מחשבות ברזל שבוע שבעה-עשר
למחשבות שלי יש כח.. ?!
אני מרגישה שהשבוע הזה עבר לי בכח המחשבה.
זזתי. שלא תטעו.
זזתי הרבה.
ועדיין ... אני זוקפת את העשיה שלי השבוע לכח המחשבה.
השבוע שלי במחשבות ותמונות- תרגישו איתי את הדופק..
זה התחיל
ביום ראשון.
עם המדבקה על הסדנוויץ' של הצהריים ששלחתי עם יעלי
.

המשיך
ביום שני
בצילומים מרגשים לחתן בר מצווה מתוק מדבש
שעשה להורים שלו הרבה
"נחת יהודית".
אלו המילים שאמא שלו בחרה לתת לו בסיום הקריאה המרגשת שלו בתורה.
והביטוי הזה המיס אותי. כמה שורשים יוצאים ממנו ואליו -
"נחת יהודית".

באמצע הבוקר קיבלתי הודעה :
מחכות לך בשמחה הערב בשבע.
אמא'לה , מי זה ? היומן שלי ריק בשבע בערב!
עם מי קבעתי ??
לאחר מעבר זריז בווצאפ לאחור.. גיליתי שהבטחתי להגיע עם סדנת הפוטותרפיה שלי
לנשות מושב יושיביה .
להפוגה קלה מרעם התותחים ..
בשעה שבע בערב נכנסתי בדלת הבית של רווית .
אני היחידה שנכנסה בדלת. כל השאר נכנסו מהמרפסת.
אשה ועוד אחת ועוד אחת ועוד... זרם בלתי פוסק של נשים יקרות , עטופות במעילים וצעיפים (יותר מאוחר כל אחת תפרוט את ה"כמעט לא הגעתי" שלה...)
כל אחת מחבקת סיר או כלי עם אוכל חם בריא ומנחם. מרקים מיוחדים, סיר ממולאים , אורז פרא, ירקות, שעועית מבושלת. כל טוב.
ובחיוכים וחיבוקים נפתח לו הלב.
זאת שחזרה אחרי שלושה חודשי פינוי מהצפון, זאת שמתמודדת עם בית הרוס עקב פגיעת טיל ומה שזה זימן לפיתחה, זאת שמזמן לא אחזה מצלמה ואיך הצפתי לה את הגעגוע, זאת שבד"כ לא משתתפת בסדנאות אבל הגיעה בשביל החיבוק החם של החבורה.
שבט נשי חמוש בכח הריפוי החזק ביותר בעולם -
אהבה.
בסוף הערב נשלפה גיטרה , וסביב מזמור לתודה ושיר למעלות הדמעות חנקו אותי.
פשטות הלב התחברה עם הנחת היהודית מהבוקר.
רגע לפני שיצאתי מהמרפסת (כבר הרגשתי בת בית)
כל אחת העניקה לי ממרכולתה : לימונים טריים ועסיסיים, חסה בגידול ביתי , צרור זעתר ריחני שנקטף אך לפני שעה קלה, כוסות לתה, וצעיפים לחימום , סבונים ועוד ועוד שקיות קטנות ומחממות לב.
את הפומלות שכחתי מרוב התרגשות.
בדרך חזרה הביתה, מטחי הגשם הבלתי פוסקים התחרו עם הדמעות שלי.
התפללתי לריבונו של עולם שישלח לנו כוחות. לכולנו.
כולנו צריכות ריפוי.
והודיתי על הזכות להיות לערב אחד - נושאת כלי ריפוי ללבבות שבורים.

הטוב שנשות יושיביה הרעיפו עליי משך חוטים משני בערב
לשלישי בערב
והוזמנתי בדקה האחרונה, אך בדיוק מושלם, להעביר מפגש לסטודנטיות מתוקות באשקלון.
מדהים אותי לראות כל פעם מחדש- איך בחירה של תמונה "סתם כי לא מצאתי משהו"
הופכת לאחר כמה מילים של שיתוף "כי בזמן האחרון אני לומדת לתת ללב שלי לסמוך על אחרים" .
ואיך תמונה תמימה של שני מנעולים על שרשרת פתחה שיתוף אמיץ
אצל אחת שמזמנת לעצמה באופן קבוע שעות לבכי, לפורקן , כי אחרת היא לא יכולה לסחוב את החיים.
וכמה כח יש.. למחשבות שלנו.
וגם לתמונות...

ביום רביעי זכיתי להדליק ניצוץ בעיניים ל-12 בעלות עסקים (אם להודות על האמת היו שם 11 נשים וגבר 1..)
בצילומי תדמית מרוכזים.
מדהים לראות כמה אהבה ותשוקה נדלקת בלב כשהמחשבה על חזרה לשיווק, חזרה לפעילות מלאה של העסק
פתאום נראית מעשית .
איך פתאום החזרה הזאת לשגרה - היא ממש יציאה לאור.

והנה כבר חמישי
ובין סדנאות וצילומים ומפגשים ותמונות , כבר הגיע סוף השבוע
והבית מתמלא חזרה בקולות הילדים ובריחות של שבת
והמחשבות שלי נודדות הרחק-הרחק מעבר לגבול המותר
ומבקשות כח.
כח לאמהות ולנשים המחכות שיחזרו בשלום מהשבי
כח לגברים והצעירים הלוחמים שיחזרו בשלום משדה הקרב
כח למחליפי הכוחות שצריכים ריפוי ללב שבור
כח למחבקות ומערסלות להיות כלי מקבל וחומל ומעניק
כח להמשיך לחשוב מחשבות חיוביות.









