מחשבות ברזל שבוע שני
על דלת המקרר שלנו תלוי לוח מגנט שקיבלתי פעם מתנה.
אנחנו כותבים בו בכל מוצאי שבת את התוכניות לשבוע שמתקיימות בשעות המשפחתיות-אחה"צ והערב.
חוגים / בילויים/ ארועים וכו'.. ככה כולנו מסונכרנים מי נמצא בבית ומתי.
בתחתית הלוח הזה יש משבצת עם כותרת – הציטוט השבועי .
שם אנחנו כותבים כל מיני משפטי עידוד, חיוך, בהתאם למוזה או לימים שעוברים ...
בד"כ יעלי ואני משרבטות שם ולפעמים הבוגרים יותר כותבים שם דברים מצחיקים רגע לפני שהם יוצאים לשבוע ארוך וככה אנחנו נשארים עם ציטוט שמחייך אותנו בכל פעם שניגשים למקרר...
בערב חג סוכות מילאתי את כל המשבצות בביקורי האושפיזין ותכנוני החג ובמשבצת הציטוט השבועי כתבתי "והיית אך שמח !!! " שנזכור השבוע שזו המהות וזו השאיפה.
את חג שמחת תורה בילינו אצל ההורים.
וכשחזרנו הביתה במוצאי החג -מחקתי את תוכן כל השבוע
עמדתי מול הלוח והרהרתי ולבסוף השארתי את הציווי הזה.
שיאיר לי , שיזכיר לי, שיש רגעים כאלו שאנחנו מצווים לשמוח.
שזו חובה לזכור ולנשום את זה, גם אם לא בא ממש.
אחרי כמה ימים מתוחים של אזעקות ודמעות ותפילות,
יעלי ניגשה אל הלוח ומחקה את הציטוט.
כששאלתי אותה למה היא עשתה את זה ענתה בפשטות: אמא, עכשיו יש מלחמה. צריך משהו אחר.
ותוך רגע כתבה את הציטוט שלה, שנותן לה את הכח והתקווה ומאיר לה.
וגם לנו.
וזו חובה לזכור ולנשום את זה,
גם אם לא בא ממש.
בשבועיים האחרונים יחד עם הקושי לנשום , להבין ולהכיל את המציאות
אני חווה קושי גם לצלם.
הפורקן הזה לנשמה כאילו לא מצליח לעבוד עליי יותר.
קשה לי להתרגש משמיים יפים, קשה לי להתרגש מפרח פורח..
לא מתבוננת בשקיעות
ולא מתעוררת להביט בזריחות.
אבל
בכח רב אני מכריחה את עצמי
להרים את הראש ולהביט ביופי שסביבי
כי אם נשארנו לחיות את התופת הזאת -
סימן שיש לנו משימה.
אני עוד לא יודעת ועוד לא גיליתי מהי כרגע, חוץ מלחיות
ולדאוג לקרובים לנו
אבל לאט לאט אני מצליחה לעשות פעולות שהיו לי פעם פשוטות
ונותנות לי כח..
אסופה
יום רביעי ג' חשוון תשפ"ד 18.10.2023
פתאום קלטתי
שבעולם שילדים עוד לא יודעים
איך באים ילדים לעולם
הם למדו טוב מאוד
איך ילדים מסתלקים ממנו.
ועוד הבנתי
הם כולם יפים
הם כולם גיבורים
הם כולם מתוקים מדבש
למרות שהם הכי מלח הארץ
ועוד חשבתי
שלמרות שאף אחד לא ביקש לעצמו
את הגבורה הזאת
אם היו נדרשים לכך
הם בטח היו עושים שוב
למעננו
בדיוק את אותו הדבר.
והמחשבה על זה
פירקה אותי שוב.
בתמונה : שמיים שלא משקפים את הלב אבל נותנים הרבה כח ואמונה ותקווה.
אנחנו ננצח אין לנו ארץ אחרת.

יום חמישי ד' חשוון תשפ"ד 19.10.2023
אני יודעת בשכל
שיש לי ביד
כח מטורף
לתעד
ולהפיץ
את כל הזוועות שיש לנו פה
אני יודעת בשכל
שיש לי ביד
כח מטורף
לתעד ולהפיץ
את כל הטובות והאחדות שיש לנו פה
אני יודעת בשכל
שיש לי בלב
עצב מטורף
וכאב חד
ויגון תהומי
על חיים שהיו ואינם
לעד
אני יודעת בשכל
שיש בי בגוף
פחד מטורף
מהימים שהיו
מהימים האלו
מהימים שיבואו
לצד זוועות ותהומות
כאבים ויגונות
עצב ופחדים
טובות ואחדויות
התקווה מבקשת ממני
בשכל
לפתוח בכח המטורף הזה
שיש לי ביד
פתח
להיכנס
ולהישאר
ולנצח.









