על שיחת טלפון ומפגש ששינו לי את התמונה
ערב יום כיפור הכנתי טור שלם על מחילה וחמלה וחטאים והחטאה.
על כל ההחטאות שלי השנה
שמתבטאות ויזואלית בפריימים שלא צילמתי
ובהכנסות שלא הכנסתי
ובחיבוקים שלא חיבקתי .
אבל אז שיחת טלפון אחת , כן, שיחה. זה סטארטאפ מטורף כזה מִשְּׁנוֹת "אנו-באנו" ..תנסו את זה בבית,
אז שיחת טלפון אחת לחברה שעובדות יחד על פרוייקט משותף ניערה אותי למקומות אחרים
כי בניגוד לווצאפ שם ה"מה נשמע" תמיד "בסדר", או "מעולה", או "ב"ה"
שם , בווצאפ , לא שומעים את כל מה ששומעים בשיחה בדיוק באותם מילים של בסדר, מעולה, ב"ה..
פתאום שם שמעתי עייפות , ייאוש, כמיהה , איבוד דרך, חשק עז לאיפוס, לטוב, לחיבוק, לחיבור , לתחושה של פעם לפני שהתחיל כל הטראראם.
לכל אחד יש הטראראם הפנימי שלו. נוסף על הנוכחי הזה המשתולל ברחובות, שגם הוא מתעדכן מרחוב לרחוב ובכל שכונה יש לו פנים אחרות.
ופתאום , בהזדמנות אחרת, במפגש עם שותף לחשיבה , וותיק כזה שחצה את ה-60, אני מאוד אוהבת לשוחח עם כאלו וותיקים , יש בהם חוכמה וחמלה שחסרה לי בצעירים כמוני ,
ופתאום הוא משתף בעומק של תחושות ורצון ופגיעה ותיקון ושאיפה לטוב ואולי ניתוק יעשה קצת טוב לנפשו הכואבת שנותנת כבר שנים את הנשמה למען אותה המטרה וכולם מייאשים, מקללים ומקלים ראש בכל אותם יסודות שעלולים להיחרב לנו פה בשניה אחת,
כל מה שנכנס בווצאפ בתשובה כמו "בסוף יהיה בסדר, אני מאמין"..
שיחת הטלפון והמפגש ההם פתאום ניערו בי רצון עז עז עז כה לרגע אחד שיהיה פה סוג של "רגע דיקטטורי" מוחלט כזה (רק בשביל התיאור, תזרמו)
רגע אחד, שייהלך מהקצה הדרומי ביותר עד לנקודה הצפונית ביותר,
שמישהו יוריד את השאלטר בכל החדרים ,האולמות , המסעדות , המסדרונות, בכל הישיבות , בכל הנסיעות ,
בכל התכנונים , בכל חדרי הלב עם הכוונות הטהורות והלא טהורות,
שמישהו ישתיק לרגע את כל היראים לכאן או לכאן אלו שרוצים לברוח משם אל שם ,
שמישהו יוריד את השאלטר אפילו בחופי הים
וברגע הזה , הקטן הזה יישמע קול אחד מקצה העולם עד קצהו , אני מדמיינת את זה בקול
כמו של רביטל, זאת עם ה"ב" , ויטלזון , שהיא צועקת בכל הזדמנות
סתמווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו
ואז כשירימו את השאלטר בחזרה, הכל יישכח, כל מה שנצרב בתודעה ובזיכרון יישכח. ייעלם כלא היה.
ונתחיל מחדש, בחיבוק גדול , כמו שתינוק יוצא לעולם, חדש כזה, עטוף באהבה, ברחמים , בחמלה, בהבנה
ואז עוד יותר אני כמהה ומתגעגעת ומייחלת לרגע הזה, ביום ההוא,
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָ͏ִם (ישעיהו כז,יג)
ופתאום כל המילים שרציתי לכתוב , וכל המחשבות שידעתי לחשוב על כיפור מקבלות משמעות אחרת.
שנזכה כולנו , כל בית בישראל , כל בית ישראל, לגמר חתימה טובה.
ולשנה טובה ומתוקה.
תגידו אמן.









