מחשבות ברזל שבוע שנים-עשר
בלילות של ירח מלא...
יטענו מי שיטענו שיש משהו מיוחד בלילות של ירח מלא. משהו שמתאפיין באי-שקט פנימי שמחזיק אותך ער, משהו מטריד...
מעבר לעובדה שירח מלא נותן לי הרבה אור ומעורר בי הרבה אהבה , אין לי הבנה גדולה מדי...
ועוד יש כאלו הטוענים שבימים של ירח מלא הסלעים בים חשופים יותר, גלויים לעין כל. משהו עם חישובי הגאות והשפל...
מעבר לעובדה שהסלעים בים מעוררים בי רצון לשבת עליהם שעות ארוכות אין לי הרבה תובנות בעניין...
זה היה השבוע, יום של ירח מלא, שנסעתי חזרה הביתה בשעת אחה"צ מאוחרת,
והמחנק הזה בגרון שמלווה כבר 12 שבועות ארוכים צרב בי ופתאום נפלה בי ההכרה שלא צילמתי כבר כמה ימים,
לא עצרתי להתבונן ביופי שסביבי , היומיומי, לא עצרתי לקחת איתי להמשך רגע אחד של נחמה וטוב ואור ,
ועצרתי את הרכב בצד הדרך .
הבטתי ימינה ושמאלה
קליק אחד לכל כיוון.
ירח מלא, גאות ושפל, סלעים חשופים ונסתרים
חיים מלאי אור ורגעים מלאי חושך.
12 שבועות שהכל פה התהפך עלינו ורק הירח והשמש בציווי אלוקי ממשיכים במסעם המפרך
לזרוח ולשקוע, לזרוח ולשקוע.
נשמתי עמוק, הכנסתי את האור הזה עמוק אל תוך תוכי , נזכרתי בציווי האלוקי המחייב גם אותי
ואצרתי לי שני רגעים בזמן להתנחם בהם.
שקיעה בשמונה תמונות
ברגע ספונטי סימסתי לחברה ,לקחתי את המצלמה, שלפתי בירה קרה , זרקתי ביי חטוף לבנות
ונסענו לנשום שקיעה בים.
מול הים הגדול - האדם הקטן נאלם דום.
רק בית החזה העולה ויורד מזכיר כי יש כאן חיים.
זה הקסם שהים מהלך עליי.
שמונה תמונות , שקיעה אחת,
והרבה מחשבות ותפילות לימים טובים ומוארים יותר על כולנו, עד לניצחון.אמן.
ואם משהו ממני נגע בכם- תשאירו לי מאורכם הטוב בתיבת התגובות.










