לצלם כמו מקצועי מהנייד. הבטחתי-קיבלתם

שעות האור הארוכות והזמנים מחוץ לבית בשמש הקופחת הביאו אותי לחשוב

שאתם חייבים לדעת איך להשתמש במצלמה יותר מללחוץ על הכפתור.

אז הכנתי לכם טעימה קטנטנה ממה שאתם מסוגלים לעשות עם המצלמה שלכם. ממש קטנטנה.

ואם בא לכם להעמיק... תקראו עד הסוף...

לקראת הטור הזה השקעתי מחשבה ופרסמתי בקבוצת הפייסבוק שלי ובדף הלינקדין שלי שאלת סקר-

מה סוג הסלולרי שלכם... בבחינת "דע את האויב".. :) רציתי להכין משהו שיהיה רלוונטי לכמה שיותר משתמשים.

הופתעתי מהתוצאות .

למרות החדות בפער - הכנתי מדריך לשני הסוגים הנפוצים.

מקווה שתמצאו פה משהו יעיל עבור התמונות שלכם.

מתחת לכל פסקה יש תמונות מסבירות. תעקבו עד לפסקת הסיום (אודיע לכם שהגעתם לסוף... זה לא יהיה ארוך.. לכולם חם :)

מוכנים ? SHOOT !

תוצאות הסקר- רוב מוחץ ל....

כמו שאתם יכולים לראות -
מצד ימין - הסקר בלינקדין ( רשת חברתית למקצועות ההייטק ובעלי עסקים ) - רוב מוחץ לסמסונג

מצד שמאל - הסקר בקבוצת הפייסבוק שלי (מוזמנים להצטרף. חפשו : בעין טובה על כל מה שיש) - תיקו בין שני המותגים הגדולים אך רוב מוחץ ל "לא אייפון"

ומכיוון שעוקבים אחריי אנשים בעלי זיקה לעולמות התוכן שלי ומשתתפים בקבוצת הפייסבוק שלי בכל יום רביעי בהעלאת תמונות שצולמו השבוע - שמחתי בעובדה שגם ממכשירים "פשוטים" אנחנו מייצרים יחד ונהנים מתמונות איכותיות, יפות , מדוייקות.


מוכנים לעלות קומה... ?

לפני הכל - למה הכוונה "לצלם כמו מקצועי" ?


המכשיר שיש לנו בכיס , זמין 24/7 , שבעזרתו אנחנו יוצרים , מתעדים ומשתפים תמונות לעולם הוא בעצם...

מחשב.

ההקבלה שלו לעולם המצלמות המקצועיות - היא צילום במצב "אוטומט" (חלק גדול מהאנשים שמסתובבים עם מצלמות מקצועיות בטיולים וכו' מצלמים על המצב הזה. אוטומטי. מחשב.)

צילום הוא בעצם רישום באור. ואחד הדברים הכי חשובים שאני מדברת עליו בסדנאות הצילום שלי הוא היכולת שלי , זו שמצלמת את התמונה, להחליט : מה הנושא שלי בתמונה (משפיע על הפוקוס ) , כמה אור ייכנס לי לתמונה (משפיע על החשיפה) .

ובעזרת ההבנה הזאת אני יכולה ליצור את התמונה לפי מה שאני רוצה. כשאני מצלמת על מצב אוטומט - התמונה תיראה איך שהמחשב שיש לי ביד חושב שהתמונה צריכה להיראות.

יכול להיות שרוב הזמן נוח לי עם זה.

עצם זה שאני  יוצרת את התמונה איך שאני חושבת לנכון - מביאה את הייחודיות שלי  בצילום.

עצם זה שאני מביאה לידי ביטוי את כמות האור והפוקוס בתמונה- אני יוצרת תמונה שהיא מביעה - אותי.

ואם אני משתמש בצילום ככלי להעברת מסר (וזה מה שאנחנו עושים רוב הזמן בלי לשים לב) כדאי לי לדעת לדייק גם את השליטה הטכנית בהתאם לחידוד המסר.


הנה 2 כפתורים שכדאי שתכירו - ותתנסו בהם בפעם הבאה שאתם מצלמים תמונה.

תמונה אחת תצלמו כמו שאתם רגילים.

