מחשבות ברזל שבוע רביעי
הטור הזה מיוחד. כי הוא נכתב בשעת ערב.
בחודש האחרון הזמנים הכי גרועים הם בערב.
החושך יורד והשחור משתלט על העולם , הלב והנשמה.
האצבע מתפתה לגלוש ברשת והעיניים... מרפרפות ודומעות מרפרפות ודומעות...
שנות השינה לא יציבות , לא רגועות ..מה שנותן אותותיו בשעות היום..
אבל המילים דחפו בי, אז התיישבתי מלאת תקווה שיצאו ממני מילים מחזקות.
לילה כיום יאיר... ?
בשני בערב נסעתי לקנות פיצה בישוב.
רגע לפני שנכנסתי לחנות הרמתי מבט לשמיים.
הירח דיבר אליי. קרץ לי. ביקש ממני להביט בו זורח בתוך השחור הזה.
זה היה יום מורכב מבחינתי.
"הרשיתי לעצמי " ביום הזה לחזור לסוג של שגרה ונכנסתי למפגש עסקי של שלוש שעות בזום.
מפגש שתואם כבר בסוף החופש הגדול וחיכיתי לו מאוד כמו כל דבר שמחכים לו לאחרי החגים.
בערב קודם המפגש - בכלל לא זכרתי שיש לי מפגש כזה .. מי בכלל פותח יומן בימים האלו..
כשההנחיה היא להישאר צמודים לממ"ד אין ליומן תפקיד ביומיום..
התמסרתי לתחושת "השליטה" שהמפגש הזה העיר בי מחדש, ונהניתי לחשוב על העסק שלי ועל דרכים חדשות לצמוח ולהתפתח בזמנים המורכבים האלו
עד ש..
אזעקת צבע אדום קטעה לי את החוט, המחשבה והתחושה.
וזה פירק אותי יותר ממה שחשבתי.
את שאר היום העברתי על הספה משחקת קנדי קראש וצביעת מנדלות בנייד.
אז אני והירח מול הפיצה.
ואני מדברת איתו. איזה יפה אתה.
כמעט מלא.
נסתר, לא נסתר. מאיר לא מאיר.
מגלה לא מגלה. מסתורי כזה...
ואני שואלת , תגיד-אתה זכר ירח ? או נקבה -לבנה ?
מתי אפשר לפנות אליך ככה ומתי ככה ?
יש כללים שאני לא מכירה?..
וקליק ועוד אחד ועוד אחד
עד שיצאה לי תמונה שאהבתי.
והמחשבות זורמות זורמות וכבר שכחתי מהפיצה.
והמילים שמתנגנות לי בראש הן בכלל של אלתרמן, על הילד אברם , ישן על מדרגות הבית.
ועל האמא עם המאכלת בלב.. סיוט כזה שיצא מהסיפור והגשים את עצמו..
פונה לטקסט המלא ועורכת
ורגע לפני שמשתפת את המחשבות החשוכות האלו , גם אם הן ההיסטוריה הכתובה שלנו כפי
שמתאר בכאב ובעצב ובכישרון אלתרמן , רגע לפני שפורקת את העצב הגדול הזה-
קופצת לי הודעה שצה"ל והשב"כ שחררו במבצע מיוחד את אחת החיילות
שהיתה חטופה במשך שלושה שבועות וקצת.. ותמונת הירח נגנזה
והמילים הכואבות של אלתרמן התחלפו
במילות שמחה ותפילת הודיה מלאת התרגשות.
אספתי את הפיצה והתפרקתי בבית בבכי בלתי נשלט על הספה בסלון.
לפעמים צריך לתת ללילה לעשות את שלו
כדי שהיום הבא יאיר.

והיום שהאיר לא איכזב

לבחור נכון
בשבועות האלו אני משתדלת עוד יותר לחמול על עצמי ועל מצבי הרוח שלי.
ובכל פעם שאני בודקת מה שלומי - אני מדגישה לעצמי שזה המצב
נכון להרגע.
וברגע הבא הכל כבר מתחלף.
לפעמים אני חושבת שאני "משוגעת" , שככה אני עוברת ממצב למצב,
אבל אז אני מזכירה לעצמי שיש מלחמה בחוץ
על החיים שלנו
ובאופן הולם גם אצלי בפנים יש מלחמה של החיים שלי
ולחיות באמת, לא רק לשאוף ולנשוף- זאת בחירה !
ובימים שהכל קשה בחוץ - הבחירה הזאת לא מובנת מאליה ויש לה את ההתמודדויות שלה
ויש כל מיני רמות של "חיים"
ולפעמים החיים האלו מתחילים ונגמרים בפיג'מה על הספה
ולפעמים
המבט נודד החוצה
ופתאום
את רואה יד מושטת
ואת מושיטה בחזרה
והכל מקבל פרופורציות , והכל נכנס למקום
ואת שאר היום את מעבירה בהודיה גדולה על הרגע ההוא, הפשוט ,
שבחרת נכון.
ואז נרדמת בתפילה שגם מחר יהיה לך את
הכח לראות יד מושטת
את הכח להושיט יד בחזרה
ולבחור נכון מחדש.








