חמש שנים
5 שנים
5 שנים היא אמרה לי.
5 ?? זה המון !!
אז 3.
3 זה גם המון. אפשר שנה ?
אפשר.
יופי, שנה זה קל.
אבל תבחרי רגע, היא אמרה לי.
איך אני יכולה לבחור רגע אחד בשנה.
שאלתי, ומיד הוספתי ,
את התכוונת שאני אבחר רגע אחד בעוד 5 שנים ??
תגידי לי , זה מעשי בכלל ??
סגרתי את המחברת ויצאתי לדרכי.
הנייד היה מלא הודעות מהמתבגרת שהיא לא יודעת מה לאכול ,
הודעות מהביטוח , על חתימה שחסרה, הודעה מחברה על מיקום של מפגש
ואני... המוח שלי קודח ממחשבות .
לבחור רגע אחד בעוד 5 שנים.
איזה בקשה מוזרה.
אני רוצה להיות חיה ובריאה בעוד 5 שנים.
זה לא מספיק ??
כמובן, עם בעלי והילדים וכל המשפחה בבריאות מסביב.
אבל מסתבר שלאלוהי היעדים התשובות האלו לא מספיקות.
וככה לא בונים חומה, אה.. סליחה, לא מגיעים ליעד.
אז הייתי צריכה להוריד את כלי העבודה , כי עכשיו אני לא בונה חומה, אני מתכננת יעד.
ומיד סגרתי את בוקינג ואת טיסות סודיות , לא לזה התכוונה המשוררת כשאמרה יעד.
מסתבר..
התיישבתי מול הדף הלבן ושרטטתי לי רגע נדיר בעוד חמש שנים.
ואחרי 3 שורות נגמר לי הרגע.
והתעקשתי. והתעקשתי שוב.
והצלחתי לכתוב כמעט 500 מילים על הרגע המיוחל הזה, ביום חמישי בשעה שש בבוקר אחד בהיר בנובמבר, בעוד חמש שנים.
ושמרתי אותו אצלי על המחשב.
וזה שהה שם. יום, יומיים, שלושה.
ולא היתה לי מנוחה.
אז שיתפתי את בעלי. שיתפתי אותו ברגע המיוחד ההוא. בשש בבוקר של אז , כמו שש בבוקר של היום, משתפת איתו רגעים ומחשבות.
טסתי לאימון, נפתחו לי מעיינות כתיבה, נפתחו לי מעיינות עשייה, ראיתי בדיוק את החץ נזרק ממני עכשיו לרגע ההוא, ובונה לי גשר עץ תלוי , ארוך. ראיתי את הספסלים לצד הדרך בתחנות שונות בעוד שנה, בעוד שלוש.
ואני רק מחכה לפגוש אותה שוב, ולומר לה , בבריאות שלמה, בחיים טובים ושמחים, בזוגיות בריאה,
ובעז"ה עם נכד או שניים על הברכיים -
5 שנים ? 5 שנים זה קל, 5 שנים זה עכשיו !!








