יערית יאיר

אחרי החגים הגיע וזה הזמן לפרוע את הצ'ק. עבור מי שכמוני אוהת לחלק צ'קים בנדיבות זה רגע קצת "מאיים"... השאלה המנקרת: האם יהיה כיסוי לכל הצ'קים שפיזרתי ?? למזלי הפסקתי לעבוד עם צ'קים מזמן והכרטיס שלי מספק לי ביטחון "מיידי" בקופה.. אבל די עם הציניות ! הגיע הזמן להעתיק את המילים וההבטחות מלוח ליבי אל לוח מוחשי שיהיה למול העיניים כי עכשיו צריך לממש את כל מה שביקשתי לעצמי והבטחתי לעצמי לשנה טובה. לא אלאה אתכם, תופתעו זה יהיה אולי הטור הכי קצר ששלחתי, ההבטחות שלי לעצמי השנה מאוד ממוקדות.מאוד מתומצתות. הבטחתי לעצמי רק הבטחות כאלו שאני יודעת שאם אעמוד באחת - תמונת החיים שלי תשתנה לטובה מאליה. אני כותבת אותי על הלוח הזה , ומצרפת את התמונות שאספתי בתקופה האחרונה ותוכלו בעצמכם לראות את ההלימה והיופי בין משאלות הלב, לבין מה שהעיניים תפסו, וממילא הנשמה והנשימה מתרחבים. אני מבקשת לעצמי השנה - להבין שאור וחושך מתערבבים בי ומשתמשים בי בערבוביה הזו כדי ליצור עולם חדש. להאמין שמתוך התוהו ובוהו הזה עוד ייברא לי ובי עולם חדש ויפה. לזכור את הכח של קרן אור קטנה להפיג חושך גדול. לזכור שעין טובה משנה את התמונה. שנזכה.

הזיכרון שלי ואני - זה כבר לא מה שהיה פעם... אולי אף פעם זה לא היה ואני סתם משלה את עצמי שפעם היה אחרת. כך או כך מצאתי שיטות לזכור כל מיני דברים חשובים: למשל - כל מה שקשור לביצוע בזמן מסויים נכנס מיידית ליומן גוגל שמגובה לי בכל המכשירים כל מה שקשור לדברים שצריך לזכור בזמן שאני בבית נכתב על פתק ונתלה על המקרר תזכורות בטלפון בצורת שעון מעורר ועוד כל מיני שיטות ... כדורים של לילה אני זוכרת כי פיתחתי לי התניה כדורים של בוקר אני לא זוכרת אז נעזרת בקופסא שמחולקת לימים יש ימים שאני שוכחת למרוח קרם פנים כי למרות שיש התניה אם עשיתי משהו אחד שסטה מהלו"ז אז אבוד לי ואני נזכרת באמצע הנסיעה ואיזה באסה שזה לא מספיק חשוב או מפריע לי כדי לחזור או לפחות כדי לשים לי קופסא קטנה עם קרם בתיק, מעבר לכך אני זוכרת בצורה מפליאה עד מוזרה כל מיני ניואנסים , רגשות , מחשבות , מספרי טלפון ועוד כל מיני אירועים מהעבר . אל תתפעלו. רובם ככולם לא משמעותיים היום לחיים שלי... יש לי חברות שאחראיות על חלקים מסויימים שאני צריכה זיכרון ( למשל איפה הייתי בחג כזה או אחר , מה נשבעתי לעצמי שלא יקרה , ועוד כאלו.. ) יש לי את גוגל תמונות שמזכיר לי כל יום כל מיני רגעים מהעבר שקשורים ליום הספציפי הזה אשתקד, וזה נחמד. ויש את פייסבוק. אליו אני "זורקת" כל מה שאני רוצה תזכורת לגביו. וזה גם נחמד וגם מפתיע. כמו הזיכרון של המילים האלו שכתבתי לפני 3 שנים , באלול תשפ"ג. כתבתי אותן לכבוד מפגש עם נשים עצמאיות שהנחיתי באותם ימים והנה, אחרי שלוש שנים פייסבוק החליט שאני צריכה להיזכר בהם. אז קראתי בדמעות של התרגשות, פרשתי את הגלימה ויישרתי את הכתר, חיפשתי תמונה מתאימה שצילמתי לאחרונה ממש, שילבתי את ידידי הצ'אט וכך נוצרה לה ברכת חג שאפשר להעביר לרבים. המילים האלה הציתו בי משהו, כי בשנה הזאת שנגמרת הייתי מוצפת זכרונות. המבט שלי רוב הזמן היה מכוון קדימה אבל בפועל הזכרונות משכו אותי אחורה. וזה היה קשוח. עם כניסתה של השנה החדשה אני מבקשת לעצמי לזכור מאין באתי אבל יותר מזה לדעת לאן אני הולכת. לשים את הזיכרונות ומחשבות על העבר במקום ובפרופורציות המתאימות להם, ולהיעזר בהם כדי לשאוב כח לעתיד. לנסות לכוון את המבט רק קדימה. בלי לפנות לאחור. אני מאמינה שהמסע הזה יגיע בסוף לנקודה שבה אצטרך בהחלט להביט אחור אבל אז כבר אהיה מסוגלת לחייך ולהבין מה נבנה ממני , מכל הימים והלילות , הכאבים והדמעות. ובינתיים עד שהעתיד הזה ידפוק לי בדלת רושמת לי פתק על המראה: "להכניס קופסא קטנה של קרם פנים לתיק". שנה טובה ומתוקה !