ותמונה שניה תצלמו במצב "מקצועי" לפי ההסבר כאן.

אתם תראו את ההבדל , תדייקו אותו לפי רצונכם.

חשוב לציין - יש מצבים שלא תראו הבדל בתמונה. ויש מצבים שבהם יש הרבה אור / אור בזווית מסויימת / אור על חלק אחד בתמונה

שבהם תראו הבדל משמעותי ותשנו את התמונה לפי רצונכם.


ועוד דבר חשוב- אני לא שמה כאן דוגמאות של תמונות בכל מצב צילום בכוונה.

העניין הוא לא איך אני מצלמת. העניין הוא

איך אתם יכולים לצלם טוב יותר.



בעלי מכשיר מסוג סמסונג

פעלו לפי התמונה מצד שמאל -
פתחו את המצלמה , בשורה התחתונה מצד ימין , יש כפתור "עוד"
לחצו עליו ובחרו במצב "מקצועי"

לאחר מכן , כפי שתראו בתמונה מצד ימין יהיו לכם פרמטרים בשורה התחתונה.

כל פרמטר כזה משפיע על כמות האור שנכנסת למצלמה.

כל לחצן כזה יפתח לכם "סקאלה" שאפשר באמצעות האצבע להזיז ימינה ושמאלה ולהכניס יותר או פחות אור לתמונה.

הפרמטר SPEED אחראי על "מהירות התריס" המקבילה במצלמה.

הוא נמדד בחלקיות השניה. ככל שהתריס פתוח יותר זמן- נכנס יותר אור.

שחקו עם המהירות ותראו שיש מספרים בהם נכנס מעט אור לתמונה ויש כאלו שנכנס המון אור לתמונה.

במצבים בהם יש לנו מקור אור ברור (פנס , שמש בשקיעה, קרן אור) נראה הבדל משמעותי מאוד בתמונה.

הפרמטר ISO גם הוא אחראי על כמות אור, הוא עוזר בעיקר במצבים בהם אנחנו במצב חשוך

ומהירות התריס פתוחה ככל האפשר ועדיין חשוך במסך, משחק איתו יכניס עוד אור אך שימו לב- הוא אחראי גם ליצירת "גרעיניות" בתמונה.

הפרמטר WB משמש כמו "תנור" לתמונה , הוא מחמם או מקרר את האור . שחקו איתו ותראו שיש ערכים שגווני התמונה הופכים כתומים ויש ערכים בהם גווני התמונה הופכים כחולים, סגולים...


בעלי מכשיר מסוג אייפון

אצלכם זה נראה אחרת... יש רק מצב בו אתם יכולים לשלוט בחשיפה , בכמות האור שנכנסת לתמונה.

זה עדיין מאפשר לכם קצת משחק ושליטה...

בגלל הבדלי הגודל במסך - תצטרכו לפתוח את התמונה למלואה.

כשאתם פותחים את המצלמה לחצו על החץ בראש המסך

ואז בסרגל התחתון בחרו בסימן הימני - הוא אחראי על החשיפה, כמות האור שנכנסת לכם לתמונה.

גם שם - תיפתח לכם סקאלה- שחקו איתה ותראו איך התמונה משתנה...


שחקו עם המסך והפרמטרים, צלמו , צרו תמונות ייחודיות לכם ותהנו...

מוזמנים לשתף בקבוצת הפייסבוק שלי !


פסקת סיום


המצלמה הכי טובה בעולם היא המצלמה שיש עליכם באותו הרגע


אני מצלמת כדי לתפוס רגע בזמן, ולתת לו לחיות לנצח.

אני מצלמת כי משהו תפס לי את העין והלב.

אני מצלמת כי משהו ברגע הזה ניגן בי ברגש משהו שארצה לזכור, משהו שיתן לי כח בהמשך.

יש לנו בחיים אינספור רגעים. אבל לא כל רגע שווה תמונה.

בשביל הרגעים האלו שכן - חשוב לזכור - זה לא משנה מה הכלי בעזרתו אנחנו מצלמים.

