.. <br/> ועד אז אני אטה אוזן.. לצד השני, כדי שכולם יראו.. :) </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> פרוייקט 365 - שבוע שני </span> </p> <p> <span> השבוע היה קצת קל יותר לצלם - טיילנו יומיים בצפון והיה שפע של הזדמנויות. <br/> הנוף משגע, הפריחה המיוחדת של הסתיו קרצה מכל פינה בצבעים מרהיבים. <br/> והעננים.. וואוו, איזה יופי של צורה ועוצמה. <br/> הקושי הגדול היה ..לבחור רק תמונה אחת ליום. <br/> תהנו. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> יום #1 </span> </p> <p> <span> בדרך לפגישה עם נשות עסקים קלטתי את זה בכניסה למסעדה ולרגע אחד ממש התחשק לי לעלות על האופניים  אל חחש זה היה רגע קצר ממש.. :) </span> <span> <span> </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/WhatsApp+Image+2022-11-05+at+18.53.24.jpeg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום #2 </span> </p> <p> <span> בדרך לצפון, יש יתרונות כשיושבים ליד הנהג...אפשר לצלם..תמיד פותח לי את הלב לראות את הים פתאום נגלה אליי </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/WhatsApp+Image+2022-11-05+at+18.53.33.jpeg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום #3 </span> </p> <p> <span> טיול בוקר בקיבוץ, האור שזרם משך אותי לעצור מולו.. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/WhatsApp+Image+2022-11-05+at+18.53.47.jpeg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום #4 </span> </p> <p> <span> זה היה היום המאתגר שלי..כל היום הייתי במיטה עם צינון סתווי מרגיז... חליטת ענבים שהרתחתי בעצמי כל היום עשתה לי טוב בגרון וטוב בגלריה (עכשיו כשאני כותבת אני שמה לב שגם בשבוע שעבר רביעי היה נטול אנרגיות.. מקווה שהשבוע ישתנה הסיפור הזה..) </span> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/WhatsApp+Image+2022-11-05+at+18.53.58.jpeg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום #5 </span> </p> <p> <span> הפרח בגני הציץ לו פתאום ובהתרגשות נתתי לו כבוד גדול. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/WhatsApp+Image+2022-11-05+at+18.54.13.jpeg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> ועוד קצת תמונות שצילמתי השבוע ולא נכנסו לפרוייקט.. </span> </p> </div> Sat, 05 Nov 2022 17:03:37 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post97763ae6 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/365 <div data-rss-type="text"> <p> <span> שבוע ראשון של שגרה מלאה ואפשר לסכם אותו ... שהכי טוב שכבר אפשר לסכם אותו :) <br/> הוא היה שבוע טוב, אינטנסיבי, תזכורת מעוררת לכל מה שאני יכולה וצריכה לעשות בחיים. <br/> השבוע הזה היה שבוע מרוכז של מאמצים לזכור מי אני מה המטרות מה היעדים ומה הדרכים להגשים את הכל.. </span> </p> <p> <span> <span> <br/> ביום ראשון התחלתי מבראשית יחד עם קבוצת הפייסבוק שלי את פרוייקט 365 בעין טובה : </span> </span> </p> <p> <span> <span> מצלמים תמונה אחת ביום, וכדי לא להלאות את עצמנו ולא להלחיץ-בסוף השבוע מעלים פוסט אחד מרוכז עם תמונה אחת מכל יום. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ההתבוננות הזאת היתה מרתקת. <br/> אני מצלמת כל יום, והרבה. כך שזו לא היתה הבעיה הגדולה. <br/> הבעיה הגדולה היתה </span> </span> <span> לבחור </span> <span> <span> תמונה אחת בלבד. <br/> וזה קושי עצום להחליט מי נשארת בגלריה ומי יוצאת לאור. <br/> אבל ככל שמדובר בכלי ביטוי - אני מאמינה שהפרוייקט הזה מפתח ומצמיח והחלטתי לנסות אותו ולהצליח לצלוח את כל 365 הימים.. <br/> <br/> ביום רביעי קמתי נטולת אנרגיות...לא ידעתי על מה לשים את האצבע. <br/> החזקתי אצלי עניין מסויים שדרש ממני הרבה נשימות וביום רביעי, סוף סוף, העניין התבהר והצלחתי לנשום לרווחה ולהוציא את כל האוויר ששמרתי בפנים. <br/> ירידת המתח הזאת בנוסף לאנרגיה הירודה שהתעוררתי איתה, כנראה שידרה על עוד עולמות במקביל ו... <br/> אפילו הצמיג ברכב הרגיש צורך להזדהות..כך מצאתי את עצמי בצהרי היום באמצע עיר שאין לי בה מכרים להקפצה עם פנצ'ר בגלגל ועם אפס כוחות אפילו להוציא את הרזרבי מהמקום שלו, קל וחומר להחליף אותו.. <br/> למזלי יש את ידידים בדרכים והם חילצו אותי בצורה שעזרה לי להגיע הביתה בשלום. <br/> </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ביום חמישי נתתי לעצמי תזכורת שמה שאנחנו מזמנים לעצמנו - זה מה שנקבל. <br/> ולכן כדאי להיות מרוכזים ב </span> <span> חשיבה חיובית </span> <span> <span> ו </span> </span> <span> ראייה אופטימית על החיים </span> <span> . <br/> <br/> אפשר לומר שזה היה שבוע מאתגר מאוד, חדר כושר למחשבות והתבוננות על החיים. לשמור על תנועתיות מחשבתית, על גמישות , על חיוך ועל עין טובה. <br/> <br/> במסגרת חדר הכושר הפיסי - לא נרשמה עדיין שום תנועה של אחרי החגים... </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> אם בתחילת הכתיבה רק ידעתי שהגיע הזמן לסכם את השבוע- עכשיו גם יש לזה גם חיבור הגיוני במציאות. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> צירפתי לכם את החמישיה הפותחת של השבוע שלי.. מוזמנים להצטרף אליי. <br/> וכמו תמיד-להשאיר לי מילה או שתיים בסיום הקריאה, שאדע שנגעתי.. <br/> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום #1 </span> </p> <p> <span> המשחק של האדום עם הירוק והפסים עם טקסטורת העלים משכו לי את העין... </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/1.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום #2 </span> </p> <p> <span> התמונה היחידה שהרגשתי צורך לערוך.. אם הייתי צריכה לתת כותרת היא היתה: החיים עצמם </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/2.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום #3 </span> </p> <p> <span> <span> ציור שריגש אותי מאוד במינימליזם שלו.עמדתי דקות ארוכוץ ומיששתי את התמונה.. </span> </span> </p> <p> <span> היפנטה אותי הפשטות המתוחכמת </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/3.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום #4 </span> </p> <p> <span> היה יום ללא אנרגיות... ככה סיימתי את החלק המואר שלו, עם כוס יין ושקיעה הרבה מצפון... </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/4.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום #5 </span> </p> <p> <span> אחד הדברים ששאבו לי אנרגיות ברביעי היה..פנצ'ר..אז בחמישי בבוקר,עם אנרגיות שמחות ומחודשות, בפנצ'ריה חיפשתי עין טובה על העניין ..מקווה שמצאתי.. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/5.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> ועוד קצת תמונות שצילמתי השבוע ולא נכנסו לפרוייקט.. </span> </p> </div> Fri, 28 Oct 2022 06:08:22 GMT https://www.yaarityair.co.il/365 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post32f83338 <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> זה מתחיל עם פסנתר. <br/> יש שיאמרו שאם רואים פסנתר בפיסקה הראשונה בטח יתנגן לו שיר בפיסקה האחרונה.. <br/> מה שבטוח רק מי שיוכל לדמיין את זה – ישמע את זה.  <br/> ואם אתם יכולים לדמיין את זה- אתם לגמרי יכולים לעשות את זה (זה דיסני אמר, לא אני...) <br/>   <br/> לפני אי אלו שנים רצינו להכניס את המוזיקה בצורה יותר נוכחת בביתנו.  <br/> תמיד היו גיטרות , תמיד חלילים וכל דבר שטוח תמיד הפך לתוף. <br/> כך שהיה ברור לנו שהבא בתור הוא- פסנתר.  <br/> חיפשנו וחיפשנו ומצאנו ב"אגורה" פסנתר יפיפה, יחסית עובד טוב, אפילו מצאנו מוביל אמין (שעלה קצת יותר   מאגורה) שהסכים עקב תיאומי לו"ז להלין את הפסנתר אצלו לילה בין דירת הפלט לדירת הקלט.  <br/> אחרי כך וכך הסתובבויות – תפס לו את מקומו בסלוננו הקט – פסנתר עץ רוסי יפיפה.  <br/> לאחר טקס הסרת הלוט המאולתר ואחרי שניצלנו את יום ההולדת של הבכור כדי לתת לו "מתנה מיוחדת" <br/> בדמות פסנתר – הגיע שלב המחלוקת.  <br/> מה נשים על הפסנתר ?!  <br/> תודו שלא חשבתם שעל זה נתווכח.. אני בכל אופן ממש לא חשבתי שיש מה להתווכח על זה. <br/> תמונות משפחתיות !  <br/> ברור . מה כבר שמים על פסנתר ?!  <br/> ועציץ.  <br/> תמונות משפחתיות ועציץ.  <br/> בני הבית איך לומר בעדינות – לא זרמו עם הרעיון.  <br/> גם העובדה שהסנדלר, איך לא, הולך יחף והגענו למצב של שלל מסגרות עם הרכבים משפחתיים שונים <br/> אך לא מסגרת אחת בהרכב מלא, לא תרמה לעניין... <br/> אבל כמו שאצלנו נוהגים לומר- התקבלה ההחלטה פה אחד – הפה שלי.  <br/> ותמונות משפחתיות בהרכבים כאלו ואחרים הונחו אחר כבוד <br/> על הפסנתר. <br/>   <br/>     </span> </span> </p> <p> <span> <span>  לימים הוחלף הרוסי הזקן ברוסי חשמלי , קטן מימדים בהרבה אך חזק באיכויות ובצליל,  <br/> מה שהשאיר מקום לשתי מסגרות בלבד : אחת לפני שהקטנה (בת 8) נולדה <br/> ואחת אחרי שהקטנה נולדה (בתמונה היא בת 2)  <br/> -אל תנסו לחפש היגיון. ככה החליטה המתבגרת התורנית על המסגרות...  <br/>   <br/>   <br/> במפגש עם צלמות שנכחתי בו השבוע עלה נושא התמונות המשפחתיות. <br/>   </span> </span> </p> <p> <span> <span> במאמר מוסגר אגניב משפט ואומר שהכי כיף זה להיפגש עם קולגות מהתחום. אנחנו דוברות את אותה השפה, מתמודדות עם אותן הקשיים , הפוקוס אצלנו זהה והפתיל קצר.. אה.. סליחה, התריס... </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span>  נחזור למפגש הצלמות - תמונות משפחתיות... <br/> כולנו דיברנו על הילדות שלנו, איך היתה להורים שלנו מסורת דומה .. <br/> פעם בשנה סרנו לפוטו הקרוב למקום מגורינו (או להוא ,המיתולוגי, בתל אביב)  <br/> לבושים במיטב המחלצות , מגולחים, מצוחצחים, הפוני לצד, השביל באמצע, נעלי לאקה וחולצות מעומלנות,  <br/> למען תמונה משפחתית.  <br/> פעם בשנה נמלא הבית בחגיגיות שלא כתובה בשום לוח שנה, <br/> לא נתונה למצב רוחם של בית הנבחרים ולמרבה ההפתעה ללא תאריך קבוע משנה לשנה.  <br/> חגיגה משפחתית.  <br/> אחרי שנחתנו מכנפי הנוסטלגיה היישר לחום המזוויע של הסתיו הנוכחי ,  <br/> ניערנו את אבק הזכרונות, </span> </span> </p> <p> <span> <span>  התמלאנו פליאה. <br/> איך במדינה שיש בה 24 שעות מקודשות ,  <br/> פעם בשנה,  <br/> בתאריך ידוע.  <br/> 24 שעות, אֵימת האימהות, להמציא ולשלוח בהעתקים לפי מספר הילדים  <br/> תמונה משפחתית לכבוד יום המשפחה,  <br/> איך במדינה כמו שלנו עוד לא הפך בוק צילומי המשפחה למסורת משפחתית .... <br/>   <br/> אם הגעתם עד לכאן – ודמיינתם את כל זה,  <br/> זכרו שאתם לגמרי יכולים לעשות את זה ! <br/> <br/> בתמונות- הפסנתר שלנו עם 2 המסגרות <br/> ותמונות של משפחות שדמיינו זאת ועשו זאת ! <br/>   <br/>     </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20221020_173908.jpg" alt=""/> </div> Thu, 20 Oct 2022 12:05:55 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post32f83338 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post567c26a0 <div data-rss-type="text"> <p> <span> הכי אני אוהבת בצילומי רחוב זה שאין לי מושג לקראת מה אני הולכת.  <br/> יוצאת לרחוב ומוצאת אוצרות.  <br/> כמובן שיש תכנון ראשוני- ברמת הרחוב, והעניין שיכול להיות בו. <br/> אבל בפועל אם יעברו שם חתן כלה או קבוצת תיירים /נשים בסיור אין לי אפשרות לדעת.  <br/> אני אוהבת את רחוב נחלת בנימין בתל אביב, במיוחד בימים שלישי ושישי.  <br/> יש שם דוכני אמנים והמון יצירתיות נשפכת שם ברחוב הזה.  <br/> השיחזורים של המבנים מתקופה אחרת לצד גרפיטי עכשווי מכניסים לי המון השראה כאילו נתלשתי מעולמי לתוך עולם אחר.  <br/> וממילא יש קהל מגוון שמגיע , בדיוק כמוני, בדיוק בימים האלו.  <br/> וזה מבטיח שיהיה עניין כלשהו. <br/>   <br/> מצאתי שבימים האלו המחשבות שלי הם בדיוק כמו צילומי רחוב... יש מסגרת, אני יודעת על מה אני צריכה לחשוב אבל בפועל לא יכולה להתמקד ונראה לי שזה אפילו הרתיע אותי לשבת מול הדף הלבן ללא יכולת מיקוד ושליטה.. <br/>   <br/> המחשבות נודדות בין הכנות לחג ותפילות לשנה חדשה, בין רצונות ומשאלות , בין משימות ופעולות שנדרשות לעסק. בין דברים שצריך לקנות ולנקות, לתקן ולהתקין.  <br/> ובין לבין קורים החיים עצמם.  <br/> ואני מוצאת את עצמי בלופ של מחשבות מעורבבות.  <br/> כי החגים האלו יש בהם מימד מתעתע... מימד הזמן.  <br/> זה לא תופס אותי ברמות של "שוב במטבח" אלא ברמות של "שוב המוח מתמלא ואי אפשר לרוקן לתוך הדף..." <br/> עד שמצאתי לי פיסה של חול בתוך הקודש וישבתי מול דף לבן- </span> </p> <p> <span> אומרת לעצמי שזה בשבילי. איש לא יראה, והכל נשטף.  <br/> כל החרדות והחששות מקבלות פתאום תוקף של שחור על גבי לבן, והשד לא כל כך נורא, <br/> כל התקוות והתכנונים מקבלים פתאום מסגרת של זמן והרוגע והשליטה מזדחלים לי תוך הנשמה ונהיה לי שקט ורגוע.  <br/> כל המשימות מסתדרות בחיים ולפתע הכל נראה הגיוני, מעשי וניתן להשגה. <br/>   <br/> וככה  גם יצאתי לרחוב, אומרת לעצמי שהיום, השעות האלו- הן בשבילי.  <br/> איש לא חייב לראות. איש לא יודע שיצאתי ואיש לא יודע שאין לי מטרה.  <br/> והכל נשטף בשיטוט חסר תכלית אך מלא יופי וצבע. <br/>   <br/> בחג האסיף הזה שבא עלינו לטובה, אני אוספת את המחשבות, הרצונות והתפילות, <br/> את התקוות והמטרות ואת המשימות והפעולות  <br/> ונושמת  <br/> בשבילי <br/> סתם כך.  </span> </p> </div> Sun, 09 Oct 2022 08:24:45 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post567c26a0 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postbe802971 <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> ברגעים האלו שאני יושבת וכותבת הברירה היתה -לשטוף את הבית או לכתוב את הראש. <br/> ברור שבחרתי לכתוב את הראש.. אחרת השטיפה היתה שוטפת אותי לכל עבר והייתי נשארת עם מחשבות טריות מדי ללא יכולת עיבוד... <br/> <br/> ראש השנה שעבר עלינו בשמחה ובטוב הציף לי חזק לתודעה פעולה ששכחתי. <br/> אני חושבת שנכנסתי לחג הזה לא מתוך מודעות להתנהגות שבחרתי בה, אלא פשוט בחוסר חשק, רצון וחיבור - לראש. <br/> בימים שלפני החג לא הייתי במוזה. <br/> לא במוזה של שיווק, לא במוזה של רשתות חברתיות , לא במוזה של כתיבה, עשייה,יצירה..בקושי של אפיה.. <br/> כאילו משהו בי היה חייב להתנתק על מנת שאוכל לאפשר לעצמי להתחבר בחזרה. <br/> וכל זה - מתנהל לי בראש- ללא ידיעתי. <br/> <br/> ומכיוון שכך, הגעתי ליום הדין הנשגב והנורא, כשהאנרגיה היחידה שהיתה בי היא - להרגיש. <br/> החלטתי שאני מרגישה. <br/> אני מרגישה מה עושה לי שמח ואיתו ממשיכה , <br/> אני מרגישה מה מעורר אותי לתשובה ואותו מבקשת שיעורר אותי, <br/> וכמה שזה נשמע כמו פעולה מאוד פשוטה - מסתבר שזה לא היה פשוט... <br/> <br/> אני לא בוכה בדרך כלל. <br/> ז"א אני לא בוכה מדברים שכולם בוכים מהם. <br/> לא תמצאו אותי מזילה דמעה בטקסי זיכרון שואה וגבורה, <br/> לא תמצאו אותי דומעת במסיבות סיום , סידור, הצטיינות.. <br/> לא בחדרי לידה ולא בחדרי התאוששות. <br/> תמצאו אותי בוכה כמו תינוקת בקומדיה רומנטית מטופשת גם כשאני מדקלמת את הטקסט <br/> תמצאו אותי בוכה כמו תינוקת כשנכנס לי קוץ לרגל </span> </span> </p> <p> <span> תמצאו אותי דומעת כשאני ניצבת מול אתגר פיסי טכני שלא מצליחה <br/> (פעם נתקע לי הכפתור של הדוד-שמש, והייתי לבד בבית ולא הצלחתי להדליק את הדוד לבד, התיישבתי ובכיתי כמו תינוקת על חוסר האונים הזה שהציף אותי בשניה. ועבר גם בשניה, כי בסוף הדוד כן נדלק ..) <br/> וגם כשפוגעים לי בלב אני בוכה.. אבל בשקט, עם עצמי... <br/> </span> </p> <p> <span> <span> <br/> לכן כשמצאתי דמעות טריות בסידור התפילה שלי בראש השנה- הייתי מופתעת. <br/> זה פתאום השתחרר בי. <br/> כשהחזן התחיל לדבר בדקות האלו לפני תקיעת השופר על משמעות השופר ועל היכולת הפשוטה שלו </span> </span> </p> <p> <span> להפוך את הכל לטובה, <br/> כבר אז התחפרתי בין דפי הסידור והתחלתי חושבת על עצמי, <br/> כאשה. <br/> הם אומרים תמיד אל תחשבי על כולם, זה קשה, תחשבי על אחד שקשה לו- ומשם תתחברי. <br/> רוב הזמן לא מצליח לי. <br/> הפעם- הצליח ובגדול. <br/> ובשלושים התקיעות הראשונות - חשבתי על חיי כאשה ממהמסד לטפחות <br/> ובכיתי דמעות תחינה לשנה טובה בפוריות , בזוגיות, בחינוך ילדים, בהגשמה עצמית <br/> בגידול הורים בשמחה, במציאת החזון , החלום ואפילו הפרחתי בקשה לשלום. <br/> ואת כל זה במשך שלושים התקיעות דמעתי. <br/> ואז הפסקה של תפילה, <br/> והפסקה של עשר תקיעות. <br/> ואני כבר התפללתי וביקשתי, ואיך שוב יצאו לי תפילות ? כך חשבתי.. <br/> אבל כשהלב פתוח להרגיש.. <br/> הרגשתי את צער העקרות, המחכות להיפקד בזרע של קיימא . לחבק, לערסל, לדאוג, לתת , לאהוב. <br/> איזה לב לא ידמע כשמולו עומד לב מחכה בתקווה לאהבה. <br/> וכך המשכתי בעשר התקיעות הבאות על הבודדות המחכות לזיווג הגון <br/> מישהו לרוץ איתו את החיים, <br/> בטוב, ברע, בגשם, בחום, בקל, בכבד <br/> העיקר מישהו להניח עליו את הראש. <br/> וכשהמשענת שלך יציבה קצת קשה לחשוב על החוסר הזה <br/> אבל הרגש יש לו דרכים משונות להגיע לראש <br/> והדמעות נפתחות.. <br/> ובעשר התקיעות הבאות על הבנים והבנות <br/> והדמעות... <br/> <br/> ובתקיעה האחרונה, בכיתי עוד יותר. <br/> על שחשבתי שהראש שלי לא יכול להוציא דמעות <br/> בכיתי על זה <br/> על היובש הזה <br/> על העיסוק בתפל <br/> במרדף <br/> במקום במהות <br/> ברגש <br/> בהוויה <br/> וביקשתי לי <br/> שנה טובה יותר . </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> עכשיו תסלחו לי , רצה לשטוף... <br/> </span> </p> </div> Thu, 29 Sep 2022 10:07:20 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postbe802971 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post035ee447 <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> חשבתי שהוא התחיל בנחת הבוקר הזה, החמישי האחרון של השנה. <br/> אבל קריאתה של יעל הוציאה אותי מהאזור השליו שנכנסתי אליו ..  <br/> "הם לא חיכו לי והלכו לבית הספר בלעדיי " כך מסרה לי בטון נעלב.  <br/> ואני , ישר נעלבתי בשבילה, וכעסתי בשבילי , וכל מה שהוגדר כאפשרות לשלווה פנימית התערער באחת. <br/> ורציתי מאוד לגשת בעצמי , עם גב כפוף, לרכון לכיוון הקטנטנות ולנזוף בהן שיסדרו כבר את </span> </span> </p> <p> <span> ההתנהגות הטפשית הזאת שבנות שמונה נוהגות להתנהג בה.  <br/> נורא רציתי לתת איזו צעקה ושהכל יתיישר ונתקדם הלאה.  <br/> אחר כך בשיחת טלפון עם בעלי אמרתי שאני חושבת שהילדה צריכה איזה חיזוק לחוסן..  <br/> לא יכול להיות "שכל בוקר" היא נעלבת מהם ואני לא מצליחה להשתלט על זה...  </span> </p> <p> <span> <span> <br/> מכירים את התחושה שכשמשהו אחד קטן קצת משתבש, או מעז להראות סימני צמיחה </span> </span> </p> <p> <span> <span> בכיוון אחר מזה שתכננו לו – איך ישר יש לנו את הרצון הזה ליישר הכל לקווים שסימנו , </span> </span> </p> <p> <span> <span> ויפה שעה אחת קודם ?  <br/> מכירים את התחושה הזאת ש"תסדרו את זה למען ה' עבורי ומהרר" שאני לא אצטרך להרגיש כאב, </span> </span> </p> <p> <span> <span> או חוסר ביטחון או חוסר שייכות , או מלחמה על המקום החברתי , האישי, הרוחני שלי ?  <br/> מכירים ? לא.. ? רק אצלי יש תחושה כזאת לפעמים.. ?  <br/> כזאת שרוצה לדלג על כל המהלכים ולשים כבר את המלכה בשח ?!  <br/> כזאת שרוצה להגיע ישר לשולחן שבת בלי לעבור בסופר, בנקיונות ובחבלי הכביסה ?  <br/> כזאת שרוצה ישר להגיע לאחרי גיל ההתבגרות בלי לעבור דרך ההורמונים , הצעקות , ההיעלבויות </span> </span> </p> <p> <span>  ובניית האני המחודש ?  <br/> לא מכירים ? רק אני ?  <br/> כזאת שרוצה ישר להגיע למשקל היעד בלי להתעמת עם עצמי מול ספינג' חם מצופה סוכר ? <br/> </span> <span> <span> אה... ידעתי שאתם מכירים.. </span> </span> <span> .  </span> </p> <p> <span> <span> <br/> אז אחרי ששקעתי בחוסר שלווה על הספה בחזרה הבוקר, </span> </span> </p> <p> <span> <span>  חשבתי לי שככה זה עם שנה חדשה. <br/> איך אנחנו רוצים להיות טובים, ושלמים, ותמימים.  <br/> מלאי דעת, סיפוק, הצלחות.  <br/> מלאי תבונה ושליטה עצמית. <br/> ואם אפשר שכל זה יקרה עם אפס התמודדויות אז זאת בכלל תהיה שנה מצוינת. לא טובה, מצוינת. <br/> וחשבתי לי שהטעם של מנה במסעדה טעים , אבל הטעם של התבשיל שהזעתי עליו <br/> (תרתי משמע, המזגן לא מגיע למטבח) הרבה יותר טעים לי בחיך, והרבה יותר כיף לי להשמין מנחת בגללו.  <br/> חשבתי לי שהסיפוק של בגדים נקיים בארון הוא בעיקר העמל שעמלתי לכבס, לייבש, לצעוק "מי מקפלת היום "? </span> </span> </p> <p> <span>  שהרבה יותר קל לי לשמור על המשקל אחרי שהבנתי איך כל ביס שאני לוקחת משפיע עליי למעלה או למטה.. </span> </p> <p> <span>   </span> <span> <br/> והחלטתי ששנה כזאת אני רוצה !  </span> <span> <span> <br/> שנה מלאה שנ"צ – אבל בעקבות בקרים עמוסים.  <br/> שנה שנעריך את טעמה המתוק של ההצלחה – אחרי יגיעה שלימדה אותנו דבר או שניים בדרך.  <br/> שנה שנהיה בה בעין טובה, בעיקר כי זה כל כך קשה לחשוב כל הזמן מחשבות טובות כשאין שום סיבה הנראית   לעין.  <br/>   </span> </span> <span> כזאת שנה אני רוצה עבורי.  </span> <span> <br/> ומה אתם .... ? ... <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0117.jpg" alt=""/> </div> Thu, 22 Sep 2022 09:03:56 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post035ee447 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post67ee94de <div data-rss-type="text"> <p> <span>  לפעמים , בא לי לכתוב על מה שכולם כותבים. <br/> כמעט תמיד אני נמנעת.  <br/> לא שמה שאני חושבת לא מעניין, פשוט יש   אנשים שזה המקצוע שלהם, זה החיים שלהם, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  זאת הכתיבה שלהם, ככה המחשבות עוברות   ליטוש הכי טוב למילים שמעבירות מסר מדוייק. <br/> כמעט תמיד זה מה שאני חושבת.  <br/> אבל היום חשבתי אחרת.  <br/> היום חשבתי שבעידן שכל אחד הוא מעצב דעה   או לפחות משפיען,  <br/> אתם , שקוראים אותי בטח תרצו לדעת מה אני   חושבת על מה שכולם כותבים. <br/>   <br/>   </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  לפעמים זה קצת "קל" לכתוב על משהו חיצוני   נורא טרנדי ואיזה מחשבות הוא עורר בי בפנים.  <br/> ככה טורים מתמלאים בהרבה </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  מחשבות חיצוניות, תיאורי מקרה שכולנו ראינו   ושמענו ולעסו עבורנו בתקשורת   מכל הזוויות ,   ואז נשארת הפיסקה האחרונה להביא את האני   מאמין הפנימי שלך, המחשבות האישיות שלך.. <br/>   <br/>   </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  אבל היום חשבתי אחרת.  <br/> היום חשבתי לכתוב שגם אם נועה קירל היא לא   הפלייליסט המועדף עליי (למרות שבגלל הבנות   שלי אני   מדקלמת את כל המילים בע"פ ...)  <br/> גם אם לא אשמע את השירים שלה כשבא לי   לתת למוזיקה לרקוד לי בלב ולהזיז אותי ,  <br/> יש משהו כובש, בילדה בת 21 שהגיעה למופע   מטורף בפארק הירקון כמו שהיא הגיעה.  <br/> כל מי שעמד אי פעם על במה יודע כמה קשה   צריך לעבוד.  <br/> כל מי שהפרצוף שלו מתנוסס ברחובות יודע   כמה קשה לשמור על תדמית ציבורית.  <br/> כל מי שהיה פעם בן 21 יודע כמה זה הדבר הכי   לא טבעי עבור בחורה בגיל הזה,  <br/> וכל מי שאי פעם הזיע בחיים באוגוסט בתל אביב – יודע שלהביא 30,000 איש לפארק זה כל כך   לא מובן מאליו.  <br/> וחשבתי עוד, שאני מעריכה אותה על זה כי אני   בטוחה שהמחשבה היחידה שהיתה לה בראש   בימים שלפני   ההופעה היא – מה היא תעשה   בימים שאחרי.  <br/> כי לעבוד קשה ולהוכיח שהיא ראויה ומוצלחת –  בזה היא משקיעה כבר הרבה שנים ומצליחה.  <br/> ופתאום אחרי פיק כל כך גדול, שנדמה שהגעת   לתקרת הזכוכית של העולם כולו, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  בגיל כל כך   צעיר, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  אין מצב שזה לא מדיר שינה מעיניה. <br/>   <br/> והיום חשבתי לכתוב שגם אם עומר אדם </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  הוא לא הפייבוריט שלי לזמר נשמה,  <br/> הורדת העיניים שלו בחתונה המדוברת -ראויה   להערכה.  <br/> גם אם אתה נותן שיקנו אותך בכסף לכל המרבה   במחיר, כשאתה זוכר מניין באת זה ראוי להערכה. <br/>   <br/> וחשבתי שהכלה הזאת , בטח לא זכרה כלום ,   אבל היא לא צריכה לדאוג, כי התקשורת תדאג   להזכיר לה היטב..  <br/> ואולי היא מצטערת ואולי לא, זה רק היה גוד   טיים ואל תעשו מזה עניין, כי בסוף באמת היה   שם רגע של שמחה  גדולה , ולא כולם יודעים לעבד רגשות , בטח כשהם בשיא של עצמם.  <br/> אבל השיח- <br/> אם נתעלם מהרכילות והריקוד על הדם, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  השיח היה בו רצון אחר.  <br/> היה בו רצון לראות כלה כמו שכלה נתפסת. <br/> וזה שימח אותי שלפחות יש קווי מיתאר דומים   שכולנו מסכימים עליהם בימים משוגעים של   בחירות.  <br/> וזה שימח אותי כי גם אם לא כולם מסכימים   להתחתן באותה הדרך, באותה הדת, באותה   האווירה,  <br/> יש משהו בדמות הכלה- שכולם מסכימים עליה. <br/>   <br/> אבל כל השטויות האלו שכתבתי מתאדות אל   מול הידיעה שנהרג קצין לוחם. <br/> והלב נשרף.  <br/> ולמוזיקה אין טעם, ולאוכל אין טעם, ולמחשבות   אין טעם.  <br/> ולמילים אין מה לשנות במציאות . <br/> אולי ישתנה נוהל כזה או אחר,  <br/> מה שבטוח שלפחות בימים הקרובים <br/> רק הלב הכואב יש לו זכות לדבר <br/> היה ילד אהוב , מיוחד ומוכשר <br/> ואיננו.  <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/D55_6448.jpg" alt=""/> </div> Thu, 15 Sep 2022 06:13:39 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post67ee94de בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post845463ce <div data-rss-type="text"> <p> <span> אומרים שתמונה שווה אלף מילים <br/> וצודקים <br/> השבוע מצאתי את עצמי מצלמת המון <br/> כל שבוע אני מצלמת הרבה <br/> אבל השבוע צילמתי המון <br/> המיוחד השבוע היה שבנוסף לצילומים ללקוחות שעשיתי <br/> יצאתי לצלם בשביל עצמי <br/> בשביל הנשמה <br/> בשביל לנשום <br/> את הטבע <br/> את הבחוץ <br/> את החיים כמו שאני רואה אותם בעדשה <br/> <br/> תהיו חייבים להאמין לי שהמילים שאתם רואים עכשיו עברו "לידה קשה" <br/> זו הטיוטה הרביעית אני חושבת שאני כותבת השבוע בשביל הטור. <br/> אז החלטתי שבמקום מילים - אספר את התובנות שלי דרך תמונות. <br/> <br/> מוכנים ? <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום ראשון , שעת שקיעה, מטע רימונים בקיבוץ גברעם </span> </p> <p> <span> <span> בהחלטה של רגע שיכנעתי את עצמי להיפרד מהספה והמזגן ולצאת לצלם קצת את הסתיו שמזדחל לכאן. <br/> זה היה ויכוח ארוך ביני לבין עצמי מסתבר, <br/> בעזרת חברה שהסבירה לי בטלפון איך להגיע דהרתי במירוץ נגד האור <br/> והגעתי למטע 7 דקות לפני החושך. <br/> שבע דקות בגן עדן. <br/> תפילה כמוסה : בבקשה תגידו לי שהפסיקו עם המשחק המטופש הזה... </span> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום שלישי, זריחה, תל אביב </span> </p> <p> <span> <span> אני מאוד אוהבת לצלם זריחות. יש משהו מרענן ומיוחד ברגע הקצר הזה שלילה ארוך הופך ליום. <br/> הרגע הזה שחושך מוחלט הופך לאור. <br/> הידיעה הזאת שהגיע הרגע ואפשר להתחיל מחדש, אפשר להגשים חלומות. <br/> קוראים לזה לחיות. <br/> לכן כשמיקי פורת פירסמה סדנת זריחה והתעוררות בתל אביב-התייצבתי. <br/> העניין שהתל אביבים חושבים שהכל קורה על שפת הים...ולכו תנסו להסביר להם שהשמש זורחת במזרח... <br/> בכל אופן אין חולק על היופי והמיוחדות של ה"עיר ללא הפסקה", זאת ש"לא נרדמת תל אביב", <br/> היופי הזה של עיר ישנה מתעוררת. <br/> הערה חשובה : מתאים במיוחד לבעלי אפשרות להכניס שנ"צ בלו"ז... </span> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יום רביעי ,שעות אחר הצהריים, תל אביב </span> </p> <p> <span> <span> אז תל אביב ואני זה סיפור אהבה. <br/> בין הזריחה של שלישי לאחר הצהריים של רביעי הספקתי גם להגיע גם בשלישי בערב לעיר הזאת שהאורות על הבניינים מאירים לי וקורצים לי ללכת לאיבוד בתוכם. <br/> אני מחפשת כל הזמן סדנאות לצילום כדי ללמוד ולהעשיר את הידע ולחדד את הטכניקה. <br/> בסדנאות לצילום בדרך כלל יש אנשים שמתלהבים כמוני מהבזק השמש על גג הבניין, מאיך שהאור מרצד וחלק מואר וחלק חשוך..בקיצור אני מרגישה יותר בבית... <br/> קבוצת פוטוטיפס הוציאה סדנת צילום אבסטרקט בתל אביב ולמרות שזה כל כך לא מה שאני אוהבת לצלם בכל זאת נרשמתי. <br/> לצאת מאזור הנוחות תורם המון להתפתחות האישית והמקצועית. <br/> בכל תחום בחיים. <br/> אז יצאתי. <br/> חדי העין יבחינו לפי זווית הצילום שחזרתי בלב שמח אך עם צוואר תפוס... </span> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 08 Sep 2022 05:32:29 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post845463ce בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post5f46dcd2 <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> אני זוכרת את ימי סוף אוגוסט.  <br/> עם דמעות. </span> </span> </p> <p> <span> כל שנה. דמעות.  <br/> הייתם חושבים , בהיגיון , שכל שנה היתה סיבה אחרת לדמעות.  <br/> אבל לא.. לא הגיוני. כל שנה אותן הדמעות בגלל אותה הסיבה.  <br/> ילד אחד. ששבר לי את הלב.  <br/> כל שנה מחדש באוגוסט.  <br/> דמעות. <br/> וחשבתי שכבר בגרתי והתבגרתי ואני חסינה.  <br/> ואותו הילד,  <br/> וסוף אוגוסט,  <br/> ואני.. עם דמעות. <br/> ואני כבר לא ילדה בת 8... ביתי הקטנה בת 8.  <br/> ואני מוצאת את עצמי בסוף אוגוסט, עם דמעות. <br/> ואני מנסה להגיד לעצמי – לא הגיע הזמן להתבגר ? לנסות לעבור את הימים האלו בלי דמעות ?  <br/> למה את עושה את זה לעצמך? </span> </p> <p> <span> מה זאת הרגישות המיוחדת הזאת ? ודווקא בסוף אוגוסט ? מכל השבועות בעולם ? דווקא עכשיו ? <br/> אבל הלב.... <br/> יש לו קצב אחר..  <br/> הוא רוצה.  <br/> סוף אוגוסט.  <br/> רק בסוף אוגוסט. <br/> כל שנה מחדש . <br/> הלב.  <br/> הוא רוצה אל אמא. <br/> מרקו, י'מרקו. י'חתיכת מג'נון מה אתה עושה לי ... מה ?? <br/> ולחשוב שפעם זאת היתה האפשרות היחידה, והיום , מתוך בחירה,  <br/> בימים האחרונים של אוגוסט ,  <br/> בתשלום , עם הילדות, ללא בושה, יושבת באולם מלא ילדים שלא מבינים את הפואנטה <br/> ואמהות שמתענגות על הדמעות האלו של סוף אוגוסט.  <br/> לכמה רגעים להרגיש ילדה בת 8.  <br/> נשאבת לריצה המתוקה הזאת בכפכפי העץ </span> </p> <p> <span> <span> מנסה להעלים את הפירורים מכיכר הלחם המתוקה הזאת,  <br/> לחייך את הקופיף הזה...  <br/> ולנגב את הדמעה הגדולה מעל הלחי של.. מרקו. <br/> לחבק אותו חזק כבר במערכה הראשונה ולהגיד לו שיהיה בסדר, שהוא ימצא את אמא שלו. <br/> למרות שכשהיינו ילדים לא זכינו אף פעם לראות את הפרק האחרון (או לא זכרנו אותו לפחות)  <br/> וכל שנה בספטמבר עלתה השאלה- הוא מצא אותה, נכון ?  <br/> וכולנו ידענו על מי מדובר.  <br/> כולנו מכירים אותה בשם הפרטי ובשם המשפחה.  <br/> כולנו התרגשנו על אותו הרציף מול אותו הצופר שהכריז שהגיע הרגע להיפרד.  <br/> אח... מרקו י'מרקו...  <br/> אם יש סיבה שחיכינו שאוגוסט ייגמר – היא הלב של מרקו. <br/>   <br/> הילדה בת 8 שאני – בכתה כמו תינוקת בלי להתבייש.  <br/> הילדה בת 8 שאיתי – אמרה שזה כמו "סרט אימה" ושזאת פעם אחרונה שאני לוקחת אותה לדרמות כאלו. <br/> והילדה שלא מזמן חגגה 8 ותיכף חוגגת 14- פשוט אמרה-  <br/> אמא, תתבגרי ! </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20220817_185237.jpg" alt=""/> </div> Thu, 01 Sep 2022 12:53:23 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post5f46dcd2 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post2dbd1698 <div data-rss-type="text"> <p> <span>  החייל חזר הביתה לשבת אחרי 14 יום ארוכים ומייגעים.  <br/> זה מרגש מאוד כשחיילים חוזרים הביתה אחרי כל כך הרבה זמן (כן, כן, 14 ימים זה הרבה זמן.. בטח ביולי אוגוסט   שכולם כל כך ביחד כל הזמן והם חסרים בתמונה )  <br/> אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי לעשות לפני שהחיילים חוזרים הביתה , <br/> בעצם שני דברים הם : <br/> 1. לסדר להם את החדר (החדר של החייל הפך למשרד שלי , והחדר של החיילת הפך לחדר כביסה)  <br/> 2. לפנות את מכונות הכביסה והייבוש </span> </p> <p> <span>  בטח כשהחיילים מגיעים רק בשישי בצהריים הביתה והשבתות מתקצרות... </span> </p> <p> <span>  אז הוא חזר, ואנחנו בהתרגשות רבה , מגיעים לתחנה לאסוף אותו, ורואים שהוא מגיע עם הנשק בלבד, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  בלי התיק.  <br/> המחשבה הראשונה שעברה לי בראש – איפה הוא עשה כביסות ?!  <br/> ואז הבנתי שהמחשבה היותר מתאימה למציאות – משהו קרה לתיק שלו...  <br/> מסתבר שהחייל עלה על האוטובוס בחיפה עם עוד הרבה חיילים מותשים וכשירד בתחנה בתל אביב </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  גילה שחייל אחר לקח בטעות את התיק שלו.  <br/> מכיוון שבאוטובוס היו גם נוסעים אזרחים רבים , לא ניתן היה לאתר במקום מי נרדם בתא המטען </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  כשידו על התיק הלא נכון.  <br/> ואנחנו באשקלון ,בתחנת האיסוף, ללא תיק ומנסים להפיץ בתפוצה הכי רחבה שאבד תיק של חייל, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  מוסיפים פרטים מזהים ומחכים שמישהו יבין שהוא נרדם על התיק הלא נכון ויתקשר אלינו..  <br/> ואז מגיעה שיחה ממספר חסום.  <br/> "שלום, מצאתי את התיק שלך. " <br/> "גבאי, בפעם השלישית -זה לא מצחיק ! תפנה את הקו, אולי מי שמצא באמת יתקשר." <br/> גבאי הזה.. יש לו הומור , חמוד... רצה לשמח את הבן שלי...  <br/> ושוב הנייד מצלצל.. הפעם עם קידומת 03 .  <br/> "שלום, מדברים ממשטרת תל אביב, התיק שלך אצלנו. תגיע לאסוף אותו". </span> </p> <p> <span>  רווח והצלה עמד ליהודים, מה גם שחישוב מהיר של הזמנים השאיר לנו זמן בנחת לנסיעה </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  והתיק נאסף אל בעליו בשלום.  <br/> ביציאה מתחנת המשטרה, אחרי הזדהות והתרגשות , זרקה השוטרת התורנית : <br/> "חייל, תחתום פה על החפץ החשוד ויאללה, משוחרר".  <br/> סליחה, גברתי השוטרת , חפץ חשוד ??  <br/> "איך אתה חושב הגיע לכאן התיק ? מישהו מצא אותו על ספסל בתחנה".... <br/> <br/> </span> </p> <p> <span>  אחרי שהמכונה הסתובבה בסל"ד המתאים וניחוחות חדשים מילאו את התיק לשבועיים הקרובים ,  <br/> ואחרי שנרגענו מהמחשבות על החייל הרדום עד רדום מאוד להשאיר ככה תיק בתחנה </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  בלא שניסה לבדוק אולי יש פרטים מזהים בפנים ולהתקשר..  <br/> שקעתי בהרהורים  <br/> איך אלול תופס את הקו, בדיוק שאני מהרהרת בתיקי הגב.  <br/> ועל כל הפעמים ש"נרדמתי" ולקחתי את התיק הלא נכון , </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  ואולי זו העייפות, אולי הבושה, השארתי אותו ככה , מיותם בתחנה.  <br/> עד שמישהו שם לב שמשהו פה חשוד .. והתקשר..  <br/> וכמה פעמים מתוך ערות גמורה לקחתי תיק שלא שלי. כי חשבתי שהוא מאוד מתאים לי . <br/> וכשהעמסתי אותו על הגב הבנתי את כובד הטעות והשארתי אותו בנקודה הראשונה בה אף אחד </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  לא ראה אותי והמשכתי הלאה..  <br/> איך לפעמים הכיסוי החיצוני של כולנו דומה אבל יש לנו בתיק מרכיבים אחרים, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  ערכים אחרים, פרטים מזהים אחרים, ועם כמה שנרצה -אם התיק שלקחתי הוא לא שלי ,  <br/> זה לא משנה להגנתי אם הייתי רדומה או ערה , מתכוונת או טועה,  <br/> אני לא אמשיך איתו את המסע.  <br/> אפילו לא לשישיבת אחד קצר.  <br/>   <br/>  (בתמונות : החיילים שלנו.. אלו שלמענם ובזכותם אנחנו כאן ❤️ <br/>   </span> <span> <span> </span> </span> </p> </div> Thu, 25 Aug 2022 05:39:39 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post2dbd1698 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post182021ab <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> אף פעם לא חיכיתי שתחזור השגרה.  <br/> לא עבורי, לא עבור הילדים והמשפחה שלי.  <br/> גם עכשיו אני לא מחכה שהיא תחזור עבורנו.  <br/> אני מחכה שהיא תחזור עבור כל השאר. ככה יהיה פחות עמוס בכבישים, בחופים, במסעדות <br/> בכל המקומות שנמנעתי להגיע אליהם באוגוסט בגלל העומס. <br/> כל שנה מחדש אנחנו מחשבים את הזמנים – מתי כדאי לעלות לצפון. באיזו תקופה יהיה הכי רגוע... <br/> בלי פקקים , בלי תורים, בלי רעש והמולה.  <br/> ואף על פי שבכל שנה אנחנו יוצאים בתקופה שונה- עדיין אין לי את התאריך המנצח. <br/> ככה זה במדינה קטנה שכולנו נוסעים להתרענן באותם המקומות הקרירים וכולנו אוהבים לטבול באותה האמבטיה החמה, ואז אני עוד מתפלאת שמגיעה ההודעה "זיהום בנחלי הצפון". <br/>  ******** <br/> השבוע קרה לי משהו מאוד רגיל. וכשהתבוננתי במצב לעומק- גיליתי שהוא מאוד מעניין.  <br/> היו לי בראש מאה ואחת תוכניות על אחר צהריים משפחתי.  <br/> אבל הם נשארו רק בראש לי.  <br/> כל מה שדרש כרטיסים / הגעה בזמן מסויים- קיבל שיתוף עם שאר המשתתפים.  <br/> וכל השאר- נשאר אצלי בראש.  <br/> ואז כמו שקורה בדרך כלל לתוכניות – הכל מתחיל להשתבש.  <br/> פה איחור, שם חוסר הבנה, מצד ימין מחווה של רצון טוב, מצד שמאל הזדמנות מיוחדת שנקרתה בדרך. <br/> בסיכומו של יום – הלכנו כולנו לישון שמחים , מרוצים , מגובשים מהביחד, עם חוויות משפחתיות חדשות.  <br/> אבל לארוך כל הערב מצאתי את עצמי מדברת עם הקולות בראש שלי שמשווים את התכנון המקורי שהיה לי בראש (שהוא הכי מוצלח, הכי חסכני, הכי מגבש, הכי מהנה, ובאופן כללי- אני הרי יודעת הכל הכי טוב )  למה שקרה בפועל (שהיה ערב מאוד מהנה ומיוחד אבל כמובן הוא לא משתווה לתוכנית המקורית שהיתה כאמור... רק בראש שלי..) <br/> והקול הכי חזק ששמעתי בראש שלי – היה הקול של.. שלי עצמי, בוגר, מתבונן , אחראי, מודע להשלכות , המבקש ממני להתגבר, ולשחרר עוד מנה של עין טובה, ולנסות להבין שהמציאות יכולה להיות לגמרי אחרת ועדיין לגמרי טובה.  <br/> והנה, עם כמה שהתגברתי על זה באותו הערב- עדיין מצאתי את עצמי כותבת פיסקה שלמה על העניין. <br/>  ******** <br/> ריח הבחירות נישא באוויר ואיתו מגיעה הפריחה שלי.  <br/> פריחה ממהדורות חדשות מברברות אינסוף מילים ותרחישים על אנשים ומספרים שאין לי בהם שום עניין, ידע, ורצון לדעת.  <br/> אני מאלה שרוצים את השורה התחתונה- והיא, כידוע מגיעה רק אחרי הבחירות (במקרה הטוב)  <br/> ובמקביל לפריחה ההיא שציינתי, אני מתחילה לחפש לי חופשה ללילה הזה שלפני הבחירות.  <br/> עם ריבוי הבחירות בשנים האחרונות גילינו שזה משאב מעולה של יום חופש שאפשר לנצל אותו ללילה משפחתי במחירים נוחים ובמזג אוויר לא רע.. <br/>  ******** <br/> אני סוגרת את הטור הזה כאן ,  <br/> יש לי הרבה תכנונים לעשות , השגרה עוד רגע חוזרת.  <br/> לא עבורי, עבור כל אלו המחכים לה. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> </div> Fri, 19 Aug 2022 05:08:23 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post182021ab בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-poste80d4bd2 <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> לפני ארבעה קייצים , לכבוד יום ההולדת של הקטנה   <br/> הכנסנו הביתה בריכה. <br/> ( לא באמת לכבוד יום ההולדת שלה, אבל תמיד צריך סיבה..) <br/> בריכה כזאת שמתפרקת בסוכות ומורכבת מחדש בפסח. <br/> היא לא מאוד גדולה הבריכה, אבל היא בהחלט תפסה לנו את כל המקום שהיה מיועד לגינה אחורית בבית הקודם. <br/> כל שנה מחדש, עם הנקיונות לפסח , אנחנו מוציאים את הקופסא מהמחסן, פורשים, מקפלים, ממלאים במים, מגלים שלא סידרנו את האדמה למטה ויש אבן מאוד חדה, ומתפללים שנעבור את הקיץ בלי קרעים&#55357;&#56842;   <br/> ואם היינו צריכים עוד סיבה לא לצאת מהבית בימי הקיץ החמים – הנה היא, בדמות מים שקופים (רוב הזמן)  <br/> כל שנה ארגז הבריכה מתמלא בעוד פינוקים וחוויות של קיץ.  <br/> גלגלים , מצופים, מציפים, וכאלה שטויות.  <br/> לאחרונה מצאנו ברשת פטנט שעוזר לך לשחות כמו באולימפית כשאתה בעצם בתוך הבריכה הקטנה שלך בבית.  <br/> גומיית סיליקון פשוטה שנקשרת אל השוחה ואל הבריכה ומאפשרת "לשחות בריכות" כמו בבריכה אמיתית </span> </span> </p> <p> <span> <span> בלי הצורך להסתובב על צירך כל 3 שניות...  <br/> כמו הליכון כזה... רק לשחיה.  <br/> פטנט מגניב בעשרה שקלים,  שלושה שבועות המתנה למשלוח.. נחמד.. לא התעכבתי עליו.  <br/> כשהגומיה הגיעה, כולם ניסו אותה בזה אחר זה.  <br/> והיו מאושרים וספורטיביים עד לב שמיים. <br/> חוץ ממני. <br/> אני אוהבת לשחות . שלא תבינו לא נכון.. ומדי פעם אני גם הולכת לבריכות גדולות , משלמת כניסה חד פעמית ומפעילה את היכולת הזאת.  <br/> ידיעותיי בשחיה מסתכמות בידע שקיבלתי בכיתה ה' מהמציל שדחף אותי למים. פשוטו כמשמעו.  <br/> אבל אני מצליחה להחזיק אי אלו דקות מתחת למים ועוד שזה ייחשב לי "ספורט". <br/> ועכשיו, הגומיה הזאת מול העיניים , קוראת לי.  <br/> תעשי ספורט, הנה , נגמרו התירוצים.  <br/> לא צריך לסוע, לא לשלם. זה כבר פה, רק תחליטי.  <br/> חופרת ללא הפסקה. <br/> אז השבוע  <br/> מצאתי לי בוקר פנוי והחלטתי לנסות.  <br/> חשבתי שהגומיה תפסיק לדבר אליי אם אנסה.  <br/> וזה היה שווה.  <br/> היה פשוט תענוג.  <br/> הזמן צף לי ואני הצלחתי גם לעשות ספורט, גם לשחות וגם להנות.  <br/> כשיצאתי מהבריכה, חטפתי חרדה.  <br/> גיליתי שאני לא רואה טוב. שהכל מטושטש.  <br/> מפלס החרדה התחיל לעלות... <br/> חשבתי שאולי זה בגלל הכלור, או שבגלל המים שנכנסו לי לעיניים.  <br/> התחלתי לשפשף את העיניים במגבת,  <br/> ללא שינוי. הכל מטושטש.  <br/> מפלס החרדה כבר מטפס לגבהים. והכל עובר לי בראש.  <br/> החל מהזדקנות העין בתוך דקות ועד פחדים אחרים ומפחידים... <br/> נכנסתי למקלחת והזרמתי המון מים נקיים  <br/> ואני עדיין רואה מטושטש. <br/> זה לא משתפר. <br/> ואני בחרדות אימה ופחד.  <br/> אני מאבדת את הראיה? מה קורה פה ? מה קרה לי ?  <br/> בצר לי , התחלתי להרגיש סחרחורת..  <br/> התחלתי להרגיש שהרצפה מסתחררת מתחתיי, התיישבתי על המיטה, <br/> והרגשתי שאני יושבת על.. המשקפיים.  <br/> חשבתי שאולי אם ארכיב אותן הטשטוש ייעלם,  <br/> ואכן.  <br/> נעלם.  <br/> מרוב שהיה לי טוב, והייתי מחוברת לעצמי בחלקים הכי פנימיים שלי  <br/> שיצאתי מאזור הנוחות  <br/> ונכנסתי למים ,  <br/> והתאמנתי , והצלחתי אפילו להנות -  <br/> שכחתי לגמרי שאני ללא משקפי הראיה הקבועים שלי !  <br/> שכחתי אותם.  <br/> וזה עורר אותי לחשוב  <br/> כמה פעמים בחיים אני מרגישה ממש מחוברת לעצמי , מרגישה ממש טוב,  <br/> מרגישה מנצחת, מרגישה מתעלה על חסמים ,  <br/> שאני שוכחת שיש לי מסגרת שדרכה אני רגילה לראות את העולם.  <br/> ובלעדיה אני מרגישה אבודה.  <br/> וכמה זה משחרר לפעמים להוריד את המסגרת הזאת.  <br/> אפילו שהכל מטושטש .. להחזיר אותה  <br/> והכל מתבהר. </span> </span> </p> <p> <span> <span> <br/> בתמונה: בריכת נוף אמיתית, שאני צילמתי, בתאילנד.. <br/> לפעמים חלומות מתגשמים.. לכו תדעו.. </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20190515_125115.jpg" alt=""/> </div> Thu, 11 Aug 2022 11:21:12 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-poste80d4bd2 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post9259df09 <div data-rss-type="text"> <p> <span> איזה ימים כבדים אלה...תשעת הימים? <br/> חורבן של אלפים... מונח על כתפנו אנו... <br/>  דור השפע והתענוגות, שבמרחק "גיהוץ" קטן משיגים כל מה ש"חסר, <br/> דור ששובר את הראש מה לקנות ליומולדת? <br/> כי תכלס, אין מה לקנות לנו. אין. <br/> יש לנו הכל. <br/> ומה שאין? <br/> יכול להתמלא בסטוק הקרוב למקום מגוריך... <br/> <br/> אבל בנפש יש משהו חסר. <br/> <br/> לכי תסבירי חורבן.. אין אפשרות... <br/> אז כל הגדרות והשמירות וההסתגרות וההתעסקות בתשעה באב </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> יוצרות את המתח הזה </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> על הכתפיים. <br/> <br/> לכי תסבירי- געגוע לתקופה שלא נשאר ממנה זיכרון חי , לא נשארו ממנה עדים. <br/> <br/> איך אפשר להתגעגע למשהו שאף פעם לא היה לך ? <br/> <br/> אנחנו עם למוד חורבנות. למוד קשיים . יש לנו דם חם ונשפכו לנו המון דמים עם השנים. <br/> <br/> ובכל זאת פצע כל כך ישן עמוק וגדול עדיין מדמם. <br/> זה לא כמו ימי זיכרון כאלו או אחרים שאחרי 24 שעות אנחנו כבר חוזרים לשגרת החיוכים וההנאות.. <br/> יש פה תשעה ימים שהכובד יושב טוב טוב על הצוואר.. <br/> נרצה או לא. <br/> זה באוויר. <br/> נרצה או לא. <br/> אנחנו חלק מהסיפור הגדול הזה <br/> שנקרא <br/> חורבן בית מקדש. <br/> <br/> שיחת טלפון עם חברת נפש אחרי כמעט שבוע שלא הצלחנו לשוחח בנחת פתחה בי משהו. <br/> היא : מה שלומך ? <br/> אני : בסדר ב"ה.. ימים כאלו.. <br/> היא : מה חדש אצלך ? <br/> אני : מה חדש.. את יודעת.. תשעת הימים הם לא בדיוק זמן לחידושים.. <br/> היא : בנפש, בנפש , מה חדש אצלך בנפש.. <br/> חברה טובה החברה שלי. דואגת לי ואוהבת אותי. <br/> לרגע שתקתי, חיפשתי תשובה מתאימה, אולי קצת שנונה, אולי קצת לשדר עניינים כרגיל.. <br/> אבל מול החברה שלי אין לי מחיצות אז עניתי ישר, מתוך הנפש.. </span> </p> <p> <span> <br/> חדש לי בנפש <br/> שאני צריכה <br/> הרבה יותר אמונה ממה שיש לי <br/> הרבה יותר סבלנות ממה שיש לי <br/> והרבה יותר עין טובה ממה שיש לי </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <br/> היתרון בשיחות טלפון הוא שאת לא יודעת מתי ההיא שם בצד השני מרימה גבה.. <br/> אני בטוחה שהיא הרימה שתיים, ואם היו לה עוד, היתה מרימה גם אותן לנוכח התשובה שלי.. <br/> ואז נפתחה שיחה לעומקה של הנפש, על הציפיות , הרצונות, הדיוקים והתפילות. <br/> על המסע שלי בחיים , ועל הכוחות שיש לי ושאני מגייסת כדי להתמודד עם הכל. <br/> שיחה עמוקה עמוקה. <br/> אחרי שהסתיימה השיחה, למיותר לציין שהרגשתי הרבה יותר קלה בנפש. <br/> אין כמו שיתוף עמוק עם חברה שמבינה את כל השתיקות את כל ההמהומים, את כל מה שלא נאמר. <br/> זה משחרר. <br/> זה מאפשר למחשבות חדשות להיכנס. <br/> זה מאפשר לסלק את השברים והלכלוך ולהכניס קצת אור, להכניס אבנים חדשות, <br/> להכניס את התקווה לבנייה חדשה. <br/> בעצם השאלה הזאת בנתה בי משהו יציב יותר בתוכי, בנתה בי בית. </span> </p> <p> <span> <br/> היציבות הזאת שהעם שלנו צמא לה כבר אלפים בשנים.. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> בית מקדש כזה שיהיה מגדלור לכל העמים <br/> בית מקדש כזה שיירכז אליו את כל התפילות וכל המזמורים.. </span> </p> <p> <span> <br/> אני לא חסידת בית מקדש <br/> אפילו לא חושבת עליו ביומיום (לבושתי) <br/> אבל ערב תשעה באב <br/> עם שאלת חיפוש מה התחדש בי בנפש <br/> אני מוצאת תשובה <br/> בעצמי <br/> לעצמי </span> </p> <p> <span> <br/> אולי זה בית מקדש קטן כזה, פנימי, שלי , שהוא מגדלור לכל הפעולות שלי <br/> אולי זה בית מקדש קטן כזה , פנימי, שלי , שמרכז את כל התפילות והחלומות והמזמורים. <br/> <br/> ואולי פשוט זה פתח בי את הגעגוע. </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0317.jpg" alt=""/> </div> Thu, 04 Aug 2022 07:38:44 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post9259df09 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-posta0307979 <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> אני אוהבת </span> </span> <span> לתת </span> <span> <span> מתנות.  <br/> אביתר בנאי שר : " כשאני יוצא מזה אני קונה מתנות לכולם.." <br/> אני צריכה רק לצאת מ..הבית.. לא משום דבר אחר...  <br/> אוהבת לקנות מתנות לילדים , לבעל , להורים, לאחיינים , לחברים .. אוהבת מאוד לקנות מתנות. <br/> גם לעצמי.  <br/> כמו ילדה קטנה מדמיינת לי את החיוך הרחב שיהיה למקבלי המתנה על הפרצוף, איך זה ירגש אותם, </span> </span> </p> <p> <span> <span>  אני מסוגלת להרגיש את דפיקות הלב שלהם.. ככה זה עם מתנות.. הן מחברות בין לבבות.  <br/> אני הכי אוהבת לקנות מתנות שאני אוהבת לקבל.  <br/> כי אז הלב שלי פועם ממש חזק ואני יודעת שהמתנה שלי תשמח מישהו ממש כמו שזה שימח אותי הרגע לבחור   את זה עבורו.  </span> </span> </p> <p> <span> <span> <br/> לפני כמה שנים אימצנו לעצמנו מנהג: פעם בשנה להביא שקית מתנות ל"חדר מתנות" בבית חולים.  <br/> כן, יש חדר כזה.  <br/> והחדר הזה משמח ילדים בריאים וחולים כמעט באותה המידה.  <br/> אלו לא צריכות להיות מתנות בשווי מיליונים. הן גם לא צריכות להיות עטופות בסרטים מיוחדים.  <br/> הן פשוט צריכות- </span> </span> <span> להיות </span> <span> <span> .  <br/> יש ילדים ששכחו מה זה מגרש משחקים , מה זה להרכיב פאזל עם חברים , שכחו איך זה להיות מרוכזים בחוברת   צביעה , שכחו איך נראית כוס השוקו המקושטת שלהם...  <br/> כאלו מתנות יש בחדר המתנות. <br/>   <br/> המנהג הזה התחיל בעקבות אשפוז אחד ארוך של אחת הבנות שלנו לפני 10 שנים.  <br/> וכל יום היינו יורדות לחדר המתנות והיא היתה בוחרת מתנה.  <br/> לפעמים המתנה לא החזיקה מעמד בדרך מחדר המתנות חזרה למיטת האשפוז – אבל השמחה של הילדה   החזיקה גם החזיקה.  <br/> ואימצנו את זה.  <br/> בכל שנה ביום ההולדת אנחנו מקציבים סכום שהיינו יכולים לקנות בו עוד משחק לילדה הבריאה שלנו ונותנים   תמורתו הרבה הרבה מתנות קטנות לילדים חולים. <br/>   <br/> איך הגעתי לכתוב על זה בכלל, אין לי מושג. אבל אם מישהו אחד יאמץ את הרעיון – ובזכותו עוד כמה ילדים   יחייכו וישמחו לכמה רגעים – היה שווה. <br/>   <br/> אני אוהבת </span> </span> <span> <span> לקבל </span> </span> <span> <span> מתנות.  <br/> אני אוהבת שאחרים חושבים עליי , וחושבים מה ישמח אותי ומה יעשה לי טוב.  <br/> אני אוהבת שמשקיעים בי זמן, מחשבה וגם..אמצעים.  <br/> תהיו כנים - זה משמח.  <br/> וגם אני , פעם בשנה, לקראת יום ההולדת שלי מתנכסת, עוצרת:  <br/> לחשוב על עצמי , לחשוב מה ישמח אותי ומה יעשה לי טוב  <br/> ומשקיעה בעצמי גם זמן, גם מחשבה וגם ..אמצעים.  <br/> משנה לשנה אני מגלה שהמתנות שאני נותנת לעצמי הן מתנות שמבקשות ממני לגדול.  <br/> עוזרות לי להוציא עוד חלקים ממני מהכח אל הפועל.  <br/> אלו מתנות שמשקפות לי כמה טוב ואור יש בי </span> </span> </p> <p> <span> <span> וכמה זה מחזיר טוב ואור לעולם כשאני עצמי מבחינה בזה. <br/>   <br/> השבוע , זכיתי בהתרגשות עצומה לעמוד מול קהל ולממש את המתנה שאני בעצמי <br/> הענקתי לעצמי </span> </span> </p> <p> <span> <span>  ביום ההולדת האחרון.  <br/> זה היה ערב של הגשמת חלום ישן.  <br/> ערב הקראה ממילותיי.  <br/> מילים חדשות, מילים ישנות.  <br/> חיבורים חדשים.  <br/> אני חדשה, ישנה. מתחדשת.  <br/> כשהסתיים לו הערב, נסגרו המיקרופונים, כבו האורות , כל המפות והכלים והכסאות חזרו למקומם, <br/> כל 55 האנשים שבאו מקרוב ומרחוק לשמוע אותי מגשימה את החלום שלי כבר הגיעו בשלום לביתם, <br/> אז - הסתכלתי לתוך עצמי  <br/> ושמחתי מאוד מהעצירה שעצרתי אי שם ביום הולדתי,  <br/> וחשבתי אז עליי ועל מה שישמח אותי ועל מה שירגש אותי. <br/> והיום, חודשיים אחרי אני יכולה לומר  <br/> שגדלתי.  <br/>   <br/>   </span> </span> </p> </div> Thu, 28 Jul 2022 11:28:56 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-posta0307979 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post8a02148e <div data-rss-type="text"> <p> <span> מה צריך בנאדם בשביל... חזון .. ? <br/> מה כבר צריך .. <br/> תמונת החזון שלי נולדה לפני לא הרבה זמן <br/> כשנשאלתי במסגרת אחד הקורסים שלמדתי בתחילת דרכי כעסק קטן בעולם. <br/> "איפה אני רואה את עצמי בעוד חמש שנים" </span> </p> <p> <span> היה לי קשה לדמיין ואני חושבת שאפילו כתבתי על זה פעם פה .. <br/> ומאז ליטשתי את התמונה הזאת , ושכללתי אותה. <br/> אני חושבת שככל ששכללתי אותה, שכללתי אותי. <br/> הדרישה היתה לדמיין רגע אחד ספציפי , ביום ספציפי, במקום ספציפי <br/> ולתאר אותו עם כמה שיותר פרטים. <br/> וככל שהיטבתי לדמיין , היטבתי ל... פחד.. <br/> איך אני אגיע לשם.. <br/> אבל אז, מזמן, הרגעתי את עצמי שחמש שנים זה ה-מון זמן <br/> ואפשר להירגע, הרי רומא לא נבנתה ביום אחד... <br/> וככל שהדמיון הראשוני מתרחק ממני בזיכרון התמונה משתכללת. <br/> <br/> בימים שאני מאוד עמוסה ועסוקה - אני לא חושבת על החזון שלי. <br/> כי אני בתחושה שאני מתקדמת. <br/> אני בתחושת עשייה חזקה. <br/> והרי בשביל מה ולמען מה אנחנו פועלים פה בעולם ? <br/> למען החזון , תחושת השליחות יושבת לנו חזק בראש בזמני עשייה. <br/> וגם מורגשת היטב בכאבי הכתפיים והצוואר.. <br/> <br/> ובימים שאני מאוד פנויה מעיסוקים - אני גם לא חושבת על החזון שלי. <br/> כי אני לא "זוכרת" לכאורה מה אני עושה ולמען מה. <br/> הרי אני עכשיו לא עושה. <br/> אין לי תחושת עשייה, תחושת השליחות שלי כרגע מושהית, <br/> ואני צריכה לעורר את הזיכרון , <br/> לעורר את האהבה, התשוקה והרצון <br/> ולחזור למקום הראשוני הזה בו חלמתי <br/> חזון. <br/> <br/> חשבתי שיהיה לי קל לפרט בפניכם פה את התמונה החמישית שלי. תמונת החזון. <br/> היא הרי כתובה לי בכמה צורות - ארוכות ומקוצרות. <br/> אבל אני מוצאת את עצמי לא מסוגלת לפרט אותה. <br/> אני יכולה לכתוב פה את הכותרת של החזון שלי. <br/> אבל אז אני אחטא לעצמי. <br/> כי ברגע שזה יצא ממני זה יהיה נתון לפרשנות שלכם. <br/> ואני רוצה שתפרשו את זה בדיוק כמו שאני חלמתי את זה. <br/> <br/> אז מה עושים כשלא קל למצוא מילים לתאר את החלומות הכי גדולים שלנו ? <br/> למה החלטתי שאני צריכה לחצוב מתוכי מילים , שזה מה שחסר לי ? <br/> אולי בבירור פנימי לא קל לי לחשוף את החלומות שלי כי בעומק אני ... מפחדת.. ? <br/> אולי אני מפחדת שתגחכו על החלום שלי, <br/> אולי אני מפחדת שתערבבו לי ניסיון חיים עם חלומות, <br/> אולי אני מפחדת להיכשל <br/> אבל אולי אני הכי מפחדת... <br/> להצליח ?? <br/> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20220715_192258.jpg" alt=""/> </div> Wed, 20 Jul 2022 05:29:04 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post8a02148e בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post128156d3 <div data-rss-type="text"> <p> <span> הטקסט שלפניכם הוא סוג של פרוייקט. <br/> </span> <span> פרוייקט גמר </span> <span> <span> </span> </span> <span> של קורס </span> <span> <span> </span> </span> <span> פוטותרפיה </span> <span> <span> </span> </span> <span> שלמדתי השנה. <br/> למה לשתף אותו ? <br/> בשיתוף הפרוייקט אני בעצם משתפת </span> <span> <span> </span> </span> <span> אותי </span> <span> . <br/> את החוויות שלי, את המחשבות שלי, את מי שאני. <br/> נתבקשנו לבחור חמש תמונות. <br/> הראשונה מאלבום הילדות שלנו , <br/> שלוש התמונות הבאות צריכות להיות תמונות שצולמו תוך כדי הלימודים </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> (במהלך חמשת חודשי קורס הפוטותרפיה) <br/> והתמונה האחרונה היא תמונת החזון. היא יכולה להיות מבוימת. <br/> <br/> אני מניחה לפניכם אותי. <br/> בחמש תמונות. <br/> כתבתי שזה חלק א' כי אני עדיין מעבדת את החוויה הזאת שנקראת פוטותרפיה. <br/> אני עדיין נושמת אותה. </span> </p> <p> <span> אני בטוחה שיהיו לי מחשבות נוספות בהמשך. <br/> <br/> אני מכניסה אותכם במילים הבאות לנבכי הנפש שלי. </span> </p> <p> <span> בטוחה שתדעו להסתובב שם ברגישות. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> פוטותרפיה ואני </span> </p> <p> <span> הגעתי ללימודי פוטותרפיה מתוך מחשבה שזו החוליה החסרה לי. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אני בעלת תואר ראשון ותעודת הוראה, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> רוב שנותיי עבדתי בשדה החינוכי , הן בתחום הפורמלי והן בתחום הלא-פורמלי. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אני מאוד אוהבת את החיבור לנוער , לאנשים. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> מאוד אוהבת ליצור שיח, לפתוח, לגעת בעומק של הדברים, בעומק של הלבבות. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> והיה לי ברור שזה משהו שישתלב בכל דבר שאני אעשה כיוון שזה חלק ממני. </span> </p> <p> <span> כשיצאתי לעצמאות מלאה ועיסוקי כצלמת הלך וגדל, ומפגשים עם אנשים/ נוער פתאום קיבלו מפנה אחר, פתאום עדשה מפרידה ומחברת בינינו, פתאום יש מצלמה בינינו שקולטת נתונים, משטיחה ומזמנת עומק באותה הנשימה - התחדד בי הצורך לכלי משלים. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ההבנה שמה שאני יודעת ועבדתי ולמדתי עם השנים והניסיון -זה טוב, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> לוותה בהרגשה של חוסר.  <br/> חסרה לי קומה מקצועית, משמעותית, ואולי אולי, גם הזדמנות לעבור בעצמי איזו דרך קטנה.. </span> </p> <p> <span> בחרתי בנושא לומדת ללכת. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> עשרים שנה לא הייתי תלמידה. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> חמש עשרה שנה לא הייתי במקום של חדשה. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> וממילא המקום הלומד (לא זה המפיק לקחים) - לא קיבל מקום משמעותי אצלי הרבה זמן. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ולפתע- כל היציאה לעצמאות - היא בעצם למידה מחדש. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> הן בפן התעסוקתי, והן בפן הנפשי. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> פתאום אני נחשפת לעולמות ידע ועולמות ערכים חדשים ושונים משלי, </span> </p> <p> <span> עולמות שמאלצים אותי לקום וללכת. אולי לכיוונם, אולי לכיוון אחר, אבל מה שבטוח - נאלצתי להיות בתנועה. תנועה פנימית, תנועה חיצונית. </span> </p> <p> <span> ולמדתי. ועודני לומדת. ואלמד עד סוף ימיי. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> תמונה 1 מאלבום הילדות </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> את התמונה צילמה אחת מחברותיי במהלך סמינריון להכשרת קומונריות של תנועת בני עקיבא במסגרת שנת השירות הלאומי. </span> </p> <p> <span> <span> התמונה צולמה מתוך הלצה כמובן, אך בכל צחוק יש מעט מן האמת.  <br/> יכולות הלימוד שלי לאורך זמן – לא החזיקו מעמד.  <br/> אני מתאפיינת ביכולות עשייה. מאוד משימתית , רצה קדימה.  <br/> והמקומות הלומדים, מעמיקים, מיושבים – לא טבעיים לי.  <br/> אני יודעת לעשות אותם על הצד הטוב ביותר כשאני נדרשת לכך, אך לעיתים רחוקות אני מביאה את עצמי למקומות האלו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> בד"כ "נאלצת" להגיע לשם ואז "נאלצת" להתמודד עם זה,  <br/> ולאורך השנים , לא משנה היכן הייתי או במה בחרתי לעסוק תמיד היו "מופתעים" איך יחסית </span> </span> </p> <p> <span> <span> לאחת "לא לומדת" כמוני – הגעתי להישגים מכובדים.  <br/> אפשר לומר שזהו </span> </span> <span> סיפור חיי </span> <span> .  </span> <span> <span> <br/> בתקופה הזאת של חיי, בחרתי בתמונה הזאת לפתוח את סיכום המסע שעברתי פה בלימודי הפוטותרפיה, מתוך הרצון לחיבור למי שאני. אין לי מה לברוח מזה.  <br/> יש לי כשרונות רבים ורצונות רבים וחלומות עוד יותר גדולים אבל ללמוד... אף פעם לא היה אחד מאלו.  <br/> אפשר לומר שבשנתיים האחרונות עשיתי שינוי משמעותי לא רק בבחירת העיסוק שלי אלא במקום הלומד שלי. אם עד עכשיו המקום גרר אותי, הפעם אני בהחלט זימנתי אותו . <br/> ואני שמחה בזה מאוד. </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%AA1.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> תמונה 2 העוגן שלי </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> את התמונה הזאת צילמה ביתנו הקטנה באחד הבקרים.  <br/> בחרתי בתמונה הזאת כראשונה שצולמה בתהליך עצמו כיוון שאם יש משהו אחד שמתחדד לי יותר ויותר , </span> </span> </p> <p> <span> <span> למרות שידעתי את זה תמיד וידעתי לתת לזה ביטוי, זאת התחושה העמוקה הזאת בזמני למידה, </span> </span> </p> <p> <span> <span> זמנים של חוסר יציבות , התחושה החזקה של העוגן. העוגן  שדואג גם שאשאר יציבה בנקודה שבחרתי בה, </span> </span> </p> <p> <span> אך בו זמנית דואג שנישאר מחוברים- זו תחושה שאני מתמודדת איתה ברמה יומיומית.  <br/> בעלי ואני </span> <span> <span> </span> </span> <span> עוגנים </span> <span> <span> אחד לשניה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> בכל הבחירות, לאורך כל הדרך. פעמים שאני דאגתי לייצב, פעמים שהוא. </span> </span> </p> <p> <span> <span> באופן טבעי כל עוד לא נעשה שינוי משמעותי , וכל עוד הספינה חונה באותה הנקודה ,  <br/> העוגן לא מורגש, הוא יכול ,חלילה, לקבל יחס כמובן מאליו.  <br/> אבל עשיתי שינוי. </span> </span> </p> <p> <span> <span> יצאתי לעצמאות מלאה. ביום אחד. והזזתי את הספינה שלנו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ועשיתי בחירות מתוך שיתוף מלא, אבל בשורה התחתונה הבחירות שלי השפיעו ישירות על כולנו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> וכשהים שלי סער, ויש תזוזות, ויש גלים וסערות, וצריכים לזוז מהמזח המוכר והאהוב, </span> </span> </p> <p> <span> <span> הדבר הראשון , היחיד והמשמעותי שאני רוצה ויכולה ובוחרת לעשות הוא </span> </span> </p> <p> <span> לחבק ולהישען על העוגן שלי.  <br/> ולאפשר לו להיות עוגן עבורי. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מחשבות ורגשות שליוו אותי בכתיבה/בחירת התמונה </span> </p> <p> <span> <span> החשיפה הזאת לאינטימיות הפשוטה , היומיומית, הטובה, הכי משמעותית בחיי - היא חשיפה גדולה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אבל היא חשיפה שתורמת. תורמת לי להיות מודעת לשפע שיש לי בעולם. </span> </span> </p> <p> <span> ומעלה לי למודעות בצורה מאוד חזקה את ההשפעה של כתף להישען עליה.  </span> </p> <p> <span> נתונים טכניים </span> <span> <span>   </span> </span> </p> <p> <span> צמצם 1.7 , מהירות תריס 1/50, 640 ISO (צולם בסלולרי) </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/%D7%96%D7%95%D7%922.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> תמונה 3 אם אתה מאמין שיכולים לקלקל-תאמין שיכולים לתקן </span> </p> <p> <span> <span> כשבחרתי דרך , ידעתי שיהיו בה מהמורות ,בדרך.  <br/> וידעתי שאפול , וידעתי שעוצמתי תהיה ביכולת שלי -לקום.  <br/> בחרתי את התמונה הזאת כי היא ממחישה לי עד כמה גם רגליים קטנות, שבורות, מודבקות , </span> </span> </p> <p> <span> <span> יכולות להחזיק כלי שלם. יכולות להיות כלי מחזיק שפע.  <br/> כמה בעומק של הדברים המהמורות האלו שיש לי בדרך תפקידם לגדל אותי.  <br/> תפקידם לחדד לי את הטוב ואת הכוחות שלי.  <br/> כמה רגישות אני נדרשת כדי לא לשבור, כמה דבקות במטרה נדרשת כדי להיות כלי גדול , מחזיק שפע.  <br/> כמה אור יש בכל שבר, אם רק מתבוננים לעומק ולא נשארים ברובד הגלוי.  <br/> בתקופה הזאת שאני לומדת נחשפתי ליכולות שלי, למה שפתוח בי, למה שדרוש בי תיקון , </span> </span> </p> <p> <span> <span> למה שעוד לא תוקן ובעיקר בעיקר הגדלתי את </span> </span> <span> האמונה שיש בי כח </span> <span> <span> . יש בי יכולת לשנות, </span> </span> </p> <p> <span> <span> לצעוד בדרך לא פשוטה, וליפול. ויש בי כח לקום. ולהתרומם. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ולהמשיך קדימה להשיג את כל מה שאני רוצה.  <br/> אם רק אתן לעצמי את אורך הנשימה הנכון , אם רק אייצב את המבט לכיוון הנכון </span> </span> </p> <p> <span> <span> אז גם הרגליים שלי יוכלו לקום, </span> </span> </p> <p> <span> <span> להתחבר מחדש ואוכל להיות כלי מחזיק שפע. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מחשבות ורגשות שליוו אותי בכתיבה/בחירת התמונה </span> </p> <p> <span> התמונה הזאת הגיעה "במקרה" , "על הדרך" וכשהתבוננתי בה לראשונה- ידעתי שהיא ראויה להיות תמונת ציון דרך עבורי.  <br/> התמונה הזאת מכילה בתוכה שבור ושלם, נקי ומלוכלך, אור וצל, שטוח ועמוק. החיים עצמם. </span> </p> <p> <span> <span> נתונים טכניים </span> </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> צמצם 1.8 , מהירות תריס 1/100, 160 ISO (צולם בסלולרי) </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/%D7%9C%D7%AA%D7%A7%D7%9F3.