מחשבות ברזל שבוע חמישה-עשר
הייתי צריכה מהטור הזה שיהיה אחר.
שיהיה קצת של פעם.
שיהיה, איך אומרים בעברית.... אקספיזם טהור.
אז חשבתי מה הייתי עושה עכשיו אם לא היתה מלחמה..
על מה הייתי מדברת, במה הייתי מתעסקת , והאמת שלא מצאתי משהו מיוחד .
אולי זה ינואר הקר, אולי זה הגשם ששוטף את המחשבות , הרצונות החלומות ..
ואז נזכרתי בארבעת חודשי הינואר הקודמים . החל משנת הארבעים שלי.
( תעשו לבד את החישוב ותחזרו במאי לאחל מזל טוב 😊 )
לכבוד שנתי הארבעים נתתי לעצמי מתנה שישבה במגירה מאז אני זוכרת את עצמי כותבת –
פתחתי בלוג רשמי.
נכנסתי לאתרים שבהם קוראים כתבות בצבע , ממש כמו המגזינים האמיתיים, נרשמתי, בחרתי שם לבלוג ומדי שבוע שלחתי לינק לכל מי שרצה לקרוא. אם להיות כנה- לא רק למי שרצה 😊
והתרגשתי. סוף סוף אני מדייקת את החלום הזה שלי ומוציאה אותו מהמגירה, מהפנקס שיש לי מתחת לכרית מגיל 15 בערך שכתבתי על הדף הראשון שלו "מקצת הגיגיי" ... הקצת הזה התרחב, ואפילו קיבלתי למשך שנה וחצי טור קבוע בן 500 מילים בעלון שבועי שהופץ בבתי הכנסת "חושבת בקול".
שנה וחצי של מחשבות מתוזמנות לפי דד-ליין ומילים ספורות שמביעות את כל מה שנקרא "אני".
ואז קורונה והם עושים רענון מחדש לכל הכותבים שלהם ואני חוזרת לפלטפורמות הדיגיטליות
(לא לפני ששמרתי את כל העותקים בניילונית...)
לכבוד שנתי הארבעים ושתיים נתתי לעצמי מתנה נוספת יקרה מפז תרתי משמע:
פתחתי עסק בצילום.
משהו בקורונה גרם לי לזוז מאזור הנוחות ולחפש את עצמי בתוך כל התנועה הקבועה והגעתי ללימודי צילום. התחושה החזקה שזה כרטיס היציאה שלי ממעגלי הנוחות הכבדים שהייתי שרויה בהם גרמה לי לעשות את זה כמו שאני יודעת לעשות :בגדול !
פתחתי עסק.
אם חשבתם שלכתוב טור שבועי זה מחייב אז עכשיו עם העסק המחוייבויות שלי גדלו והתרחבו והתעמקו.
בשמחת תורה לפני שנתיים – הבלוג שלי התיישב יחד עם העסק שלי כאן, בבבית היפה שבניתי לשניהם יחד.
אז בינואר הזה, הנוכחי, החלטתי לכתוב כמה עקרונות חשובים לכל המתחילים.
זה בכלל לא משנה אם תתחילו דיאטה, תפתחו בלוג, או עסק, תתחילו לחסוך לקראת דירת החלומות,
או אפילו רק תפתחו את הראש או הלב.
"העקרונות למתחיל" זהים בכל ההתחלות.
שנתחיל ?
אמונה
לפני הכל ומעל הכל – כל מתחיל צריך אמונה .
אמונה בריבונו של עולם (או היקום או הבריאה, you name it)
אמונה שמישהו גדול וחזק ממני מנהל את העולם. הכל ממנו והכל שלו.
ואני כאן מנסה להגשים את הייעוד שלי בעזרת הכלים והמתנות שקיבלתי ממנו.
אמונה בעצמי .
שאני יודעת מה אני רוצה, שאני יודעת מה היכולות שלי. שאני יודעת מה החלומות שלי.
ואני יודעת שאני אצליח !
ואני יודעת שאני אצליח !
ואני יודעת שאני אצליח !
ואני יודעת שאני אצליח !
אמונה בדרך.
בחרתי דרך ואני לא עוצרת עם כל כוס קפה לבחון אותה.
אומרים שחכמה הדרך מן ההולכים בה.