חשובה ההתבוננות, חשובה ההבנה מה התמונה הזאת עושה לי ברגע הזה עכשיו בלב. ומה היא תעשה לי בלב מחר, כשאפתח אותה שוב. ואסתכל בה. ואשאב ממנה כח, שמחה, תקווה.

על כל אלו ועוד אתם מוזמנים לשמוע ולהביא חברים לסדנאות הצילום שלי.

התאריכים הקרובים :

22.8 , 12.9 , 26.9


מקווה שנהנתם

שלכם,  באהבה ובעין טובה

יערית



לחצו כאן כדי לשלוח לי תמונות,שאלות ומילים טובות

שנזכה לבשורות טובות במהרה

עם ישראל חי !

יערית יאיר

צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע
סדנאות צילום
סדנאות פוטותרפיה

לדעת לצלם בסלולרי רגעים של ים
By יערית יאיר November 6, 2025
פעם למדתי לימודי ים... ככה התפתחה לה שיחה אקראית סביב תמונה של סירה בים. אני חושבת שמי שמבין את הים מבין את החיים – חיזקתי את המלומד. למה הכוונה ? נשאלתי בתשוקה ללמוד עוד על העומק האינסוף הזה הקרוי "ים" .. ההבנה שיש ימים שהים רגוע והגלים בסדר מופתי נעים אחד אחרי השני , שומרים על קצב יחיד, קוצפים קצף ייחודי , ומתגלגלים לאותו הקו בעדינות ההבנה שבימים סוערים יש לך 2 אפשרויות בלבד – לגלוש על הגל בשליטה מלאה או להוריד את הראש תחתיו ולתת לו לעבור , כל אפשרות אחרת יוצרת מאבק, מרסקת אותך וכואבת לך בכל הגוף ההבנה שכל הגלים כולם, השקטים והסוערים , שואפים לחוף, ליציבות, לשקט, לשלווה ההבנה שכמה שאתה רואה בעיניים יש עוד ים שלם שלא נגלה לעיניך וגם לא ייגלה לעולם ובאמון מלא אתה יודע שהוא פשוט ישנו וממלא את העולם ההבנה ש 70% מהעולם הוא ים תופסת גם בעולמות הנפש ההבנה שאתה יכול לשבת יום שלם ולהתבונן בו על גליו השקטים והסוערים , על המערבולות והאדוות , בזריחות ובשקיעות ההבנה שכל אחד מאיתנו ברגע אחד בזמן לפחות הוא חוף יציב עבור מישהו שהגלים שלו סוערים או שקטים ומבקשים יציבות ההבנה שכל אחד מאיתנו ברגע אחד בזמן לפחות יודע אם עליו עכשיו לשלוט בגל הזה שבא עליו או שאולי פשוט בכוחותיו להוריד את הראש עד שהגל יעבור כל ההבנות האלו ועוד - אם הבנת אותם הבנת את החיים. חתמתי את השיחה. בעדינות הכנסתי את התמונה חזרה לשקית. רגע לפני שהכנסתי אותה לתיק הצצתי פנימה ולחשתי לעצמי: נראה שלפי ההבנה שלך את המצלמה תפסת רגע מאוד יפה שפתח לך ים של מחשבות ושיחה מאוד עמוקה על החיים, ונראה שלפי ההבנה שלך את הים את ממש מבינה את החיים , אבל נשמה, תמיד שימי לך בתיק קרם הגנה למקרה שלא הבנת את השמש...
By יערית יאיר October 23, 2025
לאחרונה חזרתי אחורה במנהרת הזמן. פעם אחת חזרתי בה כדי לצלם תמונות יפות שיזכירו לי רגעים קסומים של עבר, הווה ועתיד ואיך הם משתלבים בנשימה עצורה בתמונה אחת. ופעם אחת חזרתי בה בעקבות הודעה באחת הרשתות החברתיות. מישהי ביקשה את מספר הטלפון שלי והתקשרה. וכך היתה השיחה. "את לא זוכרת אותי , אבל את היית מורה שלי במקום X " (חשבון מהיר- 20-22 שנים אחורה בזמן) "אוקיי, מחילה, לא