מחשבות ברזל שבוע עשרים ואחד
בחרתי טוב. פעמיים.
איזה כיף זה יום של חופש בחירות באמצע השבוע, מנתק אותך מכל היומיום , בהכרזה קולקטיבית כזאת - עכשיו מותר לעצור, ולנשום.
למרות שאצלנו במועצה הבחירות נדחו לנובמבר לקחנו לנו יום חופש ויצאנו לנשום עם כולם את הטבע היפיפה שלנו. פריחה יפה קיבלה את פנינו , מערות מרשימות מעוררות התפעלות , קצת נוגעים , קצת מתלכלכים מהגיר, חוזרים אחורה בזמן לצורות חיים שלא הכרנו , והרבה הרבה ביחד מחבר.
אם לבחור במשהו בתקופה הזאת- זאת היתה הבחירה המעולה עבורנו. ולפי כמות הרכבים בחניות, ולפי כמות המטיילים בשבילים -זאת היתה הבחירה המעולה עבור הרבה הרבה אנשים נשים וטף שכבר הרבה הרבה ימים , 21 שבועות ליתר דיוק, היה חסר להם את האוויר הזה.
21 שבועות זה יותר מחצי הריון, וכן, אני מתעקשת לספור בשבועות כי יש בי איזו מחשבה (ילדותית אולי) שכשנגיע לשבוע 40 (אם נגזר עלינו) אז לפחות תהיה פה לידה של משהו יפיפה, שרק הבורא יכול ליצור בעולם שלנו. משהו מושלם שהוא קצת דומה לך וקצת דומה לי, עם שהוא אחד, נושם בכוחות עצמו, בזכות עצמו-
חי.
העוצמה והצבע שיש בטבע
שתינו אוהבות את הים
שתינו אוהבות את תל אביב
שתינו קנאיות לחופש התנועה , המחשבה והיצירה שלנו .
לה יש 6 ילדים מסודרים בשתי שלישיות שהגיעו לה אחרי 6 מילים שהפכו לה את העולם ואת הבטן,
לי יש 5 שהגיעו אחד אחד בלי הרבה מהפכות (חוץ מהאחרונה שנתקעה במצג עכוז)
3 השעות שהתעקשנו כבר חודש ימים למצוא לנו זמן להיפגש היו הבחירה השניה הכי טובה שעשיתי השבוע.
אז כשעופרה שרה "לאורך הים אין גלים , יש עולם" - היא יודעת למה היא מתכוונת.
לאורך החוף כל עולמות חיינו נפרשו בשאלות - על חלומות ורצונות ושאיפות , על לימוד מהעבר שמניע אל העתיד, על כשרונות , על משאלות , על הצלחות וכשלונות, על מה שהיינו רוצות ובעיקר לא רוצות, להיות.
זמן כזה שבסוף נשברות לך הרגליים,
אבל משהו בלב... קצת יותר
שלם.















