מסע בין כוכבבים - גירסה למחשבה
"הוא בנסיגה" היא אמרה לי "זה בגלל זה".
"מי בנסיגה ? " שאלתי בתדהמה ??
(מישהו התקדם ואז נסוג ואת כל זה פספסתי??)
"מרוקרי. מרקורי בנסיגה " היא ענתה.
מרקורי... שתהיה לי בריא מרקורי... אני בקושי מבינה את הכללים של הכוכב שאני גרה בו .
מתי להתקדם , איך להתקדם , מי מתקדם.
ועכשיו מצופה ממני להבין את הכללים בכוכבים אחרים ?? מה לי ולנסיגה של מרקורי...
אבל כל מה שהתרוצץ לי במחשבות יצא בצורת
"אה. מרקורי".
"אז תרגישי בנוח" היא הוסיפה "אצל כולם היתה נסיגה באנרגיות בתקופה האחרונה"
ריבוע חדש נדלק באור צהוב
" לא ממי, מרקורי כבר נגמרה לו הנסיגה לפני שבועיים, זה משהו אחר מה שיש לה "
תקשיבו – אני עד שלמדתי את נפלאות הזום לקח לי 2 גלים של קורונה ועוד קצת.
אז להיכנס שם לכל הדיונים על כוכבים , מזלות ונסיגות – גדול עליי.
"לא משנה" עניתי להן ובכך החזרתי את המסגרת הצהובה לפרצופי "הכל טוב. הים ראה וינוס , הירדן יסוב לאחור , ההרים רקדו" סיימתי בחיוך.
"תגידי, באיזה כוכב את חיה ??? " – שאלו 2 ריבועים מעליי...
בשבוע האחרון מדד האנרגיה הפיסית שלי נחלש מאוד.
ודווקא בשבוע שהיו בו איזונים מושלמים של בית-עבודה- הנאה-חיים.
משהו ביכולת לצאת מהמיטה לתוך הטוב שהיום החדש מחבק – התעמעם לי.
אבל כמובן שזו לא סיבה מספקת לאישור הורים על איחור לבי"ס....
אחרי הנעה מאוחרת היתה לי הנאה צרופה בנפש.
אבל האנרגיה הפיסית , זאת שדואגת שהשרירים יעבדו ויפעלו בהתאם – לא נשמעה לי .
ונלחמתי בה.
כנגד כל ההמלצות, כולל אלו שלי.
סירבתי לתת לעצמי את העצירה הזאת ולהתחפר בשמיכה עד דלא ידע.
הרגשתי שהגוף מושך אותי לעצירה, אבל הנפש יש לה רצונות אחרים.
לפעמים הגוף קורא לעצור מעומס, מגיע לסף היכולת , לקריסה.
ואני בד"כ מהמקשיבות.
הפעם הרגשתי שהסטופ הזה שמאותת לי , קורא לי להוסיף אור.
פתאום כאילו נדלקו לי הרבה אורות - והבנתי.
יש עצירות שמטרתן לתת כח.
יש עצירות שמטרתן לתת אור.
כשהנפש שמחה וטוב לה והגוף לא עומד בקצב- זה לאו דווקא כוח שחסר.
לפעמים זה פשוט מקומות שדורשים עוד אור.
ואם אני כנה עם עצמי , ומתבוננת לעומק.
אני יודעת מה חסר לו לגוף שלי. איזה אור הוא מבקש לעצמו.
אני נוחתת חזרה לכוכב הארץ, מחזירה את רשות הדיבור למסגרת הצהובה
ושואלת את אלו שבריבועים לידי
"תגידו, איפה אני יכולה לפגוש את המרקורי הזה ?"...








