רציתי רק להפסיק לראות מילים בכל מקום
רגע לפני פורים הרגשתי הצפה.
מלל, מלל, מלל .
טקסטים ארוכים, קצרים ,
הנחיות, הוראות ,בקשות.
לא יכולתי להסתכל יותר על מילים.
אני !
לא יכולתי לקרוא יותר.
הרגשתי שמכל פינה קופצות לי מילים ומשבשות לי את המחשבות.
במקלחת על כוס מברשת השיניים , בחדר העבודה על הלוח מול העיניים ,
במטבח מכל כוס / צלחת / מגנט על המקרר
משפטים, השראות , תפילות , בקשות .
והכל במילים ,והכל באותיות גדולות או קטנות או משתנות .
לא מצאתי מפלט בנייד, הפלטפורמה האהובה עליי, איך לא, מכילה הרבה... מילים .
והייתי חייבת
לא
לקרוא.
כלום.
כלום.
הרגשתי שאין משמעות לאף מילה שעוברת לי מול העיניים.
שהמילים בכלל לא נכנסות לי למח.
הודעה ועוד הודעה ובקבוצה ובאישי ובסטטוסים ו... הצפה כזאת גדולה ,
ועוד רגע פורים וכבר סיימתי את ההכנות ...
והרגשתי חייבת –
שקט
!
הרגשתי חייבת למצוא חיבור לעצמי לא מתוך מילים.
הרגשתי חייבת להמשיך לעשות מה שאני עושה ביומיום בלי לומר או לכתוב אף מילה אחת !
וזה מורכב כי..... העולם ... מדבר... וכותב...
אבל לא יכולתי.
וכל כך שמחתי שהגיע פורים.
כי ניתקתי את עצמי מהכל ופשוט... רקדתי את עצמי לדעת.
רקדתי ורקדתי ושרתי.
ניגנתי מתוכי מילים ללא כתב.
מילים מהלב, מתובלות במנגינה , בקול חזק או חלש, הם יצאו ממני באחת .
רקעתי ברגליים, הנפתי ידיים.
ללא מילים, רק עם הקצב.
אני וכל חלק בגוף שלי שהוא לא מילים.
ובסיום הריקודים ,
לקחתי את המצלמה,
ויצאתי ליצור לי זכרונות ורגשות ותחושות ,
ללא מילה אחת כתובה.
בשבת , כבר דיי נרגעה בי ההצפה. תפסתי ספר ,
וקראתי את כולו בתוך מספר שעות.
היו חסרות לי המילים להשתעשע בהן בראשי, לגלגל אותן במוחי .
והנה שבוע חדש בפתח, ומשהו בי קצת מאוזן ולא משוטט וטובע במילים לא לי ,
ומשהו בי נכתב ,
ותיכף גם אסיים לעבד את התמונות שתפסתי בשלוות הנפש
ולרגעים קטנים מרגישה רוגע מתפשט בי.
אוחזת בו .
לפני שנשאבת בחזרה למשימות שכתבתי לי במחברת.
במילים.









