על ספרים, הווה, עתיד ושימור זכרונות
יש לנו בבית הרבה ספרי קריאה.
לא המון. הרבה.
אני מכירה כמה כאלו שיש להם ה-מון ספרי קריאה
מהרצפה לתקרה, מקיר לקיר. בכל חדר על מדפים, ספריות ,על המיטות וברצפה בערימות.
לנו בבית יש רק "הרבה". פוזרים בכל המדפים, בכל החדרים, בכל הספריות , בכל מקום שאפשר להניח.
ליד המיטה, ומתחת לכרית.
הרבה. לא המון, אבל הרבה.
חלק מבני הבית טוענים שאפשר לומר שיש לנו הרבה מאוד ספרים.
אנחנו מחנכים את ילדנו לקריאה.
יש לנו מנויים בספריה, ואנחנו משתדלים לבקר שם בקביעות ובנוסף מבקרים תדיר בחנויות ספרים.
אני נהנית לשוטט בחנויות ספרים.
עוברת כרך כרך , מלטפת את התמונה, מעבירה אצבע על המילים, כמו סורקת את התוכן לתוכי.
נשאבת למחוזות רחוקים , מתאהבת , נספחת, מאבדת ומוצאת.
בתור ילדה ביליתי שעות רבות בספריה העירונית.
פעם הספריה העירונית היתה מוסד חינוכי, לא רק תרבותי.
חינכו אותנו לשבת בשקט, ללכת בשקט (חלילה לרוץ) ,
לא להשאיר ספרים מחוץ למדף ובעיקר להחזיר כל ספר למקום לפי 3 האותיות הראשונות
של שם משפחת הסופר, בדיוק רב. שלא יהיה בלבול לבאים בתור. ושלא יפגע בקיטלוג הקדוש.
פעם היינו נפגשים להכין שיעורי בית בחדר שיעורי הבית הגדול בספריה.
לא תמיד הוא היה פנוי.
בספריה העירונית שלנו היה חדר לבוגרים, וחדר לצעירים , כמונו.
וסביב שולחן אחד גדול ישבנו ילדים מכיתות שונות , מבתי ספר שונים - שכנים.
חברים. חברים לשיעורי הבית , חברים למשובות ילדות.
הספרנית היתה מהלכת בצמתה הארוכה בזקיפות קומה בינינו ואנחנו היינו רוחשים לה
יראת כבוד ומכבדים את הבקשות לשקט , לסדר ולמשמעת.
מדי פעם עולים בי קולות לאוורר את המדפים , לפזר קצת את הספרים, יש מקומות ממחזרים שישמחו.
אבל יש בי איזה חוט שקושר.
שרוצה להישאר בנוסטלגיית הספריה. בקדושת המילה הכתובה.
יש לי ציפייה שהספרים יהיו עדים נוסטלגיים לילדיי שלי כשיגדלו ויבואו לבקר ויחטטו במדפים
ויראו ספרים שיזכירו להם....
יזכירו להם את הילדות העשירה בדמיון ובחלום שניסו ההורים שלהם לטעת בהם.
יזכירו להם איך שכבו על הבטן בלילה קר מתחת לשמיכה עבה וקראו בשקיקה
את עלילות מארק טווין ואיך רצו במשובת התבגרות עם אורי,
איך דמיינו בשקיקה את השמלות ההדורות של נשים קטנות ואיך התחפרו בחולות בהרפתקאות בקיבוץ.
איך המריאו והתרסקו עם מטוסים ,
איך נלחמו על אהבה, על הארץ , על החיים.
יזכירו להם שבתות בצהריים כשספרים עברו מיד ליד עם המלצות מה כדאי ומה פחות.
יזכירו להם איך אמא חיכתה שבועיים שהספרנית תתקשר ותגיד שהספר הגיע ולפעמים התייאשה
ורכשה באופן פרטי...
יש לי את הרצון לייצר להם גם הווה, לדאוג לעתיד
ולשמור להם על שיחזור העבר..
אבל אני יודעת שכל מה שיעלה להם כשהם יגיעו לבקר ויחטטו במדפים הישנים
זה
למה עד היום אמא שלהם לא העבירה את הספרים האלו הלאה והתעקשה לשמור אותם...