זוכרת" "ואת היית דמות שהשפיעה עליי מאוד" נחנקתי מהתרגשות. "אני? וואוו, את מרגשת אותי, תודה רבה". והבחורה המשיכה וסיפרה כי היא לומדת כרגע תואר שני בתחום מסויים ונתבקשה לעשות עבודה על דמות שהשפיעה עליה בחיים. והיא בחרה בי. היא בחרה בי !! ואני לא הפסקתי להתרגש ולהצטמרר ... ושאלתי על מה ולמה ולמרבה הפתעתי היא ציטטה לי משפטים שלי, שאני אמרתי לה, שחיזקו אותה באותה התקופה ולאורך השנים. 20 שנה אחורה במנהרת הזמן. לא זכרתי מילה. אבל זה נשמע כמו משהו שמתאים לי להגיד. אני משתפת אתכם לא כדי שתגידו לי איזה תותחית את, משפיענית אמיתית. לא. אני משתפת כדי שנדע כולנו שלמילים ולמעשים שלנו כאן בנקודת הזמן הזאת - יש משמעות. יש השפעה. בין אם היא נראית לעין או מורגשת בלב ובין אם לא. ואולי בעיקר אם לא. כי כמו שאני הלכתי לאחרונה במנהרות ישנות , כל אחד בעולם הזה קצת חוזר אחורה בזמן לרגעים , לנקודות, למילים , למעשים, לתחושות שגרמו ללב שלו לרעוד ולצהול, שנתנו לו כח להמשיך וללכת במנהרת חייו עוד צעד, עוד קצת לזקוף קומה, עד לרגע ההוא בו אתם תיפגשו שוב בשיחת טלפון שתגלו שאתם משפיענים. ואולי לא תגלו לעולם. והשיחה הזאת הולכת איתי כל השבוע. ומהדהדת בי בלב ובראש. ונותנת לי כח לעוד צעד, לזקוף עוד קצת קומה, ולקבל על עצמי עוד יותר, בלי נדר, להתמקד בטוב, להיטיב מבט ללב של מי שמולי בכל הזדמנות לעשות את הכי טוב שאני יכולה בכלים שלי להיות מודעת עד לשד עצמותיי ולהוקיר תודה על כל הטוב שיש לי בחיים (ואתם כבר יודעים שאני מאמינה שלכל אחד יש טוב בחיים שלו, בתחפושת כזו או אחרת) ולהפיץ את זה הלאה. להיות משפיענית. כן, אני משפיענית. וגם אתם.
By יערית יאיר October 16, 2025
יום יבוא ותספרי לכולם איך מהתוהו הזה בראת לך עולם יום יבוא וידעו כולם כי מאז ועד עולם יש להם בורא בעולם ובכל לילה ויום מחדש הוא תוהה ובוהה ובורא לך מקדש מעט קטן כזה מיוחד שהוא רק שלך ומעלה אליך הוא ברחמיו הקדושים זבחים ושלמים עולות ותודות ויום אחד כשיאירו לך פנים אל מול שבעה קנים בראש המעלות תקראי בקול גדול מזמור לתודה לך נאה להודות אבל עד שיגיע היום הזה בו תספרי לכולם איך מתוך התוהו הזה בראת לך עולם עד אז קומי יפה שלי קומי נשמה תדליקי לך נר , תעשי לך נס עם או בלי סוכר אבא שבשמיים שולח לך הכל מדוייק ואם איבדת קצת קצב או משקל זה גם לטובתך וגם לטובת הכלל אז תחזיקי את זה בראש חזק חזק שלא ייעלם שלא יועלם יום אחד מתוך התוהו הזה תבראי לך עולם
צילום ארועים קטנים בדרום
By יערית יאיר October 10, 2025
