מחשבות ברזל שבוע עשרים
זמן להיות..
השבוע הזה התאפיין בחוסר זמן... הראיה- זמן כתיבת הטור הזה, יום שישי 15:23 .
כל השבוע נעתי בחלוקת הזמן בין עבודתי כשכירה, פיתוח ותפעול העסק והבית ...
תעשו לבד את החישוב, לא נשאר הרבה זמן לדברים אחרים, (לדאגות ולחרדות תמיד יש זמן אם חששתם..)
אבל בכל זאת כשזה חשוב אז מוצאים.
למשל כמו ביום רביעי שהזמנתי חברה לארוחת בוקר בגינה, זמן קצר ממש אבל מטעין ומחבר.
בערב כבר היה לי ברור שהזמן המשפחתי יהיה מחוץ לבית, ככה הרווחנו שקיעה מטורפת למרות שהגענו לחוף דקה אחרי...
בחמישי הרגשתי שאני חייבת לספוג קצת מהשמש הזאת רגע לפני שהחורף יחזור ובהחלטה ספונטנית של רגע, כיביתי את המחשב ועם בגדי הבית והקבקבים העמסתי את המצלמה והבנות על הרכב ונסענו לתוך העוטף לחפש כלניות.
והרגעים האלו שהכנסתי את העין לתוך העדשה, וחיפשתי איך לתפוס את הרגע הזה שרציתי ואת הזווית, ברגעים האלו שפשוט הייתי שם כולי בתוך המצלמה , הכלניות לימדו אותי את הדבר הכי חשוב שלמדתי השבוע...
להיות.

קצר אבל מטעין ומחבר

גם ברגע שאחרי יש יופי













