הכל בגלל פסנתר קטן..
זה מתחיל עם פסנתר.
יש שיאמרו שאם רואים פסנתר בפיסקה הראשונה בטח יתנגן לו שיר בפיסקה האחרונה..
מה שבטוח רק מי שיוכל לדמיין את זה – ישמע את זה.
ואם אתם יכולים לדמיין את זה- אתם לגמרי יכולים לעשות את זה (זה דיסני אמר, לא אני...)
לפני אי אלו שנים רצינו להכניס את המוזיקה בצורה יותר נוכחת בביתנו.
תמיד היו גיטרות , תמיד חלילים וכל דבר שטוח תמיד הפך לתוף.
כך שהיה ברור לנו שהבא בתור הוא- פסנתר.
חיפשנו וחיפשנו ומצאנו ב"אגורה" פסנתר יפיפה, יחסית עובד טוב, אפילו מצאנו מוביל אמין (שעלה קצת יותר מאגורה) שהסכים עקב תיאומי לו"ז להלין את הפסנתר אצלו לילה בין דירת הפלט לדירת הקלט.
אחרי כך וכך הסתובבויות – תפס לו את מקומו בסלוננו הקט – פסנתר עץ רוסי יפיפה.
לאחר טקס הסרת הלוט המאולתר ואחרי שניצלנו את יום ההולדת של הבכור כדי לתת לו "מתנה מיוחדת"
בדמות פסנתר – הגיע שלב המחלוקת.
מה נשים על הפסנתר ?!
תודו שלא חשבתם שעל זה נתווכח.. אני בכל אופן ממש לא חשבתי שיש מה להתווכח על זה.
תמונות משפחתיות !
ברור . מה כבר שמים על פסנתר ?!
ועציץ.
תמונות משפחתיות ועציץ.
בני הבית איך לומר בעדינות – לא זרמו עם הרעיון.
גם העובדה שהסנדלר, איך לא, הולך יחף והגענו למצב של שלל מסגרות עם הרכבים משפחתיים שונים
אך לא מסגרת אחת בהרכב מלא, לא תרמה לעניין...
אבל כמו שאצלנו נוהגים לומר- התקבלה ההחלטה פה אחד – הפה שלי.
ותמונות משפחתיות בהרכבים כאלו ואחרים הונחו אחר כבוד
על הפסנתר.
לימים הוחלף הרוסי הזקן ברוסי חשמלי , קטן מימדים בהרבה אך חזק באיכויות ובצליל,
מה שהשאיר מקום לשתי מסגרות בלבד : אחת לפני שהקטנה (בת 8) נולדה
ואחת אחרי שהקטנה נולדה (בתמונה היא בת 2)
-אל תנסו לחפש היגיון. ככה החליטה המתבגרת התורנית על המסגרות...
במפגש עם צלמות שנכחתי בו השבוע עלה נושא התמונות המשפחתיות.
במאמר מוסגר אגניב משפט ואומר שהכי כיף זה להיפגש עם קולגות מהתחום. אנחנו דוברות את אותה השפה, מתמודדות עם אותן הקשיים , הפוקוס אצלנו זהה והפתיל קצר.. אה.. סליחה, התריס...
נחזור למפגש הצלמות - תמונות משפחתיות...
כולנו דיברנו על הילדות שלנו, איך היתה להורים שלנו מסורת דומה ..
פעם בשנה סרנו לפוטו הקרוב למקום מגורינו (או להוא ,המיתולוגי, בתל אביב)
לבושים במיטב המחלצות , מגולחים, מצוחצחים, הפוני לצד, השביל באמצע, נעלי לאקה וחולצות מעומלנות,
למען תמונה משפחתית.
פעם בשנה נמלא הבית בחגיגיות שלא כתובה בשום לוח שנה,
לא נתונה למצב רוחם של בית הנבחרים ולמרבה ההפתעה ללא תאריך קבוע משנה לשנה.
חגיגה משפחתית.
אחרי שנחתנו מכנפי הנוסטלגיה היישר לחום המזוויע של הסתיו הנוכחי ,
ניערנו את אבק הזכרונות,
התמלאנו פליאה.
איך במדינה שיש בה 24 שעות מקודשות ,
פעם בשנה,
בתאריך ידוע.
24 שעות, אֵימת האימהות, להמציא ולשלוח בהעתקים לפי מספר הילדים
תמונה משפחתית לכבוד יום המשפחה,
איך במדינה כמו שלנו עוד לא הפך בוק צילומי המשפחה למסורת משפחתית ....
אם הגעתם עד לכאן – ודמיינתם את כל זה,
זכרו שאתם לגמרי יכולים לעשות את זה !
בתמונות- הפסנתר שלנו עם 2 המסגרות
ותמונות של משפחות שדמיינו זאת ועשו זאת !