כל הדיבורים השמחים השבוע סביב סיום המלחמה והשבת החטופים הביתה עוררו בהרבה אנשים מחשבות על כל השנתיים שחלפו בשילוב עם שנתיים למלחמה נהיה פה שילוב דחוס של כאב, זיכרון ותקווה שמנסה לדחוק את הקצוות ולהיכנס ללב. ללב האנשים, ללב התודעה ,ללב השיח ,ללב העשייה. גם אותי זה זרק אחורה: איפה ומה וכמה . והלכתי לחפש בגלריה של הסלולרי שלי תמונה משמעותית ראשונה מהימים של ראשית המלחמה. הראשונה היתה סלפי עם הבנות במוצאי שבת של ה 7.10 כנראה ניסיתי להקליל את האווירה ולהכניס קצת חיוך ( ספוילר : לא ממש הצליח) השניה היתה שמים של בוקר מלחמה תמונה סתמית של גינה ושמים וכשחזרתי אליה עכשיו היא לא עוררה בי שום רגש או רצון לשתף אותה, השלישית היתה של מנדלות שצבעתי בניסיון להכניס קצת שפיות לימים מוטרפים של מלחמה, והרביעית - היא כבר סיפרה לי סיפור אחר :
By יערית יאיר September 26, 2025
חלמתי על מלך. אחד כזה שכולם עושים דברו ורצונו. כזה שדר בארמון הכי מפואר שיש במדינה. חלמתי משרתים, שרים, יועצים, נוגנים, מבשלים, אופים ומשקים. חלמתי אפילו מנקה שטיחים לו, למלך. חלמתי לו מנהל תחזוקה לארמון, מנהל מחסן , מנהל כספים שישלוט בהכנסות-הוצאות-רווחים. טוויתי לו חוטי זהב בווילונות וצוות חדרניות מאבקות, מציעות, מסדרות. רקמתי לו מפיות מפונפנות וכלי הגשה מיוחדים. חלמתי על מלך בשר ודם, ללא עוררין. התעוררתי מהחלום, בפתחם של ימים נוראים. התייצבתי למשימת הדחה. משימת המלכה. אחד,יחיד ומיוחד. לא בשר ודם. אלוה כל בריות. מאוד מופשט אך יחד עם זאת מאוד פשוט. ה' הוא המלך. ואנחנו עמו וצאן מרעיתו. ואיך זה שכולם אומרים לי "תנשמי, יהיה בסדר". בזמן שה' הגדול קורא אותי לסדר! מייצב לי עמדות מימין, מציב לי מטרות משמאל, מצייר לי את המסלול במשיכות מכחול. מעמיד לי אתגרים בזה אחר זה. בחיי, לא חלמתי על מלך כזה. חלמתי על מרפסת מזהב, עם מעקה מנצנץ. חלמתי על ניפנוף לשלום , וחיוך קורץ. התפללתי לשלום. לסדר, לשלווה. לחיים ישרים, מלאי שמחה. אז מתי להתעורר ? באיזו תמונה את החלום לגדוע ? בזו של רצון ה' או כח הזרוע ? בזו של מלך מלכי המלכים או רב המשרתים ? כך או כך משלא החלטתי על תמונה מסויימת, התעוררתי בהולה ומבוהלת. נקראתי אל המלך, הפעם באמת. אימת יום הדין מרחפת ממעל, ואני שוגה בדמיונות וחלומות ממצנפת עד נעל. ובבואי לכתור לך כתרים מלכנו, בעת התרת נדריי , מהדהד בי קול קורא, מנער אותי משרעפיי. אל המלך הזה התפללתי. אז איפה טעיתי ולאן נעלמתי ? הייתי כעיוורת באור היום, ההייתי או חלמתי חלום? ועוד מילים יפות ומנוסחות ובינתיים נפשי טובעת בים של דמעות. מתעוררת שוב מתוך הסידור, בינות למילים. ה' הוא האלוקים, ה' הוא האלוקים ! (נחלם, נכתב וצולם ב"ארמון" בניצנים , תשרי תשס"ט , 2019)
By יערית יאיר September 7, 2025
