מחשבות ברזל שבוע שישי
יצאתי לחפש שיגרה...
השבוע הזה השקעתי בניסיונות לחזור לשגרה.
שישה שבועות מאז שהחיים שלנו על האדמה הזאת התהפכו ואני מחפשת משהו מוכר להיאחז בו.. גיליתי שהמוכר הזה מחזיר לי קצת את היכולת לנשום רצוף דרך האף אבל ממש להיכנס לתוך הסרעפת ולא להיתקע באמצע הגרון ..
במקום למלא לכם את הראש במילים - החלטתי לקחת אותכם עם התמונות שאספתי השבוע לתוך התחושות שלי..
מתחת לכל תמונה צירפתי לכם מחשבה קטנה..
שימו חגורות, אנחנו ממריאים:

ביום שני לקחתי מחשב וישבתי בבית קפה במשך שעתיים. הנושא היה חשוב. אבל חשוב מזה היה לי הרגע הזה שהרגשתי שיש לאן להמשיך מכאן

ערב ראש חודש כסלו. כמה אנחנו זקוקים לניסים ולזכור שכל אור קטן מגרש חושך גדול.
התפנקתי אצל ההורים בסופגניות חמות ומנחמות

שלישי בבוקר, אפור מתמיד, פספסתי את התחזית ויצאתי לתל אביב אהובתי עם חברה ליום הפוגה כשעליי סנדלים וחולצה קצרה :)

אני מאוד אוהבת לשוטט. וככה מצאתי את עצמי בגלריה לאמנות עכשווית בכיכר המדינה. נפעמתי מהדימיון למציאות. כל כך מוחשי.

ועוד אחת, שאם תגדילו תראו קווי חיים בכף היד בצורה כל כך מדוייקת. הותמונה למעלה סוריאליסטית לימינו לגמרי.
הצטערתי שלא רשמתי את שמות היוצרים..

תמונה שהזכירה לי את המלחמה. החלטתי ליצור לי ממנה מזכרת.

כיכר המדינה תמיד היתה בעיניי סמל לחיים מעולם אחר, אבל הנה, גם שם חופרים, משפצים, רחובות סגורים .. מראות ורעשים שצריך לסבול כדי להגיע לרגעים של כיכר משופצת ויפה..
עצרתי לקפה. פוקוס על הכוס מול פוקוס על הרקע. אני אוהבת את המשחקים האלו..
ישבתי וכתבתי בפנקס מילים ששיחררו לי את כל המחשבות וככה יכולתי להמשיך בראש משוחרר

כאלו שהשגרה לא נעצרה להם.. קצת קינאתי

שאזכור שגם אם אני נראית לא קשורה לסביבה- אני דווקא כן כמו כולם...

יש יותר מדרך אחת לסדר דברים... מה שתמונה יכולה לעורר לי בראש..

ההשתקפות משכה לי את העין מהקומה השלישית עד למטה והנה הרווחתי גם בקבוקים חמודים...
אני מאוד אוהבת לראות איך אנשים משקיעים בצמחים במרפסות.. השראה בצבע וצורה

קרוב לקונסרבטוריון שדרה עתיקה משכה לי את העין
יש לי כבוד לשורשים

לפעמים
אשה נדרשת
לצאת מעצמה
כדי
לשמור על יציבות
גם פסל דומם יכול להעיר מוזיקה בלב

השבת אבידה נוסח תל אביב. אהבתי

רגע נכסף של "שגרה"... (ואף מילה על הקלוריות)

מראה שחייך אותי :)

החתיך הזה ריתק אותי :)

נגמר לו יום פעמיים כי- טוב
לזכור תמיד שהאור עצום יותר מהחושך
גם כשלא רואים או לא מבינים
זה תמיד שם, קיים , יצוץ ברגע
ויש לנו ברית עם מי שאמר ונברא העולם
והוא לא נוטש אותנו לרגע, אולי הוא מסתתר,
אולי אנחנו צריכים לעבור פה איזה מסע בתוך מסך כבד
אבל הטוב ממש מעבר לפינה,
מעבר לקשת בענן.
עוד יהיו לנו ימים טובים , ושגרתיים , ונקטר עליהם בעייפות ונחכה שתגיע שבת כדי להתנתק מהעולם..
אבל עד אז -
נמשיך להאמין , לעשות טוב , לאהוב.
ביחד, בעז"ה, אנחנו ננצח !








