מחשבות ברזל שבוע שלושים ואחד
פגישה ללא מילים
אנחנו מתראים הרבה, כמעט על בסיס שבועי, מתראים זה כזה "שלום שלום , היי מה נשמע",
אבל פעם בשנה אנחנו נפגשים לשיחה עמוקה כזאת בארבע עיניים : שתיים שלי שמביטות מתוך זוג עדשות. שיחה שאין לה מסגרת של זמן , שיחה שאין לה מגבלה של מקום, אתה זורם ומגיע לכל מקום שאני מציעה להיפגש בו (איך תמיד אתה מוצא חניה ואני נתקעת ?...
שיחה שבה אתה מראה לי כל פעם מחדש את עוצמתה של ההקשבה, וכמה רגישות יש בה וכמה טוב היא עושה לזה שמדבר (במקרה שלנו אני מדברת המוןן ואתה מקשיב יפה...
שיחה שאני תמיד דרוכה לקראתה, כי אני לא יודעת מאיפה להתחיל. אני מרגישה חובה לעדכן אותך בכל הפרטים שנה אחורה, אבל מי זוכר...ואז זה תמיד מסתכם בכותרות כאלו ,כאילו אני מגישת חדשות. אבל מגישת חדשות גרועה..
ולמרות שאנחנו מתראים די הרבה אני כמעט ולא יודעת עליך כלום .
והשיחה הזאת פעם בשנה יותר מלמדת אותי עליי מאשר מלמדת אותי עליך.
אבל זה המצב. הוא לא טוב ולא רע. הוא כמו שהוא.
המצב.
ואם אתייאש מהשיחה השנתית הזאת אז גם על עצמי לא אדע.. אז אני מעדיפה להחזיק בזה. ככה אני , חייבת לדעת..
ותיכף מגיע הזמן של הפגישה השנתית שלנו ואני חושבת עם עצמי על מה אני אדבר איתך השנה ? מה אני יכולה לחדש לך שבכל הפעמים שהתראינו לא שמעת ברקע ?
ואין לי מילים , ארז.
אין לי מילים.
ארז.
אולי השנה אני אשתוק ואקשיב ואתה תדבר ? בכל זאת עברתי בתקופה האחרונה חתיכת מסע אישי שלימד אותי על חשיבות ההקשבה ממקום פנימי ומכיל ואמיתי ולא ממקום "שומע" ולחוץ..
אולי אין לי מילים כי אני חושבת שהשנה הקשר בין השמיים לארץ כל כך מחובר ועמוק וקרוב, ואין יום שעובר בלי שליחים שעוברים מהעולם פה על הארץ לעולם שלך שם, בשמיים.
וכל שליח בטח מספר לך כמה אומץ היה לו, וכמה רצון ואש בעיניים וכנראה בכל הגוף בערו בו כדי להגיע לאן שהגיע, ובטח כולם גם מספרים לכם שמה שאם היו נדרשים היו עושים את הכל מההתחלה למרות שיודעים שגם הם , כמוך, יהיו מקשיבים נאמנים יותר מאשר מדברים ומשתפים...
אחת המחשבות (הלא מאוד עמוקות ,אני מודה) שתפסה אותי השנה היתה- מה היה הגובה שלך ? אתה נמוך כמו ניסים ומשה (אל תיעלבו, אתם קצת נמוכים ...) , או שאתה גבוה יותר כמו רחמים אלי ויואל ? מהתמונות ראיתי שהידיים בחיבוק קצת עלו מהכתפיים אבל קשה לדעת ככה..
ועוד חשבתי לי שאנחנו , דור שני לטראומה המשפחתית הזאת.
ולהבדיל, אבל כמו בני הדור השני לשואה שלא ידעו ולא הכירו את ההורים/משפחה שלהם עד לשלבים מאוחרים (אולי מאוחרים מדי) גם אנחנו לא ממש מכירים..