מכריחה את עצמי להתיישב מול המחשב. וזה לא שלא הגעתי לכאן בימים האחרונים הגעתי , אפילו כמה פעמים, ואפילו כתבתי ומחקתי קבצים עם 500-600 מילים (ויותר..) ולא שיתפתי אתכם. לא בבלוג , לא בפייסבוק, לא בניוזלטר.. לא מתוך רחמים עליכם (טוב, אולי קצת...) ולא כי הייתי מוצפת ברחמים עצמיים (נו, אולי קצת יותר מקצת...) אלא כי התחייבתי לעצמי להיות בעין טובה, ואם אין לעין שלי איזה שהוא טוב להוסיף בעולם -עדיף שאשמור אותה לעצמי עד שהראייה שלי תתחדד מספיק. כי כאבים, אתגרים, אכזבות וקשיים יש לנו בשפע, וכל אחד שקוע בעצמו, במשימות חייו, באיסוף שברי ליבו. אבל היכולת להתמודד בצורה שונה עם הכאבים- זה באמת מוסיף פה משהו טוב בעולם. כמה פעמים נמלאתי כח ושמחת הלב ממילים שכתבתם לי בחזרה- על כמה שנדמה כאילו כתבתי את רחשי ליבכם, כמה פעמים תפסתם אותי ברחוב וחיבקתם אותי על היכולת לתת שם ומילים לרגשות, תחושות והתמודדויות שכולנו חווים אך לא כולנו יודעים להגדיר מה עובר עלינו ואיך אפשר להביט על זה בעין אחרת, טובה יותר. אז כשהכאבים מציפים אותי אני כותבת. לפעמים יש לי רק כאב להוציא , ולפעמים יש לי גם תובנות על הדרך ,על ההתמודדות, על הכלים, איזו זווית אחרת או דומה קצת רק יותר מדוייקת להביט על העולם הפנימי שלנו בצורה טובה ומיטיבה. אז מכריחה את עצמי להתיישב מול המחשב. לא בשבילכם. בשבילי. כי התחייבתי לעצמי פעם בשבוע למצוא את הזווית הזאת. לא בשבילכם. בשבילי. כדי שהחיים שלי יקבלו מבט טוב , חומל ואוהב על עצמם. על עצמי. כדי שאהיה מוקפת במילותיי שלי, בהבנה שכולנו חווים את אותם האתגרים רק ציר המבט שלנו שונה. והנה מסתיימת לה שנה , ואחת חדשה עומדת בדלת, עם נעליים מבריקות , חולצה מעומלנת , שיער מתוח, תיק מלא בחלומות, שאיפות , רצונות, תיקונים, תפילות ומשאלות ותפוח אחד רקוב מהשנה שעברה (תמיד יש משהו אחד ששכחנו להוציא מהשנה שעברה...) והיא מחכה לי , השנה הזאת, שאני אכניס אותה. ואחבק אותה ואפתח את התיק הזה שהיא מחזיקה ואוסיף עליו את כל התקוות, תפילות, חלומות ורצונות שלי. ואאמין. שיש לה מקום בתיק , לשנה החדשה הזאת, יש לה מקום בתיק גם לדפים שלי , לחלומות שלי , לשאיפות הרצונות והתיקונים שלי, לכל המשאלות ואפילו לתפוח אחד טרי שילווה אותי ויזכיר לי כי יכול מאוד להיות שבשנה הבאה אני אשכח אותו בתיק והוא יירקב אבל גם יכול להיות שלא, ובשביל הסיכוי הקטן הזה שמשהו טוב יקרה לי אם אתמסר להכניס אותה בדלת , להכניס אותה בלב, בשביל הסיכוי הקטן הזה – אני פותחת לרווחה ומחבקת – אש שנה חדשה וטובה אמנם הקדמתי את הכניסה שלך בכמה ימים- אבל אני חושבת שאני לגמרי מוכנה. אולי ציפיתם לתמונות של תפוחים... אבל יש לי רק רימונים להציע... (צולם בפרדס רימונים בשדות של גברעם)
By יערית יאיר August 21, 2025
בשבוע האחרון היינו במה שנקרא: חופשה משפחתית. המשפחה שלי שינתה צורה בתקופה האחרונה. שינתה מצב. מנחמת אותי ההרגשה שהלבבות של כולנו פועמים באותו הקצב : ארבעה ימים בצפון עם משפחה גרעינית במצב מחודש , עם משפחה מבחירה במצב מורחב, ואם לדייק: אני , במצב מורכב. החלטתי שאני הולכת על כל הקופה. הולכת על זה ובגדול. בשביל הבנות שלי. לשמור להן על המסורת המשפחתית הרחבה עד כמה שאפשר, בעיקר במקרים שבמסורת מצומצת קצת קשה לי כרגע. בשביל עצמי , לשמור על השפיות שלי , במרחב בטוח, מוכר, אוהב ומכיל. חברויות ילדות הן בעיניי משהו שהוא פרייסלס אם מצליחים לשמור עליו כל כך הרבה שנים.