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> תמונה 4 פרופורציות </span> </p> <p> <span> <span> תהליך הלמידה הפגיש אותי עם עצמי.  <br/> נפגשתי עם עצמי ביחס לעצמי, עם עצמי ביחס לאחרים ומצאתי שלפעמים אין בי מספיק פרופורציות </span> </span> </p> <p> <span> להסתכל על המכלול שהוא שלם מסך חלקיו. <br/> התמונה הזאת צולמה במהלך התקופה האחרונה והיא מבטאת את הפרופורציות בשני אופנים.  <br/> זאת המתבקשת – הגלויה- קטן אל מול גדול. <br/> והשניה, זאת שמאחורי הקלעים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> בתרגילים בהם נדרשתי לכתוב על עצמי דברים כלשהם – תמיד הסתכלתי על חצי הרשימה הריקה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> כמו נוזפת בעצמי – זה כל מה שאת מסוגלת ?  <br/> לא הייתי מוכנה בכלל להסתכל ולהגיד- היי , רשמת על עצמך בנשימה אחת שבעה דברים טובים ! שבע !  <br/> זה המון ! זה דבר טוב אחד להיאחז בו בכל יום ( לפחות) . למה את לא מסוגלת להיות שמחה במה שכתבת ? .. אבל יחסית לרשימה של האמונות המגבילות שלי – שנפתחה כמו סכר שרק חיכה להיפתח- </span> </span> </p> <p> <span> שם ידעתי לבחון היטב כל מילה שנשפכה בדיו כחולה על הדף הלבן. <br/>   <br/> הפרופורציות התנפצו לי חזק בתרגיל האושר. בו נדרשנו לתאר רגע אחד מאושר.  <br/> ואני אחזתי ברגע אחד רחוק אי שם.  <br/> והייתי קשה עם עצמי על הבחירה.  <br/> עובדה שעברו כבר יותר משבועיים והמילים עדיין מהדהדות בחוזקה בראשי. <br/>   <br/> בחרתי לתת לרגעים האלו דווקא את השם "פרופורציות" – כיוון שהכל קיים בתוכי. הגדול והקטן. הקשה והרך. המבט הבוחן והמבט המכיל.  <br/> אם הייתי קוראת לזה חצי הכוס המלאה- אזיי יש פה אמירה פנימית שנוסף למבט שחסר, יש גם חצי כוס חסרה. ורציתי להופיע ב </span> <span> <span> מלאות שלי </span> </span> <span> <span> .  </span> </span> <span> <span> <br/> במלאות שלי בפני עצמי.  <br/> ופרופורציות זה בדיוק המבחן שלי מול עצמי כמה יחס וכמה מקום מקבל בי כל חלק. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מחשבות ורגשות שליוו אותי בכתיבה/בחירת התמונה </span> </p> <p> <span> <span>  כדי להצליח לצלם את התמונה הזאת הייתי ב"מרדף" . אז אני יכולה לומר שאני גאה בעצמי. </span> </span> </p> <p> <span> <span>  שאני יודעת להשיג את מה שאני רוצה. גם אם הדרך לא פשוטה,לא חלקה ומלאה אבק. </span> </span> </p> <p> <span> נתונים טכניים </span> </p> <p> <span> צמצם 1.8 , מהירות תריס 1/4800, 50 ISO (צולם בסלולרי) </span> </p> <p> <span> <span> <br/>   </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%AA4.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> תוך כדי שאני מסדרת כאן בבלוג את המילים והתמונות - אני מגיעה למסקנה : </span> </p> <p> <span> <span> את </span> </span> <span> <span> תמונת החזון </span> </span> <span> אשאיר לחלק ב'. <br/> מגיע לה חלק נכבד משל עצמה. <br/> היא כל מה שדוחף אותי . <br/> היא כל מה שאני חולמת וחותרת ופועלת ביומיום. <br/> מגיע לה טור משלה :) <br/> נתראה בטור הבא.. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Wed, 13 Jul 2022 20:45:15 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post128156d3 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post9c11ed4f <div data-rss-type="text"> <p> <span> הוא הגיע בקול תרועה רמה וזה סימן להתרגשות. <br/> אצל חלקנו.  <br/> אני מאלה שמתרגשים בבואו אבל מבינה לגמרי את אלו שלא אוהבים ורוצים שרק יחזור  <br/> ההוא, הקודם ששלט פה תקופה ארוכה ובעצם היה טוב איתו.. <br/> החורף... </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> הרבה דברים מרגשים אותי . (אולי הרבה מדי..)  <br/> החיים מרגשים אותי . (כשאני מצליחה לעשות את כל מה שמתכננת )  <br/> הילדים והמשפחה שלי מרגשים אותי (כשאני לא עייפה או רעבה או עצבנית )  <br/> והקיץ מגיע ו... מאתגר לי את מנעד ההתרגשות . <br/> משהו בקיץ מזמין אותי להיות יותר ספונטנית. <br/> הקיץ מבקש ממני לצאת יותר מהבית אך הוא מצידו לא מקרר את שעות האור הארוכות <br/> ולא טורח להאריך את שעות הערב הנעימות.  <br/> הוא מבקש שאני אתאמץ ואזיע אבל מבחינתו – הוא נשאר בטן גב בכיף שלו... <br/>   <br/> וכך מצאתי את עצמי בהתרגשות מפסיקה בשגרת יומי העמוס ובצהריים בהירים , חמימים ודביקים , </span> </span> </p> <p> <span> <span> לוקחת את הבנות לסרט בקולנוע </span> </span> </p> <p> <span> <span> (המיניונים 2 . תמיד הם מצחיקים אותי. תלכו . וגם המזגן ...אחחח המזגן...) <br/>   <br/> בהתרגשות של "אם השנה" אני נוחתת להבנה שאלו רק שעות בודדות בתוך קיץ ארוך וגדוש בחלומות </span> </span> </p> <p> <span> <span> (של המתבגרות) ולפני ששמתי לב זרמתי בספונטניות ללילה של קמפינג בצפון.  <br/> 24 שעות של ניתוק , טבע, יתושים , זבובים , מים , חרדות ואבנים בגב.  <br/> כיף כזה שמאלץ אותי לצאת מאזור הנוחות , ולהיכנס לאזור ההתרגשות  <br/> ולמרות הכל לשמור על מורל גבוה.  <br/> אז החלטתי שהפעם- אני מתרגשת.  <br/> מהקמפינג, הכוונה.  <br/> מאז שהילדים קטנים (לפחות 15 שנה)  יש לנו חברות של קבע בקמפינג בטבע.  <br/> 3 ימים שלמים של בטן גב בנחל הדן. <br/> וגם אם אני קצת סובלת – הילדים הכי אוהבים וחוצמזה ש... מסורת זאת מסורת זאת מסורת. </span> </span> </p> <p> <span> <span> (גם את פסח לא כולם אוהבים. אז מה ? נפסיק לאכול מצות ? לא.  <br/> ממשיכים לאכול ומקטרים .  <br/> גם בקמפינג &#55357;&#56842; <br/>   <br/> למיותר לציין שאני לא חובבת את הז'אנר. מעדיפה 4 קירות , מזגן ומים זורמים בברז.  <br/> ואם אפשר גם מיטה נוחה וטלוויזה, בריכה, ג'קוזי אם אתם מתעקשים ... </span> </span> </p> <p> <span> <span> אבל מה אני לא עושה בשביל הילדים והבעל שיהיו מאושרים ?!  <br/> מצטרפת ומגייסת את כל ההתרגשות שיש בי.  <br/> ועם הזמן למדתי לדייק את ההתרגשות הזאת והיום היא מסתכמת </span> </span> </p> <p> <span> ונדרשת ממני בקשה אחת פשוטה - </span> <span> <br/> </span> <span> <span> רק אל תקטרי ! </span> </span> <span> <span>   <br/>   <br/> עברו השנים והקיץ בשלו : יוקד, טופח , חם, לח, לוהט ,מזיע, ארוך ו...יקר .. <br/> ואנחנו מוצאים את עצמנו יותר ויותר יוזמים גיחות קצרות לקמפינג מעבר למסורת השנתית. <br/> חוץ מהחיסכון והשקט בראש שיש בקמפינג יש פה גם ערכים של חיבור לטבע ולאדמה.  <br/> שעם זה אני דווקא סבבה אבל לגבי השאר עדיין לומדת להתרגש. <br/>   <br/> אז אם תראו משפחה מאושרת שגוררת אחריה אמא אחת שותקת... </span> </span> </p> <p> <span> <span> תדעו שהיא ממש מתאמצת לא לקטר ותהיו בטוחים שלפחות יהיו תמונות יפות ... &#55357;&#56842; </span> </span> </p> </div> Sun, 10 Jul 2022 09:04:40 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post9c11ed4f בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post9fc31c37 <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> רציתי לכתוב על אומנות ועל המקום העמוק הזה שמתוכו נובעת יצירה.. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אבל הקיץ והחום הובילו לי את האצבעות למחוזות אחרים ואני רק יכולה לקוות </span> </span> </p> <p> <span> שבסוף עוד יהיה לי  מקום להביע את זה.. </span> </p> <p> <span> <span> השבוע היה לי עומס מיוחד. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני חושבת שכולנו חווינו את זה ברמה כזאת או אחרת. </span> </span> </p> <p> <span> <span> גל החום הכבד יחד עם מסיבות הסיום , מתנות הוועד, החזרת הספרים , </span> </span> </p> <p> <span> <span> ריח החופשה המתקרבת, ארועים שנקבעו מראש והגיע זמנם להתממש </span> </span> </p> <p> <span> <span> ועוד כל מיני דברים שחייבים להספיק עוד השבוע – כל אלו יחד בשילוב עם </span> </span> </p> <p> <span> <span> שגרה רגילה של גידול ילדים , הגשמת חלומות , מימוש עצמי , למידה והתפתחות בעסק, </span> </span> </p> <p> <span> <span> זמן לבנייה זוגית, פרוייקטים שצריך להוציא לאור, לסיים ולשלוח , </span> </span> </p> <p> <span> <span> תזונה בריאה שהתחייבתי אליה עם רישום מדוייק והקפדה שמוכיחה את עצמה, </span> </span> </p> <p> <span> <span> רישומי שתיה, רישומי שינה ומעל הכל זיגוג הגון של ייסורי מצפון </span> </span> </p> <p> <span> על כל מה שאני לא מספיקה להכניס ללו"ז (אימון כושר יומי וכאלה דברים ) </span> </p> <p> <span> <span> כל אלו ועוד- גרמו לי לעזוב </span> </span> <span> הכל </span> <span> <span> בשעות אחה"צ מוקדמות ולסוע.  <br/> אספתי את הבנות והכרזתי שאנחנו חוגגות את החופש.  <br/> הדפתי הצידה ה---כלללל ואמרתי לעצמי בקול יציב ומלא בטחון – </span> </span> </p> <p> <span> "יערית – הרי לעת כזאת חלמת להיות עצמאית ?!". </span> <span> <span>   <br/> אז קדימה, החוצה מתוך השבלול של העומס, מתוך הלחץ ומתוך המצפון . <br/> היישר לזרועות הזמן החופשי והמשוחרר מלחצים. <br/> הבנות שלי יודעות שאלו זמנים שכדאי להם להצטרף.. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אמא בד"כ חיה כמו שהיא חיה- אין הבטחה למחר . כל מה שיש לנו זה היום. </span> </span> </p> <p> <span> ואם היום החלטנו על חופש- אנחנו הולכות להנות. </span> </p> <p> <span> <span> שמנו פעמינו למספרה הקרובה – בילינו שם כמה שעות של שיחות ריקניות וחיוכים טבעיים – </span> </span> </p> <p> <span> <span> סביבה נשית משוחררת מכל מסגרת –הדבר היחיד המחייב הוא עטיפת נייר הכסף שמודיעה </span> </span> </p> <p> <span> <span> מתי הראש שלך כבר מוכן להישטף..  <br/> מודה- כבר השתחרר בי משהו. משהו נרגע.  <br/> ומשם- לתל אביב. אם יש עיר שמשחררת בי את כל הלחץ זו תל אביב.  <br/> גם ירושלים.  <br/> אבל תל אביב יותר. משהו בה מבטיח לי שלא משנה באיזה פינה, רחוב, סמטה, גינה אני אהיה – </span> </span> </p> <p> <span> <span> תהיה שם התרחשות שתשאיר לי מחשבות נעימות . </span> </span> </p> <p> <span> <span> סיבוב נטול קניות בעזריאלי בשילוב של מתוקים וקפה , </span> </span> </p> <p> <span> <span> חנויות יקרות להחריד עם דברים שלעולם לא אמצא בהם שימוש תמיד פותחות לי </span> </span> </p> <p> <span> <span> את ההשראה והרגשתי איך ממש כל הלחץ מתאדה.... </span> </span> </p> <p> <span> <span> כבר שכחתי מי ומה ומאיפה ולאן.. </span> </span> </p> <p> <span> <span> השלמת ההתרגעות בטיול ברחובות שרונה היפיפיה והפסטורלית, </span> </span> </p> <p> <span> <span> עוד קצת קפה, ועוד קצת השראה </span> </span> </p> <p> <span> <span> ואנחנו מוכנות לחזור הביתה לחופש הזה שנקרא גדול רק אם את מצליחה לשמור </span> </span> </p> <p> <span> <span> על הראש משוחרר ממחשבות עמוקות ...  <br/> אז עד הפעם הבאה שהן יצופו בי אני מצרפת לכם תמונות שאספתי השבוע </span> </span> </p> <p> <span> <span> להשראה... </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> </div> Fri, 01 Jul 2022 07:01:23 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post9fc31c37 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/30 <div data-rss-type="text"> <p> <span> מוצאת את עצמי מתיישבת לכתוב "נקי" בשבילי , אחרי שבועיים שלא היתה לי פניות.. <br/> היו לי המון מילים אבל לא היתה לי הרגיעה להתיישב לסדר אותן..  <br/> כמובן שציפיתי מהמחשבות שלי להישאר עד שאמצא זמן ומקום אבל הן היו עסוקות מדי והמשיכו הלאה..  <br/> וכך מצאתי את עצמי בבוקרו של יום חמישי עם מחשבות טריות בלבד. <br/>   <br/> "אני אגיע מוכנה לגיל הזה" חשבתי בקול כשנכנסתי בשערי מועדון גיל הזהב של מועצת שער הנגב.  <br/> לא, לא נכנסתי שם כחברת מועדון (בדקתי וחסרות לי 30 שנה בערך) </span> </p> <p> <span> <span> נכנסתי בשער כמורה לצילום.  <br/> התרגשות עצומה. </span> </span> </p> <p> <span> אני מאוד אוהבת את הגיל הזה. הגימלאים / הגיל השלישי/ גיל הזהב .. הרבה שמות לסבא וסבתא.  <br/> וזאת התחושה שהיתה לי כשנכנסתי בשער. <br/>   <br/> הבנות ששיחקו רמיקוב לימדו אותי שיש רק מנצח אחד, אז לא להתאכזב </span> </p> <p> <span> הבנות שציירו הראו לי שדיוקן ודיוק הם לא רק נחלת הצעירים </span> </p> <p> <span> <span> הבחור שפיסל בחימר הסביר לי שיש לו סבלנות אלף פעם להתנסות על האבניים , וכי לאן יש לו למהר.. <br/>   <br/>   </span> </span> </p> <p> <span> <span> הכי הכי למדתי מהקבוצה שליוותי במשך 3 מפגשים של צילום. <br/>   <br/> למדתי מהם </span> </span> </p> <p> <span> <span> מהו עומק של התבוננות , מהי התרגשות הגילוי , חוויתי יחד איתם את השמחה לגלות איך אפשר להשתמש במצלמת הסלולרי כמו הנכדים . <br/> למדתי מהם על דברים שרואים מכאן, על תובנות שמגיעות משם.  <br/> למדתי על תשוקה שלא מתכופפת עת עבור השנים, </span> </span> </p> <p> <span> <span> למדתי על התמדה ונסיונות והרצון הזה להצליח ולעמוד במשימות. <br/> אני מצידי הגעתי בזמן, הייתי מקצועית, נתתי את כל תובנות חיי הקצרים עד כה </span> </span> </p> <p> <span> <span> ואת כל הציפייה שיש לי להגיע לגיל שלהם בבריאות ובראייה טובה דרך העדשה &#55357;&#56842;  <br/> ובעיקר שימחתי את ליבם שבסיום המפגשים יהיה לנו קיר מלא בתמונות פרי יצירתם </span> </span> </p> <p> <span> עם תקווה למפגשי המשך.  </span> </p> <p> <span> <br/> החיים מפתיעים.  </span> </p> <p> <span> <br/> לא חשבתי שאגיע לגיל הזה כל כך מהר.  <br/> אלו מעברי חיים חדים.  </span> </p> <p> <span> <span> <br/> שעה אחת להתבונן עם תלמידים בגיל 13 על החיים דרך העדשה, </span> </span> </p> <p> <span> <span> שעה אחרת עם נשים שרוצות קצת הפוגה מהיומיום ומצאו את השלווה במצלמה </span> </span> </p> <p> <span> <span> ושעה אחרת, כזאת נינוחה וטובה של בוקר עם הגימלאים , </span> </span> </p> <p> <span> <span> שיש להם סיבה לקום בבוקר ויש להם תחביבים שהם מפתחים , </span> </span> </p> <p> <span> <span> ויש להם קבוצות חברים מכל המושבים בסביבה, </span> </span> </p> <p> <span> <span> שאחרי הרבה שנים של ניסיון הם עדיין מוצאים במצלמה את השקט שלהם </span> </span> </p> <p> <span> <span> ליצור ולהביע את עצמם, </span> </span> </p> <p> <span> <span> ובעיקר בעיקר יש להם אש בלב ואהבה בעיניים , </span> </span> </p> <p> <span> <span> והם לא נותנים לשום מספר לכופף להם את הרצון לחוות את החיים עד תום.  <br/> תודה לכם שהכנסתם אותי לחייכם. ותודה שנכנסתם לחיי.  <br/>   </span> </span> </p> </div> Thu, 23 Jun 2022 11:29:22 GMT https://www.yaarityair.co.il/30 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post806dc2e2 <div data-rss-type="text"> <p> <span> זה היה לפני כמה שבועות,לא זוכרת בדיוק. <br/> ישבנו במרפסת עם קפה.  <br/> ואמרתי לך בשיא הפשטות – מה שאתה מביא לי אני לוקחת. <br/> הרגשתי את הגיחוך מצידך.  <br/> מה לוקחת ? איזה לוקחת ?  <br/> לא רק שאת לא לקוחת את אפילו לא שמה לב שאני מביא לך דברים !  <br/> אאווצצ'  <br/> אני ? לא שמה לב ? <br/> אוקי, מתנצלת.  <br/> מבטיחה לשים לב. ומבטיחה כמובן להוקיר תודה והכי מבטיחה, ובשביל זה התכנסנו כאן  <br/> על כוס קפה – מה שאתה מביא לי אני לוקחת ! <br/>   צלצול הודעה קטע את השיחה בינינו – אני יודעת שזה לא מכובד אבל משתדלת... <br/>   פותחת וקוראת בקול : <br/>  "היי מה נישמע? </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אני פונה אלייך בשיתוף ועדת תרבות של הישוב. אנחנו מעוניינות לארגן שיעורי לימוד לנשים על ידי נשות הישוב בערב חג שבועות. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> נשמח מאוד אם תוכלי לכבד אותנו בהעברת שיעור לקראת מעמד זה. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> השיעורים יהיו כחצי שעה כל אחד ויחלו מהשעה 22:00 . </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אשמח אם תוכלי לעדכן אותי ואם כן שילחי לי בבקשה כותרת לנושא השיעור על מנת שנוכל לפרסם ולהיערך . </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> תודה מראש ". </span> </p> <p> <span> אני מרימה את הראש מהטלפון , מרימה את הראש עד אליך ואני זוכרת ששאלתי – מה ?... <br/> זה מה שאתה מביא לי ?  <br/> איך אתה יודע לאתגר אותי...  <br/> נשמתי עמוק ואמרתי לך – סבבה, לוקחת.  <br/> אני יש לי מילה. לוקחת כל מה שאתה מביא לי זה לוקחת. <br/> כדי לאבטח את עצמי אולי היתה תקלה בשליחה- שלחתי חזרה הודעה שנתנה לי מרחב אוויר ונשימה  <br/> " תודה שחשבת עליי... </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> זה מחמיא... אני אחשוב על זה יום יומיים... בסדר ?" </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> כעבור יומיים ,כשראיתי שהמתנה הזאת עדיין יושבת לפתחי – השבתי בחיוב. <br/>   <br/> ומאז נפתחו לי השערים.  <br/> לפחות ככה אני נוטה לחשוב.  <br/> כי ברור לי שזה היה שם תמיד ורק ההסכמה שלי להסכים השתנתה... <br/>   </span> </p> <p> <span>  עד לערב החג הייתי בסחרחרה חיובית ועומס חיובי נחת עליי.  <br/> ארבעה דברים שלא עשיתי מעולם נחתו לפניי ואני , מיליה שלי זאת מילה, אמרתי כן . </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אני יודעת שחלק מההצעות היו שם תמיד, וחיכו שאקשיב, לי.  <br/> וחלק מההצעות נשלחו אליי בעקבות השיחה ההיא , אז, לפני כמה שבועות במרפסת על כוס קפה . <br/>   <br/> ה </span> <span> שיעור </span> <span> <span> </span> </span> <span> בערב החג היה קולח. דיברתי מתוך הלב והצלחתי לתת גם רעיון אחד או שניים לטובת קהל הנשים שהחזיקו מעמד ערות .. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <br/> בעז"ה בעוד שבועיים , אעביר </span> <span> <span> </span> </span> <span> הרצאה עסקית </span> <span> <span> </span> </span> <span> על חשיבותה של התמונה לבעלות עסקים <br/>   <br/> בקרוב ממש יוצאת עם </span> <span> <span> </span> </span> <span> הרצאה מיוחדת </span> <span> <span> </span> </span> <span> משותפת עם חברה מתחום המדיה החברתית <br/>   </span> <span> <br/> ובסוף החודש הבא אני מעלה מופע מרגש </span> <span> , בו אני אציג את הלב שלי במילים ותמונות . </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  חלום ישן שדפק לי בדלת  <br/> והפעם אמרתי לו –ברור. אני לוקחת . לוקחת הכל !   </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> 26.7 - מופע מיוחד בו אני חושבת בקול, אבל באמת :). תבואו ! <br/> </span> <a href="https://tickchak.co.il/29144?ref=13BW" target="_blank"> לחצו כאן , אתם כמוני, לוקחים הכל , נכון ? תלחצו .. </a> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20220608_105207.jpg" alt=""/> </div> Thu, 09 Jun 2022 13:18:08 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post806dc2e2 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postcd7b2e73 <div data-rss-type="text"> <p> <span>  כולם מפחדים. כולם.  <br/> שקרנים יגידו לכם שלא.  <br/> או כאלו שנמנעים מלהרגיש. <br/> כל אחד פוחד ממשהו אחר, בעוצמות אחרות , בתדירות אחרת.  <br/> כך או אחרת – כולם מפחדים.  </span> </p> <p> <span> <br/> כולם טועים. כולם. <br/> שקרנים יגידו לכם שלא.  <br/> או כאלו שנמנעים מלפעול. <br/> כל אחד טועה במשהו. בהיקפים אחרים, בתדירות אחרת. <br/> כך או אחרת- כולם טועים. <br/>   <br/> אני רוצה לשתף אותכם בפחד שיש לי ובטעות שעשיתי.  </span> </p> <p> <span>  ובעיקר בעיקר – אני רוצה לשתף אותכם למה אני משתפת בזה.  <br/> הרי אני אמורה להציג תדמית של מקצוענית ,ויודעת ובטוחה. ולא מפחדת.  <br/> כאלו אנשים / נשים אנחנו אוהבים לראות.  <br/> גדולים, חזקים, מנצחים.  <br/> אבל מה אם כל האנשים מתמודדים עם אותו הדבר ורק את התמונה שתהיה לכם בראש עליהם </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  הם בוחרים איך, איפה ומתי לצלם ?  <br/> מה אם הכל פייק אחד גדול ונגלה בכלל שאנחנו מוּנָעִים מהמניעים הלא נכונים ?  <br/> מה אם נגלה שאנחנו צריכים דיוק בכלים הפרטיים שלנו ?  <br/> דיוק בתפיסת העולם שלנו ?  <br/> זה מפחיד . מאוד. לגלות דברים כאלו.  <br/> אבל יחד עם זאת – זה הכי אנושי. וזה קורה לכולם בראש ובלב בשלב זה או אחר..  <br/> שקרנים יגידו לכם שלא.  <br/> או כאלו שנמנעים מלחשוב. <br/>   </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>  השבוע הוזמנתי לצלם ארוע גדול מאוד.  <br/> מאות אנשים , במה ענקית , שטיח אדום, הגברה, תאורה, נשים בשמלות, גברים בחליפות, אנשים מכובדים בעלי תפקידים, מה לא היה שם...  <br/> ואני . והמצלמה.  <br/> אני מתייחסת לעבודה שלי ברצינות , במקצועיות. באחריות רבה.  <br/> באותו הבוקר בדקתי את המצלמה , הוצאתי סוללות , הטענתי סוללות . הכנסתי חזרה את הסוללות.  <br/> הכל ישב במקום.  <br/> השארתי לי בלו"ז זמן לשנת צהריים טובה, כדי להיות מסוגלת להיות "על הרגליים" כמה שעות ברצף עם מצלמה על הידיים. <br/> הגעתי למקום הארוע חצי שעה לפני הזמן, נשמתי את רדת הערב ואת אוויר הים הקריר.  <br/> וכשנפתחו השערים והארוע התחיל להתרחש, שלפתי את המצלמה  <br/> ואבוי !  <br/> הפחד הכי גדול של כל צלם – התממש.  <br/> (צלמים שקרנים יגידו שאין להם פחדים כאלו..)  <br/> כרטיס הזיכרון לא נמצא במצלמה. <br/> ליתר דיוק כל שלושת הכרטיסים שלי לא נמצאו בתיק.  <br/> התפשט לי לחץ מעיק בחזה, ובאינסטינקט עלתה לי היד לצוואר, לפתה לי את הגרון.  <br/> הרגשתי שאין לי אוויר. <br/> הוריתי לעצמי לנשום , להירגע. לחשוב.  <br/> הרמתי טלפון לבעלי המציל (אני אציע לו קריירה שניה כמציל)  , </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> למזלי הטוב הוא היה 5 דקות מהבית, והבית 12 דקות מהארוע.  <br/> בחישוב מהיר-תוך 17 דקות כל הבלאגן מאחוריי.. מה שעל פניו היה סביר והגיוני.  <br/> (זה בכל זאת ארוע עם מאות אנשים.. מה זה עיכוב של 17 דקות.. </span> </p> <p> <span>  עד שמוצאים חניה לארוע כזה כבר מגיע הבוקר.. ) <br/> אבל כשיוצאים משליטה, כשלחוצים,  <br/> כשפתאום הפחדים שלך מופיעים לך במציאות ודופקים על המצח,  <br/> כל שניה נראית כמו נצח. כל שניה נראית כמו נצח.  <br/> למזלי הטוב (בפעם השניה באותו הערב) – האיש שהזמין אותי הגיב כלפיי בעין טובה ובסבלנות ובהבנה מלאה ואנושית.. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> בעומדי שם בפינה, מפזמת לעצמי "הכל לטובה גם אם נראה רע" , "מחשבות טובות איי איי " , </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <span> מצאתי את עצמי כותבת את המילים הבאות : <br/>   <br/> </span> </span> <span> אני הקודמת </span> </p> <p> <span> היתה נלחצת וצורחת על כל מי שברדיוס שלי </span> </p> <p> <span> גם אם הוא לא אשם. </span> </p> <p> <span> אני הקודמת אף פעם לא היתה אשמה </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> כולם היו אשמים. </span> </p> <p> <span> אני הקודמת </span> </p> <p> <span> היתה רדומה היום עמוק עמוק </span> </p> <p> <span> כשאני הנוכחית </span> </p> <p> <span> ניהלתי את המשבר שאני בעצמי יצרתי </span> </p> <p> <span> אני הנוכחית </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> דיברה ברוגע </span> </p> <p> <span> התנצלה </span> </p> <p> <span> ביקשה עזרה </span> </p> <p> <span> אני הנוכחית </span> </p> <p> <span> היתה כל כך אנושית </span> </p> <p> <span> שאני הקודמת קמה מהתרדמת לתת לה חיבוק </span> </p> <p> <span> אבל אני הנוכחית הרחקתי אותה ממני </span> </p> <p> <span> ואמרתי לה </span> </p> <p> <span> היום, הרגע, אני כאן. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> וזה כל כך חדש </span> </p> <p> <span> וכל כך לא פשוט </span> </p> <p> <span> אבל כל כך נכון וטוב ומוצלח. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   <br/> אחרי נצח של 17 דקות , בהן נשמתי, שרתי לעצמי, עודדתי, כתבתי, התפרקתי לחברה בטלפון, וחוזר חלילה, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> בעלי הגיע בטיסה ישירה על האופנוע והעביר לי את הכרטיסים,   </span> </p> <p> <span> נכנסתי בראש מורם למתחם ושאלתי את האנשים החשובים-  "תרצו  תמונה " ? </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> </div> Thu, 02 Jun 2022 12:40:27 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postcd7b2e73 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postdd39186e <div data-rss-type="text"> <p> <span> מתנת יום ההולדת שהענקתי לעצמי לחשה לי שהסבלנות השתלמה.  <br/> הסבלנות שלה, של המתנה.  <br/> וגם שלי. בעיקר כי לא הרגשתי שאני מחכה בסבלנות.  <br/> פשוט הבשלתי בשקט.  <br/> טוב, שקט ואני זה לא שילוב מוצלח אבל הבנתם את הרעיון..... </span> </p> <p> <span> <br/> נדמה שהעשור הרביעי לחיי, אותו אני חוגגת כל יום בשלושת השנים האחרונות באהבה עצמית וכללית גדולה, מביא איתו מחשבות, רגשות וחלומות שלא ידעתי על קיומן. </span> </p> <p> <span> <span> <br/> בגיל </span> </span> <span> ארבעים </span> <span> <span> , זה המתהדר במשבריו העמוקים , הענקתי לעצמי מתנה את </span> </span> <span> <span> </span> </span> <span> <span> "חושבת בקול" </span> </span> <span> <span> – הבלוג שלי.  <br/> זה היה חלום רב שנים. ורק חיכה לפרוץ ממני. וכשהארבעים דפק לי בדלת ואיים להישבר עליי,  <br/> הענקתי לי חומת מגן בדמות מילים.  <br/> כתבתי את כל הרגשות והתחושות , מעשי היומיום וחלומות רחוקים. פעמים בהומור פעמים בכאב, </span> </span> </p> <p> <span> פעמים סחפתי אחריי הזדהות והסכמה ופעמים גם חוסר הבנה.  <br/> קיבלתי את חיבוקי הקהל באהבה, והנה אני והבלוג שלי חוגגים שלוש שנים ומאוד מרוצים מקצב הגדילה וההתפתחות. גם שלי , גם של ההבעה שלי וגם של הבלוג שלי.  </span> </p> <p> <span> <br/> בשנת ה </span> <span> ארבעים ואחת </span> <span> <span> </span> </span> <span> , השנה שהיא כאילו סתמית אחרי ארוע מכונן כמו גיל ארבעים הגדול והחשוב-  <br/> הענקתי לעצמי מתנה משמעותית אף יותר.  <br/> חלמתי, הריתי וילדתי את הבייבי החדש שלי . העסק שלי. </span> <span> <span> "בעין טובה </span> </span> <span> ". צילום בסטודיו של הטבע.  <br/> הדלתות שנפתחו , הקשרים שנקשרו, החלומות שהוקפצו , נחתו, התרסקו וקפצו מחדש, האנשים והנשים שאני מכירה בדרך הזאת , הדברים שגיליתי ומגלה על עצמי -מדהים ! <br/>   ונדמה שאם בגיל ארבעים נתתי מתנה ל </span> <span> מחשבות </span> <span> <span> שלי בארבעים ואחת נתתי מתנה </span> </span> <span> ללב </span> <span> <span> שלי. </span> </span> </p> <p> <span> <span>   <br/> בגיל </span> </span> <span> ארבעים ושתיים </span> <span> , שנדמה שכל שנה שעוברת , סתם מעצבנת בקירבה לעשור הבא, נתתי לעצמי את המתנה שלא חלמתי שאוכל לתת ולא חלמתי שאני אוכל לאפשר לעצמי לקבל.  <br/> </span> <span> <span> </span> </span> <span> אבל לפעמים חלומות מתגשים, גם אם לא חולמים אותם.  </span> <span> <br/> יצאתי ל </span> <span> עצמאות מלאה </span> <span> . נתתי דרור לרצונות הכי עמוקים שלי. נתתי חופש מלא לעצמי מכל הגדרה, מחוייבות, לוחות זמנים, מדדים ושיחות ביקורת .  <br/> נתתי לעצמי חופש ל </span> <span> נפש </span> <span> . ליצור, לפרוץ, לפרוח .  <br/> חופש לנפש הוא קצת בעייתי ... אם על המחשבות והרגשות שלנו יש לנו עוד מעט אשליית אחיזה במציאות ושליטה כזאת או אחרת , עם הנפש זה סיפור אחר לגמרי.  <br/> שם השחרור הוא מוחלט. ההתמסרות לנפש היא מלאה. הנפש מרוממת  או חלילה להיפך. יש ימים כאלו שמעיין החיים לא מבין לאן לזרום עכשיו , ויש ימים שהסכרים נפרצים וכל תעצומות החיים מתממשות במלואן.  </span> </p> <p> <span> <span> <br/> והנה הגיע יום הולדת </span> </span> <span> ארבעים ושלוש </span> <span> <span> . ובמבט לאחור על שלושת החגיגות האחרונות כמו מה אפשר עוד להעניק שלא התממש , מצאתי את עצמי בערב אחד , בספונטניות , נוסעת לבד לארוע נשי שהותיר בי רושם.  <br/> ההחלטה הספונטנית להשתתף בארוע גרמה לכך שלא מצאתי שותפה לנסיעה, <br/> והיתה לי ההתלבטות – האם לסוע, לחוות חוויה שהנפש מאוד רוצה להרגיש או להישאר כבולה בגוף - <br/> הרי מי נוסעת לארוע ערב לבד ? גם הנסיעה הלילית מאיימת וגם התחושה המנותקת מחיבור חברתי מאיימת .  <br/> אבל שמתי את הנפש שלי בקידמת הבמה ושאלתי אותה- רוצה ?  <br/> אמרה -וודאי.  <br/> שילבנו זרועות ונסענו.  <br/> ולאורך ערב שלם התפרקנו , התחברנו, התרגשנו , בכינו, שמחנו וצחקנו.  </span> </span> </p> <p> <span> <span> ובלי ששמנו לב - הוצאנו מהנבכים העמוקים -חלום ישן שחיכה בסבלנות לתורו.  <br/> וככל שעברו השנים וחלומות שלפניו התקדמו ויצאו לאור – הוא ידע שזה רק עניין של זמן עד </span> </span> </p> <p> <span> שגם הוא יעמוד שם באור הזרקורים וילחש לי : <br/> </span> <span> <span> "מזל טוב אהובה. איזו מתנה מהממת נתת לעצמך השנה" </span> </span> <span> <span> . <br/>   <br/>   </span> </span> </p> </div> Fri, 27 May 2022 05:46:06 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postdd39186e בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postd44d3867 <div data-rss-type="text"> <p> <span> בילדותי רכבתי הרבה על אופניים. רכבתי ושיחקתי ונהניתי כמו כל הילדים. <br/> ואז הפסקתי...  <br/> אולי כי הוצאתי רישיון לרכב אולי כי התבגרתי והתחתנתי אולי כי גרנו בישוב הררי הרבה שנים ,  <br/> כך או כך, מאז רכבתי חלפו אי שם עשרות בשנים. <br/> לפני כמה שנים , כשעברנו לגור בשפלת החוף הישרה והנוחה, זאת שרק מבקשת להתנייד עליה עם שני גלגלים, ובעקבות דרום אחד אדום וכייפי הוצאתי את האופניים מהמחסן, ניערתי את האבק ויצאתי לדרך , לחוף הקרוב למקום מגוריי מרחק 5 ק"מ (בערך). <br/> כשחזרתי הביתה – האיבר שהכי כאב לי בגוף היה: פרקי אצבעות הידיים. לא מה שחשבתם עליו.  <br/> הפחד שלי להתרסק, החרדה הזאת שאני יכולה בכל רגע נתון להימרח על האספלט הישר והחם ,  <br/> גרמה לי להדק את האחיזה לאורך כל הרכיבה. כאילו שזה יעזור.  <br/> הכאב הזה נחקק לי בעוצמתו ובפעמים הבאות שעליתי על האופניים, ממש דיברתי אל האצבעות שלי וביקשתי מהן להרפות . <br/> הימים חלפו וכך או כך , בשורה התחתונה – האופניים חזרו אחר כבוד להיות מחזיקי אבק במחסן.  <br/> <br/> ביום הולדתי האחרון , בעלי שיריין לנו יום חופשי בלו"ז ויצאנו אל הלא-נודע , מבחינתי.  <br/> הגעתי לבוקר יום ההולדת משוחררת מכל תכנון , מורחקת מכל פיסת מידע, ללא רמזים מתרימים.  <br/> ונתתי הוראה לעצמי להנות מזה שאני לא בשליטה.  <br/> וכשהעזתי ושאלתי בקול חלוש (בכל זאת עובדת על מידת השחרור ולא תמיד מצליחה..) <br/> למה להיערך, מה ללבוש ? נעניתי בתשובה-  <br/> תבואי אמיצה !!!  <br/> ותביאי איתך את המצלמה. נוכל לצלם ציפורים ב"החולה".  <br/> (גילגלתי עיניים על הניסיון להתל בי , בכל זאת לצלם באמצע היום זאת קטסטרופה, ואפילו הבעל כבר הספיק ללמוד את זה , אבל זרמתי... עובדת על מידת השחרור אמרנו...)  <br/> ובאתי אמיצה.  <br/> נשמתי עמוק. לבשתי את מיטב המחלצות ויצאנו לדרך.  <br/> אחרי קפה ומאפה לחוץ בזמנים (יסלחו לי תוכניות התזונה- ביומולדת מותר טיפה לשחרר)  <br/> ותוך כדי שאני ממלמלת שמה זה הלחץ הזה בלו"ז, אולי אצליח לגנוב פיסת מידע -  <br/> אני שמה לב לכתובת על הוויז : מנחת מגידו.  <br/> כל האנטנות שלי התרוממו באחת. כל החרדות שלי יצאו מהמחבוא, <br/> כל הפחדים התייצבו אמיצים בקידמת הראש- ולא בשביל להגן עליי מהם <br/> אלא להגן עליהם מפניי כי שמעו שאני מגיעה היום אמיצה ומשוחררת. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <span> הגענו למנחת , פגשנו טייס חמוד , נעים , אדיב ולבבי .  <br/> ואני נושמת , אני אמיצה, אני משחררת, <br/> אני מהנהנת במקומות הנכונים כשהוא פותח את המפה ומסביר מעל מה אנחנו נעבור ומה נראה.  <br/> לוקחת עוד שלוק מים, מזכירה לעצמי לעצור כי אין שירותים בגבהים האלו (3000 רגל , תודה ששאלתם)  <br/> מתקרבת למפלצת הברזל הלבנה, תופסת זוג אזניות להשתקת רעשים ,  <br/> ועוברת לטיפוס על המטוס.  <br/> אני מדברת עם הפיל שבי שהוא נכנס עכשיו לחנות חרסינה ושיתנהג בחרדת קודש.  <br/> מתיישבת באנחה כאילו טיפסתי את האוורסט, מנסה לחגור בנון-שלנט את החגורה, האוזניות מחליקות לי ללחיים,  <br/> "אם תרצי להטיס את המטוס- אז רק תגידי, יש פה היגוי כפול". <br/> הצלחתי לשמוע מבעד לערפל..  <br/> ואחרי בדיקה קטנה בספר הנהלים שבוצעו כל הבדיקות ונמצא שהכל תקין -  <br/> המראנו . <br/> היתה ראות גרועה.  <br/> לא בגלל דמעות ההתרגשות שלי.  <br/> בחוץ , באמת,  שרר אובך שעירפל את הכל.  <br/> כך לפחות יכולתי להניח למצלמה ולהסתפק בעדשת הסלולרי. <br/> ונהניתי.  <br/> מאוד !  <br/> אפילו פעם אחת לא התגנבה לי מחשבת התרסקות לראש.  <br/> לא הייתי עסוקה בכלל בתרחישי אימה.  <br/> נהניתי לראות את הפסיפס העירוני והחקלאי מלמעלה,  <br/> נהניתי להביט בשני צדדי החלונות נהניתי מהאוויר שנכנס מהפתחים , <br/> נהניתי להתמסר לחוויה.  <br/> כשהמטוס חג על צידו, נשמתי קצת עמוק יותר אבל החרדות סה"כ נדמה שהשתעממו אצלי בראש </span> </span> </p> <p> <span> <span>  </span> באותם הרגעים וזחלו חזרה לפינה החשוכה שלהם.  <br/> כשירדנו ,  <br/> ונפרדנו לשלום מהטייס ומהחוויה,  <br/> פתאום הרגשתי איך כואבות לי בטירוף כפות הרגליים..... </span> <span> <span> </span> </span> </p> </div> Fri, 20 May 2022 13:56:24 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postd44d3867 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postfdb6da84 <div data-rss-type="text"> <p> <span> תקראו לי קשישה , או לא מעודכנת , <br/> תגידו שאני אופטימיסטית ללא תקנה או רומטיקנית חיה בסרט : <br/> - אני מאמינה שאפשר לתקן.  <br/> יותר מזה אגיד- אני מאמינה שיש בכוחי לתקן ! </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> יש פעמים שאני נצמדת לדברים בצורה "מטרידה" ומנסה עוד הדבקה, ועוד תיקון, ועוד הלחמה. <br/> לא מוותרת.  <br/> כשאני מזהה ערך , משמעות, מהות – אני נצמדת. אני נותנת אמון. אני מתעקשת !   <br/> ויש פעמים שאני משחררת מראש.  <br/> יהיו אלו הפעמים שהתחליפים יהיו דומים מאוד ובעלי משמעות נמוכה מאוד. <br/>   <br/> כך מצאתי את עצמי בתקופה האחרונה במחשבות  <br/> על נסיונות שניסיתי לתקן ונתתי את כל כולי להדבקה ולריפוי  <br/> ועל מקרים שבהם הבנתי שאני צריכה פשוט לשחרר. <br/>   <br/> אני חושבת שלזה שולי נתן התכוונה בבקשתה- ואנא תן לי את החוכמה להבחין בין אלה לבין אלה.  <br/>   <br/>   </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> בשבועות האחרונים התחלתי (שוב) בחתירה לשינוי אורח חיים תזונתי וספורטיבי.  <br/> החלטתי לקחת אחריות על ההתנהלות שלי מול אוכל ומול ספורט ומול הרצון שלי להיראות ולהרגיש אחרת.  <br/> אין לי חלומות מנותקי מצע, למרות שחסה היא מרכיב יומיומי בתפריט שלי , אני די מחוברת למציאות יש בי את הרצון לדעת שעשיתי כל מה שיכולתי כדי לתקן את כל מה שקילקלתי במו ידיי הלשות... <br/> וזה לא פשוט . <br/> דבר ראשון  לזוז מאזור הנוחות זה אף פעם לא נוח. <br/> ודבר שני- להתאמץ להכין כל הזמן אוכל ולא "לחטוף על הדרך" זה שינוי רציני מבחינתי. <br/> אני חושבת שבישלתי בשבועות האלו מה שלא בישלתי כל הסגרים יחד.  <br/> ועוד בשביל עצמי (!!) <br/> שזאת בכלל נקודה חשובה – לעשות בשביל עצמי.  </span> </p> <p> <span> <br/> גיל 40 השאיר לי אבק ובשבועיים הקרובים אחגוג 43 אביבים . <br/> ולמרות שתמיד עשיתי בשביל עצמי , מסתבר שעשיתי יותר בשביל אחרים.  <br/> זו תובנה שמחלחלת בהרבה מוחות חוגגים.  <br/> זו טלטלה שמטלטלת הרבה לבבות נשברים.  <br/> יש משבר כזה , שנקרא משבר ה-40.  <br/> והגיע הזמן לדבר אותו ולהוציא אותו מהארון.  </span> </p> <p> <span> <br/> אני לא יודעת לאן יקחו אותי השינויים האלו .  <br/> אולי תפגשו אותי ותזהו את הרזה שהייתי לפני 20 שנה (יותר סביר שלא)  <br/> אולי תפגשו אותי ותזהו את השמחה שלי במציאות חיי כבר יותר מ-20 שנה (מאמינה שכן)  <br/> ואולי לא תפגשו אותי ורק המילים שלי יהדהדו לכם (סביר מאוד שזה מה שיקרה עם רובכם) <br/>   <br/> אז תחזרו לראש המילים שלי הפעם  <br/> ותאמינו !  <br/> תאמינו שאפשר לתקן.  <br/> תאמינו בכוחם של העמל , היגיעה, הלמידה. <br/> תעריכו אבק, קילומטראז', ניסיון והתמודדות . <br/> ותחייכו אל עצמכם. <br/> ותאהבו. </span> </p> <p> <span> <br/> תתחילו ממשהו אחד קטן .  <br/> בינתיים אני רצה להוריד את האורז מהגז.... </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> (תזכרו את התמונה הזאת. היא תופיע פה שוב במאמר הבא )  </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/1254.jpg" alt=""/> </div> Thu, 12 May 2022 11:25:24 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postfdb6da84 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-posta67c30a9 <div data-rss-type="text"> <p> <span> ארז. </span> </p> <p> <span> <span> יוצא לנו לדבר פעם בשנה, </span> </span> </p> <p> <span> למרות שאתה תמיד נוכח. </span> </p> <p> <span> <span> תלוי בחדרים הפנימיים , </span> </span> </p> <p> <span> <span> איפה שהכי כיף ללחוש לאמא סודות </span> </span> </p> <p> <span> ואיפה שסבתא שומרת את הממתקים המיוחדים. </span> </p> <p> <span> איפה שאורלי מרימה רגליים בסוף היום, </span> </p> <p> <span> ואיפה שמשה וניסים כבר הפסיקו לשבת ולחלום. </span> </p> <p> <span> <span> איפה שרחמים מתפקע מכאבים </span> </span> </p> <p> <span> <span> ואיפה שאלי ויואל בקול נאנחים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ובכל זאת- אני משתדלת להסתכל לך בעיניים </span> </span> </p> <p> <span> רק פעם בשנה. </span> </p> <p> <span> בכל שאר הימים העיניים של כל בני הדודים שלי פשוט מאוד דומות לשלך אז אני רואה אותך גם בלי להתכוון. </span> </p> <p> <span> ואני...היום כבר רחוקה מהמוות שלך יותר מ 30 שנים. </span> </p> <p> <span> ובני שלי כבר חייל. </span> </p> <p> <span> <span> וחוץ ממילים שמתארות כאב, עצב וחיסרון- </span> </span> </p> <p> <span> אין לי מילים להעביר בירושה. </span> </p> <p> <span> אין לי תכונה בולטת , צבע אהוב, שיר מועדף. </span> </p> <p> <span> <span> אין לי משפטים שאמרת לי וצרבתי בנפש, </span> </span> </p> <p> <span> <span> אין לי את היכולת לנחש מה היית אומר אילו, </span> </span> </p> <p> <span> במי היית בוחר לו ..ואיפה לדעתך הכי טוב להשקיע. </span> </p> <p> <span> <span> יש לי בראש תמונה אחת, </span> </span> </p> <p> <span> <span> ילדה בת 5 או 6 באה לבית של סבא וסבתא, </span> </span> </p> <p> <span> <span> ואתה שוכב מתחת הרכב בחניה, מתעסק שם , מנסה לתקן, יוצא אליי, נותן חיוך, </span> </span> </p> <p> <span> חיבוק מלוכלך לאחיינית. </span> </p> <p> <span> תמונה אחת בראש. זיכרון אחד בלב. </span> </p> <p> <span> ואחרי כמה זמן שאני לא יודעת להעריך בימים/שבועות/חודשים </span> </p> <p> <span> צעקות כאב. שברי לבבות. </span> </p> <p> <span> <span> זהו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> והכל נדם. הכל. </span> </span> </p> <p> <span> אחרי כמה זמן גם קולו של סבא נדם בעקבותיך. </span> </p> <p> <span> היו שנים שניסיתי לנחש אותך במארג החיים הקיים. </span> </p> <p> <span> <span> איך היית נראה, איך היו הילדים שלך, </span> </span> </p> <p> <span> <span> האם היה לך מקום בלב בשבילי ? </span> </span> </p> <p> <span> ובשנים האחרונות, משלא מצאתי תשובות אצל האחרים, אני מדמיינת אותך כמו האחים שלך פה. </span> </p> <p> <span> בטח היית אוהב לשבת בשקט ולנצל כל הזדמנות לצחוק בקול. וכבר הזדקנת בטח היית חובק איזה נכד או שניים , ומסתובב עם משקפיים. </span> </p> <p> <span> בטח היתה לך אשה מדהימה, שהיתה מתעלפת על סבתא ומהללת אותה יומם וליל. </span> </p> <p> <span> והיו לך בטח ילדים מגניבים עם מבנה גוף מיוחד כמו שרק המשפחה שלנו מייצרת והם בטח היו שמחים ומיוחדים כמו כולנו. </span> </p> <p> <span> ארז. </span> </p> <p> <span> יוצא לנו לדבר פעם בשנה, </span> </p> <p> <span> בכל פעם אני מבקשת כוחות לסבתא ולאחים. </span> </p> <p> <span> הפעם, אני מבקשת - תשלח לנו מילים. </span> </p> <p> <span> מילים לספר אודותיך לדורות הבאים. </span> </p> <p> <span> ארז. </span> </p> <p> <span> יהי זכרך ברוך. </span> </p> <p> <span> (נכתב באייר תש"פ) </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/WhatsApp+Image+2022-05-10+at+08.23.02.jpeg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> לפני שבוע בערך ראיתי פוסט על משפחה שכולה שבער בה הרצון לתמונה משפחתית עם בנם שנפל. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ושבדרך יצירתית כלשהי הצליחו להגשים. </span> </p> <p> <span> זה גרם לי לבכות . ולתהות. </span> </p> <p> <span> ולחשוב עלינו. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> על המשפחה המורחבת שלי. </span> </p> <p> <span> אני יודעת שגם אם תהיה לנו תמונה שלמה, </span> </p> <p> <span> הלב לעולם שבור, דהוי. </span> </p> <p> <span> גם אם הוא תפור זה לעולם עם סימנים. </span> </p> <p> <span> החיוך לעולם לא מגיע לעיניים, לעולם לא מרשה לעצמו להתפשט מעבר לעפעף התחתון, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ישר נדחה ע"י הדמעה שיושבת על המשמר. </span> </p> <p> <span> הרצון הזה להיות שלמים, מאוחדים, מוקפים בכל אהובינו - </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> הוא תנועת הלב איתה אני פותחת את הימים המורכבים האלו של זיכרון ועצמאות. </span> </p> <p> <span> ארז, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אני חושבת שאין שנה שאני לא משרטטת לי בדימיון אותך, עם אשה, ילדים, חיוכים, צעקות, תלתלים </span> </p> <p> <span> מעורבבים בביחד המשפחתי הזה שלנו. </span> </p> <p> <span> בחצר הקדמית או האחורית, בפיקניק משותף או סתם עם קפה במרפסת. </span> </p> <p> <span> אין לי אומץ לחשוב על תמונה משפחתית שלמה תלויה על קיר התמונות. </span> </p> <p> <span> אין לי אומץ גם להציע תמונה בלעדיך. </span> </p> <p> <span> ♡ </span> </p> <p> <span> ואיך קרה, ואיך קורה עדיין שהחיטה צומחת שוב? </span> </p> <p> <span> (נכתב באייר תש"פ) </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20210411_182423.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יוֹם הַזִּכָּרוֹן הַנּוֹכְחִי אָרֹךְ מִסַּךְ שְׁעוֹתָיו </span> </p> <p> <span> יוֹשְׁבִים אִישׁ אִישׁ בְּסַלּוֹנוֹ </span> </p> <p> <span> אֵצֶל כֻּלָּנוּ אוֹתוֹ הַמַּצָּב. </span> </p> <p> <span> מִתְבּוֹנֶנֶת מֵהַחַלּוֹן , אֵין נֶפֶשׁ חַיָּה בָּרְחוֹב </span> </p> <p> <span> נִזְכֶּרֶת שֶׁאֶתְמוֹל , הָיָה לָנוּ מִפְגָּשׁ מְרַגֵּשׁ וְטוֹב. </span> </p> <p> <span> נִפְתְּחוּ לְּבָבוֹת, נֶאֶמְרוּ מִּלִּים </span> </p> <p> <span> הִתְחַבַּרְנוּ לִנְשָׁמָה נִצְחִית שֶׁאָהַבְנוּ מִקָּרוֹב </span> </p> <p> <span> נָתְנוּ לְעַצְמֵנוּ לְדַבֵּר, לְהַרְגִּישׁ, לִכְאֹב. </span> </p> <p> <span> <span> לוֹקַחַת עֵט וְדַף </span> </span> </p> <p> <span> <span> וּמַתְחִילָה לִכְתֹּב : </span> </span> </p> <p> <span> שֵׁמוֹת מִתְחַבְּרִים לְפׇּנִים </span> </p> <p> <span> מִלִּים מְעִירוֹת לְחַיִּים </span> </p> <p> <span> זִכְרוֹנוֹת נוֹתְנִים מַשְׁמָעוּת </span> </p> <p> <span> בְּמוֹתָם צִוּוּ לָנוּ -לִחְיוֹת. </span> </p> <p> <span> נִכְנַס לוֹ רַעַשׁ בְּרֶטֶט </span> </p> <p> <span> <span> קְבוּצָה חֲדָשָׁה מְבַקֶּשֶׁת לְהִתְחַבֵּר לְמִפְגָּשׁ </span> </span> </p> <p> <span> מֵאֵזוֹר הַמַּחְשָׁבוֹת עוֹבֶרֶת לְדִבּוּר בָּרֶשֶׁת </span> </p> <p> <span> אוֹסֶפֶת אֶת עַצְמִי, מְנַסָּה לִכְתֹּב מֵחָדָשׁ. </span> </p> <p> <span> <span> נִכְנָסִים לִי פְּחָדִים , </span> </span> </p> <p> <span> רְגָשׁוֹת עַזִּים. </span> </p> <p> <span> נִכְנָסִים בִּי גַּעְגּוּעִים </span> </p> <p> <span> דְּמָעוֹת שֶׁל אוֹהֲבִים. </span> </p> <p> <span> מִצְטַמְרֵר בְּשָׂרִי מִכָּל עֵדוּת שֶׁנִּכְתְּבָה בְּדָם </span> </p> <p> <span> אֵיךְ עָבְרוּ יָמִים וְשָׁנִים וְהֵם עוֹדָם </span> </p> <p> <span> יָפִים </span> </p> <p> <span> צְעִירִים </span> </p> <p> <span> חֲדוּרֵי אֱמוּנָה </span> </p> <p> <span> שֶׁאֲנַחְנוּ נֵשֵׁב כָּאן בְּבִטְחָה </span> </p> <p> <span> וְיהִי מָה </span> </p> <p> <span> וְגַם אִם הַ"מָה" הַזֶּה הוּא גָּדוֹל מִנְּשׂוא </span> </p> <p> <span> וְהַ"מָה" הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲבוּרָם הוּא הַקֵּץ לַכֹּל </span> </p> <p> <span> אֵין בָּם פַּחַד. </span> </p> <p> <span> רַק יֹפִי </span> </p> <p> <span> <span> וְאֹמֶץ </span> </span> </p> <p> <span> וֶאֱמוּנָה </span> </p> <p> <span> וְרֵעוּת וְחֲבֵרוּת וְאַהֲבָה. </span> </p> <p> <span> כָּכָה נִזְכֹּר אוֹתְכֶם, מְבַקְּשִׁים: </span> </p> <p> <span> "תִּהְיוּ יָפִים, צְעִירִים, חַיִּים. </span> </p> <p> <span> יֵשׁ לָכֶם בִּשְׁבִיל מָה!" </span> </p> <p> <span> (נכתב באייר תש"פ) </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/279366996_10228264391256340_6300492508162743135_n.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> כְּאִלּוּ לֹא עָבְרָה שָׁנָה </span> </p> <p> <span> מַגִּיעִים שׁוּב הַיָּמִים </span> </p> <p> <span> בָּהֶם מוֹצִיאִים הַחוּצָה מֵהַזִּכָּרוֹן </span> </p> <p> <span> אֶת כָּל הַחֲבֵרִים עַל הַמַּדִּים </span> </p> <p> <span> אֶת הַזִּכְרוֹנוֹת מֵהַמִּבְצָע הַהוּא </span> </p> <p> <span> בָּהֶם הַמְּחִיר קָשֶׁה מִשָּׁלֵם </span> </p> <p> <span> וְאֶת הַכְּאֵב מֵהַמִּלְחָמָה הַהִיא </span> </p> <p> <span> שֶׁנִּסְחַב וַעֲדַיִן מְדַמֵּם </span> </p> <p> <span> אֶת קוֹלוֹת הַזְּעָקָה וְשִׁבְרֵי הַכַּעַס </span> </p> <p> <span> <span> עַל אֵלּוּ שֶׁהָלְכוּ וְהִשְׁאִירוּ אוֹתָנוּ </span> </span> </p> <p> <span> חַסְרֵי מַעַשׂ </span> </p> <p> <span> חַסְרֵי אוֹנִים </span> </p> <p> <span> בּוֹכִים וּמְמָרְרִים </span> </p> <p> <span> כְּמוֹ יְלָדִים </span> </p> <p> <span> יָמִים כָּאֵלּוּ בָּהֶם מֻתָּר לִדְמֹעַ בְּלִי מִשְׁקָפַיִם </span> </p> <p> <span> יָמִים כָּאֵלּוּ בָּהֶם כֻּלָּנוּ אַחִים מְשַׁלְּבִים יָדַיִם </span> </p> <p> <span> כְּשֶׁיִּגָּמֵר הַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ </span> </p> <p> <span> וְתִשָּׁמַע צְפִירַת אַרְגָּעָה </span> </p> <p> <span> נִצְטָרֵךְ לְהַחֲזִיר מְקֻפָּלִים יָפֶה וּמְעֻמְלָנִים </span> </p> <p> <span> אֶת כָּל הַזִּכְרוֹנוֹת , הָרְגָשׁוֹת, הַכְּאֵבִים </span> </p> <p> <span> לְהַרְכִּיב שׁוּב מִשְׁקְפֵי הֲגָנָה כֵּהִים </span> </p> <p> <span> לְהִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא נִדָּרֵשׁ לָהֶם </span> </p> <p> <span> עַד לַשָּׁנָה הַבָּאָה בְּאוֹתָם הַיָּמִים. </span> </p> <p> <span> (נכתב באייר תש"פ) </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/WhatsApp+Image+2022-05-10+at+08.28.37.jpeg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> כבר שנים שהאור שם כבוי. </span> </p> <p> <span> בעיניים שלה. </span> </p> <p> <span> כבוי ,כבוי . לא מעומעם, לא כבה ונדלק, </span> </p> <p> <span> כ-ב-ו-י . </span> </p> <p> <span> <span> ואני ? מה אני יודעת אל מול חושך כזה גדול ? </span> </span> </p> <p> <span> כלום. </span> </p> <p> <span> כבר שנים שאני מתקרבת. </span> </p> <p> <span> לעיניים שלה. </span> </p> <p> <span> אולי אמצא שם גחל קטן בוער. </span> </p> <p> <span> ק-ט-ן. </span> </p> <p> <span> <span> והיא? כמה היא רוצה לתת לי להתקרב ? </span> </span> </p> <p> <span> מאוד. </span> </p> <p> <span> כבר שנים שבכל לידת נכד או נין </span> </p> <p> <span> העיניים שלה, </span> </p> <p> <span> הדומעות, </span> </p> <p> <span> הכואבות, </span> </p> <p> <span> האדומות, </span> </p> <p> <span> מתעוררות לרגע קט ונדלקות בהבזק דקיק. </span> </p> <p> <span> <span> וברגעים האלו, מההבזק הזה </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני </span> </span> </p> <p> <span> <span> אוספת </span> </span> </p> <p> <span> אבוקה. </span> </p> <p> <span> (נכתב באייר תשפ"א) </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/WhatsApp+Image+2022-05-10+at+08.31.20.jpeg" alt=""/> </div> Tue, 10 May 2022 05:33:43 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-posta67c30a9 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post2b7bc61b <div data-rss-type="text"> <p> <span> אֵין לִי סִפּוּרֵי מִשְׁפָּחָה פְּרָטִיִּים. </span> </p> <p> <span> אֵין לִי הֶכֵּרוּת אִישִׁית עִם נִצּוֹלִים. </span> </p> <p> <span> בְּקֹשִׁי יֵשׁ לִי רְשָׁמִים מֵהַרְצָאוֹת אוֹ סִרְטוֹנִים. </span> </p> <p> <span> אֲבָל מַרְגִּישָׁה חַיֶּבֶת לְהִתְחַבֵּר בְּמִלִּים. </span> </p> <p> <span> כִּי רְגָשׁוֹת, נִשְׁאָרִים בַּלֵּב. </span> </p> <p> <span> וּמִלִּים, נֶחְקָקוֹת בָּאֶבֶן. </span> </p> <p> <span> וְאִם אֲבָנִים שָׁחֲקוּ הַמַּיִם- </span> </p> <p> <span> <span> אֲזַי רְאוּיוֹת דִּמְעוֹת כְּאֵב </span> </span> </p> <p> <span> לַחְקֹק אֶת הָאֶבֶן הַמָּרָה שֶׁל הַזִּכְרוֹנוֹת. </span> </p> <p> <span> לְזִכְרָם. </span> </p> <p> <span> שֶׁצִּוּוּ לָנוּ. </span> </p> <p> <span> חַיִּים. </span> </p> <p> <span> ♡ </span> </p> <p> <span> חֲלוֹמוֹת שֶׁנֶּחְלְמוּ בַּמִּסְתָּרִים </span> </p> <p> <span> נֵרוֹת שֶׁהֻדְלְקוּ בַּמָּחֳשָׁכִים </span> </p> <p> <span> תְּפִלּוֹת שֶׁנִּלְחֲשׁוּ לַמְּרוֹמִים </span> </p> <p> <span> עֵינַיִם שֶׁלֹּא פָּגְשׁוּ בְּחִיּוּכִים </span> </p> <p> <span> יָדַיִם גְּרוּמוֹת </span> </p> <p> <span> רַגְלַיִם כּוֹשְׁלוֹת </span> </p> <p> <span> חֻלְצוֹת מְרוּטוֹת </span> </p> <p> <span> צֶלֶם שֶׁכִּמְעַט וְאָבַד </span> </p> <p> <span> פֶּה שֶׁדִּבֵּר בְּרַעַד </span> </p> <p> <span> לֵב שֶׁפַּעַם בְּתִקְוָה </span> </p> <p> <span> חַיִּים שֶׁנִּגְדְּעוּ בְּאֵיבָה </span> </p> <p> <span> חַיִּים.יְהוּדִים. </span> </p> <p> <span> <span> בֵּין זַוְעוֹת הַשּׁוֹאָה </span> </span> </p> <p> <span> <span> דֶּרֶךְ מִלְחֲמוֹת הַתְּשׁוּעָה </span> </span> </p> <p> <span> עַד לְבוֹא הַתְּקוּמָה </span> </p> <p> <span> אֲנַחְנוּ.חַיִּים.יְהוּדִים. </span> </p> <p> <span> הַסָּב שֶׁהֻשְׁמַד, הָאָב שֶׁחָלַם, הַבֵּן שֶׁנִּלְחַם. </span> </p> <p> <span> הַסָּבְתָא שֶׁנִּצְּלָה , הָאֵם שֶׁשָּׁתְקָה , הַבַּת שֶׁיָּלְדָה. </span> </p> <p> <span> אֲנַחְנוּ.חַיִּים.יְהוּדִים. </span> </p> <p> <span> אֲנַחְנוּ הַתְּקוּמָה. </span> </p> <p> <span>  (נכתב בניסן תש"פ) </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> יש בתים אצלם שואה זו שגרה. </span> </p> <p> <span> דיירת קבע. </span> </p> <p> <span> הכסא הריק, </span> </p> <p> <span> הסל המלא, </span> </p> <p> <span> המספר על היד, </span> </p> <p> <span> החריטה בלב. </span> </p> <p> <span> יש בתים אצלם שואה היא אורחת. </span> </p> <p> <span> יחסית קבועה, </span> </p> <p> <span> יש לה חדר עם מיטה ומצעים משלה, </span> </p> <p> <span> וזכרונות מקופלים בקצה. </span> </p> <p> <span> ועם כל לידה של ילד נוסף קמט של חיוך, </span> </p> <p> <span> של גאווה, של ניצחון. </span> </p> <p> <span> נדחק לפינה הביזיון. </span> </p> <p> <span> נמחקים סימני הצאן. </span> </p> <p> <span> והעדר. </span> </p> <p> <span> וכל היתר. </span> </p> <p> <span> יש בתים אצלם אין שואה. </span> </p> <p> <span> בכלל. </span> </p> <p> <span> אני מאמינה שבעומק- באמת יש. </span> </p> <p> <span> בלב ,עמוק ,בקולקטיב. </span> </p> <p> <span> בטוח יש בנרטיב. </span> </p> <p> <span> זה לא פוליטקלי-קורקט לומר, </span> </p> <p> <span> אך יש כזה דבר. </span> </p> <p> <span> ומשימת כל הבתים אחת היא- להנכיח. </span> </p> <p> <span> את זכר השואה להנציח. </span> </p> <p> <span> כי את הרוע הכי גדול שהתגלה בעולם, </span> </p> <p> <span> אי אפשר באמת להשכיח. </span> </p> <p> <span>  (נכתב בניסן תשע"ט) </span> </p> </div> Thu, 28 Apr 2022 14:24:48 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post2b7bc61b בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post95d549fa אלבום התמונות הפרטי שלי - החגים מגיעים אצלי תמיד עם מחשבות על החיים. עסקת חבילה כזאת.. <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> החגים מגיעים אצלי תמיד עם מחשבות על החיים.  <br/> עסקת חבילה כזאת..  <br/> כשראיתי שאין לי את היכולת להפריד-הפסקתי להילחם בזה  <br/> והתחלתי לחבק את החבילה במלואה. <br/> יש הגורסים שזיכרונות החיים שלנו הם כמו סרט וידאו אחד ארוך ... <br/> אני אוהבת לחשוב שהזיכרון שלנו הוא אוסף תמונות בשקית ישנה,  <br/> שאני מוציאה בכל פעם, מדפדפת, ומחזירה לשקית, לאו דווקא באותו הסדר. <br/> אני יכולה לפרוס את התמונות בקשת רחבה, לדלג על שנים, על תקופות ולהתמלא  <br/> בו-זמנית בזיכרונות מאנשים ספציפיים לאורך השנים, מאירועים מיוחדים ומעצמי.. <br/> לאו דווקא לפי הרצף הכרונולוגי, ללא כללים.. <br/> האצבע יכולה לשלוף פתאום רגע, ולהוציא אותו הצידה, ויש לי את האפשרות לעצור בו ברגע ההוא. </span> </span> </p> <p> <span> <span> הרגע ההוא שהוחלט לנצור אותו לעד בדמות : תמונה. <br/> יש לי את היכולת לשחזר את הרגעים עד איפה שהזיכרון שלי יכול ועד איפה שהנפש שלי מגיעה. <br/> שינוי החשיבה מסרט וידאו אחד ארוך לרצף תמונות עוזר לי להחיות רגעים מסויימים בצבעים שונים ומשתנים.  <br/> רגעים מסויימים קמים לתחיה לבושים בצבעים חזקים, בוהקים , חיים ממש עד כדי ממשות ורגעים אחרים אני בוחרת לעיתים להשאיר מאחור, בתת מודע, ולא מתוך דעת צלולה, צובעת אותם בגוון אחיד ,מורחת עליהם שכבה של צבע דהוי וכותבת "ארכיון/לא חשוב" ... שם נמצאים אני חושבת כל רגעי השגרה והיומיום האפורים </span> </span> </p> <p> <span> <span> (עובדה למשל שיחסית לשנות הלימודים הרבות יש לי מעט מאוד רגעים שזוכרת) <br/> ההבנה הזאת שהחיים הם אוסף זיכרונות וחוויות ולא רצף אחד ארוך -  <br/> דופקת לי בחגים במיוחד , פורצת ומעירה רגשות ורגעים רדומים.  <br/> רגע אחד מיוחד בחג הפסח מתעורר בזיכרון של אפיית מצות משפחתית בחצר ישנה,  <br/> רגע אחר מתעורר כשאני לבושה בגדי משי חדשים ,  <br/> ברגע אחד אני מחובקת בסבא וסבתא וברגע אחר, אני רבה עם בת הדודה בחצר.  <br/> רגעים רגעים ,  <br/> אוסף תמונות בשקית דהויה.  <br/> ואני ממשיכה ומוסיפה ומתעדת רגעים , חוויות, זיכרונות , תמונות על גבי תמונות, שקיות על גבי שקיות , </span> </span> </p> <p> <span> תיקיות על גבי תיקיות. <br/> יום יבוא וילדיי ידפדפו בזיכרונות שלי , כמו שאני מדפדפת בחגים בזיכרונות של הוריי ומשפחתי,  <br/> והם יעברו עם האצבע על תווי הפנים , ויצחקו על הכלים שהשתמשנו בהם, ועל הבגדים שלבשנו , </span> </p> <p> <span> על המכוניות שנסענו בהם ועל סוגי החוויות שחווינו.  <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> ועם המחשבה הזאת, אני נשענת לאחור בכורסא,  <br/> סוגרת את האלבום הפרטי שלי,  <br/> מניחה אותו על הבטן,  <br/> עוצמת עיניים- <br/> ומחייכת בשלווה.  <br/>   </span> </span> </p> <p> <span> חג שמח ! <br/> </span> </p> </div> Thu, 21 Apr 2022 10:20:24 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post95d549fa בלוג,אלבום תמונות thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postfd74375d <div data-rss-type="text"> <p> <span>  כשהגלגלים נגעו באדמה , התחשק לי למחוא כפיים הכי חזק מכולם.  <br/> ולצעוק בקול גדול – נחתנו בשלום , הללו-יה.  <br/> לא היינו נתונים לסכנות הנראות לעין, לא היו סופות או סערות וגם לא חזרנו בטיסת חירום או בעקבות בשורות כאלו או אחרות ב"ה.  <br/> זה פשוט הפחד ההוא, מאז, שהדחקתי , עמוק עמוק בפנים  <br/> ואפילו לא ידעתי שהדחקתי אותו עד לאותו הרגע שנגעו הגלגלים באדמה, ואז הוא כמו ניעור מעצמו.  <br/> כאילו מצא לו חיים הזדנב למחשבות והטריד. וכשזה לא הספיק לו  - ארז את עצמו בתא נפרד במזוודה, כזה שלא ראו בשיקוף ונתנו לו לעלות איתי למטוס.  <br/> ואפילו בעלת הדירה שהשתכנו בה לא ידעה שהוא הגיע יחד איתנו.  <br/> לילות ישן לצידי , לילות למרגלותיי, והיו לילות שבכלל לא טרח לצאת מהתא שלו במזוודה, ועצם הידיעה שבכל רגע הוא יכול לקפוץ וללחוץ לי את היד או את הלב כנראה הרגיעה אותו את הפחד. והפחידה אותי.  <br/> ורק שהגלגלים נגעו באדמה , העזתי לנשום את הפחד הזה החוצה.  <br/> נחתנו בשלום, הללו-יה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> יש רגעים כאלו מורכבים, שאנחנו נעים בהם מיגון לשמחה , מפחד מוטרף לשלווה רוגעת  <br/> ושמתי לב שתמיד כשאנחנו מבקשים להפר את המורכבות הזאת ולזרוע בה איזון – אנחנו חווים תחושות שלא ציפינו להם , הייתי מגזימה ואומרת תחושת כישלון.  <br/> אני כבר למדתי , אי אפשר לאזן אותו , את הפחד.  <br/> אפשר לקשור אותו ברצועה, לתת לו מרחב משלו, ולקוות שיהיה לו הרבה יותר מעניין בחוץ מאשר בפנים אצלי. <br/>   <br/> נדמה כי האירועים הבטחוניים האחרונים מחזקים את התחושה הזאת היטב אצל כולנו בידיעה שאנחנו לא יכולים להסתגר בבתים לנצח.  <br/> ושום קו לא יפריד בינינו . כי יש פחד אחד גדול שמחבר בין כולנו.  <br/> הפחד להיות יהודי.  <br/> ונודדת לי המחשבה איך פחד יכול להיות זכות .  <br/> אבל אולי אני סתם נסחפת אז אני עוצרת. <br/>   <br/> אני חוזרת לרגעים האלו שהגלגלים התנתקו מהאדמה , כאן בארץ , רגע ההמראה.  <br/> ניתר בי משהו בלב.  <br/> 3 שנים היינו במציאות מעורבלת של בריאות וחולי , פחדים וספקות, השערות ואין מחקרים להיאחז בהם ,אין היגיון או הנחיה מרגיעה.  <br/> והנה ביקשתי לעצמנו קצת זמן במרחב זוגי בנופים אחרים. זמן המבקש מרחב משלו , כללים משלו , בקשות רצונות ופחדים משלו.  <br/> ברגעים האלו רק רציתי להוכיח לעצמי שאפשר גם אחרת .  <br/> אני יודעת שאפשר גם אחרת.  <br/> המוח שלי יודע.  <br/> כולם סביבי נוסעים וחוזרים.  <br/> אבל הפחדים שלי עבדו חזק 3 שנים. כמעט וקיבלו הכרה והתחייבות ב"ותק" שלהם להיות פה.  <br/> ומשהו דחף בי  <br/> לסוע <br/> ועכשיו.  <br/> לא לתת לזה להתקבע. <br/>   <br/> ואני שמחה.  <br/> שמחתי וצהלתי כשביצעתי את ההזמנה עד כי לא שמתי לב לפרטים הקטנים (והיקרים) בדוגמת הוספת מזוודה  <br/> שמחתי וצהלתי כשארזתי עד כי לא שמתי לב לתחזיות מזג האוויר ולא יכלתי ללבוש כלום ממה שנארז  <br/> שמחתי וצהלתי כשהמראנו וכשנתנו  <br/> שמחתי וצהלתי כשנגעו הגלגלים באדמה. <br/>   <br/> אני לא יכולה לתאר את הפחד.  <br/> אני לא יכולה לתאר את השמחה.  <br/> אולי אני יכולה לתאר הקלה.  <br/> אולי אני יכולה לשחרר את זה בי על ידי מילים  <br/> מה שבטוח  <br/> עבר שבוע ימים עד שהבאתי את עצמי לכתוב מהפחד מה יצא מתחת לאצבעות  <br/> עבר שבוע ימים והמזוודה עדיין לא מפורקת , יש בי פחד שהוא יקפוץ עליי מהתא הנסתר,  <br/> הפחד הבא. <br/>   <br/>   </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> </div> Fri, 08 Apr 2022 14:59:40 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postfd74375d בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post9d4e79c5 <div data-rss-type="text"> <p> <span> א </span> </p> <p> <span> <span> מיקום : ניצן. <br/> שעה: לילה. <br/> מצב רצוי: שינה  <br/> מצב מצוי : התעוררות לא צפויה. <br/>   <br/> שתיים וחצי בלילה.  <br/> זאת שעת שינה לכל הדעות. גם לדעת הערים.  <br/> דקה לפני זה עוד הייתי שקועה בשינה מתוקה . <br/> ואז התעוררתי.  <br/> ולא הצלחתי להירדם.  <br/> הייתי בטוחה שאם אני מסתובבת על הצד השני ומושכת את השמיכה מעל לראש אז זה יעבור לי , </span> </span> </p> <p> <span> ואני תיק-תק נרדמת חזרה .  <br/> אבל לא.  <br/> אני לא נרדמת. <br/> וחושך.  <br/>   <br/>   <br/>   </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ב </span> </p> <p> <span> מיקום : פרופורציה <br/> שעה : לילה  <br/> מצב רצוי : חגיגה <br/> מצב מצוי : מאבק </span> </p> <p> <span> כל המחשבות מתעוררות , מתלבשות במיטב שחוריהן , מגדול ועד קטן, מהרהורון ועד החלטה הרת גורל, </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> כולן כולן מתעוררות. כל המחשבות. <br/> מתלבשות לחגיגת השנה.  <br/> זה לא קורה פעם בשנה, אבל כשזה מתפרץ- זה מתפרץ בכזאת עוצמה כאילו שנה שלמה הן נשארו </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> במקום מושבן , המחשבות. <br/> במשך היום הן לא יוצאות מהמושבה.  <br/> כולן חגות על צירן , המחשבות, ואם מישהי מעיזה לצאת מגבולות הפרופורציה, מיד שוטרי ההיגיון מחזירים אותן פנימה בכח רב.  <br/> אבל הלילה...  <br/> כל השוטרים נרדמו... ויש אור ירוק בתוך כל השחור הזה לצאת מפרופורציה , ולצאת בגדול.  <br/> אבל <br/> חיכתה להן הפתעה לא צפויה בדמות מאבק.  <br/>   <br/>   <br/>   </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ג </span> </p> <p> <span> מיקום : ניצן. <br/> שעה: לילה. <br/> מצב רצוי: הירדמות <br/> מצב מצוי : מלחמת התשה <br/>   <br/>   </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אני לא מצליחה להירדם. וכל החושך הזה מאיים עליי בחושך.  <br/> המחשבות יוצאות מפרופורציה. כל התלבטות , כל דילמה, כל חשש נצבע בצבעים עזים של אפור ושחור  <br/> והכל קודר.  <br/> ואני רואה את המחשבות צועדות במדיהן החגיגיים לעברי ומנסות להשתלט עליי.  <br/> ואני נחושה בדעתי.  <br/> אני לא אתן להם לצאת מפרופורציה.  <br/> במשך כל היום אני עובדת יפה מאוד עם שוטרי ההיגיון , ועם שליטי הסדר והחוכמה, ואין מצב שאני נכנעת להם ככה בקלות. <br/> אבל הן הרבה יותר ממני. בכמות , ובכוח.  <br/> ושוטרי ההיגיון לא עונים לי לשיחה כבר כמה דקות טובות... כנראה נרדמו מותשים.  <br/> הלוואי עליי.  <br/> הלוואי עליי.  <br/> שוטרת היגיון אחת תורנית בתחנה ענתה לי מנומנמת ואמרה לי לנסות למשוך את השמיכה מעל הראש, שהמחשבות לא ייכנסו לשם וארגיש שם בטוחה. <br/> אבל לא בטחתי בה, כי כשניסיתי , ניערתי מעל השמיכה מחשבות שהתחפרו שם עמוק וניעורו ישר לתוך הראש שלי.  <br/> המערכה כמעט מוכרעת . <br/> אני נאבקת. <br/> לא נותנת להן להיכנס. <br/> אני יודעת שאין להן אחיזה במציאות ושהן חזקות וגיבורות עליי רק בחושך. <br/> ואני לא קמה.  <br/> כי חושך.  <br/> ובחושך עדיף לא להסתובב חצי ישנה. אני עוד יכולה להיתקע עם הזרת במיטה.  <br/> והן סוגרות עליי. <br/> כל המודע והתת מודע נדחקים לפינה. <br/> ורק מחשבות לבושות בגדי שחור נכנסות ופותחות שולחן.  <br/> אני לא מוצלחת – מרימה אחת מהן כוסית , והשאר מריעות לה – לחיים ! <br/> אני אמא גרועה – מרימה ההיא מהפינה- והשאר מחזירות לה- גדולה ! מחשבה מבריקה!  <br/> אני לא אצליח עם המטרה הזאת  – מרימה מחשבה אחרת מקרן זווית – וההם במקהלה- אמן לזה !  <br/> אני לעולם לא אשיג את הרווחה שאני מייחלת לה – פתאום מזדנבת עוד אחת שלא שמתי לב אליה- והחברות שלה צוחקות – מעולה ! כל הכבוד !  <br/> וככה זה ממשיך עד שנכנסת מחשבה אחת מכובדת, שמנה כזאת עם כתר על הראש בשחור מנצנץ ופעמון  <br/> ומכריזה- בואו נרקוד את זה !  <br/> והן מתחילות לשיר לי כשלונות ואכזבות ומהומות ונפילות בתוך החושך הגדול הזה . <br/>   <br/> לפתע קול חזק מעיר בי , מנער, כל המחשבות מתאדות באחת.  <br/> אין זכר לשובלים ארוכים ולשמפניות שחורות,  <br/> אין סימן לשמלות שחורות ולליפסטיקים חשוכים . <br/>   <br/> והיגיון שלי קורא לי , מעיר אותי , השעון המעורר מצלצל לי ,  <br/> שכבר נהיה מאוחר ממש.  <br/> וצריך לקום ליום חדש.  <br/> ואני מנסה להתאושש ממחול השדות השחורות משחור שהילך עליי אימים כל החושך הזה,  <br/> ועייפות אחת גדולה נמשכת לי על הפנים.  <br/>   <br/>   <br/> ד </span> </p> <p> <span> מיקום : פרופורציה <br/> שעה : זריחה <br/> מצב רצוי : ניצחון <br/> מצב מצוי : בושת פנים </span> </p> <p> <span> איך ?? דפקה המלכה-האם המחשבה השחורה הכי מכובדת במושבה על השולחן.  <br/> איך לעזאזל נתנו לצלצול שעון מעורר להכניע אותנו ??  <br/> היינו כל כך קרובות לניצחון.  <br/> היינו כל כך קרובות להתשה.  <br/> מי נרדמה בשמירה ולא ידעה שיש שעון מעורר בחדר?? מי זאת המחשבה הרדומה הזאת ? שתקום ותצא! <br/> שקט, דממה.  <br/> אף אחת לא קמה.  <br/> הוד מחשבתה, פתאום קרא קול בלחש ... קול מפוחד...  <br/> אם יש לה שעון מעורר... מה נעשה בפעם הבאה ??  <br/>   <br/>   <br/>   </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> ה </span> </p> <p> <span> מיקום : ניצן. <br/> שעה: זריחה <br/> מצב רצוי: התעוררות מתוקה <br/> מצב מצוי : עירנות במצוקה </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> אני : מאמי, אתה שומע ? הייתי ערה חצי לילה .. התעוררתי בשתיים וחצי ולא יכולתי לחזור לישון  <br/> והמחשבות... אוחח המחשבות ... שיגעו אותי כל הלילה.. <br/> הוא : למה לא הערת אותי ? ...  <br/> אני : שאלה טובה ... <br/> יורדת מהמיטה בעיניים נפוחות,  <br/> נתקעת עם הזרת במיטה. <br/>   <br/> </span> </p> </div> Tue, 22 Mar 2022 17:54:24 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post9d4e79c5 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post15b2c892 <div data-rss-type="text"> <p> <span> רגע לפני פורים הרגשתי הצפה. <br/> מלל, מלל, מלל . <br/> טקסטים ארוכים, קצרים , <br/> הנחיות, הוראות ,בקשות. </span> </p> <p> <span> לא יכולתי להסתכל יותר על מילים. </span> </p> <p> <span> אני ! <br/> לא יכולתי לקרוא יותר. </span> </p> <p> <span> הרגשתי שמכל פינה קופצות לי מילים ומשבשות לי את המחשבות. <br/> במקלחת על כוס מברשת השיניים , בחדר העבודה על הלוח מול העיניים , <br/> במטבח מכל כוס / צלחת / מגנט על המקרר </span> </p> <p> <span> משפטים, השראות , תפילות , בקשות . </span> </p> <p> <span> והכל במילים ,והכל באותיות גדולות או קטנות או משתנות . </span> </p> <p> <span> לא מצאתי מפלט בנייד, הפלטפורמה האהובה עליי, איך לא, מכילה הרבה... מילים . <br/> והייתי חייבת </span> <span> <span> </span> </span> <span> לא </span> <span> <span> </span> </span> <span> לקרוא. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> כלום.  <br/> כלום.  <br/> הרגשתי שאין משמעות לאף מילה שעוברת לי מול העיניים.  <br/> שהמילים בכלל לא נכנסות לי למח. </span> </p> <p> <span> הודעה ועוד הודעה ובקבוצה ובאישי ובסטטוסים ו... הצפה כזאת גדולה , <br/> ועוד רגע פורים וכבר סיימתי את ההכנות ...  <br/> והרגשתי חייבת – </span> <span> <span> </span> </span> <span> שקט </span> <span> <span> </span> </span> <span> !  <br/> הרגשתי חייבת למצוא חיבור לעצמי לא מתוך מילים.  <br/> הרגשתי חייבת להמשיך לעשות מה שאני עושה ביומיום בלי לומר או לכתוב אף מילה אחת ! <br/> וזה מורכב כי..... העולם ... מדבר... וכותב... <br/> אבל לא יכולתי. <br/> וכל כך שמחתי שהגיע פורים.  <br/> כי ניתקתי את עצמי מהכל ופשוט... רקדתי את עצמי לדעת.  <br/> רקדתי ורקדתי ושרתי.  <br/> ניגנתי מתוכי מילים ללא כתב.  <br/> מילים מהלב, מתובלות במנגינה , בקול חזק או חלש, הם יצאו ממני באחת . <br/> רקעתי ברגליים, הנפתי ידיים.  <br/> ללא מילים, רק עם הקצב.  <br/> אני וכל חלק בגוף שלי שהוא לא מילים. <br/>   <br/> ובסיום הריקודים , <br/> לקחתי את המצלמה, <br/> ויצאתי ליצור לי זכרונות ורגשות ותחושות , <br/> ללא מילה אחת כתובה. <br/>   <br/> בשבת , כבר דיי נרגעה בי ההצפה. תפסתי ספר , <br/> וקראתי את כולו בתוך מספר שעות. <br/> היו חסרות לי המילים להשתעשע בהן בראשי, לגלגל אותן במוחי . <br/>   <br/> והנה  שבוע חדש בפתח, ומשהו בי קצת מאוזן ולא משוטט וטובע במילים לא לי ,  <br/> ומשהו בי נכתב ,  <br/> ותיכף גם אסיים לעבד את התמונות שתפסתי בשלוות הנפש  <br/> ולרגעים קטנים מרגישה רוגע מתפשט בי.  <br/> אוחזת בו .  <br/> לפני שנשאבת בחזרה למשימות שכתבתי לי במחברת. <br/> במילים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0055.jpg" alt=""/> </div> Sun, 20 Mar 2022 12:07:04 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post15b2c892 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post5da88345 <div data-rss-type="text"> <p> <span> רוצה לכתוב. <br/> רוצה לכתוב על פורים.  </span> </p> <p> <span>  רוצה לכתוב על השמחה. <br/> רוצה לכתוב על התחפושות, <br/> ומה עמדתי על יום האשה. <br/> רוצה לכתוב על היותי עצמאית.  <br/> רוצה לבטא את היותי לומדת.  <br/> רוצה לשתף בחוויות ראשונות, <br/> איך לבסוף על זכויותיי עומדת. <br/> רוצה לתאר את היומיום, <br/> ואת שבת. <br/> את המלא והכמעט,  <br/> רוצה לכתוב על כל דבר שעובר, <br/> ועל מה שנתקע, <br/> רוצה להציג את המשתנה ואת המקובע. <br/> רוצה שתראו איך אני משתנה וגדלה וצומחת. <br/> רוצה שתזכירו לי כשאהיה שוכחת, <br/> שגם אם לא כתבתי  <br/> על פורים, <br/> ועל השמחה, <br/> ועל התחפושות , <br/> ועל מה זה בעיניי אישה להיות, <br/> גם אם לא שיתפתי באתגרי העצמאות, <br/> ובכל תהליך הלמידה,  <br/> וגם אם לא הבנתם על איזה זכויות ביצעתי עמידה, <br/> רוצה שתדעו,  <br/> שביומיום, <br/> ובשבת,  <br/> כשמלא לי וכשכמעט, <br/> כשכל דבר שעובר, <br/> וכשדברים נתקעים, <br/> כשאני משנה דפוסים מקובעים, <br/> שאני גדלה משתנה וצומחת,  <br/> ומתפללת שלא להיות נשכחת, <br/> רוצה שתדעו,  <br/> שרציתי לכתוב. </span> </p> </div> Fri, 11 Mar 2022 12:36:00 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post5da88345 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postf8bf1a5f <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> יש לנו בבית הרבה ספרי קריאה.  <br/> לא המון. הרבה.  <br/> אני מכירה כמה כאלו שיש להם ה-מון ספרי קריאה <br/> מהרצפה לתקרה, מקיר לקיר. בכל חדר על מדפים, ספריות ,על המיטות וברצפה בערימות. <br/> לנו בבית יש רק "הרבה". פוזרים בכל המדפים, בכל החדרים, בכל הספריות , בכל מקום שאפשר להניח. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ליד המיטה, ומתחת לכרית. <br/> הרבה. לא המון, אבל הרבה.  <br/> חלק מבני הבית טוענים שאפשר לומר שיש לנו הרבה מאוד ספרים.  <br/> אנחנו מחנכים את ילדנו לקריאה.  <br/> יש לנו מנויים בספריה, ואנחנו משתדלים לבקר שם בקביעות ובנוסף מבקרים תדיר בחנויות ספרים.  <br/> אני נהנית לשוטט בחנויות ספרים.  <br/> עוברת כרך כרך , מלטפת את התמונה, מעבירה אצבע על המילים, כמו סורקת את התוכן לתוכי. </span> </span> </p> <p> <span> <span> נשאבת למחוזות רחוקים , מתאהבת , נספחת, מאבדת ומוצאת. <br/>   <br/> בתור ילדה ביליתי שעות רבות בספריה העירונית. <br/> פעם הספריה העירונית היתה מוסד חינוכי, לא רק תרבותי. <br/> חינכו אותנו לשבת בשקט, ללכת בשקט (חלילה לרוץ) , </span> </span> </p> <p> <span> <span> לא להשאיר ספרים מחוץ למדף ובעיקר להחזיר כל ספר למקום לפי 3 האותיות הראשונות </span> </span> </p> <p> <span> <span> של שם משפחת הסופר, בדיוק רב. שלא יהיה בלבול לבאים בתור. ושלא יפגע בקיטלוג הקדוש. <br/> פעם היינו נפגשים להכין שיעורי בית בחדר שיעורי הבית הגדול בספריה.  <br/> לא תמיד הוא היה פנוי. <br/> בספריה העירונית שלנו היה חדר לבוגרים, וחדר לצעירים , כמונו.  <br/> וסביב שולחן אחד גדול ישבנו ילדים מכיתות שונות , מבתי ספר שונים  - שכנים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> חברים. חברים לשיעורי הבית , חברים למשובות ילדות.  <br/> הספרנית היתה מהלכת בצמתה הארוכה בזקיפות קומה בינינו ואנחנו היינו רוחשים לה </span> </span> </p> <p> <span> יראת כבוד ומכבדים את הבקשות לשקט , לסדר ולמשמעת. </span> </p> <p> <span> <span> <br/> מדי פעם עולים בי קולות לאוורר את המדפים , לפזר קצת את הספרים, יש מקומות ממחזרים שישמחו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אבל יש בי איזה חוט שקושר.  <br/> שרוצה להישאר בנוסטלגיית הספריה. בקדושת המילה הכתובה.  <br/> יש לי ציפייה שהספרים יהיו עדים נוסטלגיים לילדיי שלי כשיגדלו ויבואו לבקר ויחטטו במדפים </span> </span> </p> <p> <span> <span> ויראו ספרים שיזכירו להם....  <br/> יזכירו להם את הילדות העשירה בדמיון ובחלום שניסו ההורים שלהם לטעת בהם. <br/> יזכירו להם איך שכבו על הבטן בלילה קר מתחת לשמיכה עבה וקראו בשקיקה </span> </span> </p> <p> <span> <span> את עלילות מארק טווין ואיך רצו במשובת התבגרות עם אורי, </span> </span> </p> <p> <span> <span> איך דמיינו בשקיקה את השמלות ההדורות של נשים קטנות ואיך התחפרו בחולות בהרפתקאות בקיבוץ. </span> </span> </p> <p> <span> <span> איך המריאו והתרסקו עם מטוסים ,  <br/> איך נלחמו על אהבה, על הארץ , על החיים.  <br/> יזכירו להם שבתות בצהריים כשספרים עברו מיד ליד עם המלצות מה כדאי ומה פחות.  <br/> יזכירו להם איך אמא חיכתה שבועיים שהספרנית תתקשר ותגיד שהספר הגיע ולפעמים התייאשה </span> </span> </p> <p> <span> ורכשה באופן פרטי... <br/> יש לי את הרצון לייצר להם גם הווה, לדאוג לעתיד <br/> ולשמור להם על שיחזור העבר..  <br/> אבל אני יודעת שכל מה שיעלה להם כשהם יגיעו לבקר ויחטטו במדפים הישנים  <br/> זה  <br/> למה עד היום אמא שלהם לא העבירה את הספרים האלו הלאה והתעקשה לשמור אותם... <br/>   </span> </p> </div> Fri, 04 Mar 2022 06:13:28 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postf8bf1a5f בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postd16b1007 <div data-rss-type="text"> <p> <span> אתמול בלילה נתתי הרצאה בטד. <br/> כן, TED !! <br/> זה היה אחד הערבים המרגשים של חיי. <br/> כשרותי מההפקה התקשרה, הלב שלי צהל מהתרגשות. <br/> לא האמנתי. <br/> חשבתי שמישהו חומד לצון בטלפון. <br/> אבל ככל שהשיחה התקדמה הבנתי שזה אמיתי. <br/> ההכנות היו מרגשות. מה זה מרגשות- מטורפות. <br/> זאת היתה תקופה עמוסה בטירוף. <br/> לילך עבדה איתי על כל החומרים השיווקיים ועל הדרך עשתה לי גם שדרוגים לאתר, <br/> אתי עשתה לי גרפיקה מדהימה, מיתוג מושלם לרגע המיוחד הזה, בדיוק כמו שדמיינתי. <br/> אין עליך אתי! <br/> וסיגי...סיגי דאגה לי לכל הראיונות והיח"צ והכתבות והפרסומים. <br/> איזה מדהימות. באמת. <br/> צוות של אלופות. <br/> רגע לפני שאני על הבמה, רותי מריצה איתי את הלו"ז, בודקת שהמצגת עובדת, <br/> אסתי מעבירה לי יישור לשמלה ומחזקת את המטפחת, <br/> מציינת שוב בפעם המאה ששושי המאפרת עשתה עבודה מדהימה.. <br/> צביקה מלחש לי באוזניה 60 שניות לעליה, <br/> והדופק שלי על 200. איזה 200. אלפיים!! <br/> שלומי, הילדים וכל המשפחה ממוקמים בשורות הראשונות, חמודים, <br/> נסעו את כל הפקקים כדי לפרגן לי בלייב. <br/> וכשצביקה ספר לאחור <br/> </span> <span> עשר.. תשע.. שמונה.. שבע.. </span> <span> <br/> ניתן האות למחיאות כפיים בקהל, נדלקו הפנסים ואני צעדתי בהתרגשות מטורפת לעמדת הדובר. <br/> סיכמנו שבעשרים השניות הראשונות אני רק אחייך ואגיד כמה שאני מתרגשת להיות על הבמה הזאת. <br/> נראה לי שזה לקח קצת יותר אבל רותי וצביקה סימנו לי מהקונטרול שהכל בסדר ושאמשיך לפי התוכנית. <br/> אחרי חצי דקה השתחררתי לגמרי. <br/> זרמתי עם התוכן ועם המצגת ועם הקהל. <br/> ולא רציתי שהזמן יעבור !! <br/> </span> <span> הרגשתי שכבשתי פסגה ! </span> <span> <span> </span> </span> <span> <br/> שלא ידעתי כמה קשה צריך לעבוד כדי להגיע אליה, לפסגה. <br/> אבל בסוף זה קרה. <br/> והגעתי. <br/> הגעתי יפה, ומאורגנת ורהוטה, וחדה, ויודעת, ובטוחה. <br/> הגעתי שמחה ונינוחה, ומוקפת צוות שלם שליווה אותי כל התקופה והפך ממש למשפחה שניה. <br/> הגעתי לנקודה שאנשים ממש קנו כרטיס, הזמינו מקום, הזמינו בייביסיטר, <br/> סימנו ביומן- הרצאה של יערית יאיר בטד. <br/> והגיעו. <br/> ונהנו. <br/> והחיבוק של הקהל אחרי...וואוו זה אין לתאר. <br/> כמה אהבה. כמה מילים טובות, כמה חום. <br/> איזה פירגון מהלב. <br/> כן, יעלי, אמא קמה, כבר מאוחר?...כן, את צודקת..קמה... </span> </p> </div> Wed, 23 Feb 2022 16:41:52 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postd16b1007 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postdd1e8127 <div data-rss-type="text"> <p> <span> "הוא בנסיגה" היא אמרה לי "זה בגלל זה".  <br/> "מי בנסיגה ? " שאלתי בתדהמה ??  <br/> (מישהו התקדם ואז נסוג ואת כל זה פספסתי??) <br/>   <br/> "מרוקרי. מרקורי בנסיגה " היא ענתה. <br/>   <br/> מרקורי... שתהיה לי בריא מרקורי... אני בקושי מבינה את הכללים של הכוכב שאני גרה בו .  <br/> מתי להתקדם , איך להתקדם , מי מתקדם.  <br/> ועכשיו מצופה ממני להבין את הכללים בכוכבים אחרים ??   מה לי ולנסיגה של מרקורי... <br/>   <br/> אבל כל מה שהתרוצץ לי במחשבות יצא בצורת <br/>   <br/> "אה. מרקורי". <br/>   <br/> "אז תרגישי בנוח" היא הוסיפה "אצל כולם היתה נסיגה באנרגיות בתקופה האחרונה" <br/>   <br/> ריבוע חדש נדלק באור צהוב <br/>   <br/> " לא ממי, מרקורי כבר נגמרה לו הנסיגה לפני שבועיים, זה משהו אחר מה שיש לה " <br/>   <br/> תקשיבו – אני עד שלמדתי את נפלאות הזום לקח לי 2 גלים של קורונה ועוד קצת. <br/>   <br/> אז להיכנס שם לכל הדיונים על כוכבים , מזלות ונסיגות – גדול עליי. <br/>   <br/> "לא משנה" עניתי להן ובכך החזרתי את המסגרת הצהובה לפרצופי "הכל טוב. הים ראה וינוס , הירדן יסוב לאחור , ההרים רקדו" סיימתי בחיוך. <br/>   <br/> "תגידי, באיזה כוכב את חיה ??? " – שאלו 2 ריבועים מעליי...  <br/>   <br/>   <br/> בשבוע האחרון מדד האנרגיה הפיסית שלי נחלש מאוד.  <br/> ודווקא בשבוע שהיו בו איזונים מושלמים של בית-עבודה- הנאה-חיים. <br/> משהו ביכולת לצאת מהמיטה לתוך הטוב שהיום החדש מחבק – התעמעם לי. <br/> אבל כמובן שזו לא סיבה מספקת לאישור הורים על איחור לבי"ס.... <br/> אחרי הנעה מאוחרת היתה לי הנאה צרופה בנפש.  <br/> אבל האנרגיה הפיסית , זאת שדואגת שהשרירים יעבדו ויפעלו בהתאם – לא נשמעה לי .  <br/> ונלחמתי בה.  <br/> כנגד כל ההמלצות, כולל אלו שלי.  <br/> סירבתי לתת לעצמי את העצירה הזאת ולהתחפר בשמיכה עד דלא ידע.  <br/> הרגשתי שהגוף מושך אותי לעצירה, אבל הנפש יש לה רצונות אחרים.  <br/> לפעמים הגוף קורא לעצור מעומס, מגיע לסף היכולת , לקריסה.  <br/> ואני בד"כ מהמקשיבות.  <br/> הפעם הרגשתי שהסטופ הזה שמאותת לי , קורא לי להוסיף אור.  <br/> פתאום כאילו נדלקו לי הרבה אורות - והבנתי.  <br/> יש עצירות שמטרתן לתת כח.  <br/> יש עצירות שמטרתן לתת אור.  <br/> כשהנפש שמחה וטוב לה והגוף לא עומד בקצב- זה לאו דווקא כוח שחסר.  <br/> לפעמים זה פשוט מקומות שדורשים עוד אור.  <br/> ואם אני כנה עם עצמי , ומתבוננת לעומק.  <br/> אני יודעת מה חסר לו לגוף שלי. איזה אור הוא מבקש לעצמו. <br/>   <br/> אני נוחתת חזרה לכוכב הארץ, מחזירה את רשות הדיבור למסגרת הצהובה <br/> ושואלת את אלו שבריבועים לידי  <br/> "תגידו, איפה אני יכולה לפגוש את המרקורי הזה ?"... </span> </p> <p> <span>   </span> </p> </div> Thu, 17 Feb 2022 12:23:03 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postdd1e8127 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postb2b8ab77 נסעתי לתל אביב, לחוות תרבות מזווית אחרת... מוזמנים לקרוא את החויה ולהנות מהתמונות <div data-rss-type="text"> <p> <span> כבר שיצאתי מתחנת הרכבת , התרחבה בי תחושת החופש. </span> </p> <p> <span> הגעתי לביקור ממוקד לכמה שעות בעיר שתמיד מושכת אותי להישאר יותר,  </span> </p> <p> <span> תל אביב. </span> </p> <p> <span> יש בה , בעיר הזאת, משהו שמהלך עליי קסמים לא משנה באיזו תדירות אבקר בה, <br/> תמיד אני בתחושה של ילדה קטנה המגיעה לשער הכניסה של הלונה פארק בפעם הראשונה. </span> </p> <p> <span> הכל גדול, קורץ, מאפשר, מזמין אותי להתנסות בחוויות מעוררות חושים. </span> </p> <p> <span> זה מתעורר בי בשיטוט ברחובות העתיקים של נווה צדק, בהליכה לאורך טיילת החוף, <br/> במרדפי שופינג בקניונים הגדולים ובערבים רומנטיים ושקטים בפארקים ובמתחמי הבילוי הרבים. </span> </p> <p> <span> ילדת הכפר הגיעה שוב , בתוך יומיים, לכרך הגדול, וכדי למקסם את החויה- <br/> הרכב נשאר מחוץ לפקקים ותחושת השלווה התעצמה בי. </span> </p> <p> <span> מתחנת הרכבת צעדתי לכיוון מוזיאון תל אביב לאמנות.  </span> </p> <p> <span> זמזמתי לי מנגינות, עצרתי לצלם מגדל או שניים בדרך, ובעיקר, נהניתי מהרוח. </span> </p> <p> <span> תערוכת "רטרוספקטיבה" של יאיו קוסאמה סיקרנה אותי מאוד. </span> </p> <p> <span> בימים שכולם מצלמים, מתעדים, משתפים, לא רק שדעות קהל מעוצבות אלא גם <br/> החוויות אותן כדאי ומומלץ לצרוך מעוצבות ומהונדסות לתפארת. </span> </p> <p> <span> אבל למרות שראיתי תמונות של התערוכה מכל מיני חברות, ובאתרים רשמיים, <br/> ולמרות שקראתי את הביוגרפיה של היוצרת, עדיין נמשכתי למוזיאון על מנת לראות בעיניי <br/> את הגודל והעוצמה של היצירות ולחוש את ההשפעה שלהן עליי. </span> </p> <p> <span> הנחתי לעצמי להסתובב בין הנקודות על שלל צורות הביטוי שלהן ביצירות והרגשתי איך המוח שלי לאט לאט מרפה אחיזה מהמחשבות המקובעות. הרגשתי ממש את החוסר בקווים ישרים מובילים וברורים.  </span> </p> <p> <span> רציתי להניח אצבע לאורך שביל נקודות, להרגיש את הזרימה שלהן בצורות בהן אני רגילה ומורגלת לחשוב ולהביע, אך שלטי האזהרה והשומרים הרבים מסביב שירתו ללא ידיעתם את המטרה של היצירה כחוויה חיצונית שמקיפה אותך ומשפיעה עליך מהחוץ לבפנים ללא משים. </span> </p> <p> <span> נתתי לעצמי שהות ארוכה ליד היצירות, עמדתי בסבלנות וציפייה בתורי הכניסה לחדרי המראות המעוצבים ושלפתי את המצלמה גם בשביל להעביר את החוויה הלאה ובעיקר כדי לנסות ולתת את הזווית של העין שלי. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> אם יש מקום בו יצירתיות פורחת בצורה מקובעת הוא מוזיאון. </span> </p> <p> <span> היצירה פרחה אצל מישהו אי שם בערבות יפן, במדברים הרחוקים או בחופים נידחים, והיא הגיעה עד לכאן מקובעת בתוך מסגרת, עם כותרת , תאריך ושם הבעלים. </span> </p> <p> <span> ואם מתמסרים להתבוננות בה, היא פורחת בחזרה בדמיון המתבונן ומהלכת עליו את קסמיה שלה, ומנהלת דיאלוג מצמיח בין עולמו הפנימי של הצופה ובין עולמו הפנימי של היוצר, </span> </p> <p> <span> בלי שאיש משניהם מודע למתרחש בו.  </span> <span> <span>  </span> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> אני חוזרת בחזרה לתחנת הרכבת, </span> </p> <p> <span> על גשרים הומי אדם, מעל פקקי תנועה אינסופיים, </span> </p> <p> <span> עוצרת לנשום את העומס הזה החיצוני לחיי, את הגובה הזה המנוכר לצורה שאני חיה בה ביומיום וחוזרת חזרה שלווה, מאושרת ומהורהרת על מהות היצירה באשר היא, </span> </p> <p> <span> על כך שאין גיל בו מפסיקים לבטא את העולם הפנימי שלנו, </span> </p> <p> <span> על כך שאדם יכול להיות כבול להגדרות חברתיות ומתוייגות אך לנפש יש דרכי ביטוי, פעולה ויצירה שונים במרחבים משלה,  </span> </p> <p> <span> ואיש לא יוכל להבין בדיוק את הלך הרוח, הנפש והמחשבה,  </span> </p> <p> <span> רק לתת ביטוי אישי משלו למסגרת המקובעת, עם כותרת , תאריך ושם הבעלים. </span> </p> </div> Thu, 10 Feb 2022 12:05:04 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postb2b8ab77 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-poste8160622 <h3> אוהבים חוקים ? זה בשבילכם. <br/> לא אוהבים ? תהנו מזה אפילו יותר... <br/> </h3> <div data-rss-type="text"> <p> <span> בצילום, כמו בחיים, יש חוקים. </span> </p> <p> <span> <span> הפעם נתמקד ב </span> </span> <span> חוק השלישים. </span> </p> <p> <span> חוק השלישים הוא כלל מוביל בתחום הקומפוזיציה, <br/> המיושם בתחומים כמו ציור, צילום ועיצוב. </span> </p> <p> <span> הקומפוזיציה </span> <span> <span> משמעותה שילוב ומיקום האלמנטים המכילים את היצירה. </span> </span> </p> <p> <span> קומפוזיציה טובה מכילה </span> </p> <p> <span> נושא עיקרי, נושא משני ורקע. </span> </p> <p> <span> ועכשיו לחוק השלישים </span> <span> - </span> </p> <p> <span> את מסך המצלמה אנחנו מחלקים לקווים אנכיים ואופקיים כך שייצרו לנו תשעה חלקים שוות בגודלם. </span> </p> <p> <span> החוק קובע כי כאשר התמונה מחולקת בצורה הזו, נושא התמונה, העיקרי או העיקרי והמשני, <br/> צריכים להיות ממוקמים על אחד הקווים או באחת מארבע נקודות המפגש של הקווים. </span> </p> <p> <span> מחקרים שהתקיימו בנושא קבעו כי העיניים שלנו, בהתבוננות בתמונה, נמשכות באופן טבעי <br/> לאחת מנקודות המפגש, ולא כמו שאנחנו נוטים לחשוב בהכרח למרכז התמונה. </span> </p> <p> <span> חוק השלישים עוזר לנו לשמור על הרמוניה עם המשיכה הטבעית הזאת של העיניים. </span> </p> <p> <span> שימוש נכון בחוק השלישים בצורה של מיקום הנושא של התמונה או מרכז העניין שבקומפוזיציה </span> </p> <p> <span> על נקודות המפגש של הקווים, </span> </p> <p> <span> <span> יעזור לשמור על תמונה </span> </span> <span> מאוזנת </span> <span> <span> יותר </span> </span> </p> <p> <span> <span> ויאפשר לצופה </span> </span> <span> להתחבר </span> <span> <span> לתמונה בטבעיות. </span> </span> </p> <p> <span> וזכרו, </span> </p> <p> <span> לפעמים, בצילום, כמו בחיים, </span> </p> <p> <span> חוקים נועדו כדי להפר אותם :) <br/> <br/> </span> </p> <p> <span> את מסך המצלמה בסלולרי מחלקים לחלקים ע"י הפעלת "קווי רשת" בהגדרות המצלמה. </span> </p> <p> <span> <span> כאן אפשר לקרוא עוד על קומפוזיציה : </span> </span> </p> <p> <a href="https://www.yaarityair.co.il/my-poste38e3d6b?fbclid=IwAR0LaOXSyVnd0_bZGQQxuAjlBwDQn8ipjBuFT0HpZw7SYOvg1kUgkbYmHtY" target="_blank"> https://www.yaarityair.co.il/my-poste38e3d6b <br/> <br/> </a> </p> <p> <span>  צירפתי תמונה עם קווי רשת להדגמת מיקום של הנושא של התמונה לפי חוק השלישים. </span> </p> <p> <span>  מחכה לתמונות שלכם! <br/> <br/> </span> </p> <p> <span> באהבה </span> </p> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צלמת ארועים,תדמית ומשפחה </span> </p> <p> <span> ובעלת סדנאות צילום - תובנה בתמונה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 10 Feb 2022 12:05:02 GMT Yaarityair34@gmail.com (יערית יאיר) https://www.yaarityair.co.il/my-poste8160622 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postd316bac9 <h3> יצא לכם לשמוע על יום הזוגות ? <br/> </h3> <div data-rss-type="text"> <p> <span> התבלבלו לי התאריכים ובלי ששמתי לב נהיה </span> </p> <p> <span> יום הזוגות. </span> </p> <p> <span> לפחות ככה טענו בגלגלצ הבוקר. </span> </p> <p> <span> חשבתי שזה מגניב שמעלים למודעות את חשיבות הזוגיות מיד אחרי יום המשפחה. </span> </p> <p> <span> כי הרי כל משפחה מתחילה מזוג שרצה משפחה ומתגעגע להיות זוג .. </span> </p> <p> <span> ועוד הפלגתי כי הפקק התארך וחשבתי שזה יפה שהם משמיעים רק דואטים בשעות האלו, לכבוד יום הזוגות, כי חשוב ממש לעודד שותפויות בעולם שמקדש את האינדיבידואל וחרד מביחד אבל כשסוגרים אותו פעם חמישית בתוך שנתיים הוא ממש צמא לביחד.. </span> </p> <p> <span> וגם כי מי קונה היום דיסקים ושומע אלבומים שלמים של אותו זמר בעידן של פלייליסטים מוכנים מראש ומותאמים אישית לפי מצב הרוח וסוג החיפושים שלך בגוגל... </span> </p> <p> <span> עד שהבנתי שאת כל הקרנבל הזה גלגלצ יצרו בגלל התאריך , ההוא שהתבלבל לי כבר. </span> </p> <p> <span> 2.2.2022 ככה זה כשיש שניים שר פעם שלמה...עם ריטה שחיזקה שזה הרבה , זה תמיד פעמיים. </span> </p> <p> <span> אבל אני אוהבת את הקפה שלי פעמיים, ואני אוהבת את זה שאנחנו זוג גם בתוך משפחה, ואוהבת את הביחד בעידן שמקדש את הפרט ואוהבת לשמוע את כל השירים של אותו הזמר , זה נותן לו עומק, </span> </p> <p> <span> והיום גם אהבתי את זה שהתאריכים התבלבלו לי כי בזכות זה נשאר לי יום ריק ביומן, ואספתי אותו בשתי ידיים והלכתי לבקר שתיים אהובות שכבר מזמן שכחתי את הקסם שלהן עליי ומזמן שכחתי כמה רוגע, שלווה ואהבה הן מצליחות לעורר בי, ויצאתי מהן שלווה יותר, רגועה יותר, יפה יותר, שלמה יותר, אוהבת יותר. </span> </p> <p> <span> יצאתי מהן אחת שהיא חצי שמחכה לערב, שהחצי שלה יחזור מענייניו ונהיה שוב זוג שמחבקים משפחה ורוצים לפעמים להיות שוב זוג, כי ככה זה כשיש שניים, זה הרבה..וזה תמיד. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אם המילים שלי נגעו בכם, </span> </p> <p> <span> תשאירו לי מילה, או שתיים.. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> יערית יאיר <br/> צלמת ארועים, תדמית ומשפחה <br/> בעל סדנאות צילום-תובנה בתמונה <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0084.jpg" alt="צילום ארוע חברה"/> </div> Thu, 03 Feb 2022 14:41:16 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-postd316bac9 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postb1eff6c5 <h3> ככה ניתן לתמונה שלנו עומק ועניין נוסף <br/> </h3> <div data-rss-type="text"> <p> <span> אני רוצה לשתף איתכם סוד של צלמים :) ... כזה שיגרום לתמונה שלכם להיות </span> </p> <p> <span> יותר מעניינת ובעלת עומק. </span> </p> <p> <span> אם נדבר על מטרתה של התמונה, אז נזכיר שמטרת התמונה היא לגרום לצופה לעניין. </span> </p> <p> <span> לגרום לצופה להשתהות עליה . </span> </p> <p> <span> ויש כמה אפשרויות שבעזרתן אנחנו יכולים לעשות את זה. <br/> אחד הדברים שצלמים אוהבים לעשות ועליו אני כותבת לכם בקצרה היום , נקרא </span> </p> <p> <span> "הולכת העין". </span> </p> <p> <span> המשמעות היא שאני, כמי שצילמה את התמונה, "שולטת" במבט שלך, הצופה בתמונה. </span> </p> <p> <span> אני מוליכה את העין שלך לפי מה שאני רוצה שתראה, עד שתגיע למה שכיוונתי שתראה. </span> </p> <p> <span> אז איך עושים את זה ? </span> </p> <p> <span> "הולכת העין" נבנית בעצם בעזרת אלמנט אורך כלשהו . </span> </p> <p> <span> זה יכול להיות חפץ מסוים, תנועת יד, סימון על כביש, שביל מתפתל ועוד. </span> </p> <p> <span> המטרה שלנו היא לחשוב מה אנחנו רוצים שהצופה יראה, ולהגיש לו את זה בצורה מעניינת. </span> </p> <p> <span> ותכל'ס, איך מצלמים את זה ? </span> </p> <p> <span> מניחים את המצלמה קרוב לאלמנט האורך ויוצרים בעצם את הנוכחות וההבלטה שלו בתמונה <br/> כך שבקצה שלו יהיו הפרטים שנרצה שתתבוננו בהם. </span> </p> <p> <span> אם מצלמים שביל , דרך, או כביש, ננסה שבחלק התחתון של התמונה יהיה מיפתח רחב שילך ויצטמצם. </span> </p> <p> <span> נניח את המצלמה כמה שיותר נמוך כדי ליצור את ההולכה הזאת. </span> </p> <p> <span> לפעמים ניתן זווית למצלמה כך שהשביל/האלמנט שנבחר יהיה קצת רחב ממה שנראה וזה יעזור לנו <br/> ליצור את תחושת העומק בתמונה. <br/> <br/> </span> </p> <p> <span> בפעם הבאה שתראו צלם/ת מתכופפים על הברכיים תדעו שהם מצלמים דברים מיוחדים :) <br/> <br/> </span> </p> <p> <span> ועכשיו תורכם ! <br/> <br/> </span> </p> <p> <span> העין הטובה שלי מחכה לתמונות עם הולכת העין שלכם ! <br/> <br/> </span> </p> <p> <span> מקווה שנהנתם ♡ <br/> <br/> </span> </p> <p> <span> יערית יאיר </span> </p> <p> <span> צלמת ארועים, תדמית ומשפחות, </span> </p> <p> <span> ובעלת סדנאות צילום-תובנה בתמונה. </span> </p> </div> Sun, 30 Jan 2022 15:20:34 GMT Yaarityair34@gmail.com (יערית יאיר) https://www.yaarityair.co.il/my-postb1eff6c5 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post8560a479 <h3> איך הפכנו את הלימון לחופשת חורף מפנקת <br/> </h3> <div data-rss-type="text"> <p> <span> מיכל ויעלי חזרו ללימודים השבוע אחרי שהות של שבועיים וחצי בבית. </span> </p> <p> <span> מה שהתחיל כצורך בבידוד של 3 ימים, התארך בשל הצורך שלי להיות בשליטה. </span> </p> <p> <span> לא רציתי סיבוכים. כולנו מחוסנים, לא צריכים בידוד (אלא אם מישהו ח"ו חולה) </span> </p> <p> <span> ולא התחשק לי כל הפינג פונג הזה- יום שגרה, יומיים בידוד, לכן הכרזתי בקול גדול - אנחנו בחופשת חורף. </span> </p> <p> <span> בכיף. </span> </p> <p> <span> ובחופשה... כמו בחופשה... </span> </p> <p> <span> המטבח פעיל מסביב לשעון , מכונת הכביסה כורעת תחת הנטל (טוב, זה גם בשגרה ב"ה..) והסלון.. מתהפך ומסתדר פעמיים ביום לפחות. </span> </p> <p> <span> משחקים יוצאים ונכנסים , אנחנו יוצאות ונכנסות בהתאם למזג האויר, </span> </p> <p> <span> והעולם כולו מסתובב ומסתחרר. </span> </p> <p> <span> אבל אנחנו... בחופשת חורף. </span> </p> <p> <span> קצת יוצאות לטבע, קצת רוקדות כמו בסגר הראשון , קצת צובעות מנדלות ובשעת ייאוש אפילו הכנו עוגיות יחד. </span> </p> <p> <span> ז"א הן הכינו עוגיות, אני סתם רבצתי לי על הספה. לא זאת , השניה. שיניתי זוית מעת לעת. </span> </p> <p> <span> ביני לביני - בהתחלה היה לי קצת מצפון.... והקולות הפנימיים נזפו בי... יערית , את חיה בסרט.. אבל ניסיתי לאמץ לי רכות . דוווקא עכשיו מכל המקרים , מכל הרגעים, בחרתי לאמץ לי רכות. </span> </p> <p> <span> הרגשתי שזה גדול עליי להסתחרר בסחרחורת הזאת. </span> </p> <p> <span> הרגשתי שאני משחקת פה משחק שאני לא יכולה לעמוד בכללים שלו, ואני שונאת להפסיד (גם את זה גיליתי בחופשת החורף , במרתון שש-בש יומיומי) </span> </p> <p> <span> והחלטתי להיות קשובה לקולות העמוקים האלו המבקשים קצת חמלה, קצת עין רכה, ולפזר לעצמי עוד קצת עין טובה על המצב ועל עצמי. </span> </p> <p> <span> ניתקתי את עצמי כמו שאני יודעת לעשות היטב כשאני לא משתתפת בכללים של העולם, חיפשתי לעצמי את המקום הזה לנשום בקצב שלי , בתנאים שלי , בשליטה שלי. </span> </p> <p> <span> והעולם כאילו הקשיב לי. </span> </p> <p> <span> ודברים התסדרו במישור העסקי והתיישבו בדיוק לרצוני, התאימו עצמם ללוח הזמנים שלי ולקצב שלי. </span> </p> <p> <span> חלק נדחו , חלק התבטלו וחלק התקיימו. </span> </p> <p> <span> ועל כולם אני מודה. </span> </p> <p> <span> והשבוע- אחרי שבועיים וחצי, החופשה נגמרה. </span> </p> <p> <span> והשגרה חוזרת אט אט. ויש שיעורי בית, ויש הודעות הדבקה שאולי רלוונטיות גם אלינו , והפעם אני יודעת שזה זמני, וביום חמישי , רשמית, תחזור השפיות , או לפחות חלק ממנה. </span> </p> <p> <span> והעולם, כמו מקשיב לי , </span> </p> <p> <span> ודברים מסתדרים ומתיישבים בדיוק לרצוני ומתאימים עצמם ללוח הזמנים ולקצב שלי. </span> </p> <p> <span> ואולי זאת רק אני ששיניתי את המבט. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 27 Jan 2022 15:42:19 GMT Yaarityair34@gmail.com (יערית יאיר) https://www.yaarityair.co.il/my-post8560a479 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post3c5ad287 <h3> על שורות ושערים <br/> </h3> <div data-rss-type="text"> <p> <span> תכתבו במחברת. <br/> אחר כך זה יהיה יותר קל. <br/> ככה הוא התעקש. <br/> אז כתבתי במחברת. <br/> בנשימה אחת כתבתי 12 שורות. <br/> (כמו בני ישראל נדדו לי המחשבות) <br/> מה עושים עם כל הטוב הזה, <br/> שאלתי במבוכה. <br/> גם ככה הזמנים לא משהו מי יודע מה <br/> (איזה ביטוי מוזר זה, "מי יודע מה") <br/> תעצמי עיניים ותתבונני במה שכתבת. <br/> קצת לא מעשי אבל הבנתי את הכוונה. <br/> וראיתי ממש את 12 בני ישראל, אה, סליחה, <br/> 12 השורות שלי, <br/> דיו כחולה על דף שורות בהיר, <br/> ממוספרות, מודגשות, יוצאות מהמחברת, <br/> מקבלות חיים. <br/> ואני בעיניים עצומות מנסה לעצור אותן. <br/> רגע, לא, זאת לא היתה הכוונה. <br/> אתן 12 !! אני אחת. <br/> אני אמורה להתמודד איתכן. <br/> קול שקט לוחש לי, תהיי יעקב, <br/> הוא היה חכם, ושמר על הבנים שלו, <br/> על כל ה 12 <br/> (ובטח על עוד כמה שלא סיפרו לנו, <br/> אבל פוקוס כרגע על 12....) <br/> הוא העביר אותם אחד אחד, <br/> בשערים נפרדים. <br/> שלא תשלוט בהם עין הרע. <br/> חכם יעקב. <br/> ידע מה הכח של 12. <br/> ואני..לא כל כך חכמה..