אפשר להציע לך חברות במועדון ?
מוצאת את עצמי מתיישבת לכתוב "נקי" בשבילי , אחרי שבועיים שלא היתה לי פניות..
היו לי המון מילים אבל לא היתה לי הרגיעה להתיישב לסדר אותן..
כמובן שציפיתי מהמחשבות שלי להישאר עד שאמצא זמן ומקום אבל הן היו עסוקות מדי והמשיכו הלאה..
וכך מצאתי את עצמי בבוקרו של יום חמישי עם מחשבות טריות בלבד.
"אני אגיע מוכנה לגיל הזה" חשבתי בקול כשנכנסתי בשערי מועדון גיל הזהב של מועצת שער הנגב.
לא, לא נכנסתי שם כחברת מועדון (בדקתי וחסרות לי 30 שנה בערך)
נכנסתי בשער כמורה לצילום.
התרגשות עצומה.
אני מאוד אוהבת את הגיל הזה. הגימלאים / הגיל השלישי/ גיל הזהב .. הרבה שמות לסבא וסבתא.
וזאת התחושה שהיתה לי כשנכנסתי בשער.
הבנות ששיחקו רמיקוב לימדו אותי שיש רק מנצח אחד, אז לא להתאכזב
הבנות שציירו הראו לי שדיוקן ודיוק הם לא רק נחלת הצעירים
הבחור שפיסל בחימר הסביר לי שיש לו סבלנות אלף פעם להתנסות על האבניים , וכי לאן יש לו למהר..
הכי הכי למדתי מהקבוצה שליוותי במשך 3 מפגשים של צילום.
למדתי מהם
מהו עומק של התבוננות , מהי התרגשות הגילוי , חוויתי יחד איתם את השמחה לגלות איך אפשר להשתמש במצלמת הסלולרי כמו הנכדים .
למדתי מהם על דברים שרואים מכאן, על תובנות שמגיעות משם.
למדתי על תשוקה שלא מתכופפת עת עבור השנים,
למדתי על התמדה ונסיונות והרצון הזה להצליח ולעמוד במשימות.
אני מצידי הגעתי בזמן, הייתי מקצועית, נתתי את כל תובנות חיי הקצרים עד כה
ואת כל הציפייה שיש לי להגיע לגיל שלהם בבריאות ובראייה טובה דרך העדשה 😊
ובעיקר שימחתי את ליבם שבסיום המפגשים יהיה לנו קיר מלא בתמונות פרי יצירתם
עם תקווה למפגשי המשך.
החיים מפתיעים.
לא חשבתי שאגיע לגיל הזה כל כך מהר.
אלו מעברי חיים חדים.
שעה אחת להתבונן עם תלמידים בגיל 13 על החיים דרך העדשה,
שעה אחרת עם נשים שרוצות קצת הפוגה מהיומיום ומצאו את השלווה במצלמה
ושעה אחרת, כזאת נינוחה וטובה של בוקר עם הגימלאים ,
שיש להם סיבה לקום בבוקר ויש להם תחביבים שהם מפתחים ,
ויש להם קבוצות חברים מכל המושבים בסביבה,
שאחרי הרבה שנים של ניסיון הם עדיין מוצאים במצלמה את השקט שלהם
ליצור ולהביע את עצמם,
ובעיקר בעיקר יש להם אש בלב ואהבה בעיניים ,
והם לא נותנים לשום מספר לכופף להם את הרצון לחוות את החיים עד תום.
תודה לכם שהכנסתם אותי לחייכם. ותודה שנכנסתם לחיי.