אז מה הפלא שאני מבקשת איתך זמן להכיר ולהעמיק ? כן, אפילו ברבות הימים והשנים אני מבקשת לדעת מי אתה, מי היית, מה האור שכבה לנו, ואיך אנחנו יכולים להמשיך להאיר אותו ?
הדור הראשון שותק, עצוב, דומע, כואב, חסר, לא מנדב פרטים על היותך. צריך לחפור.. (בחפירות אני טובה אבל כשמגיעות השתיקות והדמעות אני עוצרת..יש לי קצת טאקט .. )
אולי זה הזמן שמשכיח, בכל זאת עברו יותר מ-30 שנה, לך תזכור...
אולי זה הרצון להיאחז בחיים הקיימים כאן על הארץ כי אחיזה בחיים שבשמיים מושכת אותך לתהומות ?
אין לי מילים השנה, ארז .
אולי הרבה קורה פה במשפחה, הזמן עושה את שלו וכולם גדלים ומתמודדים עם דברים כאלו ואחרים , עניינים פשוטים ומורכבים של גוף ונשמה,
ובטוח שהרבה השתנה פה במדינה,
ואני לא יכולה לדמיין את הקול שלך על מצב כזה או אחר.
אז אני אשתוק.
ואתה תמשיך לשתוק.
ואולי השתיקה הזאת יפה .
ואולי השתיקה הזאת תקרב בינינו יותר.
ואולי לא.
כך או כך , אניח לך עכשיו, ואל תדאג, אגיע לפגישתנו גם בשנה הבאה בעז"ה,
ואני מקווה עד אז למצוא מילים.
ואולי גם נחמה..
התמונה הזאת צולמה בטקס הזיכרון השנתי בגן יבנה. מיזם יפיפה שעשו לפני כשנתיים ובו ציירו את כל הנופלים בני המושבה.
מתחת לתמונה יש קצת מילים על ארז מתוך אתר ההנצחה הממלכתי "יזכור".
רב-טוראי ארז שרים ז"ל
בן לאה וסעדיה. נולד ביום א' בטבת תשכ"ה (6.12.1964) בגן יבנה. הבן השביעי למשפחה בת שמונה ילדים. ארז למד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי 'סיני' בגן יבנה ובבית-הספר התיכון-המקצועי בקרית הנוער מרום ציון, בירושלים.
בחודש אוגוסט 1982 גויס ארז לשירות חובה בצה"ל. הוא הוצב בחיל-התותחנים ויצא לטירונות. ארז המשיך הכשרתו הצבאית בקורס יסודי ללוחמי חיל-התותחנים ובקורס תותחן-רומח. בסיום הכשרתו הבסיסית קיבל דרגת רב"ט ונשלח לשרת בגדוד תותחנים 334. בהמלצה לקבלת הדרגה כתב מפקדו: "לארז מוטיבציה 'פראית'. וכן נכונותו להשקיע. מקצועיות גבוהה, מוביל את החיילים במישור החיובי, ממושמע מאוד". נוסף לתפקידו כתותחן, נהג ארז לפתור ביוזמתו בעיות טכניות ולאלתר פתרונות שונים לטובת הסוללה או הגדוד. לדברי מפקדיו, פעולותיו היו ברוכות ומועילות ביותר.
ביום א' באלול תשמ"ה (17.8.1985) נפל ארז בעת מילוי תפקידו. הוא נספה ממכת חשמל בעת שהותו בסוללה. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בגן יבנה. הותיר אחריו הורים, חמישה אחים - רחמים, יואל, אליהו, נסים ומשה, ושתי אחיות - אילנה ואורלי.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "ארז היווה את אחד מעמודי התווך של סוללה ג', הן מבחינה חברתית והן מבחינה מקצועית. ארז אהב לעזור לחבריו, דאג לשיפור חיי החיילים בסוללה והיה לדוגמה בכל התחומים."
בני משפחתו הנציחו זכרו בספרייה תורנית, שתרמו לסניף 'בני עקיבא' בגן יבנה, וברכישת ספר תורה שהוכנס אחר כבוד לבית-הכנסת 'נוה שלום' בגן יבנה.
(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)
