פרפרים לבנים שוב
אני אוהבת פרפרים לבנים.
אחד החלומות שלי זה לשתול בגינה פרחים מיוחדים שמושכים אליהם פרפרים וכך אהיה מוקפת בהם כל הזמן.
למרות אהבתי העמוקה אליהם, עוד לא ניסיתי לצלם אותם.
אני תמיד נשבית ביופי שלהם והם מתעופפים לי מהר מדי..
יש לנו בחיים הרבה התמודדויות ואתגרים.
עם הילדים, ובן/בת הזוג, וההורים, והמשפחה, והחברים,והבריאות, והילדים של החברים, והלימודים של הילדים, וההוצאות וההכנסות ו..ו..ו..
האתגרים שנדחקים לפינה וצצים ברגעים של שקט הם המשמעותיים ביותר. הם האתגרים של הבירור הפנימי שלי מול עצמי.
הם המקומות שהכי כואבים לי, כי הם הכי מצמיחים אותי.
אני זוכרת הרבה רגעים כאלה. ובחלקם גם שיתפתי פה..
למשל בהתלבטות אם ומתי וכמה לצאת לעצמאות. מצד אחד היתה לי התרגשות גדולה ומהצד השני היה לי כאב גדול.
וידעתי שכאבים רבים מחכים לי בדרך ועמל רב ויגיעה גדולה.
יש הרבה נקודות בחיים שאנחנו חווים את הפריצה האישית הזאת שלנו מתוך עצמנו, והיא תמיד מלווה בכאב.
כאילו הגולם הזה שאנחנו שבויים בתוכו, כל פעם מצופה שכבה חזקה יותר שעלינו לפרוץ.
בכל פעם הסגירה של החיבורים של הגולם הזה שהוא אנחנו, חזקה יותר , ובכל פעם מחדש
הכוחות שנדרשים מאיתנו כדי לשבור את המעטפת החיצונית הזאת, שהיא לגמרי תהליך פנימי עמוק, בכל פעם הכוחות שנדרשים הם רבים יותר, חזקים יותר, עצומים יותר
והפרפר שיוצא מתוכנו כשהצלחנו לצלוח את סף הכאב הזה הוא מדהים ביופיו.
אני תמיד משתדלת לחשוב על עצמי כעל פרפר בעל כנפיים גדולות יותר בכל פעם, ואז ברגעי המשבר, מנחם אותי לדעת שהגולם שאני גם גדול בהתאמה. גם קשוח בהתאמה, כי הפריצה הפעם תהיה גדולה יותר, ויהיו לי כנפיים גדולות יותר, צבעוניות יותר, אוכל בעזרתן להגיע רחוק יותר.
עד הפעם הבאה שמשהו בנפש שלי יצטרך להתברר שוב, ושוב אדרש לגדול.
ושוב אתכנס, אבעט בכל הכוח, בעצמי, במגבלות המגבילות שלי, באמונות המעכבות שלי, במידות הסוררות שבי, עד שאהיה ראויה יותר לחסד הזה שאני ורק אני אוכל להעניק לעצמי- לעוף גבוה.
אמרתי לכם שלא הצלחתי לצלם פרפרים.. נכנסתי לגוגל תמונות האישי שלי, וכתבתי בחיפוש פרפר.
זה מה שצילמתי שזוהה כפרפר.
זרמתי. טוב לי :)

פרוייקט 365 - שבוע 20
חשבתי על זה שהספירה של השבועות היא כמו הריון... רק של 365 שבועות ולא 40...
זה נותן תקווה להתמיד ומייאש באותה נשימה - תלוי בזווית ההתבוננות שלנו .
איזה שבוע כייפי של 4 ימי פורים.
ולוואי ונדע למשוך עלינו שמחה ממקורות פשוטים עד לפורים הבא.
תגידו אמן.








