נגמררררר
יש שבועות שטסים לי מול העיניים,
ועוד לפני שהחזרתי את גביע ההבדלה לארון, כבר צריכה לערוך שולחן לקידוש של שישי.
כזה היה השבוע.
ככה, בלי ששמתי לב, הימים עברו.
ולא כי הייתי עסוקה עד מעל הראש ורצתי מדבר לדבר.
(לא שאני יודעת לעשות דברים אחרת, אבל השבוע לא זאת היתה התחושה).
הפעם הימים עפו לי - פשוט כי ... חיכיתי שהם יעברו.
החצי היה בנסיעת עבודה השבוע וגיליתי,
שוב, להפתעתי, כמה שבסוף אנחנו שניים שהם אחד.
הייתי מוטרדת ומוסחת ודואגת וחרדה.
ומוצפת געגוע.
געגוע כזה שמשתק וגורם לשבת על הספה, להסתכל על השעון,
להכין עוד כוס תה, ולחכות שהזמן פשוט יעבור.
אחרי שהייתי קשה עם עצמי על התחושות האלו ועל האופן שבו (לא) ניצלתי את הזמן,
הסכמתי להכניס קצת רכות וחמלה לכל חדרי הלב ואונות המח.
והכל התבהר פתאום.
התחלתי לשחזר מה היה לי בלו"ז.
ואחרי שמניתי את כל הפעולות המקדמות שכן הצלחתי לעשות השבוע,
אני סופרת לאחור את הימים ומבינה שמבחינה טכנית - תיפקדתי, יש שיאמרו מעולה על גבול המצויין:
* העברתי שלוש סדנאות
* צילמתי ילדה אחת מדהימה
* וזוג אחד מתוק על הדרך
* הנחיתי מעגל עסקי
* יצאתי עם הבנות לנשום אוויר קר
* עשיתי הזמנה בסופר מראש
* ואפילו בישלתי לשבת כבר בחמישי
ואז הבנתי.
אנחנו יכולים לתפקד מצוין חיים שלמים כשהראש במקום.
אבל כשהלב מחפש ומתגעגע - זה הרבה יותר קשה עד בלתי נסבל..
אז אם משהו אחד טוב יש בטור הזה השבוע-
שהנה, זה סימן שהגיע סוף השבוע
והבית מתמלא שוב באהבה ♡

פרוייקט 365 - שבוע 11
למתבונן מהצד אלו תמונות שלא יגידו לו כלום.
אפילו לא יגרמו למתבונן מהצד להגיד : וואוו.
בעצם חוץ מלתהות - מה היא רוצה האשה הזאת ??!!
התמונות האלו לא ידברו כלום למישהו אחר.
אבל עבורי...עבורי התמונות האלו הן מנוע של כח!
וכשאני אתבונן בהם - זה מה שאני אראה בהן.
כמה כח יש לי
שיש לי מסוגלות
שאני יכולה להניע את עצמי
וכשיש לי רצון אז יש לי יכולת.
זאת הסיבה שאני מצלמת כל יום.
כל יום.
זה נותן לי המון כח.
לתפוס רגע אחד בזמן שהזיז אצלי משהו ברגש, משהו במחשבה, משהו ברצון.
רגע אחד.
משנה המון.
תצלמו. כל יום.
ובעיקר - תהיו טובים לעצמכם.
תמונות השבוע שלי - מימין לשמאל- ראשון עד חמישי
ועוד קצת תמונות שצילמתי השבוע ועשו לי טוב על הלב








