מחשבות ברזל שבוע תשיעי
רגע לפני חנוכה הדלקתי לי אור
אנחנו בשבוע התשיעי למלחמה.. חוזרת רגע אחורה בזמן..
אחרי כמה שבועות של הלם טוטאלי ועיבוד הטראומה ( או ניסיון לפחות..)
העולם החל להראות סימני הסתגלות למציאות החדשה
וגם אני
קילפתי את עצמי מהספה, מהשמיכה, מהפחד
וניסיתי לחזור
לחזור לזכור מה השליחות שלי בעולם
לחזור לזכור מה נותן לי כח ומוטיבציה לשמוח
לחזור לזכור מה אני אוהבת לעשות
לחזור לזכור איך עושים את כל הפעולות האלו
לחזור להבין שאני עצמאית בעולם ללא שליטה
לחזור להבין שגם בעולם "עם שליטה" זה מורכב
לחזור להבין ש זה מעשי !
לחזור להיזכר בכל ההצלחות שהיו לי עד ה 7.10
לחזור להיזכר ש יש לי את כל הכלים, הידע, הניסיון, התמיכה, הרצון והמוטיבציה
להצליח עם העסק שלי ולעוף איתו גבוה
ו-לתרגם את הכל למעשים.
אבל העולם... עולם כמנהגו נוהג:
יש דברים שיקח לנו זמן לחזור לעשות כמו פעם, בטח כשגרים באזור מלחמה.
והעולם..עולם כמנהגו קורא : קומי.
ואני שואלת אותו : אבל לאן ??
ואז קרן אור ששלחתי לחברה בשיחה פתוחה מנצנצת אליי בחזרה ושולחת לי תשובה.
ואני חוזרת להבין שאני גם וגם ,
ואני כל יכולה
ואני, בעיקר בעיקר - רוצה !!
אז חיפשתי והכרזתי מול חברות והתפללתי גם על זה בלילות
ומצאתי
משרה זמנית
שתתן לי אור
שתתן לי אור ירוק לקום בבוקר ולהיות
עסוקה
בשליחות
תרתי משמע
אז למשך החודשים הבאים
בנוסף על צילומי ארועים ובנוסף על צילומים בטבע
ובנוסף על מפגשי פוטותרפיה וסדנאות צילום
אני גם ארכז את המיונים של בנות השרות שיוצאות לשליחות בתפוצות דרך "בת עמי"
ואני מתרגשת ולומדת ושמחה
ו...מחכה כבר לשַׁבָּת להתחפר שוב בספה...
הנה כמה תמונות מהתקופה הזאת אשתקד, יצאתי עם המצלמה לשעה של משחק מהנה עם האור בטבע













