על הפעם ההיא שבכיתי
שילמנו את החשבון, נפרדנו בחיבוק, עליתי לאוטו ופרצתי בבכי.
ככה הסתיימה פגישה שהתחילה במילים- יש לי שאלות לדיון פילוסופי.
הבעיה שלי עם מחשבות פילוסופיות היא שאם אין לי הזדמנות לדבר עליהן לפני סוף השבוע- הן מגיעות לטור השבועי ואז זה יוצא ממני לא מאורגן ואף אחד לא מבין מה אני רוצה להגיד במילים האלו. כולל אני בעצמי.
כל המחשבות האלו התעוררו בגלל הסגולה המדוברת בשנים האחרונות – להכניס פתק לחנוכיה כשמחזירים אותה בסיום החנוכה לקופסא.
ובפתק הזה לכתוב את כל מה שאת מבקשת עליו. שאת רוצה שיהיו לך ניסים.
ובשנה הבאה, כשתוציאי את החנוכיה – תפתחי את הפתק ותראי אם קרו לך הניסים האלו שביקשת עליהם.
אבל, וככה התחילה המחשבה הפילוסופית שלי,
אבל , לדוגמא, מה אם מישהו רוצה ומבקש בכל מאודו להיות עשיר גדול. רוצה להיות מרבה נכסים.
וזה לא טוב לו. וה' ברחמיו מרעיף עליו שפע גשמי לרוב. ויש לו לחיות בשפע וגם להתפרנס בכבוד כפול ובנחת מרובה, ויש לו גם לתת לילדיו שיחיו בשפע ובנחת מרובה, אבל הוא לא עשיר גדול כפי שהוא עצמו מדד איך הוא רוצה להיות ?
מה אז ? כל מה שהשיג בשנה החולפת, זה לא נס ?
כל מה שביקש בפתק בחנוכיה- אפשר לומר שלא התגשם לו ?
איזו תחושה בנפש תהיה לו כשיסתכל על בקשתו שלו ועל המספר שכתוב על ליד השורה- מספר נכסים?.. תחושה טובה? תחושה מספקת? תחושה של הודיה ? תחושה של חוסר? תחושה שעוד לא הגיע ליעד ? תחושה שיש עוד על מה לבקש ?
ומה, לדוגמא, מה אם הבקשות הן קצת יותר רוחניות וקצת יותר קשה לספור אותן במספרים?
וככה המשכתי ושאלתי ושאלתי
על שתי כוסות קפה ועוגה אחת מתוקה
מול הנוף שהכי מרגיע אותי בעולם – חוף הים.
ואני , מה כבר ביקשתי בפתק ההוא ? ומה כבר יש לי ממה שביקשתי ?
איך בשניה יצא לי כל האוויר מלנסות ולבקש ולקלוע למה שטוב עבורי .
איך אני לעולם לא אדע מה הטוב והנכון בעיניים אינסופיות עבורי. רק בעיניים שלי, הקטנות. לפעמים ילדותיות להחריד. לפעמים גשמיות להפחיד. לפעמים מנותקות להטריד.
ולמרות שאני משתדלת לשמור על עין טובה ועומלת להיות ראויה לטוב ולשפע ומתעקשת עם עצמי להיות בהודיה על כל דבר קטן שיש לי בחיים שביחד זה שפע גדול שלא מגיע לי בהכרח. אבל יש לי אותו.
ואיך למרות הכל -
המסקנה שעלתה לי כהד מהיד השניה שאחזה בקפה-
אולי עכשיו זה לא זמן לבקשות ?
אולי עכשיו זה זמן להודיה גדולה על כל היש ?
אולי זה התפקיד שלי בזמן הזה גם אם ממש רציתי וקיוויתי לראות ניסים אחרים ?
אולי..
ועם האולי הזה
שילמנו את החשבון, נפרדנו בחיבוק, עליתי לאוטו , פרצתי בבכי.
ודיברתי איתו ישירות.
אמרתי תודה לה' ומניתי בקול את כל השפע הגשמי והרוחני שיש לי בעולם הזה.
הודיתי על כל מה שיש לי אחיזה בו ועל מה שנשמט לי מבין האצבעות.
הודיתי על כל שקיבלתי מתנה ועל כל מה שהזעתי ועמלתי עבורו עד כה.
הודיתי על המובן מאליו , ועל כל מה שאני פוחדת עליו.
הודיתי על כל היש, הודיתי על כל האין.
ולמרות שהכי פחדתי שהמחשבות האלו יישארו איתי עד לסוף השבוע, אני מודה עליהן שנשארו.
זה השאיר אותי בהודיה הרבה אחרי שהסתיימו לי הדמעות.

פרוייקט 365 - שבוע תשיעי
חנוכה.איזה חג מהמם זה חנוכה. השתדלתי לצלם תמונה של כל נר.
שביחד יהיה פה אור גדול.
כל התמונות שתראו כאן (גם הפעם) צולמו בסלולרי.
ואם בא לכם לדעת גם למקסם את המצלמה של הסלולרי שלכם, מוזמנים ללמוד איתי.
לחצו כאן לעוד פרטים.