בטח לא כמו יעקב, <br/> אני בכלל בעין טובה.. <br/> והן מולי. 12 שורות . חלקן קצרות, חלקן ארוכות <br/> ואני צריכה לעבד אותן לתמונה אחת שלמה. <br/> תכתבו במחברת. <br/> ככה הוא ממשיך ומתעקש. <br/> ואני כבר לא שולטת באף מילה שיוצאת לי. <br/> שם, בגן מול הים, בתוך עשב רענן שמבצבץ לו בימי שבט כמבקש להצמיח בי, מתוכי, <br/> ומתוך המילים שלי את התמונה שתתחבר לכדי הגיון. <br/> ואולי אני לא צריכה לחפש היגיון. <br/> כי בגלל זה מלכתחילה הגעתי לכאן, לגן מול הים. <br/> כי לא מצאתי היגיון בשום פינה. <br/> לא מצאתי. <br/> אז יצאתי, עם המחברת, לחיפוש פנימי. <br/> ומצאתי בתוכי 12 שורות. <br/> ועכשיו הן מלוות אותי, ואני כמו רוצה לומר להן, בואו נהיה כמו יעקב ובניו, <br/> כל אחת מכן תצא בשביל אחר, <br/> ואני אהיה בעין טובה טובה <br/> ואולי אצליח ואפגוש אתכן <br/> מעבר לעיקול, אחרי תהליך עיכול <br/> שלמה יותר, טובה יותר. <br/> ואם לא אצליח, אני תמיד יכולה לחזור למחברת. <br/> <br/> (מחשבות שעלו לי בעקבות משימת צילום בקורס פוטותרפיה) <br/> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20220118_122642.jpg" alt=""/> </div> Fri, 21 Jan 2022 07:14:26 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post3c5ad287 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post29c6152d <h3> בבידוד ?צאו לשלוליות <br/> </h3> <div data-rss-type="text"> <p> <span> כולם בבידודים , בלחץ, <br/> באי ודאות גדולה.. <br/> מעכשיו לעכשיו תוכניות משתנות <br/> דברים מתבטלים <br/> יש תנועת התכנסות. <br/> מזכיר קצת את הגלים הראשונים... <br/> ההמלצות שלי בימים המשוגעים האלה : <br/> 1. לנשום. <br/> 2. לעשות מה שבידיים שלנו להשפיע על המציאות, ולשחרר את השאר. <br/> 3. לצאת לטבע !! <br/> הגשם דופק חזק, אני שומעת. אין כל כך חשק לצאת מהמזגן החם.. <br/> אבל תתפסו איזו הפוגה קטנה, <br/> וקחו איתכם את המצלמה ואת הטיפ הזה : <br/> בתוך השלוליות אפשר לראות עולם ומלואו- בתנאי שמתקרבים מספיק ! <br/> ואני אגלה לכם סוד קטן - <br/> מי שיתכופף על הברכיים , קרוב לשלוליתף יוכל לראות עולם ומלואו בזוויות שלא ראה מלמעלה. <br/> אל תשכחו- לשלוף את המצלמה, להפוך את המכשיר כך שעדשת המצלמה תהיה קרובה לקו המים, לזוז ימינה, שמאלה, לבדוק מה משתקף בצורה יותר מעניינת מהרגיל. <br/> שימו לב- כשפוקוס יהיה על מה שמחוץ לשלולית- לפעמים ההשתקפות תהיה חלשה. <br/> אם אנחנו רוצים השתקפות חזקה (עננים מיוחדים , טקסטורות של עלים מיוחדים וכו') נדאג שהפוקוס יהיה על ההשתקפות עצמה ! <br/> לחיצה על המסך במקום שאנחנו רוצים שיהיה חד- ויש לנו תמונה מושלמת ! <br/> ועוד סוד קטן - אפשר גם לביים שלוליות. <br/> זה כיף באותה המידה :) <br/> יצאתם לטבע ? ניסיתם את הטיפ הזה ? <br/> שתפו אותי :) <br/> בתקווה לימים חמים ובריאים ורגועים. </span> </p> </div> Wed, 19 Jan 2022 06:12:55 GMT Yaarityair34@gmail.com (יערית יאיר) https://www.yaarityair.co.il/my-post29c6152d בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/inside-out <h3> שיפוטיות inside-out <br/> </h3> <div data-rss-type="text"> <p> <span> איזה צעקות. איזו נימה מזלזלת. איזה מילים קשות. </span> </p> <p> <span> "תשאירי את השיפוטיות בחוץ". </span> </p> <p> <span> אבל הצעקות האלו חזקות והנימה הזאת מרסקת והמילים האלו נחצבות בנשמה </span> </p> <p> <span> "תשאירי את השיפוטיות בחוץ", אני ממשיכה ושומעת. </span> </p> <p> <span> שעת אחה"צ מאוחרת. אני יושבת בחניה של חנות שכונתית באחת הערים הקרובות </span> </p> <p> <span> עצרתי בין פגישות לקנות קצת מתוקים להתרעננות. </span> </p> <p> <span> <span> הודעה שנכנסה לי בנייד מאלצת אותי להתעכב ברכב עוד כמה דקות מעבר למתוכנן. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ואני שומעת צעקות. </span> </span> </p> <p> <span> ונימה מזלזלת. </span> </p> <p> <span> ומילים קשות. </span> </p> <p> <span> ופתאום חיוך של ילד רץ מהחנות לכיוון הרכב. </span> </p> <p> <span> <span> השיפוטיות שלי קצת נרגעת. </span> </span> </p> <p> <span> <span> עד לצעקה הבאה. </span> </span> </p> <p> <span> נעלם החיוך. </span> </p> <p> <span> ילדים מקללים. </span> </p> <p> <span> <span> בתוך רכב. </span> </span> </p> <p> <span> בחניה של חנות שכונתית. </span> </p> <p> <span> <span> והשיפוטיות שלי לא רוצה להישאר בחוץ. היא דופקת חזק על חלונות ליבי. </span> </span> </p> <p> <span> ואני מתאפקת שלא לדפוק בחוזקה על חלון הרכב שלידי. </span> </p> <p> <span> והנימה משפילה, והמילים נוקבות. </span> </p> <p> <span> <span> אמא, חומלת, אוהבת, דואגת. הגיעה איתם לחנות. </span> </span> </p> <p> <span> <span> וצעקות בתוך הרכב, ומילים מיורטות כמו טילים ללא מטרה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אבל הן פוגעות. שלושה פצועים לבביים ספרתי מבעד לחלון הכהה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> שלושה פצועים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> וחיוך אחד שרץ מהכניסה לחנות ונעלם בשאגה בכניסה לרכב. </span> </span> </p> <p> <span> <span> והשיפוטיות שלי כבר על הקצה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> והסיפור האחר מתחיל להתנגן. </span> </span> </p> <p> <span> עבר עליה יום קשה, שלושה קטנים בבית בבידוד ועוד אחד שובב שרק היה צריך לצאת להתאוורר. </span> </p> <p> <span> <span> ואולי היא בכלל … ואולי הם בכלל… ואולי את לא יודעת כלום. </span> </span> </p> <p> <span> <span> והשיפוטיות דופקת - שלושה פצועים ועוד חיוך אחד מאודה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> והסיפור השני כבר נכתב …גם לך יש ימים ורגעים של חוסר שליטה. </span> </span> </p> <p> <span> ברכב, בחניה של החנות השכונתית. </span> </p> <p> <span> השיפוטיות שלי מרימה גבה. </span> </p> <p> <span> ואני רואה אותה מפשילה שרוולים. </span> </p> <p> <span> <span> והצעקות לא נחלשות. </span> </span> </p> <p> <span> למה היא לא נוסעת, אני מדברת עם השיפוטיות שלי. אני מזמן הייתי נוסעת. </span> </p> <p> <span> <span> והשיפוטיות שלי ממשיכה להפשיל שרוולים - יש לה זרועות ארוכות מכוסות היטב, כדי שלא יראו שהיא מסתובבת איתי. </span> </span> </p> <p> <span> פעמיים ברצף שמעתי השבוע- תשאירי אותה בחוץ. אז קצת כיסיתי אותה כשהיא התגנבה בערב, באמצע שיחה כואבת שלי עם עצמי על הא ועל דא ועל מה שאני רוצה או עושה או … </span> </p> <p> <span> <span> הדעת שלי מוסחת , הצעקות נמהלות בצעקות וקללות של ילדים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> פתאום דפיקה על שמשת הרכב. </span> </span> </p> <p> <span> <span> החונה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> דממה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> "גברת, שכחת את המפתח בחנות". </span> </span> </p> <p> <span> <span> חיוך, "תודה". </span> </span> </p> <p> <span> <span> טרטור מנוע, </span> </span> </p> <p> <span> שקט. </span> </p> <p> <span> <span> נסעה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ונשארנו שם בחניה אני והשיפוטיות שלי. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ולא ידעתי איך לעבד את השעה הארוכה הזאת עד לכתיבת השורות האלו. </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0184.jpg" alt=""/> </div> Thu, 13 Jan 2022 14:00:04 GMT https://www.yaarityair.co.il/inside-out בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post93c86a50 <h3> יומני היקר... שלום.. <br/> </h3> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> כשהחיים מתנהלים בסביבה דיגיטלית , זאת פתיחה שקצת קשה לנו לדמיין. <br/> כי מי יודה שהוא מנהל יומן , כזה רציני, אמיתי , כמו של פעם ? ... <br/> אבל לאחרונה, מאז היותי עצמאית , מצאתי את עצמי כותבת הרבה יותר. <br/> תמיד אני כותבת. <br/> יש לי בו זמנית 6 מחברות כתיבה על השולחן, 2 ליד המיטה, <br/> ועוד אחת בכל תיק, שיהיה, לכל מקרה, שלא אתקע. <br/> לעיתים כשאני בטבע , שולפת את הסלולרי לצלם ועל הדרך מוסיפה גם פסקאות קטנות ב"פתקים".. <br/> אבל תמיד מעדיפה את המחברת היפה. <br/> אני בוחרת אותן בקפידה. כריכות שלא יגנבו את תשומת הלב מהתוכן ולא "ירעישו" לי בעיניים, <br/> שורות בהירות (בדיוק מאותה הסיבה) ואם אפשר מעט משפטי השראה מפוזרים ועיצוב עדין - <br/> זאת המחברת האידיאלית מבחינתי. <br/> ביום חמישי האחרון , בקבוצת ההתבוננות שיזמתי , בזמן שכולן התכנסו והכינו קפה, <br/> ניהלתי שיחה קצרה עם אחת המשתתפות בנושא ניהול יומן. <br/> והשיטה שהיא הציגה לפניי איתגרה אותי לנסות לנהל ככה את היומן שלי. <br/> שלא תבינו לא נכון , היומן שלי מלא, כל מה שמסתובב לי בראש כתוב שם, by the book, מה שנקרא, <br/> אבל משהו בצבעים ובהסדרה של הדברים לא היה לי ברור , ובאותה שיחת קפה קלילה , הנושא התברר לי יותר.  <br/> עד כדי שנתנו לנושא הזה משקל בהתבוננות השבועית, ושיתפנו את שאר החברות בתובנות שלנו. <br/> אחד הנושאים שפתחתי בו את ההתבוננות היה - </span> </span> <span> השתקפות </span> <span> <span> . <br/> צילום השתקפויות- בגשמים זאת חוויה מיוחדת. למצוא שלולית גדולה, לחפש זווית נכונה ולקלוט עם העדשה <br/> כל מה שיכול להיות מעניין. ואז לראות את זה משתקף. <br/> ומשם הרחבנו להשתקפות שלי בעיני עצמי, להשתקפות שלי בעיני הסביבה. <br/> איך הפעולות שאני עושה משתקפות או לא משתקפות. <br/> האם הן משתקפות מייד כמו הסתכלות בראי או שצריך להתכופף נמוך כדי לראות כמו השתקפות בשלולית ?...  <br/> וסידור הלוז בצורה חכמה ביומן עלה כחלק פרקטי </span> </span> <span> מהשתקפות העשיה שלי.  </span> <span> <span> <br/> כבר הבנתי שהזמנים שאני מצלמת - הן זמן ביומן. <br/> אבל הבנתי פתאום שיש הרבה יותר להכניס לשם - <br/> הבנתי שכשאני יושבת וכותבת - זה זמן יומן. <br/> כשאני פעילה בקבוצות פייסבוק- זה זמן יומן. <br/> כשאני פעילה במפגשי נטוורקינג- זה זמן יומן. <br/> זמני נסיעות וזמני עריכות, זמני למידת תוכנות , זמני עריכת מודעות , <br/> זמני העלאת קבצים (!) , זמני שיחות בירור, זמני שיחות הכנה לצילומים, זמני איסוף האלבומים. <br/> כל זה - צריך להיות מבוטא ביומן שלי בצבעים , ושורות ,ותתי נושאים , וחלוקה למשימות. <br/> ופתאום המושג "יומן" התחיל לקבל משמעות אחרת עבורי, כצלמת, עצמאית . <br/> ופתאום המושג "ניהול יומן" קיבל משמעות רחבה , עמוקה, משמעותית  ואפקטיבית לעסק שלי . <br/> ופתאום ההשתקפות של העשיה שלי בעיני עצמי - היתה אחרת. <br/> אז יומני היקר, שלום. <br/> אתה אמנם דיגיטלי , ובשל כך אני סומכת עליך שתעזור לי לנהל את העסק שלי בצורה הטובה ביותר, <br/> וכשאפתח אותך ואראה את כל הצבעים והשורות והנושאים ותתי הכיתובים - <br/> תשתקף עבודתי בעיניי. וזה הכי חשוב. כי כשאני </span> </span> <span> מלאה בעשייה שלי ובמילוי השליחות שלי </span> <span> <span> - אני שמחה.  <br/> ו </span> </span> <span> כל השאר כבר משתקף לי בעיניים </span> <span> <span> .  <br/> <br/> שיקף אותי בכישרון - עמית גלבר <br/> </span> </span> </p> </div> Fri, 07 Jan 2022 06:40:38 GMT Yaarityair34@gmail.com (יערית יאיר) https://www.yaarityair.co.il/my-post93c86a50 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post365b3dd4 <h3> מה אני כן ? <br/> </h3> <div data-rss-type="text"> <p> <span> אני לא אוהבת טרנדים. </span> </p> <p> <span> אני לא אוהבת דברים אופנתיים בד"כ. </span> </p> <p> <span> אולי ב"אוהבת" אני מתכוונת ל "עומדת בקצב"... </span> </p> <p> <span> אולי… </span> </p> <p> <span> אני לא אוהבת את תופעת העדר. כולם עושים. כולם יש להם. </span> </p> <p> <span> זה הכי נמכר. </span> </p> <p> <span> זה הכי הולך. </span> </p> <p> <span> לא אוהבת. </span> </p> <p> <span> אוהבת לראות אחרים מותאמים לטרנדים. </span> </p> <p> <span> אוהבת להתעדכן בטרנדים. </span> </p> <p> <span> כדי לדעת. ידע זה כח.. </span> </p> <p> <span> יודעת לשים את האצבע בדיוק על "מה אני לא" . </span> </p> <p> <span> ואז נשארת לי עבודה מאוד "קלה" - מה אני כן ?? </span> </p> <p> <span> הכי קל להגדיר את עצמי ביחס ל.. </span> </p> <p> <span> ביחס לחברה, ביחס לחברות , ביחס למשפחה, ביחס לאנשים בגיל שלי/ בישוב שלי/ במקצוע שלי ואינסוף.. </span> </p> <p> <span> אבל אם את לא אוהבת טרנדים , כמוני, וכמוני לא מתרגשת מאופנות מתחלפות - </span> </p> <p> <span> אני מאמינה שכמוני את ב… עבודה קשה ומתמדת של גילוי העצמי. </span> </p> <p> <span> והעצמי הזה נחצב ומתגלה ביופיו לעיתים, ולעיתים מכוסה שכבה לא מלוטשת, קשה לקילוף , </span> </p> <p> <span> לעיתים מנצנת מבוהק הגילוי ולעיתים אפלה מהשתקפות ענני אופנה שהתאדו.. </span> </p> <p> <span> בקיצור , אחותי, חיים קשים עשינו לנו בבחירה לא ללכת אחרי העדר. </span> </p> <p> <span> ואני דווקא אוהבת עדרים. </span> </p> <p> <span> אוהבת להתבונן איך הם הולכים בשורה, איך הם מגולחים באותה הצורה, </span> </p> <p> <span> כולם זהים בגודלם פחות או יותר, כולם דומים בתווי פניהם ( למרות שלא מוצאת עצמי מתקרבת מדי לבדוק) </span> </p> <p> <span> ואני הכי אוהבת לראות את הכבש הראשון, איך הוא, שמוביל את העדר - <br/> אין לו מושג קלוש שהוא הולך אחרי ילד בן… 8 במקרה הטוב, שמסמן את השביל עם מקל שמצא לצד הדרך. </span> </p> <p> <span> אין לו מושג שיכולות להיות סכנות בדרך. </span> </p> <p> <span> אין לו מושג שמי ששומר עליו מאחור זה כלב גדול כזה שכל רגע שהוא לא נוגס בהם- זה פלא. </span> </p> <p> <span> עדר. </span> </p> <p> <span> עדר יכול לזמן לי שעות של התבוננות שלווה בתופעה שחולפת על ידי, </span> </p> <p> <span> עדר יכול להיות חוויה שצובעת לי את היום. </span> </p> <p> <span> בניגוד לעדר אנושי, לא מוצאת עצמי משתעממת מבהייה בעדר כבשים. </span> </p> <p> <span> מתנתקת מהמחשבות על הכבשים וחוזרת לתופעות העדר שמפריעות ותורמות לי באותה הנשימה להגדיר את עצמי ובוחנת מקרוב </span> </p> <p> <span> מה אני כן ? </span> </p> <p> <span> מה אני כן ? </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20210210_124140.jpg" alt=""/> </div> Thu, 06 Jan 2022 11:30:47 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post365b3dd4 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post3c243ebd <h3> עין תחת עין ?.. <br/> </h3> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> הדברים שאני כותבת עכשיו הם לא פשוטים לי. <br/> להודות שאני אנושית – זה דווקא פשוט לי .  <br/> פשוט אני לא רגילה למשוך דברים כאלה אצלי בלב כבר חמישה ימים.  <br/> ובכל הזדמנות שניתנה לי השבוע לעבד את המחשבות האלו -  <br/> וברגע שכבר חשבתי עם עצמי שהנה, הצלחתי , ואני ממשיכה הלאה-  <br/> התחושות האלו צפו לי שוב מול העיניים, כמו מתגרות בי – <br/> ומזכירות לי – כמה אני אנושית. <br/> כאילו שכחתי.  <br/> מצאתי בעצמי שאני סוחבת על ליבי טינה מסוימת. <br/> ואני... ממש לא בקטע של עין תחת עין . זה כואב, זה לא נעים, זה מלא דם <br/> ואם נהיה כנים זה גם לא מצטלם טוב עין תחת עין..  <br/> אבל הטינה...אני מזהה , שיושבת לי חזק על הלב. <br/> ואני מדברת עם עצמי, מדברת עם חברה, כל ההיגיון שב אליי פעם אחר פעם , אבל נעלם לרגעים והיא נכנסת שוב, הטינה.  <br/> ואני מנסה להסביר לעצמי – למה ? למה זה תופס אותי ? <br/> למה אני לא מצליחה לשחרר אותה ? <br/> אני יודעת שיש למידות הרעות האלו השלכות לא פשוטות על הנפש שלי. <br/> השלכות שאני רוצה להתרחק מהן. <br/> ואני מוצאת את עצמי מסתובבת ברחובות ירושלים השבוע <br/> ובראשי מנקר חזק הסיפור על קמצא ובר קמצא ואיך שאני במו מחשבותיי <br/> מחריבה את ירושלים הפרטית שלי שבניתי בתוכי. <br/> (ירושלים כשם קוד לשלום ואהבה פנימיים ביני לביני)  <br/> והטינה הזאת.. נשרכת אחריי, מנקרת. מוציאה לי את הנשמה, לא את העין.  <br/> והיו כמה רגעים שישבתי שם גבוה, על מרפסת אחת , צופה על הנוף המרהיב, <br/> ושחררתי אותה ממני (שוב, בפעם המי יודע כמה)  <br/> או לפחות חשבתי ששחררתי..  <br/> והצלחתי לרגעים למצוא בי שלווה ולהיות גאה בעצמי על ההתמודדות. <br/> והנה מגיע יום חמישי, ונפגשות נשים להתבוננות בעין טובה,  <br/> והנושא שבחרתי השבוע להנחות התבוננות הוא רעשי רקע, <br/> ואני פתאום מוצאת את עצמי מספרת על הטינה הזאת שלא זזה ממני.  <br/> ויום חמישי כמעט ומסתיים , ואני יושבת מול הדף , <br/> כבר לא מרגישה אותה ,את הטינה.  <br/> משהו בעובדה שנתתי לה להסתובב בתוכי, למרות שנלחמתי בה, <br/> ולא באמת הרפיתי ממנה, </span> </span> </p> <p> <span> <span> משהו במאמץ הגדול הזה הצליח והיא מסתלקת ממני עם כתיבת המילים האלו.  <br/> ואני מאחלת לעצמי להיות הרבה הרבה יותר במידת הרחמים כלפי עצמי, <br/> כלפי העולם.  <br/> פשוט להיות בעין טובה.  <br/> זאת האנרגיה שאני מזמנת לעצמי.  <br/> </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20211228_120132%281%29.jpg" alt=""/> </div> Thu, 30 Dec 2021 17:30:03 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post3c243ebd בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post148c3176 <h3> מכל הרגעים בזמן... <br/> </h3> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> שעת צהריים , יום חמישי, ואני כותבת. <br/> בד"כ השעות הטובות שלי הן שעות הבוקר המוקדמות  <br/> אבל למדתי לשחרר את המחשבות גם בזמנים אחרים ע"י פעילות מדיטטיבית  <br/> שחוזרת על עצמה ומנתקת את הצורך לשלוט במחשבות  <br/> ואז הן זורמות . <br/> הפעם פשוט התיישבתי. בתקווה ותפילה שיתבררו המחשבות לכדי מילים <br/> ויתחברו למשפטים שיעבירו אותם נאמנה.  <br/> מבט חולף אחורה עוזר לי לגלות שהימים עפים להם ביעף.  <br/> וזה סימן טוב בד"כ , סימן שאני עסוקה, שיש לי עניין להתמקד בו , <br/> ובאמת אני עסוקה ויש לי התמקדויות והתרחבויות והתבוננויות אינספור – <br/> על החיים , על עסקים , על חלומות והגשמות. <br/> ועדיין הטור הזה מתקשה להכיל בתוכו את כל החוויות. <br/> אז מנסה להקשיב לעצתו של עידן רייכל  <br/> ולקחת רגע אחד בזמן , לאחוז בו, להגיד שהגעתי. <br/> לפני שלושה שבועות קיבלתי על עצמי לעצור להתבוננות, פעם בשבוע. <br/> והזמנתי איתי חברות.לאפשר לאחרות להנות איתי יחד מהדרך.  <br/> היום התקיים המפגש השלישי.  <br/> והעצירה הזאת מטעינה אותי באנרגיה מתחדשת, גורמת לי לפתוח את המפה שלי ,  <br/> לכוון את מצפן המטרות שלי , לדייק את המחשבות שלי, לבחור את המילים שלי,  <br/> לפתוח את הלב שלי בפני עולם שלם שלא הייתי פתוחה אליו.  <br/> והתחושה הזאת שמתרקדת לי בלב היא מיוחדת עבורי.  <br/> ואני בוחרת לאחוז בה חזק.  <br/> איזו מתנה זאת לדעת לעצור, להתבונן , מתוך שליטה, מתוך בריאות <br/> ולא מתוך כאב שמשבית ומרתק למיטה ופוקד- גברת , תעצרי.  <br/> לפני שפרצה הקורונה לחיינו, הייתי עוצרת להתבונן רק ככה. כשהכאב היה נוחת. <br/> הייתי ,כמו רובנו אני מניחה, במירוץ מטורף שכלל פקקים , וחניה, ועבודה, ובית וילדים ומשימות ומטלות ומחוייבויות ועד קצת פקקים ועוד קצת לחץ.  <br/> ומשהו בקורונה , לא רק שעצר את הכל בבלימה , אלא פתח לנו את האפשרות להתבונן  <br/> </span> </span> <span> שאפשר גם אחרת. </span> <span>   <br/> ואת ה"אפשר" הזה אני נושמת. ולא ממהרת לחזור אחורה בזמן, לימים ההם שהייתי,  <br/> כמו רובנו אני מניחה, במירוץ ההוא . </span> </p> <p> <span> <span> ואת ה"אפשר" הזה אני משתפת. ומרחיבה, ופותחת.  <br/> ואת ה"אפשר" הזה אני מזמנת לי כדרך חיים.  <br/> בנחת. בהתבוננות . בהתחדשות . בזמן קבוע בשבוע בו אני מתכנסת לחשוב, להתקדם, <br/> לדבר מחשבות , לפתח רצונות, להדגיש חלומות, לשחרר כאבים, לפרק התמודדויות, <br/> לקבל כוחות מה"כאן" וה"יש" וה"עכשיו" .  <br/> ויש כאן ועכשיו כל כך הרבה טוב. <br/> כל כך הרבה אור. <br/> כל כך הרבה אהבה.  </span> </span> </p> </div> Thu, 23 Dec 2021 12:09:34 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post148c3176 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postec707a98 <h3> איך את מדמיינת את התמונה המושלמת שלך ? <br/> </h3> <div data-rss-type="text"> <p> <span> נכון שאת מדמיינת את התמונה המושלמת שלך עם חיוך לבן מרוח בליפסטיק מתאים מאוזן לאוזן , נכון ?  <br/> ככה מוכרים לנו בתעשייה כאשליית החיוך האידיאלי... </span> </p> <p> <span> הרשו לי לנפץ לכם.  <br/> לא.  <br/> ממש לא.  <br/> ואם להיות בוטה – ממש ממש לא. </span> </p> <p> <span> <span> אני רוצה שתשימי לך לרגע, רקע צלצול פעמונים , או צליל נפילת מטבעות ,  <br/> כזה שמשמיעים בסרטים מצויירים כשנופלת לגיבור ההבנה -  <br/> חיוך מושלם לא תלוי בשיניים , בפה או במסגרת השפתיים.  <br/> </span> </span> <span> חיוך מושלם הוא </span> <span> <span> <br/> חיוך שיוצא מהלב ומגיע עד לעיניים. </span> </span> </p> <p> <span> כשאת מחייכת "כי צריך" או כי את חושבת שככה צריכה להיראות תמונה,  <br/> או כי ככה לימדו אותנו שנראים אנשים מאושרים -  <br/> את חוטאת למטרת החיוך. <br/> את בעצם שמה כתובת גדולה על הפרצוף "מזוייף". </span> </p> <p> <span> <span> מכירה את ההרגשה שדיברת עם מישהי / מישהו והם מחייכים אליך חיוך מאולץ, מזוייף ?  <br/> אחרי כמה שניות המפגש ביניכם מסתיים אבל התחושה החזקה שלך מהזיוף נשארת אצלך ועושה לך רע.. נכון ? <br/> כאילו קלטת בחושים שלך במפגש עצמו שהחיוך הזה לא אמיתי. <br/> שכוונת הלב שלהם לא באמת תואמת את הבעת הפנים.  <br/> ועם זה הלכת הביתה. <br/> ואם את צריכה להמשיך קשר עם האנשים האלו – זה תמיד יהדהד לך כמו פעמון אזהרה, <br/> עד לפעם הבאה שתיפגשו ותבחני שוב את החיוך שלהם אם היה אמיתי כלפייך. <br/> ותוכלי לפורר את החששות.  <br/> </span> </span> <span> <span> בתמונה- זה נתקע. חשוב שנזכור - תמונה היא סטטית ! </span> </span> <span> <span> <br/> חיוך מאולץ או מזוייף בתמונה- נשאר. </span> </span> <span> זאת החזות שלך. זה חלון התצוגה שלך. </span> <span> <span>   <br/> זאת הבעת הפנים שכל מי שייכנס לאתר / לדף / למסמך שהכנת / לתמונת הפרופיל יראה- </span> </span> </p> <p> <span> <span>  וזה יגרום לאנשים לתהות על כוונותייך, על מקצועיותך, אנושיותך. או על טיב ההבעה שלך. </span> </span> </p> <p> <span> ואת זה אנחנו רוצים לדייק. <br/> </span> </p> <p> <span> אז איך בכל זאת מייצרים חיוך מהלב ? </span> </p> <p> <span> כי אם נודה על האמת, לא תמיד בא לנו, לא תמיד זורם, לא תמיד קמנו על הצד הנכון <br/> ולא תמיד נהיה בתקשורת חיובית עם הצלמת / עצמנו / הסביבה באותו הרגע. <br/> אז איך ?   </span> </p> <p> <span> <span> בוודאי שמעתם על האמונה שמחשבה מייצרת מציאות ?  <br/> אז </span> </span> <span> מחשבה מייצרת </span> <span> <span> גם.. </span> </span> <span> חיוך </span> <span> . </span> </p> <p> <span> תעצרי . רגע לפני הקליק. תתרכזי.  <br/> תחשבי על משהו שמעלה בך חיוך. על אנשים אהובים במיוחד, <br/> על רגע אחד שהיית בו מאושרת ונינוחה באמת שהוא מצליח להעלות בך חיוך.  <br/> תחשבי על פרח. על חיה אהובה.  <br/> לא משנה על מה- רק תכווני את המחשבה למשהו שיכול לייצר בך את ה </span> <span> רצון לחייך </span> <span> <span> מהעומק, מהלב.  <br/> מבטיחה לך שאם תבקשי מהצלמת שמולך כמה נסיונות – </span> </span> </p> <p> <span> תגיעי לחיוך ה </span> <span> אמיתי </span> <span> <span> שמצליח באמת ל </span> </span> <span> השתקף לך בעיניים </span> <span> <span> .  <br/> ואם תעשי את זה – מבטיחה לך שתמונת הפרופיל שלך </span> </span> <span> תגרום </span> <span> <span> לעולם </span> </span> <span> <span> לרצות לחייך מולך.  </span> </span> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Mon, 20 Dec 2021 06:26:23 GMT Yaarityair34@gmail.com (יערית יאיר) https://www.yaarityair.co.il/my-postec707a98 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post08196f3c <h3> למשך שניות אחדות <br/> </h3> <div data-rss-type="text"> <p> <span> הייתי לוחם מספר אחד , רגע אחד נרדמתי בשמירה וכבר הייתי כלב מביט למטה. <br/> איזה מעבר חד.  <br/> והידיים כואבות.  <br/> ושוב מאזינה ואני לוחם מספר שתיים , ריחפתי פחות ואני כלב מביט למעלה. <br/> קצת גאה בעצמי על שהחזקתי ראש.  <br/> וכבר אני נדרשת להפנות את תשומת הלב בנשימה לבהונות הרגליים.  <br/> מה?? למה זה חשוב אפילו ?? <br/> אני לוחמת. או מאזינה ? אלו שני תפקידים שונים.  <br/> כמה ריכוז נדרש ממני בשעה וחצי של תרגול יוגה.  <br/> כמה נשימות זה דבר מורכב.  <br/> כמה תשומת לב היא דבר חשוב ופותח. <br/> אני מתבוננת המון. ולאחרונה אף פתחתי קבוצה להתבוננות.  <br/> וממש כמו ביוגה, כשתשומת הלב שלי מופנית כלפי משהו , אז אני מצליחה להתרכז בו ולהצליח להשתיק רעשים חיצוניים ולהצמיח בעצמי יכולות, כוחות ותובנות שלא היו בי.  <br/> או לא היה לי בי אמון שיש בי.  <br/> * </span> </p> <p> <span> <span> חודש טבת מתקרב לאמצעו, והמבט מוביל אותי ישר לחודש שבט.  <br/> בשבט חוגגים אצלנו בכפולות. לשתי הבנות האמצעיות שלנו.  <br/> כשהראשונה מביניהן נולדה היו ימים קרים ותשומת הלב שלי היתה מופנית החוצה. לגשם, לטמפרטורות הנמוכות , לכמות הגרביים והעיטופים ולעלויות החימום.  <br/> וכמו אמר לי אלוקים – את הבאה בתור תלדי באותם הימים בדיוק ועכשיו, תשומת הלב שלך תהיה פנימה.  <br/> אבל למה להקדים את המאוחר ? על מה אספר לכם בשבט ?  <br/> אגב, כך היה. בדיוק . אחד לאחד.  <br/> וזה מדהים כל פעם מחדש.  <br/> עד כמה כללי הנהיגה זהים לכללי היוגה זהים לכללי הצילום  <br/> והם כולם כללי החיים :  <br/> "מבט מוביל תנועה"  <br/> וכתמיד, בעקביות , חז"ל היו הסטרטאפים של ההובלה הזאת באומרם –  <br/> בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו.  <br/> * <br/> כעצמאית , חלק גדול מהעשייה שלי מושפע מההתבוננות שלי. לאן שאני מביטה, לשם אני נעה.  <br/> לאן שאני מתבוננת, לשם אני צומחת.  <br/> * <br/> ואם לשהות רגע אחד כלוחמת מספר אחד, וברגע האחר להיות ככלב המביט מטה, ברגעים הבאים מביטה למעלה  <br/> ולפני שיגיע חודש שבט שאצטרך להביט בו בתוך חלונות הראווה ולבחור אריזות מתנה <br/> אני שוהה עוד קצת בטבת הטוב הזה.  <br/> מה הטוב שהוא טומן לי בחובו ביובש הזה שמביא בכנפיו, בגשמיו ברוחותיו.  <br/> בעננים היפים והמיוחדים האלו שיש בשמיים.  <br/> * <br/> מבט מוביל תנועה.  <br/> * <br/> לאן הבטת היום ? <br/>   <br/> </span> </span> </p> </div> Thu, 16 Dec 2021 12:11:56 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post08196f3c בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post9fffaade <h3> בוקר אחד השבוע <br/> </h3> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> בוקר אחד השבוע קמתי מאוחר מהמתוכנן.  <br/> ממש רציתי לקום מוקדם, לפני השמש, לתת מבט בוורוד המשגע הזה שצבע את הזריחות/שקיעות האחרונות , אבל הגוף דרש להישאר עוד קצת במיטה ו..נכנעתי לו .  <br/> קמתי באיחור, הפוכה לגמרי.  <br/> הערתי את הבנות בלחץ , התחלתי לארגן את כל מה שאמהות מארגנות בבוקר לילדים שלהם, <br/> והכל... איך לומר .. הפוך לי.  <br/> ואני משתדלת לא לתת לאיחור הזה להפוך אותי לגמרי ואני "יורה" משימות לבת ה-7 : <br/> "נו, מה עם זה ומה עם זה".. ומזרזת את המתבגרת לזוז מהמראה ולהראות סימנים של מאורגנת </span> </span> </p> <p> <span> <span> וכולי הפוכה ואז המתבגרת שולפת בקרירות – "זה שקמת עצבנית זה לא אומר שאנחנו צריכות לסבול".  <br/> עצבנית ?? אני ??  <br/> פתאום הכל מתהפך בי לצד השני.  <br/> "אני , עצבנית ??? חחח לא מותק, אני לא עצבנית". ואני מוסיפה בטון מרוכך ספק מתיילד ספק מתחנחן ספק מתחנן על חיי... "פשוט נורא מאוחר אז בואו נזדרז , טוב מתוקות ???" <br/> ובין מהפכה להתהפכות </span> </span> <span> <span> המצפון </span> </span> <span> מנקר חזק חזק </span> </p> <p> <span> צוחק עליי בבוז. <br/> את..חחח..את. ...3 פתקים הכנסת לחנוכיה השנה, שלושה !! <br/> את הראשון כתבת בנשימה עצורה, את השני תיקנת ודייקת ואת השלישי כתבת בערב עיון , <br/> ובכולם ביקשת והתפללת להיות בעין טובה.  <br/> איזה עין טובה את, פפחחחח...אולי מקושקשת או עשבי תיבול מרים . אבל איפה את ואיפה עין טובה. <br/>   <br/> ואני מחזירה לו למצפון הגס, במילים קשות משלי– מה אתה נדחף ,מה זה קשור ?!  <br/> אני בעין טובה והפוכה ולחוצה כי אם היא תאחר עוד פעם יזמינו אותה לחדר המנהלת והיא תבכה <br/> ותיכנס לסטרס מיותר ואני בכלל רק רציתי שיצאו בזמן לבית הספר.  <br/> אבל הוא דוחק בי וצועק בי ומנקר ומתיישב חזק חזק בראש מעל העין השמאלית ,מתחת לגבה, <br/> במקום הרגיש הזה שהוא יכול לשלוח זרועות מצפוניות הרסניות לתוך המוח שלי (!) <br/> ומטיח בי את כל ההאשמות , את כל החרדות , את כל הדאגות , את כל ההבטחות.  <br/> המצפון הזה אכזרי , כל כך חזק וכל כך מחליש ומנקר ולא עוזב. <br/> ולא עזרה כוס קפה, ולא 5 ביסקוויטים , וגם לא אימון פילאטיס והליכה באויר הדחוס . <br/>  מנסה לנשום נקי, לתפוס שליטה על המחשבות , הולכת לחנוכיה, מוציאה את הפתקים.  <br/> מחפשת עט, ומחליטה – אני אקרא אותם שוב, ואתקן איפה שצריך.  <br/> אולי באמת אני לא ראויה לבקש בכלל להיות בעין טובה, אולי יש לי עוד דרך לעבור. </span> </p> <p> <span> <span> ובשניה אחת "אמיצה" מחליטה שלא.  <br/> מחזירה הכל למקום . העט למגירה, הפתקים לחנוכיה, המצפון לכספת דמיונית נעולה, <br/> זורקת את הקוד המדומיין לכיור ופותחת את המים.  <br/> נותנת למים לזרום, לנקות לי את כל המחשבות, נושמת עמוק.  <br/> מרגיעה את עצמי במילים פשוטות : הכל בסדר, הכל בשליטה, את צריכה עוד כוס קפה, <br/> ואולי עוד שעת שינה, או משהו אחר שיעשה לך רגוע וטוב ,  <br/> רק בבקשה, אל תוסיפי עוד פתק לחנוכיה &#55357;&#56842; </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> </div> Thu, 09 Dec 2021 11:18:26 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post9fffaade בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-poste38e3d6b <h3> בואו נדבר על קומפוזיציה <br/> </h3> <div data-rss-type="text"> <div> <font> עוד לפני שאני צוללת להסביר את המילה ה"מפחידה" הזאת <br/> אני רוצה לעסוק בשאלה חשובה – <br/> מה מטרת הצילום ? <br/> מה גורם לי להרים את המצלמה ולצלם ? <br/> מה משך לי את העין כך שארצה לנצור את זה במצלמה ? <br/> <br/> יכולות להיות כמה תשובות –נמנה כאן כמה סיבות רווחות : <br/> •    תיעוד הרגע למזכרת <br/> •    מראה מיוחד שרוצים להשאיר <br/> •    הזדמנות לספר סיפור <br/> •    הרצון להעביר הלאה לאחרים תחושות וחוויות שחווינו <br/> <br/> כדי שנצליח להעביר את כל אחת מהסיבות הנ"ל שמנינו – <br/> אנחנו צריכים להבין מה אנחנו רוצים שייכנס בתוך מסגרת התמונה. <br/> הרי מרחב הראייה שלנו גדול עשרת מונים מטווח העדשה, ולא כל פרט יוכל להיכנס בתוך המסגרת של התמונה , <br/> אז איך מחליטים ? <br/> <br/> ראשית – להחלטה הזאת – מה ייכנס לתמונה ומה יישאר מחוצה לה- קוראים בשפה המקצועית – <b> קומפוזיציה. </b> <br/> <br/> לפי ההגדרה המילונית: <b> קוֹמְפּוֹזִיצְיָה </b> היא תוצר היחסים בין אובייקט לבין מסגרת היצירה האמנותית, <br/> וכן בין האובייקטים השונים בתוך היצירה. <br/> בשפה פשוטה - <b> קומפוזיציה </b> היא הדרך בה אנחנו מסדרים את מה שאנחנו רואים מולנו כך שיסתדרו לכדי תמונה טובה. <br/> ברגע שנבין מה משך אותנו להרים את המצלמה , ברגע שנראה לנגד עינינו מה התמונה שאנחנו רוצים להוציא , <br/> נצטרך להשקיע חשיבה ותכנון איך להכניס את הדברים בצורה מסודרת , מעניינת , <br/> ורלוונטית לתוצאה שאנחנו רוצים. <br/> נחליט מה נכנס לתמונה ומה נשאר מחוץ לה. <br/> <br/> <b> <span> 3 מרכיבים לקומפוזיציה טובה : </span> </b> <br/> המטרה שאנחנו מסדרים את התמונה ומשקיעים בסידור הקומפוזיציה היא כדי להוביל את הצופה <br/> לראות את מה שאנחנו התכוונו שיראה, <br/> ולפי הסדר שאנחנו בוחרים שיראה אותם. <br/> <br/> <b> <span> נשים לב ל-3 המרכיבים של הקומפוזיציה : </span> </b> <br/> <span> <b> נושא </b> </span> – <br/> נושא הוא האלמנט העיקרי בתמונה, הכי חשוב לנו , שאותו נרצה שהצופה יראה כבר בשניה הראשונה. <br/> <b> <span> נשוא </span> </b> – <br/> נשוא הוא פרט בתמונה שמשלים את הסיפור של הנושא, נותן לו תוספת, משמעות, אך לא בא על חשבונו של הנושא.   <br/> <b> <span> רקע – </span> </b> <br/> חשוב שיהיה בכל תמונה רקע כדי שנבין איפה מתרחש הסיפור, אבל- צריך להיזהר שלא ישתלט על התמונה. <br/> <br/> זאת היתה טעימה על קצה המזלג ויש עוד המון מקום להרחיב, <br/> תעברו על התמונות האחרונות שצילמתם , תסתכלו איך הכנסתם את הפרטים לתמונה , <br/> תראו אם אתם מזהים שם נושא בולט , <br/> אם יש בתמונה אלמנטים שעוזרים ומדגישים את הנושא , <br/> שימו לב לרקע -האם הוא גוזל את תשומת הלב מהנושא או מאפשר לו להיות נוכח. <br/> ובהמשך נעמיק בעוד כללים ותובנות בדרך ליצירת תמונה טובה.  </font> <br/> </div> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0410.jpg" alt=""/> </div> Wed, 08 Dec 2021 11:11:37 GMT Yaarityair34@gmail.com (יערית יאיר) https://www.yaarityair.co.il/my-poste38e3d6b בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post3e997fef <h3> המקלדת משכה אותי ... <br/> </h3> <div data-rss-type="text"> <p> <span>  המקלדת משכה אותי על אוטומט להתלונן על נצחון הסופגניות את שאריות הרצון , <br/> ובדיוק כשהרגשתי שהשליטה בלחיצות על המקשים נמצאת בנקודה טובה  <br/> נפלתי לתוך פך השמן התוסס הזה שנקרא הלקאה עצמית. <br/> ולמרות שהחלטתי לקראת החנוכה ( כי זה תמיד יושב שם ותמיד אני מגיעה עם החלטות לרגעים שאין לי בהם כוח להצליח)  <br/> שגם אם אני אחליט ואוכל סופגניות – אז אני אעשה את זה מבחירה, משליטה , ובלי חרטות , <br/> בלי ייסורי מצפון , בלי לחשוב על זה יותר מדי,  <br/> בינתיים אני מתעוררת כל בוקר עם רצון חזק לטעום את השאריות של הסופגניות מאתמול  <br/> והולכת לישון כל ערב עם הטעם של הסופגניות הטריות על הלשון. <br/> ובין ערות לשינה, בין יקיצה לתרדמת – אני עדיין ... מתייסרת. <br/>  * </span> </p> <p> <span>  הגיעה אליי ידיעה עצובה באחד מערבי החג על הסתלקותה של נערה צעירה מן העולם הזה <br/> והותירה אותי מהרהרת. <br/> לא הכרתי אותה ולא את משפחתה.  <br/> אבל משהו בעצב העמוק הזה על סיומם של חיים צעירים בעוצמת ימי האור והניסים <br/> גרם לי לתהות על משמעות החיים ועל האורות  והחשיכות שיש לנו בהם.  <br/> עד כמה אנחנו לא מבינים כלום , עד כמה אנחנו בעצמנו - כלום. <br/> כמה הכל שברירי ולא מובן מאליו. כמה צריך להודות ולחבק את כל מה שיש סביבנו. עכשיו.  <br/> מחשבות שמדרבנות בי להוסיף עוד טוב בעולם ולשפוך עוד אור במקומות חשוכים  <br/> מחשבות על אפשרויות עזרה לאנשים שנמצאים באפילה , איך לתת לקרן אור לחדור לעולמם . <br/> כמה המעט מן המעט שכל אחד מאיתנו יכול לעשות עם האור הפרטי שלו יכול להאיר הרבה מן החושך של היושבים מולו .  <br/> עד כמה לפעמים יש נקודות של כוח רצון שממש שווה להיאחז בהן לאורך זמן כי הן מוסיפות קומה <br/> של אור. וקומה של אור לא יכולה לקרוס בחשיכה. <br/> היא יכולה להיות דוממה וחשוכה לרגעים אבל היא נדלקת מחדש ועולה מעלה.  <br/> ולוואי וקומות האור שנדליק ונוסיף בעולם יעלו ויגיעו עד כסא הכבוד.  <br/> ונדע ניסים ואור גדול שיאיר לנו את כל החושך הזה שירד על העולם בערב ההוא, בחנוכה. <br/>   <br/> </span> </p> </div> Thu, 02 Dec 2021 11:29:30 GMT Yaarityair34@gmail.com (יערית יאיר) https://www.yaarityair.co.il/my-post3e997fef בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post4e446276 <h3> הטיסה הראשונה שלי היתה .. <br/> </h3> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> הטיסה הראשונה שלי היתה בגיל 12 .  <br/> עמדנו כל הילדים בהתרגשות מסביב לדשא הגדול ברחבה העירונית. <br/> זה היה יום ל"ג בעומר, חם ומזיע כרגיל בעונה הזאת בעיר יבנה של שנות ה-80 היפות.  <br/> הכרוז הכריז על מספר הכרטיס הזוכה , היו שלושה זוכים אם אני זוכרת נכון. <br/> ואני אחת ביניהם !  <br/> וזכיתי !  <br/> ( עכשיו כשאני משחזרת את זה בראש, עוברת בי תחושה נעימה של ברת מזל , מצליחנית כזאת..) <br/> ולקול מחיאות הכפיים של הילדים ,  <br/> ולקול ההתרגשות של ההורים ,  <br/> פסענו אחר כבוד בתוך המדשאה לקבל את הכרטיס הנכסף ל.. טיסה בשמי הארץ .  <br/> לא נפרט כאן ש"הארץ" במושגים של הזכייה היתה – גבולות הים שבין יבנה/פלמחים -הרצליה, <br/> אבל , היי,  טסתי לראשונה (!) במסוק חמוד כזה, עם חלונות שקופים, ואוזניות על האזניים <br/> והשקפתי מלמעלה על הים והיבשה  <br/> והייתי בעננים .  <br/> ילדה בת 12. זוכה בהגרלה.  <br/> בטיסה .  <br/> ארוע מרגש ביותר ! <br/>   זה היה במסגרת של תהלוכת חב"ד המסורתית בל"ג בעומר.  <br/> אני זוכרת איך שיננתי עם כל הילדים את 10 הפסוקים , ואיך הלכנו בחום הגדול ברחבי העיר בשירה והתלהבות. <br/> ילדה בת 12.  <br/> יונקת מעולם חב"ד , גדלה בבית לא חב"די ביומיום הפשוט,  אך מסתבר חב"די בנשמה .  <br/> באהבת כל יהודי באשר הוא, בלמידה מסיפורי חסידים על אורחות חיים ועל מידות טובות.  <br/> בקייצים הייתי בקייטנות של חב"ד והרב והרבנית של חב"ד בעיר היו אהובים עליי עד מאוד.  <br/> גרנו בשכנות לבית חב"ד וסייעתי להם כפי יכולתי בכל הצרכים שלהם לקראת הקייטנות, והאירועים. <br/> חב"ד. <br/> כולם מכירים את חב"ד בעיקר בזכות הבתים מעבר לים – הכתובת לכל יהודי, לכל מבקש ארוחה חמה וכשרה, <br/> וגם מקום לשמוע בו עברית ולהרגיש בו קצת בבית במיוחד במדינות עולם שלישי..  <br/> חב"ד. <br/> גדלתי ובגרתי על ברכי בני עקיבא. תורה ועבודה.  <br/> אבל פינה חמה בלב נשארת לי לחב"ד.  <br/> ובכל שנה ביט' כסלו , מתעוררים לחייים, מרימים לחיים , לחיי החסידות , לחיי הגאולה.  <br/> בשנים האחרונות זכינו ויש הפקות מוזיקה אדירות וירידי ספרים גדולים.  <br/> הפקות ענק שלא מביישות את האומנים הגדולים בעולם.  <br/> תאורות, נגנים חיים , קטעי וידאו , אומנים מעולמות שונים נפגשים על אותה הבמה, </span> </span> </p> <p> <span> פירוטכניקה אחת גדולה של חסידות.  <br/> של אהבת האדם, של אהבת השם. של התעלות ושל רצון לגאולה. <br/> והשנה.. יט' כסלו מגיע אחרי כמעט שנתיים של קורונה.. והאולמות מלאים מפה לפה , ברצון לרקוד, לשמוח, להתחבר .  <br/> מופע אחרי מופע, שבוע שלם של אנרגיות אש.  <br/> והלב... הלב.. מתעורר באהבה. <br/> הלב פתאום מגלה כמה יובש יש עליו.  <br/> כמה סתימות יש במעברים.  <br/> כמה אטמים התווספו במקומות בהם היו פעם פתחים.  <br/> הלב פתאום מבקש, צועק, להתחבר למשהו הגדול הזה שמנגן אותו בקצב ובניגון ובמילים , </span> </p> <p> <span> איי המילים.  <br/> לא מורכבות , לפעמים הן רק הימהום בקצב הניגון , אבל הן נוקבות בכל הסדקים.  <br/> מחוררות את כל צינורות הרצון , <br/> והצמא, <br/> לעצמי , <br/> לאהבה, <br/> ליצירה, <br/> לגאולה. כללית , ובעיקר- פרטית. <br/> לחיים,לחיים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0335.jpg" alt=""/> </div> Thu, 25 Nov 2021 12:28:44 GMT Yaarityair34@gmail.com (יערית יאיר) https://www.yaarityair.co.il/my-post4e446276 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post59494f83 <h3> מי מפחד מלייטרום ? <br/> </h3> <div data-rss-type="text"> <div> זה חלחל בי לראשונה , כשישבתי עם גלידה ביד על ספסל בכביש הערבה , באמצע שומקום , במקום של כושי רמון. <br/> עצרנו באמצע הדרך להתרענן לקראת ההגעה לאילת ודפדפנו קצת בפייסבוק.. להתעדכן... <br/> העיניים שלי צדו תמונה של אנשים שאני מכירה , שצולמו באירוע חברתי , ע"י צלם מקצועי. <br/> והוקסמתי. איזה יופי של תמונה ! <br/> מכירים את זה שאתם יושבים מול תמונה ואומרים - אני רוצה לדעת לערוך ככה ? <br/> לצלם ככה אני כבר יודעת.(בענווה, כן?) <br/> הבנתי שיש עדשות שיתנו לי בוקה מעלף, ויש עדשות שיתנו לי חדות מטורפת. <br/> ועדיין, אחרי הצילום המדוייק, הבוקה וחדות,  התוספת הקטנה של העריכה - היא קריטית. <br/> לצלם בלי לערוך- זה כמו לצאת מהבית בלי קרם על הפנים. <br/> אף אחת לא יוצאת ככה מהבית. <br/> אף תמונה לא יוצאת ככה מהמחשב. <br/> אז אזרתי אומץ, ושלחתי הודעה לצלם ההוא. <br/> החמאתי לו על העריכה ששבתה את עיני. ושאלתי, אם יורשה לי , <br/> </div> <div> אם יש לו פריסטים קבועים שאפשר לרכוש ממנו  / ללמוד ממנו איך לערוך. <br/> והופתעתי מהתשובה שלו. <br/> הוא ענה שהוא צלם מתחיל (!) ושהוא "מערבב" בפוטושופ כל מיני עניינים עד שיוצא לו משהו שהוא מרוצה. <br/> אני ופוטושופ- לא מכירים. זרים גמורים. עם הרבה דעות קדומות האחת על התוכנה. <br/> אין לי מושג איך להתחיל להתעסק שם, אבל אני מבינה שהיא יכולה לחולל פלאות. <br/> ואולי דווקא מפני שאני מודעת לכוח שלה על המציאות ועל היכולת שלה להפוך במניפולציות כל תמונת מצב ליצירה <br/> הרבה יותר יפה, מדוייקת, נחשקת, על גבול המדע הבדיוני - <br/> אני קצת נרתעת בכלל מללמוד כלים בסיסיים אפילו שיש בה. <br/> אני מסתדרת עם לייטרום. <br/> זה לא היה קל. <br/> היה לי מורכב מאוד ללמוד אותה. את המשמעות של כל רכיב. את העוצמה של כל סלייד. <br/> היה לי קשה ממש להבחין מתי עור הפנים הופך מגוון חיי וחיוני לגוון צהוב וחולני. <br/> יש דקויות כאלו שהעין שלי לא תופסת. <br/> כמו קווים ישרים. (אבל עם זה יותר קל לי להיעזר בתוכנה, אם כי לפעמים גם שם יש לי סטייה במילימטרים. ) <br/> היו לי תקופות של אהבה-שנאה איתה.. <br/> אבל היום אנחנו חברות טובות ממש. והיא אפילו איתי בסלולרי. <br/> נחזור לגלידה על הספסל.. <br/> הופתעתי מהתשובה שלו ואמרתי יפה שלום ותודה, השארתי עוקב והמשכתי בנסיעה דרומה. <br/> והמחשבות שלי פתאום כמו התיישבו במקום. <br/> מכירים את התחושה הזאת שהחלק האחרון של הפאזל בדיוק נכנס למקום ? <br/> ככה פתאום הרגשתי , והחלטתי שאני מפסיקה לפחד. <br/> ז"א החלטתי את זה מזמן. <br/> בערך כל יום שאני מתיישבת מול לייטרום אני מבטיחה לעצמי לא לפחד ולתת לאצבעות ללכת במקומי <br/> ובימים קשים אני גם מוסיפה "מה שיוצא אני מרוצה" <br/> וב"ה רוב הזמן אני מרוצה. וגם הלקוחות שלי. <br/> אבל המקרה הזה נתן לי את הדרייב "לשכוח" בכלל שהייתי מפחדת. גרם לי לשכוח את הרתיעה שלי, <br/> ולשבת לכתוב את התובנות שלי על הנושא. <br/> <b> <i> <font> <br/> אז מה הטיפים שלי להתמודד עם לייטרום ? <br/> </font> </i> </b> </div> <div> <br/> <span> <b> א. לא להיות קדושה </b> <br/> </span> פריסטים נועדו שישתמשו בהם. <br/> עריכה אוטומטית - כנראה היא שם כי יש לה יתרון. <br/> אני לא צריכה להמציא את הגלגל ולהתמודד מאפס עם עריכת התמונות. <br/> אחרי שאני בוחרת את התמונות שבעיניי יצאו ראויות להישלח ללקוח - אני מסמנת את כולם בחמישה כוכבים <br/> </div> <div> ועושה על כולם עריכה אוטומטית. </div> <div> <b> <span> <b> <br/> </b> </span> </b> </div> <div> <b> <span> <b> ב. לנשום - לחייך - ורק אחר כך להתקדם </b> <br/> </span> <span> </span> </b> אחרי שכל התמונות שבחרתי קיבלו את הטאצ' הקטנטן אך הכרחי של התוכנה- <br/> אני מתחילה לעבור עליהן אחת אחת. <br/> ואני מדברת אל עצמי איזה יופי זה נראה בדיוק ככה. <br/> </div> <div> <b> <span> <br/> </span> </b> </div> <div> <b> <span> ג. זמן יצירה </span> </b> <br/> אחרי שנבחרו התמונות החדות , המביטות נכון ,התמונות שאני חושבת שהכי ראויות להישלח, <br/> ואחרי שנתתי להם טאצ' ראשוני של עריכה בסיסית , שכולם , אגב, ממש שמחים בתמונות כאלו. <br/> כי ככה זה. אנחנו הרבה יותר ביקורתיים על העריכות ממה שהלקוחות שלנו רואים ומדמיינים. (אלא אם הם לקוחות חוזרים :) <br/> אני עוברת תמונה תמונה ועכשיו התור שלי לתת את האופי שלי , הגוונים שלי, לתת את הפרשנות שלי לאור , למבט, לסיטואציה, לתת לדימיון וליצירתיות שלי דרור. <br/> אני ורואה איפה אפשר להשאיר את הגוונים כמו שהם , <br/> (למשל בתמונות של קבוצות גדולות , תמונות אווירה שיש בהן יותר מתמונות בודדות שמספרות סיפור) <br/> איפה משחק של שחור לבן יעצים את הרגש, ידגיש את הרגע. <br/> (למשל תמונה מרובה צבעים, טקסטורות, שהנושא בה לפעמים הולך לאיבוד-אני מאוד אוהבת לצבוע בשחור לבן <br/> או גווני חום אחידים- בעיניי זה מבליט את הנושא) <br/> מיישרת קווים בעזרת הסרגל החכם. (תמיד. לא רק בתמונות נוף) <br/> בודקת אם יש אלמנטים שמפריעים ממש בתמונה ומנסה להסיר אותם. <br/> (ואם לא הצלחתי, זה ממש בסדר להתקשר לחבר/ה ולבקש עזרה בעריכה!) <br/> חותכת תמונות להדגשת הרגש במקומות הנכונים. (לא לפחד לחתוך!) <br/> מוסיפה חדות , מיישרת עיוותים <br/> ומייצאת בשמחה. </div> <div> <span> <span> <b> <br/> </b> </span> </span> </div> <div> <span> <span> <b> ד. להיות בעין טובה </b> <br/> </span> </span> אחרי כל הנ"ל , אני פותחת את התיקיה של התמונות הערוכות במחשב. <br/> ועוברת תמונה תמונה. <br/> אם אני מוצאת את עצמי מחייכת - אני משאירה את זה בדיוק ככה. <br/> אם אני ביקורתית כלפי תמונה- אני יכולה לחזור ולערוך אותה שוב ,אבל אני מזכירה לעצמי לא להיות ביקורתית כלפי עצמי, <br/> להיות בעין טובה. <br/> יש מקרים שהטעם שלי , והעין שלי , הם לגמרי שונים ממה שהאחר מתבונן בו. <br/> וזה בסדר גמור, זה לגטימי, ככה החיים בנויים ! אנחנו אנשים שונים. <br/> נראים שונה, אוהבים שונה. <br/> </div> <div> <b> <span> <br/> </span> </b> </div> <div> <b> <span> ה. לבקש מהלקוחות להסתכל בעין טובה </span> </b> <br/> אחרי שאני שולחת ללקוחות את התמונות - אני תמיד מוסיפה כמה מילים מהלב שלי - <br/> אני כותבת שיכול להיות שצבעים מסויימים וניגודיות מסויימת נראים אצלם במחשב שונה ממה שנראו בעיניי, <br/> ואם יש תמונה שהם מעדיפים בעריכה אחרת, גוונים אחרים, שיגידו לי ואשנה את זה. בשמחה. <br/> עד היום- התגובות שקיבלתי רק שמחו ואישרו את המכלול של החגיגה שנשלחה אליהם. <br/> כי כשאני מפסיקה לפחד , וכשאני בעין טובה על עצמי , ובמיוחד אם אני מסיבה את תשומת לב הלקוחות להיות בעין טובה- <br/> יש רק טוב. <br/> טוב מאוד. <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> אם העברתי למישהו את הרצון להפסיק לפחד ולהיות בעין טובה , גם בחדר העריכות - אשמח שתשאירו לי תגובה. </div> <div> <br/> </div> </div> Tue, 23 Nov 2021 05:15:55 GMT Yaarityair34@gmail.com (יערית יאיר) https://www.yaarityair.co.il/my-post59494f83 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post4ac82f28 <h3> ארץ האפשרויות הבלתי... <br/> </h3> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span>  ארבעה ימים באילת עם המשפחה.  <br/> בעצם חלק גדול מהמשפחה. שהוא בעצם ההרכב גילאים היותר קטן של הילדות שלנו . <br/> ארבעה ימים של שלווה, שקט, נופים פתוחים, מדבר חום, ים כחול, שמיים מלאי עננים  <br/> (יותר נכון: אמא חלאס עם העננים)  <br/> ארבעה ימים של בטן גב, מלון מפנק, בריכה כחולה קרה ומזמינה , מגבת לבנה עוטפת מצינת המים, כסאות שיזוף שקלטו אותנו בחום. דגים מלאי צבע , צורה ומיוחדים עד כדי שקיפות בים האדום האדום ההוא.  <br/> ארבעה ימים של הטענת מצברים . התנתקות מהשגרה, מהמוכר, מהכלים והכביסה, מהמחשב ועריכות התמונות.  <br/> ארבעה ימים של ניסיונות שכנוע להצטרף אליי לזריחה והצלחה לגרור אותם לשקיעה ( חצי הכוס המלאה )  <br/> ארבעה ימים של אפשרויות.  <br/> יותר מדוייק : אמא אפשר ?!  <br/> בעוד שכנינו למדינה בודקים את הגבולות עם התלתלית והשביל המשוטח,  <br/> הבנות שלנו בדקו את גבולות הקשב , הריכוז, העמידה האיתנה שלי על הערכים ועל .. הארנק.  <br/> מה יש בה באילת הזאת ??  <br/> כבר מעל עשור ברצף, שאנחנו נופשים כמשפחה באילת.  <br/> מעל עשור ברצף שדוכני הצמות , השזירות , הלק , העגילים , משקפי השמש המזוייפים, הבחור עם בועות הסבון </span> </span> </p> <p> <span> <span> הגברת המעשנת עם השרוואלים וכובעי ההדפסים עומדים שם , באותו המקום , באותה השמש הצורבת , </span> </span> </p> <p> <span> <span> שנה אחר שנה, אותו מחיר , אותה סחורה.  <br/> שנה אחרי שנה של ... <br/> אמא אפשר?!  <br/> מה יש בה באילת שגורמת לי לרצות להסתער על כל מרכזי הקניות ולעבור בכל חנות ולמלא שקיות  <br/> גם כשאין שום מבצע שבשגרה אני קמה לכבודו מהספה ? <br/> מה יש בה שפתאום כל הצעה מסוחר פוחז על כורסת מסאז' מפנקת בגודל שיחסום לי את האפשרות לזוז בסלון נשמעת כל כך אטרקטיבית וכשהוא מוסיף ואומר- את קונה 5 והשישי במבצע- זה נשמע לי כל כך הגיוני ?! <br/> מה יש בך, אילת. מה ??  <br/> ארבעה ימים שאני הודפת כל "אמא אפשר". ואני אמא שבד"כ מעודדת לבחון את האפשרויות , ולראות את המבצעים, </span> </span> </p> <p> <span> <span> ומעודדת סיורי קניון מודרכים &#55357;&#56842; ואפילו יש לנו רשימה של מקומות מועדפים יותר ופחות מתוזמנים לפי חודשי השנה. <br/> שלא לדבר על חברויות מועדון.  <br/> ותראו.. זה לא שלא ידעתי שזה יבוא. לא הופתעתי מזה בכלל.  <br/> האמת היא, שהופתעתי מ... <br/> עצמי.  <br/> התגלגלו הדברים וירדה עליי בינה יתרה בימים שלפני הנסיעה, </span> </span> </p> <p> <span> <span> ונחה עליי מעין בגרות מפחידה ואחריות כספית כזאת ,שעכשיו ,כשזה שחור על גבי לבן זה גורם לי לפקפק </span> </span> </p> <p> <span> <span> במי שחשבתי שאני עד היום,  <br/> והגעתי למסקנה שהשנה- ב"ה, לא צריך לקנות כלום באילת ! <br/> (כי כל שנה נוראאאא צריך עוד כמה זוגות גרביים וסווצ'רים בהנחה)  <br/> ובאמת, השנה, הגעתי לארץ האפשרויות הבלתי נגמרות - <br/> מוכנה, חמושה בהחלטות , במשפטים שהכינותי מראש וספירת מלאי מכל ארון  <br/> ( אין צורך במגפיים כרגע כשיש לך 2 סדנלי שורש ונעלי ספורט משוכללות)  <br/> הגעתי חדורת מוטיבציה להצליח במשימה , ובאמת הצלחתי !!  <br/> ויצאנו בסוף ארבעת הימים האלו מאילת ,  <br/> עם הרבה אפשרויות רשומות בתזכורות בנייד למימוש ברגע שיגיעו המבצעים השווים שבשבילם שווה לקום מהספה  <br/> ועם שקית אחת מלאה בסווצ'רים וגרביים באנחה. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> <br/>   <br/>   </span> </span> </p> </div> Mon, 22 Nov 2021 15:33:10 GMT Yaarityair34@gmail.com (יערית יאיר) https://www.yaarityair.co.il/my-post4ac82f28 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post63fb4b95 <h3> הלילה קרה לי דבר הפוך... <br/> </h3> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> הלילה קרה לי דבר הפוך.  <br/> חלמתי הלילה את הפחדים שלי.  <br/> בדרך כלל אני חולמת חלום ואז אני מפחדת ממה שחלמתי.  <br/> אבל הלילה קרה לי דבר הפוך, חלמתי את הפחדים שלי.  <br/> הפחדים שאני מדחיקה במשך היום התעוררו לחיים בלילה.  <br/> ואני ... בכלל לא ידעתי שאני מדחיקה אותם.  <br/> בסה"כ ניהלתי איתם שיחה מאוד רציונאלית אתמול בצהריים,  <br/> שניה לפני השנ"צ . בעיניים פקוחות על מלא – אמרתי להם לפחדים,  <br/> אני לא מפחדת מכם. אני לא נותנת לכם להפחיד אותי. אני לגמרי מסתדרת בלעדיכם.  <br/> ועכשיו עופו לי מהעיניים ותנו לשנוצ .  <br/> וחשבתי שזה הצליח לי כי היתה לי שנת צהריים מתוקה כזאת שהיה קשה להתעורר ממנה.  <br/> ואז בלילה הם תקפו, הפחדים.  <br/> כאילו אמרו, זאתי ניתן לה לישון טוב בצהריים , וכשהיא תשכח שאנחנו קיימים נתקוף. <br/> הם חכמים הפחדים האלה. הם יודעים שאי אפשר לשכוח שהם קיימים.  <br/> זה מביא אותי לחשוב שאולי אני פחד של אנשים שלא יכולים לשכוח שאני קיימת , אבל זאת מחשבה לשעה אחרת. אני צריכה להתמקד ממה אני מפחדת.  <br/> והכי אני מפחדת שהם יחזרו לי שוב בלילה הפחדים האלה.  <br/> כי לקח לי מלאאא זמן להניע את עצמי הבוקר. הם כאילו התערבבו לי במציאות.  <br/> והתחלתי לחשוב: רגע.... בעצם למה לא ?!  <br/> ואני החדשה הודפת. יערית – הכל בסדר . אלו רק חלומות לילה. לא מציאות שקוראת לך לפתחה. הכל בסדר, הכל בשליטה.  <br/> שלוק מהקפה ותהיי בסדר.  <br/> אבל אחרי שלוק ועוד שלוק, הם עדיין שם, ואני כאילו שומעת את כל התחפושות שלהם מחלום הלילה ההפוך הזה, ואני כמו אומרת לעצמי בקול – אם זה לא היה מושלם , הם לא היו באים.  <br/> בגלל שזה מושלם הרצון שלך לדרך שלך ולמעשים שבחרת – אז הם באים דווקא, לבדוק כמה את רצינית, לבדוק את הרצון שלך. כמה הוא חזק וכמה הוא רגעי.  <br/> אל תתני להם להפיל אותך בפחדיהם. בפחדייך. אל תיכנעי להם , לא לחלומות האלו. את אומרת כן לחלומות אחרים וזה מקסים ונהדר ומצמיח ונכון . כל כך נכון.  <br/> שזה טבעי שהם יתקפו אותך בלילה הפחדים.  <br/> אל תוציאי אותם לאור.  <br/> והנה אני כבר מתחזקת בעצמי , מנסה לכתוב הכל שחור על גבי לבן , להוסיף קצת צבעים אופטימיים, קצת עין טובה , על עצמי , על המציאות , על העולם .  <br/> על הדרך , על הפנסים לאורה, ועל הפחדים שאני דורכת עליהם חזק חזק במסע הזה.  <br/> הכי קלאסי לסיים את הטור הזה במשחק מילים שכשיבואו הפחדים הלילה, לא אתן להם לילה הפוך, אתחבא חזק מתחת הפוך.  <br/> אבל דווקא בא לי לסיים אותו בהזמנה . לעצמי . לכם.  <br/> אם אתם רואים פחד קטן בסביבה – תדעו שהוא רק בא לבדוק כמה הרצון שלכם חזק. ומעוגן במציאות.  <br/> אז תשמחו בו בפחד.  <br/> ותשנו צהריים. זה תמיד מתוק, וזה מבריח את הפחדים. מניסיון :) </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0085.jpg" alt=""/> </div> Thu, 11 Nov 2021 07:28:58 GMT Yaarityair34@gmail.com (יערית יאיר) https://www.yaarityair.co.il/my-post63fb4b95 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post24e05e35 <h3> 5 שנים <br/> </h3> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> 5 שנים היא אמרה לי.  <br/> 5 ?? זה המון !!  <br/> אז 3.  <br/> 3 זה גם המון. אפשר שנה ?  <br/> אפשר.  <br/> יופי, שנה זה קל.  <br/> אבל תבחרי רגע, היא אמרה לי.  <br/> איך אני יכולה לבחור רגע אחד בשנה.  <br/> שאלתי, ומיד הוספתי ,  <br/> את התכוונת שאני אבחר רגע אחד בעוד 5 שנים ??  <br/> תגידי לי , זה מעשי בכלל ??  <br/> סגרתי את המחברת ויצאתי לדרכי.  <br/> הנייד היה מלא הודעות מהמתבגרת שהיא לא יודעת מה לאכול ,  <br/> הודעות מהביטוח , על חתימה שחסרה, הודעה מחברה על מיקום של מפגש <br/> ואני... המוח שלי קודח ממחשבות . <br/> לבחור רגע אחד בעוד 5 שנים.  <br/> איזה בקשה מוזרה.  <br/> אני רוצה להיות חיה ובריאה בעוד 5 שנים.  <br/> זה לא מספיק ??  <br/> כמובן, עם בעלי והילדים וכל המשפחה בבריאות מסביב. <br/> אבל מסתבר שלאלוהי היעדים התשובות האלו לא מספיקות.  <br/> וככה לא בונים חומה, אה.. סליחה, לא מגיעים ליעד.  <br/> אז הייתי צריכה להוריד את כלי העבודה , כי עכשיו אני לא בונה חומה, אני מתכננת יעד.  <br/> ומיד סגרתי את בוקינג ואת טיסות סודיות , לא לזה התכוונה המשוררת כשאמרה יעד.  <br/> מסתבר..  <br/> התיישבתי מול הדף הלבן ושרטטתי לי רגע נדיר בעוד חמש שנים.  <br/> ואחרי 3 שורות נגמר לי הרגע.  <br/> והתעקשתי. והתעקשתי שוב.  <br/> והצלחתי לכתוב כמעט 500 מילים על הרגע המיוחל הזה, ביום חמישי בשעה שש בבוקר אחד בהיר בנובמבר, בעוד חמש שנים.  <br/> ושמרתי אותו אצלי על המחשב.  <br/> וזה שהה שם. יום, יומיים, שלושה.  <br/> ולא היתה לי מנוחה.  <br/> אז שיתפתי את בעלי. שיתפתי אותו ברגע המיוחד ההוא. בשש בבוקר של אז , כמו שש בבוקר של היום, משתפת איתו רגעים ומחשבות.  <br/> טסתי לאימון, נפתחו לי מעיינות כתיבה, נפתחו לי מעיינות עשייה, ראיתי בדיוק את החץ נזרק ממני עכשיו לרגע ההוא, ובונה לי גשר עץ תלוי , ארוך. ראיתי את הספסלים לצד הדרך בתחנות שונות בעוד שנה, בעוד שלוש. <br/> ואני רק מחכה לפגוש אותה שוב, ולומר לה , בבריאות שלמה, בחיים טובים ושמחים, בזוגיות בריאה,  <br/> ובעז"ה עם נכד או שניים על הברכיים -  <br/> 5 שנים ? 5 שנים זה קל, 5 שנים זה עכשיו !! <br/>   <br/> </span> </span> </p> </div> Thu, 04 Nov 2021 10:24:36 GMT Yaarityair34@gmail.com (יערית יאיר) https://www.yaarityair.co.il/my-post24e05e35 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post8fa91b1c <h3> אם הייתי יכולה.. <br/> </h3> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> אם הייתי יכולה , ככה חשבתי, <br/> הייתי מותחת שרשרת ברזל עם מנעול גדול , </span> </span> </p> <p> <span> <span> אבל אז הייתי צריכה לגשת כל פעם לפתוח בעצמי, פחות טוב. </span> </span> </p> <p> <span> אז אולי איזה נעילה חשמלית מרחוק, עם שליטה מהנייד, </span> </p> <p> <span> <span> ככה לא אצטרך להתאמץ הרבה..אבל בטוח הייתי נשברת אחרי יומיים . <br/> בגללי.. </span> </span> </p> <p> <span> <span> המחשבות האלו עברו לי בראש השבוע כשהמטבח שלי יצא מכלל שליטה.  <br/> פתאום בבת אחת ב"ה הבית התמלא חיים , </span> </span> </p> <p> <span> <span> החיילים יצאו לרגילה בסינכרון מושלם (הפרחים לצה"ל מדוייק במקרה הזה) <br/> האולפניסטית נשארה בבית 3 ימים לצורך בירוקרטיות קורונה (הזוי אבל לא נכנסת לזה) </span> </span> </p> <p> <span> והקטנות... נו, קטנות. אני רגילה לנוכחות שלהן איתנו ביומיום. <br/> ופתאום מבית שקט ושליטה מלאה על הלוז, על הרעב, על השעמום,  <br/> התמלא הבית בריחות, ארוחות משותפות , קולות ילדים , צעקות וצחוקים.  <br/> תודה לאל מיליון פעמים. כולנו היינו מרוצים . </span> </p> <p> <span> <span> חוץ מ....זאתי, איך קוראים לה- השגרה שלי... </span> </span> </p> <p> <span> <span> זאתי שממש רצתה הפעם להתמיד בשגרתה.  <br/> להיות מאורגנת. לעמוד בהתחייבויות. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לא ללכת לישון עם כלים בכיור ,לא לקום לבית מבולגן , לא לדחות כביסות למחר </span> </span> </p> <p> <span> <span> ולא להגיע למצב ש(שוב)שכחתי לעשות הזמנה בסופר.. </span> </span> </p> <p> <span> נו , זאתי , השגרה המעצבנת הזאתי...  <br/> וזה לא שעד עכשיו היא דפקה כמו שעון ותיקתקה את עצמה. .. <br/> אפשר לומר שיש לי מעט מאוד עוגנים מחייבים ביומיום.  <br/> והשגרה שלי ממש, אבל ממש רצתה להפציע.  <br/> אבל אחותי , אני אומרת לה, כנראה שזה לא את. זה אני.  <br/> ואנחנו לא מנט טו בי.  </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> אם הייתי יכולה. </span> <span> .. <br/> </span> </p> <p> <span> <span> מיקה קרני שרה בקולה היפה – </span> </span> </p> <p> <span> "אם הייתי יכולה להיות לך מגדלור באפילה קרן אור אחות קטנה". </span> </p> <p> <span> <span> לפני שבוע נחשפתי לפרוייקט מדהים של עמותת "אחים לחיים" , </span> </span> </p> <p> <span> <span> עמותה שתומכת בלוחמים שנפצעו בפעילות מבצעית.  <br/> כחלק מהפעילות של העמותה הם תומכים גם בנשים שלהם.  <br/> פרוייקט שהוא מדהים בכל קנה מידה.  <br/> הצטרפתי אליהם עם המצלמה ל-24 שעות . אורחת לרגע, רואה כל צבע.  <br/> כל גווני האהבה היו שם.  <br/> וזה היה מיוחד מאוד. נשים מהצפון עד הדרום , אמהות צעירות , ותיקות , וכאלו שבדרך,  <br/> חולקות יחד מסע חיים מרתק, מאתגר, מורכב, מסע יומיומי ללא הפוגות.  <br/> אין הנחות. כולן סוחבות. כולן שותפות גורל בצורה שזר לא יבין זאת.  <br/> ובמידה כלשהי הייתי זרה שלא מבינה זאת.  <br/> החיוכים והדמעות , המבטים המושפלים , והנשימות העמוקות – </span> </span> </p> <p> <span> כולן כולן מקורן בנשמות טובות מלאות כוח ועוצמה. מלאות אמונה ואהבה ללא תנאי. </span> </p> <p> <span> <span> והעמותה הזאת בשבילן היא מגדלור באפילה.  <br/> ואני זכיתי להיות לרגע קט , אחות קטנה. מרימה עיניים ,לומדת בשקיקה  <br/> את האמיתות הגדולות של חיים </span> </span> </p> <p> <span> נטולי שגרה באמת.  <br/> </span> </p> </div> Wed, 27 Oct 2021 18:37:44 GMT Yaarityair34@gmail.com (יערית יאיר) https://www.yaarityair.co.il/my-post8fa91b1c בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postf25828ad <h3> כשההזדמנות דפקה לי בדלת.. <br/> </h3> <div data-rss-type="text"> <p> <span> הייתי חצי ערה חצי ישנה שהיא דפקה לי בדלת,  <br/> ההזדמנות. </span> </p> <p> <span> <span> ובעוד החצי הישן גובר בעייפותו על החצי הער מצאתי עצמי פותחת את הדלת.  <br/> מה רצונך? שאלתי בנימוס,  <br/> היא מצידה ענתה בהיסוס-  <br/> אני חושבת שקראת לי.  <br/> אני ? קראתי לך ? אני חצי ישנה , רואה ? לא קראתי לאף אחד.  <br/> אה.. ענתה במבוכה, כנראה טעות בקריאה או שהגעתי לכתובת הלא נכונה.  <br/> זה תמיד ככה, עניתי לה ביובש. בגלל שיש פה סיבוב ברחוב, את רואה ? הצבעתי מחוץ לדלת,  <br/> אז המספרים של הבתים כביכול לא מסודרים כמו שצריך. אז .. שיהיה לך יום טוב,  <br/> וכבר סגרתי כמעט חצי מהפתח- <br/> והיא , בלי בושה, הכניסה את הרגל ברווח הצר, ההזדמנות הזאת.  <br/> כאילו מתעקשת לא לחמוק. כאילו ההזדמנות הזאת עבורה חשובה יותר מאשר עבורי.  <br/> זה גרם לי קצת להתבלבל.  <br/> אני לא מבינה, אמרתי לה. יש מצב שטעית בכתובת- תצאי חזרה לרחוב, </span> </span> </p> <p> <span> <span> תפתחי את המפה ותמצאי את הכתובת הנכונה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני לא קראתי לשום הזדמנות ! <br/> ואם אפשר לומד בעדינות , הוספתי, אני אשמח מאוד לחזור לישון.  <br/> מכיוון שראתה בחולשתי ובעייפותי, ניצלה את כוחה הרענן,  <br/> דחפה עוד רגל לרווח הצר, נכנסה והתיישבה לה על פתח חדרי הלב.  <br/> כשגופה נשען על הקיר הלבן, יכולתי למרות שרעפי השינה בעיניי , </span> </span> </p> <p> <span> <span> להבחין בפרטים היפים שניחנה בהם. בדיוק של קווי המיתאר.  </span> </span> </p> <p> <span> יכולתי לרגע להבין למה חשבה שהגיעה לכתובת הנכונה עם הקווים האלו.  <br/> אבל ישר הסתתי את המבט ואמרתי לה <br/> שעם כל הרצון הטוב להיות ההזדמנות בשבילי – הפעם זה לא יכול לקרות.  <br/> לא אלאה אתכם בדברים שהיו בינינו, אלו היו רגעים ארוכים.  <br/> בסופם מצאתי את עצמי במטבח, ערה לחלוטין, עם כוס קפה חזק ביד .  <br/> ופנקס, פתוח. ובו שרטוט מדוייק של כל קוויה של ההזדמנות הזאת.  <br/> עם כל הצבעים שהיו בצעיף שהשאירה לי מאחור תלוי על ידית הדלת,  <br/> עם כל האהבה והחיזוקים שהשאירה לי בשקית מרשרשת ליד חדר ליבי,  <br/> ועם אריזת המתנה שעטפה בה את הכל.  <br/> * <br/> זה קרה לי השבוע. באמת. הזדמנות אחת דפקה לי בדלת והרגשתי ..כלום.  <br/> הרגשתי כאילו שזה לא מדבר אליי. וכבר רציתי להמשיך הלאה בשגרת מעשיי ומחשבותיי. <br/> למזלי הטוב, זה קרה כשבעלי ואני היינו יחד בנסיעה והוא היה עד לכל ההתרגשות הזאת שדפקה לי בדלת.  <br/> ושאל בהכי פשטות – תגידי, בעצם, למה לא ??  <br/> הרי יש לך כל הכלים והיכולות לאמץ את ההזדמנות הזאת בשתי ידיים.  <br/> מה שעבורך הוא פירורים – לאחרים זו סעודת מלכים. אז למה לא ?? איך את לא רואה ??  <br/> וזה.. פשוט העיר אותי.  <br/> איך לא ראיתי.. ?!  <br/> ובעוד הוא משרטט לפרטי פרטים פרקטיים ומעשיים את ההזדמנות הזאת – אני ריחפתי לי בשלווה,  <br/> מנסה לא להתייסר במחשבות של "איך לא שמתי לב",  <br/> אלא התמקדתי בעין טובה על המצב, על כל ה"במקרה" הזה שנוצר סביבי  <br/> ונמלאתי הודיה. </span> </p> </div> Thu, 21 Oct 2021 08:37:19 GMT Yaarityair34@gmail.com (יערית יאיר) https://www.yaarityair.co.il/my-postf25828ad בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post63617b36 <h3> מתארים לכם אותנו מגשימים את כל החלומות ?? <br/> </h3> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> ההודעה של לימור תפסה אותי בדרך לבדיקת קורונה עם יעלי.  <br/> (ב"ה אין לה קורונה , אבל אחרי יומיים של כאבי ראש ובטן, היה צריך לוודא את העניין עד תומו..) <br/> למרות שתחנת מד"א הקרובה לביתי היתה במרחק של 15 דקות נסיעה בלבד-  <br/> דחיפות העניין גרמה ללימור לשלוח לי 3 הודעות  <br/> ועוד אחת תזכורת בשעת ערב מאוחרת יותר.  <br/> משם , התגלגלה שיחה לדנה,  <br/> שהפנתה אותי לסמדר,  <br/> שנתנה לי את המספר של מאיה.  <br/> כשהגעתי לנקודת המפגש – חיבקה אותי איריס,  <br/> קיבלתי טלפון ממור לוודא שהגעתי למקום הנכון  <br/> ואביבית צלצלה פעמיים לשאול אם פגשתי את מור.  <br/> ואז הגיעו דור, שמש, וסופלקיס ולוקסוס ומני, ההוא עם הממטרה ועם בת-היענה.  <br/> והגיעו גם הסבתוש והדודות. <br/> כולם כולם סוחבים על הידיים מתנות מרשרשות בשקיות צבעוניות ומטעמים מתוקים .  <br/> ובציפיה דרוכה מחכים בהתרגשות ל...ילדה אחת , קטנה ומתוקה בת 3 – עומר .  <br/> ורק כשעומר הגיעה –  <br/> יותר מדוייק - אחרי שהיא ברחה אחורה מרוב התרגשות כשראתה את כל הטוב הזה מולה, <br/> רק אז,  <br/> התחיל כל הקרנבל השלם הזה של אנשים צבעוניים בעלי לב פועם באדום חזק.  <br/> תמיד ידעתי שדרוש כפר שלם כדי לגדל ילד אחד.  <br/> אנחנו רואים את זה בבית – מילים שאנחנו אומרים ולא תמיד נכנסות לאוזניים של הילדים -אנחנו לפעמים מעבירים דרך המדריך בתנועה / הדודה הצעירה / הסבתא הקרובה , מבוגרים שהם לא אנחנו הופכים להיות משמעותיים עבור הילדים שלנו ותופסים אצלם כובד משקל בקבלת החלטות ועוד.. <br/> אבל לא תמיד אנחנו שמים לב לאלו שהכפר שלהם קצת יותר מורכב, קצת יותר עמוס, קצת יותר כואב,  <br/> אלו שהכפר שלהם הוא קצת יותר מכל דבר...  <br/> והקרנבל המהמם הזה, הפסיפס האנושי המדהים הזה שמורכב ממתנדבים , אנשי מקצוע, בני משפחה, קהילות נשים מקומיות , </span> </span> </p> <p> <span> <span> אנשים טובים שאמצע הדרך שלהם נפגשה באמצע הדרך של הילדים -  <br/> הוא קרנבל שלם של חסד ושמחה , </span> </span> </p> <p> <span> פסטיבל של אור ואהבה.  <br/> או במילה אחת פחות מורכבת – לֵיצָנְבּוּלָנְס.  <br/> האמת – התרגשתי.  <br/> מאוד.  <br/> מאוד. <br/> לראות מיזם של חסד , בכזאת צבעוניות של חדוות יצירה ומעל הכל הרצון להגשים משאלות לילדים חולים במחלות קשות / מאושפזים ימים ארוכים , לראות את טוב הלב והאף האדום -  <br/> זה מחזה שלא משאיר אף אחד אדיש.  <br/> ואולי זאת קלישאה- אבל העיניים של כולנו – ברקו. מהתרגשות . משמחה.  <br/> מעוצמה של נתינה שיוצאת מהלב וחודרת ללב.  <br/> גודל הלב לא משנה, אם אתה צעיר או מבוגר <br/> הנסיבות לא חשובות , וגם לא כמה ילדים כאלה זכית לשמח עד היום, <br/> אפילו כל המכשולים הרגילים , לא חשובים. <br/> מה שחשוב הוא רק -  <br/> </span> <span> הרצון להגשים לילד אחד את כל החלומות ליום אחד! <br/> </span> <span> <span> אתם יכולים לתאר לכם אותנו מגשימים את כל החלומות ...? </span> </span> </p> </div> Tue, 19 Oct 2021 10:40:57 GMT Yaarityair34@gmail.com (יערית יאיר) https://www.yaarityair.co.il/my-post63617b36 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post1e5274be <h3> שלפתי קלף, באמצע המבול... <br/> </h3> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> שלפתי קלף באמצע המבול, אבל רק אני נרטבתי. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ההתרגשות שלי היתה בשיאה, ממנו, מהקלף. אבל הדמעות שלי לא הצליחו לצאת החוצה. נתקעו בפנים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אז הוא לא נרטב. למרות שזה היה באמצע המבול. </span> </span> </p> <p> <span> <span> כשבחוץ השתולל מבול של שקט מבורך מתקשורת ווצאפים ופייסבוק, </span> </span> </p> <p> <span> אני התכנסתי לי בתוך תיבה כזאת שמגינה עליי מהבחוץ. </span> </p> <p> <span> <span> תיבת שיש בה זוגות זוגות –  <br/> אשה וחלומה , </span> </span> </p> <p> <span> <span> אשה ופחדיה , </span> </span> </p> <p> <span> אשה ורשימותיה, </span> </p> <p> <span> <span> אשה וציפיותיה, </span> </span> </p> <p> <span> אשה והצלחותיה, </span> </p> <p> <span> <span> אשה וכשלונותיה. </span> </span> </p> <p> <span> זוגות זוגות </span> </p> <p> <span> <span> וחבילת קלפים אחת. מונחת שם בקרן זוית. <br/> תמיד היא שם.  <br/> ואני , אני אפילו לא אוהבת קלפים.. <br/> ואז שלפתי אותו. את האחד , המיוחד, שמבקש ממני לפעול בעקבותיו בימים הבאים.  <br/> מעין מסר לבאות . </span> </span> </p> <p> <span> ונדהמתי לגלות. <br/> על הקלף היה כתוב באותיות שחורות  <br/> "להתחייב באמת". </span> </p> <p> <span> <span> ובבת אחת מצאתי עצמי מטולטלת... (נולדתי מתולתלת אבל זה למאמר אחר &#55357;&#56842;   <br/> אני ?? לא התחייבתי באמת ??  <br/> הרי מהיום הראשון שהחלטתי , כתבתי בטוש עבה על הקיר- </span> </span> </p> <p> <span> בעין טובה – יערית יאיר. <br/> אז מי אתה, קלף קטן , דק , צבעוני ומעצבן שכמוך </span> </p> <p> <span> <span> שתבוא ותערער לי את המחוייבות ?? באמת ?? </span> </span> </p> <p> <span> <span>  וכי מה הוא המדד ? מה דופק התנועה ? ומה עם הולם הלב- יש לו כוונה ?  <br/> ומה עם הזיק ההוא, הניצת בעיניים – מחשיבים אותו שמה בארץ הקלפים ?  <br/> מה עם הנשימות והסבלנות והאמונה ?  <br/> מה עם הרצון והרשימות וההמתנה ? </span> </span> </p> <p> <span> מה עם ימים של למידה ? שעות של תסכולים ? ניסוי וטעיה ? גילוי ותהייה ? <br/> והדם שלי סוער, הכל בי בוער.  ונדמה שהקלף מסעיר את כל אמות הסיפים שלי ,  <br/> את כל החלקים הפנימיים שלי . <br/> ובחוץ...מבול...  !! <br/> אבל זה מבול של שקט.  <br/> אף ציוץ לא נשמע, אף סטורי לא מתעד.  <br/> אפילו התנאים לצילום במכשיר כאילו היה מצלמה דוממת לא היו טובים שם באמצע המבול הזה. </span> </p> <p> <span> והוא מבקש ממני להתחייב באמת. <br/> אז העליתי חיוכים מנומסים והודיתי לאלוהי הקלפים שזימן לי מילים שהן הכי מדוייקות עבורי,  <br/> כי ככה זה עם קלפים- אם אתה לא מסכים איתם שהם הכי מדוייקים לך – הם רודפים אותך עד שאתה מבין לבד שהגיע הזמן להסכים. </span> </p> <p> <span> <span> הגעתי הביתה עייפה, סוערת ורצוצה.  <br/> לקחתי דף וכתבתי בעט -  <br/> הריני מתחייבת באמת ! </span> </span> </p> <p> <span> ולכל מי שעדיין לא מכיר- נעים מאוד- בעין טובה, יערית יאיר. <br/>     </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/_DSC2918-Edit.jpg" alt=""/> </div> Thu, 07 Oct 2021 09:16:51 GMT Yaarityair34@gmail.com (יערית יאיר) https://www.yaarityair.co.il/my-post1e5274be בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post0d4c3bc8 <h3> להתחיל מבראשית <br/> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0319.jpg"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> בימים האחרונים מתרחשים אצלי שני תהליכים מקבילים בגוף- <br/> בעוד צינורות האלרגיה פתוחים לרווחה , <br/> צינור המחשבות סתום או לפחות סתום חלקית . <br/> כנראה ערבבתי כמויות לא מדוייקות של סתיו עם חגים עם שגרה... <br/> ושוב, בראשית . <br/> ואני נזרקת לימים האלו מגובה הררי השפע של החגים שעברו עם תיק מלא בקבלות , החלטות , מחשבות , כיוונים . והמשימה מורכבת. <br/> איך אפשר לתרגם את כל שפע הרצונות , המחשבות והבקשות לתוך <br/> מעשים יומיומיים, אפורים, שגרתיים ? <br/> תמיד היא מתנגשת בי הבראשית הזאת. <br/> ואני תמיד נלחמת בה, כמו אומרת לה- הבטחנו יחד להתחיל מבראשית, אז אין מצב שאני עולה על הרכבת הזאת באיחור. <br/> לעלות על הרכבת ב"נח" – זה סבבה , זה מאוד נח. אבל זה לא בראשית ! <br/> אולי אני אהיה מסודרת יותר, הצינורות ייפתחו והכל יזרום כמו שתכננתי מראש, אולי אפילו יהיו לי גם כמה הצלחות לחגוג עליהן , </span> </span> </p> <p> <span> אבל זה לא בראשית ! <br/> ואני... אני רוצה בראשית ! <br/> חיכיתי חודש שלם לבראשית הזאת . שלי , של העולם , של התורה. <br/> ממש חיכיתי לה. <br/> אין מצב שאני נזרקת על "נח". אין מצב שאני נופלת בזה הפעם. <br/> והשגרה, אתם מכירים אותה, יש לה כללים משלה. נוקשים כאלו. <br/> כמו אומרת לי השגרה הזאת – רוצה בראשית ? תוכיחי ! יש לך יומיים. <br/> יומיים ?? שגרה, אני פונה ללב שלך. תהיי נחמדה, תחייכי יותר. <br/> והיא בשלה, ואני לא בשלה :  יומיים יש לך להוכיח לעצמך שאת רוצה בראשית !! <br/> ובמבט לאחור על היומיים האלו - <br/> הצלחתי ! בענק !   <br/> הצלחתי להוציא מהתיק הגדול שיש לי על הגב כמה מפות מגולגלות והצלחתי לסמן על השבילים שם בטוש אדום – עברתי את זה ! וגם את זה ! ואפילו את זה- חציתי. <br/> וואלה, שגרה, שיחקת אותה. <br/> החזקת אותי קצר- אבל זה הגיע לי . <br/> כנראה רק ככה מגיעים מוכנים לבראשית . <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> New Paragraph </p> </div> Thu, 07 Oct 2021 08:22:25 GMT Yaarityair34@gmail.com (יערית יאיר) https://www.yaarityair.co.il/my-post0d4c3bc8 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post38e1fae9 <h3> להאיר השראה <br/> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0022.jpg"/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <span> <span>   </span> </span> הנחת היסוד שלי היא שאנחנו שואבים השראה כל הזמן. מכל דבר. <br/> אנחנו פשוט לא מאירים את זה נכון. <br/> (יש שיגידו שאנחנו לא מעירים. אני מעדיפה להאיר.) <br/> יצירת אמנות חייבת שתהיה לה עולם פנימי משלה. היא לא יכולה להתבסס על עובדות , על מחקרים <br/> אפילו לא על דפי מקורות. <br/> יצירת אמנות צריכה לשאוב ממרחבים , ממפגשים, מאדמה, אויר ,אש ורוח גם יחד. <br/> פעמים ההשראה תהיה מונחת בקרן זוית, ובהבזקים הראשונים של הרצון ליצור לא נבחין בה, <br/> ופעמים ההשראה תמשוך אותנו ליצור וההרגשה תהיה שזה חזק מאיתנו, שהיצירה פשוט נולדה מאיתנו. ולא אנחנו ילדנו אותה. <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> <span> אז מה להשראה ולצילום ? </span> <br/> </div> <div> יש שיגידו שצילום זה ללכוד את הרגע . <br/> אני מעדיפה לומר שצילום זה ללכוד את הרגש. <br/> ובשביל ללכוד רגש- כמה השראה צריך !! <br/>  הרי כל תנועה שלנו מונעת מרגש. מרצון. <br/> כל הרמת יד, כל חיוך, כל הבעת פנים. כל כיפוף גו. <br/> וכדי לדבר רגש, ולחלום רגש, ולהכניס את הרגש לתוך הרגע המיוחד הזה אל מול המצלמה נדרשת הרבה השראה. <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> <span> אז איך מכניסים רגש לצילום ? </span> <br/> אני נזכרת מיד בצלמים של "פעם". משפחה או קבוצה של אנשים עומדת אל מול קופסא על סטנד . <br/> ה"צלם" מכניס את הראש לתוך הקופסא, מכסה את הראש בוילון קטן , ובאפס קשר עין, מרים יד , ונדלק הפלאש. <br/> זה מה שהיה לי בראש הרבה שנים , עד שאחזתי בעצמי במצלמה. <br/> ואז הכל השתנה. <br/> כי כבר אין קופסאות להכניס בם את הראש, ויש עין אחת שנשארת תמיד פתוחה אל מול האנשים שמולי. <br/> וכשיש קשר עין – מתפתח רגש. <br/> לחלקנו הוא מביך, הוא לא נעים, הוא אולי אפילו מאיים. <br/> אבל הרב הגדול מביע רגש בצורת חיוך, הנהון, קריצה, אפילו מבט אוהד אפשר לתפוס. <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> <span> התורה כולה על קליק אחד </span> <br/> באופן קבוע אני מפנה לי יום בשבוע בו אני לא עושה דברים שצריכה, אלא עושה דברים שמעניינים אותי. <br/> מבקרת במקומות שעושים לי נעים בנפש, מטיילת במרחבים שמעוררים אצלי מחשבות, רואה סרטים שמציתים בי את הדמיון. <br/> כל זה- מאיר בי את ההשראה החבויה. המסתתרת מאחורי מילים ואילוצים של שגרה, לו"ז ומשימות. <br/> אפילו צילומים יכולים לקבל גוון אפור כשהם נכנסים למסגרת של "להתפרנס מהם". <br/> לעורר את ההשראה הפנימית שלי יכול להקפיץ אותי בכמה רמות בכל מה שאני עושה בחיים. <br/> גם כאמא, כרעיה, כבת, כאחות, כאשה , חברה. ובוודאי כצלמת, כיוצרת. <br/> תחשבו על אי בודד עם ערסל תלוי - זו תמונת חופש שלא קיימת לנו בשגרה. בחופשות בארץ פחות רואים איים בודדים עם ערסל. <br/> זו תמונה שנכנסה לנו בעקבות השראה שמישהו אי שם , בעבר הרחוק , ישב במקום כזה, ושאב שם רוח. שאב שם אוויר נקי לנשמה שלו שעזרה לו להאיר את ההשראה הפנימית שלו לעולמות היצירה הפרטיים שלו. <br/> ומאז התמונה הזאת נשלחת לכל עבר כמעוררת השראה לחופשה המושלמת. <br/> ומשכך הם הדברים – כולנו מחפשים את האי הזה לנפוש בו . <br/> אבל לו יצוייר ששהות באמבטיה הביתית לצד סלי הכביסה תעיר בי את ההשראה, ותפתח בי מעיינות השראה ויצירה מאין כמותם – יהיה זה אתגר מאוד גדול להראות את זה לעולם כמקום מעורר השראה. <br/> וגם את זה עושים. </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> תאירו. </span> <br/> צאו מד' האמות , לכו לעורר השראה במקומות שמעוררים בכם עניין. <br/> מקומות שעושים לכם נעים בלב. תיפגשו עם אנשים שיפרטו לכם על הרגש.   <br/> מעיין היצירה האישית שלכם כבר יגיד לכם - תודה. <br/> </div> <br/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0024.jpg"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> New Paragraph </p> </div> Mon, 09 Aug 2021 06:53:27 GMT Yaarityair34@gmail.com (יערית יאיר) https://www.yaarityair.co.il/my-post38e1fae9 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-postc8def824 <h3> תבואי, היא אמרה לי, את חייבת .. <br/> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20210618_100321.jpg"/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> בתוך כל המולת החיים האינטנסיבית משהו במדינה שלנו , קפצה לי מודעה בפייסבוק- סיור אמנות רחוב וסטיילינג בתל אביב. <br/> אמנות רחוב בשבילי עד היום היתה גרפיטי מתוייר בלונדון שתיזזתי יום שלם ברגל בשכונות מפחידות כדי לראות , <br/> וחיקוי לא מוצלח בפלורנטין של לפני שנתיים בערך. <br/> וסטיילינג... נו , זה מושג שלא מצליח להיות מושג אצלי כבר הרבה זמן כי... מיליון תירוצים ואף לא אמת אחת. <br/> אבל , כך טוענות החברות, יש דברים שיש לך בטבעי.. <br/> אז גררתי את צורית , שכנתי וחברתי חובבת האמנות , הסטיילינג ותל אביב - והגענו לראות במה מדובר. </div> <div> שישי בבוקר, משהו בנשימה נפתח . תל אביב עדיין לא התעוררה, אנחנו כבר אחרי חניה מרווחת וזולה יחסית , חשוב לציין. <br/> בהחלטה מודעת לא הבאתי איתי את המצלמה. <br/> אני לא הולכת עכשיו לעשות צילומי רחוב. הכרזתי לעצמי במראה. <br/> אני הולכת לשאוב השראה לצילומים הבאים שלי. <br/> צילומי תדמית או צילומי משפחה ואפילו צילומי בת מצווה יכולים וצריכים להיות מושפעים מהעולם הפנימי שלי לא פחות מזה החיצוני. <br/> ולכן אני מתעקשת להעשיר את עצמי ולהשאיר את המצלמה בבית. <br/> כשלכל אחת מאיתנו יש בכיס סלולרי עם מצלמה "משוכללת"-אין בכלל מה לחשוש מהעניין. <br/> וכך חמושות בסוללה טעונה, עם דחף גבוה לקפה שמנו פעמנו לנקודת המפגש- הכניסה למדרחוב נחלת בנימין. <br/> </div> <br/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/20210618_103153.jpg"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> אחרי פעמיים קפה, פגשנו את שאר הקבוצה הרמנו "לחיים" והתחלנו את הסיור. <br/> בליל של מילים , קולות רחוב מתעורר, רחש הקמות דוכנים והתרגשות גדולה. <br/> זאת התערובת לתוכה התהלכנו מנקודה לנקודה. <br/> רחוב שלם שהפך חזון של יחידים למוזאון חברתי ציבורי במרחב הפתוח. <br/> גלריות רחוב נפרשות לאורך, לרוחב, על קירות , מרזבים, ספסלים , עמודי תאורה, עמודי חניה. <br/> על כל דבר שאפשר לצייר, בערך. <br/> לצייר, להביע , להוציא מחשבות, תחושות ורגשות מהפנים אל החוץ. <br/> חשיפה של אומן אחד, קורות חייו של אומן אחר, וגילוי נאות של אמנית שחזרה מחו"ל רק כדי לכתוב שאין כמו אהבה עצמית. <br/> בסופו של יום כולנו זקוקים לחסד. של עצמנו אל עצמנו. אהבה עצמית. <br/> משם כבר יזרום הכל. <br/> תזרום אהבה לאחר, אהבה לעולם. <br/> מדהים לגלות כמה יופי, ועומק מסתתר בין חנויות צבעוניות , בין דוכני קפה הומים, בין עצים גבוהים פורחים בוורוד. <br/> מדהים לגלות מה מכילה נפש האדם כשאין שומע. כשאין פרשנויות וכתוביות. <br/> עמדתי נדהמת מול איורים , קווים , צבעים ומילים שלא שמתי לב לקיומם בעוברי במקום בפעמים הקודמות. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אולי המצלמה נשארה בבית, אולי מהסלולרי הצלחתי להביא מעט מהיופי האצור בפינות הנסתרות של רחובות נחלת בנימין, </span> </span> </p> <p> <span> <span>  </span> מהיופי העצור בנפשם של אמנים שמוצאים את אמנות הרחוב לבית. <br/> מה שבטוח - למדתי להתבונן יותר. על הסביבה, על עצמי. <br/> וכשאני מתבוננת יותר , ומחפשת יותר, על קירות , ספסלים, עמודים ושאר חפצים- אני בטוחה שאמצא יותר. <br/> בשביל הצילומים הבאים שלי, ובעיקר בשביל הנפש שלי. <br/>   <br/> <br/> </span> </p> </div> Sun, 20 Jun 2021 06:55:13 GMT Yaarityair34@gmail.com (יערית יאיר) https://www.yaarityair.co.il/my-postc8def824 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post2ec4e9d1 ביום אחד בהיר התעוררתי עם טעם של חלום מיוחד כזה. ומיד כתבתי בפייסבוק : יש לי חלום לצלם חתן וכלה.. אחרי חודשיים בערך (לפעמים לוקח לשפע זמן להגיע, צריך סבלנות ) ביום רביעי אחד ראיתי מודעה <h3> מה קרה כש"יצאתי אל משוש חתן וכלה"...  </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0181.jpg"/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <span> ביום אחד בהיר התעוררתי עם טעם של חלום מיוחד כזה. ומיד כתבתי בפייסבוק : יש לי חלום לצלם חתן וכלה.. <br/> אחרי חודשיים בערך (לפעמים לוקח לשפע זמן להגיע, צריך סבלנות ) ביום רביעי אחד ראיתי מודעה באחת הקבוצות :  </span> </div> <div> <span> מחפשים צלם.ת לחתן-כלה ביום שישי, בבי"ח עקב מקרה משפחתי.  </span> </div> <div> <span> קפץ לי הלב מאושר על ההזדמנות. ובידיים רועדות התקשרתי למספר שהיה רשום. </span> </div> <div> <span> שיחה קצרה הבהירה לי שמדובר בזוג חמוד, מיוחד, איכותי, שהחליטו להתחתן בתוך שבוע על מנת לזכות שגם אבי הכלה יהיה נוכח במעמד המרגש.  </span> </div> <div> <span> צוות ביה"ח איפשר לזוג לקיים את החופה על גג בית החולים , (מי לא חולם להתחתן כשכל תל אביב פרושה למול עיניו ובאופק הים ? ) ו...יאללה, חתונה.  <br/> אמא'לה. יומיים להתכונן לצילומי חתונה !  <br/> תירגלתי נשימות , עשיתי לי רשימה של סדר האירועים, והגעתי למקום שעה לפני הזמן. <br/> קיבל את פניי בחור יחף, במכנסיים קצרים וגופיה. והציג את עצמו כ..חתן... מבט סביבי גילה עוד כמה צעירים וצעירות מנקים אבק מכיסאות, מטאטאים רצפה, תולים בלונים. ניגשתי לאחת הבנות, לנסות להבין מי החברה ומי השושבינה.. וכמו שאתם מנחשים, האחראית על תליית הבלונים היתה הכלה עצמה. </span> </div> <div> <span> ... כל זה לא היה חלק מהרשימה שלי.. אז פשוט אמרתי בחיוך מבוייש- כשאתם מוכנים להצטלם - אני כאן !  <br/> </span> </div> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/cade087c/dms3rep/multi/DSC_0038-b9cdbb38-1920w.jpg"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> האורחים התחילו להגיע. משפחה קרובה ומספר חברים. <br/> הגיעו גם הרב והעדים. אפילו צוות המחלקה המארח עלה לרגע וגרם לכולנו להזיל (עוד) דמעת התרגשות. <br/> טקס החופה היה מרגש במיוחד. כל כך טהור, ופשוט וחף מכל אפקט, רעש והסחות. <br/> ואו אז הבנתי , שלצלם חתן וכלה -בארוע כזה אינטימי ומשפחתי -  זה כמו לצלם כל משפחה ביום המיוחד שלה. <br/> זה לא משנה אם זה בת מצווש, או ערב חינה, או צילומי אם ובת. <br/> צריך פשוט לתפוס את העיניים , ולהרגיע את הלב, ואז הפה מחייך נכון , והתנועה משתחררת. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני חושבת שמזמן לא פגשתי צעירים כאלו עם אהבה בעיניים ונתינה בלב. <br/> החיבוק המשפחתי שקיבלתי כצלמת היה ממש לא מובן מאליו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> כשהלב שמח, והעין טובה, ואת מוקפת בקרובים והאהובים שלך-  <br/> הלוקיישן לא באמת משנה. <br/> העיקר שיהיה בבריאות טובה ובמזל טוב ! </span> </span> </p> </div> Tue, 01 Jun 2021 06:51:40 GMT Yaarityair34@gmail.com (יערית יאיר) https://www.yaarityair.co.il/my-post2ec4e9d1 בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/my-post למה אני חוששת מהמצלמה ? או – איך להשתחרר מהפחד הזה להצטלם... <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> למה אני חוששת מהמצלמה ? </span> </span> </p> <p> <span> או – איך להשתחרר מהפחד הזה להצטלם... </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> כל הלקוחות שמגיעות אליי לצילומים – מבינות שזה משהו שהן צריכות , אך הן ממש ממש לא אוהבות להצטלם.  <br/> כולן, ללא יוצא דופן, הן לא פוטוגניות ( לטענתן) ויש להן את הצוואר של סבתא שלהן (מה??)  <br/> ולחלק גדול מהן יש צלוליטים שיוצאים מתוך 3 שכבות של ג'ינס (לא באמת אבל הבנתן את הכיוון... ) </span> </p> <p> <span> <span> אז איך אנחנו מתגברות על זה ? </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> קודם כל – חשוב לי שתדעי כשאנחנו נפגשות לצילומים – אני מאה אחוז איתך. בקצב שלך. </span> </span> </p> <p> <span> <span> פיניתי לי את כל העניינים האחרים- ואני רק איתך. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> אנחנו נדבר לפני הצילומים , נעשה תיאום ציפיות. את תספרי לי למה את באה להצטלם ( כי חייב, כן, אבל למה באמת..) , אני אתן לך כמה דגשים להתכונן נכון, ואהיה זמינה עבורך לכל שאלה, חשש, רצון. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> בנוסף לצילומים אני אוכל להציע לך תוספת של מאפרת או ליווי של סטייליסטית על מנת להתאים לך את התלבושות שיתאימו לצרכים וכדי שתורידי לך מהראש את כל ההתעסקות המלחיצה ותוכלי לשהות נטו בהתרגשות מחוויית הצילומים. </span> </p> <p> <span> וכשניפגש באותו היום - ננשום יחד, כדי להירגע, אולי נשים מוזיקה נעימה שתעשה לך רגוע, אולי נמצא קפה קטן לשבת בו לפני שנתחיל את הצילומים. </span> </p> <p> <span> <br/> אבל הכי אני מבטיחה, נדבר ונכיר ונצחק, עד שכבר לא תחששי מהמצלמה.  <br/> ואני יכולה לומר לך בפה מלא- זוכרת את כל הלקוחות שסיפרתי לך עליהן שכשהן מגיעות יש להן את כל החששות בעולם ? – כשנסיים את הצילומים – את לא תאמיני איך השתחררת, ואיזה כיף היה לך </span> </p> <p> <span> ואיזה חבל שנגמר.  </span> </p> <p> <span> <br/> תסמכי עליי. באחריות.  <br/> ככה זה איתי. כשאני מצלמת אותך. אני מאה אחוז איתך.  </span> </p> </div> Tue, 25 May 2021 06:55:11 GMT https://www.yaarityair.co.il/my-post בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/make-the-most-of-the-season-by-following-these-simple-guidelines אצל הרבה משפחות צילומי משפחה נקשרים עם ארוע חגיגי מיוחד. גם אצלנו בבית המצב היה כזה <div data-rss-type="text"> <p> <span> אצל הרבה משפחות צילומי משפחה נקשרים עם ארוע חגיגי מיוחד. </span> </p> <p> <span> גם אצלנו בבית המצב היה כזה .  <br/> (טוב, נו, המצב עדיין כזה... איך אומרים, הסנדלר הולך יחף..?)  <br/> ואני אומרת – הפוך גוטה, הפוך. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> צילומי משפחה הם הם הארוע החגיגי ! </span> </span> </p> <p> <span> עם יד על הלב- מתי בפעם האחרונה הייתם כולכם בבית שעתיים לפני השקיעה ?  <br/> (עזבו קורונה וסגרים.. מדברת על השגרה)  <br/> ואם כבר -מתי בפעם האחרונה הייתם כולכם בבית מקולחים, לבושים יפה, שבעים ומתרגשים בזמן הזה ? <br/> הבנתם למה הצילום עצמו הוא הארוע החגיגי ?? </span> </p> <p> <span> <br/> כי לא צריך תירוץ בשביל להתכנס, יפים ונינוחים, להעביר אחה"צ של כיף משפחתי משותף בנוף שמעורר בנו כיף. </span> </p> <p> <span> אז אחרי שסיכמנו שצילומי משפחה הם החגיגה עצמה- נחזור אחורה לשלב ההכנות . </span> </p> <p> <span> ואם הצילומים הם ארוע- מתכוננים אליהם כמו לארוע.  </span> </p> <p> <span> <br/> כשאני מכינה את בני ביתי לארוע- אני משרטטת לכל אחד ציר- מלמטה עד למעלה.  <br/> מהנעליים ועד סיכת הראש.  </span> </p> <p> <span> <br/> כשחושבים על הנעליים - צריך לקחת בחשבון את המקום שמצטלמים בו (לא, לא מגיעים עם קבקבים לשדה כותנה , ולחוף הים הכי טוב להגיע יחפים) ולפי זה להתאים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> השאלה שמנחה אותי – גם כאשה , גם כאמא ובודאי כצלמת- עם מה אני אהיה הכי נינוחה ?! </span> </p> <p> <span> <span> יכול להיות שעל עקב 10 אני אהיה הכי יפה, ארוכה, וייצוגית. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אבל אם לא נוח לי – אז הרגליים, הגב והפנים -יגיבו בהתאם. ותאמינו לי – זה לא מצטלם יפה. </span> </p> <p> <span> <span> אותו היחס עובד גם על מכנס / שמלה / חולצה ובודאי שהכלל הזה הכי חשוב עם ילדים !  <br/> ילד שלובש בגד יפה אך לא נח בצילומים – תסמכו עליי- התמונה לא תהיה יפה. וזה לא יהיה קשור לאיכות הצלמת &#55357;&#56842; </span> </span> </p> <p> <span> <span> ילדה שלובשת שמלה שאין לה בה מרחב לזוז – לא תרגיש חופשיה ולא תזוז בחופשיות.. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> וזה נכון שבצילומי משפחה יש לנו איזו פנטזיה להיות הכי יפים, אבל אני אגלה לכם סוד-  <br/> בצילומי משפחה צריך להיות הכי אנחנו. הכי נינוחים. בטעם וסטייל, אבל נינוחים. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ועוד כמה טיפים פרקטיים : </span> </p> <p> <span> <span> תמיד שימו לכם בתיק בגד נוח יותר ממה שאתם לובשים. אחרי כמה תמונות ייצוגיות אתם תרצו לעשות תמונות יותר משוחררות...  <br/> תגיעו שבעים. ואחרי שנ"צ קצר אך הכרחי. במיוחד ילדים קטנים. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מברשת שיער , גומיה, בקבוק מים, מגבת , בגדי החלפה לנסיעה חזור – דברים שהם אולי קטנים- אך עושים את ההבדל בהרגשה . תגיעו הביתה נינוחים מזמן צילומים ולא עם הלשון בחוץ ומותשים. </span> </p> <p> <span> <span> והטיפ הכי חשוב בצילומי משפחה. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> זה לא באמת חשוב מה לובשים . זה לא באמת חשוב שכולם יהיו עם צבעים תואמים ומשתלבים בנוף השלכת / ים /פריחה.  <br/> הכי חשוב זה שהגענו ללא מריבות עם הילדים או הבעל ( תאמינו לי , ראיתי כבר כמה בעלים "סוררים" שהאשה הגיעה היישר מהקטלוג, והוא מאימון ספורט...)  </span> </p> <p> <span> <br/> הכי חשוב להיות בלב שמח.  </span> </p> <p> <span> <span> <br/> כי נרצה או לא- הצילומים הם שעתיים יפות, טובות. אבל החוויה- היא תלווה אתכם בכל פעם שתתבוננו בתמונות. </span> </span> </p> <p> <span> וכשתסתכלו על התמונות- אתם תרצו להיזכר איזה כיף ונעים היה לכם יחד, ולא איך </span> </p> <p> <span> <span> <span>  </span> "אמא הכריחה אותי ללבוש את החולצה המכוערת הזאת ". </span> </span> <span> <br/> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Tue, 25 May 2021 06:30:54 GMT https://www.yaarityair.co.il/make-the-most-of-the-season-by-following-these-simple-guidelines בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/keep-in-touch-with-site-visitors-and-boost-loyalty למה זה כל כך חשוב לרענן את תמונות התדמית שלך מדי פעם ? <div data-rss-type="text"> <p> <span> למה זה כל כך חשוב לרענן את תמונות התדמית שלך מדי פעם </span> <span> <span> </span> </span> <span> ? </span> <span> <span> <br/>   <br/> כל בעלת עסק יודעת שהעסק זה בעצם... היא !  <br/> והפנים של העסק הם... הפנים שלה ! </span> </span> </p> <p> <span> אני לא קוסמטיקאית , ולא יכולה להציע לך טיפול פנים, אבל מה שאני כן יכולה להציע לך  <br/> זה את ההבנה למה צילומי תדמית טובים – יעבירו את הפנים של העסק שלך בצורה הטובה ביותר. <br/>   <br/> כשאנחנו באות להצטלם צילומי תדמית אנחנו צריכות לשים לב אל עצמנו. </span> </p> <p> <span> <span> אל הלב שלנו. אל העיניים שלנו. </span> </span> </p> <p> <span> זה מה שהלקוחות שלנו ישר רואים. אותנו.  </span> </p> <p> <span> <span> <br/> הם הרי ירימו טלפון ויבררו, או ישלחו הודעה- אלייך. הפנים של העסק. </span> </span> </p> <p> <span> <span> והרי ידוע שאין שני לרושם ראשוני. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> וכמו שאנחנו לא נקנה מוצרי טיפוח לעור ממישהי שלא נראית מטופחת , כך אנחנו צריכות לחשוב על העסק שלנו ולייצר תמונות שמשדרות אותנו ואת העסק שלנו בצורה הטובה ביותר. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> אז איך מתכוננים לצילומי תדמית ? </span> </span> </p> <p> <span> אני אשאל אותך הרבה שאלות עלייך, על העסק. בעצם –בתור התחלה תצטרכי למכור לי אותך ואת השירותים שלך. ואם את יודעת מה את רוצה- אני בטוחה שתצליחי. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ואם את עדיין לא יודעת מה את רוצה – זה גם בסדר. </span> </p> <p> <span> 2 מוחות חושבים זה כפול ממוח אחד. </span> </p> <p> <span> אז נחשוב על העסק. על מסרים שאת רוצה להעביר ללקוחות. על האני מאמין שלך בעסק, נחשוב ונתרגם את זה הכי טוב למיקום שבו נבחר לצילומי תדמית , לפעמים גם הפוך על הפוך יכול להצליח. </span> </p> <p> <span> ליצירתיות אין גבול ! </span> <span> <span> <br/>   <br/> נבחר בקפידה 2-3 תלבושות שיביעו צדדים שונים שבך- מבלי לאבד טיפה מהמקצועיות.  <br/> אם נרצה לשדר שאת גם אשת עסקים רצינית ומקצועית , אך גם אוהבת וחומלת , נמצא את הסביבה והזוויות המתאימות. </span> </span> </p> <p> <span> אם נרצה לשדר שאת גם יצירתית וגם מוקפדת נדע למצוא את השילוב הראוי בעזרת החפצים שסביבה או אביזרים שתביאי איתך שידברו אותך. <br/> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> הכי חשוב ! </span> </p> <p> <span>   <br/> הכי חשוב שתתני את כל כולך בתהליך, ושתהיה בינינו זרימה הדדית ושנרגיש בנוח לתת אחת בשניה אמון מלא שההצלחה של התדמית של העסק שלך- היא עכשיו גם ההצלחה שלי. </span> </p> <p> <span> <br/> נתכונן יחד, ונגיע יחד מרוגשות ומוכנות לצילומי תדמית מושלמים. </span> </p> <p> <span> ותזכרי- בצילומי תדמית , כמו בעסקים – אפשר שיהיה גם כיף גדול וגם לקלוע למסר שאת רוצה להעביר. </span> </p> </div> Tue, 25 May 2021 06:30:54 GMT https://www.yaarityair.co.il/keep-in-touch-with-site-visitors-and-boost-loyalty בלוג thumbnail main image https://www.yaarityair.co.il/tips-for-writing-great-posts-that-increase-your-site-traffic בשעה טובה ובמזל טוב הגיע הזמן לחגיגות ! איזה כיף. איזה יפה זה גיל בת מצווש. כאילו הבת שלי מתפצלת לשתיים. <div data-rss-type="text"> <p> <span> בשעה טובה ובמזל טוב הגיע הזמן לחגיגות ! איזה כיף.  <br/> איזה יפה זה גיל בת מצווש. כאילו הבת שלי מתפצלת לשתיים. </span> </p> <p> <span> <span> יש רגעים שהיא עדיין הילדה הקטנה שבאה לקבל / לתת חיבוק לילה טוב ורגעים שהיא נלחמת על זכותה לצאת עם חברות עד 12 בלילה..  <br/> ואיזה כיף שצילומי בת מצווש הם זמן רגוע להנציח את המעבר הזה. </span> </span> </p> <p> <span> אז על מה כדאי לחשוב כשמתכוננים לצילומי בת מצווש? </span> </p> <p> <span> <br/> אחרי שסגרתם עם הצלמת (ואני מודה לכם מראש, באמת, זכות גדולה לצלם אותכם)  וסיכמתם את כל תנאי התשלום , היום והשעה - מכאן קבלו את כל ההחלטות במשותף עם ילדת המסיבה. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> תחשבו על מיקום שיאפשר בתוכו או בסביבתו 3 "רקעים" שונים. </span> </span> </p> <p> <span> למשל – אזור שיש בו גם חורשה, גם מבנה עתיק / מודרני , גם חוף ים.  <br/> וכך במרחק של נסיעה עד 5-7 דקות ממקום למקום נוכל להספיק לצלם ב-3 מקומות שונים </span> </p> <p> <span> והרווחנו מגוון של תמונות. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> מגוון של מקומות ידרוש גם מגוון של תלבושות. חשוב שהילדה תבחר את הבגדים שנוחים לה, ושיעשו לה כיף. </span> </p> <p> <span> אל תחששו לתת לבת להיות שותפה בכל זה.  </span> </p> <p> <span> <br/> כשהבת שותפה בבחירת מקום הצילומים – היא כבר תדע איזה אקססוריז היא צריכה להתאים לכל מקום , היא תדע לשוטט ברשת ולקבל השראה והיא תגיע הרבה יותר מוכנה. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> הרבה אמהות שואלות אותי – איזה אביזרים צריך להביא ?? !!  <br/> ככלל- אני ממעטת להשתמש באביזרים מלאכותיים.  </span> </p> <p> <span> <span> <br/> פרח שמצאנו בצד הדרך, ענף מיוחד, וקצת צדפים – יכולים להוות השלמה נהדרת. </span> </span> </p> <p> <span> אבל יש בנות שזה חשוב להם, אז אני מכוונת אותן להגיע לצילומים עם דברים שמדברים אליהן, ולא תלושים. אם הילדה לא מנגנת בגיטרה- אין סיבה בעולם להביא גיטרה לצילומים. אם הילדה לא אוהבת לקרוא- אין שום סיבה לביים סט של מחצלת וספר באמצע שומקום. זה פשוט לא יעבוד.  </span> </p> <p> <span> <span> <br/> זה לא אותנטי, וזה לא ישדר נינוחות בתמונות.  <br/> כל אחת יודעת מה היא הכי אוהבת. וזה בסדר להגיד שאני לא אוהבת משהו מיוחד. זה לא יהפוך את צילומי בוק בת מצווש לפחות מיוחד.  <br/> המיוחד בצילומי בוק בת מצווש הוא הילדה שלך. שבזה הרגע סוללת את דרכה משלב הילדות, לשלב הנערות עד היותה אשה.  <br/> המיוחד הוא הפנים הילדיים שלה, הפצעונים הקטנטנים, החיוך הביישן, הגוף שמסרב לעמוד זקוף. זה מה שמיוחד בגיל הזה. <br/> בין אם הילדה חולמת על הצילומים האלו מאז היא בת 3 ובין אם היא מבינה שזה משהו שצריך לעשות כחלק מהחגיגה.. <br/>   <br/> </span> </span> </p> </div> Tue, 25 May 2021 06:30:53 GMT https://www.yaarityair.co.il/tips-for-writing-great-posts-that-increase-your-site-traffic בלוג thumbnail main image