להאמין בבחירות שלי, להאמין באינטואיציות שלי, להאמין בצעדים שאני עושה שהם מקרבים אותי למטרה,
גם אם נראה שחלק גדול מהזמן (בטח בהתחלה) אני בעיקר סובבת סביב עצמי.
אמונה בטוב האדם ובטוב העולם.
העולם הוא טוב. אנשים סביבי רוצים בטובתי ורוצים שאצליח.
בקיצור- המילה החשובה למתחיל (ולממשיך ולמסיים, ולכל מי שנושם) אמונה !
למידה
תנו לעצמכם להיות במקום הלומד.
המקום הלומד הוא המקום הכואב הזה שאתם לא מבינים כלום , ויודעים שאתם יכולים ליפול בכל רגע, ואתם בטוחים שעוד רגע כולם ידעו שאתם לא יודעים,
אבל יחד עם זאת זה המקום שבו אתם נמדדים גדלים ומתפתחים בזכות: היכולת שלכם לקום !
להיות במקום הלומד זה אומר להיות חסר.
חסר בידע שיכול לקדם ואולי נמצא אצל אחרים , חסר באמצעים שיכולים לתת מענה ואני צריכה לעבוד בכמה חזיתות על מנת להשיג אותו , חסר בחברים מבינים ותומכים מהתחום ואני צריכה להרחיב את המעגלים החברתיים שלי בשביל זה.
לדעת להיות חסר זו התחלה של שלמות. כי ככה מחפשים ומתמלאים במה שמדוייק.
סבלנות
ריבונו של עולם ברא את העולם בשישה ימים. למרות שיכל באות אחת לברוא את הכל.
מלמד אותי כל יום מחדש, כל פעולה מחדש. להיות סבלנית.
סבלנית כלפי הטעויות שלי, סבלנית כלפי המעשים שלי שיניבו תוצאות , סבלנית כלפי הביקורת של הסביבה. סבלנית באמונה שלי בריבונו של עולם שיביא לי את מה שמדוייק לי בזמן שמדוייק לי.
התמדה
"אין הטיפה חוצבת בסלע מכוח חוזקתה אלא מכוח התמדתה"
כל פעולה, ולו הקטנה ביותר, חשובה. וחשוב להתמיד בה אפילו שלא רואים תוצאות מיידיות, ולא מבינים את המשמעות , וההיגיון אומר שאולי זה לא הכיוון.
כי באמת – איך אפשר שטיפת מים תחצוב בסלע ??
אחד הדברים המתישים והמתגמלים כל הולך בדרך היא ההתמדה.
נתינה
תנו מטובכם לעולם בלי לרצות לקבל תמורה. תנו מהידע שלכם , תנו מהכישורים שלכם , תנו מהניסיון שלכם (גם אם הוא קטן) , תנו מהלב שלכם.
נתינה מחברת בין אנשים , נתינה מחברת בין החלקים הפנימיים בנפש שלנו – בין אלו שאומרים שאנחנו כלום ושום דבר ובין אלו שרואים כמה אנחנו יכולים להיות משמעותיים עבור אחרים.
ויש עוד ועוד.. אבל הגעתי כבר ל 750 מילים , וגם אם אין לי מגבלת עורך על הראש- יש לי מגבלת קשב וריכוז שלכם על הלב...
מקווה שנתתי לכם קצת כח לדרך מהמחשבות שלי ,
אני בהחלט קיבלתי הרבה מהכתיבה הזאת הפעם.
עוד יבואו ימים טובים , אני יודעת. זה רק המבט שלי שצריך להמשיך
להאמין בריבונו של עולם שמביא לנו טוב גדול מעבר לפינה האפלה הזאת,
ושאני צריכה ללמוד לשחרר את כל החרדות שלי והדאגות שלי כי אני לא מנהלת פה כלום ,
ושאני חייבת לנשום את הימים והלילות בסבלנות אין קץ כי איש לא יודע מה הקץ ,
שלהתמיד בתפילות ובמעשים טובים זו הדרך שלי כרגע לנצח את המלחמה הזאת שמתחוללת בחוץ ובפנים
ושאני צריכה לתת כל מה שאני יכולה למען בני ביתי שיגיעו בעוד רגע בדלת,
לכבוד שבת ,
ולתת להם , ולי ,כוחות לעוד שבוע חדש של
ניצחון.
התמונות השבוע מרגעים של זריחה. גם לי יש את היכולת לזרוח כל בוקר מחדש ולהאיר.