ואנחנו מתמידים בהצלחה. אז נסענו צפונה. ידענו שמצב המים חלש ודליל. ידענו שמצב המטיילים מוגבר וצפוף , ידענו שהחום כבד אבל פחות משבוע שעבר, מה שלא ידענו ולא שיערנו זה כמה פקקים נאכל בהלוך , ובטח ובטח שלא שיערנו לעצמנו שנחטוף כפל כפליים בחזור... למזלנו הטוב , זה לא הרס לנו את החוויה. אני חושבת שהכי היייתי עסוקה בימים האלו בלהתרכז בשני דברים חשובים ומהותיים : להתרכז בכאן ועכשיו להתמקד בטוב שיש לי בחיי והאימון הזה הוא קשה וסזיפי, כי זה פוגש אותי רגע רגע. והתזכורת העצמית הזאת... מעייפת ... אז נחתי לי קצת... והחבר'ה נהנו על חשבוני ותפסו אותי ישנה בתמונות... אני החלטתי לא לקחת את עצמי ברצינות מדי. זה עוזר לי להקליל את החיים ולהתמודד איתם ועם עצמי עם יותר חיוך.. הנה, הוכחה :
By יערית יאיר August 2, 2025
זה יהיה הטור הכי קצר שכתבתי אולי כי אני מרגישה לאחרונה כי אין בי די מילים שיכולות לשפוך אור וטוב בעולם אולי כי אלו הזמנים אולי כי יש רגעים שעדיף לומר בהם מעט כך או אחרת , משכך קצרות הן מחשבותיי הפעם – אבקש כי עדיין תקראו אותן בכובד ראש ... יש עניין אצל המקפידים בחומרתו של ט' באב לדבר דברים כמו " אם לא ניגאל עד אז -הצום ייכנס בשעה 19:35 ..." ואני תוהה עם עצמי – ומה יקרה אם כן ניגאל עד אז ? מה יהיה הלו"ז .. ? מה יצבע את יומנו ? נלך לעבודה כרגיל ? לא נלך כי נחגוג ? ייגמרו המלחמות ? נדע שובע שלווה ושלום ? איזו תמונה יש לי בראש ? האם העזתי בכלל לייצר לעצמי תמונה כזאת בראש , כאילו יש תרחיש שכן ניגאל עד ליום ט' באב ולא נצום ? בציפיה למחשבות על גאולה שלמה באמת, אולי זה יזרז משהו בעולמות של גאולה.. יערית
צלמת מקצועית צילמה בשקיעה
By יערית יאיר July 3, 2025
זה היום השני של הקיץ, ביום הראשון שלו הייתי עסוקה בשעות האלו. החלטתי ללכת בעקבות השמש. הימים ימי תמוז, שעות האור ארוכות מאוד, לקחתי מצלמה ועדשה שאני בקושי מוציאה מהארון כי היא כבדהה לי .. ויצאתי יחד עם הלב השבור שלי בעקבות השמש. שמחתי לגלות שהטבע לא מאכזב . לא אותי ולא רבים שבאו בעקבות השמש לנשום קצת ים ושמיים בסופו של יום קיץ חם. להסתכל על השמש ולשאוב ממנה כח לזרוח למרות שעכשיו היא שוקעת. להסתכל על האנשים סביבי ולהבין שלכולם יש תיק עם כאב שמתפורר אל מול השמש ונעלם בים הרחמים , התפילות והבקשות. להסתכל על הים ולהודות על הגלים , ועל היכולת לנוע , על מציאות שמאלצת אותי לגדול ולהתפתח ולזרום ככה עם כל החול והקצף והגלים. זה היה היום השני של הקיץ, ביום השלישי כבר הרגשתי יותר טוב. צירפתי לכם קצת תמונות בעקבותיי בעקבות השמש... אם אתם באזור - תמיד טוב לנשום את זה ב LIVE אבל לפעמים גם תמונות עוזרות
מצלמת הסלולרי משוטטת ואני מתבוננת בפרטים בסדנת צילום
