פְרִיז , פְלַיִיט , פַיִּט ופוּד פוֹרְאֶבֶר
אני זוכרת מה גרם לי לצאת מהספה
אי-אז אחרי השביעי באוקטובר.
הייתי המבוגר האחראי היחיד בעורף.
בעלי ושלושת ילדיי הגדולים היו בחזית.
כל אחד בגיזרה אחרת, בתפקיד אחר, בעולם אחר.
לא ידעתי איפה לשים את המחשבות שלי.
ושתי הקטנות-גדולות שלי איתי. באחריותי.
בלבד.
והכל הלך ונהיה כבד.
כי זה יום ועוד יום ועוד יום.
אתם זוכרים את זה, כל אחד מאיתנו יזכור וינצור את זה לנצח.
היום , אני יודעת להגיד שקפאתי.
על הספה.
פְרִיז אֵנְד פוּד פוֹרְאֶבֶר
ככה נראו הימים, הלילות, השבועות, השבתות
חשבתי שככה ייראו חיי עד לקץ הימים.
(זאת הרגישה לי מלחמה של קץ הימים)
אחרי הפְרִיז בא הפְלַיִּיט.
הוא בא מהר. אני טייסת טובה. מתעופפת סדירה יש לי מיליון שעות טיסה בשבוע בשגרה,
אז ברור שבחירום קץ הימים הייתי על פְלַיִּט אוטומטי חופשי באוויר.
ובאופן מפתיע שמי ניצן הי ריקים מטילים. רק הדי הפיצוצים נשמעו בלי סוף.
פְרִיז , פְלַיִּיט ו...פוּד
על הספה.
פוֹרְאֶבֶר.
לא הועילו כל הדיבורים על החשיבות שלי בעורף כשרוב משפחתי בחזית, על היכולת שלי לחזק את החזית בכך שאמשיך לתפקד כלים, כביסה, מטבח פעיל, יצירות בשקל וקצת זומבה לתחושה "טובה".
פְרִיז , פְלַיִּיט ופוּד פוֹרְאֶבֶר.
ואז, אחרי מספר דו ספרתי מבייש של ימים,
רק אז
הגיע הפַיִּט שלי.
הפַיִּט הזה הגיע כמו שאני יודעת.
עם פוּד, כמובן, אבל פַיִּט ברבאק.
מאפס שליטה בחרדות ואפס יכולת להניע את עצמי מהספה למאה אחוז תזוזה, כולל יציאה מהבית, כולל הבנה של המציאות ועיבוד ההשלכות (מי זאת ???)
והנעתי את עצמי - למען. (אם נמשיך עם ה- F : פוֹר...)
הנעתי את עצמי למען כל מי ומה שנקרא בדרכי, בקבוצות ווצאפ יישוביות, משפחתיות, חברתיות.
פשוט החלטתי
לקום.
וקמתי.
וזה היה קשהההה אבל מכונן.
כי עובדה שאני זוכרת. כל התמודדות, כל שיחה, כל רגע.
כמעט.
והפעם, עם כלביא, ואני כבר לביאה מתורגלת כי המלחמה, כמו במלחמה, מביאה איתה התמודדויות משל עצמה, בכלל לא מתחשבת בשק האתגרים שיש לנו גם ככה על הגב ועל הלב,
וקפאתי.
שוב.
אבל קצת.
טיפה.
הגיוני.
וכבר לא ריחפתי לי יותר מהרגיל
והפַיִּט שלי הרבה הרבה יותר מדוייק.
והרבה הרבה יותר יעיל.
והפוּד לגמריי בשליטה.
(לא חוכמה לכתוב את זה אחרי 3 פרוסות של עוגת בננה, אבל בננה זה בריא ;)
ואם יש משהו אחד שבשבילו אני מקווה שמישהו מכם קרא עד הסוף ויקח אליו לחדרי הלב - המשהו הזה הוא
להחליט לקום.
כן, זה עניין של החלטה.
הפְרִיז והפְלַיִּיט משתלטים. הם לא בשליטה שלנו
אבל הפַיִּט כן.
צריך רק להחליט. משהו.אחד. קטן.
מישהו שישמח אותו שהתקשרתי או ששלחתי ווצאפ עם לב דואג
מישהו שישמח לקבל הזמנה לכוס קפה קרה בשקיעה
או פרוסת עוגת בננה..
קטן קטן קטן
ומשם המלחמה מנוצחת !
צירפתי לכם תמונת מקום. שם הכל קורה אצלי
שם אני קופאת, שם אני מרחפת, ומשם אני קמה ונלחמת.
ואם יש לכם פינה כזו שעושה לכם טוב בלב- תצלמו לכם אותה למזכרת.
זה נותן הרבה כח.
תחזיקו איתי מעמד. אנחנו תיכף מנצחים !

שנזכה לבשורות טובות במהרה
עם ישראל חי !
יערית יאיר
צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע
סדנאות צילום
סדנאות פוטותרפיה








