סיפור קצר על מחשבות , מסיבה, מלחמה וזרת אחת פצועה
א
מיקום : ניצן.
שעה: לילה.
מצב רצוי: שינה
מצב מצוי : התעוררות לא צפויה.
שתיים וחצי בלילה.
זאת שעת שינה לכל הדעות. גם לדעת הערים.
דקה לפני זה עוד הייתי שקועה בשינה מתוקה .
ואז התעוררתי.
ולא הצלחתי להירדם.
הייתי בטוחה שאם אני מסתובבת על הצד השני ומושכת את השמיכה מעל לראש אז זה יעבור לי ,
ואני תיק-תק נרדמת חזרה .
אבל לא.
אני לא נרדמת.
וחושך.
ב
מיקום : פרופורציה
שעה : לילה
מצב רצוי : חגיגה
מצב מצוי : מאבק
כל המחשבות מתעוררות , מתלבשות במיטב שחוריהן , מגדול ועד קטן, מהרהורון ועד החלטה הרת גורל,
כולן כולן מתעוררות. כל המחשבות.
מתלבשות לחגיגת השנה.
זה לא קורה פעם בשנה, אבל כשזה מתפרץ- זה מתפרץ בכזאת עוצמה כאילו שנה שלמה הן נשארו
במקום מושבן , המחשבות.
במשך היום הן לא יוצאות מהמושבה.
כולן חגות על צירן , המחשבות, ואם מישהי מעיזה לצאת מגבולות הפרופורציה, מיד שוטרי ההיגיון מחזירים אותן פנימה בכח רב.
אבל הלילה...
כל השוטרים נרדמו... ויש אור ירוק בתוך כל השחור הזה לצאת מפרופורציה , ולצאת בגדול.
אבל
חיכתה להן הפתעה לא צפויה בדמות מאבק.
ג
מיקום : ניצן.
שעה: לילה.
מצב רצוי: הירדמות
מצב מצוי : מלחמת התשה
אני לא מצליחה להירדם. וכל החושך הזה מאיים עליי בחושך.
המחשבות יוצאות מפרופורציה. כל התלבטות , כל דילמה, כל חשש נצבע בצבעים עזים של אפור ושחור
והכל קודר.
ואני רואה את המחשבות צועדות במדיהן החגיגיים לעברי ומנסות להשתלט עליי.
ואני נחושה בדעתי.
אני לא אתן להם לצאת מפרופורציה.
במשך כל היום אני עובדת יפה מאוד עם שוטרי ההיגיון , ועם שליטי הסדר והחוכמה, ואין מצב שאני נכנעת להם ככה בקלות.
אבל הן הרבה יותר ממני. בכמות , ובכוח.
ושוטרי ההיגיון לא עונים לי לשיחה כבר כמה דקות טובות... כנראה נרדמו מותשים.
הלוואי עליי.
הלוואי עליי.
שוטרת היגיון אחת תורנית בתחנה ענתה לי מנומנמת ואמרה לי לנסות למשוך את השמיכה מעל הראש, שהמחשבות לא ייכנסו לשם וארגיש שם בטוחה.
אבל לא בטחתי בה, כי כשניסיתי , ניערתי מעל השמיכה מחשבות שהתחפרו שם עמוק וניעורו ישר לתוך הראש שלי.
המערכה כמעט מוכרעת .
אני נאבקת.
לא נותנת להן להיכנס.
אני יודעת שאין להן אחיזה במציאות ושהן חזקות וגיבורות עליי רק בחושך.
ואני לא קמה.
כי חושך.
ובחושך עדיף לא להסתובב חצי ישנה. אני עוד יכולה להיתקע עם הזרת במיטה.
והן סוגרות עליי.
כל המודע והתת מודע נדחקים לפינה.
ורק מחשבות לבושות בגדי שחור נכנסות ופותחות שולחן.
אני לא מוצלחת – מרימה אחת מהן כוסית , והשאר מריעות לה – לחיים !
אני אמא גרועה – מרימה ההיא מהפינה- והשאר מחזירות לה- גדולה ! מחשבה מבריקה!
אני לא אצליח עם המטרה הזאת – מרימה מחשבה אחרת מקרן זווית – וההם במקהלה- אמן לזה !
אני לעולם לא אשיג את הרווחה שאני מייחלת לה – פתאום מזדנבת עוד אחת שלא שמתי לב אליה- והחברות שלה צוחקות – מעולה ! כל הכבוד !
וככה זה ממשיך עד שנכנסת מחשבה אחת מכובדת, שמנה כזאת עם כתר על הראש בשחור מנצנץ ופעמון
ומכריזה- בואו נרקוד את זה !
והן מתחילות לשיר לי כשלונות ואכזבות ומהומות ונפילות בתוך החושך הגדול הזה .
לפתע קול חזק מעיר בי , מנער, כל המחשבות מתאדות באחת.
אין זכר לשובלים ארוכים ולשמפניות שחורות,
אין סימן לשמלות שחורות ולליפסטיקים חשוכים .
והיגיון שלי קורא לי , מעיר אותי , השעון המעורר מצלצל לי ,
שכבר נהיה מאוחר ממש.
וצריך לקום ליום חדש.
ואני מנסה להתאושש ממחול השדות השחורות משחור שהילך עליי אימים כל החושך הזה,
ועייפות אחת גדולה נמשכת לי על הפנים.
ד
מיקום : פרופורציה
שעה : זריחה
מצב רצוי : ניצחון
מצב מצוי : בושת פנים
איך ?? דפקה המלכה-האם המחשבה השחורה הכי מכובדת במושבה על השולחן.
איך לעזאזל נתנו לצלצול שעון מעורר להכניע אותנו ??
היינו כל כך קרובות לניצחון.
היינו כל כך קרובות להתשה.
מי נרדמה בשמירה ולא ידעה שיש שעון מעורר בחדר?? מי זאת המחשבה הרדומה הזאת ? שתקום ותצא!
שקט, דממה.
אף אחת לא קמה.
הוד מחשבתה, פתאום קרא קול בלחש ... קול מפוחד...
אם יש לה שעון מעורר... מה נעשה בפעם הבאה ??
ה
מיקום : ניצן.
שעה: זריחה
מצב רצוי: התעוררות מתוקה
מצב מצוי : עירנות במצוקה
אני : מאמי, אתה שומע ? הייתי ערה חצי לילה .. התעוררתי בשתיים וחצי ולא יכולתי לחזור לישון
והמחשבות... אוחח המחשבות ... שיגעו אותי כל הלילה..
הוא : למה לא הערת אותי ? ...
אני : שאלה טובה ...
יורדת מהמיטה בעיניים נפוחות,
נתקעת עם הזרת במיטה.








