דרך ארוכה
באחד הימים השבוע, בשעת בוקר מוקדמת
בדרך, בכביש, נדדו לי המחשבות
וחשבתי על האירועים שפוקדים אותנו בתקופה האחרונה. וחשבתי שזה בדיוק כמו אז,
לפני 75 או 100 או הרבה יותר שנים,
רק בצבעוני ...
המחשבות האלו ש"גלגל חוזר בעולם" ו"רבותיי ההיסטוריה חוזרת" בד"כ מטפטפות לי קצת שקט.. הפעם, משום מה , הן פעלו עליי הפוך.
הפיגועים הקשים מנשוא שבוע אחרי שבוע, יום אחרי יום, אלו שהסתיימו במוות אכזר ואלו שהסתיימו ב"לא היו נפגעים" הם כנראה אבני דרך שנהיה חייבים לעבור במסע הזה שנקרא
גאולת ישראל בארצו...
יצא לי לשוחח טלפונית (כן, יש עוד אנשים כאלו בעולם) עם מכרה ותיקה ומיוחדת
ושיתפתי אותה בתיסכול המתמשך של כל מה שמוגדר "דו-קיום" ועל הערבוב הרגשי שאוחז בי בתקופות כאלו.
עוד שיתפתי אותה במחשבה על כך שלאורך כל שנות האחיזה בארץ , ספגנו מלחמות,התקפות,פיגועים והרוגים.
עד לרמה של "אין בית שאין בו מת"
ואם יש נחמה בימים האלו היא שלכולנו ברור שאנחנו רוצים בטובתה, שלמותה ואחדותה של ארצנו.
רק לפעמים אנחנו לא מסכימים על הדרך.
הדרך הזאת שהיא ארוכה עד מאוד
הדרך הזאת שבאמצעה יש אנשים טובים
הדרך הזאת שהיא חכמה מן ההולכים בה
הדרך הזאת שאנחנו לא מפחדים לצעוד בה.
בראש מורם,
בלב שותת,
בדגל מונף,
יהודים אחים אנחנו.
פרוייקט 365 - שבוע 18+שבוע 19
בשבוע שעבר לא שיתפתי פה טור מחשבות ולא תמונות. אז משלימה...
מזל שפירסמתי בפייסבוק כך שהזיכרון נצרב :)
יום ראשון, בין משימה לפגישה, עצרתי ודאגתי לעצמי♡
יום שני בין השאר ביקרתי במרפאת שיניים. צילמתי עולם הולך ונעלם ...
יום שלישי, ראש חודש אדר, העברתי סדנת צילום באמית עמיחי רחובות, בהפסקה היה שמיייחח
ביום רביעי בצהריים הגעתי לבית של הגמד/ענק למסור משלוח. הפעמון שבה אותי..
בחמישי העברתי סדנת צילום בבית של חברה.. מלא אוצרות בגינה ובכלל..
הטור השבוע נכתב ביום רביעי בבוקר - אז 3 תמונות עד כה
והשאר בטור הבא..
ביום ראשון בין פגישה עסקית להעברת סדנא, הצלחתי למצוא זמן לקפה עם חברה. כמות הפיתויים היתה גדולה מלהכיל..
ביום שני במפגש עסקי קיבלתי משלוח מנות מפנק ואישי. הייתי חייבת לתעד :)
בשלישי, עם קבוצת תלמידים הדגמתי קווי אורך, ואיך הם יוצרים עניין אחר בתמונה. העץ שנכנס הוא בונוס משמח.
מה שלא רואים בתמונות זה את הלב העצוב בעקבות האירועים הקשים שפקדו אותנו לאחרונה.
בתפילה לישועה, נחמה וגאולה בקרוב.