By יערית יאיר June 28, 2025
אני ויעלי עומדות בממ"ד של ההורים שלי מחובקות חזק. מוצאי שבת , הרבה אחרי שיצאה השבת , אנחנו יושבים בחצר עם קפה. נשמעו שני פיצוצים חזקים, כולנו קפצנו בבהלה, יעלי נכנסה לנוהל חירום ורצה לממ"ד. בדרך לממ"ד אני שולפת את הנייד, מרפרפת, אין התראות של צבע אדום בשום מקום, כנראה פיצוץ ממקור אחר ... אני מפחדת, היא אומרת לי גם אני , אני עונה לה. אני מחבקת אותה אליי חזק חזק , מלטפת את הראש ומזמזמת לי *...תתארו לכם עולם יפה פחות עצוב ממה שהוא ככה ... אחרי כמה נשימות חזקות מחובקות , אנחנו משתחררות וחוזרות לחצר, לקפה... בשבת המחשבות נדדו לי על כל מיני דברים ... אמרתי לילדים שאני ממש מקווה שגוגל יפתחו איזה צ'יפ שיוכל לקרוא מחשבות ולכתוב אותם כי בשבת זה זמן של שקט ובאות המחשבות הכי טובות ... מהמקומות הכי נקיים. אין כמו השקט של שבת בבוקר, הציוץ של הציפורים נשמע יותר חד, יותר מדוייק, והכל הכל זורם בנחת מושלם. כמו אין הבדל בין חירום לשגרה, לשבת בבוקר יש את השקט המיוחד לו. והמחשבות שלי רצות ... וחשבתי לי איך כל אחד הוא עולם. ובעולם יש מלא ארצות , ואיך כל ארץ מתגלה לי במיוחדות שלה בעולם שלי ואני מזמזמת לי מנגינה... ועוד אני חושבת שלפעמים אנחנו נודדים בתוך העולם הפנימי מארץ לארץ ואני מזהה שיש בתוכי ארצות מפותחות מאוד , שם הדברים מתקדמים קדימה בקצב מסחרר ובהרמוניה מושלמת, ויש בתוכי ארצות שהן כמו מה שאנחנו מכנים "עולם שלישי"...שם הכל זוחל לאט, והזמן עוצר מלכת יש בתוכי ארצות חדשות ויש עתיקות עתיקות , יש כאלו שמתעקשות לשמור על אופיין ויש כאלו הדורשות להתחדש, וכשארץ מסויימת בתוכי רוצה להתפתח "ולעלות קומה" יש בתוכה הרבה שבילים ,יש הרבה אפשרויות ,הרבה מסלולים , עם חלוקה כמו בעולם שבחוץ: למטיבי לכת , מטיבי שבת ומטיבי לסת... והבחירה באיזה מסלול ללכת תלויה בהתבוננות שלי ושוב עולה בי אותה המנגינה ממקודם אבל עכשיו אני פנויה להקשיב לה... *...אם לא נאט , לא נביט , לא נשים לב לפרטים לא נגיע לארץ חדשה... וחשבתי לי שזה בדיוק מה שעושה הצילום לנפש שלי , לארצות שבתוכי, למחשבות שלי ולהחלטות שלי בבחירת המסלולים בארצות חדשות ישנות ... הצילום מעניק לי את האפשרות לעצור, הצילום מעניק לי את ההזדמנות להתבונן , הצילום דורש ממני לשים לב לפרטים ... בלי זה אי אפשר להגיע לארץ חדשה ... ובין הדמיונות לעולם יפה , פחות עצוב ממה שהוא ככה ובין ההזדמנות להתבונן כדי להגיע לארץ חדשה מפרידה רק החלטה . וכשפסקול חיי יתנגן בי שנית , אני בטוחה שתהיה בי ארץ חדשה ואהיה אני עולם יפה, פחות עצובה ממה שאני ככה .. * תודה לשלמה ארצי על המילים המופלאות והלחנים היפים צירפתי כמה תמונות שאני חשבתי שהן קשורות למילים, מקווה שגם אתם.. ואם אתם מעוניינים להצטרף אליי לזמן שמאפשר עצירה והתבוננות תשאירו לי סימן... 052-6070036