קטן עליי
יום שלישי , 21:00 , חניון המוזיאון לאומנות.
החניון חשוך, כמו כל יום שלישי כשאני יוצאת מסדנת האבניים.
החניון מלא רכבים כמו שהגעתי אליו ב 18:00 , באיחור..
איתרתי את הרכב שלי , ולא יכולתי לפתוח את הדלת. הרכב שחנה בסמוך אליי- חנה סמוך מדי (אולי שמע שאני בתהליכי הרזיה מתמשכים ורצה לפרגן לי על המידות הלא אנושיות שהגעתי אליהן לדעתו....)
הקולות בראש מתחילים להתערבב..בעיקר קולות ייאוש , קצת קללות , הרבה מרמור והלקאה עצמית לדאוג לחנות בפעם הבאה בקצה השורה ולא באמצע , ולמה בכלל איחרתי
ורק קול אחד חלוש , חנוק, קטנטן לוחש לי –קטן עלייך , תיכנסי דרך הדלת השניה, זו שליד הנהג.
ותדלגי על המושב.
נחנקתי. מצחוק עצמי על המחשבה שאני מסוגלת לעלות עם הרגליים על המושב ולכופף את הגוף מספיק בשביל לעבור ולהתיישב במקום.
נשענתי על הרכב.
אני פשוט אחכה פה עד שיבוא הבעלים של הרכב הסמוך ואכנס רגיל. בלי דרמות.
אחרי ביס אחד בתפוח (אולי הטורים שלי מסתיימים בפיצה, אבל לתיק של הסדנא בשלישי אני תמיד זורקת תפוח ) החלטתי שאני מסוגלת.
אני. מסוגלת. להיכנס מהדלת שליד הנהג ולעבור למושב ליד. קטן עליי...
ועשיתי את זה.
מזל שהחניון היה חשוך , לכל הדעות (שלי) זה היה יכול להיות מאוד מאוד מביך ולא נעים אם מישהו היה רואה אותי... אבל איך אומרים...
ס"הכ רציתי להגיע הביתה בשלום....
יום רביעי , שעת בוקר מוקדמת . מוקדמת אפילו כדי לזכור אותה. חצר ביתי.
כמה רגעים אחרי שמתחילה אימון אישי עם מאמנת של ה"כללית". (תהליכי הרזיה מתמשכים, זוכרים ?)
המאמנת התלהבה מזה שיש לנו בחצר שק אגרוף ובשבועות האחרונים אנחנו מתאמנות עליו ובמחשבה נוספת- ואל תגלו לה- גיליתי בעצמי כוחות שלא חשבתי שקיימים בי...מפתיע לגלות שסילוק מחשבות טורדניות יכול להיות בעוד דרכים חוץ מאכילה, בהייה וצביעת מנדלות...
בקיצור, כמה רגעים אחרי שמתחילות את האימון- השק..ובכן... נופל עלינו. ז"א עליה.
פשוטו כמשמעו. השרשרת העליונה, שמחברת את הוו לשק -פשוט נפתחה. כמו ששרשרת לצוואר פתאום נפתחת בלי הודעה מוקדמת-רק כבד הרבה הרבה יותר...
אוקי, יוסטון, ווי הב א פרובלם, אנחנו באמצע אימון , עם כפפות והכל..
שנוותר ? ונחליף סט ? -הפעם הקול הזה לא בא מתוך הראש שלי אלא מתוך הפה שלה.
מה פתאום ! עניתי לה. מופתעת. קטן עליי, יש לי סולם. חלוד, מימי אנו-באנו , אבל סולם..
חוקרת את השרשרת, מתכננת אסטרטגיה – אני אעלה, את תחזיקי , אחכ אני ארד את תעלי ,
אני ארים , כי זה כבד ואני גדולה, וזה קטן עליי, יש לי כח להרים דברים כבדים...
ובהינף של שק אגרוף (אלוהים יודע כמה שוקל הדבר הזה בכלל....)
וכמה דפיקות על השרשרת - השק חזר למקום , האימון המשיך כסדרו
והנה, אני יומיים אחרי עם זרועות תפוסות ב"ה...
בין ה"מסוגלת" שאני מזינה את עצמי ביכולת לשנות את העולם הפנימי שלי ,
ביכולת לשנות את המציאות המקצועית שלי,
ביכולת לשנות את המציאות הכלכלית שלי,
כל העבודה העצמית הזאת שמתחילה ומסתיימת ב-
אני מסוגלת
התנקזה לי השבוע לכמה אתגרים שלקחו אותי עוד קצת עם רף המסוגלות
כדי לומר לי.. בקול גדול
את מסוגלת !
הכל קטן עלייך !
תודה שקראתם. עפתי לקנות בגדים, באמת הכל קטן עליי ...
בתמונות :
רגעים מרגשים מבוק בת מצווה של ילדה מתוקה שיש לה אמא מדהימה
שמוכיחה לעולם יום אחרי יום שהיא מסוגלת. להכל. והכל באמת קטן עליה !



שנזכה לבשורות טובות במהרה
עם ישראל חי !
יערית יאיר
צילום ארועים, צילומי תדמית, צילום משפחות בטבע
סדנאות צילום
סדנאות פוטותרפיה








