על בנות שבעים שתיים , ואחת ירושלים
לכל אחד ישנו מקום בירושלים
שהוא קורא, קורא לו אהבה,
כשיבוא בסוף יחף וקר אלייך,
ימתקו האור והאבק.
(נתן יונתן)
יום ירושלים מאחורינו וחג השבועות לפנינו
אלו ימים שמרגשים אותי מאוד באופן אישי .
אני מרגישה זכות גדולה לחגוג את יום הולדתי בקירבת הימים האלו המיוחדים
ותמיד איכשהו , בלי תכנון מוקדם , הרגליים מגיעות לחגוג שם ,
בירושלים.
חגיגה שהיתה- כך היתה :
בבוקר שישי, כשכל הילדים והחיילים היו בבית שמנו פעמינו בשעה מוקדמת לכל הדעות , בטח ובטח לפי שעון יאיר, לעיר הקודש.
היעד : ארוחת בוקר בקפה קדוש.
מקום שמהלך עליי קסם. מקום שמרעיד בי את כל החושים.
חוץ מהעניין של ההמתנה בתור. בטח בשישי.
הופתעתי מעצמי שהצלחנו. מילאנו את בטננו ונפשנו במאכלים טעימים של בוקר ושל בכלל
והמשכנו לטייל על החומות.
היה מזג אויר מצויין וירושלים היתה מלאה תיירים.
באופן מפתיע, לאורך החומות, בין החרכים ממש, התיישבו להם נוצרים עם הברית החדשה וצעקו בקולי קולות פסוקים.
לא כקבוצה. אלא כיחידים. כל כמה מטרים עמד/ה מישהו/י וזעקו את קירבם..
נדמה שלא נתנו לעוברים והשבים להפריע להם, היו כל כך מרוכזים בתפילתם כאילו הם מביאים עכשיו את הגאולה במו פיהם.
לא זכרתי מחזה כזה על החומות. או בעיר בכלל..
עוד עניין הממחיש עד כמה העיר הזאת קדושה לכולם. וכולם מוצאים בה בית תפילה.
ירדנו לכותל לתפילה אישית . בין הזמנים של התפילות הקבועות (שחרית,מנחה וערבית ), יש זמנים כאלו של תפילות מהלב, תהילים למי שצריך , ובקשות ותחינות לחיים טובים, בריאים, מלאי אושר, משמעות ואהבה.
סיימנו את היום , כמובן , איך לא, בשוק מחנה יהודה. המקום שהוא כור היתוך לכל מה שצריך ערבוב.
חדש וישן, ימין ושמאל, דתיים ואלו שאינם, ספרדים ואשכנזים..
השוק משרה עליי תמיד אווירה של שמחה , קירבה ושייכות.
חזרנו הביתה עייפים ומרוצים ,
ובגלל שהיינו גם מתוכננים למופת, והשבת היתה מוכנה- השנ"צ הפעם היה מתוק ביותר.
תנסו את זה בבית..

מקרה שקרה באמת :
השבוע ליוויתי חברה לבדיקה באחד ממכוני הרפואה.
יחד איתנו בהמתנה ישבו גם שתי נשים שחצו את גיל ה-70 ..
לבנה ושמחה.
האחת הגיעה , בדיוק כמונו, ללוות את חברתה.
כשלבנה נכנסה לבדיקה, שמחה שמה לה בסלולרי שיעורי תורה מחזקים קרוב לאוזן "וזיכתה" את כל הממתינים יחד איתה בתור בדקות של קדושה 😉
התבוננתי בה, בתמימות שבה, באותנטיות השמורה לספרדיות המבוגרות ההן, מפעם.
והמחשבות שלי הפליגו..
כשלבנה יצאה מהבדיקה, ניגשה אליה שמחה בדאגה, אחזה לה בידה, לקחה ממנה את המסמכים ושאלה אותה איך עברה לה הבדיקה ואיך היא מרגישה.
כשהבינה שלבנה מרגישה בטוב
התנהלה ביניהן השיחה הבאה :
שמחה : לבנה, אני אומרת לך , אין עליו בעולם. הוא כזה מדהים.
לבנה : מה עכשיו שמחה ?
שמחה: ה'. ה'. הוא כזה מדהים.
לבנה : נכון . נכון .
שמחה : אני אומרת לך לבנה. אני שומעת את הסיפורים פה ברדיו , ואת הניסים
ואני ממש נפעמת.
אין עליו בעולם.
לבנה : נכון שמחה, נכון .
וכשיצאה חברתי מהבדיקה , ווידאתי שהיא בטוב, ואמרתי לה בחיוך גדול :
שומעת ? אין עליו בעולם, אני אומרת לך. הוא כזה מדהים ...
היה ברור כלבנה שהיא לא הבינה על מה אני שמחה....
ואני ... אני רק התבאסתי שהתביישתי לשלוף את המצלמה ולתעד את התום והיופי והפשטות של הדברים ..
פרוייקט 365 - שבוע 30
מדהים שבזיכרון שלי, השבוע, נשאר רק סופו של השבוע.איזה מזל שיש תמונות
!
מבט מהיר על התמונות הזכיר לי
שהיה לי שבוע פורה ומלא שהכיל :
יצירה בסדנת עץ מהממת בבארות יצחק אצל
אסתריקה. מקום מלא עצים ישנים ומפוצץ בהשראה. ומכל הישן הזה הכנו הרבה יצירות חדשות ומשמחות .
ארחתי חברות עצמאיות, מנהלות בארגון
עצמאית
למפגש חשיבה משותף,
התארחתי בתוכנית הרדיו של גיל-עד ארד, ברדיו מודיעין ,דיברתי על צילומי התדמית , על עין טובה ועל סדנאות הצילום שלי
(לינק להאזנה)
ואפילו, חרף כל ההתראות, שמנו פעמינו (שוב) לירושלים ביום חגה של בירתנו
חוץ מהרוחות והקור הלא צפוי באמצע מאי
ומצלמת הסלולר שיש לה גבולות בחושך...
היה ארוע מרגש ומרומם..
הנה קצת ממה שעבר לי בעדשה השבוע, לא לפי הסדר...








